נישואין
דרשה א' - ל'נישואין'
בנין הנישואין - יכול להיבנות, ויכול להיחרב.
הכל תלוי - ב"חכמת נשים" - של האשה !
(המאמר מיועד בעיקר לנשים)
ערב שמחת הכלולות - הוא האירוע המרגש ביותר בחייו של האדם. ערב זה מורכב מהרבה פרטים קטנים, מרגשים, שנחקקים בזכרונו של האדם לנצח:
החל ממעמד החופה, נתינת הטבעת ליד האשה, קריאת הכתובה, סידור שבע הברכות, שבירת הכוס. וְכָּלֶה - בתזמורת הרועשת, החבר'ה הסוערים, הארוחה החגיגית, סִרְטֵי הוידאו והמצלמות, וכן התור הארוך שמזדנב מול החתן, כדי לזכות ממנו לברכה. והדבר האחרון - שכחתם? הרי בסוף מגיע השלב הסופי של פתיחת המתנות והמעטפות (שנמשך עד לאור הבוקר...) גם דבר זה מרגש מאד, לפתוח ולקרוא את הברכות והאיחולים הלבביים, שהאורחים והקרובים מאחלים לזוג הצעיר. לראות את המתנות הנוצצים, ואת שטרות הש'יקים עם הכיסוי ה"טופח"... וכו' וכו'.
ובקיצור: ערב יום הכלולות - מלא וגדוש בחוויות נפלאות, שמרתקים ומרגשים את שני בני הזוג, והוא היום המאושר ביותר במשך ימי חייהם!
והנה בדרשה זו, נַפְנֶה את ה'זרקורים' ונתייחס דוקא אל אחת משבע הברכות שמברכים את החתן והכלה תחת החופה, ברכה שיש לה משמעות מיוחדת כלפי הזוג הצעיר. וכך אנו מברכים בברכה הרביעית שֶׁמִּסִּדְרַת שבעת הברכות: "ברוך אתה ה'... אשר יצר את האדם בצלמו... והתקין לו ממנו בנין עזר 'עָדֵי עַד'... ברוך אתה ה' יוצר האדם".
שמעתם את נוסח הברכה? חז"ל כאן אומרים, שבנין הנישואין שהאדם הולך לבנות עם בת זוגתו, הוא בנין "עדי עד", כלומר, בנין נצחי שיתקיים לעולמי עד! וזוהי הברכה המרכזית, שמלווה את הזוג בדרכם החדשה.
ואולם, ברכה זו טעונה הסבר, ביאור, וליבון:
הכיצד יתכן דבר כזה, שבנין יחזיק מעמד ל"עולמי עד"? וכי שמעתם על איזה דבר בעולם העראי הזה - שמחזיק מעמד לעולמי עד? והרי מבחינה מציאותית זה לא יתכן! הנה ראו: אפילו "מגדל בבל" שהיתה אימפריה ענקית וחזקה, ובכ"ז בסוף התמוטטה כמו 'בנין קלפים'... וכן שלטון גרמניה, רוסיה, שרק לפני כ - 100 שנה היו כשלטון עריץ וכובש - ובכ"ז היום הם כבר התפוררו, ונמחקו מן המפה... אין דבר נצחי בעוה"ז! כל דבר יש לו קץ וסוף! וא"כ, אם באמת זוהי המציאות, הכיצד חז"ל מתארים את בנין הנישואין שלנו - כבנין נצחי, שמחזיק מעמד "עדי עד"? באיזה "חומרי בנין" אפשר לבנות בנין מסוג חזק שכזה?
תשובה מפתיעה לשאלה זו, גילה לנו שלמה המלך, בספרו משלי (פרק י"ד פסוק א') שם הוא מגלה לנו את הסוד, כיצד אפשר להצליח לבנות בנין "עדי עד" שיחזיק מעמד לדורי דורות? ביד מי נתנו את הכלים ואת הכוחות הללו? עונה על כך שלמה המלך "חכמת 'נשים' - בנתה ביתה"! לא צריך שום דבר! צריך רק "חכמת נשים"! אם האשה תהיה חכמה, אז מובטח לה ש"בנתה ביתה". כלומר, שהיא תבנה את ביתה, שיהיה לבנין נצחי עדי עד שיחזיק מעמד לדורי דורות! ואולם, ממשיך שלמה המלך בפסוק ואומר "וְאִוֶּלֶת - בידיה תהרסנו"! אשה שהיא איוולת, טיפשה, וקלת דעת, שלא יודעת להנהיג את ביתה בחכמה - אז היא במו ידיה - תהרוס את ביתה! ומה נקרא "להרוס" את הבית? קטטות, ריב, צעקות, מריבות, מתח, עצבים, הכל הכל - האשה - היא זאת שיכולה לדרדר את העגלה לתהום!!!
נמצא, שעיקר הצלחת הבית, לדברי שלמה המלך - תלוי בעיקר באשה, ולא לחינם נקראת האשה "עקרת הבית", כיון שבאמת היא הבסיס המרכזי שעליו נשען כל הבית, ובידיה - לקבוע את גורל עתיד ביתה, הן לטוב והן לרע, ח"ו.
ואם תשאלו - הכיצד? כיצד יש בכוח האשה להפוך את הבית מקצה לקצה? מבית הרוס ושבור - לבית חזק ומוצק, שיחזיק מעמד "עדי עד"? הרי היא לא חיה לבדה בבית, יש לה גם בעל וילדים, וכיצד היא יכולה לבד, בכוחות עצמה - להרים את כל הבית - שיהיה בתנופה של 'עֲלִיָּה' מתמדת? מניין לה את הכוחות לכל זה? על כך ועל המסתעף מכל זאת - נעסוק בשורות הבאות.
ותחילה - נקדים הקדמה קצרה:
ראשית יש לדעת, את היסוד הנפלא שכתב רבינו בְּחַיֵּי (בבראשית ג' - ט"ז) על הטבע שהקב"ה הטביע בכל אשה. ואלו תוכן דבריו: בורא עולם הטביע בתכונות הנפש של האשה, שהיא תירצה בעל כזה - שתוכל להישען עליו, לסמוך עליו, ושישמש לה כ"אבן שואבת" שאליו היא תוכל לשפוך את כל רחשי ליבה, ועליו היא תבנה את כל עולמה!
כן! כך דרכה של האשה, שבכל מצב עיניה נשואות לבעל, וממנו היא מצפה לכל התשומת לב! שיאמר לה איזה מילה טובה, שיחשוב עליה, שיהיה איכפת לו ממנה!
ואם ח"ו האשה לא מקבלת זאת מהבעל - אז לא שווה לה כלום! הכל יורד אצלה לטמיון! ולמה? בגלל שהבעל והאשה דומים בדיוק כמו לשמש וירח, שכל האור וְהַחַיּוּת שרואים על הירח - את הכל הוא מקבל ישירות מהשמש, ובלעדיה - הירח לא ימשיך להאיר! וכך בדיוק האשה, שבלעדי הכוח והעידוד, ההתיחסות והתשומת לב שהיא מקבלת מכוחו של הבעל - היא לא תוכל להמשיך להאיר!
ובקיצור: האשה מִטִּבְעָהּ לא אוהבת להיות ה"שולטת" בבית, וגם לא אוהבת להרגיש "עֶלְיונוּת" על בעלה. היא מעונינת להפיל את כל אחריות הבית על כתפי בעלה, ולראות בו כאישיות חזקה, שעליה נשענים ונסמכים כל בני הבית!
ורק מה? כיצד באמת האשה יכולה לקבל את כל זאת מבעלה?
התשובה: לשם כך נתן הקב"ה לאשה את ה"חכמת נשים"! כדי שתדע איך לבוא אל בעלה בחכמה ובפיקחות, כדי שבאמת "תיקנה" את ליבו, ויהיה לה בעל שאכן תוכל להישען ולבטוח בו, ולבנות עליו את כל עולמה!
ונבאר קצת יותר לעומק את כוונת הדברים:
חשוב לדעת, שבטבע הדברים - הבעל לא מוכן לקבל מאשתו! אשה צריכה לבוא בעקיפין ובחכמה אל הבעל, ורק כך הוא משתכנע. בעל בטבעו, מוכן שתהיה לו רק "מנהלת" אחת: אמא שלו - וזהו! וכשהוא מתחתן, הוא רוצה לתת לאשתו את ניהול ענייני הבית, ואולם - "רק הכסא אגדל ממך" - עד הכסא! כלומר, הוא לא אוהב שאומרים לו צִוּוּיִם, פקודות, ומעבירים עליו בִּקּורֶת!
ולכן, אשה שבאמת רוצה לְנָוֵת את בעלה, ולהעביר לו איזו עבודה או תפקיד, צריך שיהיה לה קצת חכמה וְ"טַקְטְק" באיזו צורה לבקש זאת! לדבר בקול נמוך, בקול רגוע, שָׁלֵו, ולא מתוך כעס ועצבים, ועם קצת 'חנופה' ומילה טובה. הניסיון הוכיח, ברוב הפעמים שהאשה פנתה אל בעלה בלשון יפה ועדינה - הבעל החזיר לה כפל כפליים, ומילא אחר בקשתה ברצון ובחפץ לב! וכך גם העולם רגילים לומר: כשאתה צועק - שומעים אותך! ואולם כשאתה מדבר - "מבינים" אותך! אכן, הרבה חכמת חיים, טמונים בתוך מילים אלו!
וזהו סוד ההצלחה של האשה בבית: אם יש לה בעל טוב, בעל שכל הבית יכול להישען עליו - אז באמת חיי האשה מלאים אושר, נחת ושלווה! ומי הופך את הבעל להיות טוב? מי נותן לו את הכח 'וְהָאֶנֶרְגְיָה' - להחזיק את הבית על הכתפיים? זאת האשה ע"י חכמתה! אם יהיה לה חכמת נשים לפעול בתבונה, ותסתכל תמיד על הבעל ב"זכוכית מגדלת" של 'הבנה' - ולא של 'ביקורת' - דבר זה יחזק את יסודות ביתה, ויוסיפו לבעלה עידוד וכוח רב, וגם יגביר את האהבה והביטחון שיש לבעל כלפי אשתו, ברגע שיראה שאכן ניתן לסמוך על אשתו בניהול כל ענייני הבית! וכך אשה זו - ע"י 'חכמת הנשים' שלה - בנתה את שלום ביתה!
וכאן יש לזכור עוד עצה חשובה, כיצד תוכל האשה לכבוש את לב בעלה, שיסכים מרצונו האישי לשתף עימה פעולה מתוך רצון ושמחה ולא מתוך 'כפייה' וחוסר ברירה? כל זאת, רק אם האשה תנהג בחכמה, ותרים את ה"מורָל" של בעלה, ותתן לו את ה"ביטחון העצמי" שלו! לא לזלזל בו ולהפוך אותו לסמרטוט, ח"ו, אלא לתת לו הרגשה שבאמת כל ניהול הבית עומד עליו, ושהוא ה"רב החובל" - שֶׁמְּנַוֵּט ומכוון את ספינת הבית. ואפילו אם בעלה הוא אדם "לא יוצלח" שלא מסתדר כ"כ בחברה - מ"מ בעיני אשתו הוא צריך להיחשב כ"שר חשוב", ולא כמו איזה "אורח" שעשו לו טובה ונתנו לו לגור בבית הזה... תמיד האשה צריכה להחדיר באוירה של הבית ש"מילה של אבא - זו מילה"! האבא - הוא המילה האחרונה - שקובע את ניהול עניני הבית!
ואשה פיקחית, שיודעת בחכמתה לעשות מבעלה "מלך" בבית - אז היא מיד תרגיש - שהיא גם ה"מלכה" בבית! בעלה ישרת אותה וימלא את כל משאלותיה - עוד אפילו לפני שתספיק לבקש ממנו... הוא "יָצִיף" אותה במחמאות וּ'בְּפִירְגוּנִים' - כתמורה לכל החום וההערצה שהיא השקיעה בבעלה! שכן כלל ברזל בידינו: "כמים הפנים לפנים - כן לב האדם לאדם"!
[וכן מספרים חז"ל במדרש (הובא בספר "מנורת המאור" נר ג' כלל ו') על אשה אחת חכמה, שציותה את בִּתָּהּ לפני לכתה לחופה, וכך אמרה לה: "דעי לך בתי! שאם את תהיי לבעלך ל'אָמָה' ('שפחה') - אז גם הוא יהיה לך לעבד, ויכבדך כִּגְבִירָהּ! ואולם, אם תתגדלי עליו לשלוט עליו כאדון - מיד תהפכי להיות נבזית ונמאסת בעיניו כאחת השפחות!!!]
ולכן, אשה שתזרע בבעלה "שושנים" - תקצור ממנו "שושנים"! ואולם אשה שכל הזמן תזרע בבעלה רק "קוצים", ולא תדע להעריך כראוי את בעלה - אז זה מה שהיא גם תקצור ממנו: "קוצים ודרדרים"! שום תועלת רִוְחִית היא לא תשיג מכל זה! אכן, הרבה "חכמת נשים" צריכה האשה, כדי לדעת כיצד להצליח לבנות את ביתה. והקב"ה אכן נתן לה לשם כך "בינה יתירה", ולכן הוא גם מצפה ממנה שתהפוך את בעלה ל...צדיק! עד כדי כך, גדול עוצמת ההשפעה של האשה כלפי בעלה! והכל רק תלוי - באיזו צורה ובאיזה יחס היא ניגשת כלפיו, וכמו שהארכנו בזה לעיל.
הנה, נספר לכם מעשה קטן, אשר ימחיש לנו היטב - באיזו חכמה ותבונה צריכה האשה להתנהג כלפי בעלה, ואיזה חיים מאושרים מצליחים להשיג על ידי זה.
מעשה היה באדם אחד, שזכה לאריכות ימים, והיה זקן מופלג. והגיע בשנותיו קרוב ל - 120 שנות חיים! יום אחד, הגיע חכם אחד לפני אותו זקן, ובפיו שאלה אחת: במה זכה כבודו לאריכות ימים? מהו הסוד שבו זכה להגיע לזיקנה מופלגת כזאת?
השיב לו אותו זקן: אם אתה רוצה לדעת במה זכיתי לאריכות ימים - תבוא אלי הביתה!
הסכים אותו חכם לדברי הזקן, והלך אחריו לעבר ביתו, כשכולו מלא סקרנות לגלות את הסוד של 'אריכות ימים' של אותו זקן. והנה, הבחין החכם, שהזקן פונה לרעייתו ואומר לה: "רחל, בבקשה תגישי 'אבטיח' טוב לכבוד האורח שלנו"!
הלכה האשה והביאה אבטיח. לקח הבעל לבדוק בידיו את טיב איכותו של האבטיח, בדק... דפק בידיו על האבטיח... ואח"כ אמר: "רחל, אולי עדיף שתביא מהמטבח את האבטיח השני..."
צייתה האשה לדברי בעלה, לקחה את האבטיח, נכנסה שוב למטבח, ויצאה עם אבטיח אחר בידיה...
קיבל הבעל את האבטיח השני, מישש שוב בידיו, ואח"כ פנה לאשתו ואמר: "אולי כדאי שתביא את האבטיח השלישי"... מבלי אומר ודברים, הלכה האשה שוב למטבח, ויצאה עם האבטיח השלישי בידה.
וכך חזר הדבר שוב באבטיח השלישי... הרביעי... החמישי... עד שסוף סוף השתכנע הבעל באבטיח החמישי, ואמר: "הָא! זה באמת אבטיח טוב"... והאורח - מבחין בכל המתרחש, שומע את כל ה'דין ודברים' שהתנהל בין הבעל ואשתו - ובין חמשת האבטיחים, ועדיין לא הבין מה כל זה עונה על שאלתו ששאל בתחילה: במה זכה זקן זה לאריכות ימים - - - ?
הבחין הזקן בסימני השאלה שעלו על פניו של האורח, חייך ואמר לו: עדיין לא הבנת את התשובה לשאלתך? א"כ בוא עימי למטבח! הכניס אותו למטבח, והראה לו שבאמת אין כלל חמשה אבטיחים, יש רק אבטיח אחד בלבד...
לתדהמתו של אותו חכם - הסביר לו הזקן: הנה, האשה - היא הסוד שלי לאריכות ימים! כלומר, בזכות האשה הכשרה שיש לי שעושה נחת רוח לבעלה בזכותה אני זוכה לחיים בריאים וארוכים! הנה ראה, שאפי' שבמציאות לא היו בבית חמשה אבטיחים, בכ"ז, כיון שהאשה רצתה לגרום 'קורת רוח' לבעלה - לכן נכנסה שוב ושוב למטבח, והביאה שוב את אותו אבטיח - כאילו היו בביתה באמת חמשה אבטיחים...(!!!)
שכן, בית שיש בו אהבה והקרבה למען השני, יוכלו להסתדר אפילו באבטיח קטן אחד - כאילו היה להם חמשה אבטיחים גדולים... וכשיש לאדם חיים כאלו נעימים ושלווים - כבר אין זה פלא שבבית כזה מאריכים ימים... עם חיים טובים כאלו, אפשר להאריך ימים ולחיות 120 שנה שלימות...!
אכן, סיפור זה המחיש לנו היטב, מה פירוש המילים "חכמת נשים בנתה ביתה"! אשה ע"י חכמתה, יכולה לבנות את החיים שלה ושל בעלה! לִזְכּות לחיות חיים מאושרים וארוכים! והכל - ע"י קצת חכמה ותבונה, שתדע כיצד להסתדר עם "הראש" של הבעל...
והנה נעבור כעת לתת כמה עצות 'אקטואליות', שבעזה"י יעזרו הרבה לְנָשִׁים לבנות את ביתם. וכל אשה שיש לה קצת "חכמת נשים" - תמהר לחטוף עצות אלו, וּתְיַשֵּׂם זאת בביתה הלכה למעשה. ואז תראה - שהתוצאות הטובות לא יאחרו לבוא.
א. עצה ראשונה לחיזוק בנין הבית:
להשתדל לשמור על "חלוקת התפקידים" שמוטלים על בני הזוג. כלומר, כל אחד ישתדל לשמור על התחום שלו בלבד, ולא לִגְלושׁ ולקבוע דעות בתחומו של השני. ולדוגמא:
בעניינים ה"גַּשְׁמִיִּים" של הבית - יש את עיקר הסמכות בידי האשה, לקבוע את סדר ניהולו של הבית. וכגון: פירוט הקניות מהחנות. בישול סוגי המאכלים. גידול הילדים, סדר צורת הבית, היכן יהיה תלוי השעון הזה, והיכן יהיה מונח העציץ הזה, ומאיזה צבע יהיה הוילון הזה, וכו'.
ובעניינים ה"רוחניים" - יש את עיקר הסמכות לבעל. לקבוע איזה עיתון או ירחון מותר להכניס לבית. ואיזה קלטות מותר לשמוע, ואיזה לא. איזו חצאית או שמלה אינה מספיק צנועה, ואיננה מתאימה לבית יהודי, וכל שכן שאינה מתאימה לבית שמכנים את עצמם "בני תורה". וכן, הבעל קובע בעניני החינוך, איזה ילד מגיע לו ממתק ופרס, ואיזה ילד ראוי לעונש ונזיפה. וכו' וכו'.
בכל העניינים הללו, שהם שייכים לתחום ה"רוחניות" של הבית - הסמכות להחליט היא בידי הבעל, שהוא ה"רָב" והפוסק של הבית. (למעט מקרים - שבהם יש צורך לשמוע גם "דעה שלישית" על הנידון, ועל כך צריך לפנות ליעוץ עם רב ירא שמים, מוסמך, ובעל נסיון.)
וַאֲבוי לזוג שלא יודעים להסתדר כל אחד בתפקיד שלו, והאשה מתערבת בתחום ששייך לבעל, והבעל מתערב בתחום השייך לאשה. שכן בזה, כל ה'שלום בית' שלהם - יהרס ויתמוטט תוך זמן קצר! שכן כלל ברזל נקוט בידינו ש"אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד"! ולכן כל אחד צריך להכיר את מקומו ותפקידו שהוטל עליו בענין בנין הבית, ועל זה הוא צריך לשים את כל הדגש, לבנות, לטפח ולהשקיע!
[וכפי שהרבי מקוצ'ק היה רגיל לומר: "אם אני זה אני, ואתה זה אתה, הרי אני - אני. ואתה - אתה. אבל אם אני - זה אתה, ואתה - זה אני, הרי שאני זה לא אני, ואתה זה לא אתה!]
וזהו באמת גם הסוד לתעלומה המוזרה שאנו רואים בבתים חילונים, שכל זוג שלישי מתגרשים, וכל זוג שני - הולך להירשם בלישכת "נשים מוּכּות"...
הסיבה האמיתית לכל החורבן הזה, היא מפני שהם שוקדים ודוגלים הרבה, על החוק המודרני שמכונה בשם "שִׁוְיון זְכֻיּות"! אין שום הבדל בין הבעל לאשה! שניהם יש להם את הסמכות לקבוע ולחוות דעה - בכל נושא ובכל תחום בבית! ממש כמו אותו "חוק מִצְרִי" שהנהיגו במדינת מצרים: שהיו מחליפין עבודת אנשים - לנשים, ועבודת האנשים - היו נותנים לנשים! (עיין בזה מסכת סוטה דף י"א:).
ובאמצעות חוק "תרבותי" זה - הם הצליחו "להחריב" את בתיהם במו ידיהם!
[ואמנם יש להבהיר, שברור הדבר, שהאשה צריכה לשתף גם את בעלה בעניינים הגשמיים, ולהתייעץ עמו, ולהראות לו איך העניינים מסתדרים. וכן להפך, הבעל צריך לשתף גם את אשתו בניהול העניינים הרוחניים של הבית, וכל כוונתנו לומר כאן, שההחלטה הסופית - נתונה לכל אחד בתחום השייך לו!]
ב. עצה שניה - שיכולה לתרום הרבה לאווירה רגועה בבית:
אַתְּ רוצה שבעלך יציית לך ויכבד אותך? את רוצה שבעלך יהיה רגוע וְשָׁלֵו, עם שמחה של 'חיוך' על הפנים?
אשה חכמה יודעת, שהסוד להצליח להפוך את ה'מצב רוח' של הבעל, הוא: לשלוח אותו לשיעורי תורה בערב! אין לאשה מושג, עד כמה שיעור תורה יכול לגרום 'מהפך רוחני' בכל הבית כולו!
במשך שעות היום הבעל נמצא בעבודה, באוירה המורעלת של אנשי הרחוב! שם הבעל רואה כל הזמן ולומד, איך לרדוף יותר אחרי כסף, יותר אחרי תאוות והנאות, יותר אחרי אנוכיות, חוצפה, וגסות, וכל מי שמצליח לעלות על השני ולרמוס אותו - הוא נחשב יותר ה"גבר" שבחברה! כל מי שיש לו - "פה גדול", "ידיים אלימות", "עיניים גדולות", ו"ראש של פוליטקאי נוכֵל וְעַרְמוּמִי" - הוא נחשב יותר ה"מוצלח" שבחברה!
נוּ, אחרי 'שטיפת מוח' כזאת, שהבעל רואה וקולט כל היום ברחוב ובעבודה, אין זה פלא - שכשהוא מגיע הביתה - הוא מתפרץ ושופך הכל על אשתו... את כל הגסות והשחצנות שנקלט לראשו מאוירת הרחוב - את כל זה הוא בא ומוציא בבית...
ולכן, אשה חכמה שרוצה לתת לבעלה "זריקות הרגעה", מה היא עושה? היא מציעה לבעלה, שילך לבהכנ"ס הסמוך לבית, ויתפלל שם מנחה וערבית, ואגב - גם ישמע שם את שיעור התורה הקבוע, שמתקיים שם מידי ערב!
אלו 'זריקות הרגעה' - בדוקות ומנוסות, שתוך ימים ספורים אפשר לראות את התוצאות בשטח...
הבעל שחוזר מהעבודה, כשכולו נסער, תשוש, וְיָגֵעַ מאירועי היום - הוא חוזר לאחר שיעור התורה - רענן רגוע שליו, ואפילו עם חיוך קטן על הפנים... ממש כאילו שפכת 'מים קרים' על אדם צמא שפגשת במדבר...
אכן, אשה חכמה יכולה לבנות את ביתה, ע"י שתקבע לעצמה כלל ברזל: "יתהפך העולם! ואולם על שיעור התורה של בעלי - אני לא מוותרת"!!! שבזה היא שופכת על ביתה אור של רוגע ושלווה, ובעלה נהפך להיות רגוע, ויותר עָדִין וְאָצִיל, שיודע להוקיר ולכבד את אשתו!
ג. עצה שלישית - להצלחת בנין הבית: זה אוצר התפילות של האשה! כן! תפילה מעומק הלב, שֶׁמְּלֻוָּה עם כמה דמעות כלפי בורא עולם, שיעזור לה ויתן לה "חכמת נשים" כדי שאכן תצליח לבנות את ביתה על יסודות חזקים ומוצקים!
ושיהיה ברור: אי אפשר לתאר ולשער, את מה שמסוגלת אמא יְהוּדִיָּה לחולל בשמיים בכוח דמעותיה! ל"אמא" יש עוצמה מיוחדת לתפילותיה, ואת כל שבעת הרקיעים - היא יכולה לבקוע - מכוח דמעותיה! הדמעות שלה פועלות כ"שוחד" לפני הקב"ה, והתוצאות הטובות חייבות לבוא... בתנאי שהדמעות יהיו נובעות באמת מתוך לב שבור ונכנע, ומתוך אמונה תמימה - שאכן, רק הקב"ה יכול להושיע אותה, ולסייע לה בבנין הבית!
ואשרי אותה אשה חכמה, שיודעת לנצל את כוח תפילותיה כלפי בורא עולם, ויש לה תמיד "כתובת" שאליו היא מפנה את כל בקשותיה ומשאלות ליבה. אשה כזאת - הקב"ה לא יאכזב אותה, והיא תזכה לראות סיעתא דשמיא בכל שלב בבנין ביתה, ובסוף הדרך - כשהיא תסתכל לאחור - היא תווכח לראות, שאף תְּפִלָּה או דמעה שלה - לא הלכו בחינם! על הכל היא קיבלה בסוף תשלום ופיצוי מלא!!
