אור ברסלב
אמרי משה סימן ד › ה)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן ד · ה)

ד)

והנלע"ד דפליגי בזה אמוראי דבדף ע"ד אמר ר"ח מחלוקת באבר דעובר חי אבל באבר דעובר מת דברי הכל שחיטה עושה ניפול. ורבא אמר כמחלוקת בזה כן בזה ויש להבין טעמא דר"ח דבמת לכ"ע אין השחי' מטהר. וברש"י פירש דבחי הטעם משום דיש במינו שחיטה וע"כ צריך לפרש אגב אמן. ואינו מובן דאם כן גם במת יש לו היתר שחיטה אגב אמו. ועיין במהרש"א שהרגיש בזה. והנלענ"ד דס"ל לר"ח דעובר מת חל דין נבלה עליו. ואם יחתוך אבר ממנו קודם השחיטה יהי' חייב משום נבלה. וכבר נתבאר (באות א') דהא דמהני לרבנן השחיטה לטהר גם אבר היוצא מנבלה אף דאינו נכלל בההיתר דכל בבהמה, הטעם הוא משום דהא דמהני השחיטה לטהר העובר באכילה הוא משום דחל היתר השחיטה גם על העובר והעובר גם כן כשחוט משום דהוי כאחד מאברי' וסימניו כשחוטים. ולכן גם אבר היוצא חל עליו דין השחיטה לטהר מנבלה ואסור באכילה רק משום בשר בשדה. וע"כ ס"ל לר"ח דכ"ז באבר דעובר חי. דאף דלא כלו לו חדשיו אבל כיון דחי ואם יחתוך ממנו אבר יהי' חייב משום אבר מה"ח או משום אבמה"ח של עצמו אם נימא דחל אבמה"ח טרם הלידה. ולהתוספות (בדף צ') דאבמה"ח אין חל עד שיולד יהי' חייב משום אבמה"ח של האם וכמ"ש להלן. ושייך לחול על העובר דין היתר השחיטה אגב אמו. וע"כ גם אבר היוצא טהור מנבלה. כיון דהוי העובר כשחוט גם האבר כשחוט וכנ"ל. אבל בעובר מת דחל עליו דין נבלה ול"ש לאמר דנעשה העובר כשחוט דבנבלה לא שייך שחיטה. והא דהעובר שבמחיצת הבהמה מותר גם במת לא משום דהוי כשחוט, רק דגזה"כ דכל בבהמה תאכלו להתיר כל האיסורים גם איסור דנבלה שנמצא במחיצת הבהמה. ולכן באבר היוצא במת ס"ל לר"ח דאין השחיטה מטהר מנבלה. דכיון דבמת לא שייך לומר דהעובר הוי כשחוט מהכ"ת יהי' טהור האבר שלא נכלל בההיתר דבהמה תאכלו. דהא לא הי' במחיצתה. ולר"ח יש שני דינים בהך גזה"כ דבבהמה תאכלו. והיינו בעובר חי נעשה כשחוט על ידי שחיטת אמו וע"כ גם האבר היוצא טהור מנבלה כנ"ל. וגם כשלא שייך לומר דהוי כשחוט דהיינו בעובר מת. מ"מ מה שבמחיצה מותר כנ"ל. וידעינן זה משום דסתמא כתיב כל בבהמה תאכלו דמשמע גם בעובר מת. והא דידעינן דבחי הוי כשחוט. י"ל מדאצטריך קרא דבשר בשדה לאסור אבר היוצא. ולמה צריך קרא כיון דלא הוי במחיצת הבהמה מהכ"ת ישתרי. ומכבר נתקשתי בזה. ומצאתי אח"ז בר"א שהעיר בזה דלמה צריך הקרא דבשר בשדה. דבשלמא למאן דאוסר אף בהחזיר צריך קרא על זה. אבל למאן דמתיר בהחזיר קשה טובא ע"ש. אבל לפמ"ש ניחא שפיר דהו"א דגם האבר היוצא מותר משום דכיון דהוי העובר כשחוט ממילא גם האבר מותר. וכמו דמהני באמת מה"ט השחיטה לטהר מנבלה. כן הו"א דמותר גם באכילה. ועל כן צריך קרא לאסור באכילה. ומזה גופא יליף ר"ח דבגזה"כ דבבהמה תאכלו נכלל גם הדין דחל דין שחיטה על העובר. ואולם רבה דפליג וס"ל דגם במת מטהר אבר היוצא. ע"כ דס"ל דעובר מת חשיב כחי ומשום דהוי כאחד מאבריה. וע"כ גם האבר היוצא טהור מנבל' ולדידי' ניחא בפשיטות המשנ' דהושיט הרועה את ידו דלרבנן גם בטמאה טהור והיינו משום דעובר מת חשיב כחי דהוי כאחד מאבריה. ורק ר"ח לשיטתי' דס"ל דעובר מת חל עליו דין נבלה כנ"ל הוצרך לומר שם טעמא דרבנן משום הק"ו דהמחיצות מטהר מנבלה וכמשנ"ל. ולרבה לא מוכח מהגזה"כ דבבהמה תאכלו דמותר גם שאר איסורים רק לומר דחל דין שחיטה גם על העובר.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה