אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן א · לט)
ובעסקי בדפוס בווארשא בא לידי בשאלה ספר אבני נזר וראיתי שם בכמה תשובות שהביא דעת הרשב"א דל"מ השקה לפסול הויתו עי"ט, (והיינו דעת היש מחמירין שבסעיף מ"ט) ומה דקשה ע"ז מהך דממלא בכתף ונותן בעליון, היינו משום דשם ל"מ הויתו עי"ט שכבר הי' שם מ"ס, ומה שיורד אח"כ להתתתונה ג"כ כיון שאינו יורד להדיא לתוך המקוה ל"מ הויתו עי"ט ע"ש, ולא אדע כונתו דאף שהי' כאן מ"ס מ"ט ל"מ הויתו עי"ט, דהמים אלו שהוסיף הרי באו עי"ט, ואם יאמר דכיון שיש כבר מ"ס תו ל"מ הוית המקוה בתחלה, ורק על תחלת עשיית המקוה קפיד קרא וכמש"ל (אות י"ג) א"כ גם בכל השקה יועיל מה"ט דנעשה כאחת וכבר יש מ"ס, ואולי דכונתו דהיכא שנפסק אחר כך החיבור ל"מ ההשקה, ואולם כבר הבאנו לעיל (אות כ"ו) מהש"ך דגם בשלא נפסק החיבור פסול להרשב"א, ובשגם דכיון שכב' הי' כשר כשהי' מחוב' שוב אחרי שהופסק י"ל דכשר דהוי כמו שאינו יורד להדיא, ואשר זה נראה ג"כ כונתו במ"ש דמה שיורד להתתתונה הוי כמו שאינו יורד להדיא להמקוה, וא"כ לפ"ז נפל פיתא בבירא ואיך משכחת הדין דאין מועיל השקה להפסול דהויתו עי"ט, אם לא באופן שהוי חיבור לענין השקה ולא לחבר חסר לשלם, כמו בטופח להטפיח, אבל אין זה בכלל דבריו וכבר נתבאר הנלע"ד דגם להרשב"א מהני הסקה לפסול הויתו עי"ט וכדמוכח מהא דמהני השקה בשאובין אף שנשאבו בכלים המק"ט, ורק בסילון אוסר הרשב"א מהטעם שנתבאר.