אור ברסלב
אמרי משה סימן ג › כא)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן ג · כא)

כ)

והנה שוב אח"ז שמעתי מאדמו"ר יחי' שאמר ג"כ בטעמא דנקובת הושט נבלה משום דלא משכחת שחיטה ברוב וכמש"ל (באות ט"ז) ועפ"ז חמר ליישב ג"כ מה דפסק הרמב"ם דבחסר הגרגרת כאיסר ג"כ נבלה. ותמוה דבגמ' בדף ל"ב שקו"ט רק בפסוקת הגרגרת ונקובת הושט אי הוי נבלה. ומאין הוציא הרמב"ם דגם בחסר יהי' נבלה, ועפ"י הנ"ל ניחא דכמו בנקובת הושט נבלה מטעם דלא משכחת שחיטה ברוב. ה"נ בחסר כאיסר בקנה ג"כ לא משכחת רובא בשחיטה ורק בח"ק פגום דכשר מקרי שחיטה ברוב. אבל בחסר דטרפה ולא מצטרף להשחיטה הוי נבלה משום דלא משכחת שחיטה ברוב. ואולם לענ"ד זה תליא במש"ל (באות י"ז) להסתפק בהא דחק"פ מהני. אי הטעם משום דלא בעינן בקנה דין שחיטה רק על מיעוט המשלים לרוב וחצי הפגום ל"צ לצירוף השחיטה דסגי רק בהמיעוט שאחר המחצה, דנפיק חיותא בזה. או הטעם משום דגם הפגום מצטרף לרובא דשחיטה ומשום דכיון דהפגום כשר עד החצי גם הפגום מהני לצירוף השחיטה. והלכות שחיטה בהכשר לא נאמר רק אחר המחצה דבלא שחיטה עושה טרפות וכ"כ בושט דבלא שחיטה הפגום עושה טרפות. נאמרו ע"ז הלכות שחיטה כתיקונה. אבל בקנה עד החצי שאין הפגום עושה טרפות. גם הפגום הוא מכלל השחיטה. ואנו צריכין לצירופו לרובא דסימן. ולצד הזה שפיר י"ל דכיון דאנו צריכין לצירוף הפגום וע"כ בחסר כאיסר דא"א לצרפו לשחיטה כיון שעושה טרפות ובהמיעוט שמשלים לרובו לחוד לא סגי. וע"כ הוי נבלה. אבל לצד הראשון דא"צ לצירוף הפגום וסגי במיעוט המשלים לרוב א"כ גם בחסר כאיסר הרי יש שחיטה במיעוט המשלים לרוב ולא יהי' נבלה. והנה שם כתבנו דספק זה תליא בהפלוגתא אי הגרים שליש ושחט שליש כשר. ושוב נתישבתי דאפ"ל דגם לפי"מ דקיל"נ דפסול בהגרים שליש ושחט שליש. לא מוכח דהטעם משום דבעינן רובא. ובחק"פ דהוי במקום שחיטה גם הפגום מצטרף משא"כ בהגריס דא"א לצרפו לשחיטה. וע"כ פסול משום דלא סגי במיעוט המשלים לרוב. אך י"ל דהטעם דפסול משום דלא נחשב השליש השני ששוחט במקום שחיטה כשוחט במיעוט המשלים לרוב. אלא חשבינן שליש הב' כהתחלת שחיטת הסימן דלא חשיב מקום הגרמה כאבר אחד עם מקום השחיטה. אבל לעולם י"ל דבחק"פ ל"צ לצירוף הפגום וסגי במיעוט המשלים לחוד. ולפ"ז גם בחסר כאיסר הרי יש שחיטה במיעוט המשלים ולמה יהי' נבלה. ודוקא בנקובת הושט י"ל הטעם דהוי נבלה משום דלא משכחת רוב. דבושט י"ל דבעינן שחיטה כל רוב הסימן ולא סגי במיעוט המשלים וכמש"ל (באות ט"ו) וע"כ הוי נבלה. ולבד זה כבר פקפקנו בעיקר הטעם דשפיר משכחת רוב כשיתחיל לשחוט באותו המחצה שהנקב בו. דבאורך הושט שכנגד הנקב חשוב שחיטה וכדמשמע בדף ל"ב דרק משום דכמנחא בדיקולא (היינו לאחר הרוב) לא מהני שחיטה שלא במקום חתך. ועוד יתבאר להלן. והנה לפמ"ש (באות יב) הטעם דנקובת הושט נבלה, דהוי כשהי' הי' אפ"ל ג"כ דמה"ט גם בקנה בחסר כאיסר נבלה דהוי כשהי' דאף דשהי' אין פוסל בקנה בחצי' הראשון היינו משום דאף דלא מצרפינן השחיטות ע"י ששהה לא גרע מפגום, אבל בחסר דהוי טרפה שוב הוי נבלה משום שהי'. אך גם ע"ז יש לפקפק דבקנה דפגום כשר אין פוסל כל הלכות שחיטה עד החצי אף בכה"ג דנעשה טרפה כמו בחסר. וכן מוכרח לפמש"ל דכל הפסולים הוי פסלות על כל השחיטה וא"כ מ"ט בקנה אין פוסל שהי' בחצי הראשון ומדוע לא נימא דיפסול כל השחיטה. וע"כ הטעם דכיון דעד החצי פגום כשר גם כששוחט לא חשיב שחיטה ואין מתחיל השחיטה בקנה רק אחר החצי. וע"כ אין פוסל שהי'. ולפ"ז גם בחסר ל"ש לפסול משום שהי'. ועוד דאין פוסל שהי' רק כשהחתך לחוד עושה טרפות ע"י שהפסיק בשהי' והוי כנקב מה ששחט קודם השהי'. אבל בחסר דאין הטרפות ע"י החתך לחוד רק משום החסרון י"ל דל"ש שהי'. וע"כ נראה דטעם דחסר הגרגרת הוי נבלה הוא מטעם האשכול הנ"ל דכל שנעשה טרפות בסימנים מקרי נפסלה בשחיטה היינו במקום שחיטה. וכמ"ש טעם הזה לנקובת הושט דהוי נבלה.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה