אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן א · יז)
ועיקר סברת הריב"ש דמשם יצאו ואליו הם שבין ל״מ זוחלין יש להבין, דהנה התוס' בגיטין (דף טז) כתבו כעי״ז על אך דרגליו של ראשון נוגעות במים השני טהור, אף דקטפרס אינו חיבור כיון דהמים סופן לירד למקוה הוי קטפרס חיבור, והנה לענין קטפרס דא״ח גם לטומאה אין סברא כלל לחלק דדוקא היכא שמשם יצאו ואליו הם שבין יהי׳ חיבור לטומאה, ואם יהי׳ מים ממקום.
אחר שסופן ליפול למקום אשבורן לא יהי' חיבור לטומאה, דאין שוס סברא לחלק לענין חיבור לטומאה אי משם יצאו או לא, וגם בהתוס׳ לא נזכר כלל הך דמשם יצאו, ורק מה דסופו ליפול לחוד, ולכאורה הבנתי בכוונת התוס׳ דרק למטה בהמקוה שסופן של המים ליפול שם הוי חיבור, וחשבינן המים שעל גופו כאילו הי' במקוה משום שסופן ליפול שם, אבל למעלה לא הוי חיבור המים שלמטה. ולפ״ז ל"ש כלל סברת התוס' רק לענין טהרה, אבל לא לענין טומאה דלא חשיב מה״ט שסופן ליפול כגוף אחד מחובר לטומאה לסלק דין קטפרס משום זה, ורק למטה מצרפים המים שלמעלה משום שסופן ליפול, וכן מתבאר שיטת הראבי"ה לפמ״ש להלן (באות כ״א), אבל ק"ל לפ״ז דא״כ מאי בעי מהו להטביל מחטין בגופו של ראשון הרי הוי קטפרס דאינו חיבור למעלה, ועיין (באות י"ד) ואולי דאם נימא גא"ס ע״כ דפליג על כל הדין דקטפרס אינו חיבור לטהרה, (ולענין טומאה ל״ש לכאורה כלל הדין דגא״ס) ואולם יותר נראה דסברת התוס' הוא דמשום שסופן ליפול למקום אשבורן הוי חיבור גם למעלה, דרק כשהמים מתפזרין א״ח, אבל כשמתכנסים לאשבורן לא מקרי קטפרס, והוי חיבור גם למעלה בין לענין טהרה בין לענין טומאה, (ואך דיש להבין עיקר האבעי׳ דמהו להטביל מחטין בראשו ש״ר, כיון דהוי חיבור גם לטומאה בכה״ג שסופן ליפול וחשוב כגוף אחת א״כ למה צריך לגא"ס ועיין פ"י בגיטין (ט״ז) שהתעורר כעי"ז דבכ״ד אמרי׳ דגא"ח ואסיק הלא מעלה יותר מבשטח שוה ע״ש, וצ״ל דלענין שיחשב הטובל במקצת המקוה, כטובל בכל המ״ס, בעינן שהמקום יצרפם, וע״ז בעי מי אמרי' גא״ס שיחשב הטבילה כטביל בכל המ״ס ואכמ"ל בזה) ועכ״פ סברת הריב״ש דמשם יצאו ודאי דאין שייך לענין חיבור לטומאה ולענין זה סגי בהך דסופן ליפול לחוד, אף שלא ישובו למקום שיצאו, וסברת הריב״ש דמשם יצאו, צ״ל דלא נאמרה רק לענין פסול זוחלין (דגם הריב״ש סבירא ליה דיש פסול בזחילה גם לבד מה דהוי כקפטרס וכמש״ל (באות ט"ז) וע"ז ס"ל להריב״ש דבעינן שמשם יצאו דוקא, אבל אם יפלו גשמים על גופו של אדם העומד ברגליו בהמקוה אף דמשום קטפרס לא מפסל, ומשום דסופן ליפול לאשבורן, ומצטרפין המים שעל גופו להמ״ס, אבל עדיין יש בזה פסול דזחילה, כיון דבאו המים ממקום אחר, ורק היכא דמשם יצאו ואליו הם שבין, מסלק הפסול דזחילה ג״כ, ולפ״ז במעין דכשר זוחלין ג״כ, לא בעינן שמשם יצאו ואליו הם שבים, ובמקואות העליונות דהבור הוא מעין לא איכפת לן מה שזוחלים המים להמקוה אף שלא ישובו המים למקום שיצאו, זולת להמשכ"י שחשש על מעינות שלנו דדין מקוה עליהם משום שסמך לנהר, יש להעיר דהוי זוחלין, ואין מטהר שאובין.