אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן א · לד)
והנלע"ד בישוב הגמ' דזבחים בשני אופנים, דנהי דבמקוה אמרינן דלא מקרי הויתו עי"ט מה שדוחה המים ממקום זה למקו"א, היינו דוקא במקוה דכיון דכבר חל עלה דין מקוה אין נפ"מ אם המקוה מופסקת ממקום זה ונמשכת למקו"א, וע"כ אין מקרי הויתו עי"ט, דהקפדת התורה דוקא על הוית המקוה בתחלה שלא יעשה המקוה עי"ע, אבל אחרי שחל על המים האלו דין מקוה תו אין נפסל המים האלו כשמדחה אותם למקו"א (אף כשעומדים עתה עי"ט וכמו בהך דראשו ש"ר לא איכפת לן) אבל לענין מעין היינו הדברים הצריכים מים חיים דבעינן שלא יופסק מהמעין, ואם הם נפסקים מהמנוין גם שלא עי"ט פסול, ותו אין מקרי מעין, וע"כ בכל הגע חשבינן כהוית המקוה בתחלה, ול"ש בזה לומר שכבר חל על המים האלו דין מעין פעם אחת, דהרי אילו הי' מופסקים הי' נפסל מדין מעין, וע"כ צריך לדון בכל רגע שמחובר עתה להמעין, ולכן מקרי תמיד הוית המקוה בתחלה וע"כ נפסל משום הויתו עי"ט "בין לפרש"י ובין להרמב"ם ומיושב קושית הי"ד שפיר.