אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ג · ט)
ועפ"ז יתישב ג"כ מה שתמהו על הרמב"ם פ"ג דשחיטה דפסק בשהה במיעו"ק דהוי נבלה בודאי, ובהחליד הוי ספק נבלה, ולפי הנ"ל ניחא דעיקר האבעי' דשהה במיעוט סימנים הוי רק אי נבלה או טרפה וכבר כתבו האחרונים דפליגי בזה אמוראי בדף ל"ב אי נקובת הושט הוי נבלה, דלרבא דתירץ דיש מהן נבילות ע"כ ס"ל דהוי נבלה, אבל לר"ל דמשני כאן ששחט שלא במקום חתך, וס"ל דגם פסוקת הגרגרת הוי רק טרפה, כ"ש נקובת הושט, ולפ"ז י"ל דבעית הגמרא דשהה במיעוט סימנים קאי לר"ל דס"ל דנקובת הושט הוי רק טרפה, ובעי' בשהי' במיעו"ק אי לא גמירי ההלכתא דשהי', הוי רק טרפה, ואי גמירי, ההלכתא במיעו"ק הוי נבלה, משום דהוי פסלות כנ"ל, אבל הרמב"ם דפסק דנקובת הושט נבלה, אין נפ"מ כלל אי גמירי ההילכתא אי לא, דבכל האופנים הוי נבלה, כיון דלא מצרפינן השחיטות, ודמי בנקב ונקב ג"כ נבלה להרמב"ם, אבל בהחליד דנתבאר לעיל דהאבעי' היתה דלמא כשרה לגמרי דהוי שחיטה כשרה בלא ההילכתא וע"כ פסק הרמב"ם דהוי ספק נבלה.