אור ברסלב
אמרי משה סימן ב

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן ב

סימן א

אם מועיל המיעוט בתרא של סימן להכשיר השחיטה באופן שלא נגמר השחיטה ברוב, ובעוף שהתחיל לשחוט מיעוט בושט ולא גמרו, ושחט הקנה אי כשר.

א)

התוס' בדף ל' כתבו דאם נימא דשהי' במיעוט קמא לא פסלה לא משכחת שהי' בעוף מה"ת, כיון דכשר בסימן אחד, וק"ל לפי מה דאמרינן בדף י"ט בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דכשרה לרבי יהודה, אם כן משכחת שפיר שהיה בעוף, כששהה אחר הגרמת השליש השני, וכן לפי"מ דק"ל דהגרים שליש ושחט ב' שלישים כשר. משכחת בששהה אחר ששחט שליש השני, טרם שגמר השליש הג' בשחיטה, דלפי"מ דמבואר ברא"ש דסברת האבעיא דשהה במיעוט סימנים לפי' ר"ת דהיינו מיעוט קמא, הוא משום די"ל דלמא לא פסלה שהי' אלא במידי דמנבל' כגון אחר רוב סי', אבל לא במיעוט קמא דהוי רק טרפה, (דס"ל דנקובת הושט הוי רק טריפה), א"כ בשחט שליש והגרים שליש דכבר הוי פסוקת הגרגרת ברובו דהוי נבלה גם שלא במקום שחיטה, כמ"ש הפלתי בסימן כ', והביא ראיה מהגרים שליש ושחט שליש דכשר לר"ה, וע"כ נפיק חיותא ע"י הגרמה ג"כ, דע"כ בשחיט' בעינן דנפיק חיותא, וכ"מ בגמרא שם דכי נפקא חיותא בהגרמה נפקא, וכיון דגם ע"י הגרמ' נפקא חיותא והוי נבלה, הרי משכחת שהי' בעוף, אחר הגרמת שליש האמצעי דכבר הוי נבלה, ובודאי דאז פוסל שהי', שלא יועיל אם ישלים שליש האחרון בשחיטה, ובס' ראש יוסף הקשה כע"ז למ"ד דבעינן שחיטה מפורעת, לפי' השאלתות דהיינו כששחט בב' וג' מקומות בהיקף של סימן, כגון שחתך סביב סביב כאן מעט וכאן מעט בטבעת אחת בקנה וכן בושט, ובכה"ג משכחת שהי' בעוף שכבר יש רוב שחוט ועדיין אינה מפורעת, דבכה"ג לענין טריפות הוי טריפה אף שאינה מפורעת כמבואר (בדף מ"ה) ניקבה כנפה מצטרפים לרובא, וא"כ כששהה אז כבר הוי מידי דמנבלה והשחיטה עוד לא נגמרה, דלא הוי מפורעת, וכששחט אח"כ לחבר החתוכים לעשותם מפורעת פסול משום שהי', ובבה"ל סי' כ"ד השיג ע"ז דבכה"ג אף בלא שהי' פסול כיון דכבר נחתך רובו של סימן והוי כמאן דמנחא בדיקולא, ושוב לא מועיל לעשותן מפורעת ע"י המיעוט בתרא ע"ש, וכן מתבאר בחידושי רע"א ליו"ד סי' כ"ז בסוף אריכת דבריו.

ב)

ולכאורה תמוה לענ"ד מהא דשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דמהני, וכן מהא דמהני בהגרים שליש ושחט ב' שלישים, וחזינן דאף שכבר נחתך רוב הסימן ועדיין ליכא הכשר שחיטה, מ"מ כששחט השליש בתרא מהני להכשיר, וחזינן דגם מיעוט בתרא של סימן מצטרף להכשיר, ולא אמרינן דהוי כמאן דמנחא בדיקולא, ואולם יש לישב דבריהם לפימ"ש הפר"ח דפסוקת הגרגרת שלא במקום שחיטה לא הוי נבלה, דלא כהפלתי הנ"ל, וע"כ אליביה לא נפקא חיותא שלא במקום שחיטה, ולכן ניחא הא דבהגרים שליש האמצעי או שליש הראשון מהני השליש הג' להכשיר, דלא הוי עדיין כמנחא בדיקולא, אבל בנידון הרא"י הנ"ל שכבר נשחט רוב במקום שחיטה, י"ל כמש"כ הבה"ל דתו ל"מ להכשיר ע"י המיעוט בתרא, ולשיטת הפר"ח מיושבת ג"כ קושיתנו הנ"ל דמשכחת שהי' בהגרים שליש האמצעי, דהרי להפר"ח לא הוי נבלה ע"י הגרמה, ואולם להפלתי דס"ל דגם שלא במקום שחיטה הוי נבלה ונפקא חיותא, ובכ"ז חזינן דמהני בהגרים שליש האמצעי ע"י שחיטת שליש הג', ולפי"ז מוכח דמהני המיעוט בתרא להכשיר גם כשנפסק רובא במקום שחיטה, ולא אמרינן דהוי כמאן דמנחא בדיקולא, ואא"פ לתרץ כמש"כ הבה"ל הנ"ל, וכן קשה קושיתי הנ"ל דמשכחת שהי' בהגרים שליש האמצעי, כיון דלהפלתי הוי נבלה.

ג)

והנה באמת צריך להבין כהפלתי, איך מהני להכשיר ע"י השליש בתרא, כיון דהוי כמנחא בדיקולא, גם ע"י הגרמה להפלתי והרי בדף ל"ב פריך הגמרא על הא דמשני כאן ששחט שלא במקום חתך, מהא דר"ז דכמנחא בדיקולא דמיא, וחזינן דכיון דכבר נפסק החיות תו ל"מ בו שחיטה, ועיין בראשונים שכתבו דאף דאנן לא קי"ל כר"ז, היינו לענין הריאה, אבל לענין הסימנים עצמם לכ"ע כמנחא בדיקולא, ותו לא מועיל בו שחיטה, וא"כ קשה איך מהני השליש בתרא להכשיר השחיטה וכבר תמה עליו בערהב"ש ע"ש. והנ"ל בטעם הדבר, דכיון דהדין הוא דלכתחילה בעינן שישחוט כל הסימן וכדמוכח מהא דשרי למלוק בחטאת העוף כל הסימן וכמבואר בד' כ"א, וכל דעביד טפי מהכשר הבדלה מקרי, וע"כ משום דכל הסימן מצוה לכתחילה, וכן מבואר ברש"י שם, ומה דכשר ברוב הוא משום דין רובא ככוליה, דמהני בכה"ת, ומשום ה"ט כתבו האחרונים דלרש"י פסול שהי' במיעוט בתרא מה"ת, ומשום דכששוחט כל הסימן הוי גם המיעו"ב מהכשר השחיטה דרק כשאין שוחט אלא רוב שייך לדון הדין דרובא ככולי', אבל כששוחט כל הסימן הרי כל הסימן מהכשר שחיטה, וע"כ ניחא לפי"ז ג"כ מה דמהני המיעוט בתרא להכשר השחיטה, ומשום דבדרך שחיטתו דהיינו בעת הכשר השחיטה הרי גם המיעו"ב הוא בדין שחיטה, אף דכבר נפיק חיותא, וע"כ דשייך בו שחיטה, ולכן מהני נמי המיעו"ב להצטרף לרובו, ואף לפי השיטות דשהי' אינו פוסל במיעו"ב, היינו משום דכיון דכבר נגמר קודם המיעו"ב השחיטה בהכשר, והוי שחיטת המיעו"ב למותר, דכבר יש לדון בו רובו ככוליה, אבל בנידון דידן, דהיינו בהגרים שליש האמצעי או השליש הראשון דכ"ז דלא נגמר השליש האחרון עדיין ליכא רובא בשחיטה, וא"א לדון בו רובו ככולי' לענין הכשר השחיטה, ורק ע"י המיעו"ב נשלם רוב הכשר השחיטה, שפיר מצטרף המיעו"ב, (וזה לא שייך לומר דכיון דפסוק ברובו הוי כפסוק בכולו משום הדין דרובו ככוליה, דבפועל אינו פסוק ועוד דאין הסימן כדבר בפ"ע לדון בו דין רובו ככוליה ורק כשאנו דנין לענין הכשר השחיטה שייך לדון על הסימן רובו ככוליה, דלענין שחיטה אינו מתחשב הסימן ביחד עם הצואר, רק בפ"ע), וע"כ בהגרים שליש דעדיין ליכא רובא להכשיר השחיטה, ול"ש דין רובו ככוליה ע"כ מהני המיעו"ב, ול"ד להא דאמרינן בדף ל"ב הנ"ל דגם בשחט שלא במקום חתך לא מהני, דהוי כמאן דמנחא בדיקולא, דהיינו דוקא נגד החתוך ל"ש שחיטה, מה"ט דכמנתא בדיקולא, אבל לענין המיעו"ב השלם, והוא בדרך שחיטתו, כיון דעל כל הסימן נאמר דין שחיטה כנ"ל, ע"כ שפיר מועיל המיעו"ב להכשיר, אף דפסוק חיותא, ואף דלענין טריפות גם כשניקב במיעוט השלם כשר כיון דשחט רוב, ועי' בסי' כ"ו בש"ך ובפרמ"ג, מ"מ לענין הכשר שחיטה כיון דצריך לשחטו מה"ת כנ"ל, שפיר מועיל גם להכשיר, ולפ"ז גם לענין מפורעת מועיל המיעוו"ב לעשות מפורעת, וחזרה קושית הרא"י לדוכתה.

ד)

וזה אין לחלק דאף דבהגרים שליש מהני המיעו"ב, היינו משום דעדיין לא נעשה טרפה כפסוקה ברוב משום דהשליש שהיה בשחיטה אין מצטרף לרובא להטריף, דשחיטה אינה עושה טרפות, אבל בשוחט בשנים וג' מקומות שאינה מפורעת לא מקרי שחיטה כלל, וכשהגיע לרוב, ואינה מפורעת מיד נטרפה, כפסוקת הגרגרת ברוב, ותו ל"מ המיעו"ב להכשיר, ואך ז"א, חדא דהמקצת הראשונה שהתחיל לשחוט הרי הי' כדרך שחיטה, והמקצת הזה א"א לעשות טרפות ותו ליכא רוב להטריף ועוד אף דאיכא רוב גם בלא מקצת הראשון ג"כ מהני, דגם בלא מפורעת מקרי דרך שחיטה, דאל"כ, נימא דבושט אם שחט בב' וג' מקומות יהי' נעשה מיד טרפה ולא יועיל כשיחבר החיתוכים גם קודם שהגיע לרוב, וזה ודאי אינו, וע"כ דגם בב' וג' מקומות מקרי דרך שחיטה, וע"כ כשמחבר החיתוכים מהני גם בושט, וא"כ גם בקנה יועיל, גם באיכא רוב שלא מפורעת מלבד המקצת הראשון, אי נימא דהמיעו"ב מהני להכשיר, דכיון דיוכל לתקן ע"י שיחבר החיתוכים מקרי זה דרך שחיטה, ובאמת נ"ל להיפך, דאף אי נימא דהמיעו"ב ל"מ להכשיר השחיטה, מ"מ י"ל דמהני המיעו"ב לעשות מפורעת, דכיון דכשעושה מפורעת מתקן השחיטה הקודמת, וע"כ נמצא דהשחיטה שעד הרוב הוא דמכשיר, אחרי שעכשיו היא מפורעת, ואך יש לפקפק ולאמר דכיון דע"כ צריך לחבר החיתוכים בדיני שחיטה, ואם יחבר עכו"ם ודאי נראה דלא יועיל, ונמצא דהמיעו"ב הוא המכשיר השחיטה, וכיון דהוי כמנחא בדיקולא דמי כאלו נשחט ע"י עכו"ם דלא מהני.

ה)

והנה לר"ה, דס"ל דהגרים שליש הב' טרפה ול"מ להכשיר ע"י השליש הג' נראה לכאורה דס"ל דלא מועיל המיעו"ב להכשיר ומשום דכמנחא בדיקולא ולפ"ז להרמב"ן ולהרז"ה דחוששין לחומרא כר"ה אפשר דגם במפורעת ל"מ המיעו"ב להכשיר, ואולם י"ל לפי"מ דמשמע שם בגמ' דטעמא דר"ה דסובר, דהגרים שליש ושחט שליש מהני, אף דשליש דהגרמה ל"ד לח"ק פגום, וא"א לצרפו לרוב השחיטה דאינו מקום שחיטה, ובכ"ז ס"ל דמהני, וע"כ דהיינו משום דס"ל דלא בעינן כלל שישחוט רוב הסימן, רק המיעוט שאחר החצי, המשלים לרוב, דנפיק חיותא בו, וע"כ מהני גם בשהגרים עד החצי, דא"צ לצרפו לרוב הסימן, וכיון דס"ל דעיקר השחיטה, הוא רק מיעוט המשלים לרוב, וע"כ בהגרים שליש הב' טרפה, דאז עיקר השחיטה, וצריך שיהי' אז בשחיטה דוקא, ומשום ה"ט לא מהני שחיטת שליש הג' להכשיר, דאף דחשיב שחיטה ולא הוי כמנחא בדיקולא, מ"מ ל"מ דבעינן דוקא במיעוט המשלים לרוב שיהי' בשחיטה, אבל בשלא היתה מפורעת שפיר י"ל דמודי דמועיל להכשיר ע"י המיעו"ב, דכיון דהי' בשחיטה המיעו"ב, וע"י שמחבר עתה החיתוכים, גם המיעוט המשלים לרוב נעשה מפורעת, והוי שחיטה כשרה, שפיר מהני כיון דלא אמרינן דהוי כמנחא בדיקולא, ול"ד שחיטת המיעו"ב לשחיטת עכו"ם, דשפיר הוי שחיטה בכה"ג לעשות שחיטה הקודמת למפורעת, ואולם מהר"ן מתבאר דלר"ה אמרינן דהגרמה דמי לח"ק פגום, ומשמע מדבריו דגם לר"ה אינו מועיל המיעוט המשלים לרוב לחוד, רק בצירוף ההגרמה, שעי"ז נעשה הרוב, דגם הפגום דהגרמה מצטרף לרובו, [ וצ"ל דאף דאינו מקום שחיטה, אך בקנה דעד החצי לא גמירי כל הלכות שחיטה, וע"כ גם הלכות הגרמה לא נאמרה בקנה עד החצי, וע"כ מצטרף גם שליש דהגרמה להשחיטה והוי כחק"פ במקום שחיטה], ועכ"פ לפ"ד הר"ן צ"ל דהא דל"מ לר"ה להכשיר ע"י שליש הג' משום דהמיעו"ב אינו מועיל להכשיר, דהוי כמנחא בדיקולא, דל"ל כמש"ל דהא להר"ן ל"ס ליה לר"ה דסגי במיעוט המשלים לרוב לחוד, דהלא צריך גם לצירוף הפגום להשלים לרוב הסימן, וכיון דס"ל דהשליש האמצעי צריך להיות דוקא בשחיטה, ול"מ בשחיטת השליש בתרא בצירוף השליש קמא, ע"כ משום דס"ל דבעינן רוב הראשון מהסימן, ולא מועיל השליש בתרא להכשיר, וכן למ"ד דרגרים שליש ושחט ב' שלישים ג"כ פסול, ע"כ משום דס"ל דל"מ השליש בתרא להכשיר, דהוי כמנחא בדיקולא, דאל"כ מדוע לא יועיל כשהגרים שליש הראשון ושחט ב' שלישים, דאיכא רובא דנפיק חיותא, וגם רוב הסימן בשחיטה וע"כ משום דל"מ להכשיר השחיטה, רק רוב הראשון מהסימן, ובתק"פ מצטרף הפגום ג"כ לרוב שחיטת הסימן, וע"כ מהני, אבל בהגרים דאא"פ לצרף ההגרמה לשחיטה, ע"כ ל"מ בשחיטת ב' השלישים, דהשליש בתרא אינו מועיל להכשיר, ולפ"ז להרשב"א דפסק דגם בשחט ב' שלישים פסול, י"ל דגם במפורעת ל"מ המיעו"ב להכשיר.

ו)

אמנם י"ל דדוקא בקנה דשחיטתו תמיד קודם שנחתך כשיעור דמטרפא דהא עד רובא לא מתעביד ביה מעשה טרפה, וע"כ ל"מ בו המיעו"ב להכשיר, אתרי שכבר נחתך בשיעור דמטרפא, ולכן בקנה כשהגרים שליש לא מועיל שחיטת השליש בתרא להכשיר, אבל לענין מפורעת בושט, דתמיד שחיטתו אחרי שכבר נעשה בו מעשה נבלה וטרפה, וע"כ גם המיעו"ב מועיל בושט לעשות מפורעת ולחבר החיתוכים, וראיתי בא"ש שכתב סברא זו לתרץ קושית התוס' בדף מ"ד בהך דהתחיל בתורבץ וגמר בושט דכשר לשמואל ובהגרים שליש הראשון ס"ל דפסול, וכתב לחלק בין קנה לושט כנ"ל, ועי"ש שקילס סברא זו, ולענ"ד יש לפקפק טובא דהרי גם בושט אף דע"י נקב משהו הוי נבלה וטרפה, אבל עדיין אין הסימן כמנחא בדיקולא וכשמתחיל לשחוט בושט, פוסל טרפות אם נוקב הסימן אף כנגד הנשחט, כמ"ש התוס' בדף ח', אבל אחרי הרוב דכבר הוי כמנחא בדיקולא, גם כנגד מיעוט השלם אין פוסל אם ניקב, וא"כ כמו דבקנה ל"מ המיעו"ב, משום דלא מצינו שיכשיר אחרי שנעשה בו מעשה טריפות, ה"נ בושט לא מצינו שיכשיר אחרי שכבר הוי כמנחא בדיקולא, ועוד דגם הקנה מועיל תמיד גם אחרי שחיטת הושט שכבר יש שיעור דמנבלה ע"י הושט ויש לחלק קצת ובישוב קושית התוס' הנ"ל י"ל לענ"ד דבקנה דהשליש הגרמה מצטרף לשליש שחיטה למיפק חיותא ולהיות כפסוק ברוב שתהי' טרפה ונבלה, וגם להיות כמנחא בדיקולא, וכשהגיע לרוב הסימן סייע גם ההגרמה למיפק חיותא, וע"כ ס"ל לשמואל דל"מ, דבעינן שיהי' רובא דנפיק חיותא בשחיטה לחוד, ולכן לא מועיל השליש בתרא, אבל בתורבץ לשמואל דברובו, י"ל דהוי כאבר אחר לגמרי, ולא מצטרף כלל להושט, להיות כמנחא בדיקולא, ע"י שליש בתורבץ, ושליש בושט, וע"כ, כששחט ב' שלישים בושט הוי כהתחיל מתחילת הסימן, ונפיק חיותא ע"י הושט לחוד, ועכ"פ לפי הנ"ל מוכח דלשמואל דס"ל דהגרים שליש ושחט ב' שלישים ג"כ ל"מ וע"כ הטעם דס"ל דלא מועיל המיעו"ב להכשיר.

