אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ד · יז)
ואולם באמת נראה דגם איסור יוצא ליכא בנפל וכן בכל בהמה חי'. ומשום דהלידה מסלק גם איסור יוצא דחשיב בפ"ע. וראי' מולד טרפה דפליגי ר"א ור"י (בדף נ"ח) בנטרפה ולבסוף עיברה בזה וזה גורם. ובעיברה ולבסוף נטרפה פליגי בעובר ירך אמו. ומדוע לא יאסר משום יוצא מהטרפה דע"ז לא הוי שייך זוז"ג. וע"כ דבולד ל"ש יוצא ומשום דמתחשב בפ"ע והלידה מפקיע שלא יתחשב להאם. ולא דמי לטמא שילדה כמין טהורה דאסור משום יוצא מהטמא. דהתם נעשה עי"ז כמין הטמא וכמתבאר ברמב"ם בפ"א ממ"א שכתב דטמא שילדה כמין טהור נחשב כמינים הטמאים ומתבאר דלוקה גם כן. ובפ"ג בדין יוצא מהאיסורים פסק דאסור ואין לוקה והיינו משום דשם הגזה"כ דמתחשב כמין הטמא (ועיין בספר עמודי א"ש מש"כ בזה). ועכ"פ מוכח מהא דל"א בולד טרפה שיאסר משום יוצא מאיסור. וע"כ היינו משום דבולד לא שייך יוצא. וכנ"ל בהא דאמרינן (בדף ס"ט) בהמה בעלמא לאו מכח חלב ודם קאתי. דג"כ אין הכונה משום יוצא דבולד ל"ש יוצא. ורק באפרוח כתב הרמב"ן דאם הביצה אסור הי' גם האפרוח אסור. משום דהתם מינה קגבלא ולא מיקרי לידה (ועיין במה שהקשה הרמב"ן על טעם הנ"ל מהא דאמרינן אימת קגביל לכי מסרח ועפרא בעלמא הוא). וכיון דמוכח דבכל בהמה ליכא איסור יוצא ואבמה"ח של האם. כמו כן בנפל ליכא יונא ואבמה"ח דגם בנפל מיקרי לידה והלידה מפקיע שלא יחשב כאבר מהאם ודלא כמ"ש הערוגבה"ב. ומה שהביא ראי' משליא דפרש"י דלולא שהשחיטה התירתה היתה נאסרת משום אבמה"ח. לענ"ד אין ראיה כלל. דשם שנמצאה במעי אמה ולא הי' לידה שפיר היתה נאסרת כאבמה"ח. אבל בהטילה נפל י"ל דהלידה מפקיע שלה יחשב כאבר מן החי וכדמוכח מולד טרפה. והכא עדיפא יותר דבולד טרפה אף אי יש איסור יוצא היינו משום דאין איסור אבר מן החי של עצמו סותר לאיסור טרפה דהוא איסור אחר לגמרי אבל איסור אבר מן החי ויוצא מהאם ואבמה"ח מצד עצמה הם סותרים זא"ז. וכן בנפל איסור נבלה מצד עצמה על ידי הלידה ואיסור אבר מן החי מצד האם הם דברים סותרים.