אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ה · טז)
וקשה לי עוד לשיטת הרמב"ם דהנפילה לחוד מתיר גם בליכא זיקה אח"כ כמו אחר חליצה כנ"ל א"כ ל"ל קרא דולקחה לו לאשה דהרי היא כאשתו לכ"ד שמגרשה בגט ומחזירה כדאמרינן (בדף ל"ט דסד"א מצוה דרמיא עלי' רחמנא עבדה השתא תיקום עלי' באיסור א"א, והרי להרמב"ם גם לאחר חליצה דליכא זיקה בכ"ז מסברא ידעינן דאינו חייב כרת. וא"כ גם ביבום איך ס"ד דתיקום עלי' לאחר קיום המצוה באיסור א"א, הרי הנפיל' לחוד מתרת, ואולי י"ל דמזה גופא ידעינן דהנפילה מתרת, מדשריא לי' רחמנא להחזירה לאחר גירושין ידעינן מזה דלאו דוקא לצורך קיום המצוה הותרה האשת אח, ומזה ידעינן נמי דאף לאחר חליצה ליכא כרת, וקצת קשה לפ"ז לשון הגמרא כיון שלקחה הרי היא כאשתו לכ"ד, דמשמע דלאו משום דהנפילה מתרת. רק משום דנעשית כאשתו לכ"ד הוא דשרי להחזירה, והרי להרמב"ם גם לאחר חליצה הותרה הא"א ועיין בדף כ' דילפינן ג"כ מהך דנעשית כאשתו לכ"ד דהיבום פוטרה לשוק וסגי לה בגיטא וא"צ חליצה אחר היבום, וע"ש בתוס' ד"ה האי איסורא דאית לי' התירא דפקע איסור דא"א דיוכל להחזירה אחר שגירשה דמתבאר דרק ע"י היבום נפקע הא"א משום דנעשית כאשתו לכ"ד ולהתוס' א"ש דאף דהנפילה מתרת כמו ביבם קטן כנ"ל היינו כל זמן שיש זיקה מותרת גם בלא קיום המצוה, אבל אחר שנסתלק הזיקה חוזר איסור דא"א וכמו לאחר חליצה דצריך קרא לאינתוקי, וע"כ גם אחר היבום דנסתלק הזיקה הו"א דאחר שגירשה חוזר האיסור דא"א אבל להרמב"ם דגם לאחר חליצה ליכא קרא לאינתוקי ומסברא ליכא איסור א"א א"כ מהכ"ת הו"א דאחר שגירשה יהיה כרת.