מעשיות סיפורים ולקחים עם מוסר השכל בצידו · הנשמה לא שבעה מהנאות גשמיים
מַעָשֶׂה הָיָה בֶּבֶן מֶלֶךְ, נַעַר בֶּן שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם שֶׁנִּגְנַב, וְהוֹלִיכוּהוּ לְמֵרָחוֹק אֶלֶף פַּרְסָאוֹת אוֹ יוֹתֵר, וְנִתְגַּדֵּל בְּבֵית כַּפְרִי וְנִתְלַמֵּד מַעֲשֵׂה כַּפְרִיּוּת, וְלֹא חָשַׁב וְלֹא זָכַר אַחַר מַלְכוּתוֹ, כִּי לֹא הִכִּיר וְלֹא יָדַע. וְאַחַר שֶׁעָמַד עַל דַּעְתּוֹ בָּא אֵלָיו אֶחָד וּבִשְׂרוֹ וְאָמַר לוֹ, אַתָּה בֶּן מֶלֶךְ! אֲבָל לֹא הִגִּיד לוֹ אֵיזֶה מֶלֶךְ הוּא אָבִיו, אָז גָּבַהּ לִבּוֹ קְצָת אַךְ לֹא חָשַׁשׁ כָּל כָּךְ כֵּיוָן שֶׁלֹּא יָדַע מִי הוּא אָבִיו. וְאַחַר כָּךְ בָּא אֵלָיו מְבַשֵּר אַחֵר וְהִגִּיד לוֹ אֵיזֶה מֶלֶךְ הוּא אָבִיו, וְהִגִּיד לוֹ מְדִינָתוֹ וְאַרְצוֹ. אָז גָּבַהּ לִבּוֹ יוֹתֵר וְיִתְאַוֶּה לֵילֵךְ שָׁם, מִכָּל מָקוֹם הָשְׁפַּל לִבּוֹ בְּזָכְרוֹ, אֲפִלּוּ אִם אֵלֵךְ שָׁם, לֹא יָחוּשׁוּ בִּי, כִּי לֹא מַכִּירִים אוֹתִי! אַחַר כָּךְ שָׁמַע הַמֶּלֶךְ הֵיכָן בְּנוֹ וְשָׁלַח אַחֲרָיו מִבְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁהִכִּירוּ סִמָּנִים בְּגוּפוֹ, וְשָׁלַח עִמָּהֶם שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים וּבִגְדֵי מַלְכוּת לְהָבִיא בְּנוֹ אֶצְלוֹ, וּכְשֶׁבָּאוּ אֵלּוּ אֵלָיו וְרָאוּהוּ וְהִכִּירוּהוּ וְהֶרְאוּ לוֹ הַבְּגָדִים שֶׁל מַלְכוּת, אָז גָּבַהּ לִבּוֹ מְאֹד, וְאַחַר שֶׁהִלְבִּישׁוּהוּ וְהִרְכִּיבוּהוּ עַל הַסּוּס אֲשֶׁר רָכַב בּוֹ הַמֶּלֶךְ, אָז יָדַע תָּקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ, וְהָיָה לוֹ לֵב מֶלֶךְ, וְגָבַהּ מְאֹד מְאֹד:
כָּךְ עִנְיַן הַנְּשָׁמָה, הִיא בַּת מֶלֶךְ נְפוּחָה בָּאָדָם מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְהוּבְאָה בַּגּוּף הַמְלֻכְלָךְ, אֲשֶׁר חֶשְׁקוֹ רַב מְאֹד לָעוֹלָם הַזֶּה, וְיֵשׁ לוֹ כַּמָּה מִינֵי תַּאֲווֹת, עַד שֶׁנִּקְבְּעָה הַנְּשָׁמָה, שֶׁהִיא בַּת הַמֶּלֶךְ בֵּינֵיהֶן, וְנִמְשֶׁכֶת אַחַר תַּאֲווֹת הַגּוּף, וְשׁוֹכַחַת אָבִיהָ - הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן. וּבְעֵת שֶׁמְלַמְּדִים אוֹתָהּ הַתּוֹרָה אָז הִיא מִתְעוֹרֶרֶת לַחֲשֹׁב לְמַעְלָה, וּבְעֵת שֶׁמַּרְאִים לָהּ שָׁמַיִם וְכוֹכָבִים וְחַמָּה וּלְבָנָה הֵיאַךְ מִתְנַהֲגִים הֵם בַּמִנְהָג שָׁוֶה, וְאוֹמְרִים לָהּ שֶׁהִיא נִבְרֵאת מִמִּי שֶׁבָּרָא אוֹתָם, אָז הִיא מִתְעַלָּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּבְעֵת שֶׁמְלַמְּדִים אוֹתָהּ סוֹד יִחוּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְסוֹד חָכְמַת הַנְּשָׁמָה, אָז הִיא לוֹבֶשֶׁת בִּגְדֵי מַלְכוּת וְנִכְנֶסֶת בְּסוֹד הַיִּרְאָה..." (ספר אורחות צדיקים שער עשרים וששה).