אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן א · לה)
עוד נלענ"ד לפי"מ שנדקדק בלשון רש"י שז"ל הויתו של מים המטהרים ע"י טהרה תהא כשאתה מהוה אותם להיות מקוה או קידוש הוו מהוה אותם עי"ד שאין מק"ט, ולמה הוצרך רש"י או קידוש, כיון דגם במקוה פסול, כ"ש בדבר הצריך מעין, וע"כ דק"ל לרש"י כיון דע"כ מחובר תמיד להמעין הרי ל"ש הפסול דהויתו עי"ט וכמו שהקשינו, או דק"ל דלענין קידוש דבעינן רק שיהי' המים חיים, אבל לא בעינן דיני מקואות בזה, דגם אי הי' הדין במעין לענין טבילה, שאין מטהר בכ"ש וזוחלין, הי' כשר בקידוש גם ממעין כ"ש הזוחל דהרי עכ"פ הם מים חיים ואין בזה דיני טבילה וא"כ איך שייך לפסול בזה עי"ט, וע"כ פירש דכשאתה מהוה אותם להיות מקוה או קידוש, היינו דגם בקידוש מקרי זה גופא היינו הבאת המים להחביות דזהו הקידוש, כמו הוית המקוה, ומעשה הבאה עצמה צריך שיהי' ע"י טהרה, וע"כ ל"ש להקשות דהרי מחובר להמעין דהרי לא משום פסול המעין הוא דאסרינן רק משום מעשה ההבאה, דזה הוי כהוית המים מתחלה לחול עלה דין מקוה, דבעינן שיבאו ע"י טהרה, ה"נ מעשה הקידוש דהיינו ההבאה לחביות ע"י טהרה בעינן, ואם לא נרצה לחדש דין מיוחד על מעשה ההבאה נאמר דכיון דהגזה"כ דיהי' טהור קאי על מעין ג"כ, ובמעין ע"כ מחובר הוא תמיד, וע"כ גזה"כ דבמעין פסול גם כשמחובר, והיינו דחשבינן המים שהם ע"י טומאה כמופסקין מהמעין, וע"כ פסול גם בקידוש אף דא"צ לזה דיני מקואות כנ"ל אבל כיון דהוין כמופסקין אין זה מים חיים. ולזה נתכוין רש"י במ"ש או קידוש. וכ"ז לדבר הצריך מים חיים אבל לענין מקוה דל"ש לפסול משום דנפסק ממקום הקודם, וע"כ ל"ש הפסול דהויתו עי"ט רק על היות המקוה בתחלה וכמו שדקדק רש"י בלשונו כשאתה מהוה אותם להיות מקוה אבל כשכבר הי' מקוה כאן אין פוסל מה שמדחה המים למקו"א עי"ט וכמש"ל.