אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ד · לה)
ועפ"ז יש לעורר במה שנסתפקו האחרונים בבני מעיים מטרפה אי שריא לב"נ. דכיון דבמ"ע הוי כמנחא בדיקולא וכאבמ"ה, ורק משום דלישראל שרי ע"י שחיטה מותר גם לב"נ. משום מי איכא מידי, אבל בטרפה דאסור לישראל י"ל דל"ש מי איכא מידי וכ"כ התוס' אבל הפרמ"ג (בסימן י"ד וכ"ז) כתב להיפך דגם בטרפה שייך מי איכא מידי ע"ש, ולפמ"ש דבטרפה אין השחיטה מהני לענין אכילה, שפיר יש לדון דבטרפה ל"ש מי איכא מידי, כיון דגם לישראל לא מהני שחיטתה לסלק האיסור דאינה זבוחה. ואמנם בזה נראה דהעיקר תליא אם מהני השחיטה בטרפה להתיר חיסור אבמה"ח כשמפרכסת, וכן בבני מעיים מטרפה אם יהי' אבמה"ר לישראל, דאם בישראל מהני שחיטת טרפה לסלק אבמה"ח, גם בב"נ י"ל דשרי משום מא"מ, ולענין זה שיסלק השחיטה אבמה"ח, נראה יותר דתליא במה דמהני השחיטה לטהר מנבלה, וע"כ גם שחיטת טרפה מהני להתיר מפרכסת ובמ"ע ובכ"ז צ"ע, וכן יש להסתפק בב"פ ב"ט חי מאם טרפה אי שריא לב"נ, דלפמ"ש הגרע"א הנ"ל דאין מועיל שחיטת אמו טרפה להתיר הולד. הוא משום דא"כ יהי' אסור משום טרפה, ודאי דל"ש לב"נ ומותר ככל ב"פ ב"ט חי שמותר לב"נ משום מי איכא מידי, וכמ"ש התוס' בפשיטות דכל ב"פ מותר לב"נ (ובמפ"ג בסימן י"ג מסתפק בזה) וא"כ גם ב"פ מטרפה מותר לב"נ. אבל לפמ"ש דהטעם דל"מ שחיטת אמו טרפה להתיר העובר הוה משום חסרון בשחיטה לאכילה י"ל דגם לב"נ אסור. וצ"ע די"ל דהעיקר תליא במה שמתיר לטהר מנבלה.