אור ברסלב
אמרי משה סימן ד › ז)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן ד · ז)

ו)

והנראה דיצא ליה להרמב"ם דהך דא"ר אושעי' דפליגי בב"ט חי והלך ר"מ ור"י לשיטתם לאו מילתא דפסיקא היא לכ"ע מהא דריש ג"ה דאמרינן שם דהא דג"ה נוהג במוקדשין היינו משום דבמעי אמן הן קדושין מ"ה נוהג בשליל וע"ש בתוס' ד"ה בולדת קדשים ובד"ה והא מדקתני, בהא דתלי בפלוגתא דר"מ ור"י שהקשו דהא גם ר"י מודה דאסור כי לא נשחטה. וכמבואר בפ' המקשה דר"י ס"ל דתלש חלב מב"ט חי חייב אע"פ שאם נשחטה הכל מותר ע"ש בתוס', ובחידושי הרשב"א שטרחו מאד ליישב הסוגיא. והנה מזה הוכיח הרמב"ם דע"כ סוגיא דהכא פליג אהא דר' אושעיא דס"ל דאף אי ג"ה חל על העובר משעה שנוצר וכן חלב לר"י דס"ל דחדשים גרמי וחל גם טרם שנולד ויצא לאויר העולם. מ"מ לר"י דס"ל דשחיטת אמו מטהר גם ב"ט חי כ"כ מתיר השחיטה איסורא דגיד וחלב. אף שכבר נאסר טרם השחיטה ולהכי קאמר ר' אושעי' דמחלוקתן דר"מ ור"י בגיד וחלב הוא רק בב"ט חי והלכו לשיטתם ומבואר דס"ל דבבן ח' ודאי מותר הגיד והחלב לכ"ע אף לר"מ כיון דשחיטת אמו מטהר ב"ח כ"כ מותר גם הגיד דאף דחל איסורא דגיד משעה שנוצר ואלו תלש הגיד והוציאו לחוץ טרם השחיטה הי' אסור. ומשום דבגיד לא בעינן חדשים וכמ"ש התוס' ד"ה בולדת הנ"ל. מ"מ כששחט האם אם העובר ב"ח מתיר השחיטה איסורא דגיד ולהכי קאמר דמחלוקתן דוקא בב"ט חי ומשמעות הדברים דקאי בין אגיד ובין אחלב דגם בגיד דוקא ב"ט אסור ר"מ לשיטתי' דשחיטת האם אינו מתיר. אבל ב"ח גם לר"מ מותר הגיד ומכ"ש החלב דבעינן חדשים. ור"י דמתיר אף בב"ט חי אף דאז כבר חל גם איסורא דחלב לר"י דחדשים גרמי מ"מ מותר ומשום דשחיטה מטהר גם ב"ט לשיטתו. ולהכי מתיר גם הגיד אף דגם ר"י ס"ל דאיסור גיד חל משעה שנוצר. ובזה לא פליגי כלל ר"מ ור"י ורק דהשחיטה מתיר איסורי' דגיד וחלב אבל הסוגיא דריש ג"ה הנ"ל דתלי הגמ' הך דינא אימתי חל איסורא דגיד אי משעה שנוצר או דוקא לאחר לידה בפלוגתא ר"מ ור"י ע"כ דפליג אר' אושעי' וס"ל להך סוגיא דע"כ ר"י ס"ל דאינו חל איסור גיד עד הלידה. דאלו הי' סובר ר"י דחל משעה שנוצר א"כ איך מתיר ג"ה של שליל גם לאחר שחיטה דכי עדיף הולד מאמה שאינו מתרת השחיטה איסורים וכמו שתמה הרא"ש בהמקשה ס"י. והיינו כמש"ל דהשחיטה מתיר רק איסורא דאבמה"ח של העובר ומשום דהוי כאלו נשחט העובר דד' סימני' אכשרי'. וגם בעובר מת שייך עליו הכשר שחיטה וכדס"ל לר"ח וכמש"ל וא"כ ע"כ מוכח מר"י דס"ל דג"ה אינו נוהג בשליל היינו משום דס"ל דאינו חל כלל איסורא דגיד עד שיולד. וכיון דבשעת שחיטת האם לא הי' הגיד אסור עדיין והוי כבשר וניתר בשחיטה שוב לא חל עליהם איסורא דגיד לאחר שחיטה דהוי כבשרא בדיקולא וכן דלענין חלב צ"ל דס"ל לר"י ע"כ דלא חל חלב עד שיולד ומשום דאוירא גרים וכר"ל והא דס"ל לר' יוחנן דחדשים גרמי וקיל"נ הכי היינו משום דפסק כר"מ דחלבו של שליל אסור. וס"ל להרמב"ם דהא דפסק ר"י כר"מ דחלבו אסור לאו משום דהולך לשיטתיה דב"ט חי אינו ניתר בשחיטה וכדפריש ר' אושעי' ורק דהך דיני דחלבו אסור הוא אליבא דכ"ע אף אם ניתר בשחיטה. ומשום דאין השחיטה מתיר איסורים רק אבמה"ח דחל דין שחיטה גם על העובר.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה