אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ד · יא)
אבל לעניות דעתי נראה כמש"ל (באות א) דמה שכתבו התוספות דאבר מן החי אינו חל עד שיולד. היינו אבר מן החי מצד עצמה. אבל יש על העובר אבר מן החי מצד האם דהוי כאחד מאברי'. וכן איסור דאינו זבוח יש על העובר מצד האם. ויתיישב בזה מה שהקשה הריצב"א בתוס' שבועות (דף כ"ד) דאם יש איסור דאינו זבות הרי גם במעי האם קיימא באיסור זה. ואיך אמרינן בנטרפה עם יציאת רובא דחל בבת אחת הרי אין חל על איסור דאינו זבוח עיין שם. ולפי מש"כ ניחא דאף דגם במעי האם יש אינו זבוח היינו מצד האם. אבל כשנולד פקע האיסור דאינו זבוח מצד האם וחל עליו דין זביחה מצד עצמו. וכמו דאמרינן באבר מן החי דגם כן יש במעי האם איסור דאבר מן החי מצד האם וכשנולד פקע הך איסור וחל איסור אבר מן החי מצד עצמו. ועל כן מיקרי דחל בבת אחת כשנטרפה עם יציאת רובא דהוא איסור מחדש לא משום אבר מן החי הקודם. וה"נ לענין אינו זבוח מיקרי בבת אחת לגבי אינו זבות מצד עצמו. ולפי זה הא דנתבאר במשנה דבחתך אבר היוצא הוי אבר מן החי. היינו אבר מן החי מן האם. וכן אבר היוצא בשעת שחיטה הוי כאבר מן החי מצד האם או דחל עליו איסור טרפה דבשר בשדה כמ"ש להלן היינו גם כן מצד דיש עליו אבר מן החי ואינו זבוח מן האם. וגם כשהעובר מת כבר נתבאר מהרמב"ם דהוי כאבר מן החי. והיינו כמ"ש דהוי כאחד מאברי' ולא חל על העובר דין נבלה. ולפי זה שפיר מיושב קושית הגאון רעק"א הנ"ל דבשליא לא הוי אתחזק איסורא. דאף דאיירי שהעובר מת ליכא למימר דאתחזק מאיסור נבלה דהרי ליכא על העובר דין נבלה. ואך דיש לומר דאתחזק איסורא מאיסור דאינו זבות. אבל כיון דמקודם הוי אינו זבוח מן האם ועכשיו כשנולדה והיא מתה חל עלה דין נבלה וליכא עלה כלל איסור דאינו זבוח. דכמו דהלידה מפקיע איסור דאינו זבוח מצד האם כשהיא בחיים וכנ"ל. כמו כן הלידה במתה מפקיע האינו זבוח מצד האם ושוב לא חל עלה מצד עצמה דין זביחה אחרי שהיא מתה מתחילת לידתה. ואיסור דאינו זבוח לא חל רק אם היתה רגע אחת בחיים דשייך עלה חיוב זביחה ואיסור אבר מן החי. ואף אי נימא דגם בכהאי גוונא יש דין אינו זבוח מצד עצמה. מ"מ יש לומר דלא מקרי אתחזק איסורא כיון דאין זה האיסור שהי' מקודם. דאז הי' האינו זבוח מצד האם ועכשיו מצד עצמו. ודאמרינן מהאי טעמא דמיקרי איסור בת אחת וכנ"ל.