סיום מסכת · דרשה ב' ל"סיום מסכת"
סקר קהל של "איגוד העובדים" בישראל:
* "עבודה" של הפרנסה - האם זו 'קללה' או 'ברכה'?
* מי נותן לי את הפרנסה - "לישכת העבודה", או - "השגחת האלוקים"?
* האם ניגזר עלי לעבוד כל החיים כמו "סוס עבודה" [לעבוד כסוס לישון כדוב ולאכול כמו פרה] - או שמא יש אפשרות חיים אחרת?
* איפה נמצא "האלוקים" בתוך כל ה'עסקים' שלי?
* אם אני יישב וילמד תורה - האם הכסף יפול לי "מהתיקרה"? - - -
* אם כולם ישבו וילמדו תורה - איך העולם ימשיך לְתַפְקֵד?
כל מה שרצית לשאול על ה"עבודה והפרנסה" תמצא במאמר מרתק זה !
בספר "תנא דבי אליהו" (זוטא, ריש פרק י"ד) מובא מעשה מעניין, שאירע עם אליהו הנביא. וזה תוכנו:
פעם פגש אליהו הנביא אדם אחד, ושאלו: "בני! האם למדת היום תורה"?
אמר לו: לאו!
שאלו: ולמה? מה מניע אותך מללמוד תורה?
ענה לו: כך הורגלתי מקטנותי. אבותי היו עמי הארץ, ולא ידעו ללמד אותי כלל את חכמת התורה!
חזר אליהו ושאלו: ואמור נא לי בני, מה מלאכתך?
אמר לו: "קַדַּר" אני. מְיַצֵּר קדירות וקערות, ומשווק אותם לשוק.
אמר לו אליהו: בבקשה, אם תוכל להסביר לי מעט על מלאכת הַקַּדְרוּת?
"ברצון רב" - ענה לו אותו אדם, והחל להסביר את תהליך עבודתו:
ראשית, לוקחים אדמה של חֵמַר, מְגַבְּשִׁים אותו בחול ומים, עושים ממנו צורת כלי אוּמַנוּתִּית, ואח"כ מכניסים אותו לתנור האש, ו- - - יוצא קדירה!
שאל אותו אליהו: ומי לימד אותך את כל זאת? האם אבותיך ג"כ עסקו במלאכת הקדרות?
ענה לו: לא! אני למדתי זאת לבד בכוחות עצמי. ניסיתי ונסיתי - עד שהצלחתי!
אמר לו אליהו: ללמוד מלאכת הקדרות - נתנו לך שכל, וללמוד תורה - לא ? הרי באותו שכל של הקדרות, אפשר ללמוד גם את התורה!
אין מוח ל"קדרות" לבד, ומוח ל"תורה" לבד, זה אותו מוח! אלא מה? לקדרות יש לך רצון חזק ללמוד, ולכן אתה מתעקש להבין שם - ומצליח! ואולם לתורה, אין לך את הרצון והחשק ללמוד, ולכן גם המוח שלך לא משתף איתך פעולה, והוא 'נרדם' איתך ביחד...
נמצא, מה שאתה לא יודע תורה - זה לא אשמתו של הקב"ה שלא נתן לך את הכלים לכך - אלא זה אשמתך האישית בלבד! שאין לך את הרצון ולא את החשק והמרץ - כדי להתאמץ להבין את לימוד התורה!
נתנו לך שכל, נתנו לך ראש, נתנו לך כישרון, נתנו לך את כל האפשרויות - ואתה מנצל את זה לדברים אחרים...!
ולכן בשמים יתבעו אותך, על כל דקה שהיתה לך אפשרות ללמוד את התורה - ולא למדת!
אין תירוצים של "לא ידעתי", שכן, אם היה לך רצון חזק לדעת - היית יודע! בדיוק כמו במסחר, ששם יש לך רצון חזק לדעת - ושם באמת אתה כן יודע...
ואם יבוא האדם ויטען: טוב, אמנם נכון שהיה לי שכל ללמוד תורה, וגם באמת היה לי את השאיפה והרצון הטוב לשבת וללמוד תורה, ואולם מה אעשה ודוחק הפרנסה אילץ אותי לצאת לעבוד! כל סֵדֶר היום שלי עָמוּס, ולא נותר לי זמן ללימוד התורה.
ואולם גם טענה זו - אינה טענה! למה? מכיון שאתה "חכם גדול"! אתה דוחֵס וּמְמַלֵּא את כל שעות היום שלך בעבודה וכל מיני עיסוקים וסידורים, ואח"כ בא וטוען: לא נותר לי זמן ללמוד! מי בכלל אמר לך - שסדר היום שלך הוא באמת נכון?
אולי תעשה הפוך: תעבוד רק חצי יום, תאכל שעה, תישן שעה, וכך ישאר לך זמן פנוי ללמוד תורה!
ואם תשוב ותטען: צריך לעבוד הרבה, בשביל שיהיה לנו כסף לחיות! שיהיה לנו פרנסה! ואפילו התורה עצמה אמרה במפורש - "בזיעת אפך תאכל לחם"!
