נישואין · דרשה ב' - ל'נישואין'
מושגי ה"אהבה" של שנות ה - "2000":
אהבה בין בני הזוג: האם זו אהבה 'אמיתית' - או מזוייפת'?
מחקר - מפליא - מדהים - ומרתק !
בבוא הזוג הצעיר בברית הנישואין, עומד הרב המקדש תחת החופה, ומקריא בקול צלול את שבע הברכות. והנה לפתע שומעים אנו מילים מפליאות, הלקוחים מתוך הברכה השישית, שפותחת ואומרת "...שמח תשמח רעים "אהובים", כשמח יצירך בגן עדן מקדם..." וכו'.
ואז, עוצרים אנו לרגע, ומהרהרים לעצמנו:
כאן בעצם אנו מברכים את החתן והכלה, שיגיעו ל'שיא' פיסגת האהבה והשמחה - בדיוק כפי אותה אהבה ושמחה שהיה לאדם הראשון בהיותו בגן עדן! שאז היו - הוא ואשתו - הנבראים היחידים בכל העולם, והאהבה שלהם היתה באמת אמיתית ומושלמת, ללא שום קנאה או תחרות מהשני. ממש זוג "רעים אהובים" זה לזה!
ובאמת, כיצד אפשר להבטיח דבר כזה שתמיד יהיה לנו סיפוק ואהבה מבן הזוג? והרי החיים הם כמו 'כביש מתפתל' שיש בהם עליות וירידות. מצבי עַצְבוּת ומצבי שמחה, זמנים של אהבה, וזמנים של אי הבנה וחוסר תקשורת. לא הכל הולך חלק על "מגש של כסף". ישנם הרבה קְשָׁיִים וניסיונות שבהם צריכים להתמודד שני בני הזוג במשך ימי חייהם. שהרי, לכל בן זוג יש את האופי המיוחד שלו, בכל הדברים ובכל התחומים. ולמשל: תכונות - השכלה - נטיות - דעות - אורח חיים - שכל - רגש - טבעים - הרגלים וכו', וא"כ כיצד האהבה יכולה ל'גָשֶׁר' ולחבר בין שני בני הזוג - בזמן שלכל אחד מהם יש את הטבעים ההפוכים מהשני - - -? וכי המושג של "אהבה" יכולה לכסות על כל הפשעים והחסרונות של הבן זוג?
ובכלל, כיצד חז"ל יכולים להבטיח לנו - חיים על "מגש של זהב" - כמו אדם הראשון בגן עדן? וכי פגשנו פעם מציאות של חיים מאושרים כאלו?
הירהורים כאלו ואחרים, עולים בראשנו ברגע שאנו מהרהרים בנוסח הברכה שתקנו חז"ל לזוג הצעיר.
והתשובה לשאלה זו, נעוצה בשורש היסוד של המושג "אהבה" בין בני הזוג. מה נקרא בכלל 'אהבה', לאיזה כיוון היא מובילה, וכיצד אפשר להשיג אותה?
ובכלל, מה ההבדל בין הנישואין של החרדים - לנישואין של החילוניים, הרי בשניהם יש את האהבה, ואת התשוקות והרצונות, ובכל זאת תתפלאו לשמוע ש'תהום עמוקה' מבדילה וחוצצת בין שני המחנות הללו! ולשם כך, עלינו לרדת לעומק הנידון, ולהגדיר לעצמנו - פעם אחת ולתמיד - במה מתבטאת ה"אהבה" לפי השקפת התורה, שעל אהבה מסוג זו - בנו חז"ל והבטיחו, שזוג שישתמשו באהבה זו - מובטח להם חיים כמו שהיה לאדם הראשון בגן עדן! כיצד ניתן להגיע לכל זאת - ? ? ?
ובקיצור נשאל: מה פירוש המושג שנקרא "א-ה-ב-ה"?
ולשם הבהרת הדברים, נקדים תחילה הקדמה קצרה:
בדורות האחרונים, לקחו מילה קדושה, מילה עמוקה מאד שנקראת בשם "אהבה" - וּפָרְטוּ אותה - לפרוטות! הפכו את המילה הזאת לדבר זול, ולא זאת בלבד - אלא גם לדבר מגעיל ובלתי נימוסי!
בואו ונבדוק: האם המושג האמיתי של האהבה - יכול באמת להתאים לְמָה שקוראים ברחוב "אהבה"? הרי בעצם זו לא אהבת השני, אלא אהבה עצמית! אדם אוהב את השני בגלל שיש לו "סיפוקים" ממנו!
זו אהבה שיקרית! אהבה מזוייפת! אהבה מדומיינת!!!
והגרוע מכל: זו אהבה 'רִגְעִית'! שאח"כ האדם מואס וקץ בה, עד שכבר הוא לא יכול להסתכל בה!
וניתן דוגמא: ניקח אדם שחלום חייו זה - 'גלידה'! והנה, הוא מקבל מתנה ליום החתונה - גלידה! גובה - 2 מטר. רוחב - 60 ס"מ, ו- 6 ס"מ עובי, ואומרים לו: בבקשה, נא ללקק!
כמה זמן הוא יהיה מסוגל ללקק, עד שהגלידה תימאס עליו כ"כ - עד שכבר הוא לא יהיה מסוגל אפילו לשמוע את המילה "גלידה"!!! הוא כל כך התרגל לגלידה, עד שכבר הוא 'מקיא' אותה החוצה...!!!
ולמה באמת זה כך? משום שכך הוא טבעו של האדם, שדוקא מה שאין לו - את זה הוא רוצה להשיג, ומה שכבר יש בידו - כבר נמאס עליו... בבחינת "מים גנובים ימתקו"...
הַשִּׁגְרָה היום יומית מכניסה לאדם תחושה של 'שיעמום' וחוסר סיפוק, ומייבשת לו כל לחלוחית של אהבה! א"א להמשיך עם אהבה זמן ממושך מבלי כל התחדשות, כמה שיהיה לאדם יותר את האהבה הזאת - באותה מידה - היא תלך, ותפחת, וְתִדְעַךְ - עד שתימאס...
אוי לנו אם נבנה את ביתנו על בסיס של אהבה כזאת! לאחר חדשיים שלשה, חצי שנה, מקסימום שנה - וכבר האהבה הזאת 'תפריח' את בני הזוג מהחלונות... הם יִגְמְרוּ את חיי הנישואין - כְּשֶׁבַּיָּד ישאר להם - רק "חלומות" וְרֻדִּים, שהאהבה המזוייפת דִּמְיְנָה להם בראש...
אנחנו צריכים לבנות את הבית שלנו בצורה כזאת - שאחרי 20 שנה מהנישואין - נאהב את בן הזוג יותר חזק מהאהבה שהיתה בתחילת הנישואין!!! אנו צריכים סוג אהבה כזאת שֶׁתִּגְדַּל ותתעצם, ולא שתרד ותדעך... אהבה שֶׁתִּתְמַמֵּשׁ לא רק ב"דמיונות ובחלומות" - אלא תתבטא 'מעשית' בחיי היום יום לאורך כל שנות חיי הנישואין! אהבה עמוקה ומושרשת בנשמה ולא סתם "מילים פורחות באויר"!
איזה זוג לא חולמים על אהבה כזאת נפלאה! ואולם הבעיה - כיצד משיגים אותה? כיצד ניתן להפוך אותה מ"חלום" - ל"מציאות"? על נושא זה - נרחיב את הדיבור בפרקים הבאים:
תחילה, הבא נחזור 4000 שנה אחורה, אל נישואי האבות הקדושים, ונתבונן איך אצלהם היתה מתבטאת המושג של "אהבה" בנישואין:
הנה, בשני מקומות בתורה, נזכרת המילה 'אהבה' בנישואין של האבות הקדושים:
אצל יצחק אבינו.
ואצל יעקב אבינו.
1. אצל יצחק - כתוב בפסוק בבראשית (פרק כ"ד, פסוק ס"ז) "...ויקח (יצחק) את רבקה, ותהי לו לאשה, וַיֵאַהַבֶהָ" וכו'.
2. וכן אצל יעקב - כתוב בפסוק (פרק כ"ט, פסוקים י"ח-כ) "ויאהב יעקב את רחל... ויעבוד (יעקב) ברחל שבע שנים, ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה"!
והנה, כל אדם שֶׁבָּרִיא בנפשו וברגשותיו, מרגיש שיש בפסוקים האלו - איזה דבר מוזר ותמוה:
1. אצל יצחק - לא מובן לנו מה שהפסוק מעיד עליו "ותהי לו לאשה (ואח"כ) - ויאהבה" - - - וכי קודם עושים חתונה, ורק אח"כ 'אוהבים'? והרי אצלנו הדברים פועלים בדיוק הפוך! קודם הוא אוהב ורוצה - ובגלל זה - הוא מסכים אח"כ להתחתן! וכיצד יתכן שהנישואין שמשמשים לנו רק כ"אמצעי" למטרה - הם יגררו אחריהם את הדבר שנראה לנו העיקרי והבסיסי - שהיא "האהבה" - ?
2. וכן אצל יעקב אבינו, ג"כ רואים אצלו מן אהבה כזאת שנראית לנו מוזרה קצת. שהרי הפסוק מדגיש אצלו "ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים, ויהיו בעיניו - כימים אחדים - באהבתו אותה"!
וכאן, השכל האנושי נזעק בשאלה: היתכן? הוא אוהב הרבה - ובכל זאת - 7 שנים עוברים אצלו כמו "ימים אחדים"? הרי אצלנו הָרֶגֶשׁ מדבר בדיוק הפוך! כמה שאנו יותר אוהבים ויותר משתוקקים - כך יותר קשה לנו להמתין! כל יום שעובר - נדמה בעינינו כמו שנה שלמה שעוברת! כל יום שחולף - אנו כבר מייחלים ומצפים מתי כבר יגיע הזמן הזה! כל 'רגע' נידמה בעינינו כ'שעה'!
וא"כ, אם כך הוא הטבע האנושי, איך יתכן שאצל יעקב - הָרְגָשׁות שלו פעלו בדיוק הפוך?! כך עומדים אנו ושואלים, תוהים ונבוכים, ומצפים לתשובה - שתניח את דעתנו ואת שיכלנו.
הָהָא! שאלה זו רק מראה לנו - עד כמה אנו רחוקים הרבה - מִלִּחְיות את המושגים של התורה הקדושה! התרגלנו כבר לחיות עם המושגים של ה"תרבות המערבי" הַשַּׁחְצָנִי וְהָאָנוכִי, שהחדיר לתוך ראשנו - לחיות רק למען ההנאה העצמית שלנו. וכמו שאומר הפירסומת: "תן לשני - בשביל שאח"כ תוכל לקחת"! תעמיד את הנאת עצמך האישית - בסדר העדיפיות! התרחקנו כ"כ הרבה מהמושגים של התורה - עד שכבר איננו מסוגלים להאמין שתתכן מציאות חיים אחרת, עדינים ואצילים יותר, עם "רמת חיים" אחרת, ועם "השקפת עולם" שונה לגמרי - - -
איננו תופסים להבין, שבשאלותינו על האבות הקדושים, דומים אנו בדיוק לאותו בֶּדוּאִי שמהלך יחף על החול של המדבר הלוהט, וברגליו הגסות וְהַמְּיֻבָּלות דורך הוא על סלעים וקוצים, אבנים וחצץ, ואיננו חש כלל באיזה שהוא כאב, או בְּאִי נוחות וכדומה.
והנה, אותו בדואי מֵגּוּשָׁם, עומד ומשתומם על האדם העירוני שנקלע למדבר, עָדִין הנפש ואציל הליכות, שֶׁכָּל כולו רגיש במיוחד, והוא ניטרד מכל חתיכת 'חצץ' קטן שנכנס לתוך נעלו... כל גרגיר חול קטן - מפריע לו בהליכה...
ולעומתו עומד הבדואי, ומשתומם עליו: על מה כל הפחד והזהירות המוגזמת הזאת? הנה אני מסוגל לדרוך יחף אפילו על החול הלוהט, על אבנים ומסמרים, בתוך בִּצּות ובתוך גוּמות, ואיך זה נטרד מכל חצץ קטן? כך שואל לו אותו בדואי מֵגּוּשָׁם. ואיננו קולט להבין, שככל שהאדם אציל ועדין יותר - באותה מידה הולכת וגוברת רגישותו ועדינותו כלפי כל דבר הכי קטן...
ולצערינו, גם אנו משולים לאותו בדואי מגושם. קיבלנו כבר השקפת עולם של הרחוב, שכל דבר חייב ללכת עם רֶגֶשׁ ועם תְּשׁוּקות וּרְצונות, ולכן אנו עומדים ומתפלאים כיצד אצל האבות - הרגש בא לאחר החתונה? כיצד שבע שנים של צפייה לנישואין - יכולים לעבור דרך הָרֶגֶשׁ - כ"ימים אחדים"?
כך שואלים אנו. ואיננו קולטים להבין, שהאבות הקדושים היו אנשים עדינים ואצילים מאתנו! הם היו חיים במושגים של התורה, ולכן אצלהם המושג של "אהבה" התבטאה במושגים אחרים לגמרי! ואם הנכם סקרנים לשמוע איזו סוג 'אהבה' אחרת יכולה להיות - הנכם מתבקשים להמשיך ולקרוא את השורות הבאות:
ישנם בעולם שני סוגי אהבה:
א. ישנה סוג אהבה - שרוב העולם משתמשים בה. והיא: אהבה שנובעת מתוך אינטרסים אִישִׁיִּים!
כלומר: כל אדם מטבעו, יש לו יצרים ותשוקות - למילוי תאוות החומר, שהגוף הגשמי נמשך אליהם. ולשם השקטת יצריו - הוא חש משיכה ואהבה לכל מי שיכול למלא את סיפוקיו ויצריו!
נמצא שאהבה זו - היא בסך הכל התפרצות החוצה של כל "הר הגעש" של התאוות והיצרים שטמונים בתוך האדם! אהבה זו - אינה באה למלאות את רצונותיו של השני, אלא היא באה בסך הכל לכסות על הרצונות האישיים שלו, כדי "להשקיט" את היצרים הבוערים בו!
וא"כ, אם זוהי התמונה האמיתית למושג שנקרא היום בשם "אהבה" - א"כ הבה ונשאל כל בר דעת, שישפוט על פי השכל וההגיון:
היתכן לקרוא על דבר כזה בשם - אהבת "הזולת"? הרי אהבה זו באה מתוך "אינטרס אישי" כדי להרגיע ולהשקיט את יצריו הפנימיים, ולגרום לעצמו הנאה וסיפוק מתאוות העוה"ז!
נמצא, שאין שום קשר 'נפשי' באהבה זו, והיא איננה מצטמצמת בעיקר כלפי 'גוף מסויים' בלבד, שהרי גם כלפי גוף אחר - התגובה של האהבה - היתה אותה תגובה! נמצא, שאין הוא אוהב את הזולת באופן אישי לכשעצמו - אלא הוא אוהב - את כל מי שיכול למלא את התשוקות והרצונות שלו!
ובמילים אחרות: הוא אוהב בעצם את עצמו - ורק הוא "נֶעֱזַר" על ידי כך - באמצעות הזולת. וּכְשֶׁיִּגָּמְרוּ או יִמָאֲסוּ הטובות שהוא מקבל מזולתו - כבר השני לא שווה כלום בעיניו! כיון שבלא"ה אי אפשר להפיק ממנו הנאה אישית לטובתי העצמית, וא"כ מה תועלת יש ממנו כבר? - - -
והדוגמא הבולטת - לסוג אהבה מזוייפת זו - מצינו אותה כבר לפני - 2500 שנה, בזמן דוד המלך. כשבנו 'אמנון' אהב את אחותו 'תמר' (שהיתה אחותו מצד האבא, ולא מצד האמא, כיון שאביו דוד נשא כמה נשים). הוא אהב אותה אהבה מופלגת כזו - עד שהנביא מתאר אותה (בשמואל ב', פרק י"ג, פסוק ב') שהוא נהיה "חולה" בעבורה!
ואולם, היודעים אתם מה קרה בסוף ל"חולה האהבה" הזה? איזו הנאה אישית קיבלה אחותו - מכל ה"אהבה הגדולה" הזאת שהוא אהב אותה? על כך ממשיך הפסוק (ט"ו) ואומר, שלאחר שאמנון מילא את תאוותו - התרחש דבר שלא יאומן: "...וָיִשְׂנְאֶהָ אמנון שינאה גדולה מאד וגדולה השינאה אשר שנאה - מאהבה אשר אַהֵבָה"!!
שמעתם? לאחר שהוא כבר לא היה יכול יותר להפיק ממנה עוד תועלת עצמית - נכנסה בליבו שינאה כזו איומה כלפיה - עד שהנביא מדגיש, שהשינאה הזאת היתה פי כמה יותר חזקה ועזה - לעומת האהבה שהוא אהב אותה בתחילה!!!
הנה, אלו התוצאות האומללות, שאליהם מובילה האהבה המזוייפת, שנראית כלפי חוץ "נוצץ ומושך"! אמנם בהתחלה האהבה מתנפחת כמו 'בלון' - ואולם בסופו של דבר, הכל מתפוצץ כ'בועת סבון'...!!!
ולמה? משום שאין זו אהבה טבעית שמושרשת עמוק בתוך הלב, אלא בסך הכל זו אהבה עצמית, שבאה למלא אך ורק את הָאָנוכִיּוּת וֶהַאֶגואִסְטִיוּט של ה"אוהב". אהבה כזאת, סופה שהיא "מתייבשת" מהר מאד, ויוצרת בלב חלל עמוק של צער ואכזבה! אז מגלים, שהאוהב שהיה נראה כ"חולה אהבה" - פתאום מתגלה כאדם "מלאך חבלה", שמוכן לבעוט בשני ולזרוק אותו - לאחר שמילא בו את סיפוקו...
ופרשה זאת של אמנון ותמר - היא "אקטואלית" גם בימינו אנו. כלי הַתִּשְׁקורֶת מחדירים כל הזמן לאהוב את סוג האהבה המזוייפת של "אמנון ותמר"! שם מלמדים שכל התכלית בחיי הנישואין זה בא רק כאמצעי - כדי למלאות את התאוות של האדם! וכאילו הנישואין באו כדי לשרת את סיפוקך האישי!
ואז, שמתחילים לאהוב מתוך מטרה כזאת - אז רואים שבמשך הזמן האהבה נחלשת, הרגש מתרגל ומפסיק להתפעל, ואז, כל אחד מתחיל לחפש לו את האהבה ב"בורות נשברים" במקומות אחרים...
הנה, צאו וראו היום, על מה מבוססת "האהבה" של הרחוב:
הולכת אשה ברחוב, שהיא לא "חשודה" ח"ו לאשה 'צדיקה' או 'תמימה', אלא היא יודעת בדיוק מה "מבעיר" את היצרים של הגבר! איזו שמלה, ואיזו אורך חצאית, ואיזה סוג נעלים רועשות, ואיזה עובי גרביים, ואיזה סוג בד, ואיזה סוג של פאה ("שֶׁעָפָה בָּרוּחַ"), ואיזה סיגנון גס של איפור, הכל הכל היא יודעת בשיא הערממיות!
וּמִדָּבָר כזה - נוצר "אהבה"!
רבונו של עולם! הרי הבן אדם הזה נתפתה לאהוב רק בגלל הגוף! וברגע שהסיפור של היופי כבר יחלש וירד (יש ילד, שתיים, שלשה, הגוף כבר לא אותו גוף... וכו') אז האשה כבר שווה לזבל!! בעלה כבר לא מסתכל עליה יותר!
אם האהבה לא מחוברת אל תוך הנשמה, לא מחוברת לתוך עימקי הלב, והאשה הצליחה לפתות אותו רק ע"י הגוף - אז שנה שנתיים האשה תשמש לו בתור "צעצוע מגרה" ולאחר מכן - מגיעים כל האכזבות, הבגידות, המריבות, וכך כל החיים נהפכים להיות מרים ושחורים!!!
ולאהבה מסוג זו - אפילו 'חמור עיוור' יכול להבחין שאין כאן אפילו טיפת עומק 'רציני' של אהבה! הכל בנוי על דמיונות, תאוות, וּבְּהֶמְיוּת!!! עבדו עלינו בעיניים!
אלו התוצאות המרות, שאליהם מובילה סוג האהבה שנקראת בשם: "אהבה אִנְטֶרֵסִית"!
וכדי להמחיש יותר את הדברים, נעלה כאן מעשה עממי, שיתן לנו תמונה ברורה - איך נראית באמת סוג האהבה שנובעת מתוך אינטרסים אִישִׁיִּים:
אדם אחד נכנס למסעדה והתיישב ליד השלחן. ניגש אליו המלצר ושאלו: "שלום אדוני! הנה לפניך ה'תפריט', מה אתה מזמין לאכול? השיב לו אותו אדון: "אני אוהב מאד דגים! ממש "חולה" על הטעם של הדגים! ולכן אני מבקש מכל סוגי הדגים של טבריה: מוּשְׁט, קרפיון, בּוּרִי, וכן אני מעוניין מכל סוגי הדגים שמצויים גם בעולם: דג הנילוס, דג כְּסִיף, דג סַלָמון, דג טונה, דגי סרדין, וכו' וכו'. העיקר שיהיו הרבה דגים!
המלצר נִעְנֵעַ לו בראשו, ואץ אל המטבח, כדי להכין לו ארוחה המורכבת מכל סוגי הדגים.
והנה, מן הצד ישב לו אדם כפרי תמים, שהבחין בכל המתרחש, ושמע את הזמנת הדגים שהזמין אותו אורח. לתומו חשב אותו כפרי שהנה עוד מעט יכנס המלצר, ובידו צנצנת מים מלאה דגים, כדי שהאדון שאמר שהוא אוהב דגים - יוכל להשתעשע עם "אהוביו", להאכילם, לטפחם, לנקותם, וכו'.
ואולם, מה רבה היתה תדהמתו, כאשר הבחין אותו כפרי, שברגע שהמלצר הגיש לאותו אדון את הדגים על השלחן - נעץ בהם הלה את המזלג, ובעזרת סכין חד, הוא שִׁסֵּעַ וְקָרַע את הדגים לחתיכות קטנות, ובלע אותם ברעבתנות גדולה, ישר לתוך כריסו...
כך עושים לאלו ש"אָהוּבִים" עליך - ? שאל אותו כפרי את האדון, וכשכולו מלא השתוממות - הוסיף ואמר לעצמו: לא יתכן שאתה באמת אוהב דגים, שכן אילו באמת 'אהבת' אותם - לא היית מתנהג עימהם בצורה כזאת! אינך אוהב אלא את עצמך, את בטנך וכרסך, וכדי לְעַדֵּן וְלֵהָנות את בטנך - אתה נעזר "באמצעות" הדגים!!!
וזהו בדיוק - הפרצוף האמיתי של כל אלו שמצפצפים כל הזמן בפיהם שהם "אוהבים" את השני, וקשורים אליו "בלב ובנפש", והם אפילו נהיים "חולים" עליו מרוב אהבה, וכו' וכו'. בעוד - שלאמיתו של דבר - בַּ"תָּת ההכרה" שלהם, אהבה זו נובעת מתוך האהבה עצמית של גופו! שרוצה לתת לעצמו הרגשה של "הנאה וסיפוק", ולשם כך הוא "מנצל" את חבירו - כדי למלא את המטרה שלו עצמו!!!
כך נראית התמונה המדהימה והכואבת, לאהבה שאינה מודרכת לפי השקפת התורה הקדושה.
ואולם - מצד שני מצינו, שגם התורה עצמה מטפטפת כל הזמן ל"אהבה", ודורשת מבני הזוג שיגיעו לשיא האהבה והחיבה, ולשיא הַ"הַרְמונְיָה" וְ"הַכִימְיָה" שיכולה להיות בין בני הזוג!
ויש לנו על כך - ארבעה הוכחות ממקורות חז"ל, ונציגם כאן בקצרה:
א. הרמב"ם פסק (בהלכות אישות, סוף פרק ט"ו) "חייב אדם לאהוב את אשתו - כ - - - 'גופו'!!! כלומר, כמו שיש מצוה וחובה לצום ביום הכיפורים, כך בדיוק יש מצווה וחובה מהתורה - לאהוב את בת זוגתו!
ועד איזה "גבול" לאהוב? על זה אומרים חז"ל: לאהוב כ"גופו"! כלומר, בלי גבולות!!!
כמו שאת גופו - הוא אוהב בלי שום גבול ובלי שום סיבה - כך יש עליו חובה לאהוב גם את אשתו, בכל אופן ובכל מצב שתהיה, בלי שום גבולות!!!
מפליא ממש לראות, איזו אהבה עצומה תובעת התורה מבני הזוג!
ב. מקור שני בדברי חז"ל, מצינו בגמרא מסכת שבת (דף קמ:) שם מספרים לנו חז"ל דבר מדהים:
האמורא הקדוש ר' חסדא, כשבנותיו עמדו להנשא, בערב יום החופה - קרא להן אביהם ר' חסדא, ולימד אותם "הדרכה לנישואין" - כיצד להתנהג במשך חיי הנישואין. ושם נתן להם עצות מפורטות לפרטי פרטים - באילו תחבולות יוכלו הנשים להרבות ולהגביר את אהבת בעליהן - כלפיהם! (עיין שם בגמרא דברים מדהימים בזה).
מפליא ממש! ר' חסדא שהיה 'מנותק' מכל ענייני העוה"ז - הוא מוצא לנכון - להדריך את בנותיו, בראש ובראשונה: כיצד להגביר - יותר ויותר את החשק והאהבה של הבעל כלפי אשתו!
עד כדי כך - התורה הקדושה ממריצה ודוחפת ל"חיי אהבה" בין בני הזוג!
ג. הוכחה שלישית - מצינו במגילת שיר השירים. שחז"ל העידו עליו "שכל השירים - קודש, ואולם שיר השירים - הוא קודש קדשים"! יותר מכולם!
ובכ"ז, מה מתואר בכל הספר הזה שנקרא "קודש קודשים"? שיא האהבה שיכולה להיות בין בני הזוג!!!
ללמדך, שהתורה לא רק שאינה שוללת את ה"אהבה" אלא הפוך בדיוק! היא ממריצה ומעודדת להגיע לשיא האהבה שבין בני הזוג! ואם אכן הם זכו להגיע לשיא האהבה - הם נקראים בפי חז"ל "קודש קודשים"(!!!)
מדהים לראות, באיזו הערצה התייחסו חז"ל למושג האמיתי של ה"אהבה", עד כדי כך - שחיברו על כך ספר שלם שמכונה בשם "שיר השירים"!
ד. וההוכחה הרביעית - היא לקוחה מתוך ספר התנ"ך עצמו. שם מצינו, שגם התורה עצמה, הִרְבְּתָה לשדר אהבה בין שני בני הזוג. וזאת למדנו מתוך כִּנּוּיֵי החיבה - שבהם כינתה התורה את האשה ביחס לבעלה:
א. הנביא מלאכי (פרק ב' פסוק י"ד) מכנה את בת זוגתו של האדם במילים "היא חַבֵרְתֵךָ ואשת בְּרִיתְךָ".
ב. הנביא ישעיהו (פרק נ"ז פסוק ז') מכנה את בת הזוג שהיא - כחלק מ"בשרו" של הבן זוג! עיין שם.
ג. שלמה המלך מכנה את בת הזוג בשיר השירים: אחותי כלה! אחותי רעייתי! יונתי! תמתי! הַיָּפָה בנשים! וכו'.
ד. וכן בספר קהלת (פרק ט' פסוק ח') מאחל שלמה המלך לזוג הצעיר: "ראה חיים עם האשה - אשר אהבת"!!!
כל כך הרבה כינויי חיבה! כל זאת רק מוכיחים לנו - איזה 'משקל כָּבֵד' התורה שמה - כדי להרבות "הַרְמונְיָה" ואהבה בין שני בני הזוג!
וכעת, לאחר שהוכחנו בס"ד, שגם התורה 'בְּעַד' המושג הזה של "אהבה" - א"כ כעת השאלה מתחילה לִקְרום עור וגידים:
אם גם התורה מעודדת עבור אהבה וחיבה בין בני הזוג, א"כ על איזה סוג האהבה מדובר כאן? על האהבה המזוייפת, כמו ההוא ש"אהב" את הדגים - ואח"כ "אכל" אותם? בודאי שלא! אלא בודאי שהתורה מתכוונת לסוג האהבה השנית שקיימת בבריאה. אהבה עם תוכן משמעותי, ועם הרבה יותר סיפוק הדדי, ועל כך ננסה לשרטט לעצמנו איך נראית אהבה כזאת, וכיצד היא מתבטאת למעשה בחיי הבן זוג:
והנה, הגדרה נפלאה למושג של "אהבה" - מצינו מפורש בתוך דברי התורה הקדושה. שם היא מגדירה לנו בדיוק, מהי המשמעות האמיתית של המושג "אהבה", וכן מַהֵם הדרכים שבהם אפשר לקנות את סוג אהבה זו. וכך מתארת לנו התורה, בחומש בראשית (פרק ב' פסוק כ"ד) "...על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו, והיו לבשר אחד"!
אתם שומעים? כאן התורה מגדירה את המושג של אהבה - במילים: "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". כלומר, אהבה של דביקות והתאחדות גמורה, שתביא אותם לידי הרגשה כאילו שניהם נפש אחת, ונשמה אחת!
אהבה שאיננה תלויה רק ב"רגש" החיצוני, אלא אהבה "נפשית" עמוקה, שמובילה את שני בני הזוג למציאות של "בשר אחד"! אהבה שתזרום לתוך כל הדם והעורקים שלהם, עד כדי - שאם יכאב לאחד מהם הָרֶגֶל - הם יוכלו לאמר באמת ובפשטות: "רגלה של אשתי כואבת לנו"!!!
ויסוד זה טמון במילה 'אהבה', שעולה בגימטריא למספר 13, וגם המילה 'אחד' שווה בגימטריא - 13! לרמוז לנו, שאהבה שהתורה מתכוונת - זו אהבה שמובילה לקישור של "אחד"! להתאחדות בני הזוג בקשר 'נפשי' לכל חייהם, לחיות בגורל משותף אחד, בכל השאיפות, ובכל המאורעות של החיים!
אלא שכאן אנו נעצרים ועומדים בפני בעיה קשה: כיצד באמת אפשר לזכות להגיע לאהבה עמוקה כזאת? כיצד אפשר לפעול על הָ'רֵגָשׁות' שלנו בעוצמה כ"כ גבוהה? כיצד אפשר להפוך את כל ה'חלום' הזה - ל"מציאות"? על כך באה התורה וממשיכה לגלות לנו את הסוד בהמשך הפסוק: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו" ואז - - - "ודבק באשתו"!
שמעתם כיצד קונים את האהבה הזאת? על ידי שעוזבים את בית האבא והאמא! כלומר, ע"י שעוזבים את כל הפינוקים שהורגל אליהם בבית אביו ואמו! שהוריו תמיד הרגילו אותו לקחת מהם טובות, לקחת ועוד לקחת... ועוד פעם לקחת... ואף פעם הוא לא חשב להעניק להם בחזרה... ההורים פיתחו לו את מידת הַ"אֵנוכִיוּת", שתמיד יודע רק לקבל מהשני, ולא לתת...
ועל הטבע הרע הזה - התורה מצווה שהאדם חייב לעזוב את המידה הרעה שהורגל אליה בבית אביו ואמו. כלומר, להפסיק להיות "מקבל" - ולהתחיל להיות "נותן"... נותן שלא על מנת לקבל חזרה...
ואז, ברגע שהאדם מחליש לעצמו את כוח ה"לקיחה", וּמְפַתֵּח לעצמו את כוח ה"נתינה" לשני - רק כך - אפשר לבנות אהבה עם יסודות מוצקים, שתישרש עמוק בתוך נפשם של בני הזוג!
וזהו כוונת עומק הפסוק: "על כן יעזוב איש את אביו ואמו... ודבק באשתו והיו לבשר אחד"! כלומר, לעזוב קודם כל את כל ההרגלים הרעים שהורגל בבית אביו ('לקחת' כל הזמן ולא 'לתת') ואז, ברגע שהאדם ישתחרר מהדאגה העצמית שלו, וידאג גם לזולתו - דבר זה יכניס בו אהבה עצומה כלפי בן זוגתו, עד שיהיו "לבשר אחד" ממש!!!
שכן, כלל גדול הוא בתכונות הנפש של האדם: למי שהוא יותר מעניק, ויותר נותן, ויותר משקיע עליו - באותה מידה - הוא יותר ויותר נקשר אליו מבחינה 'נפשית', והאהבה ביניהם מתעצמת וגוברת...
וכמו שהאמא קשורה לבנה הקטן בלב ובנפש, ומוכנה לעשות הכל למענו! ולמה? בגלל שהיא כל הזמן רק נותנת ונותנת לו - שלא ע"מ לקבל חזרה... ודבר זה - מהדק את הקשר הנפשי בניהם! וכך הוא הדבר כלפי בני הזוג: אם הבעל משקיע באשתו - את כל כולו - מחשבה, תשומת לב, יחס, וכו'. וכן אם האשה משקיעה בבעלה, ומשתדלת לתת לו את כל סיפוקיו - - - הרי שבזה, הוא נקשר אליה - לא בגלל שהיא השקיעה בו - אלא משום - שהוא השקיעה בה! וכן היא נקשרת אליו - משום שהיא השקיעה בו!
ואם יש בין בני הזוג סוג של אהבה נפלאה כזאת, א"כ זה כבר לא פלא - שלאחר 20 שנה - הם אוהבים יותר חזק מאשר אָהֲבוּ בתחילת הנישואין! ולמה? בגלל שאחרי 20 שנה - "השקענו" והענקנו לבן הזוג - יותר ממה שהשקענו בו בתחילת הנישואין!
נמצא בסיכום:
* ה"יסוד" של הבנין - זו השקעה, נתינה, הענקה, ותקשורת. את כל זה צריך לערבב ולהכניס ביסודות למטה.
* ה"בנין" שצומח מיסוד זה - הוא: אהבה עמוקה, ואחדות נפלאה ששוררת בין בני הזוג!
ובית שנבנה על "יסוד" בריא של תקשורת ונתינה הדדית, ועל "בנין" של אחדות ואהבה שמוצקים עמוק בתוך הלב - אין שום סיבה בעולם - שבית זה לא יחזיק מעמד, לבנין "עדי עד"!
וא"כ, עד עכשיו ביארנו באריכות את המושג של "אהבה" לפי 'סולם הערכים' של התורה, וכן גם את הפירות הטובים שמניבים כתוצאה מאהבה זו!
וכעת, יש לדעת עוד סוד נפלא, איזה עוד רווח עצום אנו מקבלים כתוצאה מסוג האהבה הזאת:
שלמה המלך גילה לנו, שאם בני הזוג ישתמשו באהבה שמבוססת על הערכים של התורה (וכנ"ל) אז הם ירויחו דבר נוסף! ומהו? קיראו בבקשה את לשונו של שלמה המלך בספרו משלי (פרק י', פסוק י"ב) "על כל פשעים - תכסה אהבה"!!! כלומר, שאהבה זו תמיד "תבער" בתוך ליבם - בכל הזמנים ובכל המצבים! ואפילו אם לפעמים יסתכסכו בניהם בני הזוג, ויתווכחו על משהו מנקודות הבית - בכל זאת - מיד לאחר מכן הם יחזרו שוב להתפייס ולהתאחד!
ולמה? בגלל שאהבה הזאת היא לא בנויה באופן "שִׁטְחִי" מלמעלה, שפורחת אחרי כל ויכוח קטן... אלא אהבה של התורה - מושרשת עמוק בתוך הלב! לאחר שהבן זוג השקיע והעניק לשני - הוא נקשר אליו בקשר אדוק וחזק, ולכן אהבה כזאת יכולה להחזיק מעמד לאורך כל הדרך, תמיד היא תצליח לְטַשְׁטֵשׁ ולכסות על כל פשעיו של הבן זוג! ולמה? משום שהשני מסתכל עליו תמיד - במשקפיים של "אהבה אמיתית"!
וכעין כל הרעיון הזה, מצינו גם בתוך דברי הגמרא במסכת סנהדרין (דף ז'.) שם הגדירו לנו חז"ל במילים קצרות - את שני 'צְדָדֵי המטבע' של המושג "אהבה". וזה לשונם שם:
כאשר יש אהבה אמיתית בין בני הזוג - אז אפילו אם הם ישכבו על "רוחב הַסַּיָּף" (מקום צר וקטן) בכל זאת הם לא ירגישו צפיפות! כל אחד ירגיש נוח עם השני!
ואולם, כשהאהבה בנויה על "קרש רעוע", על דמיונות וחלומות - בזה אפילו מטה של רוחב 60 אמות (30 מטר!!!) - לא תספיק להם! ולמה? בגלל שכל שורש האהבה הזאת בנויה על - כמה שיותר לקחת לעצמו! כמה שיותר - שֶׁאֲנִי יהנה מהשני! ובמצב כזה - שני הצדדים נשארים 'קרחים' מכאן ומכאן...!!!
ולסיום - נסכם ונתמצת לעצמנו, 7 הבדלים שיש בין האהבה - שהתורה מחנכת, לבין האהבה ש"התרבות המערבי" מחנך:
א. אצל התורה - "בונים" אהבה!
ואצל הרחוב - "מוצאים" אהבה!
ב. אצל התורה - האופי יותר חשוב מהיופי!
ואצל הרחוב - היופי יותר חשוב מהאופי!
ג. אצל התורה - השכל קודם לרגש!
ואצל הרחוב - הרגש קודם לשכל!
ד. אצל התורה - "לאהוב" - פירושו לתת ולהעניק לשני!
ואצל הרחוב - "לאהוב" - פירושו לדאוג למילוי החשק העצמי שלי!
ה. אצל התורה - זו אהבה "מושרשת" שנובעת מעומק הלב!
ואצל הרחוב - זו אהבה "מְלָאכוּתִית" מהשפה ולחוץ!
ו. אצל התורה - האהבה "מתחדשת" 12 פעמים בשנה! (ע"י שמירת טהרת המשפחה)
ואצל הרחוב - האהבה אין לה מעצורים ורסנים, היא ממשיכה בשיגרה, עד שנכנסת ל"שיעמום", ואח"כ כבר נמאסת...!
וה"תוצאות" מכל ששת ההבדלים הללו - הם - בשתי מילים:
* אצל התורה - האהבה נמצאת - בתוך הבית!
* ואצל הרחוב - מחפשים את האהבה - בחוץ!!!
ולאחר - שביררנו והגדרנו בס"ד את שני סוגי האהבה, והצגנו את האהבה ה"שלילית", וגם את האהבה ה"חיובית", נותר לנו כעת - רק לעמוד ולשאול את עצמינו:
"תַּ'כְלֵס"! לאחר שהתרשמנו והתפעלנו, שהדברים הם אכן נכונים ואמיתיים, אבל למעשה - באיזו צורה ניתן לגלות שהאהבה ה"חיובית" אכן פועלת אצלנו במציאות בשטח? מהו ה"סימן" שבו ניתן לזהות את האהבה האמיתית אצל בני הזוג?
התשובה: הסימן לגלות דבר זה - הוא ע"י שהזוג יבחנו וישאלו את עצמם: האם הם אוהבים - גם את החסרונות והמגרעות של בן זוגם? האם גם כשהוא נמצא במצבים לא נעימים, ולא הכי יפים, האם גם אז - האהבה ממשיכה להתקיים בניהם - - -? או - שהוא אוהב את בן זוגו רק בזמנים שהוא "נחמד" וטוב?
אם התשובה היא "חיובית" - אזי באמת, זהו סימן מובהק להוכיח, שהזוג אכן הצליחו להגיע לתכלית 'פיסגת האהבה' שהתורה דורשת! ולכן אצלהם, גם במצבים שאין כ"כ תקשורת נכונה בניהם - גם אז - האהבה ממשיכה להתקיים, ולא מתפוררת ונעלמת!
והרבי מקוצק המחיש יותר את הדברים, על פי מעשה שהיה עֵד ראייה לו. וכה סיפר:
מעולם לא ידעתי מהי המשמעות העמוקה של "אהבת ישראל", עד - שפעם אחת שמעתי איכר 'שיכור' במקצת, שואל את חברו: "אמור נא לי ידידי, האם באמת הנך אוהב אותי?
השיב לו הלה: "אכן באמת, אני אוהב אותך אהבה עזה עד מאד, אהבה מכל הלב והנשמה!
"נפלא - קרא האיכר בשמחה, וא"כ אמור נא לי כעת, התדע מה הדבר שחסר לי, ומהו הדבר שמעיק עלי - - - ?
נבוך השני וְתָהָה - "וכי מניין לי לדעת דבר כזה? וכי "נביא" אנוכי?
"הוי - הפטיר הראשון מתוך אכזבה, אם אינך יודע מה חסר לי ומה מציק לי - זהו סימן שאינך אוהב אותי באמת, שכן, אילו הָיְתָה אהבתך כה חזקה - הקשורה בלב ובנפש - היית מרגיש בי כחלק מגופך ממש, וממילא היית יודע גם את הדברים המציקים עלי...
הרי לנו דוגמא נפלאה, כיצד ניתן לגלות האם האהבה נובעת מעמקי ליבו של השני? זאת - ע"י שיהיה איכפת לו גם מהבעיות והצרות של השני, שיהיה יודע איזה דברים מפריעים לו או שְׂנוּאִים עליו! שיהיה יודע לשמח את ליבו של השני גם בזמנים שאין לו כ"כ 'מצב רוח', ולא רק בזמן שהוא מאיר לו פנים!
ולאחר שהגדרנו והבדלנו בין שני סוגי האהבה הנ"ל, נבין מעתה היטב גם את שינוי "הנוסחאות" הקיימות ב"הזמנות" של חתונה - בין אלו שנכתבים ע"י אנשי תורה, ובין ההזמנות שכותבים אנשי המיתרס השני.
בחוגים החרדיים - מקובל לכתוב בהזמנות של החתונה: "...החתן (פלוני) - עב"ג - הכלה וכו'. שזהו ר"ת - עם בת גילו - של בן או בת הזוג. ואולם, אצל החילוניים, אנו קוראים בהזמנות שלהם "ראשי תיבות" אחרים. אצלהם כתוב: "...החתן (פלוני) - עב"ל - הכלה וכו'. כלומר, החתן עם בחירת ליבו / בחיר ליבה / של בן או בת הזוג.
ובמילים בודדות אלו - טמונים כל "השקפת העולם" של שני סוגי האהבה הנ"ל!
אנשים שמקבלים 'השקפת עולם' מהרחוב, מאנשי תרבות המערב, ומהעולם ה"מתקדם" של שנות ה - "2000", אצלהם, האהבה של הנישואין מתבטאת במילים "בחיר ליבה". כלומר, שהכל 'נִדְלַק' מהלב, מהרגש, מהרצונות, מהתאוות - - -
ואולם אצל החרדים, שמודרכים לפי השקפת התורה, הם יודעים מה שחז"ל לימדו אותנו (במדרש רבה, אסתר, פרק י' אות ג') שצדיקים - "ליבם ברשותם"! כלומר, הם יודעים להשליט את השכל וההגיון - על תאוות הלב! ההתרשמות מבן הזוג מתחילה קודם מהשכל, מהמידות הטובות של בן הזוג, ורק לאחר מכן - נותנים רשות גם ללב לְפַתֵּח את הַרְגָּשׁות! הם יודעים לבנות אהבה "בְּרִיאָה" שיוצרת קשר נפשי עמוק, בין שני הלבבות של בני הזוג! וכל זאת, הודות ל"קוד הסודי" שהתורה מדריכה אותם ומלמדת אותם ש"לאהוב" - פירושו "להעניק"!!! "לאהוב" - אין פירושו - לקבל אהבה, אלא ללמוד - איך להעניק אהבה!
אין מה לעשות! התורה קובעת לנו, שאהבה אמיתית לא מתבטאת רק ב"חיוכים" שעושים הבני זוג מ'אוזן לאוזן', וגם לא מה"דמיונות" שהם בונים אחד על השני, ואפילו לא - מה"חום והאהבה" - שהם מגלים ברחוב אחד כלפי השני!
מכל הדברים הללו - אין בכלל מה להתרגש ולהתלהב! שכן, ברגע ש"האוהב" רק יגלה בבת הזוג איזה דבר "שלא מתאים בדיוק לפי הרצונות שלו", או "שלא נוח עבורו", אז פתאום - כל האהבה ומילות החיבה יפרחו החוצה, ו"האוהב" שלנו יהיה מוכן לתקוע סכין(!!!) בלב "אהובתו"! (והיו דברים מעולם!).
בשביל לאהוב את בן הזוג באמת - עם כל ההרגלים והטבעיים הַנִּגּוּדִיִּים שלו - לשם כך חייבים את האהבה שהתורה דורשת! אהבה שבאה - לא רק בגלל שבן הזוג נראה "מקסים", "מרשים", ו"יפה" ו"מושך" - אלא בעיקר בגלל שיש לו "אישיות" חיובית, "אישיות" נוחה, טיפוס נוח, בחור סבלני וסלחן, עם נועם הליכות ומידות טובות. ויש לו פחד אלוקים בקרבו, והוא שומר על כל המצוות - על זה בונים את האהבה!!!
וכעת, לאחר שהרמנו את ה'מסך', והסרנו את ה'ערפל' שהיה מְעַרְפֵּל את עינינו מלראות נכון את המשמעות האמיתית של המושג "אהבה", מעתה, נבין היטב גם את התנהגותם של האבות הקדושים, כיצד אצלהם התבטאה האהבה בנישואין:
אצל יצחק אבינו - נאמר בפסוק "ותהי לו לאשה" - ואח"כ - "ויאהבה". ושאלנו: כיצד יתכן שהאהבה יתעוררה אצלו רק לאחר הנישואין, והרי אצלנו זה פועל בדיוק הפוך?
אכן, אצל יצחק אבינו היתה פועלת 'אהבה' במושגים של התורה הקדושה! כלומר: הוא לא "מצא" את האהבה ברחוב לפני הנישואין - ובגלל זה - הוא רצה להתחתן, אלא ההיפך בדיוק: הוא התחתן כדי לבנות את האהבה לאחר הנישואין! שהבנין של האהבה - לא יהיה מִתְנַדְנֵד על כל מיני "הצגות ודמיונות" שעושים לפני החתונה - אלא שיהיה מבוסס עמוק בתוך הנפש! לאחר החתונה, כשהוא כבר מכיר את אופיו האמיתי של בן הזוג - על זה הוא מתחיל לבנות את האהבה! ולכן, האהבה כזאת היא נצחית, ואין בה כל מיני אכזבות או בגידות!
וזהו הלקח גם עבורינו: עיקר האהבה נוצרת ונבנית רק אחרי החתונה, בונים אותה - בעבודה יום יומית - ובאופן עִקְבִי! ע"י האהבה מנסים להשלים אחד את שני, וּלְגַשֵּׁר בין שני התכונות השונות של בן הזוג, וזאת באמצעות עבודה של נתינה והענקה, וּוִתּוּר וסלחנות הדדית!
ולסיום - נותר לנו לברר את פתרון האהבה שהיתה אצל יעקב אבינו, ובזה נחתום את פרקנו.
אצל יעקב כתוב בפסוק "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה". ושאלנו בתחילת הפרק: היתכן? הרי אצלנו זה בדיוק הפוך! כמה שאנו יותר משתוקקים לאיזה דבר - באותה מידה - הזמן שעובר בנתיים נראה בעינינו כנצח! כל יום שעובר, זה כאילו שעוברת שנה עלינו, וכיצד אצל יעקב זה עבד בכיוון ההפוך?
ואולם גם כאן, יש לנו שוב את אותה בעיה: אנו, שהתרגלנו למושגים של "אהבה" - כפי שהרחוב הכתיב לנו, לכן כל יום שעובר נראה בעינינו - כמו שנה! ולמה? בגלל שאהבה שלנו זו אהבה "אֶגואִיסְטִיט", שבעצם אני לא אוהב דוקא את השני לכשעצמו, אלא אני אוהב את עצמי, ולכן אני כל הזמן משתוקק מתי כבר תבוא אלי - ההנאה הזאת! וכל עוד שההנאה עוד לא הגיעה אלינו - זה גורם לנו למתח ועצבים, כיון שאנו רוצים כבר להנות מהשני! וזוהי הסיבה שכל יום שעובר - נדמה בעינינו כשנה!
ואולם אצל יעקב היתה סוג אהבה אחרת לגמרי! הוא היה חי את המושגים של התורה הקדושה, ולכן אצלו - האהבה התבטאה כלפי הזולת דוקא! וכפי שהפסוק מדגיש "ויהיו בעיניו כימים אחדים - באהבתו "אותה"!