אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ג · כ)
והנראה דהנה לפימש"ל בטעם הסוברים דנקובת הושט נבלה משום דלא משכחת רובא בשחיטה קשה ג"כ. נהי דאם התחיל שלח באותו המחנה שהנקב בו. ליכא רוב בשחיטה. דכיון ששחט מתנה הרי בצירוף הנקב שבחצי' השני' כבר פסוק ברובו וכמנחא בדיקולא אבל אם התחיל לשחוט באותו המחצה שהנקב בו ישחט שלא במקום הנקב. הרי שפיר משכחת שחיטה ברוב ומדוע יהי' נבלה גם בכה"ג. וצ"ל דס"ל דאותו המחצה שהנקב בו לא חשוב שחיטה גם שלא במקום הנקב. דכל אורך הושט שכנגד הנקב הוי כפסוק ולא שייך בו שחיטה. ואף דבגמרא משמע דהא דלא מהני שחיטה שלא במקום חתך הוא משום דכמנחה בדיקולא וכדאמרינן שם דהדר בי' ר"ז מהא דר"ל דשחט הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשרה. אלמא כמאן דמנחא בדיקולא דמיא. ה"נ כמנחא בדיקולא דמיא דמשמע דדוקא כשפסוק ברובו דאז הוי כמנחא בדיקולא. ואין פוסל אם נטרפה אז הוא דלא מהני שחיטה שלא במקום חתך. אבל כל זמן שלא חתך רוב דפוסל טרפות וכדמוכח בדף ח' בהך דחידודה קודם לליבונה דפריך בגמרא הא איכא צדדים אלמא דגם נגד המקצת ששחט אם ניקב טרפה ולא אמרינן דהוי כמנחא בדיקולא. וא"כ יועיל שחיטה ג"כ שלא במקום חתך, אולם י"ל לפ"מ שהקשה במלחמות דלפי"מ דקי"ל כר"ש דלא אמרינן כמנחא בדיקולא. ואם ניקבה הריאה אחר שחיטת הקנה טרפה א"כ למה חזר ר"י מתירוצא דר"ל דאיירי שלא במקום חתך. עי"ש מה שכתב לחלק דהסימן עצמו כמנחא בדיקולא דמיא משא"כ הריאה. דחי' תלוי גם בושט עי"ש. וי"ל דשיטות הנ"ל ל"ס להו כחילוק הרמב"ן. רק הא דלא קי"ל כתירוצו דר"ל. היינו משום דאף אי לא הוי כמנחא בדיקולא גם לענין הסימן עצמו לענין טרפות. בכ"ז לענין שחיטה ס"ל דלא מקרי שחיטה בכל אורך הושט כנגד החתך דשני שחיטות לא שייך. ולכן הדר ר"י מתירוצא דר"ל דשלא במקום חתך. דאין נפ"מ בין מקום חתך לשלא במקום חתך דגם דלא קי"ל כמנחא בדיקולא מ"מ שחיטה לא הוי גם שלא במקום חתך. ואף כשאינו חתוך ברובו. וע"כ אתי שפיר דס"ל דנקובת הושט נבלה בכל גווני גם בהתחיל לשחוט באותו המחצה שהנקב בו דהשחיטה שכנגד הנקב לא חשיב שחיטה. וע"כ כששחט רוב הסימן עוד ליכא רוב בשחיטה דהנקב מגרע מהרוב. ואף אם יגמור כל הסימן לא מהני דס"ל דהמיעו"ב אין מועיל להכשיר השחיטה. וע"כ ס"ל דנקובת הושט נבלה בכל גווני. ושיטת הסוברים דנקובת הושט טרפה הוא משום דס"ל דהמיעוט בתרא מועיל להכשיר וכמש"ל, וע"כ א"ש מ"ש היש"ש דמשכחת שהי' בעוף במחצה דאז גם לדידהו נבלה. ומשום דלא משכחת רובא בשחיטה. דאף אם יתחיל לשחוט באותו מחצה ששחט מקודם ששהה ליכא רוב דכנגד המחצה ששחט שוב ל"ש שחיטה וכמש"ל. דכל אורך הושט שכנגד הנקב לא חשוב שחיטה וה"נ כששהה דהוי כנקב וע"כ פוסל שהי' במחצה דהוי מידי דמנבלה. אולם אין מזה קושיא על התוס' די"ל דס"ל דגם כנגד הנקב חשיב שחיטה שלא במקום חתך כל שאינו פסוק ברוב ולא הוי כמנחא בדיקולא מקרי שחיטה וע"כ גם במחצה לא פוסל שהי'. דיש תקנה להתחיל לשחוט באותו המחצה ששחט מקודם ששהה וכשישחוט רוב שפיר יהי' שחיטה מעליא ברובא כיין דגם כנגד הנקב מקרי שחיטה. וע"כ לא הוי מידי דמנבלה גם במחצה. וע"כ הקשו התוס' דלא משכחת שהי' בעוף.