אור ברסלב
אמרי משה סימן ד › כג)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן ד · כג)

כב)

והנה יש להסתפק באבר היוצא אי שרי לב"נ והנה הב״פ בעצמה נראה דמותר לחתוך אבר ממנו בעודנו חי ליתן לב״נ דכיון דלישראל שרי אמרינן מי איכא מידי דלישראל שרי ולב״נ אסור. וכ״כ בפשיטות החת״ס דלהרמב״ם דלא אמרינן מי איכא מידי אסור לב״נ. אבל לרוב הפוסקים דאמרינן מא״מ שרי. ועיין בפמ״ג בשפ״ד סימן י״ג סק״ג שנסתפק בזה. ואף באבר יש להסתפק אי יש עליו דין אבר מן החי ממש ואסור לב״נ ושו״ר בסמ״ג במשבצות סימן י״ד שהעיר גם כן בזה.

והנה ברמב״ם בפ״ה הי״א כתב דאם נחתך האבר אחר השחיטה האוכלו אינו לוקה. ובהשגות שם ז״ל זה שבוש שהרי אמר למעלה דאפילו החזירה לוקה משום בשר בשדה טרפה ובמשנה אמרו דהבשר מגע טרפה שחוטה. אלמא אית בו איסור טרפה והול״ל דאינו לוקה משום אבר מן החי ומשום דאין שחיטה עושה ניפול. ועכ״ז מה צורך הואיל ויש בו לאו דטרפה עכ״ל ועיין במ״מ. ומתבאר מהרמב״ם והראב״ד דס״ל דאין האבר כאבמה"ח ויש בו רק איסור טרפה. וממילא מובן דל״ש הך איסור לב“נ והיינו משום דחל דין השחיטה גם על האבר. וכפמש“ל (באות ה) דהרמב"ם ס״ל דהאי דמותר העובר שבמחיצת האם הוא משום דחל דין שחיטה גם על העובר והוי כשחוט. ועל כן גם האבר היוצא כשחוט ואינו אבר מן החי. וכמתבאר מהראב״ד דאין שחיטה עושה ניפול. והיינו דאף דבגמרא לא נאמר זה רק לענין לטהר האבר מטומאת נבלה. י״ל דגם לסלק מאבמה״ח לענין אכילה מהני השחיטה להאבר. ואסור רק משום בשר בשדה טרפה ולא משום אבר מן החי.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה