מעשיות סיפורים ולקחים עם מוסר השכל בצידו · העולם הזה והעולם הבא שלך – תלויים ביד הלשון
כְּתִיב "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן, וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ" (משלי יח, כא). מַעֲשֶׂה הָיהָ בְּמֶלֶךְ פָּרַס, שֶׁחָלָה. אָמְרוּ לוֹ הָרוֹפְאִים, אֵין לְךָ רְפוּאָה עַד שֶׁיָּבִיאוּ לְךָ חֲלֵב לְבִיאָה, וְנַעֲשֶׂה לְךָ רְפוּאָה. עָנָה שָׂר אֶחָד וְאָמַר לוֹ, אֲנִי אָבִיא לְךָ חֲלֵב לְבִיאָה, אִם רְצוֹנְךָ, וּתְנוּ לִי עֶשֶׂר עִזִּים. אָמַר הַמֶּלֶךְ לְעַבְדּוֹ, שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ. נָתְנוּ לוֹ. הָלַךְ לְגֹב אֲרָיוֹת, וְהָיְתָה שָׁם לְבִיאָה אַחַת מֵינֶקֶת גּוּרֶיהָ. יוֹם רִאשׁוֹן עָמַד מֵרָחוֹק וְהִשְׁלִיךְ עֵז אַחַת וַאֲכָלַתָּהּ. יוֹם שֵׁנִי נִתְקָרֵב מְעַט, וְהִשְׁלִיךְ לָהּ אַחֶרֶת. וְכֵן הָיָה עוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַד שֶׁהָיָה מְשַׂחֵק עִמָּהּ, וְלָקַח מֵחֲלָבָהּ וְהָלַךְ לוֹ. כְּשֶׁהָיָה בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ רָאָה בַּחֲלוֹם שֶׁהָיוּ כָּל אֵיבָרָיו מַתְרִיסִין [מְרִיבִין] זֶה עִם זֶה. הָרַגְלַיִם אוֹמְרוֹת, אֵין בְּכָל הָאֵיבָרִים דּוֹמִין לָנוּ, לְפִי שֶׁאִם לֹא הָלַכְנוּ, לֹא הָיָה יָכוֹל לְהָבִיא מִן הַלְּבִיאָה חָלָב! וְהַיָּדַיִם אוֹמְרוֹת, אֵין כָּמוֹנוּ, לְפִי שֶׁאִם לֹא הָיִינוּ אָנוּ שֶׁחָלַבְנוּ, לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר! הָעֵינַיִם אָמְרוּ, אָנוּ לְמַעְלָה מִן הַכֹּל. שֶׁאִם לֹא הָיִינוּ מַרְאִים לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ לֹא הָיָה נַעֲשֶׂה דָּבָר! עָנָה הַלֵּב וְאָמַר, אֵין כָּמוֹנִי, אִם לֹא נָתַתִּי עֵצָה - מַה הוֹעַלְתֶּם כֻּלְּכֶם?! עָנָה הַלָּשׁוֹן וְאָמַר לָהֶם, אֵין כָּמוֹנִי, לְפִי שֶׁאִם לֹא אָמַרְתִּי אֶת הַדָּבָר לָמֶלֶךְ - מִי הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ? הֵשִׁיבוּ לָהּ כָּל הָאֵיבָרִים, אֵיךְ לֹא יָרֵאת לְהִדָּמוֹת אֵלֵינוּ, הֲלוֹא אַתְּ סְגוּרָה וּנְתוּנָה בִּמְקוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, וְאֵין בָּךְ עֶצֶם כַּאֲשֶׁר לִשְׁאָר אֵיבָרִים... אָמְרָה לָהֶם הַלָּשׁוֹן, הַיּוֹם תִּוָוכְּחוּ וְתִּרְאוּ שֶׁאֲנִי מֶלֶךְ וְשׁוֹלֵט עֲלֵיכֶם!
שָׁמַר הָאִישׁ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הָלַךְ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הֵא לְךָ חֲלֵב כַּלְבְּתָּא... קָצַף הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לִתְלוֹתוֹ. כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְהִתָּלוֹת, הִתְחִילוּ הָאֵיבָרִים לִבְכוֹת. אָמְרָה לָהֶם הַלָּשׁוֹן, הֲלוֹא אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁאֵין בָּכֶם מַמָּשׁ! וְאָמְרָה הַלָּשׁוֹן, אִם אֲנִי מַצֶּלֶת אֶתְכֶם, תּוֹדוּ לִי שֶׁאֲנִי מֶלֶךְ עֲלֵיכֶם? אַמְרוּ לָה הֵן. מִיָּד אָמַר הַלָּשׁוֹן, הֲשִׁיבֵנִי אֶל הַמֶּלֶךְ, אוּלַי אֶנָּצֵל. הֱשִׁיבָהוּ אֵלָיו. אָמַר לוֹ, לָמָּה צִוִּיתָ לִתְלוֹתִי? זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ?! אָמַר לוֹ, שֶׁהֵבֵאתָ לִי חֲלֵב כַּלְבְּתָּא. אָמַר לוֹ, וּמָה אִיכְפַּת לְךָ אִם יִהְיֶה לְךָ רְפוּאָה? וְעוֹד, לְבִיאָה - כַּלְבְּתָּא קוֹרְאִין לָהּ. לָקְחוּ מִמֶּנּוּ וְנִסּוּ אוֹתוֹ, וְנִמְצָא חֲלֵב לְבִיאָה. אָמְרוּ לָהּ הָאֵיבָרִים, עַכְשָׁו אָנוּ מוֹדִים לָךְ שֶׁאַתָּה אָמַרְתָּ הָאֱמֶת. וְזֶהוּ, "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (שוחר טוב לט ב - ג). לְכָךְ אָמַר דָּוִד, "אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי" (תהלים לט, ב). רְאֵה שֶׁהַלָּשׁוֹן טוֹב מִקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר, "אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים בְּשִׁיר וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה, וְתִיטַב לַה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס" (שם סט, לא - לב). (ספר אורחות צדיקים שער עשרים וחמשה).