אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ד · כד)
ואולם מהרשב״א בחידושיו בהאיבעי׳ דמהו לגמוע את חלבו (בדף ס״ט) וכן בתוה״ב מתבאר דס״ל דאבר היוצא דין אמה״ח ממש עליו. וכן משמע ברוב הראשונים. והנה לכאורה הי׳ אפ״ל דת״ל דאין חל כלל דין שחיטה על העובר שיהי׳ העובר כשחוט. והא דניתר העובר הוא משום דהשחיטה מתיר כל האיסרים שנמצא בבהמה לשיטתם. וכמו חלב וגיד שאין שייך להתיר משום דהוי כשחוט. וע״כ האבר היוצא הוא כאמה״ח דהרי ליכא שחיטה גם על העובר שבפנים. ואולם באמת אי אפשר לומר כן. חדא דלפי זה ל״ל הך דבשר בשדה לאסור האבר דמהיכי תיתי ישתרי. (וזה דוחק לומר דבלא הך קרא הו״א דההיתר דכל בבהמה. הוא משום דחל דין שחיטה על העובר. וממילא הי׳ גם האבר מותר. ואך עכשיו דגלי קרא. דהאבר אסור ידעינן דהטעם שמותר מה שבמחיצות הבהמה. הוא מגזה״כ להתיר כל האיסורים. ולא משום דין שחיטה שחל על העובר. דא״כ הי' גם האבר אסור). ועוד דאמאי ס״ל לרבנן דמטהר האבר מטומאת נבלה. דאין שחיטה עושה ניפול. דע״כ הא דאין שחיטה עושה ניפול. היינו משום דהשחיטה מהני להעובר והוי כשחוט, וע׳׳כ גם האבר כשחוט לטהר מטומאת נבלה. דאל״כ מי התיר האבר מטומאת אבמה"ח ומוכח ע״כ גם לדידהו דהעובר כשחוט וכפשטות הסוגיא דד׳ סימנים מכשר רחמנא. והא דס״ל דהאבר הוא כאבמה״ח, היינו דאף דהשחיטה הועיל גם להאבר לטהר מנבלה אבל לענין אכילה דגלי קרא דבשר בשדה שהאבר אסור. אמרי׳ דאין זה איסור אחר כטרפה. רק דאיסורו הוא משום דלא חל דין שחיטה על האבר וכאלו נחתך קודם השחיטה וע״כ ס״ל דהוי כאבמה״ח.
והנה להרשב״א ושאר הראשונים דהוי כאבמה״ח לישראל. ודאי דאסור גם לב“נ אם חתך האבר מב״ט חי. ואולם אם אח״כ מת הב״ט. דלישראל גם כשמת. נראה דהאבר נשאר באאיסורו כאבמה"ח. ולא כן נבלה. דאין שייך לחול דין נבלה ע"י המיתה על האבר לחוד כיון דכולו כשחוט. אולם לב״נ דרק משום מי איכא מידי שרי הב"פ. י״ל דכשמת הב“ט פקע אבמ“ה מהאבר. וצ״ע. ואולם להראב״ד הנ“ל וכן הרמב״ם דמתבאר ג״כ דס״ל דהאבר לא הוי כאבמה״ח. ורק אסור משום טרפה. ודאי דל״ש איסור זה לב״נ, וכן נפ״מ לענין שאין חייב במשהו בשר גידין ועצמות. כיון דלא הוי אבמ"ה. ומשום דס״ל דגם לענין אכילה הועיל השחיטה לסלק איסור אבמ״ה. דאין שחיטה עושה ניפול ואסור רק משוס בשר בשדה טרפה. ואיסור זה ליתא לב״נ. ואף דבשר מהחי ג״כ נפ״ל מהך קרא. ובשר מהחי אסור גם לב״נ היינו מקרא אחרינא וכמ“ש הלח״מ (בפ״ט ממלכים) אבל מה שנכלל בהך קרא דבשר בשדה טרפה הוא כטרפה ממש וכמבואר ברמב“ם (בפ״ד הלי"ז) הענין צירוף איסורים דבשר מהחי מצטרף לטרפה ונבלה דהוי משם אחד. וכיון דמה שנכלל בהך קרא הוא כטרפה ממש ודאי דל"ש לב"נ.