והנה, על שאלה זו, צריכים קודם כל לדעת דבר אחד באופן ברור:
כל הנושא הזה של "עבודה" - הוא מצב של דיעבד! מצב של 'שיבוש' מדרך הטבע הנורמלי! כיון שבאמת, העולם כולו מתחילת בריאתו - נברא על דעת זה - שהאדם לא יעבוד כלל! אלא ישב ויעסוק בעבודת השם, וכל מערכת הבריאה כולה תעבוד כדי לסייע לו, לשרת אותו, וּלְסַפֵּק לו את כל צרכיו! האדם לא היה צריך להזיז אפילו אצבע! רק לשבת וללמוד, והבריאה כבר תמלא לו את כל מחסורו!
ובקיצור: האדם בתחילת בריאתו היה צריך להיות 'מלך' על כל הבריאה כולה!
וכך באמת היתה המציאות של העולם בזמן בריאתו של אדם הראשון, וכפי שמספרים לנו חז"ל במדרש (ילקוט שמעוני, תחילת פר' בראשית) שנהר היה יוצא מעדן, ומשקה את כל האדמה, ומצמיח לאדם פירות ומיני מאכל, ומלאכי השרת היו צולין לאדם בשר, ומסננין לו יין של ששת ימי בראשית! וכן גם הבהמות והחיות כולם היו עומדים לפני אדם הראשון, והיו ממלאים לו את כל מחסורו!
[ומה שכתוב בפסוק (בבראשית ב' - ט"ו) "ויקח אלהים את האדם, ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" - אין הכוונה כאן לעבודה ממש, שהרי כל הדברים היו באים לו מן המוכן, וכנ"ל, אלא הסבירו חז"ל במדרש (שם), "לעובדה" - זהו לימוד התורה. ו"לשומרה" - זהו שמירת המצוות!].
וא"כ, אם היתה בעולם מציאות כזאת נפלאה, מה קרה בסוף? מדוע התהפך עלינו הגלגל, והבריאה הפסיקה לשרת את האדם, והוא נאלץ לעבוד קשה בכדי להוציא ממנה קצת מזונות? להיכן נעלם כל ה"שירות האדיב" שהבריאה נתנה לאדם?
התשובה: זוהי מחמת הקללה שהקב"ה קילל את האדם (בזמן שחטא מעץ הדעת) ואז קילל אותו הקב"ה ואמר לו: "בזיעת אפיך תאכל לחם"! ניגמרו הפינוקים! יותר לא יביאו לאדם את האוכל עד הַפֶּה! אלא הוא יצטרך לצאת לעבוד ולהזיע קשה בשביל להשיג לעצמו פת לחם!
וא"כ נמצא, שעצם המציאות שהאדם צריך לעבוד בעולם - זה מצב של אילוץ! מצב של כפייה! מצב של דיעבד! מצב של קללה! מצב של ירידה בדרגה! מצב של 'סֵרוּס' מִמַּהוּתו האמיתית של האדם! (שבמהותו האמיתית, האדם נועד רק לשבת ולקיים מצוות, והבריאה תשרת אותו, וכנ"ל).
ובקיצור: ה"עבודה" - זו לא המציאות האמיתית של העולם! אלא זו קללה שרודפת אחרי האדם, ותובעת ממנו להתייסר ולהזיע קשה בשביל להשיג פת לחם!
וא"כ, לאחר שגילנו שה'עבודה' זה לא "פרס" שניתן לאדם, אלא זה בסך הכל אסון וקללה שנפל על האדם, א"כ לאור זאת, ברצונינו לשאול כעת שאלה אחת פשוטה:
מה עושה אדם פיקח עם 'שכל על הכתפיים': האם מוסיף לעצמו מן הקללה הזאת, או - משתדל להפחית ממנה, כדי להיות כמה שֶׁפָּחות מקולל!
הַהִגָּיון אומר, שבודאי אדם שֶׁבָּרִיא בשיכלו ישתדל להוריד ולברוח כמה שיותר מהקללה הזאת, הוא יעשה אותה רק כדי "לצאת ידי חובה" וזהו! לא יותר מזה!
ואולם מה עושה האדם הטיפש? לא רק שהוא רץ ושמח להביא על עצמו את הקללה הזאת, אלא אפילו הוא עוד מוסיף עליה "שעות נוספות"... לא מספיק בשבילו להיות 8 שעות מקולל בעבודה - אלא הוא עוד רוצה ללכת עם הקללה הזאת עד הקבר!! לעבוד מצאת החמה - ועד צאת הנשמה!! לא פחות!
נוּ, וכי לא מיסכן וטיפש הוא אותו אדם?! - - -
וזהו בדיוק הבעיה של האדם ה"מודרני", שכל היום הוא עובד, ואין לו בכלל זמן לעצמו. כל היום הוא שקוע "בַּבִּיזְ'נֶס", כל "יומן השעות" שלו תפוס ב"פגישות" עם אנשי מסחר ועם אנשי עסקים, רק עם הקב"ה - אין לו זמן לקבוע פגישות... אין לו זמן אפילו דקה אחת ביום כדי להיפגש ולדבר עם הקב"ה!
אלא מה? זו ה"עבודה זרה" של הדור שלנו - תאוות הממון! (שגוררת אחריה גם - את תאוות ה'עריות'!) וכפי שרמזו לנו חז"ל בגמרא בסוף מסכת סוטה, שלפני בוא המשיח, פני הדור יהיו כפני הכלב!
מה המיוחד דוקא בכלב? פשוט מאד: כמו שהכלב כל הזמן נובח וצועק: "הַב"! "הַב"! כך גם האנשים שבדור יהיו כ"כ שטופים בתאוות הממון - עד שיעיזו פניהם ככלב, וכל הזמן ינבחו ויאמרו: "הַב" "הַב"! "תן"! "תן"! תן ממון... ועוד ממון... ועוד ממון... ועוד... ועוד...
והדברים מצחיקים, אולם גם... מעציבים!
ואם תשאל: אם האדם יעבוד מעט שעות - ממה יאכל וממה יחיה? מהיכן יפרנס את בני ביתו?
התשובה: שבאמת אין לנו על זה שום הסבר הגיוני. רק זאת נוכל לומר - שה"מציאות בשטח" תוכיח!
ולמשל: בעיר 'בני ברק' ישנם כ - 20 אלף אברכים, בעלי משפחות, שלומדים כל היום ב"כולל" ואינם עובדים כלל, ואפילו 'מסמר' לא דופקים בקיר - ובכל זאת - מצליחים להעביר את החודש עם 8, 10, ואפילו עם 12 ילדים!!!
וגם אותם נשאל את אותה שאלה: מהיכן הם חיים? מי מפרנס אותם? מה נותן להם להיות כל הזמן 'מאושרים'? כיצד הם מצליחים להכניס בילדיהם - את השמחה, את השלווה והאושר - מבלי כל ה"לוּקְסוּס" של העוה"ז?
כיצד יתכן שהעיר 'בני ברק', שגרה בצפיפות אוכלסין נוראה, וגם כ-70% מכלל התושבים שבה נמצאים מתחת לקו העוני - ובכ"ז תתפלאו לשמוע שדוקא העיר ה"קטנה" וה"ענייה" הזאת - היא מובילה 'מקום ראשון' בעולם בגודל ה"גמילות חסדים" שיש בה! עשרות ואלפי גמחי"ם מכל סוגי הצרכים שהאדם יכול להעלות רק על דעתו - נמצאים בעיר הזאת!
כיצד זה יתכן? אדם שחי ב'קו העוני' - ובכ"ז יש לו עוד כסף מיותר לפתוח 'גמ"ח' לטובת נזקקים אחרים - - - ?
אלא מה באמת התשובה לכל השאלות הללו?
התשובה - שבאמת אין שום הסבר 'הגיוני' על פי הטבע, לתופעה מוזרה זאת, אלא רק לבוא ולומר: שכל מי שמקדיש את זמנו ללימוד התורה - הקב"ה שולח לו 'ברכה' בפרנסה!
רוצים קצת הסבר, מה פירוש "ברכה"? נסביר לכם:
המקרר שקנו אותו מתחילת הנישואין, אף פעם לא מתקלקל, וממילא חסכו את הכסף של התיקונים. וכמו כן בבריאות המשפחה, הקב"ה שולח להם 'ברכה' בגופם, שלא יהיו חולים, ויצטרכו לבזבז את כספם אצל רופאים ותרופות, וכו'. המכונית שקנו אותה משנת '81' - אף פעם לא מתקלקלת להם, ומימלא חסכו את הכסף של התיקונים או החלפת המכונית, וכו' וכו'.
וכך בכל שטחי החיים - הכל זורם להם 'חָלָק', בלי שום הפסדים וְ'קִזּוּזִים', ובלי כל הוצאות על דברי 'מותרות', וכך יוצא שכספם משתמר להם - רק לדברים הַ'חִיּוּנִיִּים' שהם צריכים!
זוהי התשובה האמיתית על השאלה הנ"ל.
ואולם, גם למי שעדיין מתעקש, ורוצה הסבר 'שִׂכְלִי' שיסביר לו "מדוע אברך בכולל אינו צריך לדאוג לפרנסתו" - א"כ גם בשביל אדם כזה - יש לנו הסבר טוב עבורו, שבודאי ישכנע אותו להבין את מסלול חייהם של לומדי התורה.
הנה, בואו ונעשה חשבון פשוט, על ה'מאזן החודשי' של לומדי התורה:
האברך עצמו מקבל בכולל 300$ - 350$ בערך, ברוך ה' יש לו עוד 7-6 ילדים, והוא מקבל עליהם תוספת של "קיצבת ילדים" עוד 300$, אשתו עובדת, מכניסה לו עוד 200$ (לפחות), וגם יש לו מהצד עוד "השלמת הכנסה" עוד 100$, וכו'.
ובקיצור: הוא מגיע בחודש לסכום "בְּרוּטו" של 800 - 1000$! (משכורת - שאפילו פועל שעובד 8 שעות רצופות, ובקושי מגיע לסכום הזה!)
וכעת, לפי גובה המשכורת הזאת, האברך "מתאים" לעצמו את הוצאות הבית - בהתאם לסכום הכסף שיש בידו. לא קונה דברים "מְפוצְצִים", ולא חי על רמת חיים גבוהה במיוחד, אלא פשוט חי חיים "מְמֻצָּעִים", עם הוצאות שמתאימות לגובה המשכורת שלו, והעיקר שהכי חשוב: הוא חי חיים עם שקט ושלווה נפשית!
וחוץ מכל זה, הקב"ה שולח לאברך גם "ברכה" בכסף, ודואג לו שבאמת כספו יילך רק לדברים חִיּוּנִיִּים ומועילים, ולא על שטויות והבלים, וכך האברך זוכה להעביר את ההוצאות השוטפות של החודש - מבלי להסתבך בחובות וּ'בְּמִינוּסִים' מיותרים!
[וכפי ששמענו עדות אישית על אברך אחד, שפעם עלתה בליבו מחשבה לעזוב את לימודי הכולל, ולצאת לעבוד, כדי שיוכל לפרנס את בני ביתו בכבוד, וכך לא יצטרך יותר להתפרנס בצימצום ע"י משכורת הכולל.
ואכן, יצא האברך לעבוד, ובסוף החודש עשה לעצמו "מאזן חודשי" של כלכלת הבית, והנה להפתעתו הוא מגלה, שלאחר ניקוי ההוצאות של: ביטוח, דלק, תיקונים, מס הכנסה, וכו', הוא הגיע בסוף ל... אותו סכום הכסף שהיה מקבל בכולל!!!
תיכף ומיד הסיק האברך את המסקנות, וחזר מיד לספסל הלימודים בכולל!
הרי לנו דוגמא קטנה, מה פירוש שהקב"ה שולח "ברכה" במשכורת של אברך כולל, עד שהיא מספיקה בכמותה - למשכורת של אחד שיוצא לעבוד כל היום מחוץ לכולל!!!].
מפליא - וגם מדהים! - - -
ותתפלאו עוד לשמוע, שאצל עֵדות האשכנזים נהוג, שההורים דואגים לא רק לכלכלת הבית - אלא אפילו לְחַתֵּן את הילדים! הם נותנים לחתונת ילדיהם לא רק אולם, תזמורת, ונדונייה, אלא שני הצדדים נדחקים וקונים 'דירה' לזוג הצעיר! (באיזור "המרכז", או לפחות בפרוייקט של 'עיירות הפיתוח').
וכאן נשאלת השאלה: איך אפשר לְחַתֵּן ילד אחרי ילד (בהפרש מצומצם של שנה שנתיים בין כל אחד ואחד) כשהמשפחה עצמה ברוכת ילדים, והבית נקרא בית של 'תורה'!
הרי אפילו במשפחה החילונית, ששם ההורים עובדים כל חייהם, וגם יש להם בקושי כמה ילדים, ובכ"ז, המצב לא מאפשר להם לקנות לילדיהם דירת מגורים עבור החתונה, ואילו כאן, משפחות של "אברכים", שהילדים שלהם למדו כל הזמן בישיבות הקדושות, ואבי המשפחה למד ב"כולל", ובכ"ז, מצליחים בסוף לתת מחיר של 'כמעט דירה' בכל חתונה? מהיכן הכסף? - - -
אלא מה באמת התשובה? התשובה לכל זה שבאמת אין תשובה לתופעה מוזרה זו, אלא רק להצביע כאן על ברכת האלוקים שמשרה את ברכתו על ממונם של בני התורה, ומקיים בהם את מה שהבטיח: "כל המקיים את התורה מעוני - סופו לקיימה מעושר"! ואם הקב"ה הבטיח - אז ודאי שהוא גם מקיים את מה שהבטיח!
נוּ, וכי לא משתלם להיות אברך לומד תורה, ולהשאיר את ניהול הכספים של הבית - בידי הקב"ה - שהוא יתן את ברכתו על הכסף?!
ואם תבקשו הסבר יותר מפורט - מדוע דוקא ללומדי התורה יש 'ברכה' בכסף, א"כ בבקשה המשיכו להאזין לקטע הבא:
דוד המלך אומר בספר תהלים: "כפירים רשו ורעבו", כלומר, הכפיר, שהוא בנו של האריה, החזק והגיבור שבחיות, ובכ"ז, יתכן שיהיה להם מצב של "רשו ורעבו"! כלומר, שהם יהיו מרוששים ורעבים לְאוכֵל!
ולמה? בגלל שעם כל גבורתם ומראיהם הנורא - בכ"ז - אם הקב"ה לא יְזַמֵּן להם את הַ'זֶּבְּרָה' ואת הָ'אַיָּלָה' והצבי, או את הכיבשה כדי שיהיה להם מה לֶּאֱכול - הרי הם ימותו ברעב! כיון שהאריה אינו אוכל עלים ועשבים או ירקות, אלא רק בשר, ומנין מזדמן לו כל יום ארוחה של "בשר"? אם לא שהאלוקים הגדול - הוא זה ששומע את שאגותיו של האריה הרעב, והוא זה שמזמן ושולח לו את טרפו עד הפה!
ואולם, ממשיך דוד המלך ואומר: "ודורשי ה' - לא יחסרו כל טוב"! שימו לב, שדוד המלך לא מבטיח - שדורשי ה' 'יהיה להם' כל טוב, אלא הם - "לא יחסרו" כל טוב! כלומר, הם לא ירגישו שהם חסרים את ההנאות "וְהַלּוּקְסוּס" שיש לאחרים! טוב להם במה שיש להם! הם לא מרגישים שחסר להם - וילה, מכונית אמריקאית, משרד מפואר, טיולים לחו"ל, מועָדונִים ובילויים, וכו' - את כל ההנאות הללו - שאנשים אחרים משקיעים בשבילהם את כל חייהם בכדי להשיג אותם - אצל דורשי ה' הם מלכתחילה לא חסרים אותם! הם מרגישים בדירת ה-2 חדרים שלהם - כמו בדירת 6 חדרים של החילוניים! ולמה? בגלל שיש להם שם את האושר והשלווה והמנוחה, ומה הם צריכים יותר מזה? - - - האשה והילדים הם כבר מכניסים את האושר והשמחה לבית - וממילא הם לא זקוקים לחפש את האושר בכל הנאות הרחוב! הם מלאים כבר מבפנים הלב, ולכן הם לא חסרים לחפש זאת ע"י גירויים של הנאות אחרות!
וזו באמת ה"ברכה" הגדולה ביותר, שהקב"ה נותן ללומדי התורה:
בזה שהם מרגישים על עצמם שהם לא חסרים כלל - את מה שהחילוניים מחזיקים מזה "עולם ומלואו"! אצלהם זה בכלל לא תופס מקום בראש!
וכך הם מרויחים, שהכסף שלהם לא מתבזבז להם על תאוות ושטויות, אלא הוא נשמר להם כדי לחתן בזה אח"כ את ילדיהם!
נמצא, שמי שלומד תורה - הוא הוא זה העשיר האמיתי, כיון שבאמת לא חסר לו את אותם דברים שכל העולם רודפים ומשתגעים אחריהם כל החיים!
ואילו האדם החילוני, שהוא נחשב ל"עשיר" שיש לו הרבה כסף - הוא הוא באמת העני האמיתי! כיון שכמה שיש לו - עדיין הוא מרגיש שחסר לו את מה שיש לאחרים, וכך כל החיים שלו הוא רץ עם 'לשון רְעֵבָה' בחוץ, כמו איזה "אביון", בכדי להשלים את מה שעוד חסר לו…
שכן, זאת עלינו לדעת, שה'עושר' לא נמדד לפי כמות הכסף שיש לאדם, אלא לפי הַ"שֶּׁקֶט הנפשי" שיש לו, האם באמת יש לו מרגוע נפשי, והוא הגיע כבר אל המנוחה והנחלה, וחי חיי שלווה, או שעדיין רואים אותו איך שהוא כל הזמן רץ… ורץ… ורץ… - זה הדבר שקובע את עושרו האמיתי של האדם!
נוּ, לפי הַנְּתוּנִים המדהימים האלו, וכי לא משתלם באמת להיות אברך לומד תורה, ולזכות בשני עולמות בבת אחת! גם 'עולם הבא', וגם "עולם הזה" של חיים שלווים ומאושרים? אושר מהבנים, סיפוק מהפרנסה, שמחה מהאשה, שקט נפשי מלימוד התורה, ומה "חסר" עוד בחיים מאושרים כאלו???
וכי לא משתלם הדבר? - - -
. . . נקודה למחשבה !
ואם עדיין תשאלו ותאמרו:
הרי כתוב במשנה באבות "על שלשה דברים העולם עומד". ואחד מהם - זה... על ה"עבודה"! וא"כ לכאורה כתוב כאן, שאין העולם יכול להתקיים מבלי - "לחם עבודה"!
ואולם התשובה לכך פשוטה:
מה שכתוב במשנה "עבודה" - אין הפירוש לעבודה של 'אִינְסְטֶלַצְיָה ונגרות', אלא הכוונה לעבודת הקורבנות שהיו מקריבים בבית המקדש! וכיום, שאין לנו קורבנות, אזי "ונשלמה פרים שפתינו" שזוהי - התפילה!
רק מה? ישנם אנשים טיפשים, שקראו את המשנה, ולתומם חשבו שכוונת המשנה על עבודה "פִיזִית" - ומיד רצו ללשכת העבודה... ואולם פשוט שכוונת חז"ל היתה על "עבודת הקורבנות".
והנה, לשם תוספת חיזוק הדברים, נוסיף עוד כמה מילים להסביר - מדוע באמת זה 'צחוק ושיגעון' מצד האדם, להשקיע את רוב זמנו על ה"עבודה":
הנה, הבא ונעשה חשבון פשוט, ונחשוב יחד:
יש להקב"ה בעולמו מליארדים של מליארדים של חיות, ומליארדים של עופות, ומליארדים של דגים, ומליארדים של חרקים ורמשים, ומליארדים של 'וִירוּסִים', ומליארדים של בני אדם - - -
ולכל המליארדים האלו - יש להקב"ה מספיק אוכל לתת להם מדי יום ביומו, וכפי שאתה בעצמך מעיד ואומר בכל יום בברכת המזון: "האל הזן אותנו "ואת העולם כולו"(!!!) כל בִּילְיונֵי המליארדים שנמצאים בעולם - מוטלים על כתפיו של הקב"ה, והוא עומד וזן לכל בריה ובריה באופן פרטי ואישי!
וכעת, אתה חושש, שבדיוק רק לך - לא הישאר להקב"ה לתת לך "סֶנְדְוִויץ" אחד? - - -
הרי זה נשמע לא הגיוני!
אם באמת אתה מאמין, שהקב"ה זן ומפרנס לכל, מהיתוש הקטן - ועד - האריה הגדול, א"כ, עליך לשאול את עצמך שאלה אחת פשוטה: "האם אני מאמין שהקב"ה זן את כולם - חוץ ממני? או את כולם - וגם אותי בכלל - - - ?
אלא מה שורש הבעייה שלנו? שחסר לנו ביטחון בהשי"ת! יש לנו ביטחון מופרז בעצמנו ובכוחנו! "אם אני עובד - יש לי מה לאכול! ואם אני לא יעבוד - לא יהיה לי לחם ומרגרינה לאכול! אם אין אני לי - מי לי? אם אני לא 'יפשיל שרוולים' לעבוד - אני בסוף אגווע ברעב!
כך חושב האדם לעצמו.
ואולם תתפלאו לשמוע, שטענות אלו נשמעות מצחיקות מאד! בדברים אלו - האדם פשוט עושה 'צחוק' מעצמו!
תשאלו מדוע? פשוט מאד: משום שגם אחרי כל העבודה של האדם, וגם אחרי כל ההשתדלות הגדולה שהוא עושה בפרנסה - עדיין הוא עומד ותלוי בחסדיו של הקב"ה שהוא יזמן לו את הפרנסה! גם אחרי כל העבודה שלך - עדיין אתה לא פועל כלום! הפרנסה שלך נשארת תלויה בידי הקב"ה!
תבוא ותשאל מדוע? הרי אני עובד, ואני מביא את הכסף, ואני עושה הכל, והיכן אתה רואה את האלוקים - בתוך כל העסקים שלי? - - -
התשובה: שני הוכחות יש לנו, שיצביעו לנו בבירור, שאכן האלוקים הוא זה שמנהל לך את העסק, והוא זה ששולח לך את הפרנסה! ואתה - בסך הכל רק ה"צעצוע" שתלוי עם חוטים - בידיו של הקב"ה!
והרי שני ההוכחות לכך:
1. הוכחה ראשונה: אדם יושב בעסק שלו, ופתאום נכנס לו בראש עצה מבריקה: "אתה יודע מה? אני יעשה 'בִּיזְנֶס' כזה, אני ישקיע בתוכנית הזאת, אני ארים טלפון לַיַּצְרָן ההוא בארה"ב, וכך אני ארויח אחוזים גבוהים בעסק! נמצא, שהאדם הזה הצליח בעסק שלו - בזכות הרעיון המבריק שהבזיק לו בראשו!
ואולם רק רגע: מי זרק לך את העצה הזאת לתוך הראש? מי עורר אותך לחשוב על הכיוון הזה? אתה? הרי אתה לא ידעת ולא חשבת על העצה הזאת - עד שהיא באה לך לראש! אבל מי שם לך אותה לפני כן בתוך הראש! מי פקח לך את העיניים לחשוב דוקא על העצה הזאת? מי? אם לא רק השגחת האלוקים שהוא זה שעמד ב"שָׁלַט רחוק", וכיוון והזיז לך את כל העניינים, ושלח לך את ההצלחה לעסק!!!
וא"כ, אם האלוקים הוא זה שנתן לך את הרעיון והעצה איך להרויח, הרי באותה מידה - הוא יכול גם להכניס לך לראש עצות רעות, שיביאו לך רק הפסדים לעסק! הוא יכול להכניס לך לראש תוכניות של השקעות מוּטְעות, שֶׁבִּין לילה יפלו וירדו לטמיון, ויפילו לך את כל העסק!!
נמצא, שגם אתה, עם כל העבודה והכישרון שלך, ועם כל הַמִּחְשׁוּב המיוחד שיש לך - עדיין אתה עומד ותלוי בחסדיו של הבורא, אם להצליח בעסק הפרנסה, או חלילה לפשוט רגל!
נמצא, שגם המחשבות שלך, איך לְבַסֵּס את העסק - גם זה תלוי ועומד בחסדיו של הקב"ה!
וא"כ, על מה האדם מתגאה ו"עושה שרירים", כאילו כל ההצלחה בכסף באה בזכות העבודה שלו? - - - הרי זה לא תלוי בו כלל גם אחרי העבודה שלו! וכנ"ל.
ובעצם, כל היסוד הזה, הוא כתוב מפורש בתוך התורה הקדושה! היכן? בחומש דברים (פרק ח' פסוק י"ח) שם אומרת התורה: "וזכרת את ה' אלוהיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חייל".
ובפסוק זה, יש לכאורה דבר שהוא פלא: מה כוונת הפסוק שאומר, שה' נותן לנו כוח לעשות חייל בעסקים שלנו, הרי יותר היה מתאים לכתוב - שה' אלוהיך נותן לך 'ברכה' לעשות חייל בעסקים! ואולם מה הקשר בין "כוח" - לבין "הצלחה בעסקים"?
שאלה זו, הרגיש בה ה"תרגום אונקלוס", ולכן הוא מפרש שמה שכתוב בפסוק "כוח" - הכוונה שה' נותן "עצה למקני נכסין"!
כלומר, שהקב"ה הוא שולח לך בראש את העצות וְהַמַּהֲלָכִים כיצד להצליח לעשות חייל בעסקיך!
נמצא, שכתוב בתורה מפורש (לפי ה'תרגום אונקלוס') שהשם יתברך הוא גם מכניס ונותן בתוך ראשו של האדם את העצות, והתוכניות, וההשקעות, איך לְקַדֵּם את העסק, ולפעמים הוא נותן לאדם גם עצות איך להפיל את העסק, ח"ו.
וא"כ, כיצד יתכן לומר, שהאדם בכוחות עצמו - הביא לעצמו את הפרנסה? - - -
2. הוכחה שניה - המוכיחה לנו שכל העבודה וכל ההשתדלות שלך, עדיין תלויים בחסדיו של הקב"ה, והפעם ההוכחה היא מ... ה"קְלִיֶנְטִים" שלך! כן, הלקוחות שלך! הם ההוכחה שהקב"ה הוא זה שעוזר לך להרויח את הפרנסה!
הנה, צאו וראו:
כמה חברות 'תעשייה' משקיעים ב"פירסומות" של חוצות, כמה אלפי שקלים משקיעים בְּ'סִקְרֵי קהל', כמה אלפי דולארים משקיעים בשביל לקנות 'שם טוב' בשוק, להיות הַ"פִירְמָה" מהתצוגה המתקדמת ביותר בעולם!
ובכ"ז, ישנם מקרים שבעל החברה מתאכזב לראות, שרק אחוז קטן של אנשים השתכנעו לרכוש את תוצרתו!
ואילו חברו, שלא השקיע כלל בפירסום, ובכ"ז החנות שלו תמיד מלאה אנשים!!!
וכאן נשאל אותך שאלה קטנה: מי הוא זה שמכניס ונותן בתוך הראש של האנשים להכנס דוקא לחנות הזאת, ולא לחנות ההיא? מי הוא זה שמכניס בראשם לקנות דוקא את התוצרת של החברה הזאת ולא של החברה הַ'מִּתְחָרָה'?
הרי המציאות מוכיחה, שדבר זה לא תלוי בהכרח ב"פרסומות תַּעֲמוּלָה" שעושים בכלי התקשורת ובחוצות קרייה?
אלא ודאי שזוהי רק יד האלוקים, שהוא זה שיושב מלמעלה ומכוון בחוטים, ומכניס בראשם של הקליינטים להכנס דוקא לתוך חנותך, ולהביא לך בכך את הפרנסה!
אתה יושב בפנים החנות - והקב"ה עושה לך את העבודה בחוץ! הוא מכניס לך את הקליינטים לתוך החנות!
נוּ, וכי עדיין נתעקש לומר ש"כוחנו ועוצם ידינו" הביאו לנו את פרנסתינו? - - -
וזהו הלימוד הנוקב, שצריך כל אדם להחדיר לתוך ראשו: גם אני כָּלוּל בתוך ה"רשימה" של הפרנסה שיש להקב"ה! אומנם אני חייב להתאמץ ולהשתדל לעבוד - אולם אסור לי לשכוח, שאת הש'יק בסוף החודש - הקב"ה הוא זה ששלח לי אותו! והבעה"ב, וְהַבּוס, והקליינטים - הם בסך הכל רק ה"צינור" שדרכם הקב"ה מעביר לי את שפע הפרנסה שלי! אולם "המפתח" של ברז של הפרנסה - נמצא אך ורק בידי הקב"ה!!!
ב. וכעת, נתקדם עוד שלב אחד קדימה, ונבאר לעצמינו עד איזה 'גבול' אדם נורמלי יכול להרשות לעצמו לעבוד!
והנה, זאת עלינו לזכור, שאסור לאדם להגזים ולמכור את עצמו ל"עבד" עבור העבודה! לקום בבוקר, להתגלח, ללכת לעבודה, לבוא בערב "סָחוּט" הביתה, להתקלח, לאכול, ולישון, וכך כל יום ויום כמו "סוס עבודה" בלי רגע של התבוננות ובלי מנוחה!
אדם שעובד בטירוף 'מְסַחְרֵר' כזה, מבלי לחשוב על עצמו ועל עתידו, הרי הוא דומה בטיפשותו לָ...נמלה!
איזה "נמלה"? הנמלה ששלמה המלך דיבר עליה בספרו מישלי (פרק ו') שם שלמה המלך שולח אותנו אל הנמלה ואומר: "לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה - וחכם"!
איזה לקח מתכוון שלמה המלך ללמד אותנו מן הנמלה?
התשובה: על פי מה שסיפרו לנו חז"ל (במדרש, דברים רבה, תחילת פרשת שופטים) שפעם הלך ר' שמעון בר יוחאי לראות, איזה 'אוצר' יש בתוך החור של הנמלה? והנה, להפתעתו הוא מגלה - שיש שם - 300 כור חיטים (כ - 75 טון (!!!) חיטה. לפי החישוב שכל 'כור' חיטה = ל-250 ק"ג) שהנמלים הללו אספו!!!
ודבר זה נראה לנו מוזר מאד: בשביל מה הנמלה צריכה לעבוד ולאסוף כמות אוכל כזאת עצומה? הרי חז"ל גילו לנו (שם במדרש) שכל ימי אורך חייה של הנמלה - הם בסך הכל - 6 חודשים בלבד (!) וגם במשך חיים קצרים אלו - הנמלה מסוגלת לאכול רק 'שְׂעורָה וחצי' - לא יותר!
וא"כ, בשביל מה היא אוספת כמות כזאת עצומה של 300 כור? מה היא תעשה עם כל זה? הרי היא לא יכולה לאכול את כל זה! וא"כ, בשביל מי היא עובדת כל כך קשה, לאסוף כמות כזאת עצומה של מזון? - - -
התשובה: זוהי באמת 'טיפשותה' של הנמלה, שעובדת כל ימי חייה - בשביל אחרים... אוספת ואוספת מבלי לדעת מי יקח אח"כ את כל זה... אוספת אוצרות של אוכל, בכמות אדירה שמספיקה ל - 100 שנה ויותר, בעוד שהיא עצמה יודעת - שהיא לא תזכה לחיות ולאכול - אפילו אחוז אחד(!!!) מכל זה!
וזהו הלקח שרצה שלמה המלך ללמד אותנו: "לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה - וחכם"! כלומר: תלמד את הלקח, ותהיה חכם - יותר מהנמלה! אל תאסוף הרבה בשביל שאח"כ יקחו את זה אחרים... אל תחזור על הטעות שהנמלה עושה...! תעבוד רק בשביל מה שהכרחי בשבילך - ולא מֵעֵבֶר לזה!
ומה עושה האדם הטיפש? עובד ועובד, ומוסיף שעות נוספות, הכל בשביל להגיע לרמת חיים גבוהה, להשיג וילה יוקרתית, מכונית מפוארת, וגם עסק מְשַׂגְשֵׂג!
ואולם הבעיה, שֶׁכְּשֶׁהוּא כבר משיג את כל זה - פתאום "מס הכנסה" "מִתְלַבֶּשֶׁת" עליו, וחונקת אותו מכל הכיוונים... לא נותנת לו לנשום...!
ואפילו במקרה הטוב - שהוא כן מצליח להשתחרר ממס הכנסה, מכל מקום - הוא עצמו לא נהנה מכל הרכוש הזה... תאוות הממון דוחפת אותו להמשיך לאגור ולאסוף, לבנות ולרכוש עוד בתים ונכסים, ואז, מרוב מתח ולחץ של 'מירוץ מטורף' אחר הממון - הלב שלו מתחיל לדפוק לא 80 פעם בדקה - אלא 120 פעם בדקה, ואז - - - ביום בהיר אחד הוא נופל ומתמוטט מרוב עומס, עד שהוא כבר לא מסוגל ליהנות יותר מהרכוש הרב שיש לו...
נמצא, שהוא הרס את כל הבריאות ואת כל החיים שלו - ובסופו של דבר - הוא עצמו אישית לא הספיק ליהנות מכל זה!
נוּ, האם אדם כזה לא נחשב ל"פתי וחסר דעת"? האם הוא לא חוזר שוב על אותה טעות שהנמלה עושה?
הוא כל הזמן רק משקיע ומשקיע - עד שבסוף הוא "שוקע" ונעלם מן האופק!
ואם ישאל השואל: הרי אם אני לא יעבוד בשביל הבנים שלי - מהיכן יהיה להם דירה להתחתן? מהיכן יהיה להם 'בָּסִיס' - כדי להתחיל לבנות את החיים שלהם?
ואולם, גם טענה זו - איננה נכונה!
מדוע? משום שרבי מאיר בעל הנס, כבר ענה לנו תשובה ניצחת על שאלה זו! הנה, חז"ל מספרים לנו במדרש קהלת (פרשה ב', י"ז), ששאלו תלמידיו את ר' מאיר - לפני פטירתו מן העולם: רבנו! למה אתה לא משאיר כסף לבנים שלך? מהיכן יהיה להם אוכל כדי להמשיך לחיות?
ענה להם ר' מאיר, שיכול להיות - אחת מהשתיים: או שהבנים שלי יהיו צדיקים, או שח"ו - הם יצאו לתרבות רעה, ויהיו רשעים. וא"כ, אין לי כלל מה לדאוג! שהרי: אם בני יצאו רשעים - א"כ חס וחלילה, שאני ישאיר כסף לבנים שלי, להאכיל אותם כדי שימרדו בהקב"ה... ח"ו! ואם בני יצאו צדיקים - א"כ ג"כ אין לי מה לדאוג! שהרי כבר הובטחנו מפי חז"ל: "נער הייתי וגם זקנתי, ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם"!
ולכן:
- אם יהיו רשעים - אסור לי להשאיר להם כסף.
- ואם יהיו צדיקים - אני לא צריך להשאיר להם כסף.
- וא"כ, דאגה לפרנסת הבנים - מנין...?
- ומי שזן את ר' מאיר - יזון גם את בניו אחריו!
וא"כ, הרי לנו תשובה ניצחת, מדוע אין אנו צריכים לְבַּזְבֵּז את כל חיינו - על עתיד פרנסת - ילדינו. ובענין הזה לפחות, מותר לנו להיות בשיטת ר' מאיר...
וכמו - שאתה הצלחת לבנות ולהקים משפחה - מאפס, מכלום, כך גם בניך יצליחו להקים משפחה לתפארת - בכוחות עצמם! אל תדאג!! אבל, אם אתה לא תתחיל לדאוג לטובת נשמתך - אף אחד לא ידאג לך! לא הבנים שלך, וגם לא הנכדים שלך! כל אחד כשמתחתן יש לו את הפינה שלו, ואת הטירדות שלו, ואף אחד אין לו את הזמן וגם לא את החשק - להסתכל ולדאוג לטובת השני! ולכן, בראש ובראשונה עליך לדאוג לטובת נשמתך, ולחטוף כמה שעות ביום של 'מזון רוחני' עבור נשמתך, ורק אח"כ מותר לך לדאוג גם בשביל אחרים!
ודי במילים אלו - למי שמבין עִנְיָן!