אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן א · נה)
והנה במקואות העליונות שטובלין בה נוהגים בכמה מקומות כשרוצים לחממה איזה פעמים שואבין מהמקוה מעט מים באופן שנשאר במקוה מ"ס ויותר, ואח"כ שופכין לתוכה חמין, וכן עושין שלשה או ד' פעמים באופן שיש לחשוש שלא נשאר מהכשרים שהי' מתחלה מ"ס, וא"כ יש בה הדין דנ"ס ונט"ס, דלכמה ראשונים קאי על שאובין ופסול ביותר מרובו, וכמדומה שאין מדקדקין בזה לשער שלא יהי' החמין בכל השפיכות יותר מרובו, והנה בהבור גופא ששופכין לתוכה הרבה פעמים ואפשר ג"כ אשר במשך זמן גדול לא נשתייר ממי המעין עצמו רוב מ"ס נגד השאובין, כי הבור לעולם מלא ואין מי נביעת המעין באים מחדש אליה כידוע, בכ"ז אין חשש בזה כי הוא מעין ומעין מטהר בכ"ש, ואף לשיטת המחמירים דגם במעין פוסל שאובין לגבי אדם, כל דליכא מ"ס, בכ"ז י"ל דבנ"ס ונט"ס לא החמירו במעין לכ"ע אבל בהמקוה העליונה שטובלים בה, א"א לדון בה דין מעין לטהר בכ"ש דהרי כבר נפסק מהמעין, ובנפסק מהמעין שוב אין מטהר בכ"ש כדתנן (פ"ה מ"א) מעין שהעבירו ע"ג בריכה והפסיקו ה"ה כמקוה להפי' דאיירי בריקנית, וא"כ אף אם באו מי המעין גופא להמקוה העליונה אין עליהם דין מעין רק כמקוה, וגם דיותר אפשר דהמים הבאים להמקוה אינם ממי המעין, רק מהמים שהושקו, שזה ודאי אין עליהם דין מעין, והרמב"ם והראב"ד פסקו הך דינא דנ"ס ונט"ס פסול ביותר מרובו גם לענין שאובין, ואם כי בשו"ע הכריע דכשר בשאובין, ולא קאי רק אמ"פ, בכ"ז בב"י כתב אע"ג שהאחרונים הסכימו להכשיר אין ראוי להכניס ראש בין המחלוקת.