אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן א · נד)
ולפי הנתבאר נראה מוכרח דאף אי נימא דבהופסק החיבור נתבטל ההשקה, בכ"ז עכצ"ל דנ"ס ונט"ס אף דיותר מרובו רק פסול דרבנן, וכדמוכח מסוגיא דיבמות, דאף לפי תירוצם דקאי למחטין וצינורת, אבל הרי קאי ג"כ לאדם ומ"ט כשר במחצה לחד לישנא, וע"כ או דכולו שאוב הוי דרבנן, או משום דמה"ת אמרי קק"ב וכנ"ל, ולהסוברים דקאי גם על מ"פ עכצ"ל משום דקק"ב, ורק דנפ"מ הוא דלהסוברים דבהופסק החיבור לא נתבטל ההשקה, אין מקום כלל להחמיר מדינא בנ"ס ונט"ס דכיון דכבר הושק כל סאה שנפל נעשו גם הם כשרים, ומאי איכפת לן במה שאח"כ נחסרו הכשרים, דהרי גם השאובין נעשו כשרים, והם יוכלו להשיק שאובין אחרים, וכן לעולם, וכמו דבמקוה שכולה שאוב שנתחברה למקוה כשרה ע"י עירוב כשפפה"נ, דאף דלא נתערבו כלל השאובין בהכשרים, ואח"כ נפסק החיבור, בכ"ז נעשו השאובין כהכשרים להשיק ולטהר שאובין אחרים ע"י, ובנ"ס לא גרע מזה, וע"כ דהסוברים דנ"ס ונט"ס קאי גם על השאובין, ופסול ביותר מרובו, הוא רק חומרא דרבנן משום מראית עין וכמ"ש הכ"מ, ואולם להסוברים דהופסק החיבור נתבטל ההשקה, יש בנ"ס ונט"ס פסול גמור מדינא, דהוי כהופסק החיבור, ובכ"ז מה"ת כשר כדמוכח סוגיא דיבמות, והיינו משום דאמרי' קק"ב, ומדרבנן דאמרי' חוזר וניער, כשרבו השאובין פסול מדינא כמו בכ"ד דאמרי חו"נ, ובמקום דל"ש קק"ב דהיינו כשרבו בלא הפסק וכמ"ש התוס' בב"ק (דף ק') דבכה"ג ל"א קק"ב, יהי' פסול מה"ת כשרבו השאובין, ובהך דממלא בכתף וכן בנ"ס ונט"ס, איירי שנשפך בהפסק דשייך קק"ב.