מעשיות סיפורים ולקחים עם מוסר השכל בצידו
מלחמת העולם השלישית – מלחמת הכפירה באמונה!
הַמַּשְׁגִּיחַ רַבִּי יְחֶזְקֵאל לְוִינְשְׁטֵיְן זצ"ל, הָיָה מַשְׁמִיעַ "וַעַד" לְאַבְרְכֵי הַכּוֹלֵל. פַּעַם אַחַת סִפֵּר שֶׁשָּׁמַע שֶׁהֶחָפֵץ חַיִּים אָמַר, כִּי תִּהְיֶה מִלְחָמָה שְׁנִיָּה שֶׁכְּנֶגְדָהּ מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה תֵּרָאֶה כְּמוֹ מִשְׂחָק, וְתִהְיֶה מִלְחָמָה שְׁלִישִׁית, שֶׁכְּנֶגְדָהּ מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה תֵּרָאֶה כְּמוֹ מִשְׂחָק!!
אֵימָה וּפַחַד נָפְלוּ עַל כָּל הַשּׁוֹמְעִים, וְאֵחָד הָאָבְרֵכִים הֵעֶז לִשְׁאֹל אֶת הַמַּשְׁגִּיחַ, תּוֹךְ בַּקָּשַׁת מְחִילָה: "בִּשְׁבִיל מַה צְּרִיכִים לְדַבֵּר דְּבָרִים כֹּה קָשִׁים? אַדְּרַבָּא, צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה שֶׁהָיְתָה, שֶׁלֹּא יָבוֹא גְּזַר דִּין כָּזֶה, וְלָמָּה לוֹמַר דְּבָרִים כָּאֵלֶּה"?
הַמַּשְׁגִּיחַ נַעֲשָׂה נִלְהָב כְּעַמּוּד אֵשׁ וְאָמַר: "אַתָּה בִּכְלָל לֹא הֵבַנְתָּ בַּמֶּה מְדֻבָּר, וְאֶל מַה הִתְכַּוֵּן הֶחָפֵץ חַיִּים בִּדְבָרִים אֵלֶּה! הֶחָפֵץ חַיִּים הִתְכַּוֵּן בְּעִקָּר לְכָךְ שֶׁיִּהְיֶה חֹשֶׁךְ בָּאֱמוּנָה! הַחֲשֵׁכָה בָּאֱמוּנָה שֶׁהָיְתָה בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה "מִשְׂחָק" מוּל הַחֲשֵׁכָה בָּאֱמוּנָה שֶׁהָיְתָה בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, וְהַחֲשֵׁכָה בָּאֱמוּנָה שֶׁתִּהְיֶה בַּמִּלְחָמָה הַשְּׁלִישִׁית - כָּל מַה שֶּׁהָיָה קֹדֶם יֵרָאֶה כְּמִשְׂחָק, וַאֲנַחְנוּ נִמְצָאִים כָּעֵת בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל הַמִּלְחָמָה הַזּוֹ! מִלְחֵמֶת הָכְּפִירָה בָּאֶמוּנָה"!!
הצדקה שאתה נותן – תציל אותך ממלחמת "גוג ומגוג"
מָרָן הגרי"ז - הָרַב מִבְּרִיסְק - זי"ע שָׁהָה פַּעַם בְּוַרְשָׁא, וְנוֹדַע לוֹ שֶׁגַּם מָרָן הֶחָפֵץ חַיִּים נִמְצָא בָּעִיר לֹא הַרְחֵק מֵהָאֵזוֹר שֶׁלּוֹ. כַּמּוּבָן שֶׁתֵּכֶף נָסַע אֵלָיו הגרי"ז וְנִכְנַס אֶצְלוֹ, וְשָׁהָה שָׁם כַּחֲצִי שָׁעָה, וְאַחַר כָּךְ נָסַע לְדַרְכּוֹ, כְּדֵי לְהַסְפִּיק אֶת הָרַכֶּבֶת שֶׁיָּצְאָה מֵהָעִיר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וְהָיָה תָּמִיד מִצְטַעֵר עַל זֶה שֶׁהָלַךְ מֵהֶחָפֵץ חַיִּים כְּשֶׁהָיָה עוֹד בְּאֶמְצַע דִּבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים, וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ מֵבִין אֵיךְ עוֹשִׂים דָּבָר כָּזֶה...
וְסִפֵּר שֶׁהֶחָפֵץ חַיִּים אָמַר אָז בְּתוֹךְ דְּבָרָיו, שֶׁאֲנָשִׁים בָּאִים אֵלָיו לְבַקֵּשׁ עֵצוֹת שֶׁבָּאִים עֲלֵיהֶם צָרוֹת שׁוֹנוֹת וְרוֹצִים לָדַעַת אֵיךְ לְהִנָּצֵל מֵהֶם. וְהִנֵּה אִיתָא בַּגְּמָרָא: שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אֶת רַבָּם, מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם וְיִנָּצֵל מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ? עָנָה לָהֶם יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים!
וְאָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים: אִם יַאַסְפוּ אֶת כָּל הָאַחֲרוֹנִים, וַאֲפִלּוּ אֶת כָּל הָרִאשׁוֹנִים, וְכָל הַגְּאוֹנִים וְרַבָּנָן סָבוֹרָאֵי, וְכָל הָאָמוֹרָאִים וְכָל הַתַּנָּאִים, הַאִם יוּכְלוּ לָתֵת עֵצָה טוֹבָה יוֹתֵר מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל? וּמָה רוֹצִים מִמֶּנִּי, יִשְׂרָאֵל מֵאִיר, שֶׁאֶתֵּן לָהֶם עֵצָה?!
בחמישים שנה אנו קרובים יותר למשיח!...
שָׂח הַגָּאוֹן רַבִּי מָרְדְּכַי גִּיפְטֶר שליט"א, רֹאשׁ יְשִׁיבַת טֶעלְז: עֻבְדָּא יְדַעְנָא, בְּאֶחָד מִתַּלְמִידָיו וְשׁוֹמְעֵי לִקְחוֹ הַקְּבוּעִים שֶׁל מָרָן הֶחָפֵץ חַיִּים זצ"ל בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים מְרֻבּוֹת, שֶׁכָּל הַשָּׁנִים הָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת מָרָן, כְּשֶׁהוּא מֵשִׂיחַ בִּקְבִיעוּת בַּנּוֹשֵׂא הֶחָבִיב עָלָיו - הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה וּבִיאַת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בְּקָרוֹב.
פַּעַם אַחַת קָצְרָה רוּחוֹ שֶׁל הַתָלְמִיד, וְהוּא נִפְנָה וְאָמַר כְּלַפֵּי הֶחָפֵץ חַיִּים בְּאִירוֹנְיָה - רֶבֶּ'ה! כְּבָר חֲמִשִּׁים שָׁנָה שֶׁאַתֶּם מְדַבְּרִים עַל מָשִׁיחַ שֶׁיַּגִּיעַ בְּקָרוֹב, אֲבָל הִנֵּה עָבְרוּ חֲמִשִּׁים שָׁנָה וּמָשִׁיחַ לֹא בָּא!! נַעֲנָה לְעֻמָּתוֹ מָרָן הֶחָפֵץ חַיִּים וְאָמַר: "מָה אַתָּה מְדַבֵּר! אַדְּרַבָּה! בַּחֲמִשִּׁים שָׁנָה אֲנַחְנוּ כְּבָר קְרוֹבִים יוֹתֵר לַמָּשִׁיחַ"!...
מי מפרנס אותך? הקב"ה או הסוס?!
מַעֲשֶׂה עִם הֶחָפֵץ-חַיִּים שֶׁבָּא אֵלָיו פַּעַם עֶגְלוֹן אֶחָד שֶׁכָּל פַּרְנָסָתוֹ הָיְתָה מִסּוּסוֹ וְעֶגְלָתוֹ, עִמָּהּ הָיָה מוֹבִיל אֲנָשִׁים, מוֹבִיל חֲבִילוֹת וְכַיּוֹצֵא, יוֹם אֶחָד מֵת לוֹ סוּסוֹ, וְחָשַׁךְ עָלָיו עוֹלָמוֹ, וּבָא בְּצַעַר לִפְנֵי הֶחָפֵץ חַיִּים וְאָמַר לוֹ: רַבִּי, הָסוּס הַ"מְפַרְנֵס" שֶׁלִּי מֵת, שְׁאָלוֹ הֶחָפֵץ חַיִּים וְאָמַר לוֹ: מִי הוּא מְפַרְנֶסְךָ שֶׁמֵּת? עָנָה לוֹ הָעֶגְלוֹן: "הַסּוּס". נִזְדַּעְזַע הֶחָפֵץ חַיִּים וְכָל הַיּוֹם הָיָה מִצְטַעֵר וְאוֹמֵר: "אוֹי, אֵיךְ בְּנֵי אָדָם הוֹלְכִים שׁוֹלָל לַחְשֹׁב שֶׁהַמְפַרְנֵס שֶׁלָּהֶם זֶהוּ הַסּוּס!!... הַלא רבש"ע הוּא הָמֶפָרְנֵס לָכּל"...
מה עדיף? שידוך עם כסף או בלי כסף? ממרן החפץ חיים
הַצַּדִּיק רַבִּי שְׁלֹמֹה בְּלוֹךְ זצ"ל, תַּלְמִיד הֶחָפֵץ חַיִּים סִפֵּר, שֶׁשָּׁמַע פַּעַם אַחַת אֶת רַבּוֹ הֶחָפֵץ חַיִּים ז"ל מְסַפֵּר אוֹדוֹת אֵיךְ הִתְגַּלְגֵּל זִוּוּגוֹ הָרִאשׁוֹן. וְאָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים שֶׁהוּא הָיָה אָז כְּבֶן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּמְקוֹם לִמּוּדוֹ הָיָה בָּעִיר וִילְנָא (בְּיְשְׁיבָת עִלּוּיִים). שָׁנִים אֲחָדוֹת קֹדֶם לָכֵן הִתְיַתֵּם מֵאָבִיו, וְאִמּוֹ הִתְחַתְּנָה בַּשֵּׁנִית עִם יְהוּדִי פָּשׁוּט מְאֹד מֵהָעֲיָרָה רַאדִין, שְׁלֹא הָיָה כְּמוֹ אָבִיו שֶׁהָיָה תַּלְמִיד חָכָם מִתַּלְמִידֵי מְאוֹר הַגּוֹלָה מוהר"ח מִוָּאלָאזִין.
פַּעַם רָצָה הֶחָפֵץ חַיִּים לְכַבֵּד אֶת אִמּוֹ, וְנָסַע אֵלֶיהָ לְרַאדִין לְבַקְּרָהּ. בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ רָאָהוּ לָרִאשׁוֹנָה בַּעַל אִמּוֹ הנ"ל, וּמְאֹד נָשָׂא חֵן בְּעֵינָיו, וְתֵכֶף הֶחְלִיט הַחְלָטָה נְחוּשָׁה שֶׁיִּקַּח אוֹתוֹ חָתָן לְבִתּוֹ (מֵאִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה) שֶׁהָיְתָה אָז בַּת עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ, וְתָבַע הוּא מֵאִשְׁתּוֹ (אִמּוֹ שֶׁל הֶחָפֵץ חַיִּים) שֶׁתְּסַדֵּר הִיא אֶת הָעִנְיָן בְּכִי טוֹב, אַחֶרֶת הוּא יְגָרְשָׁהּ.
כַּאֲשֶׁר אִמּוֹ הִתְחִילָה לְדַבֵּר עִמּוֹ עַל הָעִנְיָן הִתְחִילָה לִבְכּוֹת, וּמִתּוֹךְ בְּכִי סִפְּרָה לִבְנָהּ מַה שֶּׁבַּעֲלָהּ דּוֹרֵשׁ מִמֶּנָּה. אָז עָנָה לָהּ הֶחָפֵץ חַיִּים: "וָואס אִיז דִּי רַעַשׁ, וֶועל אִיךְ חֲתֻנָּה הָאבְּן מִיט אִיר" (=מָה הָרַעַשׁ הַזֶּה, אָז אֲנִי אֶתְחַתֵּן אִתָּהּ). וְכָךְ נִגְמַר הַשִּׁדּוּךְ בְּשָׁעָה טוֹבָה. [אע"פ שהחפץ חיים התפרסם כעילוי, וטובי הגבירים בקשו לקחתו להם לחתן!]. וְחַי אַחֲרֵי הַחֲתֻנָּה בַּעֲנִיּוּת גְּדוֹלָה, וְעַד כְּדֵי כָּךְ הָיְתָה הָעֲנִיּוּת גְּדוֹלָה, שֶׁהָרִצְפָּה שֶׁלָּהֶם בַּבַּיִת הָיְתָה רִצְפָּה שֶׁל עָפָר, וּבְשַׁבָּת הָיָה הֶחָפֵץ חַיִּים מְפַזֵּר חוֹל צָהֹב לִכְבוֹד שַׁבָּת!!
וְיֵשׁ לְצַיֵּן בָּזֹאת אֶת הַיָּדוּעַ לַכֹּל, שֶׁבְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל הֶחָפֵץ חַיִּים הִתְנַגְּדוּ מְאֹד לְשִׁדּוּךְ זֶה שֶׁיָּצָא לַפֹּעַל מִכַּמָּה סִבּוֹת, וּבִפְרָט מֵאַחַר שֶׁהָיוּ לוֹ בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק הַצָּעוֹת נִכְבָּדוֹת עִם בְּנוֹת גְּבִירִים וּנְדוּנְיוֹת גְּדוֹלוֹת, וְאָחִיו רַבִּי אַהֲרֹן זצ"ל יָצָא לַדֶּרֶךְ לְהַסְפִּיק לְהַגִּיעַ רַאדִינָה עוֹד בְּטֶרֶם יָצָא הַדָּבָר לַפֹּעַל. אָמְנָם מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹאת, וּבְמֶרְחָק מָה מֵרַאדִין נִשְׁבַּר אֹפֶן הַמֶּרְכָּבָה בּוֹ נָסַע הָאָח, וְנִתְעַכְּבוּ שָׁם כַּמָּה שָׁעוֹת עַד שֶׁסֻּדְּרָה הַתַּקָּלָה, וּבַזְּמַן הַזֶּה כְּבָר אָמַר ה' לַדֶּבֶק טוֹב וְנִגְמְרוּ הַתְּנָאִים בֵּין הַצְּדָדִים.
בְּטֶרֶם נֶעֶרְכָה הַחֲתֻנָּה חָלָה הַחְמָרָה נוֹסֶפֶת בְּמַצָּבוֹ הַכַּסְפִּי שֶׁל ר' שִׁמְעוֹן - בַּעַל אִמּוֹ שֶׁל הֶחָפֵץ חַיִּים - וְהוּא לֹא יָכֹל לַעֲמֹד אֲפִלּוּ בַּהִתְחַיְּבוּת הַמּוּעָטָה שֶׁהִתְחַיֵּב בִּשְׁעַת הַ'תְּנָאִים'. גְּזֵרוֹת כַּלְכָּלִיּוֹת חֲדָשׁוֹת נִתְּכוּ עַל הַיְּהוּדִים בָּאֵזוֹר, וְר' שִׁמְעוֹן יָרַד כָּלִיל מִנְּכָסָיו וְנִשְׁאַר חֲסַר-כֹּל. שׁוּב הִתְעָרְבוּ קְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה וִידִידִים וְנִסּוּ לְשַׁכְנֵעַ אֶת ר' יִשְׂרָאֵל מֵאִיר לְבַטֵּל אֶת הַשִּׁדּוּךְ, שֶׁהֲרֵי אֵין בִּיכָלְתּוֹ שֶׁל הַחוֹתֵן לַעֲמֹד בְּהִתְחַיְּבֻיוֹתָיו. אַךְ רַבִּי יִשְׂרָאֵל מֵאִיר לֹא נֵאוֹת לָהֶם. לֹא הוּא יְבַטֵּל שִׁדּוּךְ בִּגְלַל אִלּוּצִים כַּסְפִּיִּים! וְהַחֲתֻנָּה הִתְקַיְּמָה בְּמוֹעֲדָהּ.
נֶכְדּוֹ שֶׁל הֶחָפֵץ חַיִּים, הג"ר הִירְשׁ זַקְס זצ"ל, סִפֵּר מִפִּי קְרוֹבַת מִשְׁפָּחָה שֶׁהָיְתָה נוֹכַחַת בָּאֵרוּעַ, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעַ מוֹעֵד הַחֲתֻנָּה, הָיָה ר' שִׁמְעוֹן בְּמַצָּב שֶׁל דַּלּוּת כֹּה חֲמוּרָה, עַד כִּי לֹא עָלָה בְּיָדוֹ לְהַשִּׂיג אָפִילוּ אֶת הַדָּרוּשׁ לִסְעוּדַת הַחֲתֻנָּה. בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה הִצְלִיחוּ לְהַשִּׂיג שַׂק יָשָׁן שֶׁל גַּרְגְּרֵי חִטָּה שֶׁהָיָה אָכוּל בְּחֶלְקוֹ עַל יְדֵי מְכַרְסְמִים, וְזֵה הָיָה סֶעוּדָת הַחָתוּנָה...
הַכַּלָּה(!) וּקְרוֹבָתָהּ יָשְׁבוּ בְּעֶרֶב הַחֲתֻנָּה, וּבָדְקוּ אֶת הַגַּרְגְּרִים בָּזֶה אַחַר זֶה, אֶסְפֹּר אֶת הָרְאוּיִים לִטְחִינָה, וְאֵלֶּה שִׁמְּשׁוּ לִסְעוּדַת הַחֲתֻנָּה!!!
כָּל יָמָיו הוֹדָה הֶחָפֵץ חַיִּים לַה' עַל שֶׁשָּׁלַח לוֹ אֶת עֶזְרָתוֹ בַּחַיִּים הַזֹּאת בְּדַוְקָא, שֶׁכֵּן בַּת גְּבִירִים לֹא הָיְתָה נוֹתֶנֶת לוֹ לִשְׁקֹד עַל תַּלְמוּדוֹ כִּרְצוֹנוֹ בְּאֵין מַפְרִיעַ, וּלְהִתְבּוֹדֵד בְּבֵית ה' חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים לְחַבֵּר חִבּוּרָיו, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הֻרְגְּלָה לְחַיִּים שֶׁל מְסִירוּת וְהִצְטַנְּעוּת וְדֹחַק, אוּלָם אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא הָיְתָה מִבֵּית עֲשִׁירִים אִפְשְׁרָה לוֹ לַעֲבֹד אֶת ה' כְּכָל לְבָבוֹ וְנַפְשׁוֹ וְעָמְדָה לִימִינוֹ בְּכָל יְכָלְתָּהּ. "אִם רָכַשְׁתִּי תּוֹרָה בְּחַיַּי, חַיָּב אֲנִי תּוֹדָה עַל כָּךְ לְאִשְׁתִּי, מִשּׁוּם שֶׁהִסְתַּפְּקָה אֲפִלּוּ בְּפַת חֲרֵבָה וְלֹא דָּרְשָׁה מַלְבּוּשִׁים נָאִים, אַף לֹא דְּרִישׁוֹת שֶׁהֵן" - הָיָה חוֹזֵר הֶחָפֵץ חַיִּים וְאוֹמֵר...
החפץ חיים השתתף בהלוויה של "בעל יסורים"
פַּעַם נִפְטַר בְּרַאדִין בֶּן אָדָם שֶׁהָיָה בַּעַל יִסּוּרִים. לֹא סִפְּרוּ זֹאת לֶחָפֵץ חַיִּים וְרַק לְאַחַר הַהַלְוָיָה וְהַקְּבוּרָה נוֹדַע מִזֶּה לְהֶחָפֵץ חַיִּים שֶׁהוּא נִפְטַר. הִתְלוֹנֵן מָרָן מַדּוּעַ לֹא סִפְּרוּ לוֹ? כִּי רָצָה לְהִשְׁתַּתֵּף בְּהַלְוָיָתוֹ!
שָׁאָלוּ: עַל שׁוּם מַה? - וְאָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים: שֶׁהִנֵּה אוֹדוֹת בְּנֵי אָדָם יֵשׁ שֶׁמַּאֲרִיכִים בִּתְאָרִים שׁוֹנִים: הַגָּאוֹן, הַצַּדִּיק, הַמְפֻרְסָם, הַעָנָיו, וְכוּ' וְכוּ'. ומִי יוֹדֵעַ אִם אָכֵן נָכוֹן הַדָּבָר? מִי יוֹדֵעַ אִם הוּא גָּאוֹן? מִי עָרֵב לְכָךְ שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת צַדִּיק? רַק הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא יוֹדֵעַ זֹאת, הֲרֵי ה' יִרְאֶה לַלֵּבָב!
אַךְ בחז"ל כָּתוּב בִּמְפֹרָשׁ: יִסּוּרִים מְמָרְקִים עֲווֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם. מִי שֶׁסָּבַל יִסּוּרִים, הֵם מְמָרְקִים עֲווֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם! אִם כֵּן, אוֹתוֹ בַּעַל יִסּוּרִים שֶׁנִּפְטַר הֲרֵיהוּ צַדִּיק גָּמוּר - אָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים - וּבִלְוָיָה שֶׁל צַדִּיק גָּמוּר כָּזֶה חָפַצְתִּי לְהִשְׁתַּתֵּף!
"מי שמאמין - לא מפחד"!
"זְכוּרָנִי", סִפֵּר אֶחָד מִתַּלְמִידֵי הֶחָפֵץ חַיִּים זצ"ל, כֵּיצַד הִתְעַמְּקוּ הֶחָפֵץ חַיִּים וַחֲתָנוֹ הַגָּאוֹן רַבִּי צְבִי הִירְשׁ לְוִינְסוֹן זצ"ל בַּהֲלָכָה עֲמֻקָּה מֵהִלְכוֹת הָרַמְבַּ"ם, וּלְאַחַר עִיּוּן מַעֲמִיק, חֲקִירוֹת וְהַקְדָּמוֹת עָלָה בְּיָדָם לַעֲמֹד עַל שִׁיטָתוֹ שֶׁל הָרָמְבָּ"ם וְהִתְחַוְּרָה לָהֶם כַּוָּנָתוֹ, וְהָיוּ הַדְּבָרִים מְאִירִים וּשְׂמֵחִים.
קָרְנוּ פְּנֵי הֶחָפֵץ חַיִּים, וְקָרָא: "אַח, אֵיזוֹ עַמְקוּת, אֵיזוֹ גְּאוֹנוּת! וּרְאֵה נָא: הָרַמְבַּ"ם הַקָּדוֹשׁ, בְּכָל חָכְמָתוֹ הָעֲצוּמָה וְעַמְקוּתוֹ הַמַּבְהִילָה וּבְהִירוּת שִׂכְלוֹ הַנִּפְלָאָה, הָיָה מַאֲמִין שָׁלֵם בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, לֶלא כּל צֵל סָפֶק, וּלְעֻמָּתוֹ, בַּעֲלֵי מֹחוֹת אֲטוּמִים הֵם הַמִּתְפַּקְּרִים וְכוֹפְרִים"...
"טעות בשמות" של רבי עקיבא איגר...
סִפֵּר הַ"חֲתַם סוֹפֵר" זַצַ"ל, כִּי שָׁלַח פַּעַם מִכְתָּב לְרַבִּי עֲקִיבָא אֵיגֶר זַצַ"ל שֶׁיִּתְפַּלֵּל לִרְפוּאָתוֹ שֶׁל חוֹלֶה. וְהִנֵּה קִבֵּל מִמֶּנּוּ מִכְתָּב בַּחֲזָרָה: "הִתְפַּלַּלְתִּי וְלֹא נַעֲנֵיתִי, אוּלַי יֵשׁ טָעוּת בַּשֵּׁם". וְאַחֲרַי זֶה נוֹדַע, כִּי אָכֵן הָיְתָה טָעוּת בְּשֵׁם הַחוֹלֶה...
להקדים תפילה לפני שדופקים מסמר...
רַבִּי נַחְמָן מִטּוֹלְטְשִׁין זַ"ל, תַּלְמִיד הָרַב ר' נָתָן, דָּפַק פַּעַם מַסְמֵר וְקִבֵּל מַכָּה בְּאֶצְבָּעוֹ. כְּשֶׁרָאָה זֹאת הָרַב ר' נָתָן, אָמַר לוֹ: מַדּוּעַ לֹא הִתְפַּלַּלְתָּ לִפְנֵי שֶׁדָּפַקְתָּ אֶת הַמַּסְמֵר שֶׁלֹּא תְּקַבֵּל מַכָּה?
אל תתבייש לדברי "ישירות" עם הקב"ה!
כְּשֶׁהָיוּ בָּאוֹת לִפְנֵי הֶ"חָפֵץ חַיִּים" נָשִׁים שֶׁבַּעֲלֵיהֶן לֻקְּחוּ לַעֲבוֹדַת הַצָּבָא בִּבְכִיּוֹת שֶׁיִּתְפַּלֵּל עֲבוּרָן, הָיָה אוֹמֵר לָהֶן: מָה אַתֶּן בָּאוֹת אֵלַי? לֶכְנָה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, פְּתַחְנָה אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, בְּכֶינָה וּשְׁפֹכְנָה אֶת כָּל מַר לִבְּכֶן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דַּבֵּרְנָה עַל לִבְּכֶן לְפָנָיו, וְהַכֹּל בִּשְׂפַתְכֶן הַפְּשׁוּטָה [אִידִּישׁ]!
הָרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אוֹמֵר בְּעַצְמוֹ שֶׁיִּתְבְּעוּ מִמֶּנּוּ "וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ" - אֵין צְרִיכִים לְחַפֵּשׂ תְּחִנּוֹת, אֶלָּא לוֹמַר אֶת אֲשֶׁר לוֹחֵץ עַל הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קלא, ב) : "כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ". הַאִם צְרִיכִים נֻסְחָאוֹת כֵּיצַד לְבַקֵּשׁ מֵאֵם? - כְּשֶׁכּוֹאֵב בּוֹכִים לִפְנֵי הָאֵם!
וּפַּעַם בָּא אֶחָד אֶל הֶ"חָפֵץ חַיִּים" בְּבַקָּשָׁה עֲבוּר אִישׁ אֶחָד שֶׁשְּׁלָחוֹ לְבַקֵּשׁ בְּרָכָה בַּעֲבוּרוֹ. עָנָה לוֹ הֶ"חָפֵץ חַיִּים" בִּמְנוֹד רֹאשׁ: "עָנִי מְבַקֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ הֶעָנִי, לֵילֵךְ לְבַקֵּשׁ יְשׁוּעָה מֵעָנִי שְׁלִישִׁי... הַאִם לֹא מְגֻחָךְ הַדָּבָר"?! לְכוּ יָשָׁר אֶל מִי שֶׁהַכֶּסֶף שֶׁלּוֹ וְהַזָּהָב שֶׁלּוֹ, וְאֶל מִי שֶׁיָּכוֹל לְהוֹשִׁיעַ! כָּאָמוּר (חגי ב, ח): "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב", וְנֶאֱמַר עוֹד (תהלים ג, ט) "לַה' הַיְשׁוּעָה".
במקום ללכת לרופא – עלה להתפלל בעליית הגג...
"אִמִּי סִפְּרָה לִי בִּנְעוּרַי", סִפֵּר בְּנוֹ שֶׁל הֶחָפֵץ חַיִּים, שֶׁכִּמְעַט וְלֹא שָׁאֲלָה כְּלָל רוֹפְאִים כְּשֶׁגִּדְּלָה אוֹתָנוּ, וְאִם קָרָה וּמִישֶׁהוּ מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה חָלָה - אָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים לְחַלֵּק פוּד [שְׁמוֹנָה עָשָׂר קִילוֹגְרַם] לֶחֶם לָעֲנִיִּים, וְהוּא [הֶחָפֵץ חַיִּים] עָלָה לַעֲלִיַּת הַגַּג לְהִתְפַּלֵּל, וְהַמַּחֲלָה סָרָה...
"תיטול ידיך בסירוגין" – ביקש החזון איש...
הַ"חֲזוֹן אִישׁ" מִעֵט בַּאֲכִילָה וּמִעֵט בְּשֵׁנָה, וְהִפְשִׁיט אֶת בְּגָדָיו רַק מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת. הוּא הִתְנַהֵג בְּגִינוּנֵי קְדֻשָּׁה וְנִזְהַר מִ'מַּפְסִידִים סְגֻלִּיִּים' [דברים רוחניים] שֶׁבְּכֹחָם לְהַזִּיק לָרוּחָנִיּוּת שֶׁבָּאָדָם.
לַיְלָה אֶחָד חָשׁ החזו"א בְּשִׁנָּיו, וּכְשֶׁהַכְּאֵבִים הִתְגַּבְּרוּ, בִּקֵּשׁ מִשְּׁכֵנוֹ ר' זְאֵב גּוֹלְדְמַן כִּי יְעַסֶּה אֶת חֲנִיכָיו בִּסְפִּירְט, אֲבָל רַק אַחֲרֵי שֶׁיִּטֹּל קֹדֶם יָדָיו בְּנוֹכְחוּתוֹ אַרְבַּע פְּעָמִים לְסֵרוּגִין... "רְצוֹנִי לִלְמֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ" - הִתְנַצֵּל בְּבַיְשָׁנוּת - "וּמֻכְרְחָנִי לְהִזָּהֵר בַּמֶּה שֶׁנִּכְנָס לְתוֹךְ פִּי"!...
רבי חיים שמולאביץ פרץ בבכי לצערו של עיוור
בְּהַלְוָיָתוֹ שֶׁל ר' חַיִּים שמולאביץ, הִשְׁתַּתֵּף אָדָם עִוֵּר בִּשְׁתֵּי עֵינָיו. לִשְׁאֵלַת הַמְלַוִּים מָה רָאָה לָבוֹא וְלִטֹּל חֵלֶק בַּהַלְוָיָה, הֵשִׁיב הָאִישׁ:
הָיִיתִי אֵצֶל ר' חַיִּים, וְהוּא הִתְעַנְיֵן בְּמַצָּבִי. כְּשֶׁשָּׁמַע שֶׁהָרוֹפְאִים רוֹאִים אֶת מַצָּבִי כַּחֲסַר-סִכּוּי, שָׁמַעְתִּי שֶׁפָּרַץ בִּבְכִי נוֹרָא כְּעֶשְׂרִים דַּקּוֹת"...!!
"התרצה והתפייס לדור יתום ועני"...
סִפֵּר תַּלְמִידוֹ שֶׁל ר' יְחֶזְקֵאל אַבְרַמְסְקִי: יוֹם אֶחָד אָמַר לִי רַבֵּנוּ: אֹמַר לְךָ מַה שֶּׁחָשַׁבְתִּי הַיּוֹם בַּתְּפִלָּה בְּ"בָרוּךְ שֶׁאָמַר", "וּבְשִׁירֵי דָּוִד עַבְדְּךָ נְהַלֶּלְךָ... נְגַדֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ"... - מָה?! "אַבְרַמְסְקִי" יְגַדֵּל אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ?... מַה שַּׁיָּךְ לְגַדְּלוֹ?! - אֶלָּא הַכַּוָּנָה - נְגַדֶּלְךָ בְּעֵינֵינוּ, שֶׁנַּשְׁרִישׁ בְּלִבֵּנוּ אֶת גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!!
יוֹם אֶחָד אָמַר לִי ר' יְחֶזְקֵאל זַצַ"ל: הָיוּ כָּאן רַבָּנִים הַיּוֹם, אָמַרְתִּי לָהֶם כִּי הַיּוֹם בַּתְּפִלָּה דָּפַקְתִּי עַל הַשֻּׁלְחָן לָרִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם, וְאָמַרְתִּי לוֹ: "הִתְרַצֵּה וְהִתְפַּיֵּס לְדוֹר עָנִי כִּי אֵין עוֹזֵר, הֲלֹא אֵין לָנוּ רַבִּי עֲקִיבָא וְלֹא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל - דַּלּוֹנוּ מְאֹד, דּוֹר עָנִי, וְרַק אַתָּה תּוֹשִׁיעֵנוּ"...
כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא ר' יְחֶזְקֵאל מִפֶּתַח בֵּיתוֹ, הָיָה שָׂם יָדוֹ עַל הַמְּזוּזָה וְאוֹמֵר: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי הוֹלֵךְ מֵהַבַּיִת בָּרִיא, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ שֶׁאֶחֱזֹר בָּרִיא"...
ר' יְחֶזְקֵאל אַבְרַמְסְקִי זַצַ"ל הָיָה מַרְבֶּה לְדַבֵּר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. שָׁנָה אַחַת הָיְתָה שְׁנַת בַּצֹּרֶת, הָיָה זֶה בְּחֹדֶשׁ טֵבֵת אוֹ שְׁבָט וַעֲדַיִן לֹא יָרַד גֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ, יָשַׁב רַבֵּנוּ לְיַד שֻׁלְחַן הַלִּמּוּד וְהַכְּתִיבָה, וּלְפֶתַע הִסְתַּכֵּל דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן הַחוּצָה וּפָרַץ בִּבְכִי סוֹעֵר וְאָמַר: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַד מָתַי לֹא יִהְיֶה גֶּשֶׁם? רַחֵם עַל בָּנֶיךָ!"
הטלית תעיד שלא עברה בי מחשבה בשעת התפילה!!
נִמְצָא כָּתוּב בְּפִנְקָס הַחֶבְרָא קַדִּישָׁא שֶׁל הָעִיר לֶבוֹב, שֶׁרַבֵּנוּ הַגָּאוֹן בַּעַל "טוּרֵי זָהָב" לָבַשׁ טַלִּית קְרוּעָה מְאֹד. טַלִּית זוֹ הָיְתָה יְשָׁנָה נוֹשָׁנָה, וְהוּא הִתְעַטֵּף בָּהּ שָׁנִים רַבּוֹת. כַּאֲשֶׁר רָאוּ נְשׁוֹת הָעִיר לֶבוֹב אֶת רַבֵּנוּ הַגָּאוֹן עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל בְּטַלִּית קְרוּעָה וִישָׁנָה, הִתְנַדְּבוּ כָּל הַנָּשִׁים לָתֵת לוֹ טַלִּית חֲדָשָׁה. הֵן קָנוּ לוֹ טַלִּית מְהֻדֶּרֶת וְהֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַטַּלִּית הַחֲדָשָׁה... כַּאֲשֶׁר רָאָה הַ"טּוּרֵי זָהָב" אֶת הַטַּלִּית הַחֲדָשָׁה, אָמַר לַנָּשִׁים: תְּשׁוּאוֹת חֵן לָכֵן עַל נִדְבַתְכֶן וְטוּב לְבַבְכֶן, אַךְ אֵינִי רוֹצֶה לְהִתְעַטֵּף בְּטַלִּית חֲדָשָׁה, כִּי הַטַּלִּית הַיְשָׁנָה הַזֹּאת תָּעִיד עָלַי בָּעוֹלָם הַבָּא שֶׁלֹּא הָיְתָה לִי מַחְשָׁבָה זָרָה בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה"!...
גם כשאתה עשיר – אל תתגאה בעושרך!
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁיָּצָא יוֹם אֶחָד לַשּׁוּק לִמְכֹּר מַרְגָּלִית אַחַת. וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד עָשִׁיר גָּדוֹל וְהָיָה מִתְרוֹשֵׁשׁ בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם וְהָיָה לוֹבֵשׁ בְּגָדִים בְּזוּיִים וְהָיָה שָׁפֵל בְּיוֹתֵר, וְהָיָה יוֹשֵׁב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עִם הָעֲנִיִּים. וּכְשֶׁרָאָה הַמַּרְגָּלִית בְּיַד רַבִּי עֲקִיבָא רָצָה לִקְנוֹתָהּ מִמֶּנּוּ. וּפִיֵּס לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ עִמּוֹ לְבֵיתוֹ וְשֶׁיִּתֵּן לוֹ דְּמֵי הַמַּרְגָּלִית. הָלַךְ אַחֲרָיו רַבִּי עֲקִיבָא וְחָשַׁב שֶׁמִּתְלוֹצֵץ בּוֹ... עַד שֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ וְיָצְאוּ לִקְרָאתוֹ עֲבָדָיו וְהוֹשִׁיבוּהוּ בְּכִסֵּא זָהָב וַיִּתְּנוּ מַיִם וַיִּרְחֲצוּ רַגְלָיו. וְצִוָּה לְהוֹצִיא מָמוֹן וְלָתֵת לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּמֵי הַמַּרְגָּלִית. וְצִוָּה לִשְׁחוֹק אוֹתָהּ עִם שֵׁשׁ אֲחֵרוֹת וַיָּשִׂימוּ הַכֹּל בִּרְפוּאוֹת. וּכְשֶׁרָאָה כָךְ רַבִּי עֲקִיבָא תָּמַהּ מְאֹד. וַיְצַו הָאִישׁ מְהֵרָה וַיָּשִׂימוּ הַשֻּׁלְחָן לִפְנֵיהֶם. וְאָכַל רַבִּי עֲקִיבָא וְתַלְמִידָיו עִמּוֹ. וּכְשֶׁסִּיְּמוּ לֶאֱכוֹל אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אַחַר שֶׁחֲנָנְךָ אֱלֹהִים כָּל הָעֹשֶׁר הַגָּדוֹל הַזֶּה, לָמָּה תַּשְׁפִּיל בְּיוֹתֵר וְתֵשֵׁב עִם הָעֲנִיִּים הָאֻמְלָלִים? אָמַר לוֹ: רַבִּי, אָמַר הַכָּתוּב: ''אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר'' (תהלים קמד, ד) וְהַמָּמוֹן אֵינוֹ עוֹמֵד לְעוֹלָם, עַל כֵּן אֲנִי רוֹאֶה יְשִׁיבַת הָעֲנִיִּים טוֹבָה לִי מְאֹד, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִגְבַּהּ נַפְשִׁי וְלֹא תִתְגָּאֶה בָעֹשֶׁר הַגָּדוֹל שֶׁחָנַנִּי יוֹצְרִי. וְעוֹד, שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵר מְקוֹמִי עִמָּהֶם מֵעַתָּה, שֶׁאִם אֶדַּל וְאֵרֵד מִנְּכָסַי לֹא יִשְׁתַּנֶּה מְקוֹמִי בַּעֲבוּר עֲנִיּוּתִי; וְעוֹד אֲנִי חוֹשֵׁב, שֶׁאָנוּ שָׁוִין בִּיצִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ וְאָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ'' (מלאכי ב, י), וּבִזְמַן שֶׁיִּתְגָּאֶה הָאָדָם יֶחֱטָא בְיוֹתֵר וְיִירַשׁ גֵּיהִנֹּם! לְפִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנֵא אֶת הַגֵּאִים וְאֶת הַגְּבוֹהִים. וְכִשְׁמֹע רַבִּי עֲקִיבָא דִּבְרֵי הָאִישׁ וּמַעֲנֶה פִיהוּ וְעִנְיָנוֹ וְעִנְוְתָנוּתוֹ, שִׁבְּחוֹ וּבֵרְכוֹ וַיִּיטַב בְּעֵינָיו עַד מְאֹד. (מנורת המאור פ"ב אות של"ב).
אם אתה לוקח כל הכסף בשבילך, הקב"ה ישאיר לך רק "מעשר"...
מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׂדֶה שֶׁמַּעֲלָה לוֹ אֶלֶף מִדּוֹת בְּכָל שָׁנָה, וְהָיָה אוֹמֵר: דַּי לִי בְּמַה שֶּׁנָּתַן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַאֲנִי נוֹתֵן אֶת הַמַּעֲשֵׂר, שֶׁהוּא מֵאָה מִדּוֹת לְשָׁנָה. כְּשֶׁהִגִּיעַ לָמוּת, אָמַר לִבְנוֹ: בְּנִי, הֱוֵי זָהִיר בְּמַעַשְׂרוֹתֶיךָ, שֶׁעַל־יְדֵי הַמַּעֲשֵׂר זָכִיתִי לְאֵלּוּ הַנְּכָסִים. שָׁנָה רִאשׁוֹנָה נָתַן הַמַּעֲשֵׂר מֵאֶלֶף מִדּוֹת מֵאָה. בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, אָמַר: לָמָּה אֶתֵּן כָּל כָּךְ? חִסֵּר מֵהַמַּעֲשֵׂר עֲשָׂרָה, וְחִסֵּר הַשָּׂדֶה מֵאָה לְשָׁנָה... בַּשְּׁלִישִׁית חִסֵּר עֲשָׂרָה, וְחִסֵּר הַשָּׂדֶה עוֹד מֵאָה לְשָׁנָה... וְכֵן כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה, עַד שֶׁחָזְרָה הַשָּׂדֶה לְמֵאָה מִדּוֹת בִּלְבָד! וְהָיָה מִתְעַצֵּב מְאֹד. בָּאוּ אֵלָיו אֶחָיו וּבֵית אָבִיו מְקֻשָּׁטִים בִּלְבוּשִׁים נָאִים... אָמַר לָהֶם: וְכִי לְשִׂמְחָה אַתֶּם בָּאִים?! הָיָה לָכֶם לְנַחֲמֵנִי. אָמְרוּ לוֹ: לָמָּה לֹא נִשְׂמַח, שֶׁמִּתְחִלָּה הָיִיתָ אַתָּה בַּעַל הַבַּיִת וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֹּהֵן, וְעַכְשָׁיו נַעֲשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּעַל הַבַּיִת וְאַתָּה כֹּהֵן... הֵבִין הָאִיש אֶת הָרֶמֶז, מִיָּד נָתַן אֶת הַמַּעֲשֵׂר כָּהֹגֶן, וְחָזְרָה הַשָּׂדֶה לְכַמָּה שֶׁהָיְתָה בִּתְחִלָּה".
הצדקה לא נותנת לאדם למות...!!
"תַּנְיָא: אָמְרוּ עָלָיו עַל בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק, שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה. פַּעַם אַחַת בָּאת אִשָּׁה וְעָמְדָה לְפָנָיו בִּשְׁנֵי בַּצֹּרֶת, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי פַּרְנְסֵנִי. אָמַר לָהּ: הָעֲבוֹדָה [בשבועה], שֶׁאֵין בְּקֻפָּה שֶׁל צְדָקָה כְּלוּם! אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, אִם אֵין אַתָּה מְפַרְנְסֵנִי, הֲרֵי אִשָּׁה וְשִׁבְעָה בָנֶיהָ מֵתִים בָּרָעָב! עָמַד וּפִרְנְסָהּ מִשֶּׁלּוֹ. לְיָמִים חָלָה בִנְיָמִין הַצַּדִּיק וְנָטָה לָמוּת. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה אָמַרְתָּ: כָּל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא - וּבִנְיָמִין הַצַּדִּיק קִיֵּם אִשָּׁה וְשִׁבְעָה בָנֶיהָ, יָמוּת בְּשָׁנִים מוּעָטוֹת! תָּאנָא: הוֹסִיפוּ לוֹ שְׁתַּיִם וְעֶשְׂרִים שָׁנָה"! (בבא בתרא י"א.).
כיצד הרב עובדיה יוסף מסר נפשו ללימוד התורה?
סִפֵּר הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זַצַ"ל, כִּי הָיָה הוּא ויבדלח"ט מָרָן הָרָב עוֹבָדְיָה שְׁלִיטָ"א הוֹלְכִים כָּל עֶרֶב מִישִׁיבַת פּוֹרַת יוֹסֵף בָּעִיר הָעַתִּיקָה עַד לִישִׁיבַת "חֶבְרוֹן" בִּשְׁכוּנַת גְּאֻלָּה, וְהָיוּ חוֹזְרִים עַל דַּפֵּי גְּמָרָא בְּעַל פֶּה! וְאָמַר, כִּי הוּא עַצְמוֹ הָיָה זוֹכֵר אֶת הַשַּׁקְלָא וְטַרְיָא שֶׁבַּגְּמָרָא וּבַתּוֹסָפוֹת וְהָרֹא"שׁ, וְאִלּוּ יבדלח"ט מָרָן שְׁלִיטָ"א הָיָה זוֹכֵר אֶת שֵּׁמוֹת הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים וּבַעֲלֵי הַתּוֹסָפוֹת, בְּאֹפֶן מְדֻיָּק!! וְכָךְ הָיוּ חוֹזְרִים עַל כָּל דַּפֵּי הַגְּמָרָא עִם הַתּוֹסָפוֹת מִלָּה בְּמִלָּה! וְהָיוּ דָּנִים בְּדִקְדּוּקֵי הַמַּהַרְשָׁ"א, וּמַרְבִּים לְעַיֵּן בַּמֵּאִירִי, וּבַמַּהֲרַ"ם שִׁי"ף וּבַמַּהַרַ"ץ חַיּוּת, וְכֵן בְּדִבְרֵי הַפְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ.
וְאֵרַע פַּעַם בִּימֵי בַּחֲרוּתוֹ, שֶׁאִחֵר בָּעֶרֶב לְהַגִּיעַ לְבֵיתוֹ, עַד שֶׁנָּעֲלוּ אֶת הַבַּיִת, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ חָשַׁשׁ מִלְּהָעִירָם מִשֵּׁנָתָם, וְיָשַׁב עַל הַמַּדְרֵגָה שֶׁלִּפְנֵי הַבַּיִת, וְלָמַד כָּל הַלַּיְלָה לְאוֹר הַיָּרֵחַ, וְכַאֲשֶׁר אָבִיו זַצַ"ל קָם לִתְפִלָּה בַּנֵּץ, וְרָאָהוּ יוֹשֵׁב וְרָכוּן עַל הַסֵּפֶר, שְׁאָלוֹ לְפֵשֶׁר הַדָּבָר, וְהֵשִׁיב, כִּי מֵאַחַר וְהַדֶּלֶת הָיְתָה סְגוּרָה, מֶה הָיָה לוֹ לַעֲשׂוֹת, הַאִם יְבַזְבֵּז זְמַנּוֹ לָרִיק? וְלָכֵן נִצֵּל אֶת אוֹר הַיָּרֵחַ וְלָמַד לְאוֹרוֹ... וְסִפֵּר אָחִיו רַבִּי נָעִים, כִּי פַּעַם בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, כְּשֶׁקָּם אַחִיו [הרב] עוֹבָדְיָה בִּשְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת לְמַהֵר לְלִמּודוֹ, לֹא יָדַע הֵיכָן מִנְעָלָיו, וְחָשַׁשׁ מִלְּהָעִיר אֶת אֶחָיו בְּנֵי הַבַּיִת, מֶה עָשָׂה? לָבַשׁ כַּמָּה זוּגוֹת גַּרְבַּיִם זֶה עַל זֶה, וְיָצָא חִיש לְבֵית הַמִּדְרַָש...
עד היכן הגיע סבלנותו של ר' משה פינשטיין?
עַד אֵילּוּ גְּבוּלוֹת צָרִיךְ לְהִשָּׁמֵר בְּמִדָּה זוֹ שֶׁל הָכַּעַס? זאת נוּכַל לִלְמֹד מִמִּדַּת סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל הָרַב משֶׁה פַיינְשְׁטֵיין זַצַּ''ל, הַפּוֹסֵק הַדָגוּל:
אַחַר פְּטִירָתוֹ מִן הָעוֹלָם הִתְקַבְּלָה בְּבֵיתוֹ שִׂיחָה טֶלֶפוֹנִית סָמוּךְ לִכְנִיסַת הַשַּׁבָּת. מֵעֵבֶר לַקַו הָיְתָה אִשָּׁה אַחַת אֲשֶׁר בִּקְשָׁה לְשׂוֹחֵחַ עִם כְּבוֹד הָרַב, אַךְ מַה גָּדוֹל הָיָה צַעֲרָהּ לְשֵׁמַע הַבְּשׂוֹרָה הַמָּרָה כִּי כְּבוֹד הָרַב נִפְטַר לְבֵית עוֹלָמוֹ.
לִשְׁאֵלַת אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת בַּמֶה הוּא יוּכַל לַעְזֹר לָהּ, בִּקְּשָׁה הָאִשָּׁה לְבָרֵר אֶת זְמַנֵּי כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת...
''הַאִם לְשֵׁם כָּךְ אַתְּ מִתְקַשֶּׁרֶת לִגְדוֹל הַדּוֹר, וְכִי קָשֶׁה לָךְ לְהַשִּׂיג לוּחַ זְמַנֵּי הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת?!''
''אֲנִי מִתְפַּלֵּאת עַל תְּמִיהָתְךָ. הֲרֵי זֶה כְּבָר יוֹתֵר מִשְּׁלוֹשִׁים שָׁנָה (!) שֶׁאֲנִי נוֹהֶגֶת לְהִתְקַשֵּׁר מִדֵּי שָׁבוּעַ לִכְבוֹד הָרַב לְבָרֵר מַהוּ זְמַן כְּנִיסַת שַׁבָּת, וְתָמִיד הֵשִׁיב לִי הָרַב בְּסַבְלָנוּת רַבָּה וּמֵעוֹלָם לֹא הִפְנָה אוֹתִי לְלוּחַ שָׁנָה!'' - הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה בְּנִימָה שֶׁל כַּעַס.
אָכֵן, כָּךְ נִרְאֵית תוֹרָת הָמִידוֹת שֶׁל גְדוֹל הַדוֹר!
השודד והיהודי הפיקח שגמר לו את "הכדורים"...
יְהוּדִי שֶׁנִּקְלַע לִבְעָיֹות קָשֹׁות בְּפַרְנָסָה, נֶאֱלַץ לִנְדֹּד בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה בַּנֵּכָר, וְלַעֲבֹד שָׁם עֲבֹודֹות קָשֹׁות וּמְפָרְכֹות, עַל מְנָת שֶׁיּוּכַל לַחְסֹךְ וְלִצְבֹּר סְכוּם כֶּסֶף מְסֻיָּם שֶׁיְּשַׁמְּשֶׁנּוּ לְהַכְנָסַת אַנְשֵׁי הַבַּיִת וּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַאֲכִיל אֶת בָּנָיו הַמְרֻבִּים בְּבֵיתֹו.
רָאָה ה' בְּעָנְיֹו וְנָתַן חִנֹּו בְּעֵינָיו שֶׁל בַּעַל מַאֲפִיָּה, וּלְאַחַר שֶׁלָּמַד אֶת הַמִּקְצֹועַ הֵחֵל לַעֲבֹד בְּמֶרֶץ רַב. בַּעַל הַבַּיִת חִבְּבֹו בִּמְאֹד עַד שֶׁנָּתַן לֹו לֶאֱכֹל מִפִּתֹּו וְהִתִּיר לֹו לָלוּן בְּתֹוךְ הַמַּאֲפִיָּה, כָּךְ שֶׁלֹּא הֻצְרַךְ לְשַּׁלֵּם דְּמֵי אֶשֶׁ''ל.
לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים הִצְלִיחָה מְשִׂימָתֹו בְּיָדֹו וְהוּא צָבַר סְכוּם כֶּסֶף גָּדֹול וְהִתְכֹּונֵן לָשׁוּב לְבֵיתֹו.
בַּיָּמִים הָהֵם הָיוּ הֹולְכֵי הַדְּרָכִים חֲשׂוּפִים לְסַכָּנֹות רַבֹּות מִשֹּׁודְדִים שֶׁהִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם וְשָׁדְדוּ מֵהֶם אֶת כָּל כַּסְפָּם וּרְכוּשָׁם, וּמִי שֶׁהֵעֵז לְהִתְנַגֵּד לָהֶם - רְצָחוּהוּ נֶפֶשׁ.
גַּם הַיְּהוּדִי שֶׁלָּנוּ, שֶׁכָּרַךְ אֶת צְרֹור כַּסְפֹּו בִּבְגָדָיו, נִתְקַל בְּדַרְכֹּו בְּשֹׁודֵד שֶׁהָיָה חָמוּשׁ בִּכְלֵי נֶשֶׁק, וְהֹוצִיא מִמֶּנּוּ בְּאִיּוּמִים אֶת כָּל הַכֶּסֶף. הֵחֵל הַיְּהוּדִי לִבְכֹּות בְּכִי תַּמְרוּרִים וְנִסָּה לְעֹורֵר אֶת רַחֲמָיו שֶׁל הַשֹּׁודֵד, וְסִפֵּר לֹו שֶׁעָזַב אֶת בֵּיתֹו כְּדֵי לְהָבִיא פַּרְנָסָה, וְאֶת הַכֶּסֶף הַזֶּה שֶׁשָּׁדַד זֶה עַתָּה הִשִּׂיג אַחֲרֵי עֲבֹודָה מְאֻמֶּצֶת שֶׁנִּמְשְׁכָה זְמַן רַב, ''אוּלָם כֵּיוָן שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁאֵין כָּל סִכּוּי שֶׁתָּשִׁיב לִי אֶת הַכֶּסֶף, אֲנִי רֹוצֶה לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ דְּבַר מָה''.
הַשֹּׁודֵד גִּלָּה נְכֹונוּת לִשְׁמֹעַ אֶת הַבַּקָּשָׁה וְאָז פָּנָה אֵלָיו הַנִּשְׁדָּד וְאָמַר לֹו: ''הַבְּעָיָה שֶׁלִּי תִּתְעֹורֵר כַּאֲשֶׁר אַגִּיעַ לְבֵיתִי וְאִשְׁתִּי תִּרְאֶה שֶׁאֵין בְּיָדִי מְאוּמָה. אָז הִיא עֲלוּלָה לַחְשֹׁב שֶׁשִּׁקַּרְתִּי אֹותָהּ וּבְמֶשֶׁךְ כָּל הַתְּקוּפָה הָאֲרֻכָּה שֶׁשָּׁהִיתִי מִחוּץ לַבַּיִת לֹא עָסַקְתִּי בַּעֲבֹודֹות, אֶלָּא בִּזְבַּזְתִּי זְמַנִּי לָרִיק אֹו שֶׁלְּחִלּוּפִין בִּזְבַּזְתִּי אֶת כָּל הַכֶּסֶף... גַּם כַּאֲשֶׁר אֲתָאֵר בְּפָנֶיהָ מַה קָּרָה עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ, וַאֲסַפֵּר לָהּ עַל הַשֹּׁודֵד שֶׁגָּזַל מִמֶּנִּי אֶת כָּל כַּסְפִּי, הִיא עֲלוּלָה שֶׁלֹּא לְהַאֲמִין לִי...''
''נוּ, אָז מָה אַתָּה רֹוצֶה מִמֶּנִּי?'' - הִתְפַּלֵּא הַשֹּׁודֵד.
''יֵשׁ לִי מִמְּךָ בַּקָּשָׁה קְטַנָּה מְאֹד. כְּדֵי לְשַׁכְנֵעַ אֶת אִשְׁתִּי שֶׁאָכֵן תְּפָסַנִי שֹׁודֵד בַּדֶּרֶךְ, אֲנִי אֹורִיד אֶת הַמְּעִיל שֶׁלִּי וְאֶתְלֶה אֹותֹו עַל עֵץ, וְאַתָּה תִּירָה בֹּו כַּמָּה יְרִיֹּות כְּדֵי שֶׁבְּבֹואִי הַבַּיְתָה יְשַׁמְּשׁוּ אֹותִי הַחֹורִים שֶׁל הַיְרִיֹּות כְּעֵדוּת עַל הַשֹּׁודֵד שֶׁנִּקְלַע בְּדַרְכִּי''.
לֹא הָיְתָה לַשֹּׁודֵד כָּל סִבָּה שֶׁלֹּא לְהַסְכִּים לְבַקָּשָׁתֹו שֶׁל הַיְּהוּדִי, וְהוּא בִּצַּע אֶת הַדָּבָר, וְעַל יְדֵי הַיְרִיֹּות נִפְעֲרוּ כַּמָּה חֹורִים בַּמְּעִיל.
הַשֹּׁודֵד חָשַׁב לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכֹּו עִם הַכֶּסֶף שֶׁשָּׁדַד, אֲבָל הַיְּהוּדִי פֹּונֶה אֵלָיו שׁוּב וּמְבַקֵּשׁ שֶׁיִּירָה גַּם בְּכֹובָעֹו, ''כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַתְּמוּנָה מֻשְׁלֶמֶת''... הַשֹּׁודֵד הִסְכִּים גַּם לְכָךְ, וְיָרָה יְרִיָּה בַּכֹּובַע. הַיְּהוּדִי הֹופֵךְ אֶת הַכֹּובַע לְצִדֹּו הַשֵּׁנִי, וּמְבַקֵּשׁ שֶׁיִּירָה גַּם בְּצַד זֶה.
הַשֹּׁודֵד לֹוחֵץ עַל הַהֶדֶק, וְאָז מִתְבָּרֵר לֹו שֶׁהַכַּדּוּרִים אָזְלוּ...
מְיֻתָּר יִהְיֶה כְּבָר לְצַיֵּן שֶׁלְּרֶגַע זֶה הִמְתִּין הַיְּהוּדִי הַפִּקֵּחַ שֶׁלָּנוּ... הוּא הִתְנַפֵּל מִיָד עַל הַשֹּׁודֵד, הִפִּילֹו אַרְצָה וּלְאַחַר מַאֲבָק קָצָר הִכְרִיעֹו וְהִצְלִיחַ לְהֹוצִיא מִמֶּנּוּ אֶת כַּסְפֹּו.
מִכָּאן עָלֵינוּ לִלְמוֹד גָם לְמִלְחֵמֶת הָיֵצֶר הָרָע: "בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה" (משלי כ"ד). לא לָלֶכֶת עִם הָיֵצֵר "ראש בְּראש"... אֶלָא לָבוֹא אֵלַיו מִסָבִיב, בְתַחְבֻּלָה!! וְאָז "לְהִתְנָפֵּל" עָלָיו וְלֶהוֹצִיא מִמֶנוּ אֶת כּל כּוֹחוֹ עָל הָתוֹרָה וְהָמִצְווֹת!!
מה אני אשם שאתה "רציני"?...
הַגְּרִ"י בְּלָזֶר זַצַ"ל מֵבִיא בְּסֵפֶר "אוֹר יִשְׂרָאֵל" מֵרַבּוֹ הַגָּאוֹן רַבִּי יִשְׂרָאֵל סַלַּנְטֵר זַצַ"ל, שֶׁבְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר, בְּשָׁעָה שֶׁהָלְכוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִתְפִלַּת כָּל נִדְרֵי, פָּנָה בִּשְׁאֵלָה לְמַכָּרוֹ, וְהוּא לֹא עָנָה לוֹ מֵרֹב חֶרְדַּת הַדִּין וְיִרְאַת קְדֻשַּׁת הַיּוֹם. אָמַר הַגָּאוֹן רַבִּי יִשְׂרָאֵל סַלַּנְטֵר: "לָמָּה אֲנִי צָרִיךְ לִסְבֹּל מֵחֶרְדַּת הַדִּין שֶׁלּוֹ?!"...
תוספת קבלת שבת - סגולה לכל הישועות
מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה שֶׁסָבְלָה בִּשְׁעַת לֵידָתָהּ, וְהָיְתָה זְקוּקָה לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם, וְשָׁאַל רַבֵּנוּ הֶחָפֵץ חַיִּים זיע“א: מִי מוּכָן לִתְרֹם מִצְוָה שֶׁעָשָׂה עֲבוּרָהּ? קָם פְּלוֹנִי וְאָמַר שֶׁהוּא מְעוֹרֵר בְּעֶרֶב שַׁבָּת קדֶשׁ לִסְגֹר הַחֲנוּיוֹת לִפְנֵי זְמַן הַדְלָקַת נֵרוֹת שַׁבָּת. וְאָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים: יְהִי רָצוֹן שֶׁבִּזְכוּת מִצְוָה זו תֵלֵד עַכְשָׁו בְּקַלּוּת, וְכִּוְּנוּ הָרֶגַע וְכֵן הָיָה.
רַבֵּינוּ הֶחָפֵץ חַיִּים זיע“א הִבְטִיחַ רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְיֶלֶד, בֵּן יָחִיד עִם מוּם בַּלֵּב שֶׁהָרוֹפְאִים אָמְרוּ שֶׁאֵין לו סִכּוּיִים לִחְיוֹת, וּבִלְבַד שֶׁהַהוֹרִים יְקַבְּלוּ עַל עַצְמָם שֶׁבְּכָל יוֹם שִׁשִׁי בַּחֲצוֹת הַיּוֹם תִהְיֶה מַפַּת שַׁבָּת פְּרוּסָה עַל הַשֻּׁלְחָן וְכֵן פָּמוֹטֵי הַנֵּרוֹת, וְאֵין עֲבוֹדָה וְאֵין כְּלוּם, וּמִזְמַן הַדְלָקַת נֵרוֹת לֹא לַעֲשׂוֹת שׁוּם מְלָאכָה וְכֵן הָיָה. וְהַיֶלֶד הִבְרִיא לְגַמְרֵי. וְהָרוֹפְאִים אָמְרוּ, שֶׁאִם הֶחָפֵץ חַיִּים הִבְטִיחַ כֵּן, הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לו לֵב חָדָשׁ לְגַמְרֵי! וּמִכָּאן לְמַעֲלַת קַבָּלַת שַׁבָּת מוּקְדָם בְּיוֹם שִׁשִּׁי, וְהַזְּהִירוּת בְּעִנְיְנֵי הַיּוֹם עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר.
הַגָּאוֹן רַבֵּינוּ שְׁמוּאֵל וֹאזְנֶר שְׁלִיטָ“א שָׁאַל פַּעַם גָאוֹן אֶחָד זיע“א, שֶׁבִּצְעִירוּתו הָיָה בָּקִי בְּכָל מַכְמַנֵּי בַּבְלִי, יְרוּשַׁלְמִי, סִפְרָא, סִפְרִי וְיָדַע בְּעַל פֶּה אֶת אַרְבַּעַת חֶלְקֵי שֻׁלְחַן עָרוּךְ, כֵּיצַד זָכָה לְכֶתֶר תּוֹרָה שֶׁכָּזֶה? וְעָנָהוּ: הָיִינוּ חֲבוּרַת בַּחוּרִים, וְסִכַּמְנוּ יַחַד שֶׁמִדַּי יוֹם שִׁשִּׁי בַּצָּהֳרַיִם נִלְבַּשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת, וְנָבוֹא לִלְמֹד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אֶת הַסּוּגְיוֹת הַקָשׁוֹת שֶׁבַּשַׁ“ס. וְהָיְתָה לָהֶם מִכָּךְ סִיַעְתָּא דִשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת!
הַגָאוֹן הֶחָסִיד רַבֵּינוּ יוֹסֵף חַיִים זיע“א, נָסַע פַּעַם בַּדֶּרֶךְ עִם קְבוּצַת נוֹסְעִים וּכְשֶׁהִגִּיעָה שַׁבָּת לֹא הִסְכִּים הָעֶגְלוֹן הָרָאשִׁי לְהִתְעַכֵּב בַּמִּדְבָּר שֶׁבְּאוֹתו מָקוֹם, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ נִשְׁאַר שָׁם לְבַד לְעַצְמו בִּקְּדֻשָׁה וְטָהֳרָה, וְלָעֲגוּ עָלָיו שֶׁהוּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה. וְהִנֵּה הִגִּיעַ אַרְיֵה וְרָבַץ לְיָדו כָּל הַשַּׁבָּת לְאוֹת שְׁמִירָה, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת עָלָה עָלָיו וְהִגִּיעַ בִּמְהִירוּת לַמָּקוֹם שֶׁהָיוּ אוֹתָם אֲנָשִׁים. וְנִבְהֲלוּ מִפָּנָיו, וְרָאוּ כֻּלָּם שֶמִי שֶׁשּׁוֹמֵר עַל קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת, הַשַּׁבָּת שׁוֹמֶרֶת עָלָיו.
וּמַעֲשֶׂה בֶּעַשִיר אֶחָד בַּעַל עֲסָקִים גְדוֹלִים שֶׁלֹא נָתַן לְגּוֹיִים לְהַצִיל אֶת מָמוֹנו שֶׁהָיָה בְּסַכָּנָה בְּשָבַּת קוֹדֶש. וְאָמַר רַבֵּינוּ הֶחָפֵץ חַיִים זיע“א: ”חֲצִי הָעוֹלָם עוֹמֵד עַל הָאִישׁ הַזֶה“.
החזון איש: אשה ההולכת שלא בצניעות – היא המשונה!
כְּשֶׁמָּרַן הַ"קְּהִלּוֹת יַעֲקֹב" זַצַ"ל הִגִּיעַ לָאָרֶץ, הִקְפִּיד עַל כָּךְ שֶׁבְּנוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת יֵלְכוּ עִם שְׂמָלוֹת אֲרֻכּוֹת עַד אַחֲרֵי הַבֶּרֶךְ, וּבְאוֹתָהּ סְבִיבָה שֶׁהָיָה מִתְגּוֹרֵר, בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה הָיוּ נִרְאוֹת הַיְלָדוֹת כִּמְשֻׁנּוֹת בְּחֶבְרָתָן... הָרַבָּנִית ע"ה שָׂחָה אֶת לִבָּהּ לִפְנֵי אָחִיהָ מָרָן הַ"חֲזוֹן אִישׁ" זַצַ"ל.
עָנָה לָהּ הַ"חֲזוֹן אִישׁ": מָה אִכְפַּת לָךְ מַה שֶּׁאוֹמְרִים עֲלֵיהֶן? וַהֲרֵי אַתְּ יוֹדַעַת אֶת הָאֱמֶת שֶׁבְּנוֹתַיִךְ הֵם הוֹלְכוֹת כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לָלֶכֶת, וְאִלּוּ אֵלֶּה שֶׁלֹּא הוֹלְכוֹת כָּךְ - הֵן הֵן הַמְשֻׁנּוֹת, וּמִמֵּילָא שֶׁאֵין מַה לְּהִתְחַשֵּׁב בַּמֶּה שֶׁהַמְשֻׁנּוֹת אוֹמְרוֹת עֲלֵיהֶן!
וּמָעָשֵׂה בְּבִתּוֹ שֶׁל הַ"חֲתַם סוֹפֵר", שֶׁאָבִיהָ רָאָה אוֹתָהּ בּוֹכָה, וּכְשֶׁשְּׁאָלָהּ לְסִבַּת בְּכִיָּתָהּ, עָנְתָה שֶׁהִיא מִתְפַּלֶּלֶת לַבּוֹרֵא שֶׁיִּקַּח מִמֶּנָּה אֶת יָפְיָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהַוֶּה מִכְשׁוֹל לִבְנֵי אָדָם. וּבֵרְכָהּ אָבִיהָ, שֶׁבִּזְכוּת זֶה תֵּלֵד בֵּן שֶׁיָּאִיר אֶת עֵינֵי יִשְׂרָאֵל. וְכֵן הָיָה, שֶׁנִּטַּל יָפְיָהּ, וְזָכְתָה לְהוֹלִיד בֵּן גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל!
תפסיק לדבר לשון הרע – והמחלות ייפסקו!
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁחָלָה בְּאֹפֶן פִּתְאֹמִי וְעָבַר כַּמָּה נִתּוּחִים, וְצִפְּתָה לו עוֹד סִדְרַת נִתּוּחִים. וּבִכְאֵב לִבּו הִגִיעַ אֶל כ“ק הָאַדְמו“ֹר מִגּוּר זיע“א בַּעַל ”פְּנֵי מְנַחֵם“, וְהָאַדְמו“ֹר שָׁאַל כֵּיצַד מִתְנַהֲגִים בְּשֻּׁלְחָן שַׁבָּת? וְשָׁמַע מֵהֶם שֶׁנוֹהֲגִים בְּשֻּׁלְחָן שַׁבָּת לְדַבֵּר עַל פְּלוֹנִי וְאַלְמוֹנִי, וּמְנַתְּחִים כָּל אֶחָד וְכָל בְּעָיָה, בִּמְקוֹם לוֹמַר דִבְרֵי תוֹרָה וְשִׁירֵי שַׁבָּת בְּשֻּׁלְחָן שַׁבָּת. ”תַפְסִיקוּ לְנַתֵּחַ אֲנָשִׁים בְּשֻּׁלְחָן שַׁבָּת וְיַפְסִיקוּ הַנִתּוּחִים מִמְךָ“! אָמַר הָרַב. וְכָךְ הָיָה שֶׁפָּסְקוּ הַנִתוּחִים.
קשה לך? לא הולך לך?!.... אתה ביחידה מובחרת!
מסופר על אב מסור שבנו התגייס לצבא ליחידה קרבית נבחרת. יום אחד החליט האב ללכת לבקר את בנו היקר במחנה האימונים, לעמוד מקרוב על התנאים במקום. בהגיעו אל המחנה, נדהם ונחרד למראה עיניו: המחנה היה ממוקם בשטח הררי וסלעי, כולו מלא סלעים, קוצים ושיחי בר. החיילים בעת האימונים היו צריכים להתייגע עד מאוד בריצה מאומצת על גבי ההר, כשעל גבם משאות כבדים, תוך קפיצות ודילוגים מעל המכשולים הרבים.
מתוך דאגה כנה לרווחת החיילים, ניגש האב הדואג אל מפקד החטיבה, ושטח בפניו את הצעתו: "מוכן אני לעזור לכם בכל האמצעים העומדים לרשותי! בשלב ראשון, אביא לכאן פועלים שיוציאו את כל הסלעים, ויעקרו את הקוצים והשיחים. שלב שני - כיסוי כל שטח המחנה באספלט. שלב שלישי - בניית מדרגות נוחות במורדות ההרים..."
האב עוד התכונן להמשיך בהצעת התוכנית לקידום ושיפור תנאי המחנה, אלא שבשלב זה לא הצליח המפקד לבלום את צחוקוֹ. הוא פנה אל האב הנבוך ואמר לו: "האמן לי, כי לא חסר לצבא שטחים ומגרשים בתנאים נוחים. אולם עבור היחידה הנבחרת הזו, נבחר בקפידה דווקא המקום הזה. המקום הזה עוד יצמיח לנו חיילים אמיצים וגיבורים לתפארת!"
כן - העולם הזה הוא בעצם "מחנה אימונים", המכשיר ומאמן את הנשמה שלנו להיות עם דביקות בבורא! העולם הזה איננו מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי להכשיר אותנו לחיי העולם הבא. כל הנסיונות, הקשיים והאתגרים שאנו נתקלים בהם בימי חיינו - הם אותם "תנאי מחנה קשים" שבאים לחשל ולחזק אותנו, להכשיר את נשמתנו לחיים רוחניים, נאצלים ונעלים. על ידי עמידה באתגרי העולם הזה, תוכל הנשמה בהגיעה אל העולם הבא לממש את תכלית קיומה - להתענג וליהנות, ברמה עילאית, שאיננו מסוגלים לתאר.
מה קורה לאדם שנפטר עד שמגיע לקבר?
אמר הגאון רבי אליהו מוילנא זצוק"ל: בעת שמוליכים את האדם מביתו לקברו, ואז ייפקחו כל חושיו, ורואה מה שלא יכול היה לראות בעת חיותו, ומראים לו עונשי גיהנם ותענוגי גן עדן, ורואה איך כילה את כל ימיו בהבל... ויתבונן אז בשכלו הזך כמה תענוגי גן עדן הפסיד, וכמה שעות היו בכל ימי חייו אשר הלכו בבטלה, אשר כל שעה ושעה היה יכול להרויח גן עדן בתענוגים נפלאים אשר עין לא ראתה... ואין בכח אדם לצייר גודל שברת ליבו וחרטתו, ואז גדולה תשוקתו שיתן לו הקב"ה רשות לחזור לביתו ולעסוק בתורה ובמצוות כל ימיו. וממרט שערות ראשו וקורע את בשרו ואומר: "אוי לי, איך החלפתי עולם תענוגים נצחיים על עולם חושך. והצער הזה קשה לו מכל יסורי הגהינם"!! עכ"ל.
הבבא סאלי החליף את מלאך המוות תמורת... "הבזיונות"!!
מעשה שהיה עם רבינו הבבא סאלי זצוק"ל שהגיע אליו יהודי לקבל ברכה, ולהפתעתו הרבָּה - במקום לברכו - החל הרב להשפילו ולבזותו לעיני הרבים, כשהוא יוצא אבל וחפוי ראש מביתו של הרב. כולם התפלאו לראות: מה הוא כבר עשה, שהבבא סאלי מבזה אותו כך ברבים ללא כך סיבה ?!
לאחר שהאיש יצא מביתו, שאלוּ את הבבא סאלי, רבינו הרי אסור להלבין פני אדם ברבים? הסביר להם הרב, שראה (מה שאנו הקטנים לא מסוגלים לראות) שמלאך המוות ליווה את האיש הנכנס אליו, ופירוש הדבר שנגזירה עליו גזירה מן השמים להפטר באותו היום במיתה משונה מן העולם [בתאונת דרכים ב"מ]!!! וכידוע שבושה גם כן נחשבת "לשפיכות דמים", ולכן יכולה לבטל גזירת מוות, ולכן עשה הבבא סאלי, והחליף לו את הגזר דין מוות תמורת הביזיונות!! בדרכו חזרה לביתו מהבבא סאלי, אכן נקלע האיש לתאונת דרכים מסוכנת ע"י משאית, ורק בדרך נס ניצל, ומאוחר יותר חזר לביתו של הבבא סאלי להודות לו על שהציל את חייו!
הדרך הארוכה - היא הקצרה!
סיפר התנא רבי יהושע בן חנניה: מימי לא נצחני אדם, חוץ מילד אחד. כיצד? פעם הייתי מהלך בדרך וראיתי ילד יושב על פרשת דרכים. אמרתי לו: באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי: שני דרכים לפניך, "זו קצרה - וארוכה, וזו ארוכה - וקצרה". הלכתי בדרך ה"קצרה - וארוכה". אולם כאשר הגעתי סמוך לעיר, נחסמה דרכי בגינות ובפרדסים, ונצרכתי לחזור חזרה את כל הדרך, עד פרשת הדרכים. אמרתי לילד: "בני, הלוא אמרת לי 'קצרה'?!" אמר לי: "וכי לא אמרתי לך קצרה 'וארוכה'?!"... נשקתיו על ראשו ואמרתי לו: "אשריכם ישראל, שכולכם חכמים גדולים אתם, מגדולכם ועד קטנכם".
לימודים ולקחים רבים ניתן להפיק מסיפור זה. אבל הלימוד העיקרי הוא - שיש דרכים שנראים כארוכות, קשות ומייגעות, אבל למעשה הן קצרות, כי הן מובילות אל המטרה. ויש דרכים הנראות קצרות - קלות ונוחות, אבל בסופו של דבר מובילות הן למבוי סתום. הדרך העקבית של שמירת התורה והמצוות, יתכן שתיראה 'ארוכה' - קשה לביצוע, דורשת עמל וריסון. אבל זו דרך "ארוכה - וקצרה", כי היא מוליכה אל מטרות ברורות של טוב אמיתי בעולם הזה ובעולם הבא!
שמעת ברכה? תענה "אמן" ותבורך בכל הברכות!
מעשה רב ונורא שהיה בימי הגאון רבי מרדכי יפה בעל ''הלבושים'' זצ''ל, הרב הגאון ר' מרדכי יפה ז''ל היה אב''ד ור''מ בעיר קטנה, ובאו אליו שלוחים מק''ק ''פוזנא'' לקבלו עליהם לאב''ד ור''מ, כי היה גאון גדול בנגלה ונסתר כידוע.
וכאשר הביאו אליו אגרת הרבנות כנהוג, השיב הגאון למשולחים: אקבל המכתב מכם ואהיה לכם למורה, אמנם לא אוכל תיכף לנסוע עמכם, מפני שעדיין לא למדתי את ''חכמת עיבור החודש'' ואין שום אדם במדינות הללו ללמוד ממנו, על כן אסע מקודם למדינת איטליה לוויניציא לחכמי הספרדים שהם בקיאים בחכמה זאת, ושם אלמוד מהם החכמה הזאת.
ונסע תיכף הגאון הנ''ל ולמד אצל החכם ''הרב אבוהב הספרדי'' ערך רביעית שנה, ולמד ממנו כל החכמה. והיא מובאת בספרו ''לבוש אדר יקר'', ויהי מקץ הימים הנ''ל, ויקר מקרה שהיה שם תינוק אחד בן הרב החכם רבי אבוהב הנ''ל בחדר אשר הם יושבים, ואכל התינוק פרי אחד ובירך בורא פרי העץ בקול רם, וענו כל בני הבית אמן על ברכת התינוק, והגאון רבי מרדכי יפה לא ענה אמן שלא במתכוין, מחמת טירדת לימודו. וכאשר הוא בעוונותינו הרבים ברוב העולם שאינן נזהרין בזה.
והחכם רבו של הגאון הנ''ל, כאשר ראה שלא ענה אמן על ברכת התינוק, כעס עליו כעס גדול, והיה ''מנדה'' להגאון ר' מרדכי יפה וגער בו בנזיפה!!
המתין הגאון ר' מרדכי יפה ל' יום כפי נידוי הרב לתלמיד, ואחר כך בא הגאון ר' מרדכי יפה ורצה לפייס לרבו, ולא היה רוצה למחול, ואמר לרבו, רבינו ימחול, מה פשעי ומה חטאתי נגדו? ומה חורי האף הגדול הזה?!...
והשיב לו החכם רבו הנ''ל, ידוע תדע שאהבה גדולה ושלימה שאינה תלויה בדבר אהבתיך יותר מבני, אבל תדע נאמנה ''שהיית חייב מיתה לשמים'', בשעה שלא ענית אמן על ברכת התינוק!!
אמנם באמת ובתמים אני מוחל לך, בתנאי זה, שכל מקום ובכל קהלה אשר תדרוך כף רגליך, תדרוש ברבים ותודיע להם החטא והפגם הגדול, של מי שאינו עונה אמן על שום ברכה ששומע מישראל, וגם תצוה לבניך, ולבני בניך, עד סוף כל הדורות, שיספרו המעשה הגדול והנורא מה שאספר לך:
וכך היה המעשה: במדינות ''שפניא'' היו מקדם קהילות קדושות קודם גזירת תתנ''ו, והיתה שם עיר גדולה לאלקים עיר ואם בישראל, והיה שם מלך אחד והיה רוצה לגרש את היהודים כמה פעמים, והיה שם אב''ד חסיד ועניו גדול ועשיר גדול, והיה נושא חן בעיני המלך, ובכל פעם שהיה דעתו לגרש היהודים, היה החסיד הנ''ל מפר עצתם ומבטל דעתם.
ויהי היום, ויכעוס המלך על היהודים וציוה לגרש אותם, ובאו כל הקהילה להחסיד הנ''ל, שילך למלך להמליץ עבורם לבטל הגזירה כפעם בפעם. והצליח מעשה שטן בעוונותינו הרבים, ובאו לעת תפילת מנחה לחסיד, והשיב להם החסיד שילך עמהם רק שרוצה להתפלל תחלה תפלת מנחה ראשית חכמה יראת ה', והפצירו בו ואמרו לו, זו מצוה רבה להציל כלל ישראל, ועתה הוא עת רצון לפני המלך ואחר כך תתפלל.
ויעש כן החסיד, והלך עמהם בחצר המלך, ויהי כאשר ראה אותו המלך נשא חן בעיניו, וירוץ לקראתו ויחבק וינשק לחסיד הנ''ל, וסבר החסיד בדעתו שבודאי יבטל הגזירה מגירוש הנ''ל, והיה מסבב בדברים אחרים עם המלך.
ובתוך כך, בא כומר אחד ממדינת המלך ממרחקים לפני המלך ויפול לפני המלך, ויברך את המלך ברכה ארוכה וחשובה בלשון לעז, והחסיד הנ''ל לא הבין את דבריו.
וכשראה החסיד שיעבור זמן מנחה הלך לקרן זוית אחד להתפלל מנחה, וחשב החסיד שיש לו שהות להתפלל קודם שיפסיק הכומר מלברך את המלך, ובתוך תפלת החסיד קם הכומר ההוא מעל רגליו, וציוה לכל העומדים בבית המלך שיענו אמן על הברכה, בעבור שיתקיים ברכתו, ויענו כולם יחדיו "אמן".
והחסיד לא הבין דבריו, ולא ענה אמן, ולא היה רוצה להפסיק בתוך התפלה, ושאל הכומר אם ענו כל בני הבית אמן, והשיבו כן, ושאל הכומר אם גם היהודי ענה אמן על ברכתו, ואמרו לא, מכיון שהוא מתפלל שם.
ויהי כאשר שמע הכומר שלא ענה היהודי אמן, תלש את שערותיו, וצעק צעקה גדולה ומרה, ואמר, אוי על המעשה הרע הזה, שבעבור היהודי הזה לא תתקיים ברכת המלך, יען שלא ענה אמן על ברכתו...
ויהי כאשר שמע המלך את דברי הכומר, ויקצוף המלך מאד ויתהפך על החסיד לאכזרי, ויצו את עבדיו להרוג את החסיד ולנתחו לנתחים, ויעשו כן, והמיתו אותו ביסורין קשים בעוונותינו הרבים, וינתחוהו, וישימו את הנתחים בתוך השמלה וישלחו לביתו, ואחר זאת גירש המלך את כל היהודים.
והיה שם עוד חסיד אחד חבירו של אותו חסיד הנהרג, והוא היה יודע מחסידותו של אותו חסיד הנ''ל, והיה תמיד כמתרעם על מידותיו של הקב''ה כביכול, וישפוט אותו החסיד בדעתו שבודאי עבר החסיד איזה עבירה בצנעה, כי מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא?!
והיה אותו החסיד מתענה ובוכה ומתפלל, שיודיעו לו מן השמים על איזה חטא נהרג חברו החסיד הנ''ל במיתה משונה רחמנא ליצלן.
ויתבודד אותו החסיד ההוא בחדר מיוחד, יושב ומשתומם על החסיד הנהרג, ואז בא אצלו החסיד הנהרג בעצם היום בחדרו אשר הוא יושב לבדו, ויחרד החסיד החי חרדה גדולה, ויאמר לו החסיד הנהרג אל תירא ואל תיחת.
ויאמר לו החסיד החי, יודע אני שחסיד גדול היית, על כן תאמר לי על מה עשה ה' לך ככה ומה חורי האף הגדול הזה, אשר עבר עליך, והשיב החסיד הנהרג: אני אגיד לך האמת, מימי לא עשיתי שום עבירה, רק שפעם אחת ברך בני הקטן ברכה על הפת, ושמעתי ולא עניתי אמן על הברכה, והאריך לי הקב''ה אפו עד המעשה שנעשה לי בעמדי לפני המלך בשר ודם, שלא עניתי אמן על ברכת המלך, ויחר למלך מאד.
באותו שעה בית דין של מעלה דנו אותי על שלא עניתי אמן על ברכת בני, וענשו אותי מידה כנגד מידה. לכן אתה חברי, תספר באזני בנך, ובן בנך, ולכל באי עולם את המעשה הזה, ותזהירם על עניית אמן, ופרח לו האיש החסיד הנהרג הנ''ל.
ואחר שסיפר החכם ר' אבוהב הספרדי הנ''ל את המעשה הזה, להגאון ר' מרדכי יפה הנ''ל, אמר לו, אל תתרעם עלי שנידתי אותך, כי נתכוונתי למען תהיה הנידוי כפרה על עוונך, ואני מוחל לך, אבל בתנאי שתדרוש ברבים להזהירם על עניית אמן!
על מה בכה הגאון מוילנא רגע לפני פטירתו?
הגאון מוילנא לפני פטירתו התחיל לבכות. על מה הוא בכה? על כך שהוא עומד לעזוב את הנאות העולם הזה? לא ולא, דבר זה ודאי לא הטריד את הצדיק אשר כל חייו הוקדשו לתורה ולעבודת ה'. ודאי גם לא הטריד אותו הפחד מן המוות, כי צדיקים רואים תמיד לנגד עיניהם את יום המיתה, והם הולכים לקראתו בצעד בטוח, מתוך הכנה תמידית אל החיים שאחרי... אך מה כן הטריד אותו, בהיפרדו מהעולם הזה? באותה שעה משמעותית, אחז הצדיק בציציותיו ובכה: "כמה קשה להיפרד מן העולם הזה, שעל ידי מצוה קלה של הציצית, זוכה האדם לשכר אין קץ בעולם הבא, ואיה איפה אפשר למצוא מצוה כזאת בעולם הנשמות?!".
כל מצוה היא יהלום, כל התגברות על היצר היא אוצר יקר, כל הקרבה קטנה למען רצון ה' היא זכות נפלאה העומדת לנצח. אשרנו מה טוב חלקנו שזכינו!
מרן הסטייפלר: לעזור לאשה בבית, זו גם מצווה!
אברך בן תורה נכנס למרן בעל ''קהלות יעקב'' זצ''ל, לקבל הדרכה בלימוד. ישב רבינו ובמשך שעה ארוכה הדריכו בסדרי הלימוד ובדרכיו, באר היטב, בהם כלל את כל השיטות הקיימות בלימוד, ואיזו מהן היא הדרך הישרה שיבור לו האדם.
כאשר פנה האברך ללכת עמוס במגילה ארוכה של הוראות והדרכות, ביקשו הסטיפלר לשוב. יש לו דבר מה להוסיף: ''ואל תשכח לעזור בבית'' אמר לו, והוסיף: אני רואה שאתה בן תורה, ומתמיד בלימודך במסירות נפש גדולה, אבל גם בני הבית דורשים תשומת לב. כשתשוב כעת לביתך, תשאל אם עזרתך דרושה בדבר מה...
שאל האברך: אבל אשתי מוכנה ''שאקדיש כל כולי למען התורה''? ורבינו משיבו בלבביות: זוהי המצווה שלה. אך המצווה שלך היא לעזור בבית!!!
למה לא עצרת ב-180 קמ"ש?...
נהג אחד פגע למוות במכוניתו בהולך רגל, והועמד למשפט. השופט הקריא את האשמה: לא עצר במעבר חצייה, וכתוצאה מכך נהרג הולך רגל. האם יש לך טענה להגנתך? שאל השופט. "אכן כן", מיהר הנהג להגן על עצמו, יש לי טענה מוצדקת לחלוטין: כבוד השופט, לא יכולתי לעצור את המכונית! היא נסעה במהירות של 180 קמ"ש, הלוא תודה שגם אתה לא היית יכול לעצור במהירות כזו...!
את הסוף כל אחד ודאי מנחש: במקום שנתיים מאסר, קיבל מיודענו הנהג הטיפש חמש שנות מאסר ושלילת רשיון לצמיתות...
והנמשל: בורא עולם ציוה אותנו במערכת מצוות מוגדרת, וכדי שנוכל לעמוד בכך, קבלנו הנחיות מפורשות איך להתנהג על פי אורח חיים של התורה. הנחיות אלו נועדו לגדור אותנו מפני מצב של היסחפות והתלקחות יצרים. אם אדם אינו מציית להוראות, ולאחר מכן טוען שלא יכל לבלום את עצמו, הרי טענתו לא יותר מוצדקת מאותו נהג שלא יכל לבלום את מכוניתו הדוהרת...
בקישוטים של האשה לא נוגעים!
מעשה והביאו לפני ''הסטיפלר'' זצ"ל, ספר תורה מאמסטרדם, ומסרוֹ לסופר סת''ם להגיהו, כדי לקיים בזה מצות כתיבת ס''ת. עלה רבינו לבית הסופר, ומצא שהניח את הס''ת מעל הארון שבחדר הספרים, מקום בו אמורים להימצא דברי נוי לקישוט הארון...
אמר לו רבינו: ''בקישוטים שהאשה מניחה לקשט בהם את הבית, לא נוגעים"!!!
ושוב דוגמא מאלפת על ''הקשר הרוחני'' שבין איש לאשתו, סיפר ת''ח אחד שפעם התלווה למרן הגרש''ז אויערבך זצוק''ל בדרך לביתו, וכשהגיעו לפתח הבית, לפני שדפק על הדלת, תיקן הרב וסידר את מלבושו בקפידה רבה. אותו אברך חשב לתומו שכנראה צריכים לבוא אורחים, ורצה ללכת.
אך הגאון זצוק''ל אמר לו שאין לו עתה אורחים, אלא, כאשר נכנס לביתו לפגוש את אשתו, בשבלו זה ''כהקבלת פני השכינה'', כי האשה מרמזת לשכינה, ולכן מתקן ומסדר הוא את מלבושיו!!
וכשנפטרה אשתו של הגאון זצוק''ל הנ''ל לבית עולמה, אמר הגרש''ז, שאינו צריך לבקש ממנה מחילה כנהוג, משום ש''מעולם'' לא פגע בה והיא לא פגעה בו!!! מבהיל.
"אתה יתום"! אמר רבי מאיר שמחה לילד, ופרץ בבכי...
מקורבו של רבי מאיר שמחה זצ''ל, הגביר ר' יוסף שרשבסקי, סיפר כי פעם נכנס לרבי מאיר שמחה ונתגלה לפניו מחזה שלא ייאמן:
הרב רוקד במעגל עם בעל, אשה והילד שלהם! גדול הדור, ה''אור שמח'', מחזיק ביד אחת את הבעל ובידו השניה את הבן והבעל והבן מחזיקים בידי האשה! ר' יוסף ממש לא ידע את נפשו מרוב תדהמה לנוכח ''חזיון בלתי שכיח'' שכזה והיה כולו תמיהה גדולה.
והנה, לכשנסתיים הריקוד וכולם התיישבו, סיפר לו רבי מאיר שמחה מה שקרה:
הבעל ואשתו באו אתמול לפניו כדי לקבל גט. הבעל הירצה את הטענות שלו, והאשה שטחה את טענותיה היא. ואז שאל אותם רבי מאיר שמחה: וילדים יש לכם? השיבו הם: כן, יש לנו בן אחד. ואצל מי יהיה הבן אחרי הגט, אצל האבא או אצל האמא? שאל רבי מאיר שמחה כאילו לעצמו, ומיד ענה להם: תבואו אלי מחר ביחד עם הילד.
ואכן, למחרת שוב באו והילד אתם. נטל רבי מאיר שמחה את הילד, הושיבו על ברכיו והתחיל לבכות. ''בני'', אמר הגאון, ''אתה נשאר מעתה יתום חי'', בלי אבא, בלי אמא. התחיל הילד לבכות גם הוא, ואחריו פרצה האם בבכי מר, וכשכולם בכו - התייפח גם האבא, ואז החליטו שניהם לא להתגרש.
וכולנו יחד התחלנו לרקוד מרוב שמחה!...
10% מהשכל שלך אתה מנצל, ואת השאר - זורק לפח!
"מורי ורבותי"! אמר פעם המשגיח בישיבה ב''סלבודקא'', כשרצה לחזק את תלמידיו - הבה נתאר לעצמינו:
בעיירה אחת שני אנשים ישרי דרך, איש וזוגתו. ל''ע, חשוכי בנים. ''ריבונו של עולם'', הם מבקשים כמו חנה בשעתה, ''תן לנו זרע אנשים''! עומדת האישה בפינה אחת של הבית, עומד האיש בפינה השניה, ואומרים: ''רבש''ע! תן לנו ולד ואנחנו נקדיש אותו לשמים. כשמואל בשעתו נקדיש אותו אליך, ריבונו של עולם''. הולכים לגדול פלוני, לתלמיד חכם שיתפלל, הולכים לישיבות הפזורות מסביב ומבקשים מהם שיתפללו.
והנה, בא לפקודת השנה. האמא היקרה הזאת נפקדה בזרע אנשים, ולזמן שהתחילו תשעה ירחי לידה שלה, החמירו על עצמם בכל מיני קבלות מיוחדות. הרבו בתפילות, הרבו בצדקה, הרבו בחסד. הגיע היום המיוחל. נמצאת האשה בחדר הפנימי, המיילדת. נקראה, האיש עומד בחדר החיצון, אסף אל הבית מנין אנשים, וכבר כמה שעות עומדים ואומרים תהילים, על מה אומרים תהילים? אומרים תהילים על הלידה המוצלחת, כך שהולד יהיה לה' ולתורתו.