אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ב · טז)
וגם ק"ל טובא על הטעם שכתב הבה"ל דפסוקת הגרגרת גם בעוף הוי נבלה, דכיון דנפיק חיותא כשיעור שחיטה שוב ל"מ שחיטה, דשני שחיטות לא אשכחן, מהא דמשני ר"ל בדף ל"ב כאן ששחט במקום חתך הוי נבלה וכאן ששחט שלא במקום חתך הוי רק טריפה, ולתירוץ זה צ"ל דגם בעוף שלא במקום חתך הוי רק טריפה, דהרי אותו הקושיא שהקשה הגמרא ורמינהו אלו טרפות בבהמה, קשה ג"כ על המשנה דאלו טרפות בעוף, דחשוב ג"כ פסוקת הגרגרת דהוי רק טריפה, וצ"ל ג"כ דאיירי שלא במקום חתך, וחזינן דאף דכבר נפק חיותא כשיעור שחיטה בעוף ע"י פסוקת הגרגרת, ובכ"ז מועיל אח"כ שחיטה גם בסימן החתוך, וגם לפי"מ דמסקינן דחזר ר"ל מההיא, היינו מטעם דאותו הסימן הוי כמנתא בדקולא, אבל מסברא זו דגם בנפיק חיותא כשיעור שחיטה, מהני השחיטה אח"כ, ל"מ דהדר בו, ומוכח דליתא לסברא הנ"ל, דזה ודאי דוחק לאמר דס"ל לר"ל כר"א דבעוף ושט ולא קנה, ובקנה לא נפיק חיותא עדיין, עוד ק"ל דהרי להשיטות דפסוקת הגרגרת לא הוי נבלה מחיים והוי רק טריפה משמע דלא נפיק חיותא בזה יותר מכל הטריפות דמהני בהו שחיטה לטהר מנבלה, ומדוע ל"מ שחיטה בפסוקת הג', ועוד דלר"א דושט ולא קנה יקשה מ"ט פסוקת הגרגרת נבלה גם בעוף, הא אליבי' לא נפיק עדיין חיותא כשיעור שחיטה ע"י הקנה לחוד, ויועיל שחיטת הושט לטהר מנבלה.