אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ב · ל)
ומיושב עפ"ז מה דק"ל לשיטת רש"י דשהי' פוסל במיעוט בתרא ולכמה פוסקים הוא מהצת א"כ אמאי לר"ע אם שחט סימן אחד והחליד תחת השני הוי רק טרפה הא לא גרע זה מהחליד במיעו"ב, וכ"ש דבמיעו"ב כבר גמר כל השחיטה להתיר באכילה מ"מ פוסל שהי' וחלדה משום דלכתחילה בעינן שישחוט כל הסימן. ומכ"ש הכא לר"ע דבעינן שחיטת סימן השני גם בדיעבד להתיר באכילה וא"כ יפסול ע"י חלדה להיות גם נבלה ויוגרע מלא שחט כלל כמו במיעו"ב. ואולם לפי הנ"ל ל"ק מידי, דל"ש לפסול משום חלדה במיעו"ב כיון דח"צ כלל דיני שחיטה לטהר מנבלה. ובבה"ל הקשה לשיטת ר"ת דאבעיא דשהה במיעוט סימנים קאי על מיעו"ק אמאי לא פשט מר"ע דס"ל קודם חזרה דגם פסוקת הג' הוי רק טרפה א"כ אליבי' לא משכחת שהי' רק במידי דמטרפא דגם בין סימן לסימן הוי רק טרפה ע"ש. והנה לפי"מ דמשמע מלשון המשנה דרק בפסוקת הג' ס"ל לר"ע דהוי דק טרפה ומשמע דפסוקת הושט מודה ר"ע דהוי נבלה לפי"ז שפיר משכחת שהי' לר"ע במידי דמנבלה היינו לאחר שחיטת הושט קודם הקנה. ואף דלר"ע לאחר שחיטת הושט כבר נטהר מנבלה וס"ל דסגי בסימן אחד לטהר מנבלה בכ"ז כשאנו דנין נענין היתר אכילה בשהה אחר שחיטת הושט וחשבינן מה ששחט קודם השהי' כאלו נפסק הושט בלא שחיטה כיון דלא מצרפינן השחיטות וע"כ חשיב באופן זה שעשה כבר מידי דמנבלה ואך לפימ"ש מהתוספתא דמשמע דא"צ כלל דיני שחיטה לטהר מנבלה ולפי"ז גם בפסוקת הושט הוי רק טרפה ליכא לתרץ כנ"ל ואולם י"ל דכיון דאם יהי' ניקב ע"י חולי וכן בקנה אם יהי' נקוב ברוב ע"י חולי ודאי דיהי' נבלה גם לר"ע, דעכ"פ בעי נחירה, וע"כ חשיב מידי דמנבלה, ולא בעינן דוקא שע"י השהי' יהי' מידי דמנבלה: