אור ברסלב
אמרי משה סימן ג

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן ג

סימן ב

בשהי' דרסה וחלדה במיעוט קמא אי הוי נבלה או טרפה ובדברי הרמב"ם דנקובת הושט נבלה.

א)

יש להסתפק בשוחט מקצת הסימן בדרסה וחלדה אי אמרי' דרק אותו המקצת לא נחשב שחיטה, או דהוי פסלות על כל השחיטה גם על מה ששחט מקודם ואח"כ בהכשר. והנה מתחילה הי' נראה לי פשוט דהוי פסלות לכל השחיטה מדחזינן דלא נחלקו בגמ' רק בשחט שליש והגרים שליש ולא מצינו מי שיאמר דכשר גם בדרס והחליד שליש האמצעי, ואי נימא דרק השליש שדרס והחליד לא חשיב שחיטה ואינו פוסל מה ששחט מקודם גם בדרס יהי' כשר כמו בהגרים שליש הב' וע"כ משום דדרסא וחלדה הוי פסלות גם על מה ששחט מקודם, ומקרי נפסלה בשחיטה ול"ד להגרמה דהוי שלא במק"ש ודמי לשוחט ברגל (וכמ"ש הראשונים דמה"ט לכ"ע מהני מהגריס שליש בתרא ובחלדה מיבעיא ליה) ומה שהביאני להסתפק בזה שראיתי בבה"ל הנ"ל בסימן הקודם שכתב דאם ברוב הסימן לא הי' השחיטה מפורעת ל"מ המיעוט בתרא לחבר החיתוכים ולהכשיר. והביא ראי' מהכ"מ שכ' דאף להמכשיר בהגרים שליש האמצעי מודה בדרס השליש האמצעי דפסול, כדמוכח בהרמב"ם שם וע"כ הטעם משום דנפיק חיותא וכמנחא בדיקלא וע"כ ל"מ המיעו"ב להכשיר עי"ש בסימן כ"ד. ומבואר מדבריו דס"ל פשוט דכל פסולי שחיטה כשהי' דרסה וחלדה אינן פסלות על כל השחיטה רק דאותו מקצת שהוא שוחט בדרסה חלדה לא חשיב שחיטה אבל אינן פסלות לפסול שחיטה הקודמת ולכן ק"ל על הכ"מ דבדרס שליש האמצעי יתכשר ע"י המיעו"ב ומזה הוכיח דל"מ המיעו"ב להכשיר אבל לענ"ד נראה דכל פסולי שחיטה הוי פסלות על כל השחיטה וכשדרס והחליד שליש האמצעי נתנבלה מיד דקלקל גם שחיטתו הקודמת, וע"כ ל"ש להקשות דיתכשר ע"י המיעו"ב, כיון דכבר נתנבלה, אבל בהגרמה דלא הוי פסלות ובהגרמת שליש לחוד ליכא שיעור לטרוף ע"כ מועיל המיעו"ב להכשיר, לכן מוכרחים לאמר לפימ"ש בסימן הקודם דגם במקום שחיטה מועיל המיעו"ב להכשיר, וא"כ מ"ט פסול בחמת בדרס שליש האמצעי הרי יכול לשחוט שליש בתרא ויהי' רובא בשחיטה כשרה וע"כ צ"ל משום דהוי פסלות.

ב)

וראי' לדברינו דהרי בשיטת רש"י באבעיא דשהה והחליד במיעוט סימנים היינו במיעו"ב ע"כ מוכרח דהוי פסלות, דאם נימא דרק שחיטת המקצת ששוחט בדרסה וחלדה הוא דל"מ שחיטה, א"כ מהכ"ת לפסול במיעו"ב דהרי אף שלא נחשב זה לשחיטה כבר יש שיעור שחיטה בלעדי המיעו"ב, ולמה יפסול וע"כ משום דהוי פסלות על כל השחיטה, וגם להראשונים דחולקים וס"ל דאינו פוסל במיעו"ב הוא משום דכבר נגמרה השחיטה ול"ש לפסול השחיטה הקודמת דמיעו"ב לא חשיב שחיטה, אבל עד רוב הסימן ס"ל ג"כ דהוי פסלות וגם שהי' מוכח דהוי פסלות בשחיטה ולא רק שאין מצטרף השחיטות דאם ההילכתא דשהי' הוא לאמר דלא מצטרף השחיטות מהכ"ת יפסול שהי' במיעו"ב דאף דאין מצטרף הא כבר יש שיעור שחיטה בל"ז. וכן מוכח מהאו"ז דס"ל דנקובת הושט אינו אלא טרפה ובכ"ז כתב דע"י שהי' במיעוט קמא הוי נבלה. ובבה"ל סימן כתב על האו"ז הנ"ל דצ"ע גדול. מנ"ל האי חילוקא, ומה נפ"מ בין ניקב ע"י קוץ לניקב ע"י שהי', ע"ש. ולפמ"ש נתבאר דטעמי' משום דכל פסולי שחיטה, כשהי' דרסה חלדה הוי פסלות על כל השחיטה. וע"כ הוי נבלה דנפסל כל השחיטה וכן מוכח לשיטת הראשונים דס"ל דגם בח"ק פוסל כל פסולי שחיטה מה"ת וע"כ דס"ל דהוי פסלות גם על השחיטה כולה, דאל"כ, רק דנימא דאותו מקצת לא חשיב שחיטה א"כ לא גרע זה חק"פ דכשר, וע"כ משום דהוי פסלות ומקרי נפסלה בשחיטה. וע"כ גרע מפגום דכשר, וגם לרוב הפוסקים דחולקים וס"ל דבח"ק אין פוסל כל הפסולים, היינו דס"ל דכיון דבקנה עד החצי פגום כשר ע"כ לא מקרי שחיטה כלל ולכן אין בו גם הך דינא לפסול השחיטה כולה ולא מקרי נפסלה בשחיטה.

ג)

ודעת הבה"ג דפוסל היינו דס"ל דנהי דעד החצי ל"צ שחיטה ופגום כשר, אבל כששוחט הח"ק מקרי שחיטה, וכדמוכח מהא דמהני בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, דזה ודאי נראה דאם יהי' החק"פ ויגרום אח"כ מעט שיהי' רובא פסוק דאז לא יועיל שיגמור השליש הג' בשחיטה דכבר נעשה טרפה ע"י שנפסק הג' ברוב (דהפגום וההגרמה ודאי דמצטרף, לענין טרפות הגרגרת ברוב, כדמוכח ממאן דמכשיר בהגרים שליש ושחט שליש וכמו דמצטרף לענין שחיטה ה"נ מצטרף לענין טרפות), ובשחט שליש הראשון לא אמרי' דנעשה טרפה בהגרמת שליש הב' דכבר חתך רובא ועדיין ליכא שחיטה, וע"כ הטעם משום דשחיטה אין עושה טרפות ואין מצטרף שליש דשחיטה לההגרמה לטרוף ע"י, ומוכח עכ"פ דגם בקנה עד החצי אף שא"נ שחיטה אבל כששחט מקרי שחיטה, וע"כ ס"ל להבה"ג דכשדרס והחליד בהח"ק מקרי נפסלה בשחיטה, ופוסל כל השחיטה גם מה שישחוט אח"כ וע"כ גרע מפגום דכשר, ועכ"פ מוכח דהוי פסלות על כל השחיטה דאם לא כן ודאי לא גרע מפגום.

ד)

עוד ראי' לענ"ד דלפי"מ דס"ל לר"ל בדף ל"ב דל"א כמנחא בדיקולא ושלא במקום חתך הוי פסוקת ה"ג רק טרפה משום דמועיל השחיטה בו אף שכבר פסוק, וא"כ לדידי' ודאי דמועיל גם המיעו"ב כיון דל"א כמנחא בדיקולא, וא"כ אי נימא דכל הפסולים לא הוי פסלות לא יפסול אליבי' דרסה וחלדה בשליש האמצעי כיון דרק אותו השליש לא חשיב שחיטה הרי יוכל לשחוט המיעו"ב ויהי' רובא בשחיטה, וזה לא מצינו מי שיסבור כן דרק בהגרמה מצינו פלוגתא, וזה אין שום סברא דהמיעו"ב גרע משלא במקום חתך, משום דכיון דנחתך רוב אמרי' דרובו ככולו וכאלו גם המיעוט חתך, דזה לא ניתן להאמר, ומוכרח דהוי פסלות על כל השחיטה.

ה)

והנה הנפ"מ אי הוי פסלות או רק דאותו מקצת לא חשיב שחיטה הוא לענין שהי' דרסה וחלדה במיעוט קמא דושט אי הוה נבלה או רק טרפה (להסוברי' דנקובת הושט טרפה). דאם נימא דרק אותו המקצת לא חשיב שחיטה הוי רק טרפה כנקובת הקוץ, אבל לפי מ"ש דהוי פסלות הוי נבלה דפוסל כל השחיטה, והנה כבר עמד על חקירה זו בחי' רע"א ליו"ד סי' כ"ז וכתב מטעם אחר דהוי נבלה ומשום דגם בנקב כששחט במקום הנקב לכ"ע הוי נבלה דל"ד לחקי"פ דדוקא בקנה דעד החצי אין בו חשיבות דפגום כשר לכן מצטרף להשחיטה אבל בושט דמטרפי במיעוט מפסיד השחיטה דבעינן דכל מעשה השחיטה יהי' בהכשר ע"י שחיטה וחצי ושט פגום ל"מ גמרו לטהר מנבלה עשה"ט, ומתבאר מדבריו ג"כ כהבה"ל הנ"ל בסימן הקודם דהמיעו"ב ל"מ להכשיר, וגם משמע דשהי' לא הוי פסלות ודמי לנקב, ואולם לפי מ"ש דהמיעו"ב מועיל להכשיר א"כ גם בשחט במקום הנקב הוי רק טרפה וכן מתבאר להדיא מהאו"ז הנ"ל דלא משכחת נבלה רק ע"י שהי' במיעו"ק וע"כ הטעם כמ"ש דהוי פסלות, (ובדרסה וחלדה י"ל דגם להגרע"א הוי פסלות ורק בשהי' ס"ל דהלכה הי' דהוי הפסק ולא מצרפין השחיטות, וכיון דהפסוק ל"ש לפסול מה שישחוט אח"כ), והנה בשחט מקצת בפסול דרסה וחלדה ואח"כ שחט במקום אחר ג"כ י"ל דהוי פסלות כיון דהשוחט בב' וג' מקומות בהיקף של סימן הוי שחיטה וע"כ גם כששוחט במק"א הוי כשחיטה אחת דהמקצת ששחט מקודם בפסול הי' אפשר לצרפו להשחיטה שגמר, ואין השחיטה השני', במקצת שכנגד הנקב ששחט מכבר, מעלה ומוריד דכבר נשחט מקצת הזה וכיון דחשיב שחיטה אחת שוב הוי פסלות לפסול כל השחיטה והוי נבלה, (משא"כ להגרע"א הנ"ל הוי רק טרפה בשחט במק"א).

ו)

והנה ק' טובא על האו"ז הנ"ל מתוספתא פ"ב דחולין שחט מיעוט הושט ושהה וגמר להשחיטה או שניקב הושט ואח"כ שחט שניהם טרפה ושחיטתן מטהרתן, ומבואר דגם בשהי' במיעו"ק הוי רק טרפה, (ומכ"ש דקשה על הגרע"א הנ"ל דמבואר דגם בגמר במקום הנקב רק טרפה) וע"כ יהי' מוכח מתוספתא זו או דהמיעו"ב מהני להכשיר וכמ"ש בסימן הקודם, ולפ"ז נפרש גמר היינו שגמר כל הסימן. או דיהי' מוכח דגם בושט הפגום מצטרף לטהר מנבלה, וגם בשחט רק רוב הסימן מהני לטהר דגם הנקב מצטרף לרוב, כמו בחק"פ, והנה כבר הביאו הבה"ל ראי' להאו"ז מדף י' דאמרי' כל ספק בשחיטה פסול לאתוי ספק שהה ספק דרס. ושם קאי בעוף ולא משכחת שהי' רק במיעו"ק ומוכח דהוי נבלה בשהי' במיעו"ק ע"ש בסימן חבל ק"ט ע"ז מתוספתא הנ"ל.

ז)

והנלע"ד דס"ל להאו"ז דגם בלא ההלכה דשהי' הוי ידעינן דלא מצרפין השחיטות, דאין סברה שיצטרף מה ששחט זמן רב מקודם והוי כנקב, והלכה אתי רק לאמר דהוי פסלות על כל השחיטה והאבעי דשהה במיעוט סימנים הוא אי הוי טרפה או נבלה בשהי' במיעו"ק אבל טרפה ודאי הוי גם אי לא גמירי ההלכתא במיעו"ק כיון דאין מצרפין השחיטות ולפ"ז י"ל דהתוספתא ס"ל דשהי' אין פוסל במיעו"ק ובר"ז טרפה דהוי כניקב וכנ"ל וע"כ כשגמר מועיל השחיטה לטהר, אבל האו"ז דקאי למה דקיל"נ דשהי' פוסלת במיעו"ה והיינו דהוי פסלות, ולכן שפיר פסק דהוי נבלה.

ח)

ולכאורה גם באבעי' דהחליד במיעוט סימנים צריך לפרש דבעי אי הוי נבלה אבל טרפה ודאי הוי, דכיון דע"י חלדה לא חשיב שחיטה, א"כ איך נוכל לומר דבמיעו"ק יהי' שחיטה מעליא בחלדה, דבשלמא בשהי', שהשחיטה הי' כדין י"ל דבמיעו"ק מצרפים ג"כ השחיטות, אבל בחלדה דהוי שחיטה פסולה קשה לומר דבמיעו"ק יהי' שחיטה מעליא, וזה ודאי א"ל דבעי דילמא במיעו"ק א"צ כלל דיני שחיטה וסגי בנחירה, ועיקר דין שחיטה נאמר רק אחרי מחצה הסימן במיעוט המשלים לרובא דנפיק חיותא, דע"כ ז"א, דהרי משנה שלמה דנקובת הושט טרפה דמשמע גם בניקב ע"י קוץ, ואם סגי בנחירה יחשב הנקב כנחירה, דהרי אף שיש שיעור שהי' מהנקב הרי להצד דהחליד אין פוסל במיעו"ק, גם שהי' א"פ במיעו"ק, וא"כ יצטרף הנקב להשחיטה, האומנם כי ק"ל כזה למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת וסגי בנחירה, ובודאי דלא יפלוג על המשנה דנקובת הושט טרפה בעוף, ומדוע לא יחשב הנקב ע"י קוץ כתחילת נחירה, דגם ע"י עכו"ם כשר למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת, כמבואר ברא"ש פ' יוהכ"פ, ולאמר דרק ע"י חולי הוי טרפה (וגם ע"י קוץ שלא ע"י אדם דבנחירה נראה ג"כ דבעי עכ"פ כח אדם) זה דוחק, ואולי גם בנחירה בעינן שיעשה כל הנחירה בפעם קחת, אבל אם נחר מעט והפסיק נעשה טרפה דלא מצרפין הנחירות אהדדי, (ומזה יהי' ראי' דכ"ש בשחיטה גם בלא ההלכתא דשהי' הוי ידעינן דלא מצרפי השחיטות), אבל כ"ז לא ניתן להאמר, דלצד האבעי' דחלדה א"פ במיעו"ק, יהי' סגי המיעו"ק בנחירה, וע"כ צריך לפרש דבעי' אי הוי נבלה או טרפה, אבל טרפה ודאי הוי, כיון דעכ"פ לא הוי שחיטה ע"י חלדה, ודמי לנקב, ורק דבעי אי גמירא במיעו'"ק להיות פסלות על השחיטה כולה שיהי' נבלה, אבל בראשונים לא משמע כן, דפסקו דחלדה במיעו"ק הוי ספק, ומשמע דהספק אם היא כשרה לגמרי ולא הוי גם טרפה, וע"כ צ"ל דבחלדה מספקא לי' דילמא במיעו"ק חשיבא שחיטה כשרה כיון דלא גמירי בזה פסול דתלדה, וע"י חלדה או דרסה מקרי שפיר שחיטה, ול"ד לנחירה או לשוחט בסכין פגום דאין זה שוחט אלא עוקר, כמ"ש התוס' דף ט', ופשיטא דפוסל גם במיעו"ק, ורק בדרסה וחלדה דמקרי שחיטה מיבעי לי' דלמא לא גמירי לפסול, והוי שחיטה כשרה, אבל בשהי' שפיר י"ל דפשיטא דלא מצרפין השחיטות גם בלא ההילכתא, והאבעי' אי הוי נבלה או טרפה.

ט)

ועפ"ז יתישב ג"כ מה שתמהו על הרמב"ם פ"ג דשחיטה דפסק בשהה במיעו"ק דהוי נבלה בודאי, ובהחליד הוי ספק נבלה, ולפי הנ"ל ניחא דעיקר האבעי' דשהה במיעוט סימנים הוי רק אי נבלה או טרפה וכבר כתבו האחרונים דפליגי בזה אמוראי בדף ל"ב אי נקובת הושט הוי נבלה, דלרבא דתירץ דיש מהן נבילות ע"כ ס"ל דהוי נבלה, אבל לר"ל דמשני כאן ששחט שלא במקום חתך, וס"ל דגם פסוקת הגרגרת הוי רק טרפה, כ"ש נקובת הושט, ולפ"ז י"ל דבעית הגמרא דשהה במיעוט סימנים קאי לר"ל דס"ל דנקובת הושט הוי רק טרפה, ובעי' בשהי' במיעו"ק אי לא גמירי ההלכתא דשהי', הוי רק טרפה, ואי גמירי, ההלכתא במיעו"ק הוי נבלה, משום דהוי פסלות כנ"ל, אבל הרמב"ם דפסק דנקובת הושט נבלה, אין נפ"מ כלל אי גמירי ההילכתא אי לא, דבכל האופנים הוי נבלה, כיון דלא מצרפינן השחיטות, ודמי בנקב ונקב ג"כ נבלה להרמב"ם, אבל בהחליד דנתבאר לעיל דהאבעי' היתה דלמא כשרה לגמרי דהוי שחיטה כשרה בלא ההילכתא וע"כ פסק הרמב"ם דהוי ספק נבלה.

י)

אך דקשה לכאורה כיון דמסברא ידעינן דבשהה לא מצרפינן השחיטות א"כ לצד האבעי' דלא גמירי שהי' במיעו"ק למה הוצרך כלל ההלכה דשהי', כיון דאינו פוסל, רק אחרי רוב הסימן הוי ידעינן דהיא נבלה, דהוי כפסוקה ברוב, כיון דלא מצרפינן השחיטות ובמיעו"ב ס"ל דאינו פוסל, וצ"ל דזה גופא הוי צדדי הספק באבעי' דשהה במיעוט סימנים אי הלכה דשהי' אתי לומר דהוי פסלות וממילא גם במיעו"ק הוי נבלה, כיון דפוסל כל השחיטה, או דלמא ההלכה דשהי' אתי לגלויי דלא מצרפינן השחיטות, דמסברא ה"א דמצטרף ג"כ, וע"כ במיעו"ק לא הוי נבלה רק טרפה, ואין הספק אי נאמרה ההלכה במיעו"ק דודאי נאמרה, אך הספק אי הוי נבלה או טרפה במיעו"ק, ובין סימן לסימן אין נפ"מ, דודאי הוי נבלה, אף אי לא הוי פסלות, כיון דלא מצרפינן השחיטות, רק במיעו"ק נפ"מ, אם הוי פסלות, גם במיעו"ק נבלה, דפוסל כל השחיטה, אבל אי רק לא מצרפינן השחיטות הוי כנקובת הושט דהוי טרפה, ולא נבלה, וזה נראה ג"כ כונת רש"י בהך דשהה במיעוט סימנים שז"ל, ובמיעו"ק דושט ממ"נ טרפה כיון דשהה אזל מעשה קמא, אשר אינו מובן מ"ש דממ"נ מטרפה, דמשמע דגם אי לא גמירא שהי' במיעו"ק ג"כ מטרפה. והרי אי לא גמירא שהי' הי' מצרפינן השחיטות והיתה כשרה לגמרי, וצ"ל דמפרש ג"כ כמ"ש דצדדי האבעי' הוי, אי ההילכתא אתי דלא מצרפינן השחיטות או לומר דהוי פסלות, ושפיר כתב רש"י דעל מיעו"ק ליכא לפרש דממ"נ מטרפה, דרש"י ס"ל דנקובת הושט הוי נבלה, וא"כ אין נפ"מ דגם אי ההילכתא אתי דלא מצרפינן השחיטות ג"כ הוי נבלה, וע"כ פירש דקאי על מיעו"ב דאי ההלכה אתי דלא מצרפינן השחיטות כשר במיעו"ב, דכבר נגמרה השחיטה ואי הוי פסלות גם במיעו"ב פוסל, דפוסל כל שחיטה הקודמת.

יא)

עוד יש להביא ראי' דשהי' הוי פסלות, ממה דפריך הגמרא בדף כ"ח משחט חצי גרגרת ושהה וגמרה שחיטתו כשרה, ואי אמרת מחצה ע"מ כרוב איטרפה לה, ותמוה דלקמן דאי דשאני לענין טריפות דבעינן רוב הנראה לעינים, ומדוע לא דחי כן הכא, וראיתי ברבינו גרשון שכנראה הרגיש בזה וז"ל א"א מע"מ כרוב איטרפא דאי אמרינן דאינו חשוב כרוב לא איטרפא באותה שהי' ששהה בחצי סימן דאמרי' שעדיין לא חשובה התחלת שחיטה, אבל אי אמרי' מחצה כרוב הוי התחלת שחיטה עכ"ל ונראה דמפרש דאין הקושיא דמשום דמחצה כרוב לענין שחיטה ה"נ לענין טרפות, דהרי י"ל דשאני טרפות וכדדחי לקמן ורק הקושיא דכיון דמחצה כרוב כבר במחצה הוי התחלת השחיטה ופוסל שהי', ואי נימא דשהי' לא הוי פסלות רק דאין מצרפים א"כ עדיין קשה דאף דבמחצה מקרי התתלת שחיטה ופוסל שהי' ואין מצרפים השחיטות הרי יש עוד מחצה השני' לשחוט ויש שיעור שחיטה בלא שחיטה הקודמת וטרפה לא הוי במחצה דבעינן רוב הנראה לעינים ומוכח מזה דשהי' הוי פסלות על כל השחיטה וע"כ פריך שפיר דכיון דהוי התחלת שחיטה פוסל בזה שהי' ופוסל כל השחיטה גם מה שישחטו אח"כ.

יב)

ועפימ"ש יתיישב מה שהקשה רע"א בסימן נ"ג על הסוברים דנקובת הושט נבלה מתוספתא הנ"ל דמפורש דמהני בנקובת הושט שחיטה לטהר מנבלה ע"ש שנשאר בצ"ע גדול. ולפימ"ש י"ל דהרי יש להבין הטעם דנקובת הושט נבלה, בשלמא להרמב"ם דס"ל דהוי נבלה מחיים, היינו משום דנפיק חיותא יותר משאר טרפות, אבל להסוברים דמחיים לא הוי נבלה ולא נפיק חיותא בנקובת הושט יותר מכל הטרפות, וא"כ מדוע לא יהני בה שחיטה כבכל הטרפות, וכבר תמהו ע"ז האחרונים, וכתבו הטעם כיון דאיכא טרפות בסימנים מקרי זה נפסלה בשחיטתן היינו במקום שחיטה, וכן מצאתי בהאשכול כטעם הזה ע"ש באות י"ג, ואולם י"ל עוד טעם דכיון אם ישחוט מחצה בהסי', כבר יש רוב בצירוף הנקב, דהנקב ג"כ מצטרף לרובו של שחיטה, לכן הוי נבלה דהוי כשהה בשחיטה היינו השהי' מזמן שניקב עד השחיטה, כיון דגם הנקב מצטרף להשחיטה, ע"כ הוי שהי', וכן שמעתי מאדמו"ר שליט"א טעם הזה דהוי כשהי', דגם כששחט שלא במקום הנקב מצטרף ג"כ הנקב לשחיטה דהשוחט בשנים או ג' מקומות שחיטתו כשרה וכן בב"מ רמז בקצרה לטעם זה דהני כשהי' ע"ש, והנה כ"ז אם שהי' פוסל במיעו"ק ע"כ הוי נבלה אבל התוספתא לפימש"ל (באות ז') דס"ל דשהי' אין פוסל במיעו"ק ע"כ שפיר ס"ל דלא הוי נבלה בנקובת הושט ומהני שחיטה לטהר מנבלה, אבל לדידן דקי"ל דשהי' פוסל במיעו"ק ע"כ נקובת הושט נבלה, משום דהוי כשהי' במיעו"ק.

יג)

אך ק"ל על טעם הנ"ל דנקובת הושט נבלה משום שהי' דתינח היכא דהתחיל לשחוט למטה בהיקף הסימן שלא באותו מחצה שהנקב בו, דאז כששוחט מחצה כבר יש רוב ע"י הנקב, כיון דהנקב הואי בחצי השניה בהיקפו של סימן, אבל אם התחיל לשחוט באותה מחצה שהנקב שם, ורחוק מהנקב באורך הסימן למעלה או למטה מהנקב, דאז כששוחט מחצה עדיין ליכא רוב, דהא גם הנקב הוא באותו המחצה ששחט, וא"כ מדוע יהיה אז נבלה כשגמר הרוב דל"ש הטעם דשהי', כיון דהנקב אין מצטרף בזה להשחיטה, ואולי בכה"ג כיון דגם אילו לא שחט אותו המחצה שהנקב בו הי' מצטרף הנקב להשחיטה, וע"כ חשבינן התחלת השחיטה מהנקב, כיון דנגד הנקב לא נצרך לשחוט, אין השחיטה מעלה ומוריד, דהוא כפסוק ע"י הנקב, וע"כ גם בזה הנקב מצטרף להשחיטה והוי כשהי' וכיוצא בזה כתבתי בסי' הקודם אות י'.

יד)

ולשיטת האו"ז דסובר דנקובת הושט טרפה, רק ע"י שהי' במיעו"ק הוי נבלה וכנ"ל (באות ב) צ"ל הא דבכל נקב לא הוי כשהי' כנ"ל, היינו משום דשהי' אין פוסל אלא בשחיטה כשרה, דלולא ההלכה דשהי' הי' מצרפינן השחיטות, אבל בנקב ס"ל דהנקב אא"פ לצרפו להשחיטה גם בלא שהי', ול"ד לחק"פ דרק בקנה דהפגום כשר, מצטרף לרוב שחיטת הסימן, אבל בושט דהפגום עושה טרפות, ל"ש לצרפו לשחיטה גם בלא שהי', וכיון דאא"פ לצרפו לשחיטה ל"ש לפסול משום שהי', והא דלא פסלינן משום דרסה וחלדה במיעו"ק, הנה למ"ב אם הי' הנקב ע"י חולי, דל"ש לפסולי שחיטה, ואף אם הי' ע"י סכין פגום, או קוץ, אין זה שוחט אלא חונק כמ"ש התוס' בדף ט' ד"ה כולהו, ול"ד לדרסה וחלדה במיעו"ק, דהוי בדרך שחיטה, והכלל בזה דאלו פסולי שחיטה, אין פוסלים במיעו"ק רק באופן שיהי' דרך שחיטה, ובשהי' י"ל דאין פוסל רק אם שחט קודם ששהה בשחיטה כשרה אבל אם שחט המקצת בפסול דרסה וחלדה, ושהה י"ל דהמיעוט הוי כנקב בעלמא, ואולי דגם בכה"ג לא הוי כנקב דגם זה מקרי דרך שחיט' ול"ד לנקב וצ"ע.

טו)

ואולם ק"ל להבה"ג וסייעתו דס"ל דגם בקנה פוסל שהי' במיעו"ק א"כ מדוע בתק"פ כשרה ולא אמרי' דהוי כשהי' ע"י הפגום דמצטרף לשחיטה ומוכרחים לומר דאף דהפגום מצטרף כיון דאינו בדרך שחיטה ל"ש לפסול משום שהי' דאינו פוסל רק בשוחט כדרך שחיטה. וכ"מ מלשון האו"ז דשהי' לא פוסל רק בשוחט בתורת שחיטה, אבל אם המיעוט לא הי' בתורת שחיטה מקרי נקב, ואפ"ל עוד דס"ל דבתק"פ דכשר לא משום דהפגום מצטרף אלא דלא בעינן שחיטה רק על מיעוט המשלים לרוב, וכמ"ש להלן, וכ"ז בקנה סגי במיעוט המשלים לרוב דכיון דעד החצי אין פוסל בו טרפות ל"צ בו שחיטה אבל בושט בעינן שישחוט דוקא רוב הסימן ואין הפגום מצטרף וכמש"ל באות ה' בשם הגרע"א וע"כ בושט שפיר י"ל דס"ל דנקובת הושט נבלה מטעם שהי' כנ"ל דגם שלא בתורת שחיטה שייך לפסול משום שהי' כיון דצריך ע"כ לצרף הנקב לרוב השחיטה, דבמיעוט המשלים לחוד לא סגי בושט, וע"כ פוסל הנקב משום שהי', אבל בחק"פ ל"ש לפסול משום שהי', כיון דא"צ לצרפו להשחיטה דדי במיעוט המשלים, ורק בששוחבי המחצה ס"ל להבה"ג דפוסל משום שהי' דאף דא"צ החצי לשחוט, מ"מ כששוחט מקרי שחיטה וכמש"ל (באות ג') וכיון דכששוחט המחצה בקנה חשיב שחיטה, ול"ד לפגום ע"כ ס"ל להבה"ג דגם בקנה פוסל שהי' במיעו"ק כיון דמקרי שחיטה בהחצי פוסל שהי', והיינו דס"ל דשהי' הוי פסלות על כל השחיטה וכמש"ל (באות ג') אבל כשהי' החצי פגום כיון דא"צ לצרף הפגום להשחיטה דדי במיעוט המשלים כנ"ל, והפגום אינו בדרך שחיטה, ע"כ ל"ש לפסול משום שהי', משא"כ בנקובת הושט כיון דלא די במיעוט המשלים, וע"כ צריכין לצרף הפגום להשחיטה, וכיון דצריכן לצרופו, ממילא חשיב בתורת שחיטה לפסול משום שהי'.

טז)

עוד נראה לענ"ד לישב קושית רע"א הנ"ל דהנה י"ל עוד טעם הא דנקובת הושט הוי נבלה אי נימא דחצי ושט פגום לא מצטרף לשחיטה, ולפ"ז כששוחט מתצה בהסימן כבר יש רוב בצירוף הנקב ועדיין ליכא שחיטה, וכבר הוי הסימן כפסוק ברוב לענין איסור נבלה, ושיהי' כמנחא בדיקולא, דאף אם שחט שלא במקום הנקב מצטרף הנקב לענין זה שיהא כפסוק ברוב כדאי' בדף מ"ה ניקבה כנפה מצטרפה לרובא, וכיון דכבר פסוק ברובא ועוד ליכא שיעור שחיטה, דבעינן בושט שישחוט דוקא רוב הסימן ולכן גם כשגמר כל הסימן אין מועיל, דמיעו"ב אין מועיל להכשיר, וע"כ הוי נבל', משום דאין מצויר שיהי' להסימן שחיטה ברוב, והנה דין זה אם חצי ושט פגום מצטרף להשחיטה, י"ל דתלוי במה שיש להסתפק בהא דמהני בח"ק פגום השלמת המיעוט בשחיטה, אם הטעם דלא בעינן דיני שחיטה אלא במיעוט המשלים את הרוב דנפקא חיותא מהסימן, אבל עד החצי לא בעינן שחיטה, ולפ"ז בחק"פ אין צריכים לומר שהפגום ג"כ מצטרף להשחיטה, דבאמת לא בעינן שחיטה רק על מיעוט המשלים לרוב, אלא דאין מצויר שישחוט מיעוט המשלים לרוב אם לא שיהי' פסוק עד החצי (ובקנה דעד החצי אין עושה טרפות כשר בחק"פ לגמרי, ובושט אף דג"כ א"צ שחיטה רק על המיעוט המשלים, בכ"ז אם ינחור או יפגום בקוץ עד החצי, ע"כ נעשה טרפה, כיון דאינו שחיטה, דרק שחיטה אין עושה טרפות, או במקום דמהני נחירה, הנחירה היא במקום השחיטה שאין עושה טרפות אבל במקום דאין הנחירה מתיר ורק דעד החצי א"נ שחיטה שפיר הנחירה עושה טרפה) ולפ"ז גם בושט מהני כשפגום להשלים המיעוט המשלים לרוב בשחיטה לטהר מנבלה, דכיון דלא בעינן שחיטה רק על המיעוט, אין נפ"מ בין קנה לושט, ואולם י"ל באופן אחר בהא דמהני חק"פ, דהיינו משום דגם הפגום מצטרף לה שחיטה דכיון דעד החצי בקנה אין עושה טרפות, לא בעינן שישחוט בדיני שחיטה, ולא נאמרו דיני שחיטה אלא במקום שעושה טרפה אבל עד החצי שאין עושה טרפה גם הפגום מצטרף וחשיב כשחיטה ומצטרף להרוב, אבל צריכים אנו לצירוף החק"פ ולא סגי במיעוט המשלים לרוב לחוד, ולפי טעם זה בושט לא מהני פגום כיון דבושט גם במשהו עושה טרפות, ע"כ צריך שחיטה על כל רוב הסימן, גם על מחצה הראשונה, ולא מהני הפגום להצטרף להשחיטה, כיון דעושה טרפות, צריך לשוחטה בדיני שחיטה.

יז)

ודין זה נראה דתליא בפלוגתא דאמוראי בדף י"ט אי מהני הגרים שליש ושחט שליש, דאם גם בהגרים שליש הראשון מהני כששחט שליש האמצעי, הרי חזינן דא"צ שחיטה רק על מיעוט המשלים לרוב, דהרי בהגרמת שליש הראשון אא"פ לצרפו להשחיטה כמו בחק"פ, כיון דאינו כלל במקום שחיטה, וע"כ צ"ל אליבי' דלא בעינן שחיטה רק על מיעוט המשלים לרוב (ועיין בסימן הקודם אות ה') אבל למ"ד דבהגריס שליש ושחט שליש ל"מ, משום דל"ד לחק"פ דהתם רובא במקום שחיטה כמבואר שם, ומוכח דהטעם דתק"פ מהני הוא משום דגם הפגום מצטרף להשחיטה, וע"כ ל"מ רק כשהפגום במקום שחיטה, אבל בהגרמה דלא הוי במקו"ש ואא"פ לצרפו להשחיטה ע"כ ל"מ, ולפי"ז מיושב קושית רע"א הנ"ל דהתוספתא דס"ל דבנקובת הושט מהני השחיטה לטהר מנבלה, היינו דס"ל כמ"ד דהגרים, שליש ושחט שליש מהני, דלדידי' נתבאר דלא בעינן שחיטה רק על מיעוט המשלים לרוב, וגם בושט פגום מהני להשלים שחיטה לרוב, כיון דלא בעינן שחיטה אלא על המיעוט, אין נפקא מיניה בין קנה לושט, דגם בושט לא בעינן שחיטה רק על המיעוט המשלים לרוב, ולא בעינן לצרף הפגום להשחיטה ולכן שפיר בנקובת הושט מהני שחיטה לטהר אף דליכא שחיטה ברובא, אבל לפי"מ דקי"ל דהגרים שליש ושחט שליש ל"מ, דלפי"ז בעינן שחיטה כל רוב הסימן, ובחצי ק"פ דמהני הוא משום דגם הפגום מצטרף להשחיטה כנ"ל, אבל בושט דגם במחצה הראשונה עושה טרפות, בעינן שישחוט בדיני שחיטה כל רוב הסימן, וע"כ כשיש נקב בושט דתו לא משכחת שישחוט הרוב דכיון דשוחט מחצה הרי בצירוף הנקב כבר פסק רוב הסימן, והנקב לא מצטרף, וע"כ שפיר הוי נבלה משום דלא מצויר בו שחיטה.

יח)

ולשיטת הסוברים דנקובת הושט טרפה צ"ע דהרי לא משכחת שחיטה ברוב הסימן כנ"ל, והנה אם התחיל לשחוט בהמחצה שהב בו והיינו דכששחט מחצה, הנקב הוא במחצה הנשחט, שפיר משכחת שחיטת רוב דכיון דשחט שלא במקום הנקב חשיב כל מחצה הראשונה שחיטה אף אותו מקצת שהוא כנגד הנקב, וכדמוכח בדף ל"ב דרק כשכל הסי' פסוק לא מועיל שחיטה שלא במקום חתך משום דהוי כמנחא בדיקולא אבל בנקב משהו דל"ש כמנחא בדיקולא שפיר מקרי שחיטה שלא במקום חתך ולכן כל המחצה מקרי שחיטה ואח"כ כשגומר השחיטה במחצה השני' שפיר יש שחיטת רוב אבל כשהתחיל לשחוט שלא באותו המחצה שהנקב בו, אלא במחצה השני' שאין הנקב בה, וכששחט מחצה הרי בצירוף הנקב שבחצי' השני' כבר רוב הסימן פסוק, דאף שאין השחיטה מכוון כנגד הנקב ומשוך להלן באורך הסימן למעלה או למטה מהסימן, מקרי ג"כ פסוק ברובו, דלענין טרפות אמרי' בדף מ"ה דנקבה כנפה מצטרפים לרובא. וכן לענין שחיטה אמרי' דהשוחט בב' וג' מקומות שחיטתו כשרה. ומוכח דאף שאין החתך במקום אחד הוי כפסוק ברובו. וא"כ כששחט מחצה והנקב בחצי השני כבר פסוק הסימן ברוב. ועדיין לא שחט רק מחצה. דהנקב בושט אין מצטרף כנ"ל. ובכה"ג יהי' נבלה דלא משכחת בו שחיטת רוב. ומוכרחים לאמר דס"ל דגם המיעוט בתרא מצטרף להכשיר וכש"נ באורך בסימן הקודם. וע"כ גם בכה"ג איכא רובא בשחיטה כשגומר כל הסימן (ואם לא ישחוט רק רוב אפשר דגם לדידהו הוי נבלה ומשום דליכא רובא כנ"ל). ולפ"ז אם יהי' פגום הנקב עד מחצה לכו"ע הוי נבלה אם יתחיל לשחוט במחצה השני'. דליכא שחיטת רוב דמחצה השני' כבר פסוק. וכששחט מחצה כבר כל הסימן חתוך וכמנחא בדיקולא. ול"מ שחיטה גם שלא במקום חתך (היינו הנקב) וע"כ הוי נבלה.

יט)

ועפ"ז אפשר ליישב מה שתמה בבה"ל על היש"ש סי' ט' על מ"ש התוס' דאת"ל דשהי' א"פ במיעו"ק לא משכחת שהי' בעוף מה"ת וכתב ע"ז היש"ש ואיני יודע אמאי לא משכחת בשחט מחצה ושהה. ותמוה דהא הטעם דבמיעו"ק א"פ שהי' משום דלא הוי מידי דמנבלה. דס"ל דנקובת הושט רק טרפה. וכמבואר ברא"ש. וא"כ גם במחצה הוי רק טרפה. דמה נפ"מ בין נקב משהו למחצה. וא"פ שהי' גם במחצה ע"ש בבה"ל מ"ש ליישב. ולהנ"ל ניחא לכאורה בפשיטות דבאמת במחצה לכ"ע הוי נבלה. ומשום דליכא שחיטת רוב. וע"כ פוסל שהי' במחצה. דאם לא נצרף השחיטות ויחשב המחצה ששחט כנקב. ע"כ יהי' נבלה. ודוקא במיעוט א"פ שהי'. דגם אי לא נצרף השחיטות ויחשב המיעוט כנקב יהי' רק טרפה. וע"כ א"פ שהי'. דרק אם ע"י שהי' יהי' נבלה פוסל שהי'. אבל אם יהי' רק טרפה ע"י השהי'. אין פוסל כלל השה' וכשרה לגמרי. משא"כ במחצה. דאם יפסול שהי' יהי' נבלה שפיר פוסל וע"כ הקשה היש"ש דמשכחת שהי' בעוף במחצה. שו"ר דז"א. דא"כ הי' יכול להקשות בפשיטות דגם במיעוט משכחת שיפסול שהי'. אם לא שחט רק רוב הסימן. דאם לא נצרף השחיטות ונחשוב מה ששחט קודם ששהה כנקב. יהי' נבלה. דליכא שחיטה ברוב הסימן. דהנקב אין מצטרף. וע"כ צ"ל דכיון דיש תקנה לגמור כל הסימן ויהי' שחיטה ברוב. גם מלבד מה ששחט מקודם השהי'. ולא יהי' נבלה וע"כ אין פוסל שהי'. דשהי' א"פ דק באם נחשוב כנקב. בהכרח יהי' נבלה. בלא תקנה לטהר מנבלה. ולפ"ז גם במחצה נהי דעכשיו ששחט מחצה השני' באותו החתך שהתחיל לשחוט. עי"כ היא נבלה. משום דליכא רוב אבל הרי אפשר לשחוט שלא במקום שהתחיל לשחוט. משוך להלן אורך הושט למעלה או למטה מהחתך. ובאותו ההיקף שהתחיל לשחוט מתחילה. רק משוך להלן באורך דאז יש שחיטה בכל הסימן וא"כ כיון דיש תקנה גם במחצה לשות שחיטה כשרה. לא מפסול שהי' גם במחצה. א.ף אם שחט באותו החתך שהתחיל לשחוט כנ"ל.

כ)

והנראה דהנה לפימש"ל בטעם הסוברים דנקובת הושט נבלה משום דלא משכחת רובא בשחיטה קשה ג"כ. נהי דאם התחיל שלח באותו המחנה שהנקב בו. ליכא רוב בשחיטה. דכיון ששחט מתנה הרי בצירוף הנקב שבחצי' השני' כבר פסוק ברובו וכמנחא בדיקולא אבל אם התחיל לשחוט באותו המחצה שהנקב בו ישחט שלא במקום הנקב. הרי שפיר משכחת שחיטה ברוב ומדוע יהי' נבלה גם בכה"ג. וצ"ל דס"ל דאותו המחצה שהנקב בו לא חשוב שחיטה גם שלא במקום הנקב. דכל אורך הושט שכנגד הנקב הוי כפסוק ולא שייך בו שחיטה. ואף דבגמרא משמע דהא דלא מהני שחיטה שלא במקום חתך הוא משום דכמנחה בדיקולא וכדאמרינן שם דהדר בי' ר"ז מהא דר"ל דשחט הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשרה. אלמא כמאן דמנחא בדיקולא דמיא. ה"נ כמנחא בדיקולא דמיא דמשמע דדוקא כשפסוק ברובו דאז הוי כמנחא בדיקולא. ואין פוסל אם נטרפה אז הוא דלא מהני שחיטה שלא במקום חתך. אבל כל זמן שלא חתך רוב דפוסל טרפות וכדמוכח בדף ח' בהך דחידודה קודם לליבונה דפריך בגמרא הא איכא צדדים אלמא דגם נגד המקצת ששחט אם ניקב טרפה ולא אמרינן דהוי כמנחא בדיקולא. וא"כ יועיל שחיטה ג"כ שלא במקום חתך, אולם י"ל לפ"מ שהקשה במלחמות דלפי"מ דקי"ל כר"ש דלא אמרינן כמנחא בדיקולא. ואם ניקבה הריאה אחר שחיטת הקנה טרפה א"כ למה חזר ר"י מתירוצא דר"ל דאיירי שלא במקום חתך. עי"ש מה שכתב לחלק דהסימן עצמו כמנחא בדיקולא דמיא משא"כ הריאה. דחי' תלוי גם בושט עי"ש. וי"ל דשיטות הנ"ל ל"ס להו כחילוק הרמב"ן. רק הא דלא קי"ל כתירוצו דר"ל. היינו משום דאף אי לא הוי כמנחא בדיקולא גם לענין הסימן עצמו לענין טרפות. בכ"ז לענין שחיטה ס"ל דלא מקרי שחיטה בכל אורך הושט כנגד החתך דשני שחיטות לא שייך. ולכן הדר ר"י מתירוצא דר"ל דשלא במקום חתך. דאין נפ"מ בין מקום חתך לשלא במקום חתך דגם דלא קי"ל כמנחא בדיקולא מ"מ שחיטה לא הוי גם שלא במקום חתך. ואף כשאינו חתוך ברובו. וע"כ אתי שפיר דס"ל דנקובת הושט נבלה בכל גווני גם בהתחיל לשחוט באותו המחצה שהנקב בו דהשחיטה שכנגד הנקב לא חשיב שחיטה. וע"כ כששחט רוב הסימן עוד ליכא רוב בשחיטה דהנקב מגרע מהרוב. ואף אם יגמור כל הסימן לא מהני דס"ל דהמיעו"ב אין מועיל להכשיר השחיטה. וע"כ ס"ל דנקובת הושט נבלה בכל גווני. ושיטת הסוברים דנקובת הושט טרפה הוא משום דס"ל דהמיעוט בתרא מועיל להכשיר וכמש"ל, וע"כ א"ש מ"ש היש"ש דמשכחת שהי' בעוף במחצה דאז גם לדידהו נבלה. ומשום דלא משכחת רובא בשחיטה. דאף אם יתחיל לשחוט באותו מחצה ששחט מקודם ששהה ליכא רוב דכנגד המחצה ששחט שוב ל"ש שחיטה וכמש"ל. דכל אורך הושט שכנגד הנקב לא חשוב שחיטה וה"נ כששהה דהוי כנקב וע"כ פוסל שהי' במחצה דהוי מידי דמנבלה. אולם אין מזה קושיא על התוס' די"ל דס"ל דגם כנגד הנקב חשיב שחיטה שלא במקום חתך כל שאינו פסוק ברוב ולא הוי כמנחא בדיקולא מקרי שחיטה וע"כ גם במחצה לא פוסל שהי'. דיש תקנה להתחיל לשחוט באותו המחצה ששחט מקודם ששהה וכשישחוט רוב שפיר יהי' שחיטה מעליא ברובא כיין דגם כנגד הנקב מקרי שחיטה. וע"כ לא הוי מידי דמנבלה גם במחצה. וע"כ הקשו התוס' דלא משכחת שהי' בעוף.

כא)

והנה שוב אח"ז שמעתי מאדמו"ר יחי' שאמר ג"כ בטעמא דנקובת הושט נבלה משום דלא משכחת שחיטה ברוב וכמש"ל (באות ט"ז) ועפ"ז חמר ליישב ג"כ מה דפסק הרמב"ם דבחסר הגרגרת כאיסר ג"כ נבלה. ותמוה דבגמ' בדף ל"ב שקו"ט רק בפסוקת הגרגרת ונקובת הושט אי הוי נבלה. ומאין הוציא הרמב"ם דגם בחסר יהי' נבלה, ועפ"י הנ"ל ניחא דכמו בנקובת הושט נבלה מטעם דלא משכחת שחיטה ברוב. ה"נ בחסר כאיסר בקנה ג"כ לא משכחת רובא בשחיטה ורק בח"ק פגום דכשר מקרי שחיטה ברוב. אבל בחסר דטרפה ולא מצטרף להשחיטה הוי נבלה משום דלא משכחת שחיטה ברוב. ואולם לענ"ד זה תליא במש"ל (באות י"ז) להסתפק בהא דחק"פ מהני. אי הטעם משום דלא בעינן בקנה דין שחיטה רק על מיעוט המשלים לרוב וחצי הפגום ל"צ לצירוף השחיטה דסגי רק בהמיעוט שאחר המחצה, דנפיק חיותא בזה. או הטעם משום דגם הפגום מצטרף לרובא דשחיטה ומשום דכיון דהפגום כשר עד החצי גם הפגום מהני לצירוף השחיטה. והלכות שחיטה בהכשר לא נאמר רק אחר המחצה דבלא שחיטה עושה טרפות וכ"כ בושט דבלא שחיטה הפגום עושה טרפות. נאמרו ע"ז הלכות שחיטה כתיקונה. אבל בקנה עד החצי שאין הפגום עושה טרפות. גם הפגום הוא מכלל השחיטה. ואנו צריכין לצירופו לרובא דסימן. ולצד הזה שפיר י"ל דכיון דאנו צריכין לצירוף הפגום וע"כ בחסר כאיסר דא"א לצרפו לשחיטה כיון שעושה טרפות ובהמיעוט שמשלים לרובו לחוד לא סגי. וע"כ הוי נבלה. אבל לצד הראשון דא"צ לצירוף הפגום וסגי במיעוט המשלים לרוב א"כ גם בחסר כאיסר הרי יש שחיטה במיעוט המשלים לרוב ולא יהי' נבלה. והנה שם כתבנו דספק זה תליא בהפלוגתא אי הגרים שליש ושחט שליש כשר. ושוב נתישבתי דאפ"ל דגם לפי"מ דקיל"נ דפסול בהגרים שליש ושחט שליש. לא מוכח דהטעם משום דבעינן רובא. ובחק"פ דהוי במקום שחיטה גם הפגום מצטרף משא"כ בהגריס דא"א לצרפו לשחיטה. וע"כ פסול משום דלא סגי במיעוט המשלים לרוב. אך י"ל דהטעם דפסול משום דלא נחשב השליש השני ששוחט במקום שחיטה כשוחט במיעוט המשלים לרוב. אלא חשבינן שליש הב' כהתחלת שחיטת הסימן דלא חשיב מקום הגרמה כאבר אחד עם מקום השחיטה. אבל לעולם י"ל דבחק"פ ל"צ לצירוף הפגום וסגי במיעוט המשלים לחוד. ולפ"ז גם בחסר כאיסר הרי יש שחיטה במיעוט המשלים ולמה יהי' נבלה. ודוקא בנקובת הושט י"ל הטעם דהוי נבלה משום דלא משכחת רוב. דבושט י"ל דבעינן שחיטה כל רוב הסימן ולא סגי במיעוט המשלים וכמש"ל (באות ט"ו) וע"כ הוי נבלה. ולבד זה כבר פקפקנו בעיקר הטעם דשפיר משכחת רוב כשיתחיל לשחוט באותו המחצה שהנקב בו. דבאורך הושט שכנגד הנקב חשוב שחיטה וכדמשמע בדף ל"ב דרק משום דכמנחא בדיקולא (היינו לאחר הרוב) לא מהני שחיטה שלא במקום חתך. ועוד יתבאר להלן. והנה לפמ"ש (באות יב) הטעם דנקובת הושט נבלה, דהוי כשהי' הי' אפ"ל ג"כ דמה"ט גם בקנה בחסר כאיסר נבלה דהוי כשהי' דאף דשהי' אין פוסל בקנה בחצי' הראשון היינו משום דאף דלא מצרפינן השחיטות ע"י ששהה לא גרע מפגום, אבל בחסר דהוי טרפה שוב הוי נבלה משום שהי'. אך גם ע"ז יש לפקפק דבקנה דפגום כשר אין פוסל כל הלכות שחיטה עד החצי אף בכה"ג דנעשה טרפה כמו בחסר. וכן מוכרח לפמש"ל דכל הפסולים הוי פסלות על כל השחיטה וא"כ מ"ט בקנה אין פוסל שהי' בחצי הראשון ומדוע לא נימא דיפסול כל השחיטה. וע"כ הטעם דכיון דעד החצי פגום כשר גם כששוחט לא חשיב שחיטה ואין מתחיל השחיטה בקנה רק אחר החצי. וע"כ אין פוסל שהי'. ולפ"ז גם בחסר ל"ש לפסול משום שהי'. ועוד דאין פוסל שהי' רק כשהחתך לחוד עושה טרפות ע"י שהפסיק בשהי' והוי כנקב מה ששחט קודם השהי'. אבל בחסר דאין הטרפות ע"י החתך לחוד רק משום החסרון י"ל דל"ש שהי'. וע"כ נראה דטעם דחסר הגרגרת הוי נבלה הוא מטעם האשכול הנ"ל דכל שנעשה טרפות בסימנים מקרי נפסלה בשחיטה היינו במקום שחיטה. וכמ"ש טעם הזה לנקובת הושט דהוי נבלה.

כב)

והנה בניקב הושט כנגד הנשחט אי הוי נבלה. י"ל דתליא בזה דלהטעם דהוי נבלה משום דלא משכחת רובא בשחיטה. וכן להטעם משום דהוי כשהי'. כ"ז ל"ש בניקב כנגד הנשחט. אבל לטעם האשכול דכל דאתיליד טרפות בסימנים ל"מ שחיטה. י"ל דגם בזה הוי נבלה. ועוד יש נפ"מ בין הטעמים אם ניקבו העורות זה שלא כנגד זה. דטרפה בושט אם הוי גם נבלה דלהטעם דמשום שהי' נראה דל"ש בזה שהי'. דלענין שחיטה נראה. דלא מהני שישחוט העורות זה שלא כנגד זה גם אי לא בעינן מפורעת. וכיון דל"מ לשחיטה א"א לפסול משום שהי'. וכן להטעם דלא משכחת רובא בשחיטה ג"כ נראה כיון דכה"ג ל"מ לשחיטה שפיר מקרי שחיטת רוב ואין נקב כזה מגרע מהרוב ולא הוי ג"כ כמנחא בדיקולא בכה"ג וצ"ע בזה. וברמב"ם מבואר דגם זה שלא כנגד זה הוי נבלה. ומזה ראי' למש"ל דס"ל כטעם האשכול. ומה"ט גם בזה שלא כנגד זה הוי נבלה כיון דאתיליד טרפות בסימנים. ומה"ט ס"ל ג"כ בחסר כאיסר בקנה הוי נבלה וכנ"ל. [ובזה אמרתי לישב דברי הבה"ל בסי' כ"ו בהא דאמר עולא ישב לה קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא. דפרש"י הבריא נתרפא. דמשמע דצריך בדיקה. ולפ"ז תמוה הסוגיא דפריך ומ"ש מס"ד דהרי גם לעולא צריך בדיקה. וכתב ליישב דהא דצריך בדיקה היינו כנגד הקוץ דהוי ספק נבלה. ובמקום אחד יש לושט בדיקה וע"ז פרש"י הבריא נתרפא אבל בדיקה צריך והגמ' דפריך מ"ש מס"ד. היינו מדוע לא ניחוש דילמא נתפשטו העורות וצריך בדיקה בכל אורך הושט. וע"ז אין לושט בדיקה בחוץ. ומשני דקסבר עולא אין חוששין לס"ד. דזה שלא כנגד זה הוי רק טרפה לפרש"י דלא כהרמב"ם ועשה"ט. כי הוא תירץ נאה ומתקבל. אבל תמוה לי כיון דחיישינן דהקוץ ניקב. היינו דילמא הי' פעם אחת העור השני כנגד הקוץ. הרי כבר נעשה נבלה ואף שעתה נתפשט העור למעלה או למטה והם זה שלא כנגד זה הרי מ"מ כבר נעשה נבלה והוי ספק נבלה ובכל אורך הושט א"ל בדיקה בחוץ. ואולם לפמ"ש דנקובת הושט נבלה משום שהי' י"ל דאף אם פעם אחת הי' הנקב זה כנגד זה כיון דבשעת שחיטה העורות הם שלא כנגד זה ל"ש לפסלו משום שהי' כיון דכפי מה שהם כעת א"א לצרף נקב כזה לשחיטה ל"ש לפסול משום שהי'. ובכ"ז תמוה הדבר וחידוש גדול.

כג)

ולכאורה יש להביא ראי' דגם בושט סגי השחיטה במיעוט המשלים לרוב לענין לטהר מנבלה מהא דאמרי' בדף מ"ג ההוא תורא דאתחיל שחיטה בתורבץ וגמר בושט רמי עלי' חומרי' דרב ושמואל וטרף. ופריך הגמרא אי כשמואל הא אמר ברובו. ועיין בתוס' ד"ה אי שהקשו והא שמואל פוסל בהגרים שליש ותירצו דהגמרא לא נחית לזה והיינו דכאן אזיל אי כשר בהגרים שליש, ועיין בתוה"ב שכתב דאין ראי' דשמואל ס"ל דפסול בהגרים שליש ועכ"פ מבואר דאם בקנה כשר כשהגרים שליש. גם בושט כשר כשהתחיל בתורבץ וגמר בושט. ואי נימא כמ"ש הגרע"א הנ"ל (באות ה) דבושט ל"מ בחצי פגום משום דבושט בעינן שישחוט כל רוב הראשון א"כ איך מהני אם התחיל בתורבץ וגמר בושט דנהי דבשליש ליכא דין הגרמה מ"מ לא עדיף זה מפגום. דל"מ מה דמשלים לרוב בשחיטה. וא"כ אף דלא מטרף לשמואל דס"ל ברובו. מ"מ הא ליכא רוב בשחיטה, דזה ששוחט שלא במקום שחיטה עוד גרועה מפגום במקום שחיטה. וכמבואר בדף י"ט. ואיך מהני מה דגמר בושט. וא"ל דלשמואל דס"ל התורבץ ברובו הוי אליבי' התורבץ כאבר אחר ואין מתחשב לאבר אחד עם הושט וע"כ אין מקלקל מה דהתחיל בתורבץ דאח"כ שהגיע לושט חשבינן כאלו התחיל מתחלה בושט וכאילו התחיל בבשר וגמר בושט. ול"ד לפגום במקום שחיטה שליש דכששוחט בהפגום עוד שליש הוי התחלת השחיטה בשליש השני מהסימן אבל כשהתחיל בתורבץ שליש ובא לושט אף שהוא עומד בשליש השני מהסימן. חשבינן לענין שחיטה כאילו התחיל בסימן שלם. דאין השליש שבתורבץ מצטרף להושט לעשותו כפסוק ברוב. משום דהוא כאבר אחר. וע"כ מהני מה דגמר בושט ושחט רוב בושט עצמו אבל אא"פ לומר כן דא"כ מה הקשו התוס' הנ"ל מהא דפוסל בהגרים שליש דהטעם הוא משום דבעינן רובא דנפיק חיותא במקום שחיטה אבל הכא אם נימא דהתורבץ לא מצטרף להושט וחשיב כשוחט מתחילה הרי שפיר נפיק רובא דחיותא במקום שחיטה וע"כ מוכח דתורבץ הושט מצטרף להושט דהוא כאבר אחד ודמי לקנה דמצטרף שליש דהגרמה להשליש שבמקום שחיטה לעשותו כפסוקת הגרגרת לטרוף ברובו. ומוכרח לכאורה מזה דגם בושט סגי לשחוט מיעוט המשלים לרוב לחוד ולא בעינן שחיטת כל הרוב גם בושט כמו בקנה.

כד)

אמנם י"ל דהכא איירי דגמר בושט כל הסימן. ושפיר איכא רוב בשחיטה גם בלא שליש הראשון שהתחיל בתורבץ. ואף אם נימא דבמקום שחיטה אין מועיל המיעו"ב להכשיר. אבל בזה ודאי דמועיל כדמוכח משחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דכשר דחזינן דהמיעו"ב מועיל להכשיר. וע"כ הטעם דדוקא במקום שחיטה דנפיק חיותא והוי כמנחא בדיקולא ע"י הרוב ע"כ ל"מ המיעו"ב אבל בהגרמה דאילו פסק כולו שלא במקום שחיטה הי' מהני השחיטה אח"כ דלא הוי בזה כמנחא בדיקולא וכשיטת הפר"ת וכמ"ש בסימן הקודם (באות כ"ג) דכן מבואר באשכל. וכיון דע"י הגרמה לא נפק חיותא שפיר מועיל שחיטת השליש בתרא להכשיר וה"ה בתורבץ דג"כ כשנפסק שם ברובו מועיל אח"כ השחיטה ולא הוי כמנחא בדיקולא דלא נפיק חיותא ע"י התורבץ. ע"כ שפיר מועיל מה דגמר בושט ואיירי הכא שגמר כל הושט בשחיטה ומתכשר ע"י המיעו"ב ואיכא רוב בשחיטה. אבל בפגום במקום שחיטה דנפיק חיותא. י"ל דאף דגמר כל הסימן אין מועיל להכשיר. דכששחט שליש האמצעי כבר הוי כמנחא בדיקולא. ועדיין ליכא רוב בשתיטה. דהפגום לא מצטרף והשליש בתרא אין מועיל להכשיר. כיון דכבר נפק חיותא ברובו דהוי כמנחא בדיקולא ואם איירי הכא שלא גמר השחיטה בכל הושט רק עד הרוב ג"כ י"ל לפמ"ש (באות יז) דדין זה אי בושט פגום מהני כשמשלים רובו בשחיטה. תליא בפלוגתא בהגרים שליש ושחט שליש אי מהני דאי מהני בהגרים שליש ושחט שליש הרי מוכרח דלא בעינן שחיטה רק על מיעוט המשלים לרוב. דהרי הגרמת שליש ודאי דל"ש לצרפו לרוב השחיטה וע"כ גם בושט מועיל השחיטה במיעוט המשלים לרוב. וע"כ כאן בסוגיא הנ"ל אם נפרש דגמר בושט לא כל הסימן רק רובו ע"כ דס"ל הכא דגם הגרים ושחט שליש אחד מהני ולא בעי שישחוט ב' שלישים וכיון דקאי אי הגרים שליש ושחט שליש מהני שפיר ניחא הא דמהני בהתחיל בתורבץ וגמר בושט דאליבי' לא בעינן שחיטה רק על מיעוט המשלים לרוב. וע"כ גם כשלא גמר כל הושט אלא רוב מהני. אבל לדידן דקי"ל דהגרים שליש ושחט שליש ל"מ. משום דבעינן שחיטה ברוב הסימן ובחק"פ גם הפגום מצטרף להשחיטה כיון דלא מיטרף אבל בושט דמטרף בפגום שפיר י"ל דהפגום לא מצטרף.

כה)

ועיין בתוס' בכורות דף כ' ד"ה חלב שכתבו ואע"ג דלא קיל"ן כר"מ מדפריך בחולין י"א ולר"מ דחייש למיעוטא האיך אכיל בישרא ולא פריך היכא אכלינן מ"מ היכא דאיכא חזקה המסיעתו חיישינן ובמהרש"א הקשה דא"כ גם לדידן ג"כ קשה היכא אכלינן דנימא סמוך מיעוטא לחזקת אינו זבוחה ודילמא במקום שחיטה נקב הוי ותירץ דגם בשחט במקום נקב השחיטה מטהר ולא הוי רק טרפה ועיין בתוה"ב שהקשה ג"כ כקושית הרש"א, ועכ"פ מבואר מזה דגם בושט הפגום מצטרף לטהר מנבלה מדחזינן דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מה"ט דמטהר. וע"כ דהנקב מצטרף להרוב או דלא בעינן שחיטה רק עד מיעוט המשלים לרוב גם בושט ואף דע"ז הקושיא היכא אכלינן בישרא י"ל דאפשר לשחוט כל הסימן. דגם בלא הנקב יש רוב בשחיטה. ונימא דהמיעוט בתרא מצטרף. אבל יקשה על המשנה דרובו של אחד כמוהו. ואיך סגי בשחיטת רוב הסימן דילמא במקום נקב קשחיט ומשום דסמוך מיעוטא להחזקה כנ"ל. ומוכח ע"כ דגם בושט הפגום מצטרף.

כו)

ועפ"י הנתבאר יתישב מה שתמהו כל אחרונים על הרמב"ם וסיעתו. דס"ל דנקובת הושט נבלה מאיזה מקור לקח דבדף ל"ב אין מבואר רק דפסוקת הגרגרת הוי נבלה משום דהוי כמנחא בדיקולא. אבל בנקובת הושט מנלן דהוי נבלה. והנה כבר הביאו כמה מאחרונים ראי' מדף ו' דכל ספק בשחיטה פסול לאתויי ספק שהה ושם קאי בעוף ומוכח דשהי' פוסל במיעו"ק. דבעוף לא משכחת שהי' אלא במיעו"ק כמ"ש התוס' בדף ל"ב. ומזה פסק הרמב"ם בפ' ג'. דשהה במיעו"ק בושט הוי נבלה בודאי. והאבעי' דשהה במיעוט סימנים מפרש בענין אחר כמבואר שם בה"ד. והיינו משום דמוכח מסוגיא הנ"ל דשהי' פוסל במיעו"ק ולכן אא"פ לפרש האבעי' דשהה במיעוט סימנים כפי' ר"ת דקאי על מיעו"ק. וכיון דהרמב"ם סמך על סוגיא הנ"ל דשהי' פוסל במיעו"ק ומוכח ע"כ דהוי נבלה דאם רק טרפה לא הוי מקרי ספק בשחיטה ולא הי' טרפה מספק. ומזה מוכרח דנקובת הושט ג"כ הוי נבלה דע"י שהי' במיעו"ק לא גרע מניקב ע"י קוץ (ולא ס"ל כהאו"ז דע"י שהי' גרע מניקב בקוץ כנ"ל באות ב') ועיין בפרמ"ג בפתיחה אך מזה אין מוכח רק דכששחט במקום הנקב הוי נבלה. אבל הא דפסק הרמב"ם דבכל גווני הוי נבלה. אף שנת במקום הנקב. זה אין מוכח מהך דשהי' במיעו"ק ומנ"ל זה להרמב"ם.

כז)

ועפ"י דברינו ניחא דהנה החילוק שי"ל בין שקט במקום הנקב לשחט שלא במקום הנקב. ע"כ היינו דבמקום הנקב י"ל דהוי נבלה משום דלא שחט רובו של הסימן ואף אם גומר כל הסימן ל"מ משום דנימא דמיעוי"ב אין מצטרף להשתיטה. וגם צריכים לומר דהפגום היינו הנקב ג"כ אין מצטרף להכשיר. ול"ד לחק"פ דבושט ל"מ ח"פ וע"כ כששחט במקום הנקב ליכא רובא בשחיטה והוי נבלה. משא"כ בשחט שלא במקום הנקב י"ל דמועיל השחיטה לטהר מנבלה. אבל לפמש"ל דע"כ אאפ"ל שני הדינים אלו ביחד כדמוכח מדף מ"ד כנ"ל באות. דע"כ צ"ל אחד מתרתי או דגם בושט מהני הפגום להצטרף. או דהמיעו"ב מועיל להכשיר וכיון שכן אין נפ"מ בין שחט במקום הנקב או שלא במקום הנקב דגם במקום הנקב יש רוב בשחיטה. או ע"י צירוף הנקב. או כשגומר כל הסימן ע"י המיעו"ב וכיון דמוכח מדף י' הנ"ל דשהה במיעו"ק הוי נבלה ומשמע דגם כשגמר כל הסימן אף דאיכא רובא בשחיטה מ"מ הוי נבלה. ומזה הוכיח הרמב"ם דבכ"ד הוי נבלה. גם בשחט שלא במקום הנקב. דהא אין נפקותא בין שחט במקום הנקב לשלא במקום הנקב כנ"ל. וע"כ דנקובת הושט נבלה מצד עצמה.

כח)

ומה מאד מדוקדק בזה לשון הרמב"ם שז"ל. אם שחט רוב הקנה או שניקב בושט כ"ש ושהה כשיעור בין שחזר וגמר השחיטה שהתחיל בין ששחט שחיטה גמורה במקום אחר פסולה. מפני שהבהמה או העוף שנפסק רוב הקנה או שניקב הושט כ"ש נבלה עכ"ל והרי מפורש יצא מלשונו דהני תרי דינים תלוים זב"ז. דלכן בשהה במיעו"ק הוי נבלה משום דנקובת הושט בעלמא גם שלא במקום הנקב הוי נבלה ולהכי בשהה וגמר אח"כ השחיטה שהתחיל ל"מ והיינו כמש"ל דאם ע"י הנקב לא הוי נבלה. גם בשהי' לא הי' נבלה כשגומר השחיטה או משום דגם בושט פגום מהני להשלים לרוב או עכ"פ כשגומר הסימן בכולו מהני המיעוי"ב להכשיר ומדמוכח דשהה במיעו"ק הוי נבלה ע"כ דנקובת הושט בעלמא ג"כ נבלה כנ"ל.

כט)

ואף אי נימא דבושט הפגום לא מצטרף וגם המיעו"ב אין מועיל להכשיר וכמו שצדדנו לעיל לדחות הראי' מדף מ"ד הנ"ל ג"כ י"ל דברי הרמב"ם הנ"ל דס"ל דאף בשחט שלא במקום הנקב ליכא רובא בשחיטה. דכל אורך הושט שכנגד הנקב הוי כפסוק ולא מקרי שחיטה וכנ"ל (באות כ) וא"כ אין נפ"מ בין מקום הנקב לשחט שלא במקום הנקב דבכל גווני ליכא רובא בשחיטה. אם נימא דהפגום לא מצטרף וגם המיעוו"ב אין מועיל להכשיר. וע"כ כיון דמוכח דבמקום הנקב נבלה. מהא דשהה במיעו"ק הוי נבלה כנ"ל. א"כ מוכח ג"כ דגם שלא במקום הנקב הוי נבלה. דאין נפ"מ כלל וממ"נ ניחא דברי הרמב"ם דאם נימא דהפגום או המיעו"ב מצטרף גם במקום הנקב יש רובא בשחיטה. ואי נימא דאין מצטרפין גם שלא במקום הנקב ליכא רובא בשחיטה כנ"ל ושפיר מוכח מסוגיא דדף י' הנ"ל דנקובת הושט נבלה בכל גווני.

ל)

ולישב השיטות דס"ל דנקובת הושט טרפה. מהך דספק שהה דמוכת דשהי' במיעו"ק הוי נבלה וא"כ ה"ה בנקב. הנה לבד כי י"ל עפמש"ל דשהי' הוי פסלות על כל השתיטה וע"כ שפיר הוי נבלה ע"י שהי' במיעו"ק. נלע"ד דאפשר ליישב באופן אחר דהנה בכ"ד דאמרי' נשחטה בחזקת היתר אף דנולד ריעותא מחיים הוא משום דהי' לה חזקה קודם שאתיליד הספק דאם תשחט תהי' כשרה ומוקמינן אותה על חזקה זו אחרי נשחטה כדין דכמו שהיתה עומדת מקודם הריעותא בחזקה שהשחיטה תכשיר אותה לאכילה כן היא מותרת ולא תתחדש בה טרפות. אבל אם הספק בעצם השחיטה אם נשחטה כדין כמו בספק שהה הנה אף אם נימא דהוי רק טרפה ע"י שהי'. אבל עכ"פ הרי אין לה חזקת היתר דהחזקה שלה דנשחטה בחזק"ה היינו באם שתשחט בודאי כדין תהי' מותרת. אבל באופן שנתחדש ספק בעצם השחיטה אם שחט כהוגן הרי בכה"ג לא הי' לה מעולם חזק"ה. דהרי גם מעיקרא לא הי' לה חזקה שתשחט כדין וכיון דא"ל חזקת היתר אסורה מספק דנהי דחזקת איסור אין לה (אם אמרי' דע"י שהי' הוי רק טרפה) ול"ד להא דאמרי' בהמה בחי' בחזק"א עד שיודע במה נשחטה היכא דהוי ספק נבלה ע"י סכין פגום או בשהי' וכדומה שלא במיעו"ק. דשם אסורה בודאי משום דמוקמינן אחזק"א דאינו זבוחה. אבל בספק שהה במיעו"ק אם הוי רק טרפה א"ל חזק"א. אבל עכ"פ חזק"ה ג"כ א"ל. ואסורה מספק. ולהשיטות דמחזיקין מאיסור לאיסור אפשר דגם בספק טרפה ע"י השחיטה. מחזיקין מאל"א להיות אסור בודאי. [דנהי דאם נשחטה כהוגן בודאי אמרי' דנשחטה הותרה משום החזק"ה שהי' לה שאם תשחט תהי' מותרת. ול"א שיש לה גם כן חזק"א מאל"א והוי חזקה נגד חזקה ותהיה אסורה מספק היינו משום דהחזק"ה סותר לגמרי החזק"א דמעולם היתה עומדת להיות מותרת אם תשחט כדין. אבל בספק במעשה השחיטה אף דהוי רק טרפה כיון דא"ל חזק"ה על ספק כזה שוב י"ל דגם חזק"א יש לה אבל א"צ לזה דעכ"פ חזק"ה א"ל ואסורה מספק] ואם כי לכאורה י"ל דיש לה חזקת הגוף שאינה טרפה כמו שלא היתה טרפה מקודם כן לא נטרפה ע"י השחיטה. אבל ז"א דהרי ע"כ נעשה בה מעשה שעושה טרפות. דהיינו השחיטה שיש בה כדי לטרוף אם לא נעשה כהוגן ושהה. ומהכ"ת נימא שנשחטה כהוגן ולא שהה. ולא נעשה טרפה ע"י השחיטה ול"ד לכל ספק טרפה דאמרי' שלא נתחדש בה מעשה טרפה אבל הכא ע"כ יש מעשה התחדשות ומה"ת נימא דנעשה השחיטה כהוגן דע"ז אין מלמד החזקה ובפרט לפמ"ש האחרונים דחזקה ל"א רק דנימא דלא נתחדש בה מעשה אבל לומר ע"י החזקה שנתחדש בה מעשה ל"א. ועיין בבה"ל סי' כ"ב. וא"כ גם הכא ל"ש לדון החזק"ה ע"י שנימא שנשחטה כהוגן וגמר השחיטה כדין דהיינו ע"י מעשה, ואף דגם אם שהה במיעו"ק הוי שחיטה לטהר מנבלה כנ"ל. אבל כשאנו דנין לענין אכילה ל"ש החזק"ה שנעשה השחיטה בלא שהי'. ועוד דהרי בכל שחיטות כשמתחיל לשחוט הושט הרי עושה מעשה טרפה ורק אח"כ כשגומר השחיטה בהכשר נעשה מעשה שחיטה מתחלה. אבל עכ"פ חזקת הגוף שלא נטרפה י"ל דל"ש] ובזה אפשר ליישב ג"כ מה שתמהו על הרבינו יונה דהוציא מהך דספק שהה דגם בספק שמוטת הגוף טרפ'. וי"ל ג"כ עד"ז דהיינו באופן שע"י מעשה השחיטה שאוחזה השוחט לשחוט הוא דאתיליד הספק דילמא נשמטה וע"כ טרפה מספק כנ"ל ואכמ"ל.

לא)

והנה שמעתי מהכ"א שא"ל הגר"א מטעלז (זצ"ל) שפלפל עם הגר"י סאלאנטער זצ"ל בקושיא דמשכחת לפעמים שיהי' מותר בשר בלא שחיטה להסוברי' דליכא איסור דאינו זבוחה והיינו דהרי מוכח מהא דשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דכשר ולא אמרי' דבהגר' שליש הב' נעשה טרפה כפסוקה ברובה דהיינו משום דהשליש הראשון שהי' בשחיטה אין מצטרף להיות טרפה עי"ז. ובהגרמה לחוד ליכא רוב לטורפה ולפ"ז אם יעשה איזה פסול בשליש הב' הרי עדיין אינה טרפה דהרי אפשר עוד לגמור שליש הג' בהכשר ותהי' כשרה. וכשיתתוך חתיכת בשר אז כ"ז שלא שחט השליש הג' הרי ליכא עדיין שחיטה וטרפה לא הוי כנ"ל וגם אבמה"ח לא הוי לחזקי' בדף קכ"א דברוב שנים אינה לאברים וא"כ יהי' מותר הבשר בלא שחיטה והוא תימא ע"כ שמעתי אבל לא זכר באיזה פסול הקשו. ומעתה נחזי אנן דבדרס' וחלדה בשליש השני הרי מתבאר מהרמב"ם דפסול וכמ"ש הכ"מ וכמש"ל הטעם דהוי פסלות על כל השחיטה. ואם נצייר בשחט במחובר השליש הב' או ששחט עכו"ם. הנה ג"כ נראה ודאי דיהי' נבלה ולא מהני מה שיגמור השליש הג' בהכשר. ומשום דכל פסול ששוחט אחרי המחצה בקנה נעשה נבלה ומקרי נפסלה בשחיטה ותו ל"מ מה שיגמור בהכשר. ורק בהגרמה דהוי כשוחט ביד לא מקרי נפסלה בשחיטה והאומנם כי נראה דשחיטת עכו"ם במקצת לא הוי פסלות כמו דרסה וחלדה. דהרי מבואר באשכול סי' י"א דאף להבה"ג דבמיעוט בתרא פוסל שהי' וי"א שהוא מה"ת. בכ"ז אם גמר עכו"ם המיעו"ב כשר דשחיטת עכו"ם כקוץ בעלמא. והנה הטעם שי"ל דבמיעוט בתרא פוסל שהי' מה"ת הוא משום דהוי פסלות לפסול כל השחיטה. וכן מתבאר להדי' באשכול סי' י"ב דבמיעו"ב של סימן הראשון לא מיבעי כלל דפשיטא דפסול דרסה וחלדה כיון דעושה מעשה פסול טרם שנגמר השחיטה [ומהאשכול הנ"ל מתבאר כמש"ל דכל הפסולים הוי פסלות לפסול כל השחיטה. דלהבה"ל דרק אותו מקצת ששוחט בדרסה וחלדה לא מקרי שחיטה אבל אינו פסלות לפסול שחיטה הקודמות א"כ מדוע יפסול במיעו"ב של סימן ראשון מה איכפת לן אם לא נחשב המיעו"ב לשחיטה.] ובשחט עכו"ם המיעו"ב של סימן הראשון נראה לפי דבריו דכשר כיון דמדמה שחיטת עכו"ם לקוץ ובניקב ע"י קוץ הסימן לאחר שנשחט רובא. גם במיעוט השלם כשר עיין בש"ך סי' כ"ו ואף לתירוץ הראשון בש"ך דמשמע דפוסל אם ניקב במיעוט השלם היינו מטעם גזרה וכמ"ש הפמ"ג ע"ש. וחזינן דשחיטת עכו"ם אינו פסלות כדרסה וחלדה דפסול להאשכול מה"ת במיעו"ב של סימן הראשון. וכן במחובר וכדומה הוי ג"כ כניקב בקוץ ואינו פסלות ולפ"ז דשחיטת עכו"ם ומחובר אינו פסלות יעלה לנו דאם ישחוט השליש השני במחובר או ע"י עכו"ם לא יפסול אם יגמור אח"כ השליש בתרא בהכשר וכמו בהגרים שליש האמצעי וע"ז יפול הקושיא הנ"ל דיהי' בשר מותר בלא שחיטה.

לב)

אבל תמוה מאוד לומר שיהי' כשר אם שחט עכו"ם השליש השני בקנה אם גמר אח"כ המיעוט בתרא בהכשר. ובתוספתא תניא ישראל ששחט ומירק עכו"ם שחיטתו פסולה שחט רוב שנים (ומירק עכו"ם) שחיטתו כשרה. עכו"ם ששחט ומירק ישראל כשרה. ועל כרחך איירי בקנה. ומשמע להדיא דאם מירק העכו"ם עד רוב הקנה פסול ותו ל"מ מה שגומר המיעוט בתרא בהכשר. וכן משמעות הסוגיא בדף כ"ט. אבל יש להבין מ"ט באמת פסול ומ"ש מהגריס שליש הב' דכשר ע"י שחיטת המיעו"ב. וכיון דגם שחיטת עכו"ם ומחובר לא הוי פסלות כנ"ל. ורק דאותו מקצת לא חשיב שחיטה מ"ט לא מהני שחיטת המיעו"ב להכשיר. דבהשליש ששחט העכו"ם הרי ליכא שיעור לטרוף. נראה מזה מוכרח כדעת הגרע"א והבה"ל דהמיעוט בתרא לא מהני להכשיר וכנ"ל בסימן הקודם. ואף דהראי' שהביא הבה"ל לזה מהרמב"ם דבדרס שילש האמצעי פסול. כבר בארנו בריש הסימן דיש לדחות דשם הטעם משום דהוי פסלות על כל השחיטה (וכדמתבאר כן באשכול כנ"ל באות הקודם). אבל יהי' ראי' משחיטת עכו"ם ומחובר דלא הוי פסלות ועכ"ז פסול בשליש הב' וע"כ הטעם דהמיעוט בתרא לא מהני להכשיר. והא דמהני בהגרמה היינו כמש"ל בסימן הקודם (אות ב') ע"פ הפר"ח דשלא במקום שחיטה לא הוי כמנחא בדיקולא וע"כ מועיל המיעו"ב. אבל במקום שחיטה ל"מ להכשיר על ידי המיעוט בתרא דהוי כמנחא בדיקולא. אבל יקשה להפלתי דס"ל דגם שלא במקום שחיטה אם נפסקה ברובא נבלה והוי כמנחא בדיקולא. ובכ"ז מהני בהגרמת שליש הב' להכשיר ע"י המיעוט בתרא וכמשנ"ל הטעם. ואם כן קשה מ"ט לא יועיל גם בשחט עכו"ם או במחובר על ידי המיעו"ב. ולכאורה אפ"ל דבהגרמה מהני המיעוט בתרא משום דאין מצטרף שליש הראשון שבמקום שחיט' לשליש הב' דהגרמה לעשותה כפסוקה ברובא. ועל כן לא מטרף בשליש הב'. אבל בשחט עכו"ם או במחובר השליש הב' במקום שחיטה אף דלא הוי פסלות לפסול שחיטה הקודמת. בכ"ז נטרפה ע"י הך שליש לחוד. דעיקר הטרפות בקנה הוא ע"י המיעוט שאחר המחצה לחוד אם נפסק שלא בדרך שחיטה הך מועט לחוד נעשה טרפה. ולכן אף כששחט המחצה כדין והמיעוט שאחר המחצה שחט עכו"ם או במחובר אף דהשחיטה אין מצטרף לעשות טרפה. בכ"ז נטרפה ע"י הך מיעוט לחוד. והא דבהגרים שליש הב' לא נעשית טרפה בהך שליש לחוד. הוא משום דלא מצטרף השליש הראשון שבמק"ש להשליש דהגרמה לעשותה כפסוקה ברובא דלא הוי כאבר אחד וכמש"ל (באות כ"א). אבל תמוה לחדש דאם נפסק הגרגרת שליש במק"ש ושליש בהגרמה שלא יהי' טרפה. וע"כ דחשיב כאבר אחד. ואפ"ל דחף דחשיב כאבר אחד לענין טרפות. אבל בכ"ז לענין שיהי' כמנחא בדיקולא לא מצטרף. וע"כ בהגרמה שפיר מועיל המיעוט בתרא דעדיין לא הוי כמנחא בדיקולא ע"י שליש במק"ש ושליש בהגרמה. אבל ברוב במק"ש ל"מ המיעוט בתרא להכשיר. ואך לפי זה יפול ראיות הפלתי ע"ש וא"ל. וגם לפמ"ש בסימן הקודם (באות י"א) להוכיח דגם במקום שחיטה מהני המיעוט בתרא ק"ט מ"ט יהיה פסול כששחט עכו"ם השליש הב'. ושו"ר באשכול הנ"ל ומשמע דלא פסיקא לו דשחיטת עכו"ם לא הוי פסלות. ע"ש שכתב לפרש דברי הבה"ג שכתב דהיכא דאתחיל עכו"ם לשחוט פורתא וגמר ישראל פסול משום דקיי"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף. והוא תמוה דבושט לכ"ע פסול ובקנה לכ"ע כשר. ופירש האשכול דכונתו על הושט לענין שתהיה' נבלה דאי אין לשחיטה אלא לבסוף לא הוי אלא טרפה כנקובת הקוץ. אבל אם ישנה לשחיטה מתוע"ס כיון דהתחלה נמי מקרי שחיטה הוי נבלה ע"י שחיטת עכו"ם. ומשמע דגם שחיטת עכו"ם הוי פסול בשחיטה ול"ד לנקובת הקוץ. וע"כ א"ש דהוי טרפה ע"י שחיטת עכו"ם השליש הב' לפי מה דקיי"ל לענין זה דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף דמיקרי נפסלה בשחיטה. ואף דלכאורה דבריו סותרים למ"ש בעצמו שם דאף דבמיעוט בתרא (אחרי שנגמר השחיטה ברוב) פוסל שהי' להבה"ג מ"מ שחיטת עכו"ם דמי לקוץ ואין פוסל אחרי שנגמר השחיטה ברוב. י"ל דבריו דאחרי שנגמר השחיטה תו אין על המיעוט בתרא תורת שחיטה. ואך כשגמר ישראל המיעוט בתרא עושה עי"ז גם המיעו"ב שיהי' תורת שחיטה עליו וע"כ פוסל שהי'. משא"כ ע"י שחיטת עכו"ם. ועיין ביש"ש פ"ב ס"ו. ולפי זה י"ל דשפיר מועיל המיעוט בתרא להכשיר גם במקום שחיטה (וכן מוכרח דמועיל המיעו"ב להשיטות דנקובת הושט טרפה ולא נבלה גם בשחט במקום הנקב וכמש"ל (באות כ"ה). ובשחט עכו"ם השליש הב' פסול משום דמיקרי נפסלה בשחיטה וכן גם מחובר. דכל פסול שעושה באמצע השחיטה פוסל השחיטה לבד מהגרמ' דהוי כשוחט ביד.

לג)

ועכ"פ לפי הנתבאר דשחיטת עכו"ם ומחובר בשליש הב' טרפה ואין מועיל להכשיר ע"י המיעוט בתרא. הנה אין מקום לקושיא הנ"ל. ואך לכאורה יקשה דמשכחת שיהי' בשר מותר בלא שחיטה בהגרמה בשליש הב' לפי מה דקיי"ל דכשר על ידי שחיטת המיעו"ב. ואך גם זה ל"ק. לא מיבעיא להפר"ח דס"ל דשלא במק"ש אם נפסקה ברובא לא הוי נבלה ולא הוי כמנחא בדיקולא. דנפ"מ דלפי זה גם לחזקי' דס"ל דאינה לאברים היינו דוקא במקום שחיטה. אבל שלא במקום שחיטה ודאי דעדיין יש עלה אבמה"ח כיון דמהני השחיטה אח"כ להפר"ח לטהר מנבלה. ואולם אף להפלתי דס"ל דגם בשלא במק"ש הוי כמנחא בדיקולא ותו לא מהני שחיטה. מ"מ חזינן דחלוק ממק"ש דהרי ברמב"ם בפ"ג משחיטה מבואר דגרגרת שנפסק במקום הראוי לשחיטה נבלה דמוכח להדיא דשלא במק"ש לא הוי נבלה. וקשה טובא על הפלתי, ועכצ"ל דהרמב"ם דאיירי שם דהוי נבלה מחיים זה דוקא במק"ש ושלא במק"ש לא הוי נבלה מחיים. ורק דל"מ שחיטה דכמנחא בדיקולא וכשישחוט ע"כ תהי' נבלה. ולפ"ז שפיר יש לומר דגם לחזקי' יש עלה אבמה"ח כשנפסק שלא במק"ש. ורק במק"ש אמר דאינה לאברים דהוי נבלה מחיים. ואף בבהמה וכבר שחט סימן אחד במקום שחיטה כיון דסימן השני הי' מקצת בהגרמה שע"י הך סימן לחוד אינו עושה נבלה מחיים ולא הוי כפסוק לגמרי ועל כן יש עלה אבר מן החי. ומיושב שפיר קושית הגאונים הנ"ל.

לד)

והנה לכאורה יש להקשות להפלתי דגם שלא במק"ש הוי כמנחא בדיקולא. אם כן בשחט שליש והגרים שליש דכבר הוי כמנחא בדיקולא והריאה אז גם כן כמנתא בדיקולא כמבואר בדף ל"ג. וא"כ גם כששוחט אח"כ השליש בתרא יהי' על הריאה איסור אבמה"ח. דלפמ"ש המהר"ם לובלין שם (בדף ל"ג) דהא דבכ"ד הריאה מותרת היינו על ידי שחיטת הקנה לחוד. וא"כ בגווני הנ"ל ישאר הריאה באיסור אבמה"ח דהרי א"ל גם שחיטת הקנה דהוי כמנחא בדיקולא טרם שנגמר השחיטה בקנה. ואך גם בל"ז ק"ל טובא מעוף לר"א דס"ל ושט ולא קנה אם כן יאסר לדידי' ריאה של עוף. (ואולי דבעוף לא אמרינן כמנחא בדיקולא ע"י הקנה לחוד דאינו תלוי בקנה). ואך באמת בלאו זה תמוה דברי המהר"ם הנ"ל להתיר הריאה על ידי הקנה לחוד. וע"כ נראה דכיון דקיימא לן דאין שחיטה עושה ניפול ומיתה עושה ניפול. וע"כ גם בריאה דאמרינן דכמנחא בדיקולא דמיא מ"מ רשיבת כאברים המדולדלים דהרי עדיין מחובר הסימן והריאה לצדדים ואין נופל למטה. ולכן אין מזמנים עכו"ם על בני מעיים דלדידהו דהשחיטה כמיתה ומיתה עושה ניפול וע"כ הוי אבמה"ח. אבל לישראל דשחיטה אין עושה ניפול שפיר ניתרת הריאה גם על ידי הושט דלא גרע מאברים המדולדלים. וניחא נמי מה שהקשינו מהגריס שליש האמצעי. דהרי אף דהוי כמנחא בדיקולא מ"מ מתיר אחר כך השחיטה:

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה