אור ברסלב
אמרי יחזקאל - מעגל החיים נישואין › הנהגות לחתן והכלה בימיהם הראשונים

אמרי יחזקאל - מעגל החיים

נישואין · הנהגות לחתן והכלה בימיהם הראשונים

הלכות כתובות - דיני ממונות שבין איש לאשתו

הַנְהָגוֹת דִּלְקַמָן חֲשׁוּבוֹת לִנְהֹג בָּהֶם בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיֵּי הַזּוּג, אוּלָם חֲשִׁיבוּת כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לָהֶם בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁעָבַר נִתּוּחַ, אֲזַי בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְאַחַר הַתְּפָרִים, כְּשֶׁצָרִיךְ מְקוֹם הַנִתּוּחַ לְהִתְאַחוֹת, יֶשְׁנָהּ רְגִישׁוּת מְיֻחֶדֶת וְצָרִיךְ לִנְהֹג בִּזְהִירוּת יְתֵרָה, וְאַחַר כָּךְ אֶפְשָׁר פָּחוֹת לְהַקְפִּיד. כֵּן הֶחָתָן - עַכְשָׁו מְחַבְּרִים לוֹ אֶת הַצֶלַע שֶׁהָיָה חָסֵר מִמֶנוּ, וְעַד שֶׁיִּתְאַחֶה הַצֶלַע וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד, יֶשְׁנָהּ רְגִישׁוּת יְתֵרָה הַדּוֹרֶשֶׁת זְהִירוּת יְתֵרָה בְּכַמָה פְּרָטִים, שֶׁמְאֻחָר יוֹתֵר, לְאַחַר שֶׁיִּתְאַחֶה הַצֶלַע, אֶפְשָׁר לְהִתְפַּשֵׁר בָּהֶם.

1. הָרשֶׁם הַהַתְחָלָתִי.

חָתָן יָקָר, אַל תְּזַלְזֵל בְּעַצְמְךָ, שְׁמֹר עַל מְתִינוּת מֵהִתְלַהֲבוּת בַּזְּכִיָּה הַגְדוֹלָה שֶׁזָּכִיתָ, וְדַע, שֶׁהָרשֶׁם הַהַתְחָלָתִי שֶׁעִמוֹ תַּתְחִיל אֶת בִּנְיַן בֵּיתְךָ יִשָׁאֵר לָעַד וְלֹא בְּקַלוּת יְהֵא נִתָן לְשַׁנוֹתוֹ, לָכֵן רְאֵה שֶׁהָרשֶׁם הַהַתְחָלָתִי יְהֵא חִיּוּבִי.

לָכֵן, יֶשְׁנָהּ מִצְוָה גְדוֹלָה לִשְׂמֹחַ בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַחֻפָּה, וְכַיָּדוּעַ שֶׁשִׁבְעַת יְמֵי הַחֻפָּה מְסַמְלִים לְשִׁבְעִים שְׁנוֹת חַיֵּי הָאָדָם לְסִימָנָא טָבָא, וּמְאֹד צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּיָמִים אֵלוּ מִמַחֲלֹקֶת וְעַצְבוּת שֶׁאֵינָם מְסַמְלִים סִימָן טוֹב, אוּלָם אֵין זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁבְּיָמִים אֵלוּ הֻתְרוּ שְּׂחוֹק וְקַלוּת רֹאשׁ. וְאִם הָרשֶׁם הַהַתְחָלָתִי שֶׁלְךָ עִם בַּת זוּגָתְךָ יְהֵא זוֹל, הֲרֵי שֶׁתְּזֻלְזַל בְּעֵינֶיהָ בִּרְאוֹתָהּ אֶת חֲתָנָהּ שֶׁאֵינוֹ תּוֹפֵס אֲפִלוּ רֶגַע אֶחָד סֵפֶר לִקְרֹא, מִתְבַּטֵּל כָּל הַיּוֹם, יָשֵׁן הַרְבֵּה, מְפַטְפֵּט הַרְבֵּה וְכַדּוֹמֶה, אֲזַי, כְּשֶׁתִּרְצֶה אַחַר כָּךְ לַהֲפֹךְ רשֶׁם זֶה, יִקְשֶׁה עָלֶיךָ מְאֹד, אַחַר שֶׁגִלְתָה אֶת פְּנִימִיּוּתְךְ, וּכְשֶׁתַּחֲזֹר לְעַצְמְךָ וְיַעֲבֹר הַחֲלוֹם שֶׁבּוֹ אַתָּה נָתוּן וְתִרְצֶה לָשׁוּב לְתוֹרָה וּלְיִרְאַת שָׁמַיִם כְּמִקֹדֶם, עָלוּל אַתָּה לַעֲמֹד בִּפְנֵי הִתְנַגְדוּת.

מַה שֶׁאֵין כֵּן אִם יִכְפֶּה עַצְמוֹ בַּתְּחִלָה - בְּשִׁבְעַת יְמֵי חֻפָּתוֹ - לִהְיוֹת יִרְאַת ה' עַל פָּנָיו, וִיקַיֵּם ''וְגִילוּ בִּרְעָדָה'', וְיַעֲסֹק בַּתּוֹרָה שָׁעָה אוֹ שְׁעָתַיִם גַם בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, וְיִנְהַג בַּצְנִיעוּת הָרְאוּיָה וּבִזְהִירוּת בִּבְרָכוֹת וּבְכָל הַמִצְווֹת, אֲזַי רשֶׁם חִיּוּבִי זֶה יִשָׁאֵר לָעַד, וְנָקֵל יִהְיֶה קָבוּעַ בִּקְדֻשָׁה עִם אִשְׁתּוֹ שֶׁתִּהְיֶה לְעֶזְרָה לוֹ כָּל יָמָיו, בִּרְאוֹתָהּ שֶׁבַּעְלָהּ אֵינוֹ זוֹל וְקַל דַּעַת, אֶלָא יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ, וְתַתְאִים עַצְמָהּ לִרְצוֹנוֹ כְּפִי שֶׁהִרְגִילָהּ מִתְּחִלָה.

וּזְכֹר זֶה! כִּי הוּא כְּלָל גָדוֹל שֶׁהַרְבֵּה מֵהַצְלָחַת הַחַיִּים תָּלוּי בּוֹ.

וְהִכַּרְתִּי חָתָן אֶחָד פִּקֵחַ שֶׁסִפֵּר לִי, שֶׁתֵּכֶף לְאַחַר חֻפָּתוֹ בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיָה לוֹ מְאֹד קָשֶׁה לִלְמֹד, הָרִכּוּז הָיָה מִמֶנוּ וָהלְאָה מֵחֲמַת כָּל הַשִּׂמְחָה, אִשָׁה חֲדָשָׁה, כָּל יוֹם שֶׁבַע בְּרָכוֹת, סְפִירַת הַמַתָּנוֹת, טֶלֶפוֹן לַחֲבֵרִים וְלַמִשְׁפָּחָה, אוּלָם יָדַע שֶׁהַרְבֵּה תָּלוּי בַּהַתְחָלָה, וְלָכֵן הָיָה לוֹקֵחַ גְמָרָא גְדוֹלָה וּמַרְאֶה עַצְמוֹ כְּלוֹמֵד, וְעַל אַף שֶׁלֹא הָיָה מְרֻכָּז, הָיָה קוֹרֵא בַּגְמָרָא לְלֹא רִכּוּז, וְאָמַר לִי, שֶׁעָשָׂה זֶה רשֶׁם חִיּוּבִי עַז עַל כַּלָתוֹ לְיָמִים רַבִּים, וַאֲפִלוּ אַחַר שָׁנִים הָיְתָה מִשְׁתַּבַּחַת אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר: בַּעְלִי אוֹהֵב לִלְמֹד, וַאֲפִלוּ בַּשֶׁבַע בְּרָכוֹת פָּתַח גְמָרָא לִלְמֹד !

וּבִפְרָט לְאַחַר שִׁבְעַת יְמֵי הַחֻפָּה - זְמַן שֶׁצָרִיךְ אַתָּה לְהַתְחִיל אֶת הַכּוֹלֵל אוֹ זְמַנֵי קְבִיעוּת עִתִּים לַתּוֹרָה, רְאֵה לְהִזָּהֵר שֶׁהָרשֶׁם הַהַתְחָלָתִי יְהֵא שֶׁשְׁעוֹת כּוֹלֵל אוֹ קְבִיעוּת עִתִּים לַתּוֹרָה קֹדֶשׁ הֵם, וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵשׁ בָּהֶם אֶלָא לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְאָז יִוָּצֵר אֶצְלָהּ מוּדָעוּת בְּרוּרָה וְחַד מַשְׁמָעִית שֶׁשְׁעוֹת כּוֹלֵל אֵין לְהִתְפַּשֵׁר עֲלֵיהֶם, וְכֵן תְּפִלָה וּקְבִיעוּת עִתִּים לַתּוֹרָה, אוּלָם אִם יִתְפַּשֵׁר כְּבָר בַּהַתְחָלָה וִיזַלְזֵל בִּשְׁעוֹת לִמוּדָיו, יְהֵא מְאֹד קָשֶׁה אַחַר כָּךְ לְתַקֵן הַמְעֻוָּת.

ללכת לחתונה או שיעור תורה?

אדם מוזמן לחתונה ביום פלוני בשעה פלונית. מיד הוא חושב לעצמו: ''נו, אי אפשר שלא ללכת, הצד השני יפגע, זהו חיוב של 'בין אדם לחבירו', חייבים לנסוע!''

יכול להיות שהמילים הללו נכונות, אבל צורת החשיבה איננה נכונה כלל וכלל! ונבאר מהי צורת החשיבה הנכונה עפ''י תורה.

דבר ראשון על האדם לבדוק לעצמו מה בא כאן על חשבון מה? להעמיד את שני הצדדים - ימין מול שמאל: האפשרות הראשונה היא לנסוע, לגמול חסד עם החתן ועם משפחתו. האפשרות השניה היא לשבת וללמוד תורה. כיון שרצונו להתקרב לקב''ה, עליו לעמוד ולבדוק מה יותר מקרבו לקונו, האם מה שילמד עכשיו או מה שיגמול חסד בנסיעתו לחתונה.

ודאי שעמוד התורה גבוה מעמוד החסד, אבל אין זאת אומרת שתמיד צריך לשבת וללמוד ולא ללכת לחתונות, שהרי כלל נקוט בידינו, שכל מצוה שאי אפשר לעשותה ע''י אחרים מבטלין עבורה תלמוד-תורה. אבל המשקל שאיתו אדם צריך לגשת לבירור הענין הוא: היכן אני אהיה יותר קרוב לקב''ה: כשאלך לחתונה, או כשאשב ואלמד תורה?

קרבת ה' אין הכוונה דוקא בהרגשים. ודאי שיותר קל להתבודד בבית מדרש וללמוד, ולהרגיש הרגשות עילאיות, מאשר להסתובב ברחובות ולשמח חתנים, אבל קרבת ה' נמדדת בנקודת האמת: מהו רצון הבורא בענין? לנסות תמיד להתקרב לאמת של הקב''ה. ואפילו שהצד השני לפעמים יותר קשה, פחות נוח, עם פחות הרגשים - עושים אותו, כי הוא אמת ומתחברים לאמיתותו של עולם, לבורא עולם.

אתה ממתין למשיח?!

כאשר התקיימה החתונה הגדולה בז'לובין, שבה התחתנו צאצאיהם של בעל התניא ושל הצדיק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, היה כתוב בנוסח ההזמנה לחתונה: ''החתונה תתקיים אי''ה בירושלים עיר הקודש והמקדש תובב''א, אך אם משיח צדקנו לא יבוא חלילה עד אז - תתקיים החתונה בעיר ז'לובין''...

סיפר הגאון הצדיק רבי יוסף חיים זוננפלד זצ''ל, שבלומדו בפרשבורג אצל ''הכתב סופר'' זצ''ל, שמע אשה אחת שואלת את חברתה: ''מה בישלת היום?'' וענתה: ''שעועית''. ושוב שאלה: ''מה תבשלי מחר?'' והשיבה: ''חס וחלילה, אל תפתחי פה לשטן ! אם לא יבוא המשיח עד למחר, אבשל עדשים''.

אומרת הגמרא בעירובין (נ''ד) "אמר ליה שמואל לרב יהודה, שיננא, חטוף ואכול חטוף ואישתי דעלמא דאזלינן מיניה כהילולא דמיא". כלומר העולם הזה דומה לחתונה, כשאדם מתחתן ומזמין אולם באותו ערב הוא המלך, כל מה שיבקש כל מה שיצווה - במקום לאלתר מקיימים רצונו, כולם מכבדים אותו כולם רוצים לשמחו ולגרום לו עונג. המלצרים וצוות האולם עומד הכן לרשותו, משרתיו עושי רצונו, אבל למחרת תהיה חתונה אחרת באותו אולם, והמלך יהיה אחר, ואם יבוא החתן של אתמול ויצווה את בעלי האולם וצוות המלצרים בדבר מסויים - בוז יבוזו לו, ובמקרה הטוב יעיפו אותו מכל המדרגות, לכן צריך החתן לנצל יום מיוחד זה שלעולם לא יחזור.

(עירובין נד ע''א): ''האי עלמא כבי הילולא דמיא חטוף ואכול חטוף ושתה'', מה הקשר בין חתונה לעבודת ה'? הורונו בזה חז''ל והמשילו לאדם שנכנס באיחור לחתונה לאחר המנה הראשונה של הדגים, ומיני אז אינו טועם כלום לא מהמנה השניה ולא מייתר הדברים שבשולחן, וכשנשאל מדוע אינו טועם כלום? עונה: היות ואיחרתי את המנה הראשונה ולא התחלתי מתחילת הסעודה, לכך אין ברצוני לטעום כלום, כך הורגלתי! או שאני אוכל וטועם מהכל או מכלום!... לזה דומה האדם הטיפש, שכיון שהפסיד את ההתחלה של התפילה נחלש בדעתו מלחטוף את אשר ביכולתו לחטוף.

כמו כן בלימוד התורה, אדם שגבר עליו יצרו והטרידו מלימוד תורה ולקח לו בכך את שעת הארי של הלימוד ביום זה, ונותרה לו איזו שעה או פחות ללמוד תורה, בדרך כלל אדם כושל בפיתוי היצר ומבטל גם את הזמן הנותר, ולא היא, חייב להשתדל גם הוא לחטוף.

וכן מי שאיחר לתפילה, יחטוף את הנשאר ולא יתפלל ביחידות כיון שאיחר, אלא מה שביכולתו יחטוף הרי ירויח כמה קדישים וקדושה קריאת ס''ת ועוד.

כל דבר שהינך חוטף מיצרך ללימוד תורה או תפילה זהו קנין לנצח, זהו רכושך הפרטי והנצחי שתצטרך לו לעולם ועד, ורק הוא שיכול לסנגר עליך בשעת הדין הגדול והנורא. שום ידיד ושום אוהב ורע לא יכול לחלץ אותך ממידת הדין, רק אותם רגעים ודקות שחטפת מיצרך לתורה ולתפילה לחסד ולמעשים טובים, המה שיצילוך!

מעשה באדם עני שהיה צריך לחתן את שלושת בנותיו ולא היה לו כסף ופנה לרבו שייעץ לו מה לעשות? ויען לו הרב העסק הראשון שיזדמן לך תעשה אותו. הודה העני לרבו והלך וישב לו באיזה פונדק והיו שם כמה סוחרים שיושבים וצוחקים והנה פונה אליו אחד העשירים ואמר לו מה תרצה לקנות או למכור. אמר לו מה שתמכור אני קונה? כמה כסף יש לך בשביל לקנות? אמר לו יש לי חמישים שקל. וכשמוע הסוחרים את הסכום פרצו בצחוק ואמרו לו, מה כבר תוכל לקנות בחמישים שקל? ולפתע אמר הסוחר הנזכר לעני, יש לי עצה, אני ימכור לך העולם הבא שלי בעד החמישים שקל... הוא כמובן סמך על הרבי ועשה את העיסקא.

והעשיר הנ"ל והעני עשו חוזה עם חתימות של שני הצדדים והעשיר התחיל לצחוק עליו איזה טיפש הוא, וגם כשהגיע הביתה סיפר לאשתו את הכל. אבל אשתו כלל לא צחקה אלא אמרה לו אם אין לך עולם הבא מה ההבדל בינך לבין גוי, אני לא מסכימה לחיות איתך עוד רגע אחד עד שתחזיר לו את הכסף והוא יתן לך את השטר בחזרה. בתחילה ניסה הבעל להגיד לאשתו שזה שטויות וזה לא נקרא מכירה בכלל אבל אשתו התעקשה ואמרה לו שזה מכירה גמורה ובלי השטר היא לא תמשיך לחיות איתו.

מיד העשיר רץ לפונדק והעני ישב שם עדיין, ויאמר לו העשיר תעשה טובה, קח את החמישים שקל, תן לי את השטר למען שלום ביתי. אבל העני אמר לו, מה פתאום, איני מוכן אם אתה רוצה בוא לרב שלי מה שהוא יגיד לי אני יעשה, כשהגיעו לרב, אמר הרב לעשיר, אם אתה רוצה את העולם הבא שלך בחזרה תעזור לו בחתונה של הבנות שלו זה עולה כך וכך, והעשיר ראה שאין לו ברירה, נתן את כל הכסף של החתונה וקיבל את השטר.

לאחר מכן באה האשה לרב ושאלה אותו האם לבעלה היה בכלל עולם הבא שהוא קנה אותו במחיר כ"כ גבוה? ענה לה הרב, תשמעי כשהוא מכר אותו בחמישים שקל היה לו עולם הבא באותו זמן ששוה באמת חמישים שקל. אבל עכשיו שהוא קנה את העולם הבא שלו במחיר כבד, יש לו עולם הבא גדול מאוד! ויהי רצון שנהיה בני עולם הבא.

מעשה ברבי אליהו לופיאן זצ"ל שבא אליו אחד מתלמידיו ואמר לו 'מגיע לי מזל טוב, כבוד הרב. אחד מקרובי משפחתי מתחתן'. 'מזל טוב', אמר הרב, 'אבל רגע אחד, האם יש מחיצה בחתונה שלו או שמא היא מעורבת?' (מכת ערוב) 'אין מחיצה, כבוד הרב. אבל זה בסדר, הרב אתה יכול לסמוך עלי, אני לא מתכוון להסתכל. אני רק הולך לשמח את החתן, לרקוד ולאכול קצת - וזהו זה. לא נעים לי, זה קרוב משפחה'.

אמר לו הרב כשכל גופו רועד: 'אני כבר בן יותר משמונים שנה, ורק לפני כמה ימים בלכתי הרחוב שמעתי רעש של נעלי עקב במרחק קצר ממני, והיצר הרע אמר לי ברוב חוצפתו להרים את עיניי וליהנות מהחיים כביכול, למרות שבעין אחת איני רואה כלל, ובעין השנייה אני רואה מטושטש, ועברתי מזמן את גיל שמונים, ולא נשאר לי זמן כל כך. והמלחמה עם היצר הייתה חזקה מאוד, וברוך ה' ניצחתי והתגברתי על היצר, ולא הסתכלתי. ואתה צעיר בן 17 עם שתי עיניים בריאות, ורוצה להיכנס לגוב האריות כשהכל מלא פריצות, ועוד לומר 'אני לא מסתכל'? וכי אתה איזה מלאך?!'

ועוד נזכיר שאצל החפץ חיים זצ"ל מצאו פנקס שבו רשם כל מה שקיבל על עצמו. ובגיל 91 שנה כתב לעצמו שהוא צריך להתחזק בשמירת העיניים! ומה אנו נענה אחרי הכהן הגדול?

תוכן העניינים

אמרי יחזקאל - מעגל החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה