אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן א · טז)
ובריב"ש (סי' רצ"ב) רצה השואל במקו' מצומצמת ובשעה שטובל נפקי מיא מהמקוה כשיעור גוף הטובל על שטח שוה דכשר. כיון דמחובר במים זל"ז. וראי' מפ"ו דהטובלים טהורים אף שהמים עולים למעלה. והריב"ש השיב דאם השטח שהמקו' בתוכה משופע בענין שבעלות הטובל ישובו המים להמקוה מותר לטבול שהמים שמחוץ כאלו הם בתוכה ואף חוץ לגומת המקוה מותר להטביל כלים אף שלא ישארו המים שם, ולא נקרא זוחלין כיון שמן המקוה באו ואיליו הם שבים, אלא שנתפתו בהכרח ע"י הטובל. ודמי להך (דפ"ז) מחט שנתונה ע"ג מעלות המערה מוליך ומביא במים כיון שעבר הגל טהורה. וכן מוכח מהך דאם רגליו של ראשון נוגעות במים דהשני טהור אף שהמים שעל גופו זוחלין מ"מ לא מקרי זוחלין כיון שמשם יצאו ואליו הם שבים ורבנן דפליגי הוא משום דטופח להטפיח, ל"ה חיבור, ואפי' אם נאמר דטעמא דרבנן משום דל"א גוד אחית בכה"ג, שאני התם שהמים עדיין בגוף האדם אחר שעלה מלטבול אבל המים הנתפחים לחוץ ע"י הטובל כאלו הם במקוה שהרי ישובו אליו בסור המכריח. אבל אם השטח שחוץ לגומת המקוה אינו משופע שהמים היוצאין לא ישובו להמקוה ומתפזרים אנה ואנה אסור לטבול דאין המים שמחוץ מצטרפים דהוי זוחלין, וידוע שאין המקוה מטהר בזוחלין. וגם שעירוב מקואות צריך שהמים המערבים שני המקואות יהי' בהשקט בעומדם במקום הטבעי שזהו אשבורן לא בהיותם זוחלין שזהו קטפרס כדתנן הנצוק והקטפרס א"ח כו' והאשבורן חיבור. וזהו ומש"כ הרמב"ם בג' גממיות דאין הזוחלין מערבין. והך דפ"ו דהטובלים טהורים איירי שלא יצאו המים לחוץ שהכתלים שמחוץ להמקומות גבוהים ירק הכתלים המפסיקין הם נמוכים, עכת"ד ע"ש, ולתשובה זו כנראה נתכוין הגר"א הנ"ל דטעמא דפסול זוחלין משום דליכא מ"ס כיון דזוחלין הוי קטפרס וא"ח. והאומנם כי מלשון הריב"ש משמע דגם בל"ז דאינו חיבור יש פסול בזוחלין, וע"כ דחה שיטת השואל מתרי טעמי האחד דהמים שמבחוץ הם זוחלים. וזוחלים פסול במקוה, וא"כ ליכא מ"ס כשרים, ואף אי נימא דכיון דטובל באשבורן מצטרפין הזוחלים לשיעור המ"ס, (וכשיטת המרי"ק הנ"ל (באות י"ד) ע"ז דתה דזוחלים הוי ג"כ כקטפרס דא"ח וע"כ אא"פ לצרף הזוחלים. ועפ"ז נסתר מ"ש באות י' ואולם מהגר"א מתבאר דרך זה דא"א הוי פסול דזוחלין) והנה ראית הריב"ש ממחט שנתונה ע"ג המעלות על הך דמותר לטבול חוץ לגומא צל"ע דשם הרי יש כתלים מכל צד, ואף שהמים שע"ג המעלה לא יגיעו עד הכותל. הרי כן בכל המקואות שיש להם מעלות כשיורד לטבול המים מגביהן וזוחלים ע"ג המעלות, ואף כשאין מגיע המים עד כותלי המעלות טובלים, וע״כ כיון דיש כתלים ל״מ זוחלין, ולא הוצרך הריב״ש להביא מהך דמחט, ואולי דזה פשיטא דכל המקוה ל״מ זוחלין, ורק על הך דמותר להטנביל גם מחוץ לגומת המקוה הוצרך להרמז ממחט. אבל הרי גם במקוה מצומצמת טובלים כשיש מעלות ואם נחשוב המים האלו לזוחלים הרי ליכא מ"ס, ואם ניחא דזה דזוחל ע״י דחיפת האדם לא חשיב זחילה (וכדמשמע מהריב״ש שנסתפק בזה ועיין ש"ך (סק"כ) דא"כ גם ממחט אין ראי׳ די״ל דנטהר המחט ע"י שהמים עלו ע״ג המעלה דאז הוא הזחילה ע"י דחיפת האדם ול"מ זוחלין, אבל כשהמים יורדין אח"כ מאליו חזרה להמקוה, י״ל דמקרי זוחלין, ואין ראי לדינו של הריב״ש דמותר לטבול חון לגומא כשהמים זוחלין מאליו אח״כ להמקוה, וגם דמהך דהטובלים טהורים דאיירי כשהכתלים שמבחוץ גבוהים כמ״ש הריב״ש הרי שם לא ישובו המים למקום שינאו ובכ״ז ל"מ זוחלים. וע״כ משום דכל דיש כתלים המעכבים, אף כשאין המים מגיעים להכתלים ל״מ זוחלין [ואני נבוך עד כמה השיעור ריחוק הכתלים דודאי לא מסתבר אם יהי׳ המיס זוחלין ויש כותל בריחוק הרבה, שלא יפסול משום זוחלין], ואולי דהך דהטובלים טהורים איירי שהכתלים שמבחוץ קרובין באופן שהמים היוצאים מהג' מקואות נוגעים להכתלים שמבחוץ, ולכן אף שהמים היוצאים לא ישובו למקום שיצאו ל"מ זוחלין דנעשה הכל מקוה אחת ע"י הכתלים שמבחוץ, אבל בנידון הריב״ש שהמים יוצאים על שטח משופע באין כתלים, בעינן שמשם יצאו ואליו הם שבים, אבל בכ"ז לא אדע מדוע לא יחשב זה גופא ככתלים דהיינו השיפוי גופא. ואם השיפוי אינו מכל הצדדים, הרי המים נזחלין ג״כ להצדדים שלא ישובו כל המים למקום שיצאו, גם צ"ע מדוע לא הביא ראי' מהך דבעי בחגיגה (די״ט) מהו להטביל מחטין בגופו של ראשון. דמוכח דאף בהמים שזוחלין מותר, וע״כ הטעם משום דמשם יצאו ואליו הם שבין, ואולי דיש לדחות כמש"ל (אות י״ד) דמאן דס״ל נמי דזוחלין כשר, ובכ״ז צ"ע.
ועכ״פ לענין מקואות העליונות שע״י דחיפת המים להבור עולים המים למעלה אל החור העשוי בכותל המקוה, ונשפכין דרך החור להמקוה שטובלין בה, אף שהמים זוחלין למקום אשבורן שמוקף מחיצות מכל צד מ״מ מקרי זוחלין להריב״ש דבעינן דוקא שמשם יצאו ואליו הם שבים, והכא אין שבים המים להבור שיצאו משם וכדמוכח מראית הריב״ש מהך דמחט אף דשם המים מוקפים מכל צד בכתלים, בעינן דוקא להטעם שמשם יצאו ואליו הם שבים, ובהך דג׳ מקואות אף שהמים אין שבים למקום שיצאו דהרי הכותל המפסיק מזו לזו אינו משופע. אך שם הטעם משום דהמים נוגעים להכתלים שמבחוץ, והוי כמקוה אחת שיש בה כותל המפסיק בין מים למים, והמים עולים למעלה מהכותל דל״ש כלל בזה פסול זחילה. ועיין ח״ס (סי' רט) שכנראה הבין ג״כ כדברנו בכוונת הריב״ש הלא שקיצר הרבה ולא ביאר מה שצ"ע לפענ״ד בדברי הריב״ש כנ״ל.