אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ד · לד)
ועפ"ז יתיישב שפיר להרשב"א דס"ל דיש על האבר איסור אבר מן החי, הא דמדמו רבנן אבר היוצא שיטהר מנבלה לטרפה דכמו דמצינו בטרפה שמתחלק הכשר שחיטתה דלאכילה ל"מ שחיטה, ולטהר מנבלה הוי שחיטה, וה"נ באבר מהני שחיטת האם לטהר מנבלה ולא לאכילה. וממילא דלגבי אכילה הוי כאבמה"ח. ולפ"ז אדרבה לשיטת הרשב"א מובן ביותר מה דמשמע דר"מ ורבנן ל"פ רק לענין אם מטהר האבר מטומאה, ולפי שיטת הראב"ד דאין על האבר אבמה"ח לרבנן, אבל זה ודאי דלר"מ דס"ל דשחיטת האם ל"מ לגבי' האבר ומטמא ג"כ, לדידי', בודאי דחייב עליו משום אבמה"ח, וחייב במשהו בשר גידין ועצמות. וכן לב"נ ולענין ברי', ולרבנן לא הוי אבמה"ח, ואסור רק משום טרפה שאין שייך האיסור לב"נ וגם יהי' צריך כזית בשר, ובמשנה משמע דל"פ ר"מ ורבנן רק לענין טומאה ולהרשב"א ניחא דגם לרבנן לא הוי אבמה"ח לאכילה, ול"פ רק לענין טומאה.