ז)

ולכאורה אפ"ל דטעמא דשמואל, לפי שיטת הבה"ג וסייעתי' דגם בקנה פוסל שהי' וחלדה בחצי ראשון (ול"ד לפגום דכשר כמש"ל הטעם, דס"ל הפסולים הוי פסלות לכל השחיטה) וע"כ גם בהגרמה פוסל בשליש הראשון משום דהוי פסלות על כל השחיטה, ולפ"ז לענין מפורעת, שפיר י"ל דמועיל גם. לדידי' לחבר החיתוכים ע"י המיעו"ב, ואולם בעיקר ההילכתא דהגרמה משמע בסוגיא דאין בזה פסלות ולא אתי רק להורות מקום השחיטה מהיכן מתחיל דהרי לפ"מ דק"ל דבהגרים שליש האמצעי ג"כ כשר הרי מוכח דלא הוי פסלות כדרס' וחלדה בשליש האמצעי דפוסל כל השחיטה לכ"ע, וע"כ דהגרמה לא הוי פסלות ומשום דהוי כשוחט ביד וברגל ואין בזה חידוש רק להורות מקום השחיטה מהיכן הות, ועיין בראשונים שהשיגו על פרש"י בדף ל' שפסק גם בהגרמה לפסול במיעו"ב.

ח)

ובשו"ע סי' כ"ג סעיף ד' דהשוחט בסכין שאינו חד ושהה שיעור שהי' במיעו"ב של סימן הראשון, הוי רק ספק נבלה, וזה אבעי' דלא אפשיטא לפי' הר"א בתוס' שם, בהך דשהה במיעוט סימנים והנה הא דיש סברא דלא הוי נבלה, ע"כ הוא משום דגם המיעו"ב בכלל הכשר השחיטה, אף דא"צ לשוחטו, ולא הוי כחותך ביד וברגל ע"כ לא הוי שהי', ולפי"ז לכאורה בשהי' במיעו"ב דרש"י, דהיינו ששהה במיעו"ב בסימן השני, הי' צריך להיות פסול, כיון דחשבינן המיעו"ב מכלל השחיטה לקולא, כ"ש לחומרא, ובאמת מבואר בשו"ע שם דרק לכתחילה יש לזהר בשהי' במיעו"ב דרש"י, וע"כ צ"ל דדוקא בשוחט בסכין רע, במיעו"ב של סימן הראשון, דעדיין לא נגמר השחיטה, ואא"פ לדון בי' עדיין הדין דרובו ככולו, אף דכבר שחט הרוב מזה הסימן, מ"מ כיון דצריך לשחוט סימן השני, ולא נגמרה השחיטה ל"ש לדון דרובו ככולו משום דעל הכשר השחיטה כולה היינו השני סימנים ביחד, דאז נגמרה השחיטה, דיינינן אז דרובו ככולו, וע"כ במיעו"ב דרש"י אין פוסל שהי', כיון דכבר נגמרה בשחיטה, ומשום דרובו ככולו, אבל במיעו"ב של סימן הראשון, כיון דעדיין לא נגמר השחיטה גם המיעו"ב מכל הכשר השחי' הוא וחשיב שחיטה ע"כ אין פוסל כששוחט בסכין רע משום שהי' ועכ"פ מוכח דאף המיעו"ב הוא מכלל השחיטה, וע"כ גם לענין אם לא היתה השחיטה מפורעת, וע"י המיעו"ב עשה השחיטה למפורעת מהני, כיון דגם המיעו"ב הוא מכלל השחיטה, דחזינן דשחיטתו במיעו"ב בסכין רע לא חשיב כשהי', ואף לפי צד האבעי' דפסלה שהי', היינו משום דעכ"פ לענין סימן זה כבר נגמר הכשר שחיטתו, ולכן חשבינן המיעו"ב כתותך ביד, משום דדנין על כל סימן בפ"ע הדין דרובו ככולו, אבל בנידון מפורעת הנ"ל דעדיין לא נגמרה השחיטה בהך סימן, שפיר י"ל דגם המיעו"ב מועיל להכשיר, דל"ש לדון הדין דרובו ככולו, כיון דעדיין ל"מ שחיט', ובלא דין השחיט' ל"ש לדון על הסימן בפ"ע רובו ככולו דלא נחשב לדבר בפ"ע לדון בי' הדין דרובו ככולו, וע"כ שפיר מועיל המיעו"ב לעשותה מפורעת, ומה"ט מהני גם בהגרים שליש האמצעי להכשיר ע"י המיעו"ב, דעדיין כ"ז שלא שחט המיעו"ב, ליכא רובא בשחיטה, וע"כ שחיטת השליש בתרא מועיל להכשיר, ול"א כיון דכבר נפסק ברובו הוי כמנחא בדיקולא וכדאמרינן בדף ל"ב בשחט שלא במקום חתך דל"מ משום דהוי כמנחא בדיקולא דדוקא כנגד מה שכבר חתוך ל"מ משום דהוי כמנחא בדיקולא, אבל המיעו"ב שהוא שלם, ועל כל הסימן נאמר דין שחיטה, שפיר מועיל המיעו"ב להכשיר אף דפסק חיותא, וכמש"ל.

ט)

האומנם כי יש לדחות ממה דלא פוסל כששוחט בספין רע המיעו"ב של סימן ראשון דהרי חזינן דלמ"ד בעוף ושט ולא קנה, ובכ"ז לענין זה הקנה בכלל שחיטה כששוחט בסכין רע ושוהה בשחיטת הקנה דודאי לא נפסל משום שהי' דגם הקנה הוא מכלל השחיטה, ומוכח דאף דהקנה אינו מועיל להכשיר השחיטה מ"מ אין פוסל כששוחטים בו משום שהי' וה"נ י"ל לענין המיעו"ב דאף שאין מועיל להכשיר מ"מ לענין זה הוא מכלל השחיטה שלא יפסול כששוחטים בסכין רע משום שהי', ואולם י"ל דע"כ הקנה הוא מכלל השחיטה אף לר"א שלא יהי' שחיטתו בו כשהי' משום דלפעמים מהני גם להכשיר השחיטה ע"י כדאמרי' התם בדף כ"ת בשחתך מקודם שדרה ומפרקת דאז יוצא החיות גם ע"י הקנה ומועיל שחיטת הקנה לטהר מנבלה, ע"ש, וע"כ אין פוסל משום שהי' כששוחט בסכין רע, דהוא מכלל השחיט', אבל המיעו"ב אי נימא דלא מועיל להכשיר משום דכבר הוי כמנחא בדיקולא, א"כ לא חשיב שחיטה כלל וא"כ לפסול משום שהי' כששוחט בסכין רע המיעו"ב של סימן ראשון, ומוכח ע"כ דהמיעו"ב מועיל להכשיר.

י)

ולכאורה יש להביא ראי' להיפך מסוגיא דשחט ופגע בנקב דבעי ר"י לומר דטרפה, דהוי כגמר עכו"ם, וקשה דנהי דס"ל דפגע בנקב ל"ד לחק"פ, אבל כשגמר כל הסימן, הרי שחט רוב בלא הנקב, ומדוע יפסל משום הנקב, וע"כ משום דהנקב שהצטרף כששחט מחצה, ובצירוף הנקב כבר הסימן נחתך ברוב, (ואף כשלא הגיע בשחיטת החצי' להנקב, חשיב כפסוק ברוב לענין טרפות אף שאין החתך במק"א, דניקבה כנפה מצטרפין לרובא) ולכן לא מהני כשגמר כל הסימן בשחיטה דאחרי שכבר הי' רובא חתוך ועדיין ליכא הכשר שחיטה (דהנקב ס"ל דאין מצטרף להשחיטה) ע"כ ל"מ שחיטת המיעו"ב להכשיר, וזה נראה בכונת התוס' שם שהקשו מהא דר"י גופא מכשיר בהגרים שליש האמצעי ע"י שחיטת השליש בתרא וחזינן דהמיעו"ב מצטרף להכשיר השחיטה וכתבו לחלק בין מקום שחיטה להגריס, ע"ש ובמהרש"א, והחילוק צ"ל ע"כ משום דבהגריס לא נפיק חיותא ולא הוי כמנחא בדיקולא ע"כ מהני המיעו"ב, אבל במקום שחיטה ד"י רוב הנחתך הוי כמנחא בדיקולא ע"כ ל"מ המיעו"ב להכשיר, ואך יש לדחות דכיון דמדמי פגע בנקב נשחט ישראל וגמר עכו"ם, ובשחט עכו"ם משהו אחר חצי' הוא פוסל כל השחיטה כמו בדרסה וחלדה ומשום דהוי פסלות על כל השחיטה וכמ"ש להלן, וה"נ ס"ל בנקב דהוי פסלות כמו בגמר עכו"ם ואולם יש לחלק, דשם מקרי נפסלה בשחיטה, היינו בשעת שחיטה, אבל בנקב אף דס"ל דל"ד לחק"פ, אבל אין הפסול בשעת שחיטה, ומהכ"ת נימא שיפסול כל השחיטה, וא"כ מדוע ל"מ להכשיר כשגמר כל הסימן דאף דהנקב לא מצטרף לרובא דשחיטה, אבל כיון דאין פוסל, הרי יש רוב מלבד הנקב, אם לא דהמיעו"ב ל"מ להכשיר וצ"ע.

יא)

ואמנם קשה בהא דמסיק שם דפגע בנקב כשרה, דדמי לחק"פ, והרי כשהי' הנקב לצד המפרקת, והתחיב לשחוט כנגדו לצד החוץ, וכששחט מחצה ולא הגיע עדיין להנקב, הרי אין השחיטה מפורעת, וכבר רובא חתוך בצירוף הנקב, ומדוע מהני אח"כ כשפגע בנקב ועשה מפורעת, אם נימא דהמיעו"ב אין מועיל לעשות מפורעת, ור"א דמכשיר בפגע בנקב, משמע דס"ל כשמואל דבעי מפורעת, דהקשה עליו ומשמע דקיבל תירוצו, וביותר קשה להגהת אשרי דפוסק כשמואל דבעינן מפורעת, וא"כ איך מהשרינן בפגע בנקב, הא לא הוי מפורעת, אם לא דנדחוק דאיירי שתיכף בששחט חצי', פגע בנקב דהוי מפורעת טרם שחתוך ברוב, אבל משמע דבכל גווני כשר בפגע בנקב, ומוכח דגם המיעו"ב מהני לעשות מפורעת.

ולכאורה יקשה קושית הרא"י הנ"ל, אף אי נימא דהמיעו"ב אין מועיל להכשיר, דנהי דע"י המיעו"ב לא הי' מהני להכשיר גם בלא שהי' בכה"ג שלא הי' מפורעת, אבל הרי אפשר לשחוט סימן השני, דבעוף כשר בסימן אחד, ושפיר משכחת שהי' באופן הנ"ל שלא הי' מפורעת ברובו של סימן כנ"ל, דאם לא שהה הי' מתכשר ע"י סימן השני, וכששהה פסול, ואולי דגם ע"י סימן השני אא"פ להכשיר גם בלא שהי", משום דנעשה טרפה או נבלה, ע"י שחיטת הראשון שלא שחט כדינו, דהיינו דלא הי' מפורעת, והוי כפסק ע"י קוץ, ושוב לא מהני גם הסימן השני, ואך דלפי"ז יצמח לנו דין חדש, אם יתחיל לשחוט בושט ולא יגמור השחיטה בו וישחוט אח"כ הקנה בעוף שיהי' טרפה דכיון דלא גמר השחיטה בו דמי ג"כ לניקב בקוץ, דהא דבכל שחיטת הושט לא נעשה טרפה בתחילת שחיטה כמש"כ רש"י בדף כ' דכן הכשר השחיטה, היינו דוקא כשגמר השחיטה בסימן זה, אבל כשהתחיל ולא גמרו, י"ל דנעשה טרפה, אבל ע"כ ז"א דבכל שחיטת עוף ודאי דא"צ לדקדק שישחוט הסימנים זה אחר זה ובודאי דיכול לשחוט שניהם ביחד, ובכה"ג אא"פ לצמצם שלא ישחוט רוב הקנה, טרם רוב הושט, ונימא שכבר נטרף בשחיטת הושט פחות מרוב, דהוי כניקב בקוץ מקודם השחיט', ומה שגומר אח"כ השחיט' בושט. לא מהני, משום דכבר נגמרה השחיט' בהקנה לחוד, וגם דנראה פשוט דאף בשאינו גומר כלל לשחוט הושט דכשר, ול"א דמה שהתחיל בושט ולא גמרו יהי' כאילו ניקב בקוץ, וע"כ הטעם משום דדרך שחיטה היא, וא"כ ה"נ בגווני שסימן אחד נשחט רובו בלא מפורעת, יש להכשיר ע"י סימן השני, ול"א שכבר נטרפה ע"י סימן הראשון שלא הי' מפורעת, כיון דדרך שחיטה הוא.

יב)

אמנם יש לחלק דבהתחיל לשחוט בושט ולא גמרו, שפיר מתכשר ע"י סימן השני, ול"א דנטרף ע"י מה שהתחיל בושט ולא גמרו, משום דהי' בידו לגמור שחיטתו בושט, וכ"ז שבידו לגמור שחיטתו בהך סימן גופא, לא מקרי התחלת שחיטתו כנקובת הושט, כיון דהוי דרך שחיטה, ובידו לגמור עד הרוב ל"מ נקובה, אבל בנידון הנ"ל דכבר גמר הרוב מהסימן בלא מפורעת, ואין תקנה להכשיר השחיטה ע"י סימן זה (אי נימא דל"מ המיעו"ב להכשיר כנ"ל) בזה י"ל דל"מ גם ע"י שחיטת סימן השני, משום דהוי כנתנבלה שלא בדרך שחיטה, כיון דשחט באופן שאין תקנה להכשיר ע"י סימן זה. דכבר נשחט רובו ואינה מפורעת, ל"מ זה דרך שחיטה, והוי כניקב ע"י קוץ, וע"כ שפיר כתבו התוס' דלא משכחת שהי' בעוף, משום דבגווני הנ"ל שלא היה מפורעת גם בלא שהי' פסול, אף ע"י שחיטת סימן השני, וכמש"נ.

יג)

וראי' לדברנו הנ"ל דהרי בגמ' משמע דמאן דפוסל בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, גם בעוף פוסל. ואמאי, נהי דס"ל דבעינן רובא דנפיק חיותא בשחיטה, אבל מדוע לא יתכשר בעוף ע"י סימן השני, דהרי בהגרמת שליש האמצעי לחוד אין בו שיעור להטריף, ושליש הראשון שהי' בשחיטה אא"פ לצרפו לעשות טרפה, כדמוכח ממאן דמכשיר כששחט השליש בתרא, ול"א דכבר נטרף בהגרמת שליש האמצעי, דאז כבר הי' הרוב פסוק, ועדיין לא הי' רוב בשחיטה, וא"כ נימא דכבר נטרף, וע"כ צ"ל כיון דע"י שליש ההגרמה לחוד אין בו שיעור לטורפה, אין מצטרף השליש הראשון שהי' בשחיטה לעשות עי"ז טרפה, וע"כ מהני אח"כ כשגמר השליש בתרא בשחיטה, וא"כ קשה למאן דפוסל בזה, נהי דע"י הך סימן גופא ס"ל דאין להכשיר משום דבעינן רובא דנפיק חיותא בשחיטה, אבל מדוע לא יתכשר ע"י סימן השני בעוף (אי נימא דבכל דוכתא ל"ב שיהי' שני הסימנים ראויים לשחיטה וכמש"ל באות י"ז, כ"ג, כ"ד), וע"כ צ"ל דהא בהא תליא, כיון דס"ל דהך סימן שהגרים תו אין לו תקנה להכשיר בשחיטת השליש בתרא, וע"כ אמרינן דנטרפה, ומצרפינן גם שליש הראשון שהיה בשחיטה לעשות טרפה ע"י, ול"א דע"י מעשה השחיטה אא"פ להטריף, כיון דקלקל אחר כך בהגרמתו שליש האמצעי, מצטרף גם מעשה השחיטה להטריף, וע"כ אין תקנה גם ע"י סימן השני, משום דכבר נטרפה, אבל למ"ד דמהני שחיטת השליש בתרא להכשיר סימן זה גופא להכי אליבי' לא מטרף בהגרמת שליש האמצעי, משום דאין בו שיעור לטורפה דאא"פ לצרף שליש הראשון שהי' בשחיטה לעשות עי"ז טרפה, כיין דאפשר עוד לתקן הסימן ע"י שחיטת השליש בתרא, ואז גם שליש הראשון יצטרף לרוב השחיטה, ולפ"ז אליבי' גם אם לא יגמר השליש בתרא בשחיטה, וישחוט סימן השני בעוף, ג"כ יהי' כשר, כיון דהי' אפשר לתקן ולהכשיר גם את סימן הראשין בשחיטה, ולא נטרפה ע"י הגרמת שליש האמצעי, מהני גם ע"י סימן השני להכשיר, וא"כ ה"ה בהתחיל לשחוט בושט ולא גמרו ושחט הקנה ג"כ כשר, ולא נטרף ע"י מה שהתחיל בושט ולא גמרו, כיון דהי' אפשר לשחוט ולגמור בו השחיטה, ע"כ אין מעשה השחיטה עושה אותה טרפה, דשחיטה אין עושה טרפה כ"ז שאפשר לתקן ולגמור השחיטה בסי' זה אבל בנידון הרא"י ששחט רובו של הסימן ולא הי' מפורעת אם נימא דתו ל"מ המיעוט בתרא לעשותה מפורעת להכשיר, אז גם סימן השני ל"מ להכשיר בעוף, משום דכבר נטרפה, וכמש"ל למ"ד בהגרים שליש האמצעי פסול, דנתבאר דנ"מ גם ע"י סימן השני להכשיר וכנ"ל, ושפיר כתבו התוס' דלא משכחת שהי' בעוף דגם בלי שהי' פסול בגווני הנ"ל, ואכתי צ"ע, דנפ"מ מהפסול דשהי', דבל"ז הי רק טרפה, להתוס' בדף ל"ב ד"ה ורמינהו דס"ל דפסוקת הגרגרת הוי רק טרפה מחיים, ורק משום דליכא בה שחיט' ע"כ תהי' נבלה לאחר שחיטה, ומשום השהי' תהי' נבלה, ואפ"ל דגם ע"י שהי' לא תהיה נבלה דאינה פסלות, רק דאין מצטרף השחיטות, ויתבאר להלן בסי' ג' ועכ"פ זה ודאי נראה דבעוף שהתחיל בושט ולא גמרו ושחט הקנה דכשר, וכן מוכח בדף ל' דהשוחט בב' וג' מקומות שחיטתו כשרה לפי פרש"י שם ומשמע דגם בושט איירי, ומוכח דאף שהתחיל בושט במקום זה ושחט אח"כ במקום אחר ול"א שכבר נטרפה, משום דהוי דרך שחיטה, ובידו לגמור במקום שהתחיל, ואולי י"ל דשם כיון דגמר השחיטה בהך סימן ל"ש להטריף משום החתך הראשון, דהרי י"ל דהחתך הראשון הוא מהכשר השחיטה, שמצטרף למה ששחט בחתך השני כנגדו בהיקף.

יד)

והנה להפוסקים דפסוקת הגרגרת לא הוי נבלה מחיים, אלא לאחר שחיטה, כדמוכח הסוגיא בדף ל"ב דרק משום דהסימן כמנחא בדיקולא ולא מועיל בו שחיטה, לכן הוי נבלה, אבל מחיים הוי רק טרפה, וקשה דא"כ בעוף דסגי בסי' א', אמאי הוי נבלה, הא אפשר לשחוט סימן השני ולא יהי' נבלה, אלא טרפה, וצ"ל דכיון דכבר נפיק חיותא כשיעור שחיטה ע"י הקנה תו לא מועיל שחיטת הושט, דשני שחיטות לא שייך, וע"כ הוי נבלה גם ועוף, ושו"ר בבה"ל סי' כ' שעמד ג"כ ע"ז מ"ט הוי פסוקת הג' נבלה בעוף ותירץ כמ"ש, ולפ"ז גם במפורעת י"ל עוד טעם הא דל"מ בלא שהי' שישחוט סימן השני דכיון דכבר נפיק חיותא ע"י הקנה שנשחט ברובו ואינה מפורעת ע"כ תו ל"מ בו להכשיר גם ע"י סימן השני, וע"כ לא משכחת שהי' בעוף באופן הנ"ל דגם בלא שהי' פסול, ואך דיש להקשות גם ע"ז מהא דמהני בהגרים שליש האמצעי או הראשון להכשיר ע"י שחיטת השליש בתרא, אף דכבר נפק חיותא כשיעור שחיטה קודם השליש בתרא, (דגם ע"י הגרמה נפיק חיותא כדמוכח מר"ה דס"ל דהגרים שליש ושחט שליש כשר, וע"כ דנפק חיותא, וגם לר"י דפליג היינו משום דבעינן רובא בשחיטה, אבל אין סברא דיפלגו במציאות אי נפיק חיותא ע"י הגרמה), ובכ"ז מהני בהגרים שליש להכשיר ע"י שחיטת ב' שלישים וכן בהגרים שליש האמצעי ע"י השליש בתרא ול"א דכבר נפיק חיותא ואולם י"ל כמש"ל דהמיעוט בתרא מועיל להכשיר משום דאיתא בשחיטה מה"ת לכתחילה וע"כ מהני אף שכבר נפק חיותא כשיעור שחיטה, אבל בפסוקת הג' שפיר י"ל דלכן אין מועיל להכשיר ע"י הושט דכבר נפק חיותא כשיעור שחיטה ועי"ל דבהגרים מועיל השליש בתרא משום דאין ההכשר עי"ז לחוד, דרק מצטרף לשליש הראשון או להאמצעי, אבל בפסוקת הג' אא"פ להכשיר ע"י השני לחוד, כיון שכבר נפיק חיותא כשיעור שחיטה.

טו)

אך לפ"ז יצמח לנו דבהגריס שליש האמצעי או הראשון אף לפי"מ דק"ל דכשר כשגמר הסימן בשחיטה, אבל אם לא יגמר הסימן בשחיטה וישחוט סימן השני בעוף לא יועיל, דאף דלא נטרף ע"י הגרמת השליש כיון דיכול להשלים שחיטתו בסימן זה כנ"ל באות י"ב, אבל מכ"מ לא יועיל להכשיר ע"י סימן השני כיון דכבר נפיק חיותא ע"י סימן הראשון בלא הכשר שחיטה ודמי לפסוקת הג' דאין מועיל שחיטת הושט לטהר מנבלה, (וזה ודאי דוחק לאמר דמצרפינן שחיטת השליש מסימן הראשון וע"כ לא מקרי כל היתר השחיטה ע"י סימן שני דכיון דלא גמר שחיטתו בו לא שייך להצטרף להכשר השחיטה) אבל דין זה חידוש גדול הוא, וגם קצת ראי' להיפך מהא דפליגי ר"ה ור"י בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש ולמה הוצרך הגמרא להא דהגרים השליש הג', דהרי לר"ה כשר בל"ז, ופשיטא דאחר שכבר נגמרה השחיטה בשליש הב', דתו לא מיטרף, ולר"י גם אם לא הגרים השליש הג' טרפה, וע"כ צ"ל דהנ"מ לענין עוף, דאם לא הגרים השליש הג', ואחר שחיטת שליש הב' שחט סימן השני היה כשר גם לר"י, כיון דהיה אפשר לגמור השליש הג' מהני שחיטת סימן שני, אבל עכשיו שהגרים השליש הו, נעשה טרפה וגם נבלה, ותו לא מועיל שחיטת השני.

טז)

וגם ק"ל טובא על הטעם שכתב הבה"ל דפסוקת הגרגרת גם בעוף הוי נבלה, דכיון דנפיק חיותא כשיעור שחיטה שוב ל"מ שחיטה, דשני שחיטות לא אשכחן, מהא דמשני ר"ל בדף ל"ב כאן ששחט במקום חתך הוי נבלה וכאן ששחט שלא במקום חתך הוי רק טריפה, ולתירוץ זה צ"ל דגם בעוף שלא במקום חתך הוי רק טריפה, דהרי אותו הקושיא שהקשה הגמרא ורמינהו אלו טרפות בבהמה, קשה ג"כ על המשנה דאלו טרפות בעוף, דחשוב ג"כ פסוקת הגרגרת דהוי רק טריפה, וצ"ל ג"כ דאיירי שלא במקום חתך, וחזינן דאף דכבר נפק חיותא כשיעור שחיטה בעוף ע"י פסוקת הגרגרת, ובכ"ז מועיל אח"כ שחיטה גם בסימן החתוך, וגם לפי"מ דמסקינן דחזר ר"ל מההיא, היינו מטעם דאותו הסימן הוי כמנתא בדקולא, אבל מסברא זו דגם בנפיק חיותא כשיעור שחיטה, מהני השחיטה אח"כ, ל"מ דהדר בו, ומוכח דליתא לסברא הנ"ל, דזה ודאי דוחק לאמר דס"ל לר"ל כר"א דבעוף ושט ולא קנה, ובקנה לא נפיק חיותא עדיין, עוד ק"ל דהרי להשיטות דפסוקת הגרגרת לא הוי נבלה מחיים והוי רק טריפה משמע דלא נפיק חיותא בזה יותר מכל הטריפות דמהני בהו שחיטה לטהר מנבלה, ומדוע ל"מ שחיטה בפסוקת הג', ועוד דלר"א דושט ולא קנה יקשה מ"ט פסוקת הגרגרת נבלה גם בעוף, הא אליבי' לא נפיק עדיין חיותא כשיעור שחיטה ע"י הקנה לחוד, ויועיל שחיטת הושט לטהר מנבלה.

יז)

וע"כ נראה לענ"ד דהטעם דל"מ בעוף שחיטת הושט כשכבר נפסק הגרגרת לטהר מנבלה, עפמ"ש התוס' בדף ט' להבה"ג דעיקור היינו שמוטת הגרגרת, דאע"פ שאינה טרפה ל"מ בו שחיטה, וגם בעוף שהכשרו בסימן אחד אין שחיטה מועלת בשני וכתב בתוה"ב ואפילו לר"א ב"א דאמר דאין שחיטת העוף אלא בושט מ"מ כיון דבעלמא בר אכשורי בעוף הוא דהיינו בעולת העוף דבעינן שני סימנים, בעינן שיהיו שניהם ראוים לשחיטה, דהכי אגמרי' רחמנא למשה עכ"ל, ומתבאר דזה כלל בכ"ד ולא רק בשמוטה, וע"כ שפיר ניחא דל"מ בעוף בפסוקת הגרגרת שישחוט הושט משום דבעינן שיהיו שני הסימנים ראוים לשחיטה וכיון דסימן הפסוק כמנחא בדיקולא להמסקנא, ע"כ ל"מ גם ע"י השני, ולפ"ז בהגרים שליש האמצעי ולא גמר השחיטה בסי' זה, ושחט הושט מהני, כיון דגם סימן הראשון ראוי לשחיטה, דהיה יכול להשלים השחיטה בו, וזה לא איכפת לן מה דכבר נפיק חיותא כשיעור שחיטה, דכל שאינה נחשבת כמתה לטמא, חשיב שחיטה וכמ"ש הרשב"א ר"פ א"ט דלהסוברים דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת הוי נבלה מקיים ח"כ קשה בכל השחיטות היכי משכחת לה וכי מתה עומד ושוחט (כן צ"ל בכונתו דקושיתו הוא אם הוי נבלה מחיים והיינו משום דנפיק חיותא יותר מכל הטריפות אבל אם נימא דלא הוי נבלה מחיים, רק דל"מ שחיטה מאיזה טעם שנימא ל"ש להקשות וכי מתה עומד ושוחט כיון דלא נפיק חיותא יותר משאר טרפות) ותירץ דהא דפריך וכי מתה עומד ומולק הוא רק כשהוא כמתה גמורה לטמא ג"כ, אבל שחיטה נהי דמעשה נבלה קעביד בשחיטת הגרגרת דאי שהה בה ואח"כ חזר ושחט, אין שחיטתו מטהרתו מנבלה, מ"מ כיון דאינה מטמא, שפיר הוי שחיטה אח"כ עכ"ל, וע"כ גם כשכבר נפק חיותא כשיעור שחיטה, בגווני הנ"ל דהגרים שליש האמצעי, מהני השחיטה ע"י סימן השני, אך יש לדחות קצת דל"ד לכל השחיטות דאף שכבר שחט כשיעור דמתנבלה בי', מ"מ חשיב שחיטה אח"כ, כיון דלא נפיק חיותא כשיעור הכשר שחיטתה משא"כ כשכבר נפיק חיותא כשיעור שחיטה י"ל דנ"מ אך כבר הוכחנו מדף ל"ב דמהני שלא במקום חתך לטהר מנבלה גם בעוף אף דכבר נפיק חיותא כשיעור שחיטה, וע"כ מהני ג"כ בהגרים שליש האמצעי ע"י שחיטת סימן השני כנ"ל.