הכלל שצריך תמיד לזכור: בית 'מוצלח' - לא בונים בחכמה וכישרון - אלא בתפילות ודמעות! לא בכוח ולא במוח - אלא רק ע"י סייעתא דשמיא!
ד. עצה רביעית שמועילה לחיזוק בנין הבית:
למצוא זמנים, שיהיה לאשה 'שיחה משותפת' עם בעלה - לבד! ללא הילדים, וללא אף אחד! ממש שניהם לבד!
[ולמשל: בשבת - זו אחת ההזדמנויות הנפלאות, לטיפוח קשר זה. אז יש להורים יותר פנאי להחליף שיחה, להעביר בניהם חוויות, ולדון בעניני הבית, ובעניני הילדים].
ובקיצור: לתת 'תשומת לב' - לכל המחשבות וההרהורים של בן הזוג. ודבר זה מאד בונה ומחזק את הקשר הנפשי - שבין שני בני הזוג, ומעודד אותם להמשיך להיטב עם בן/בת זוגם, שכך ברא הקב"ה את טבע האדם, שהוא צומח ופורח - ע"י יחס, ותשומת לב, וכן חום, אהבה ועידוד, ומילה טובה, כל זה הוא הַ"בֶּנְזִין" שנותן לאדם את הכוח להמשיך הלאה, וגם לִרְצות להעניק ולתת לשני - שהטיב עמו.
נספר לכם סיפור קטן, ותבינו היטב למה כוונתנו:
מעשה היה בזוג נשוי, ש"שלום הבית" שלהם היה מעורער ולקוי. כל יום היה בניהם סכסוכים וקטטות, ולא הצליחו להגיע לעמק השווה. עד שיום אחד החליטו להפנות את טענותיהם אל רב השכונה, וכאשר יפסוק - כן יעשו.
אמרו ועשו. הלכו לרב וסיפרו לו על מטרת בואם. שמע הרב את הרקע, ואז פנה אל הבעל, ואמר לו:
"מה בפיך? מהו הדבר - שלדעתך - גורם את הסכסוך והמריבות בבית?
ענה לו הבעל: אני מרגיש בבית - כאילו אין לי אשה! אני מרגיש כאילו אני חי לבד, בודד וגלמוד!
"היתכן"? - נזדעקה לעומתו האשה, היתכן לומר כך - אחרי כל מה שאני עובדת ומקריבה כל היום למענך ולמען הבית? האם יש למישהו מכל השכנים - בית 'מבריק' כמו שיש לנו? חדרים מצוחצחים ומסודרים - כמו שיש לנו? בגדים מגוהצים וּמְבֻשָּׂמִים - כמו שיש לנו? ואחרי כל הטורח והעמל הרב שאני משקיעה בבית - אתה עוד מעיז להתלונן ש"אין לך אשה בבית"??? - - -
שמע זאת הבעל, נאנח ואמר: "לא 'התחתנתי' עם הָרְצָפות, ולא כתבתי 'כתובה' עם הרהיטים. התחתנתי עם אשה, כדי להתקשר אל נשמתה, ואל כל תכונותיה ונעימות הליכותיה, וא"כ מה בצע לי בכל הבית המבריק והבגדים המצוחצחים - בעוד שאני מרגיש שהעיקר חסר מן הבית! אין לי טיפה של יחס ותשומת לב מצד האשה, גם לא טיפה של כבוד והערצה, כלום! לא התחתנתי עם "עוזרת ומטפלת" שתבריק לי את הבית, אלא רק עם אשתי, ואת זה אני לא רואה בבית!
אכן, נאנח הבעל, יש לי בית נאה להפליא - ואולם 'אשה' עדיין חסרה לי!...
הנה לפניכם דוגמא מאלפת, עד כמה חוסר תקשורת וחוסר תשומת לב - יכולים להפריע בבנין הבית, עד כדי כך שהבעל ירגיש את אשתו כמו "עוזרת ומטפלת" בבית, ולא כמו יחס של "אשה - לבעלה"!
ודבר זה מזכיר לנו את הסיפור העממי, על הכלב והחמור, שיום אחד, והיה זה ביום קיץ חמסין וחם, חזר החמור מיום עבודה מתיש ומפרך, ושב אל האורווה כדי להשיב את רוחו במעט שעורים שהונחו לידו.
לפתע, פנה החמור אל ידידו הכלב, ואמר לו בנימה של תרעומת:
"ראה נא כמה 'טיפש' אדונינו בעל הבית, אני החמור, שעובד כל היום קשה מהבוקר ועד הערב, ועושה את כל עבודתו של הבעה"ב בנאמנות ובמסירות, ובכ"ז אינני מקבל אלא רק מנת שעורים דלה וזעומה, וגם את זה נותנים לי במידה ובמשורה, ובכמות מצומצמת. ואילו אתה הכלב, שאינך עובד ולא עושה כלום, וכל היום רק "מטייל" ברחובות, ובכ"ז זוכה אתה לקבל מהבעה"ב לִיטְרָא של בשר שָׁמֵן ומדושן!
האם כך היא מידת ההגינות והיושר? - רטן החמור באוזני ידידו הכלב.
והכלב - נבוך לרגע לשמע דברי טענותיו של החמור, אך מיד התעשת וענה לו:
"אכן, אך אם באמת לא הָיִיתָ "חמור חַמורְתָיִים" הָיִיתָ משכיל להבין זאת בעצמך, שלא העבודה היא העיקר, אלא לפעמים צריך לדעת גם איך "לקשקש בַּזָּנָב" לבעל הבית...
וזהו בעצם הלקח הגדול, שצריכה גם האשה לקחת לתשומת ליבה: לא העבודה היא העיקר, ולא ה'טורח והנקיון' הם שתופסים "מקום ראשון" אצל הבעל, אלא לפעמים צריך לדעת גם איך "לקשקש בזנב" ולתת קצת יחס ותשומת לב - שזה לפעמים חשוב לבעל הרבה יותר מהעבודה עצמה...!!!
- - - לתשומת לב!
ולכן, אשה שהקב"ה חנן אותה ב"חכמת נשים", לוקחת את הדברים הללו לתשומת ליבה, ומשתדלת "לכבוש" את ליבו של הבעל בחכמה ובתבונה, על ידי מתק שפתיה וְקֶסֶם דִּבּוּרֶיהָ. ובכך זוכה היא לבסס את ביתה באווירה נעימה ורגועה!
הכלל שצריכה האשה תמיד לזכור: "עד כמה שהאשה תעשה את בעלה ל"מלך" בבית - באותה מידה - הוא יהפוך אותה ל"מלכה"! שכן, יש שפה אחת, שאיננה מתבטאת במילים וגם לא במעשים, וזוהי: 'שפת הלב'!! להעניק קצת מרגשות הלב - כלפי השני! [ואמנם, אסור לאשה לשבת בחיבוק ידיים, ולחכות שדבר זה יבוא קודם מצד הבעל - שכן זוהי רק עצת היצר כדי להחריב את ביתה! עליה לדעת היטב, שבשביל "שלום בית" - צריכים קצת לשלם ולוותר, להעניק ולתת, ואולם, בסופו של דבר - היא תראה שהיה זה באמת "עסק משתלם"! שכן, היחידה שתרוויח מכל זה - זו תהיה האשה! היא תרוויח שהבית שלה ימשיך לשגשג ולפרוח לתפארת! ואז, כולם יזקפו זאת לזכותה של האשה, שהיא ה'עקרת' של הבית!]
סיימנו פרק זה. נקווה שבאמת יצאנו עם מסקנות מעשיות - ביד. ונתמצת אותם בקצרה:
אשה חכמה יודעת ל:
* לשמור על "חלוקת התפקידים" בתוך ביתה.
האשה - 'מנהלת המשק' - של הבית.
והאיש - 'מנהל הרוחני' - של הבית.
* אשה חכמה - יודעת לטפטף לבעלה את "טיפות הפלא" שטמונים בתוך התורה. ושולחת אותו לשיעורי תורה בכל ערב.
* אשה חכמה - יודעת "לשמור קשר", ומפעילה קו ישיר אל הקב"ה, 24 שעות ביממה, וזאת ע"י אוצר התפילות והתחינות שידועים רק בשפה של "האמא"!
* אשה חכמה - יודעת לכבוש ולקנות את ליבו של הבעל - ע"י שמעניקה לו "יחס ותשומת לב". ומחלקת את האהבה שבליבה - בראש ובראשונה לבעל!
אלו הם סיכום העצות שמועילות לחיזוק וביסוס בנין הבית, שהעלנו בפרק זה. ואולם עיקר העיקרים שאסור לאשה לשכוח, זה הסוד הגדול של: "חכמת נשים בנתה ביתה"!
גורל הבית ועתידו - תלוי ב'כף המאזניים' שבידי האשה! היא זאת שנותנת את כל הכוח, האנרגיה, והדלק - שדוחפים את המשך תיפקודו של הבית!
וניקח לדוגמא - את התיאור של 'אֳנִיָּה' שמפליגה בלב הים: למעלה רואים את הסיפון העליון, את התורן, את הַמִּפְרָשִׂים, וגם את הדגל שמנפנף בראש תורן האונייה. ובקיצור: רואים אוניה משוכללת ומשוריינת, במשקל של כ-2 טון, ששטה לה בשקט ובשלווה על פני המים. ואולם, היודעים אתם מה 'דוחף' את כל המעצמה האדירה הזאת? מי עומד מאחורי כל המיפעל האדיר הזה?
כדי לגלות את פשר תעלומה זו, עליכם לרדת למטה אל בטן האוניה, ושם תראו שני מכונאים משוחרים ומפוחמים, וכל בגדיהם מלאים כתמי שמן ולכלוך - - -
ואז תתפלאו לשמוע, שדוקא בזכות האנשים המלוכלכים האלו - עומדת ונשענת כל האוניה הגדולה!
הם אלו שמפעילים את המנועים של האונייה, והם אלו שמכוונים ומנווטים אותה - בתוך כל הים הסוער!
אמנם, אדם שעומד מבחוץ, לא מעלה על דעתו שאנשים "קטנים" אלו יש להם חשיבות כלשהו, בתוך כל האונייה הגדולה הזאת - - - ואולם, כל בר דעת מבין, שמבלעדי האנשים הללו - כל האונייה הכבדה הזאת - לא יכולה לזוז אפילו מטר אחד! הם אלו שדוחפים וממריצים את כל התיפקוד הענק של האונייה!
וזוהי בדיוק התמונה האמיתית של דמות האשה בבנין הבית: כולם מבחוץ רואים שהבית "שׁוקֵק חיים" וּמְתַפְקֵד טוב: ניקיון, סדר, בישולים, שמחה, אוירה רגועה, וכו'. ממש בית להפליא!
ואולם אף אחד לא מעלה על דעתו - שמי שעומד מאחורי כל התיפקוד הענק הזה - זוהי דוקא האשה הצנועה שנמצאת בתוך ירכתי הבית!
כן! זאת האשה עם ה"סינר והחלוק והכתמי שמן" - היא זאת - שדוחפת וממריצה את כל המפעל האדיר הזה של בנין הבית! הכל נשען הודות לתבונתה וחכמתה של האשה!
ללמדך, שיש בכוח האשה לגזור ולחרוץ את גורל עתיד ביתה: האם יהיה בית של שלווה ומרגוע, או שביתה יהפך להיות ח"ו בית שבוערת בו אש של מחלוקת שינאה קינאה ותחרות! ח"ו. הכל תלוי ב"מושְׁכות" שנמצאים בידי האשה!
וכפי שמספרים לנו חז"ל, שהיו בעולם שלשה אנשים חשובים, ענקים ומיוחדים, ובסופו של דבר כולם נפלו ונאבדו - בגלל האשה הטיפשה וְהָאֱוִילִית שהיתה להם. ואלו הן:
א. העשיר שבעשירים - הלא הוא - קרח! שבזמן שחז"ל רצו לתת לנו מושג איזה עושר עצום היה לו, הם מתארים לנו (בגמרא מסכת פסחים, דף קי"ט.) שהיו לו 300 חמורים שהיו נושאים רק את המפתחות(!!) של כל אוצרות הזהב הרבים שהיו לו! כזו עשירות מופלגת! שעד היום נוהגים לכנות אדם מליונר בשם "עשיר כקרח"!
ובכ"ז, מי בסוף הפיל אותו בפח, והוריד אותו מכל העושר העצום הזה - עד לשאול תחתית להיבלע בתוך האדמה? היתה זאת אשתו המרשעת והאווילית! היא זאת שֶׁהִתְּסִיסָה וסכסכה בין בעלה לבין משה רבינו, עד שגרמה לו להבלע באדמה, ולהאבד מהעוה"ז וגם מהעוה"ב!
ב. האדם השני - שג"כ נטרד ונפל מחמת אשתו, הלא הוא - החכם שבחכמים - שלמה המלך! שהיה שולט על כל הבריאה כולה, ואפילו השדים והרוחות היו מפחדים ממנו! גם "אַשְׁמְדַאי" - מלך השדים - ג"כ היה רועד ממנו!
ובכ"ז, מי בסוף כן הצליח להפיל לו את כל חוכמתו העצומה? היתה זאת שוב אשתו! שכך מתארים לנו חז"ל בנביא (מלכים א', פרק י"א, פסוקים ד'-ו) "...ויהי לעת זיקנת שלמה, נשיו היטו את לבבו אחרי אלהים אחרים וכו', ויעש שלמה הרע בעיני ה', ולא מילא אחרי ה' - כדוד אביו". עכ"ל.
מדהים ממש לראות, את כוח עוצמת השפעתה של האשה כלפי בעלה. עד כדי להפיל אפילו את האיש שחז"ל מכנים אותו - "החכם שבחכמים", שהיה מושל בכל הבריאה כולה!!! גם אותו הצליחה האשה להפיל!!!
ג. והאדם השלישי - שג"כ נטרד ע"י אשתו, הלוא הוא ה"גיבור שבגיבורים" - שמשון הגיבור!
אף אחד בעולם לא יכול היה להתמודד ולנצח מול גבורתו העצומה! בשני ידיו - הוא הצליח למוטט יסודות של בנין שלם! במכה אחת - היה הורג 100 פלישתים גויים! היתה לו גבורה ממש מפליאה, למעלה מכוחות אנוש!
ובכ"ז מי בסוף כן הצליח להתיש את כוחו, ולגמור לו את חייו? היתה זאת שוב אשתו (שנקראת בשם "דלילה") שגילתה לפלשתים את סוד גבורתו של בעלה, ובכך גרמה למותו!
אתם שומעים איזה הרס וחורבן יכולה האשה לגרום לבנין הבית? - עד כדי כך, שאפילו העשיר שבעשירים (קרח) והחכם שבחכמים (שלמה המלך) והגיבור שבגיבורים (שמשון) - גם אותם הצליחה האשה למוטט, ולהרוס להם את כל חייהם!
כך נראה המצב העגום והעלוב - בבית שחסר שם לאשה את - ה"חכמת נשים"!
ומאידך - מצינו גם מצינו - לאיזו דרגות גבוהות מאד, יכולה האשה לרומם ולעלות את בעלה, אם רק נוהגת עמו ב"חכמת נשים" שהקב"ה העניק לה!
וניתן כמה דוגמאות להמחשת הדברים:
א. כולנו מכירים את התנא הקדוש - רבי עקיבא, שהיה מסוגל להחיות מתים! ואולם האם מישהו מכיר את אשתו הצנועה - רחל - שהיא זאת שדחפה והמריצה ועודדה אותו - ללכת ללמוד תורה, והיתה מוכנה לחיות בביתה 24 שנים תמימות - בודדה לבד, בלא בעלה, ועם פחד תמידי, העיקר שישב וילמד תורה. עד שלבסוף הפכה את בעלה להיות באמת ענק בתורה - - - ? אכן, לא לחינם קבע ר' עקיבא על אשתו, שכל התורה שילמדו לאורך כל הדורות - הכל נזקף לזכות אשתו הצדקת והחכמה!
ב. כולנו מכירים את גדלותו של הסטייפלר, שהיה אדם גדול וקדוש. ואולם, האם מישהו מכיר את אחותו של החזון איש - שהיתה אשתו של הסטייפלר - שהיא זאת שעמדה מאחורי כל גדלותו של בעלה הקדוש?! היא זאת שהסכימה לנהל את כל ביתה לבד - העיקר שבעלה ימשיך ללמוד תורה!
ג. כולנו מכירים את גדלותו בתורה של הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל, את עומק עיונו הנפלא, ואת חידושיו בהלכה המבריקים. ואולם - רק רגע! מישהו חשב פעם על האשה הצנועה, שעמדה מאחורי כל האישיות הזאת, והיתה מוכנה להקריב ולהתמסר למען תורתו של בעלה, ולשבת ולהמתין בביתה הדל - עד השעות הקטנות של הלילה - שעה שבעלה היה חוזר אז מבית המדרש - - - ?
וכן כהנה וכהנה, ישנם דוגמאות למכביר, על נשים שידעו לנצל את ה"חכמת נשים" שלהן, ובחכמה ובתבונה - הצליחו לבנות את בעליהן, ולרומם אותו - עד לכדי להיות גדול בתורה, ואפילו להגיע עד לדרגת - - - "גדול הדור"!!!
לא לחינם אומרים העולם: "מאחורי כל אדם גדול - עומדת אשה גדולה". ואף אנו נוסיף ונאמר: "מאחורי כל בית 'מוצלח' - עומדת אשה שיש לה הרבה "חכמת נשים"!
ובידי כל אשה ואשה, נתונה הבחירה להחליט: למי היא רוצה להדמות, וממי היא רוצה ללמוד - - - האם היא רוצה בית - כמו של אשתו של קרח, או אשתו של שלמה המלך, או שמשון, שנשים אלו גרמו להחריב את ביתם ואת בעליהן... או - שהיא שואפת ללמוד - מאשתו של ר' עקיבא, או הסטייפלר, איך שהם השכילו לבנות את ביתם בהצלחה ובחכמה רבה - לדורי דורות!
* הבחירה לכך נתונה בידי כל אשה ואשה! ?
ואשרי אותה אשה, שמודַעַת לגודל האחריות הרובץ על כתפיה בבנין ביתה, ויודעת גם לנצל את ה'חכמת נשים' וה'בינה יתירה' שהקב"ה נתן לה - בכדי לרומם בהם את בעלה ואת הבית כולו !
דרשה ב' - ל'נישואין'
מושגי ה"אהבה" של שנות ה - "2000":
אהבה בין בני הזוג: האם זו אהבה 'אמיתית' - או מזוייפת'?
מחקר - מפליא - מדהים - ומרתק !
בבוא הזוג הצעיר בברית הנישואין, עומד הרב המקדש תחת החופה, ומקריא בקול צלול את שבע הברכות. והנה לפתע שומעים אנו מילים מפליאות, הלקוחים מתוך הברכה השישית, שפותחת ואומרת "...שמח תשמח רעים "אהובים", כשמח יצירך בגן עדן מקדם..." וכו'.
ואז, עוצרים אנו לרגע, ומהרהרים לעצמנו:
כאן בעצם אנו מברכים את החתן והכלה, שיגיעו ל'שיא' פיסגת האהבה והשמחה - בדיוק כפי אותה אהבה ושמחה שהיה לאדם הראשון בהיותו בגן עדן! שאז היו - הוא ואשתו - הנבראים היחידים בכל העולם, והאהבה שלהם היתה באמת אמיתית ומושלמת, ללא שום קנאה או תחרות מהשני. ממש זוג "רעים אהובים" זה לזה!
ובאמת, כיצד אפשר להבטיח דבר כזה שתמיד יהיה לנו סיפוק ואהבה מבן הזוג? והרי החיים הם כמו 'כביש מתפתל' שיש בהם עליות וירידות. מצבי עַצְבוּת ומצבי שמחה, זמנים של אהבה, וזמנים של אי הבנה וחוסר תקשורת. לא הכל הולך חלק על "מגש של כסף". ישנם הרבה קְשָׁיִים וניסיונות שבהם צריכים להתמודד שני בני הזוג במשך ימי חייהם. שהרי, לכל בן זוג יש את האופי המיוחד שלו, בכל הדברים ובכל התחומים. ולמשל: תכונות - השכלה - נטיות - דעות - אורח חיים - שכל - רגש - טבעים - הרגלים וכו', וא"כ כיצד האהבה יכולה ל'גָשֶׁר' ולחבר בין שני בני הזוג - בזמן שלכל אחד מהם יש את הטבעים ההפוכים מהשני - - -? וכי המושג של "אהבה" יכולה לכסות על כל הפשעים והחסרונות של הבן זוג?
ובכלל, כיצד חז"ל יכולים להבטיח לנו - חיים על "מגש של זהב" - כמו אדם הראשון בגן עדן? וכי פגשנו פעם מציאות של חיים מאושרים כאלו?
הירהורים כאלו ואחרים, עולים בראשנו ברגע שאנו מהרהרים בנוסח הברכה שתקנו חז"ל לזוג הצעיר.
והתשובה לשאלה זו, נעוצה בשורש היסוד של המושג "אהבה" בין בני הזוג. מה נקרא בכלל 'אהבה', לאיזה כיוון היא מובילה, וכיצד אפשר להשיג אותה?
ובכלל, מה ההבדל בין הנישואין של החרדים - לנישואין של החילוניים, הרי בשניהם יש את האהבה, ואת התשוקות והרצונות, ובכל זאת תתפלאו לשמוע ש'תהום עמוקה' מבדילה וחוצצת בין שני המחנות הללו! ולשם כך, עלינו לרדת לעומק הנידון, ולהגדיר לעצמנו - פעם אחת ולתמיד - במה מתבטאת ה"אהבה" לפי השקפת התורה, שעל אהבה מסוג זו - בנו חז"ל והבטיחו, שזוג שישתמשו באהבה זו - מובטח להם חיים כמו שהיה לאדם הראשון בגן עדן! כיצד ניתן להגיע לכל זאת - ? ? ?
ובקיצור נשאל: מה פירוש המושג שנקרא "א-ה-ב-ה"?
ולשם הבהרת הדברים, נקדים תחילה הקדמה קצרה:
בדורות האחרונים, לקחו מילה קדושה, מילה עמוקה מאד שנקראת בשם "אהבה" - וּפָרְטוּ אותה - לפרוטות! הפכו את המילה הזאת לדבר זול, ולא זאת בלבד - אלא גם לדבר מגעיל ובלתי נימוסי!
בואו ונבדוק: האם המושג האמיתי של האהבה - יכול באמת להתאים לְמָה שקוראים ברחוב "אהבה"? הרי בעצם זו לא אהבת השני, אלא אהבה עצמית! אדם אוהב את השני בגלל שיש לו "סיפוקים" ממנו!
זו אהבה שיקרית! אהבה מזוייפת! אהבה מדומיינת!!!
והגרוע מכל: זו אהבה 'רִגְעִית'! שאח"כ האדם מואס וקץ בה, עד שכבר הוא לא יכול להסתכל בה!
וניתן דוגמא: ניקח אדם שחלום חייו זה - 'גלידה'! והנה, הוא מקבל מתנה ליום החתונה - גלידה! גובה - 2 מטר. רוחב - 60 ס"מ, ו- 6 ס"מ עובי, ואומרים לו: בבקשה, נא ללקק!
כמה זמן הוא יהיה מסוגל ללקק, עד שהגלידה תימאס עליו כ"כ - עד שכבר הוא לא יהיה מסוגל אפילו לשמוע את המילה "גלידה"!!! הוא כל כך התרגל לגלידה, עד שכבר הוא 'מקיא' אותה החוצה...!!!
ולמה באמת זה כך? משום שכך הוא טבעו של האדם, שדוקא מה שאין לו - את זה הוא רוצה להשיג, ומה שכבר יש בידו - כבר נמאס עליו... בבחינת "מים גנובים ימתקו"...
הַשִּׁגְרָה היום יומית מכניסה לאדם תחושה של 'שיעמום' וחוסר סיפוק, ומייבשת לו כל לחלוחית של אהבה! א"א להמשיך עם אהבה זמן ממושך מבלי כל התחדשות, כמה שיהיה לאדם יותר את האהבה הזאת - באותה מידה - היא תלך, ותפחת, וְתִדְעַךְ - עד שתימאס...
אוי לנו אם נבנה את ביתנו על בסיס של אהבה כזאת! לאחר חדשיים שלשה, חצי שנה, מקסימום שנה - וכבר האהבה הזאת 'תפריח' את בני הזוג מהחלונות... הם יִגְמְרוּ את חיי הנישואין - כְּשֶׁבַּיָּד ישאר להם - רק "חלומות" וְרֻדִּים, שהאהבה המזוייפת דִּמְיְנָה להם בראש...
אנחנו צריכים לבנות את הבית שלנו בצורה כזאת - שאחרי 20 שנה מהנישואין - נאהב את בן הזוג יותר חזק מהאהבה שהיתה בתחילת הנישואין!!! אנו צריכים סוג אהבה כזאת שֶׁתִּגְדַּל ותתעצם, ולא שתרד ותדעך... אהבה שֶׁתִּתְמַמֵּשׁ לא רק ב"דמיונות ובחלומות" - אלא תתבטא 'מעשית' בחיי היום יום לאורך כל שנות חיי הנישואין! אהבה עמוקה ומושרשת בנשמה ולא סתם "מילים פורחות באויר"!
איזה זוג לא חולמים על אהבה כזאת נפלאה! ואולם הבעיה - כיצד משיגים אותה? כיצד ניתן להפוך אותה מ"חלום" - ל"מציאות"? על נושא זה - נרחיב את הדיבור בפרקים הבאים:
תחילה, הבא נחזור 4000 שנה אחורה, אל נישואי האבות הקדושים, ונתבונן איך אצלהם היתה מתבטאת המושג של "אהבה" בנישואין:
הנה, בשני מקומות בתורה, נזכרת המילה 'אהבה' בנישואין של האבות הקדושים:
אצל יצחק אבינו.
ואצל יעקב אבינו.
1. אצל יצחק - כתוב בפסוק בבראשית (פרק כ"ד, פסוק ס"ז) "...ויקח (יצחק) את רבקה, ותהי לו לאשה, וַיֵאַהַבֶהָ" וכו'.