אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ב · כז)
והנראה לענ"ד בהא דמהני בפסק ולבסוף שחט היינו כמו דחזינן למאן דמכשיר בהגרים שליש ושחט שליש דדמיא לתק'"פ אף דאאפ"ל דהגרמה מצטרף לשחיטה וליכא שחיטה רק במיעוט המשלים לרובא דנפיק חיותא, וע"כ דלא נאמר דין השחיטה רק על מיעוט המשלים לרוב, וכמש"ל (באות ה) כן י"ל דס"ל לרבא דדיינינן על שני הסימנים ביחד דבעינן בשעה שנפיק רוב חיות הבהמה דהיינו בתחילת סימן השני דאז מתחיל הרוב משחיטת שני הסימנים ביחד, ואז בעינן שיהי' בדיני שחיטה, אבל עד התחלת הרוב משני הסימני' א"צ לענין לטהר מנבלה שיהי' דוקא בדיני שחיטה, וחשבינן פסוקת הג' להצטרף להשלמת רוב שני הסימנים כמו בתק"פ דמצטרף הפגום ג"כ לשחיטה, ואך דהכא בפסוקת הגרגרת ע"כ הוא טרפה מצד עצמה, אבל לענין לטהר מנבלה מצטרף הפסוקה ג"כ להשחיטה, כמו דחזינן להשיטות דנקובת הושט הוי רק טרפה וגם כששחט במקום הנקב ג"כ לא הוי נבלה אלא טרפה ועיין בבכורות דף כ' ובמהרש"א (ויתבאר בסימן שאח"ז) וחזינן דמצטרף הנקב להשלמת השחיטה לטהר מנבלה, והוי רק טרפה משום הנקב. וכן ס"ל לרבא דדיינינן על שני הסימנים ביחד, ולא נאמר דיני השחיטה רק על תחילת הרוב משני הסימנים ביחד, וע"כ בפסק ולבסוף שחט הוי רק טרפה משום דגם סימן הפסוק מצטרף לשחיטה, וכ"ז לרבא אבל לדידן אמרינן דבכל סימן דיינינן לעצמו שיהי' בדיני שחיטה במיעוט המשלים לרוב.