יח)

והנה על קושית הרא"י דמשכחת שהי' בעוף בשחט באופן שלא הי' מפורעת כנ"ל (בחות א) שפיר יש לתרץ דבכה"ג גם בלא שהי' פסול אם נימא דל"מ המיעוט בתרא להכשיר ול"ק מה שהקשינו לעיל דאף הי ל"מ להכשיר ע"י המיעו"ב, מ"מ יכול להכשיר ע"י שחיטת סימן השני, דכיון דסימן הראשון כבר א"ל תקנה להכשיר (משום דל"מ להכשיר ע"י המיעו"ב) שוב גם ע"י סימן השני אין מועיל דבעינן שיהי' שני הסימנים ראוים כנ"ל, אך בעיקר הדבר שכתב הבה"ל דל"מ המיעו"ב להכשיר, כבר כתבנו דקשה ע"ז מהא דמהני בהגרים שליש האמצעי להכשיר ע"י השליש בתרא, לפימ"ש הפלתי דגם בהגרמה נפק חיותא ומוכח דמהני המיעו"ב להכשיר, וחוזר קושית הרא"י לדוכתי', וביותר קשה מה שהקשתי דמשכחת שהי' בשחט שליש והגרים שליש דאם לא שהה הי' יכול לגמור השחיטה בזה הסימן או בהושט וכששהה פסול (אף אי נימא דשהי' אינו פוסל במיעו"ק) דכבר יש רובא של סי' והוי מידי דמנבלה להפלתי דגם ע"י הגרמה נפיק חיותא והוי נבלה.

יט)

ועיקר מש"כ הפלתי להוכיח דגם בנפסק הגרגרת שלא במקום שחיטה הוי נבלה מהא דמהני לר"ה הגרים שליש ושחט שליש דכי נפק חיותא בשחיטה נפקא ואי נימא דשלא במק"ש הוי רק טרפה איך אפשר להכשיר שחיטיה אם לא עשה מעשה נבלה וע"כ דגם שלא במק"ש נפק חיותא, ע"ש, והנה אם כונתו להוכיח דהפסוקה עצמה עושה נבלה מחיים דשחיטה ע"כ בעי כשיעור דמנבלה, הרי מוכח להיפך מסוגיא בדף ל"ב דמתרץ שם רבא כאן כשפסק ולבסוף שחט הוי רק טרפה, וכן לר"ל שלא במקום חתך הוי רק טרפה, והרי במשנה אלו טרפות בעוף חשיב ג"כ פסוקת הגרגרת, ומוכח דגם בעוף הוי רק טרפה פסוקת הגרגרת, ובכ"ז מהני שחיטת הקנה לחוד בעוף לרבא גופא, ומוכח דלא בעינן בשחיטה שיעשה מעשה נבלה, דהרי שחיטת הקנה לעולם הוי רק מעשה טרפה, ואף להמסקנא שם דפסוקת הגרגרת הוי נבלה, אבל בהך סברא דלא בעינן בשחיטה כשיעור דמנבלה, ל"מ דפליגי, וגם לכמה פוסקים גם להמסקנא, לא הוי נבלה מחיים, אלא דלא מועיל שחיטה בהך סימן הפסוק דהוי כמנחא בדקולא וע"כ תהי' אחר השחיטה נבלה, ומוכח דלא בעינן בשחיטה כשיעור דמנבלה, וע"כ צ"ל דכונת הפלתי הוא על הסימן עצמו דע"כ בעינן שיהי' נפיק חיותא מהסימן לגמרי וכמנחא בדקולא, ומדחזינן דהגרמת שליש מצטרף לשחיטה ע"כ דגם שלא במקו"ש הוי כמנחא בדקולא, וע"כ פסוקת הגרגרת שלא במקו"ש ג"כ הוי נבלה דתו אין מועיל שחיטה בהך סימן כיון דהוי כמנחא בדקולא.

כ)

ואולם גם ע"ז קשה מתירוצו של ר"ל דמשני דשלא במקום חתך הוי רק טרפה וחזינן דגם בפסק בומקו"ש לא הוי גם הסימן גופא כמנחא בדקולא דהא מהני השחיטה אח"כ שלא במקום חתך ומוכרח דא"צ שיהי' ע"י השחיטה כמנחא בדקולא דהרי בכל השחיטות לא הוי הסימן כמנחא בדקולא לס"ד דר"ל וק"ט על הפלתי הנ"ל, וצ"ל דס"ל דלפי האמת דמסקינן לה"ל דהסימנים כמנחא בדקולא אמרי' דכ"ז שלא יהי' כמנחא בדקולא אינה שחיטה כלל, ומזה גופא הוא דפשיטי לי' לר"ל דהוי כמנחא בדקולא, דאל"כ ל"ש שחיטה דבעינן שע"י השחיטה יהי' הסימן כמנחא בדקולא, וע"כ להמסקנא נ"ל דגם שלא במקום שחיטה הוי כמנחא בדקולא, מדמצטרף הגרמה שליש להכשר שחיטה.

כא)

ולכאורה יתיישב קושיתנו הנ"ל דמשכחת שהי' בעוף בהגריס שליש האמצעי דכבר נפסק רובו של הסימן והוי מידי דמנבלה בי', דלפימ"ש דגם להפלתי לא הוי נבלה מחיים י"ל דלא פוסל שהי' (להצד דשהי' אין פוסל במיעוט קמא) ואולם ז"א, דהרי להפוסקים דפסוקת הגרגרת גם במקום שחיטה לא הוי נבלה מחיים נ"ל מ"ש הרא"ש בצד האבעיא דאינו פוסל שהי' במיעו"ק משום דבעינן מידי דמנבלה, וקשה דהא גם לאחר כל הסימן לא הוי נבלה עדיין א"כ איך משכחת שהי' וזה דוחק לאמר דרק אחרי הושט הוא דפוסל שהי' דאז היא נבלה מחיים דא"כ למה בעי דוקא במיעוט סימנים הא גם לאחר שחיטת כל הקנה ג"כ אין פוסל שהי' לפי"ז, ועוד, לפי"מ שיתבאר להלן דלהתוס' גם פסוקת הושט לא הוי נבלה מחיים, א"כ גם לאחר שחיטת הושט לא פוסל שהי' וע"כ צ"ל דמ"ש הרא"ש דאין פוסל שהי' רק במידי דמנבלה אין הכונה שיהי' נבלה מחיים אלא שיהי' נבלה לאחר שחיטה והיינו לאחר רובו של הסימן דע"כ יהי' נבלה לאחר שחיטה אם לא נצרף שחיטה הקודמת ולפי"ז גם בהגרים שליש האמצעי ושהה, אם נחשב שחיטתו הקודמת כפסוקה ע"כ יהי' נבלה אחר שחיטה, דגם ע"י סימן השני לא יועיל להכשיר. משום דבעינן שיהא שני הסימנים ראוים לשחיטה, וע"כ תהי' נבנה גם בעוף, ושפיר משכחת שהי' בעוף בגווני הנ"ל.

כב)

והנראה לענ"ד לפימ"ש הרבנו ירוחם ז"ל, ור"ת פי' האבעיא במיעו"ק דושט אם נימא דשהי' אינו פוסל השחיטה אלא בדבר שנעשית נבלה כגון ברוב הנשאר שאם לא הי' שוחט כלל זה מיעוט הראשון והי' מהפך הסימן לצדדיו והי' שוחט הרוב הנשאר הי' שחיטתו כשרה א"כ עתה ששחט המיעוט הראשון לא מעלה ומוריד וכשרה או נאמר כיון דבזה המיעוט נקיבתו במשהו מזיק זה המיעוט כמו ברוב הנשאר עכ"ל ועיין בבה"ל סי' כ"ד שכתב דכן צ"ל להרמב"ם דס"ל דנקובת הושט הוי נבלה וליכא לפרש בצד האבעי דאין פוסל במיעו"ק משום דהוי ק טרפה וע"כ דעיקר הספק הוא משום דגם בלא הנשחט נשאר כשיעור שחיטה, ואין פוסל שהי' אלא אם בלא הנשחט ליכא שיעור שחיטה בהנשאר, דכבר נשחט הרוב, ולפי"ז מיושב קושיתנו הנ"ל דכיון דבעוף באופן זה שהגרים שליש האמצעי עדיין יש שיעור שחיטה גם מבלעדי הנשחט, היינו ע"י סימן השני, ע"כ דמי למיעו"ק דאינו פוסל, ואף דעתה שכבר נשחט הראשון אם לא נצרף השחיטות, ונחשב מה שנשחט קודם ששהה כפסוק, שוב לא יועיל גם סימן השני, אבל ע"כ לפי' הנ"ל לא איכפת כן זה דהרי להרמב"ם דנקובת הושט נבלה גם במיעו"ק אם נחשוב השחיטה דמקודם כפסיקה שוב ל"מ בה שחיטה, ובכ"ז אין פוסל שהי' כיון דאלו לא שחט והי' מניח שלם אותו המיעוט יש בהנשאר שיעור שחיטה וע"כ ה"נ בהגריס שליש האמצעי, כיון דבעוף די בסימן אחד אין פוסל שהי' גם אחרי רובו של סימן, כיון דיש בהנשאר שיעור שחיטה גם לבד סימן הנשחט מקודם ששהה, וניחא שפיר דלא משכחת שהי' בעוף, ואולם זה קצת תמוה לאמר דבבהמה יפסל שהי' בכה"ג, ובעוף לא יפסול, ונוכל לאמר דל"מ מה דיש אופן להכשיר ע"י סימן השני, כיון דבהך סימן לא נשאר כשיעור שחיטה, דאנו דנין על כל סימן בפ"ע.

כג)

והנה לפי"מ שבארנו בטעמא דפסוקת הגרגרת הוי נבלה גם בעוף, משום דבעינן שיהי' שני הסימנים ראוים, לפי"ז גם בנקובת הושט להסוברים דהוי נבלה) גם בעוף הוי נבלה, כיון דהושט אין ראוי לשחיטה [מטעם שכתבו הפוסקים דכל דאיתרע מקום שחיטה בדבר שעושה אותו טרפה ל"מ שחיטה] וע"כ ל"מ גם ע"י שחיטת הקנה וזה דלא כהבה"ל דבעוף לכ"ע הוי נקובת הושט רק טרפה [דרק בפסוקת הגרגרת הוי נבלה גם בעוף משום דכבר נפיק חיותא כשיעור שחיטה משא"כ בנקובת הושט, אפשר להכשיר ע"י הקנה ע"ש]. אבל לפמ"ש הטעם דבעינן שיהיו שני הסימנים ראוים, גם בנקובת הושט הוי נבלה בעוף, ומצאתי להדיא כדברינו באשכול סי' י"ג על המשנה דשחט הושט ופסק הגרגרת ז"ל, ופי' דמתני' למסקנא כל שיש פסול במקום שחיטה כנקובת הושט ופסוקת הגרגרת אע"ג דשחטו במקום אחר נבלה כיון שנפסלה במקום שחיטה, ואף עוף שא"נ אלא סימן אחד מ"מ צריכין ב' סימנים ראוים לשחיטה, ואם ניקב הושט או נפסק ג' אפילו שחט בסימן הכשר נבלה, ודוקא אם ניקב ושט ונפסק ג' במקום הראוי לשחיטה, אבל בתורבץ הושט ובגרגרת למעלה משפוי כובע ואח"כ שחטה אינה אלא טרפה, ומבואר להדיא דגם בנקובת הושט הוי נבלה גם בעוף ומזה סתירה ג"כ להפלתי הנ"ל שכתב דגם בפסוקה שלא במקו"ש הוי נבלה ובאשכול מבואר דהוי רק טרפה, והיינו גם בבהמה דגם בסימן הפסוק מהני שחיטה ולא הוי כמנחא בדיקולא דאם נימא דהך סימן אין ראוי לשחיטה וכונתו רק על עוף דא"כ גם בעוף לא הי' מועיל שחיטת השני דבעינן שיהיו שני הסימנים ראוים, ועפי"ז מיושב בפשיטות קושיתנו דמשכחת שהי' בעוף בהגרים שליש האמצעי דלהנ"ל שלא במקו"ש לא הוי נגלה אלא טרפה וכבר כתבנו לדחות הוכחת הפלתי דע"כ בעינן שיהי' נפיק חיותא ע"י השחיטה שיהי' הסימן כמנחא בדקולא, והוכחנו להיפך מהא דמהני בשחט שלא במקום חתך, ועוד יש להבית ראי' ממ"ד דמחצה על מחצה כרוב, ומבואר שם בס"ד דגם בקנה מהני מחצ' אף דלא הוי טרפ' ג"כ עדיין, וכבר הרגישו בזה האחרונים וכתבו דלמסקנא רק בושט ס"ל דמחנה כרוב, דזה ודאי צריך עכ"פ שע"י השחיט' יעשה מעשה בשיעור טרפה, דאין סברא שיהי' שחיטה ותוכל לחיות כחול ימים אבל עכ"פ אף דקאי על הושט מוכרח דלח בעינן שיהי' ע"י השחיטה דוקא כמנחא בדיקולא, דבחצי הסימן לא הוי כמנחא בדיקולא, ולא הוי גם נבלה, להשיטות נקובת הושט רק טרפה, ומוכח דלא בעינן שע"י השחיט' יהי' כמנחה בדקולא ולה כשיעור דמנבלה.

כד)

והנה הבה"ל הקשה על הא דמשמע בתוה"ב הנ"ל באות י"ז) דבעינן בכ"ד שיהיו שני הסימנים ראוים לשחיטה, מהמשנה בדף ל"ב דפסק הגרגרת ואתו כך שחט הושע הוי דק טרפה, לר"ע קודם חזרה דסימן אחד מהני לטהר מנבלה, והרי הגרגרת שנפסק ודהי אין ראוי לשחיטה אף לטהר מנבלה, וכדמסיק שם דהוי כמנחא בדקולא ואפ"ה מהני שחיטת הושט, ומוכח מר"ע דלא בעינן שיהי' שני הסימנים רתוים, ומנ"ל דרבנן פליגי ע"ז, עוד הקשה מהא דמשני רבא כאן ששחט ולבסוף פסק הוי נבלה דנפסלה בשחיטה, כאן שפסק ולבסוף שחט כד"א ברם לה לפסל והוי דק טריפה, ואלי גם לפי האמת הם פסק הגרגרת קודם ותח"כ שחט הושט מהני שחיטתו לטהר מנבלה, ואע"ג דהין הגרגרת ראוי לשחיטה, מ"מ הושט בתורת שחיטה הוא ע"ש שנדחק דגם הרשב"א ס"ל דלא בכ"ד בעינן שיהי שני הסימנים ראוים, וכבר הבאנו מהאשכול שכ' להדיא דבעינן בכ"ד שיהיו שני הסימנים ראוים, וזהו הטעם דפסוקת הגרגרת הוי נבלה בם בעוף, (גם תמוה ני דהקושיא שהקשה הבה"ל מר"ע קודם חזרה, הרי קשה על טעמו דעצמו, דפסיקת הג' נבלה בעוף, משום דכבר נפק חיותא כשיעור שחיטה, דהרי שם בסוגיא משני ר"י כאן קודם חזרה ובמשנה דאגו טרפות בעוף חשיב ב"כ פסוקת הג' דהוי רק טרפה, וע"כ צ"ל דנשנית קודם חזרה, ומוכרח דאף שכבר נפסק הגרגרת שיש בו כשיעור שחיטה דעוף, בכ"ז הוי רק טרפה, ומהני שחיטת הושט לטהר מנבלה, ומוכח לר"ע קודם חזרה, דאף דכבר נפק חיותא כשיעור שחיטה, מהני שחיטה אח"כ).

כה)

והנראה לענ"ד בישוב קושיתו השני' דלכאורה תמוה תירוצו דרבא דפסק ולבסוף שחט לא היי נבלה, נהי דלא הוי פסול בשחיטה, אבל הא ליכא רק סימן אחד ואיך יוכשר השחיטה ע"י, דהשתא קימינן אחרי שחזר ר"ע והודה, דל"מ סימן אחד לטהר מנבלה, וכבר תמה ע"ז בל"א, ותירץ כיון דנטרפה בפסוקת הג' אין חל איסור נבלה על איסור טרפה ותירוצו תמוה לי דהרי ודאי נבלה חל על טרפה לענין טומאה דליתא בטרפה, וגם לענין איסור אכילה שנסתפק בזה גם הנו"ב חיו"ד סי' י"ג, נראה ג"כ דחל נבלה על טרפה, דלפימ"ש רש"י בדף כ' דבכל השחיטות משניקב הושט יש כאן מעשה טרפה, וכי גמר שחיטתו מתכשרה אם לא שהה שיעור שהי', ולפי"ז כשעשה שהי' או דרסה או שאר קלקול בשחיטה הרי בזה איסור טרפה קדים דחל תיכף כשמתחיל לשחוט כיון דאין כאן הכשר שחיטה וחשיב תחילת השחיטה כניקב הושט ומיד נעשה טרפה (אם נימא דנקיבת הושט הוי רק טרפה) ואח"כ כששהה וגמר השחיטה דהוי נבלה איך חל אח"כ איסור נבלה ומוכח דנבלה חל על טרפה וראיתי בערוגת הבשם שהביא ג"כ ראי' זו, ע"ש, ולענ"ד יש לדחות דאין כונת רש"י הנ"ל דדוקא כשהשחיטה נגמרה בהכשר הוא דאמרינן דהתחלת השחיטה לא הוי כניקב רק כונתו דמעשה שחיטה אין עושה אותה טרפה כיון דיכול לגמור השחיטה וכשמקלקל השחיטה באמצע, מהשתא היא דנעשה נבלה או טרפה, ול"א דנעשה טרפה בתחילת השחיטה והוי כניקב, דכ"ז שיכול לגמר השחיטה בהכשר, אין זה מעשה טרפה אלא שחיטה, ושחיטה אין עושה טרפות, וע"כ בנתקלקל באמצע השחיטה הוי רק נבלה ולא טרפה, וראי' לזה משחט שליש והגרים שליש דכשרה לר"י כשגומר בשחיטה, ול"א דכבר נעשה טרפה ע"י הגרמת שליש האמצעי דכבר נפסק רוב הסימן ועדיין ליכא הכשר שחיטה ואיך מהני מה שגמר השליש בתרא או גם בלא גמר הך סימן ושחט סימן השני בעוף, דנתבאר (באות י"ג) דכשר ג"כ ול"א דכבר נטרפה ע"י הגרמת שליש האמצעי וע"כ הטעם משום דבהך שליש ליכא שיעור לטרוף דרק ברובא נטרפה ואף דהגרמת השליש הוא ברוב הסימן מ"מ לא נעשה טרפה משום דשליש הראשון דהוי בשחיטה אא"פ לצרף לעשות טרפה ע"י, דשחיטה אין עושה טרפות, ויש לדחות דהיכא שגמר השחיטה בהכשר אף אם לא גמר באותו הסימן השחיטה ושחט סימן השני כיון דעכ"פ יצתה בהכשר ע"כ לא מצטרף השחיטה להיות טרפה אבל כשנתקלקלה בשחיט' לבסוף אפ"ל דלמפרע נעשה טרפה אבל אין מסתבר.

כו)

ולענ"ד ראי' דחל נבלה על טרפה מכל השחיטות שעשה בפסול בדרסה וחלדה לפי צד האבעיא דכל הפסולים פוסלים במיעוט קמא ואם כן כשהתחיל לשחוט בדרסה נעשית מיד טרפה (להשיטות דנקובת הושט הוה רק טרפה) ואח"כ כשגמר השחיטה ג"כ בפסול נעשית נבלה ומוכח דחל נבלה על טרפה ואף אם נאמר דבשחט כל השחיטה בדרסה וחלדה לא נעשית רק נבלה כיון דכולו חדא שחיטה היא, אבל יהי' ראיה משהה במיעו"ק דודאי חל איסור טרפה אז כשהפסיק השחיטה, וכשגמר השחיטה בפסול נעשית נבלה וחזינן דחל נבלה על טרפה ועוד למ"ד דבהמה בחי' לאברים עומדת הרי אין חל איסור טרפה על אבמה"ח, וכשנתנבל' חל נבלה וטרפה כאחת, ועיין בתוספ' שבועות דף כ"ד ד"ה האוכל ובמהרש"א שם ובחולין ל"ז ע"ב בתוס' סד"ה ומה מחיים, ועכ"פ נסתר תירוץ הל"א הנ"ל, ודברי הגמרא דמהני בפסק ולבסוף שחט מופלאים מאוד, כיון דליכא רק סימן אחד ואיך יטהר מנבלה.

כז)

והנראה לענ"ד בהא דמהני בפסק ולבסוף שחט היינו כמו דחזינן למאן דמכשיר בהגרים שליש ושחט שליש דדמיא לתק'"פ אף דאאפ"ל דהגרמה מצטרף לשחיטה וליכא שחיטה רק במיעוט המשלים לרובא דנפיק חיותא, וע"כ דלא נאמר דין השחיטה רק על מיעוט המשלים לרוב, וכמש"ל (באות ה) כן י"ל דס"ל לרבא דדיינינן על שני הסימנים ביחד דבעינן בשעה שנפיק רוב חיות הבהמה דהיינו בתחילת סימן השני דאז מתחיל הרוב משחיטת שני הסימנים ביחד, ואז בעינן שיהי' בדיני שחיטה, אבל עד התחלת הרוב משני הסימני' א"צ לענין לטהר מנבלה שיהי' דוקא בדיני שחיטה, וחשבינן פסוקת הג' להצטרף להשלמת רוב שני הסימנים כמו בתק"פ דמצטרף הפגום ג"כ לשחיטה, ואך דהכא בפסוקת הגרגרת ע"כ הוא טרפה מצד עצמה, אבל לענין לטהר מנבלה מצטרף הפסוקה ג"כ להשחיטה, כמו דחזינן להשיטות דנקובת הושט הוי רק טרפה וגם כששחט במקום הנקב ג"כ לא הוי נבלה אלא טרפה ועיין בבכורות דף כ' ובמהרש"א (ויתבאר בסימן שאח"ז) וחזינן דמצטרף הנקב להשלמת השחיטה לטהר מנבלה, והוי רק טרפה משום הנקב. וכן ס"ל לרבא דדיינינן על שני הסימנים ביחד, ולא נאמר דיני השחיטה רק על תחילת הרוב משני הסימנים ביחד, וע"כ בפסק ולבסוף שחט הוי רק טרפה משום דגם סימן הפסוק מצטרף לשחיטה, וכ"ז לרבא אבל לדידן אמרינן דבכל סימן דיינינן לעצמו שיהי' בדיני שחיטה במיעוט המשלים לרוב.

כח)

ועפ"ז מיושב נמי קושית הבה"ל הנ"ל מ"ט מהני שחיטת הושט לטהר מנבלה בפסק ולבסוף שחט הא אין שני הסימנים ראוים לשחיטה ולפימ"ש הרי גם הפסוק מצטרף לשחיטת סימן השני לטהר מנבלה וע"י הפסוק מחשב השחיטה על שני הסימנים ביחד וע"כ לרבא גם הפסוק מקרי שחיטה לטהר מנבלה אבל לדידן דלא קי"ל כרבא ופסק ולבסוף שחט הוי נבלה משום דבעינן שישחוש מיעוט המשלים לרוב בכל סימן בפ"ע וכיון דסימן הפסוק אין מצטרף ע"כ גם בעוף הוי פסוקת הג' נבלה, מטעם דבעינן שיהיו שני הסימנים ראוים לשחיטה וכמ"ש האשכול ואפשר דיתיישב בזה גם הקושיא מר"ע קודם חזרה דפסק הגרגרת ואח"כ שחט הושט טרפה אף שסימן אחד אין ראוי לשחיטה מהני השני לטהר מנבלה היינו ג"כ כמו"ש לרבא דלר"ע קודם חזרה גם הפסוק מצטרף לשחיטה כמו בחק"פ, אך ק"ק דלר"ע א"צ כלל רק סימן אחד לטהר מנבלה, וא"צ לצרף גרגרת הפסוק להשחיטה וי"ל.

כט)

והנה מהתוספתא משמע דלר"ע קודם חזרה א"נ כלל דיני שחיטה לטהר מנבלה ומהני גם בהחליד שני הסימנים ע"ש, (וצ"ל דר"ע תרתי אית לי' חדא דשחיטת סימן אחד מטהר מנבלה והיינו הבבא דשחט אחד מהם והמתין עד שמתה דמהני שחיטת סימן אחד כדינו לטהר מנבלה וגם ס"ל דבשני הסימנים מהני גם בלא דיני שחיטה לטהר מנבלה) ולא גמירי הלכות שחיטה רק להתיר באכילה אם כי זה חידוש גדול אבל כן משמע בתוספתא, ולפי"ז מיושב בפשיטות קושית הבה"ל הנ"ל מר"ע קודם חזרה דמהני בפסק ואח"כ שחט אף דאין שני הסימנים ראוים דלפי הנ"ל א"צ כלל לדיני שחיטה לטהר מנבלה [וצ"ל הא דתנן ואח"כ שחט הושט ולא תני רבותא יותר גם בפסק הושט, ע"כ היינו לרבותא דר' ישבב] וע"כ ל"ש להקשות דבעינן שיהיו שני הסימנים ראוים דבאמת מצטרף גם הפסוק לטהר מנבל'.

ל)

ומיושב עפ"ז מה דק"ל לשיטת רש"י דשהי' פוסל במיעוט בתרא ולכמה פוסקים הוא מהצת א"כ אמאי לר"ע אם שחט סימן אחד והחליד תחת השני הוי רק טרפה הא לא גרע זה מהחליד במיעו"ב, וכ"ש דבמיעו"ב כבר גמר כל השחיטה להתיר באכילה מ"מ פוסל שהי' וחלדה משום דלכתחילה בעינן שישחוט כל הסימן. ומכ"ש הכא לר"ע דבעינן שחיטת סימן השני גם בדיעבד להתיר באכילה וא"כ יפסול ע"י חלדה להיות גם נבלה ויוגרע מלא שחט כלל כמו במיעו"ב. ואולם לפי הנ"ל ל"ק מידי, דל"ש לפסול משום חלדה במיעו"ב כיון דח"צ כלל דיני שחיטה לטהר מנבלה. ובבה"ל הקשה לשיטת ר"ת דאבעיא דשהה במיעוט סימנים קאי על מיעו"ק אמאי לא פשט מר"ע דס"ל קודם חזרה דגם פסוקת הג' הוי רק טרפה א"כ אליבי' לא משכחת שהי' רק במידי דמטרפא דגם בין סימן לסימן הוי רק טרפה ע"ש. והנה לפי"מ דמשמע מלשון המשנה דרק בפסוקת הג' ס"ל לר"ע דהוי דק טרפה ומשמע דפסוקת הושט מודה ר"ע דהוי נבלה לפי"ז שפיר משכחת שהי' לר"ע במידי דמנבלה היינו לאחר שחיטת הושט קודם הקנה. ואף דלר"ע לאחר שחיטת הושט כבר נטהר מנבלה וס"ל דסגי בסימן אחד לטהר מנבלה בכ"ז כשאנו דנין נענין היתר אכילה בשהה אחר שחיטת הושט וחשבינן מה ששחט קודם השהי' כאלו נפסק הושט בלא שחיטה כיון דלא מצרפינן השחיטות וע"כ חשיב באופן זה שעשה כבר מידי דמנבלה ואך לפימ"ש מהתוספתא דמשמע דא"צ כלל דיני שחיטה לטהר מנבלה ולפי"ז גם בפסוקת הושט הוי רק טרפה ליכא לתרץ כנ"ל ואולם י"ל דכיון דאם יהי' ניקב ע"י חולי וכן בקנה אם יהי' נקוב ברוב ע"י חולי ודאי דיהי' נבלה גם לר"ע, דעכ"פ בעי נחירה, וע"כ חשיב מידי דמנבלה, ולא בעינן דוקא שע"י השהי' יהי' מידי דמנבלה:

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה