אור ברסלב
אמרי משה סימן א › יח)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן א · יח)

יז)

ובאשכול כתב על הך דגל שנתלש ובו מ״ס יש שהוכיחו מכאן דבמעין ג״כ בעינן מ״ס לאדם ויש לדחות דאתיא כר״מ דהים דינו כמקוה והא דמטהר בגל שנתלש משום דלאו זוחל הוא וכשבא על האדם הוא מחובר יפה ומשם נפל לגומא והוא באשבורן. והא דאמרי' בחגיגה סד״א נגזר משום חרדלית של גשמים לאו למימר דבגל לא פסול זחילה (משום דהים דינו כמעין) אלא ה״פ גל לא מקרי זוחל שמחובר יפה וליכא למטעי למשרי חרדלית זוחל, מיהו בההיא חרדלית השוטף אחת אחת להמקוה ושם נעשה מקוה לא מהני הטבילה במקום שעדיין מימיו זוחלין ורצין למקום אשבורן דאכתי לאו אשבורן הוא אבל גל מתחלתו ועד סופו אשבורן דכי נייח בגומא נייח והו"א לגזור גל משום חרדלית בכה״ג דדמי לי' דכד נייח באשבורן קמל״נ. וכעי"ז כתב הראב"ד (פ"ה דעדיות מ"ב) דגל שנתלש מטהר משום דמשוך ממקום השבורן ובאים ממקום טהרה וסופם נופל למקום אשבורן משא"כ בחרדלית של גשמים דאין באים ממקום אשבורן ע"ש, והנה מתבאר מדבריהם דמקוה הזוחלת מזו לזו ל"מ זוחלין. אף דהמים חין שבין למקום שינאו, כיון דבאו מהשבורן וסופן לאשבורן ודלא כשיטת הריב"ש דבעינן שמשם ינאו ואליו הם שבים. ואולם נל"ע בגל שנתלש ונפל על האדם הרי הוי כטובל באויר, ובהך דמטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין. יש להבין עד כמה נקרא ראשון ומהיכן מתחיל הכיפין, והנרא' לכאו' דכיפין נקרא רק המים העליוני' העומדי' באויר שאין מים תחתם על הארץ. וראשון הוא כל גובה הראש מהמי' שעל הארץ עד הכיפה שמתקי' לשפע שאין מים תחתיו על הארץ. ולפ"ז בגל שנתלש ונפל על האדם. אם האדם עומד בגומת המקוה ונפל על האדם באופן דהות טובל בראשון, דהיינו שהמים נופלים ישר מראשו ועד רגליו והמים מגיעים עד הארץ תו ל"מ טובל באויר, דזה הוא ראשין שטובלים בם, אבל מהאשכול משמע דהאדם עומד חוץ לגומת המקוה. וע"כ דטבילת האדם הוה בהכיפין, דאם המים נפלו ישר מראשו ועד רגליו המגיע לארץ, הרי שוב המים זוחלים על הארץ קודם שנופלים לגומא. ואולי דכונת האשכול ג"כ דהאדם עומד בהגונוא, (והוא באשבורן קאי על האדם) ועיין בחולין (דף ל"א) וברמב"ם (ספ"ט) ובכ"מ שם. ובר"ש (פ"ד מ"ד) הביא התוספתא גג שיש בו מ"ס ונפסקו ובאו לתוך הבית כשרין. ואין מטבילין בהם (דרך ירידתן לבית, ר"ש) שאין מטבילין באויר, והקשה הר"ש, דלמה צריך הטעם דאין מטבילין באויר תפ"ל דהו"ל זוחלין ע"ש, ולפמ"ש האשכול ניחא דלולא טעם דאין מטבילין באויר לא הי' חשיבי זוחלין כיון דבאו ממקום טהרה וסופן נופל להבית דהוא אשבורן. ורק משום דאין מטבילין באויר פסול, וממילא דחשיבי אז זוחלין ג"כ. ומוכח דהר"ש ס"ל כשיטת הריב"ש דבעינן דוקא שמשם יצאו ואליו הם שבין, אבל לא מהני מה שסופן נופל לאשבורן, ולהר"ש והריב"ש צ"ל הא דגל שנתלש לא פסול משום. זוחלין, משום דהים דינו כמעין דמטהר בזוחלין, ובתוספ' הנ"ל תני גל שנתלש מן הים ומן הנהרות, היינו ג"כ משום דמטהרין בזחילה, ועכ"פ לענין מה שהערנו במקואות העליונות, הנה להאשכול והראב"ד דמקוה הזוחלת מזו לזו לא חשיב זוחלין א"כ אין כאן חשש כלל, ואף כשהקילוח יורד באויר המקוה שטובלין בה, כיון שהמים מגיעים לקרקעות המקוה תו ל"מ זוחלין, דכן מוכח ע"כ לדבריהם מהך דגל שנתלש ומהך דמטבילין בראשין דאף דאין מטבילין בהכיפין, מ"מ לא מחשב מקום הכיפה לזוחלין, דא"כ לא הי' מצטרף המים שבכיפין למ"ס, ובגל שנתלש ובו מ"ס משמע דכל הגל מצטרף אף מה שבכיפין, וע"כ דלא חשיבי זוחלין כיון שמחוברין בשני הצדדים במקום אשבורן, ודלא כמש"ל (באות ג'), וגם לשיטת הריב"ש כבר נתבאר באות הקודם דבמעין אין חשש לזה ומשום דמטהר בזוחלין ואולם יש לעיין דכשרבו השאובין תו לא מטהר בזוחלין וכמבואר בספ"ק, וא"כ הרי במקואות שלנו אפשר דהשאובין רבים על המים שבבור, אך כבר בארנו (באות יד) דגם אי חשיבי זוחלין מטהר השאובין.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה