אור ברסלב
אמרי משה סימן ד › יח)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן ד · יח)

יז)

ולפי הנתבאר נראה דהא דאבר היוצא הוי כאבמהי"ח וכמ"ש להלן. היינו אבמה"ח של עצמו. אבל לא שיחשב האבר כאבר הנתלש מהאם. דכיון דרהיט ואזיל ופודין בו חשוב כולד בפ"ע שאין על הולד אבמה"ח של האם כנ"ל. ואף שי"ל דכיון דנולד לאחר שחיטה והוי כיוצא דופן ולא חל עליו שם לידה לא דמי לכל בהמה שאין עלה אבר מן החי של האם משום דהלידה מפקיע שלא יחשב כאבר מהאם. אבל הכא דכולו כשחוט אין על האבר לחוד דין לידה להפקיע שלא יתחשב כאבמה"ח של האם. ואולם מהתוס' (בדף ע"ה) בד"ה ב"פ מתבאר דאילו הי' מצוייר שחיטה לאבר היוצא הי' מהני השחיטה להתיר האבר. ואי אמרינן דהוא כאבר מן החי של האם לא הי' מהני שחיטה כדמוכח מהרמב"ן דאילו הי' הביצה אסור הי' גם האפרוח אסור ולא הי' מהני שחיטה. וע"כ הטעם דל"מ שחיטה לסלק האבר מה"ח או יוצא מהאם. ואם כן גם האבר היוצא אילו הי' כאבר מהאם איך מהני השחיטה לטהרו. וע"כ דגם בבן פקועה לידתו דרהיט ואזיל מפקיע שלא יחשב כאבר מהאם. ואמנם כי לפמש"ל בכונת הרמב"ן דמשום דהביצה נאסרה באיסור מוחלט בלי תקנה בשחיטה ועל כן היה צריך גם האפרוח להיות אסור. ולפי"ז שפיר יש לומר דאף דאבר היוצא יש עליו אבמה"ח של האם. מ"מ מהני שחיטה כמו דמהני לאבמה"ח של עצמו. ואך בכל זה נראה יותר דלא נחשב כאבמה"ח של האם. דאם חשיב כאבמה"ח של האם מדוע אין מטמא האבר את הבשר גם בעודו מחובר קודם שחתכו. ובמשנה (בדף ע"ב) תנן שחטו ואח"כ חתכו הבשר מגע נבלה דמשמע דמקודם לא מטמא. ומסוגיא שם משמע דלא מטעם טומאת בית הסתרים אין מטמא קודם שחתכו. ועכצ"ל דמהני חיותו דרהיט ואזיל להפקיע שלא יחשב כאבר מן החי של האם וחל עליו דין אבמה"ח מצד עצמו. אף דכולו כשחוט חל אבמה"ח על האבר לחוד [וכשמת הב"פ אז האבר כאבמה"ח ולא חל עליו דין נבלה מצד מיתת הב"פ דהוי כשחוטה. ועל אבר אחד ל"ש דין נבלה. אבל אבר מה"ח שייך גם על אבר אחד אף דאין תולש מחי. דבב"פ ג"כ מיקרי חי לענין זה]. וע"כ א"ש שכתבו התוס' הנ"ל דמהני שחיטה לאבר היוצא.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה