אור ברסלב
אמרי יחזקאל - מעגל החיים נישואין › דרשה ג' - ל'נישואין'

אמרי יחזקאל - מעגל החיים

נישואין · דרשה ג' - ל'נישואין'

דרשה ב' - ל'נישואין'

המזל שלך מחכה לך ב"מפעל הפייס"!

תחקיר לגברים ששווה "מליונים":

באיזה "מפעל הפייס" ניתן להגריל ולזכות

באשה "אשת חייל" - ? ? ?

(המאמר מיועד בעיקר לגברים)

יסוד הנישואין ושורש הזיווגים - הם בעצם ה'תכלית' של כל בריאת העולם! כל קיום העולם, מתבסס אך ורק על רקע זה של "זוּגִיּוּת", של חיים ב"צַוְותָּא", אדם וחבירו, בעל ואשתו, וכו'.

ומבלעדי זה - אין שום משמעות לכל תכלית הבריאה!

ודבר זה למדנו מתוך דברי חז"ל, שדרשו על הפסוק הראשון בתורה - "בראשית ברא אלוקים" וכו', והסבירו חז"ל (במדרש רבה, וכן בילקוט שמעוני) שהקב"ה העביר לפניו את כל כ"ב האותיות, ולא מצא 'אות' שמתאימה - בכדי להתחיל לברוא בה את העולם - אלא רק האות "ב", וזאת משום ש"בית" היא לשון של "ברכה"!

ממשיכים חז"ל לספר, שמיד באה האות "אָלֶף" בטענה לפני הקב"ה, שמכיון שהיא האות הראשונה מכל כ"ב האותיות, מדוע יגרע זכותה שלא יתחילו בה את בריאת העולם?!

השיב לה הקב"ה: שהוא יתן לה "פיצוי", ובזמן שהוא ימסור את התורה לעם ישראל - היא תהיה האות הראשונה שבה הוא יפתח את עשרת הדיברות. שנאמר "אנוכי ה' אלוקיך" וכו'.

עד כאן דברי חז"ל במדרש.

וכאן, יש להציג שאלה, שלכאורה דברי חז"ל אלו מופלאים ואינם מובנים:

וכי משום שהאות 'ב' מסמלת על לשון של 'ברכה' - לכן דוקא היא נבחרה כדי שיבראו בה את העולם? הרי גם האות 'א' יכולה לסמל להרבה לשונות של ברכה וסימן טוב, וכגון: אהבה, אחוה, אמונה, ארך אפיים, איילת אהבים, וכו'. ואיזו "ברכה מיוחדת" מצאו חז"ל דוקא באות 'ב' - יותר משאר כל האותיות?

והתשובה על כך - מפליאה שבעתיים:

כאן התורה רצתה לרמוז לנו, את הברכה המרכזית שמהווה את הבסיס והקיום לכל הבריאה כולה! ומהי? זוהי האות "ב"! מספר "זוּגִי"! כלומר, הברכה היא - שיש "זוּגִיּוּת" ביחד!

העולם יכול להתקיים רק אם חיים בו בשתיים! ביחד! איש את רעהו ולמען הזולת! אין קיום לעולם עם אות א' - שהיא בודדה לבד! אין קיום לעולם, אם כל אדם מחזיק את עצמו לבד - במרכז העולם, וחושב שכולם נבראו למענו, כדי לשרתו.

ובקיצור: אין קיום לעולם עם "אֶנוכִיוּת", אלא רק עם "חברותא" ו"זוגיות" שכל אחד עוזר ומטיב לשני. ולכן הקב"ה ברא את העולם דוקא באות "הזוגית" - ב', לרמוז לנו, שאין לך דבר שמחזיק את קיום העולם - וגם אין לך "ברכה" יותר גדולה - כמו המצב של חיים בצוותא, איש למען רעהו, ולמען הטבת הזולת!

ובעצם, יסוד זה, כבר מפורש להדיא בתוך הפסוקים של התורה הקדושה. ונקדים לכך הקדמה:

חז"ל במסכת סנהדרין (דף נ"ט:) מתארים לנו, איזה חיים יפים ומאושרים - היו לאדם הראשון, כשהיה חי בגן עדן. וזה לשונם שם:

"...אדם הראשון היה מיסב בגן עדן, והיו מלאכי השרת צולין לו בשר, ומסננין לו יין"!

שמעתם? ממש "חיי גן עדן"! אדם הראשון יושב לו בשקט ובנחת, ומלאכים(!) היו צולין לו בשר על האש, ומסננין לו יין מששת ימי בראשית!

מה כבר יכול להיות יותר טוב מזה?

ואולם תתפלאו לשמוע, איך התורה התייחסה לחיים מפונקים כאלו. וכך מגדירה התורה את מצבו של אדם הראשון בגן עדן: (פרק ב' פסוק י"ח) "ויאמר אלוקים, לא טוב היות האדם לבדו"!

ממש לא יאומן! הקב"ה קובע, שכל חיי גן עדן האלו - הם מצב של "דיעבד"! מצב של "לא טוב"! אין בהם שום טובה ותענוג!!!

למה? מה היה חסר לאדם הראשון? על זה ממשיך הקב"ה ומסביר בהמשך הפסוק - "אעשה לו עזר כנגדו" - חסר לו אשה! בת זוג! חסר לו - חיים "בצוותא"!

כשהאדם חי לבד בעולם, ואוכל בשר ושותה יין ויש לו את כל התענוגים שבעולם - אבל מבלי להעניק גם לשני - הקב"ה קובע שאלו חיים "לא טובים"! כל הבריאה כולה, וכל תענוגי גן עדן כולם - הם בגדר "לא טוב"! כשאין לאדם מישהו שיוכל גם להטיב ולהעניק לו, ולהתחלק עימו בכל הטובות - ובכל הַחֲוָיות שיש לו - הרי זה מצב של תוהו ואפס, עד כדי כך - שאין להקב"ה 'סִפּוּק' מכל מערכת הבריאה כולה!

מדהים ממש לראות, איזה משקל כבד - יש לזוג שחיים בצוותא, שהם מהווים את הבסיס לכל קיום הבריאה, והם גם משלימים את ה"טוב" - שהיה חסר לאדם הראשון בגן עדן!

ובאמת, שגם חז"ל התייחסו בחומרה רבה, על אדם שחי לבדו בלי קיום של 'צוותא', עד כדי כך שכתבו עליו בגמרא מסכת יבמות (דף ס"ב:) וזה לשונם: "אמר ר' חַנִיאְלַי, כל אדם שאין לו אשה, שרוי בלא שמחה, ובלא ברכה, ובלא טובה, וכו'.

כלומר, שכל המעלות של שמחה וברכה וטובה - האדם מקבל אותם רק כשהוא מתחתן, שאז הוא חי בצוותא ומקריב משלו למען הזולת. ואולם, כל עוד שהוא חי רק לבדו - אין לו שום מעלות, והקב"ה מגדיר את מצבו בציון של - "לא טוב"!

[ומטעם זה, קראו חז"ל לחתונה בשם - "נישואין", שהוא מלשון "התנשאות", כלומר, שלאחר החתונה האדם יכול להתנשא ולהתרומם - על ידי קבלת כל המעלות שהובטחו לו מפי חז"ל: שמחה, ברכה, וטובה וכו'].

אלא שכאן יש לעמוד על נקודה אחת מפליאה:

מה כוונת חז"ל שאמרו, ש"כל השרוי בלא אשה - שרוי בלא... "שמחה"! והרי במציאות אנו רואים הרבה בחורים רווקים, שעדיין לא נשאו אשה, ובכ"ז הם תמיד עליזים ושמחים עם חיוך על הפנים! ומהיכן חז"ל שאבו את הבטחון הזה לקבוע באופן מוחלט - שחייהם של אלו הם "בלא שמחה", נגד המציאות שעינינו רואות? ויותר מזה: הרי בחורים אלו גם לומדים תורה, ועל התורה נאמר - 'פיקודי ה' ישרים "משמחי לב"! וא"כ בודאי שהתורה משמחת את ליבם, וכיצד חז"ל יכולים להעיד עליהם, שהם שרוים "בלא שמחה"? - - -

תשובה על כך, למדנו מתוך דברי הגמרא במסכת קידושין (דף ב':) שם נתנו לנו חז"ל הגדרה קולעת, איך נראה מצבו של אדם שעדיין לא נשא אישה. וכך מתארת שם הגמרא: "דרכו של איש לְחַזֵּר אחרי אשה, ואין דרכה של אשה לְחַזֵּר אחר האיש. משל לאדם שאבדה לו אבידה, מי מחזר אחרי מי? וכי לא בעל האבידה מחזר אחרי אבידתו"? עד כאן דברי הגמרא.

שמעתם? כאן חז"ל גילו לנו, שמי שלא נשא עדיין אשה - המצב הנפשי שלו - היא בתחושה, של כמו אדם שמחפש אחרי "האבידה" שאבדה לו! כלומר, הוא מחפש את בת זוגתו שנילקחה מצלעו, ואח"כ "נאבדה" לו, וכעת הוא צריך שוב למצוא אותה, ולהתחבר אליה ע"י הנישואין!

נוּ, אחרי הגדרה כזאת, אין לנו יותר שום קושיא, מדוע אדם שלא נשא אשה שרוי בלא 'שמחה' - שהרי כיצד יוכל לשמוח, ומוחו וליבו טרודים כל הזמן - בחיפושים אחרי 'אבידתו' שנאבדה לו שהיא בת זוגתו! אמנם בדרכו הוא מוצא גם "מציאות" אחרות, שזוהי התורה שמשמחת את ליבו, ואולם, הָעַצְבוּת על האבידה הקודמת - עדיין נשארת בליבו! הוא לא מתנחם במציאה הזו (של התורה) על האבידה הקודמת שאבדה לו! ולכן, גם כשהוא שמח - עדיין אין זו שמחה מושלמת שנובעת מעמקי ליבו - עד שימצא את "אבידתו" שהיתה שייכת לו משורש נשמתו!

נמצא, שאת השמחה המושלמת, להרגיש אושר פנימי ומרגוע נפשי אמיתי - האדם יכול להשיג רק לאחר הנישואין. שאז, לאחר שהאדם מצא את "אבידתו" - ממילא חוזרת אליו 'ישוב הדעת', וראשו נעשה יותר צלול כדי לקלוט לתוכו דברי תורה!

[ועוד דבר מבהיל, גילו לנו חז"ל במסכת קידושין (דף כ"ט:) ואמרו: שכל בחור שכבר עבר את גיל העשרים, ועדיין לא נשא אשה, הרי הוא שרוי כל ימיו בהרהורי עבירה!!! וא"כ, כיצד יתכן שיהיה לבחור רווק - שמחה פנימית מושלמת - בעוד שמוחו מבולבל כל הזמן בהרהורי עבירה? ודי בהערה זו למבין.]

אלא שכעת יש לשאול את השאלה בכיוון ההפוך:

מדוע אנו לא רואים את השמחה - אצל אלו שכבר נמצאים אחרי החתונה? מדוע לפעמים רואים את הבעל שהוא "מַשְׁמִין" מרוב לחץ ועצבים, ולא מרוב אושר ושמחה? [וכמו שמספרים על אותו אחד, ששאלו אותו לאחר נישואיו, שאלה תלמודית מחודדת: כתוב בפסוק "מצא אשה מצא טוב". ונשאלת השאלה: אם זו 'מציאה', מדוע צריך לקנות אותה ע"י קנין של "נישואין"? הרי מציאה זוכים בה מן ההפקר, ללא שום קנין?

תירץ להם אותו חתן: טעות בידיכם, לאחר החתונה נוכחים לראות שבאמת האשה היא לא כל כך "מציאה" כמו שחשבו בהתחלה...

חזרו ושאלו את אותו 'למדן':

ישנה סתירה בפסוקים: הפסוק בספר משלי אומר "אשת חיל מי ימצא" ואילו בסוף הפרק כתוב "רבות בנות עשו חיל" וכו'.

ונשאלת השאלה: אם רבות בנות הם נשות חיל, א"כ מדוע שלמה המלך מחפש ושואל: "אשת חיל - מי ימצא"?

השיב להם אותו למדן: אין כאן שום קושיא: פסוק אחד מדבר על - לפני החתונה. ופסוק שני על - אחרי החתונה.

לפני החתונה: כולם משבחות את הכלה ואומרות עליה שהיא אשת חיל, בעלת מידות, טובת לב, בחורה עדינה ומסורה, וכו', וכפי שכתוב "רבות בנות עשו חיל"!

אולם לאחר החתונה, מתברר לבעל שאכן: "אשת חיל - מי ימצא"? שכן, כבר בשנה הראשונה שלאחר הנישואין - הוא הספיק כבר להכיר את אשתו - הרבה יותר טוב ממה שהוא חשב עליה קודם לכן... ואז, הוא עומד ואומר לעצמו באכזבה: אכן! באמת "אשת חייל" - מי ימצא - - -

סיפורים אלו נראים לנו כבדיחה, ואולם לצערינו זו המציאות שאנו פוגשים אצל הרבה חתנים לאחר הנישואין. ובהרבה בתים אפשר לשמוע סגנון של אכזבות מעין אלו, מהבן או הבת זוג].

ועל זה ברצונינו לעמוד ולברר:

להיכן "נעלם" כל האושר והשמחה, שעליהם דיברו חז"ל והבטיחו, ש"כל מי ששרוי עם אשה - שרוי בשמחה"! מדוע אנו לא רואים את כל זאת במציאות היום יומית שלנו???

ובהכרח שצריך לומר, ש"שמחה" זו שחז"ל הבטיחו - היא לא נופלת מ"התיקרה" מיד לאחר הנישואין, אלא צריך לעבוד ולהשקיע הרבה - בכדי לזכות להיות כלול בתוך הרשימה שחז"ל התכוונו אליה!

ולשם כך, עלינו לברר, מהם ה"קְרִיטֶרְיונִים" שבהם חייבים לעמוד בני הזוג, בכדי לזכות בשמחה אמיתית, שתלווה אותם לאורך כל ימי חייהם!

וסוד ההצלחה של דבר זה - כבר מפורש בתוך התורה הקדושה. ונתחיל בס"ד לבאר, כלפי מה הדברים אמורים:

הנה, בפרשת בראשית נאמר בפסוק "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו".

והמילה "כנגדו", יכולה להתפרש בשני מובנים:

א. "כנגדו" - משמעותה - שהיא הַיְּרִיבָה שלו! נוגדת את דעותיו ואת השקפותיו, ומתמודדת לריב נגדו...

ב. ואולם, המילה "כנגדו" - יכולה להתפרש גם למובן של - "מולו" (וכמו שכתוב בפסוק "ויחן שם ישראל נגד ההר". שפירושו - מול ההר). כלומר, שהאשה עומדת מול הבעל כדי לשרתו...

וכעת יש רק לברר: במי כל זה תלוי? כיצד הבעל יכול להפוך את אשתו - שלא תתמודד לריב כנגדו - אלא שתעמוד תמיד מולו, למלא את צרכיו...

אצל מי מהבן זוג - נמצא "מפתח הפלא" הזה של האושר והשמחה? במי צריך יותר להשקיע כדי לזכות בכל זה - בבעל, או באשה? - - -

הסוד להצלחה של הבית תלוי בעיקר בבעל, והוא - מתומצת בכמה מילים בודדות:

תעשה מאשתך 'מלכה' - היא תהיה מוכנה להיות לך 'שפחה'!

[ורק אסור לבעל לדחוק את השעה, אלא עליו להמתין בסבלנות, כיון שלאשה יש "עין בוחנת", כדי לוודא אם אכן היחס של הבעל הוא אמיתי וְכֵּנֶה כלפיה. וכאשר היא תיווכח בכך - אז באמת יזכה הבעל להיות כמו "מלך"...].

ואם תשאלו: כיצד זה "עובד"? מי הבטיח לנו שאם הבעל יעשה מאשתו 'מלכה' - היא אכן תהפוך אותו ג"כ ל"מלך"?

התשובה: משום שכל 'בנין הנישואין' בנוי על "יחס הדדי", והאשה היא נחשבת כמו ה"ראי" של הבעל! היא תמיד אוהבת "לחקות" את בעלה, וללכת לפי ה"ראש" שלו! ולכן, אם הבעל 'מחייך' אליה - הוא מקבל 'חיוך' בחזרה, ואם הוא עושה "פרצוף חמוץ" - הוא מקבל בחזרה - ג"כ "פרצוף חמוץ"!

ובקיצור: כל ה"מצב רוח" של הבית - מתחיל תחילה מהבעל!!

ועל זה אמרו בספר הזוהר הקדוש: "כל גופא בתר רישא גריר". כלומר, כל הגוף ניגרר אחר הראש של הבית, שזהו "בעל הבית"!

וא"כ, לאחר שביררנו שסוד ההצלחה תלוי בהתנהגות הבעל כלפי האשה, עדיין נשאלת השאלה: לְדַבֵּר - זה הכי קל! אבל למעשה - כיצד באמת יכול הבעל "לְחַיֵּךְ" כל הזמן לאשה? כיצד הוא יכול לעשות מאשתו תמיד "מלכה" - כדי שהיא תעשה אותו ל"מלך"? והרי לכל אחד יש לו את ההרגלים והטבעיים שלו, וקשה לשנות הרגלים ומידות, וא"כ כיצד אפשר להסתכל תמיד על האשה - מתוך "משקפיים" של 'חיוך ושמחה'?

התשובה לכך היא מאד חשובה ויסודית, ולכן קיראו היטב את תוכן הדברים שנעלה כאן, כיון שהרבה חיזוק ועידוד אפשר לשאוב מהם.

ותוכן התשובה: סוד ההצלחה של הבעל - הוא: על ידי שהבעל יתבונן להכיר את האופי המיוחד שהקב"ה טָבַע באשה! ואז, כשהוא יֵדַע להכיר את תכונותיה - איזה דברים משפיעים עליה במיוחד, וּמַהֶם הדברים שתופסים אצלה "מקום ראשון" בראש - עי"ז הוא יחסוך לעצמו הרבה כאב ראש, וכן הרבה ויכוחים ועימותים, שעלולים היו להתעורר במשך הזמן עם בת זוגתו!

ולתועלת הקוראים, נציג כאן את הנקודות שמאפיינות במיוחד את טבעה של האשה, וכל בעל יקח את הדברים הללו "בחשבון", ויכוון את מעשיו - בהתאם לזה!

א. נקודה הראשונה: לאשה יש (בדרך כלל) חוש מיוחד לסדר ונקיון! אצלה, ה"נקיון" - תופס מקום ראשון בראש, ויש לה כֵּיף והנאה - מכל צחצוח, ומכל הברקה, ומכל קרצוף, שיוצא מעבודות הבית! היא ממש רואה בזה עולם ומלואו! (ובלשון המודרנית של היום, זה מכונה בשם "חולַת נקיון"...)

חסדי ה' - ששבת חייבת להגיע בדיוק בשעה מסוימת, אחרת - שבת אף פעם לא היתה נכנסת - מחמת ריבוי הנקיון שהאשה אוהבת לחפש ולעשות...

וכל זאת - בניגוד לטיבעו של הגבר, שאמנם הוא אוהב להיות נקי ומסודר, אולם אין הוא "מתעמק" להכנס לכל ה'חורין והסדקים' של הסדר ונקיון. העיקר שזה נקי, וזהו!

ובקיצור נתמצת:

הגבר אוהב - שֶׁיֵּרָאֶה מסודר!

האשה אוהבת - שיהיה מסודר!

וחז"ל הכירו זאת בעומק חכמתם, והגדירו זאת בשני מילים (במסכת שבת דף קי"ח:) "אמר ר' יוסי, מעולם לא קראתי לאשתי בשם 'אשתי', אלא רק בתואר של 'בֵּיתִי'! עד כאן.

כלומר, ר' יוסי לימד אותנו, שהאשה נקראת על שם הבית, כיון שהיא העיקר של הבית! כל "הראש" שלה - מונח בתוך הבית! הבית - זה ה"ארמון" שלה! ולכן היא דואגת לנהל את הבית בהשגחה קפדנית, וכל לכלוך קטן בבית - "איכפת" לה! שיהיה סדר ונקיון, ושהבית תמיד יֵרָאֶה מבריק ומצוחצח!

זו נקודה ראשונה, שעל הבעל לקחת בחשבון!

ב. נקודה שניה בטבעייה של האשה: חוש ה"קליטה" של האשה - מפותח הרבה יותר מאשר אצל הגבר! אשה קולטת אנשים ממבט ראשון, והיא יכולה "להריח" את האדם, אם הוא באמת נאמן וישר, או לא. ואילו הגבר, בדרך כלל, הוא יותר 'תמים' בתחום הזה...

וחז"ל במסכת בבא מציעא (דף נ"ט.) הטיבו להגדיר זאת בכמה מילים, וזה לשונם שם: "איתתא גוצא, גחין ולחיש לה..." כלומר, שבעניני העוה"ז יש לה חוש מפותח, כדי לתת יעוץ וְהַכְוָונָה, ולקלוט כל דבר "חשוד" שעלול להיות מהאדם הזה, ומהשכנה ההיא, וכו'.

[וזהו ג"כ כוונת חז"ל בגמרא מסכת יומא (דף ס"ו:) שאמרו "אין חכמה לנשים אלא בפלך". כלומר, שבענייני העוה"ז דוקא הנשים קבלו חכמה - יותר מהגברים. וכפי שהעידו חז"ל בגמרא מסכת נידה (דף מ"ה:) שבעניני העוה"ז - ניתנה "בינה יתירה" לאשה יותר מהאיש! עיין שם].

ג. נקודה שלישית בטבעייה של האשה: כל הגישה כלפי האשה - זה רק ה"רגש", ורק בשפה הזאת צריך לדבר איתה! בשפת הרגש! כלומר, בנועם, בחיבה, בְּרוךְ, בחיוך, בסבלנות, בהבנה, ובעדינות!

ובאמת, שגם בזה מצינו כבר שחז"ל הגדירו תופעה מיוחדת זו, ואמרו ש"נשים דעתן קלה" כלומר, שהם לא שופטות על פי השכל, אלא רק ע"פ הרגש, ולכן אפשר לשנות את דעתן בקלות, על ידי שילחצו להן קצת על ה"רגש"...

רוצים דוגמא בְּמַה מתבטא ה"רגש" בנשים? - בבקשה:

כשמתכוננים ללכת לחתונה, האשה מסוגלת לעמוד שעה מול הראי, להסתדר, ולהתייפות. וזאת משום שכוח הדמיון החזק שלה - מְדַמְיֵן לה בראש, שכאילו כל האורחים מיד יסתכלו עליה - ברגע שהיא רק תדרוך על מיפתן האולם... ולכן היא רוצה לְהֵרָאות "טִיפּ טופּ" כדי שח"ו לא "יתאכזבו" מֵהַמַּרְאֶה החיצוני שלה... והבעל עומד לעומתה, וקורא בחוסר סבלנות: "נוּ, עוד מעט נגיע רק לַ"קּומְפּוט"...

ואולם בזה הבעל טועה טעות חמורה. שכן אצל האשה, הרגש והדמיון מדבר אצלה, ולא השכל וההגיון. ולכן, עד שהיא לא תהיה בטוחה בעצמה שהיא באמת נראית טוב - היא לא תעזוב את הבית...

עוד סיבה לתופעה זו: גילו לנו חז"ל בגמרא מסכת מגילה (דף י"ג.) ואמרו "אין האשה מתקנאת אלא בירך חברתה". כלומר, אשה לא מסוגלת לבוא לאירוע חגיגי - וּלְהֵרָאות פחות יָפָה מחברותיה... היא חייבת להתאים את עצמה - לכל ה"מודה" המתקדמת שלובשות חברותיה, כדי שח"ו לא תהיה נראית פחותה מהם, ותיהפך ללעג וקלס בפני חברותיה...

זו טיבעה של האשה. ועל הבעל לקחת זאת בחשבון.

ד. נקודה רביעית מטבעייה של האשה: כוח הדיבור שפועל חזק במיוחד אצל האשה. וכפי שהעידו חז"ל בגמרא מסכת קידושין (דף מ"ט:) "עשרה קבין של שיחה ירדו לעולם. תשעה - נטלו נשים. ואחד - נטלו כל העולם כולו".

שמעתם? הקב"ה נתן לאשה את הכיף וההנאה לדבר וּלְפַטְפֵּט, ויש לה סבלנות לשבת ולדבר עם חברתה בלי סוף...

[וכמו שמספרים בבדיחותא, על אחד שהרג חמשה זבובים, וסיפר לחבריו ששתיים מהם - היו 'זכרים'. ושלשה מהם - היו 'נקבות'!

"זאת מניין לך" - תמהו חבריו? אמר להם: משום שאת שני הזבובים הראשונים מצאתי ליד ארון הספרים, ואילו שלשת הזבובים האחרים - מצאתי אותם יושבים על גבי אפרכסת הטלפון, ומזה גיליתי, שבהכרח הן היו 'נקבות' שאוהבות כל הזמן לדבר...]

וכל זאת - בניגוד לטבעו של הגבר, שהוא בדרך כלל טיפוס "מוּפְנָם", שאוהב לדבר רק "קָצָר וְלָעִנְיָן"!

ולכן על הבעל להבין, שאם הקב"ה יצר באשה טבע של "דַּבְּרָנִית" - בהכרח שצריך שיהיה גם "כלי" שאליו תוכל האשה לשפוך את כל דיבוריה. ולכן עליו להתאזר בסבלנות, ולהאזין בתשומת לב לכל סיפוריה וּפִטְפּוּטֶיהָ של אשתו. [ובלבד שאין זה בא על חשבון לימוד התורה, וכל אדם יעשה בזה כחכמתו].

ה. נקודה חמישית: על פי הגמרא במסכת בבא מציעא (דף נ"ט.) שם הצביעו לנו חז"ל על נקודה נוספת, שמאפיינת במיוחד את האשה, והיא מוגדרת במילים: "דִּמְעָתָהּ מצויה". כלומר, לנשים אין בעיה "ללחוץ" על איזה כפתור ו...לבכות! פגיעה או עלבון הקטנה ביותר, ו - "מעייני השילוח" זורמים להם מן העיניים...

וזאת בניגוד לטבעו של הגבר, שהוא יותר קשוח, עם לב כבד, סגור ואדיש, ולוקח לו הרבה זמן עד שהוא מתרכך לבכות... (וכמו שרגילים היום לומר: "הוא לא מתרגש מכלום, יש לו עור של "פיל"...)

ואפילו ביום הכיפורים, שהאריז"ל אומר שמי שלא בוכה נפשו פגומה - גם אז קשה להביא את הגברים לידי בכי...

הם עושים "שמיניות באויר" מדוע הם לא מצליחים להוריד דמעות בתפילה, ובסוף הם בוכים - מחמת עצבים - על זה שהם לא הצליחו 'לבכות'...

ועל כל פנים, כיון שאצל האשה, יש לה רגש עדין לבכות מכל דבר הכי קטן, לפיכך צריך הבעל לקחת זאת בחשבון, ולהתנהג עימה בעדינות יתירה, כדי שלא יביא אותה ח"ו לידי צער ובכי.

ו. נקודה שישית: שמיוחדת דוקא באשה, והיא: האמונה והתמימות בהקב"ה! גבר, בדרך כלל הוא "מְתֻחְכָּם", והוא מספיק חכם ונבון לעשות כל מיני תחבולות, כדי להפטר מכל מיני חיובים ומצוות... ואולם אצל האשה, כיון שהיא עוברת הריונות ולידות, וכן מחזורי הגוף של "וסתות הדם" וכו', א"כ היא רואה יותר במוחש - את השגחת האלוקים עליה, ולכן היא גם קרובה להקב"ה יותר מאשר הגבר...

ויסוד זה - כבר מצינו בדברי חז"ל, שהובאו בגמרא במסכת סוטה (דף כ"ב.) שם למדנו: "אמר ר' יוחנן, למדנו יראת חטא - מ..."בתולה"(!!!)

שמעתם? הרי זה ממש מפליא! האמורא הקדוש ר' יוחנן, שהיה אדם ענק בתורה ובמצוות, הוא מעיד על עצמו - שיש לו עוד ללמוד "יראת חטא" - מ...בתולה!

מדהים ממש לראות, איזה כוח עוצמה של "יראת שמים" - טמון בתוך ה"פּוטֶנְצְיָאל" של הנשים והבתולות!

[ובגמרא שם מבואר, שה'יראת חטא' של אותה בתולה - התבטא בזה שהיתה מתפללת בכל יום "יהי רצון מלפניך, שתצליחני שאהיה צנועה, ולא יִכָּשְׁלוּ בי בני אדם" (בהרהורים ובראיות אסורות)].

ולכן, על הבעל להוקיר את אשתו בנקודה זו, ולבקש ממנה תמיד, שתתפלל עליו ועל בני הבית, מתוך ידיעה - שתפילתה יותר קרובה להישמע בשמים!

ז. נקודה שביעית: שמיוחדת באשה, הוא: "כוח הסבל" של הנשים, שחזק פי כמה - מאשר אצל הגברים!

נשים מסוגלות לסבול יסורים פִיזִיִּים - הרבה יותר מגברים!

ולמשל: הפסיכולוגים אומרים, שאם הגבר היה צריך ללדת - הוא לא היה מסוגל לעמוד בסף הסבל... הוא מסוגל להתמודד - מקסימום - עם יסורים של "כאבי שינים", לא יותר מזה!

ואולם האשה קיבלה מהקב"ה 'כוחות נפש' לעמוד גם ביסורי ההריון והלידה, וכן גם לגבי גידול הילדים, הקב"ה העניק לה כוחות מיוחדים, עם סבלנות יתירה, כדי שתוכל לעמוד בנטל של גידול הילדים. וככל שיש לה יותר ילדים - כמו כן - מוסיפים לה מהשמים יותר כוחות נפש, ויותר כוחות של סבלנות ורוגע, כדי שתוכל להמשיך לטפל בילדים...!

ודבר זה, רואים באופן מוחשי עד היום. ולמשל: מחקרים צְבָאִיִּים גילו, שכאשר נתפסו נשים בחשד של "ריגול" לטובת המדינה העויינת, למרבית הפלא לא הצליחו שום אמצעי של כוח פיזי - לשבור את רוחה של המרגלת, כדי שתגלה סודות חשאיים של מדינתה.

הדבר היחיד שהועיל לשבור את רוחה - היה ע"י שלקחו את ילדיה, והיכו ועינו אותם לנגד עיניה... רק דרך הרגש הרחמני, הצליחו לשבור את האשה, ולא דרך איומי כוח הזרוע! שכן אשה מסוגלת להתמודד - מול כל סבל גופני שעוברים עליה בחיים!

וזו אחת המתנות שהעניק הקב"ה לבעל: שהאשה קיבלה כוחות מיוחדים לעמוד בסף הסבל, כדי שתוכל להתמודד עם יסורי הלידה, וכן עם הטורח הגדול שיש בגידול הילדים.

אלו הם סיכום כל שבעת הנקודות, שמאפיינים במיוחד את טבע האשה. אכן לא לחינם אמר ר' יוסף במסכת שבת (דף ס"ב.): "נשים - הם "עָם" בפני עצמן"!!! ממש "עולם קטן" עם הרבה מעלות מיוחדות, שנתייחדו בהם הנשים!

ולכן הבעל צריך לקחת את כל זאת בחשבון, ולזכור ולדעת שכך הקב"ה ברא את האשה, עם הטבעים המיוחדים שלה! ולכן עליו להזהר וללכת "בין הטיפות" - ולא לנסות להתמודד ולהלחם מול ה'טבעים' של אשתו!

אלא שכעת, נותר לנו רק לברר: כיצד מְיַשְּׂמִים את כל זאת - במציאות בשטח? כיצד ניתן להפיק את מירב התועלת - מכל התכונות המיוחדות שיש באשה - ? ? ?

ובקיצור נשאל: כיצד באמת יכול הבעל "לקנות" את לב האשה - ובד בבד - גם להזהר שלא לפגוע ברגשותיה ובתכונותיה המיוחדות?

התשובה: הסוד להצלחה - בדבר זה, אינו תלוי כלל וכלל באשה, אלא בעיקר - בבעל!

שהרי חז"ל בגמרא במסכת יבמות (דף ס"ג.) הצביעו דוקא על הבעל ואמרו: שאם "הבעל" זכה - אז האשה נעשית לו עזר. ואם לא זכה - נעשית לו כנגדו!

כלומר, בשביל לזכות לאשה שתהיה לו "עזר" בחיים - צריך הבעל להיות בבחינה של "זכה". ואין הכוונה פה לזכייה של "מפעל הפייס", אלא 'זכה' - הוא מלשון "זיכוך", דהיינו, שהבעל צריך לזכך ולעבוד על 'מידותיו', ורק כך הוא יצליח לזכות לאשה אשת חיל!

ואם תשאלו: לָמָה צריך שהבעל הוא "התכופף" בשביל לזכות שאשתו תהיה לו עזר בחיים, והרי לכאורה דבר זה צריך לבוא מיוזמת האשה, שצריכה לעבוד על מידותיה, כדי להיות לאשה "אשת חיל" עטרת בעלה, ומדוע חז"ל הצביעו דוקא על הבעל, ותלו בו - את מידת ההצלחה של בנין הבית? ושאלה זו אכן במקומה היא, ויש לתת בזה שני תשובות:

א. תשובה ראשונה: הדבר יובן על פי מעשה שהיה בצבי אחד, שפעם אחת נתקע בין עצי עבות היער, ונאחז בסבך בקרניו. קרניו הגדולות הסתבכו בין ענפי היער, וכך "נסגר" הצבי בין העצים, מבלי יכולת להשתחרר.

חשב הצבי המסכן, כיצד יוכל לצאת מן ה'מלכודת' שאליה נקלע, עד שלפתע עלה במוחו רעיון מבריק:

הוא החל לנגח בקרניו הגדולות את עצי היער, ואט אט החל לשבור את העצים הארוכים. וכך חשב להמשיך לנגח את כל עצי היער, כדי לפלס לו "שביל", שיוכל לעבור דרכו את היער.

פגש אותו השועל הפיקח שבחיות, ושאלו לפשר מעשיו, וכששמע השועל מהי תכניתו של הצבי - החל לצחוק בקול רם, ואמר: "טיפש מטופש! הלא אפילו אם תעבוד בכל כוחך, ובמשך כל שנות חייך - כדי לשבור את עצי היער - לא תצליח בשום אופן לפלס לך דרך לאורך כל היער כולו! זה ממש בלתי אפשרי!

"וא"כ עוּצָה לי עצה מה אעשה" - ? קרא אליו הצבי, כיצד אוכל לחיות ב"שלום" עם היער, ולהצליח לעבור דרכו - מבלי לפגוע בעציו הארוכים?

"עצה אחת אתן לך, ענה לו השועל, והיא: בִּמְקום לקצוץ את עצי היער הארוכים, קצוץ אתה את קרניך הארוכות שלך, ואז תוכל לעבור את היער ללא כל מפריע!!!

וזהו בדיוק המסר שיש לשדר לבני הזוג:

בִּמְקום לשבת ולחכות שבת זוגתך תתחיל לשנות את טבעיה ואת התנהגותה כלפיך - בינתיים תתחיל אתה לקצץ את ה"קרניים" שלך, כלומר, תוריד את גאוותך, ותרסן את המידות שלך, וכך תוכל לחיות עם בת זוגתך בשלום, ללא כל מפריע!

שכן כלל הוא בחיים: כל דבר בעולם יש לו 'מחיר'! שום הישג לא בא בחינם! גם להשיג אשה שתהיה לו "עזר בחיים" - צריך לשלם מחיר של - רסן המידות!!!

ב. הסבר שני - (מדוע דוקא הבעל צריך לזכך את מידותיו כדי לזכות לאשה שתהיה לו 'עזר' בחיים) זאת מחמת הסיבה הפשוטה: משום שטבע האשה, שהיא מוכנה לעבוד ולהשתעבד עבור בעלה, ולהיות לו עזר בחיים, אבל כל זאת - אך ורק בתנאי אחד: שהיא תדע שיש לה בעל שאכן שווה להשקיע עליו! שיש לה בעל שבאמת ראוי להערכה, והיא מחזיקה ממנו - "עד השמים"! היא הספיקה להכיר אותו, שהוא באמת בעל עם לב טוב, בעל שמוכן גם להעניק ולא רק לקחת, בעל שאיכפת לו גם מ"מצבי הלחץ" של האשה, ולא רק בזמני ה'מרגוע', בעל - שהאהבה שלו אינה תלויה ב"גורם חיצוני", אלא יש לו באמת אהבה פנימית עמוקה - - -

כשהאשה רואה שהבעל עובד על עצמו בכל הנקודות האלו, זה ממריץ אותה יותר להתמסר אליו, ויותר לעבוד בשבילו, כדי להיות לו עזר בחיים! שכן בעיניה בעלה הוא באמת כ"מלך"! ולכן היא מרגישה "כֵּיף" לשרת אותו!

ואולם, אם האשה רואה שבעלה מזלזל בעצמו, ואין לו שום ערך עצמי, הוא אוכל וזולל, ורץ כל היום אחר תאוותיו ואחר רצונות ליבו, ולא מנסה לרסן את מידותיו, ולבנות לעצמו דמות 'חיובית', שראויה באמת לכבוד והערצה - בעל כזה - נהפך להיות "זול" בעיני אשתו, וממילא אין לו לצפות ממנה שתעניק לו יחס וכבוד הדדי. ואפילו במקרה שהיא כן תפעל למענו - מכל מקום, היא לא תעשה זאת מתוך חשק ורצון עצמי, אלא רק ל"צאת ידי חובה"!

הכלל הוא: כדי לזכות ליחס טוב מהשני - צריך שיכנס בליבו - הַעֲרָכָה וְהַעֲרָצָה כלפיך, בליבו של השני כלפיך, ואז ממילא יבואו כבר כל ההטבות!

ולכן התורה הדגישה, שאם הבעל יהיה בבחינה של "זוכה" - ויזכך את מידותיו, וְיֵעָצֵב את אִישִׁיּוּתו - ממילא תבוא אליו ה"הערכה" מצד האשה, והיא תרגיש בזה "כבוד" בשבילה - לשרת את בעלה, וכך היא תיהפך להיות לו ל"עזר" בחיים!

ודבר זה - לדעת אם באמת הבעל הוא אדם בעל אישיות מכובדת, בעל ערכים ונימוסים, או לא, - רק האשה יכולה לדעת! על האשה אי אפשר "לעבוד" בנושא הזה! היא יודעת טוב מאד, מה מתרחש בתוך "הבטן" של בעלה!

ואם תשאלו: מדוע דוקא האשה - היא זאת שיודעת להיות ה"רֶנְטְגֶן" של בעלה, ולהבחין ברחשי ליבו יותר מכל אדם אחר?

התשובה לכך פשוטה: להיות אדם "נחמד" - בחוץ, ברחוב, בעבודה, בפני החברה - זה הדבר הכי קל בעולם!

לדבר בחוץ בנימוס, לעזור באדיבות, לתת בחיוך לבבי - הכל הכל - זו "הצגה" אחת גדולה!

ומדוע? משום שהאדם נמדד, איך הוא מדבר ומתייחס - כלפי מי שהוא לא מתבייש ממנו! כלפי מי שהוא רגיל אליו, וְחַי איתו 24 שעות ביממה! בבית - כלפי אשתו! נראה שם באיזו צורה הוא מדבר, ובאיזו הבעת פנים - הוא עוזר ונותן! שם זה המבחן האמיתי - שמשקף באמת את מדותיו של האדם!

אכן, לא לחינם אומרים העולם: "רק שניים - מכירים את האדם איך שהוא באמת: הקב"ה, ו...אשתו"!

הוא יכול להיות בחוץ נחמד כמו 'מלאך' ואולם ברגע שהוא מגיע לבית, לפעמים הוא נהפך להיות ל...'מלאך חבלה'!!!

ולכן, רק האשה יודעת לקבוע בדיוק את הפרצוף האמיתי של בעלה, ומשום כך - הבעל נדרש לעבוד על עצמו ולזכך את מידותיו - דוקא בהתנהגותו כלפי אשתו, ורק אז הוא יזכה לתואר שהבטיחו לו חז"ל: "זכה" - נעשית לו (האשה) ל"עזר" בחיים!

אלו הם הנימוקים והטעמים, מדוע דוקא הבעל - הוא זה שצריך - "לשבור את הקרח" ולבוא לקראת אשתו, ובכך מבטיחה לו התורה שההצלחה והברכה תבוא לביתו!

ושומע לעצה - חכם!

ולסיום - ברצונינו לסכם את כל המאמר הזה, ולומר ב"מילה אחת" - כיצד ניתן לבצע "תַּכְלֵ'ס" 'הלכה למעשה' את כל העצות שהעלנו כאן לגבי הצלחתו של הבעל בבנין הבית? ונאמר זאת ביסוד אחד חשוב ועצום, והוא: שהבעל צריך פשוט להאמין ביכולתו ובכוחותיו, שאכן הוא באמת מסוגל לרומם את עצמו ואת ביתו - כדי לזכות לאשה שתהיה לו "עזר" בחיים! אסור לו לייאש את עצמו בטענה שהוא לא מסוגל לכך... הוא מסוגל ועוד איך! אם הוא רק ירגיש על כתפיו את תחושת האחריות לבנין הבית - ומיד הוא יגלה שיש לו כוחות 'עַל טבעיים' בשביל לעמוד במשימה זו! פתאום הוא יגלה את עצמו, שיש לו לב רחב ופתוח לתת ולהעניק לאשתו! שום דבר לא קשה בשבילו!!

וניתן לכך דוגמא מהחיים:

כיום, ה'שיא' של תחרות "קפיצה למרחוק" שהגיעו בַּ"אולִימְפִיָידָה" - נמדד למרחק של - מקסימום - 9 מטר קדימה. לא יותר!

וכעת, שימו לב לדבר מפליא:

בזמן השואה, היו אנשים פשוטים, חלושי כוח, רזים וכחושים, שהיו ניזונים רק מקליפות של 'תפוחי אדמה', ובכל זאת - כדי לברוח ממחנות ההשמדה - הם הצליחו לקפוץ 'גדרות תייל' שנמדדו בקפיצה של 15 מטר קדימה!!! הם הצליחו לקפוץ מחלון הרכבת (שהובילה למחנות ההשמדה) בו בזמן שהיא נסעה במהירות של 200 קמ"ש לשעה!!!

מנין צצו להם פתאום כוחות עצומים אלו?

אלא מכאן רואים, שבכל אדם טמון ב"תַּת ההכרה" שלו - כוחות סְגוּלִּיִּים עַל טבעיים, ורק צריך איזה דבר - שידחוף אותם, ויוציא לו את הכוחות הללו - מהכוח - לפועל!

וכך הדבר פועל בדיוק - כלפי בנין הבית: כל אדם יכול להפוך את ביתו - שיהיה בית למופת! להפוך את אשתו שתהיה "אשת חיל", ובניו יהיו כ"שתילי זיתים", הוא יכול להפוך את כל חייו לחיים מאושרים עלי אדמות! - - - הכל תלוי - עד כמה הבעל מרגיש על כתפיו את האחריות - שהוא ה"אבא" של הבית, והוא ה"רב חובל" שמנווט את ספינת הבית!

אם אדם יזרוק מעליו את תחושת השאננות והאדישות, יזרוק מעליו את שומן הגאווה שלא נותנת לו "לשבור את המילה", יזרוק מעליו את כל ה"אֶגו" העצמי שלו, ויתחיל לקחת את עצמו בידים - לקחת על כתפיו באומץ ובביטחון את תחושת האחריות שהוא אכן באמת ראוי להיות "האבא" של הבית במלוא מובן המילה - או אז - מובטח לו שהבית יתחיל לקרום 'עור וגידים', ויצמיח בו דור נפלא של בנים ובנות, דור ישרים מבורך!!!

תגלית מדהימה:

מי ששבע מבפנים - אינו רעב

לכל ההנאות שבחוץ! ומי שריק מבפנים -

מסתובב עם 'לשון רעבה' בחוץ...!!!

חז"ל במסכת עירובין (דף נ"ד.) המשילו את תענוגות העוה"ז - לשמחה של חתונה! וזה לשונם שם: "אמר ליה שמואל לר' יהודא, 'שִׁינֵנָא' (=חביבי!) חטוף ואכול, חטוף ושתה! (=מצוות). דעלמא דאזלינן מיניה - כבי הילולא דמי"! כלומר, תחטוף מהר את המצוות, כיון שהעוה"ז דומה להילולא של שמחת החתונה!

ודבר זה פלא! מה הקשר בין תענוגות העוה"ז - לבין שמחת החתונה? (ועיין שם בפרש"י).

תוכן העניינים

אמרי יחזקאל - מעגל החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה