אור ברסלב
אמרי משה סימן ד › לב)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן ד · לב)

לא)

והנראה לענ"ד להוכיח מזה דבטרפה יש ג"כ חסרון בהכשר שחיטתה שאין מתיר השחיטה לאכילה. ואין מועיל שחיטת טרפה רק נטהר מנבלה אבל לגבי אכילה הרי היא כאלו לא נשחטה. ונשארה באיסור דאינו זבוחה. גם לאחר שחיטה. וראי' גדולה לזה. מהא דקי"ל דב"ט חי כשהאם טרפה אינה ניתרת בשחיטת האם לאכילה. רק לטהר מנבלה. וקשה מדוע לא תתיר שחיטת האם גם לאכילה כיון דאין חסרון בשחיטת טרפה. ומה לנו שהאם טרפה כיון דהב"ט אינו טרפה ויש לו חיות בפ"ע, ומצאתי להגרע"א בחידושיו ליו"ד שהקשה כן. ותירץ דאם נרצה להתיר ע"י שחיטת האם שוב חל על הולד איסור דטרפה, ע"ש, ובאמת שכן משמע קצת מלשון רש"י דף ע"ה ע"ב ד"ה טעון ע"ש, אבל אינו מובן לענ"ד דמה שייכות זל"ז, ואיך יחול על הולד איסור טרפה, כיון דאינו טרפה. וניתר בשחיטת עצמו, ומדוע לא נתיר ע"י שחיטת האם. כיון דאין חסרון בשחיטת טרפה. והאם אסור משום איסור אחר שאין נוגע להשחיטה ואולי י"ל משום דהא דניתר בשחיטת האם. היינו דחשבינן העובר כאחד מאבריה, וע"כ כשנרצה להתיר ע"י שחיטת האם, שהיא טרפה, ע"כ דצ"ל דהוי כאחד מאברי'. וא"כ גם הולד טרפה. אבל כשניתרת ע"י שחיטת עצמה לא אמרי' דהוי כאחד מאברי'. וכ"ז דוחק, ועוד דהרי מהני שחיטת האם לטהר מנבלה ונימא ג"כ שיחול איסור טרפה דהוי כאחד מאברי' ועוד דלפ"ז יעלה לנו בולד הנוגחת והנרבעת כשנגמר דינם ואח"כ נתעברו דאם ילדו אח"כ לפי"מ דקיל"ן זוזג"מ, מותר הולד כמבואר בסנהדרין (ד) ואם ישחוט את הנוגחת והנרבעת ונמצא עובר ב"ט במעי' יהיה הדין לפ"ז. דהולד אין ניתר בשחיטת האם לאכילה. אף דשחיטת האם מקרי שחיטה לענין או"ב וכן לענין כיסוי למ"ד שחיטה שאינה ראוי שש"ח, אבל בכ"ז יהי' הב"ט אסור ע"י שחיטת האם, משום דאם נתיר ע"י שחיטת האם, יחול גם על הולד האיסור שיש על האם דהוי כאחד מאברי'. וכ"ז לא מסתבר כלל, אבל לפמ"ש דשחיטת טרפה יש חסרון בהכשר שחיטתה לענין אכילה, שפיר ניחא הא דב"פ מטרפה אין ניתר ע"י שחיטת האם דלענין אכילה לא מהני שחיטתה גם לעצמה, ורק לטהר מנבלה מהני שחיטתה וע"ז מהני גם להב"פ לטהר מנבלה.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה