אור ברסלב
אמרי משה סימן ב › יז)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן ב · יז)

טז)

וע"כ נראה לענ"ד דהטעם דל"מ בעוף שחיטת הושט כשכבר נפסק הגרגרת לטהר מנבלה, עפמ"ש התוס' בדף ט' להבה"ג דעיקור היינו שמוטת הגרגרת, דאע"פ שאינה טרפה ל"מ בו שחיטה, וגם בעוף שהכשרו בסימן אחד אין שחיטה מועלת בשני וכתב בתוה"ב ואפילו לר"א ב"א דאמר דאין שחיטת העוף אלא בושט מ"מ כיון דבעלמא בר אכשורי בעוף הוא דהיינו בעולת העוף דבעינן שני סימנים, בעינן שיהיו שניהם ראוים לשחיטה, דהכי אגמרי' רחמנא למשה עכ"ל, ומתבאר דזה כלל בכ"ד ולא רק בשמוטה, וע"כ שפיר ניחא דל"מ בעוף בפסוקת הגרגרת שישחוט הושט משום דבעינן שיהיו שני הסימנים ראוים לשחיטה וכיון דסימן הפסוק כמנחא בדיקולא להמסקנא, ע"כ ל"מ גם ע"י השני, ולפ"ז בהגרים שליש האמצעי ולא גמר השחיטה בסי' זה, ושחט הושט מהני, כיון דגם סימן הראשון ראוי לשחיטה, דהיה יכול להשלים השחיטה בו, וזה לא איכפת לן מה דכבר נפיק חיותא כשיעור שחיטה, דכל שאינה נחשבת כמתה לטמא, חשיב שחיטה וכמ"ש הרשב"א ר"פ א"ט דלהסוברים דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת הוי נבלה מקיים ח"כ קשה בכל השחיטות היכי משכחת לה וכי מתה עומד ושוחט (כן צ"ל בכונתו דקושיתו הוא אם הוי נבלה מחיים והיינו משום דנפיק חיותא יותר מכל הטריפות אבל אם נימא דלא הוי נבלה מחיים, רק דל"מ שחיטה מאיזה טעם שנימא ל"ש להקשות וכי מתה עומד ושוחט כיון דלא נפיק חיותא יותר משאר טרפות) ותירץ דהא דפריך וכי מתה עומד ומולק הוא רק כשהוא כמתה גמורה לטמא ג"כ, אבל שחיטה נהי דמעשה נבלה קעביד בשחיטת הגרגרת דאי שהה בה ואח"כ חזר ושחט, אין שחיטתו מטהרתו מנבלה, מ"מ כיון דאינה מטמא, שפיר הוי שחיטה אח"כ עכ"ל, וע"כ גם כשכבר נפק חיותא כשיעור שחיטה, בגווני הנ"ל דהגרים שליש האמצעי, מהני השחיטה ע"י סימן השני, אך יש לדחות קצת דל"ד לכל השחיטות דאף שכבר שחט כשיעור דמתנבלה בי', מ"מ חשיב שחיטה אח"כ, כיון דלא נפיק חיותא כשיעור הכשר שחיטתה משא"כ כשכבר נפיק חיותא כשיעור שחיטה י"ל דנ"מ אך כבר הוכחנו מדף ל"ב דמהני שלא במקום חתך לטהר מנבלה גם בעוף אף דכבר נפיק חיותא כשיעור שחיטה, וע"כ מהני ג"כ בהגרים שליש האמצעי ע"י שחיטת סימן השני כנ"ל.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה