אור ברסלב
אמרי יחזקאל - מעגל החיים חלקה › דרשה ב' - ל"תספורת לגיל 3"

אמרי יחזקאל - מעגל החיים

חלקה · דרשה ב' - ל"תספורת לגיל 3"

דרוש א' - לתספורת "חלקה" בגיל 3

הורים ש"גוזלים" מילדיהם את זכות לימוד התורה - בסופו של דבר - ילדיהם "יגזלו" מהם אח"כ את "שלוות החיים" - ע"י התדרדרות לתהום של 'עולם הפשע' ! ! !

"מידה כנגד מידה"!

בעידן המודרני של שנות ה"2000", משום מה נכנס לתודעה של הציבור הרחב, כאלו האמא - היא זאת שצריכה לשאת בְּנֵטֶל, בכל העניינים הרוחניים הקשורים לגילו הרך של הילד. בחינוכו, בעיצוב דמותו, ובהתפתחות שכלו ורמת הבנתו.

ואילו הקשר של האבא עם הבן, מתחיל רק בגיל ההתבגרות של הילד, בגיל שבו הבן נהפך להיות נער רציני, שמסוגל להבין מֵסַרִים "על רמה"! רק אז - האב מוכן לפתח שיחות וקשרים עם ילדו, ולעקוב מקרוב אחר הישגיו וכישוריו בלימודים.

ואולם, על פי השקפת התורה, התייחסות זו היא פסולה לחלוטין! התורה הקדושה מטילה דוקא על האבא את הטיפול בבניו הקטנים - בכל העניינים ה'רוחניים' הקשורים להתפתחותו של הילד! הן בלימוד יסודות היהדות, תורה, הלכות, ומצוות, והן בהשרשת 'ערכים חינוכיים' של מידות, אהבת אלוקים, ואהבת האדם!

ומאימתי מתחיל חיוב זה של האב כלפי בנו?

בהגיע הילד לגיל 3 שנים, זהו הגיל שבו הוא מתחיל להיכנס לתוך עולמה של היהדות, אוזניו מתחילות לקלוט אט אט פסוקים של תורה, וכן אותיות הקודש של א'-ב', וכן הלאה. וכפי שאמרו לנו חז"ל במדרש תנחומא (חומש ויקרא, פרק י"ט) על הפסוק "ונטעתם כל עץ מאכל... שלש שנים יהיו לכם ערלים... ובשנה הרביעית קודש הילולים לה'!" במי הפסוק מדבר? בתינוק של אמו, שכל שלש שנים הראשונות אינו יודע לא להשיח ולא לדבר, ואולם בשנה הרביעית - "קודש הילולים לה'"! אביו מקדישו לתורה!

כלומר, חז"ל קבעו לנו כאן, שמגיל 3 שנים, שזהו הגיל שבו הבן מתחיל כבר לדעת לדבר, ולהוציא מילים ומשפטים מהפה, בגיל זה - מתחיל החיוב על האב ללמד את בנו את המושגים הבסיסיים ביהדות: פסוקי התורה, שמע ישראל, וכן את אותיות א'-ב'.

וצריך לדעת, שדבר זה הוא לא "חומרא" או "חסידות", אלא זהו חיוב גמור על פי הדין! וכפי שאמרו לנו חז"ל בגמרא מסכת קידושין (דף כ"ט.) "האב חייב בבנו: למולו, לפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אשה"!

הרי לנו מפורש, שחז"ל כאן לא השתמשו בלשון של חומרא או חסידות, אלא הם הדגישו "חייב האב"! כלומר, כמו שיש חובה לצום ביום כיפור - כך יש חובה לאב לדאוג לכך שבנו ילמד וידע תורה!

ולא רק שזה "חובה", אלא חז"ל עוד הפליגו ואמרו בגמרא מסכת פסחים (דף קי"ג:) "שבעה אנשים 'מנודים' הם לשמים, ואחד מהם הוא… "מי שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה"!!!

שמעתם? לא רק שיש על האב חיוב גמור לדאוג לכך שבניו ילמדו תורה - אלא חז"ל הטילו עליו עוד עונש של להיות ב"נידוי" לשמים(!) אם לא ימלא את חובתו כלפי בניו!

מבהיל ממש - - -

וכיון שזהו דבר של 'חיוב', ויש עליו גם עונש של 'נידוי', לכן החלטנו בעז"ה לתפוס את הנושא הזה ברצינות, ולהקדיש עליו מאמר שלם, כדי לבאר לעצמנו ולכל הקוראים יחד את חומרת חובת הדבר, וכן את היתרונות והמעלות המיוחדות שיש לנו בלימוד התורה של הבן הקטן.

ותחילה נפתח לבאר את שורש הנידון:

האם באמת תורתם של ילדינו הקטנים היא כ"כ חשובה בשמים? ואם אמנם כן - מדוע באמת היא חשובה? בַּמֵה היא עדיפה יותר מתורתם של הגדולים?

והנה, שורש הסוגיא מסתעפת מהגמרא במסכת שבת (דף קי"ט:) שם אמרו לנו חז"ל דברים ברורים בנושא זה, וכך אומרת הגמרא שם:

"אין העולם מתקיים אלא בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן!

שאל ר' פפא את אביי: ומה עם התורה שלנו שאנו לומדים במשך כל היום? וכי היא לא מספיק חשובה בעיני הקב"ה כדי לקיים ולהחזיק את כל העולם?

השיב לו אביי: אמנם גם אנו לומדים תורה, ואולם התורה שלנו יש בה 'פגם', משום שאנו לומדים אותה בהבל פה שכבר הספיק לטעום טעם חטא, ומשא"כ התורה של הקטנים הללו, היא תורה קדושה וטהורה, שלא הספיקו לטעום בהבל פיהם טעם של חטא"!

אתם שומעים את דברי הגמרא? הרי זה ממש מדהים! הַהֲבָרות והקולות המקוטעין שהקטנים מוציאין בפיהם כשקוראים את אותיות הא'-ב' - דבר זה יקר וחשוב בעיני הקב"ה אפילו יותר מתורתם של התנאים הקדושים, שבשעה שהם היו לומדים תורה, אש היתה מקיפה אותם! ובכ"ז, אותיות הא'-ב' של ה"זאטוטים" הללו - חשובה יותר בעיני הקב"ה, ויש לה משקל כבד - עד כדי לקיים ולהחזיק בתורה שלהם את כל העולם!!!

וכל כך למה? מגלים לנו חז"ל, שסוד הכוח העצום של הקטנים טמון בזה - שאין בהם "הבל של חטא"!

מדהים ממש!

עד כאן תוכן דברי חז"ל הקדושים.

ואולם כאן, צריך לברר נקודה אחת שאינה מובנת לנו:

מה כוונת דברי חז"ל כשאמרו לנו שהקטנים יש להם מעלה של "הבל שאין בו חטא" - וכי באמת הקטנים אין להם חטאים? וכי הקטנים לא יודעים לעבור עבירות לפי המושגים שלהם? הרי רק בגלל זה, האב מברך בבר מצוה של בנו "ברוך שפטרני מעונשו של זה"! כיון שעד עכשיו האב היה לוקח על עצמו את העונש על החטאים שעושים בניו הקטנים!

וא"כ גם קטנים נכשלים בעבירות וחטאים (לפי ההבנה והמושגים שלהם) וכיצד חז"ל יכולים "לַחְתום" ולומר שהתורה של הקטנים היא נמצאת בשיא הקדושה והטהרה עד כדי כך שזה "הבל שאין בו חטא"?

ובכלל, מה כוונת חז"ל שאמרו על עצמם שהתורה שלהם מעורבת עם "הבל שיש בו חטא"? וכי התנאים הקדושים חשודים שהם חלילה לומדים תורה עם "חטא"?

הרי חז"ל עצמם כבר הצהירו ואמרו, ש"אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה במשך היום - אל תמשיך להרהר אחריו בלילה! ולמה? כיון שודאי עשה תשובה! שלא יתכן שת"ח ימשיך להחזיק בחטא שלו!

וא"כ, בודאי שגם התנאים הקדושים, אפילו אם נניח שעברו עבירות - הרי שבודאי חזרו על כך מיד בתשובה! ובודאי שלא נשאר בידם אפילו נידנוד קל של עבירה, שלא עשו עליה חשבון נפש וחזרה בתשובה!

וא"כ, כיצד אביי הקדוש מעיד על עצמו, שהתורה שלו מעורבת עם הבל פה שיש בו "חטא" - - -???

כך שואלים ותמהים אנו על דברי חז"ל.

ואולם עלינו לדעת, ששאלה זו נובעת מחוסר ידיעה מה גורם החטא על האדם? איזו 'צלקת איומה' היא משאירה על נפש החוטא? אֵילוּ 'השלכות הרסניות' היא מותירה בתוך ליבו של החוטא?

וננתח יותר את הדברים:

הנה, בכל מעשה עבירה שהאדם עובר, הוא פוגם בזה בנשמתו בשני דברים חמורים:

א. עצם מעשה העבירה עצמה, שמדביקה על נשמתו של האדם 'כתם' רוחני, ועי"ז נברא מלאך משחית של חבלה.

ב. חוץ מעצם מעשה העבירה עצמה - עוד יש כאן פגם של "טעם" העבירה! שאדם שעובר עבירה, הַתַּאֲוָה שלו נותנת לו לטעום טעם 'מתוק' בעבירה! בבחינת "מים גנובים - ימתקו"! התאווה מסנוורת את האדם, ומושכת אותו אל הדבר האסור, ונותנת לו להרגיש "הרגשה טובה" - כאילו הוא בא על 'סיפוקו' בעצם עשיית העבירה! והרגשה זו נקראת: "טעם" של העבירה!

אלו שני הפגמים שמלווים את האדם - בשעת עשיית העבירה!

וכעת באים חז"ל ומגלים לנו, שאמנם נכון שמבחינה 'מציאותית' - גם קטנים עוברים עבירות במושגים שלהם, אבל להם יש רק את ה'שלב הראשון' של העבירה! הם עוברים רק על עצם מעשה העבירה עצמה, אבל אין להם את השלב השני של ה'טעם המתוק' מהעבירה! כיון שאצל הקטנים, עדיין לא מפותח אצלהם היצר של התאוות, ולכן גם אם הם עוברים עבירה - אבל זו עבירה בלי הרגשה של 'מתיקות' מהעבירה! בלי הרגשה של "מילוי התאווה" בעצם העבירה! אין להם את המושג של "מים גנובים ימתקו" - כמו שיש אצל אנשים גדולים!

וזהו בדיוק ההבדל בין לימוד התורה של "הקטנים", לבין לימוד התורה של "התנאים הקדושים":

אצל הקטנים - זהו "הבל שאין בו חטא", כלומר, הבל שאין בו 'טעם' של החטא! שאפילו אם הקטנים חוטאים, מ"מ אין להם את ה"הרגשה המתוקה" שהעבירה נותנת לאדם! העבירות שלהם הם רק "מעשים בפועל" בלי 'רוח רעה של תאווה' שנותנת לאדם הרגשה של "סיפוק יצרים" מעצם עשיית העבירה!

משא"כ אצל האנשים הגדולים, כשהם עוברים עבירות, אפילו בדרגה הגבוהה של התנאים הקדושים שבודאי עשו "תשובה" על העבירות - מ"מ הַחֲזָרָה בתשובה עדיין לא הצליחה למחוק את הטעם של העבירה! ה'טעם המתוק' שהוא חווה על בשרו בשעת עשיית העבירה - היא נשארת לו בראש לכל החיים!!! על זה לא עוזר שהאדם חוזר בתשובה! ההתלהבות, והמשיכה, והדמיון החזק, וכן סיפוק היצרים - שהתאווה נתנה לו להרגיש - הָרְגָשׁות הללו מלווים את האדם לאורך כל החיים! צריך הרבה הרבה לעבוד קשה על עצמו כדי למחוק מראשו את ה'טעם הטוב' שהוא חווה בשעת העבירה!!! [ומי שפעם נכשל ח"ו בעבירה - יודע בדיוק על מה אנחנו מדברים!]

ועל זה התלונן האמורא אביי הקדוש ואמר, שהתורה שלנו יש בה 'הבל של חטא', כלומר, אפילו אם חזרנו בתשובה - אבל עדיין נשאר לנו בראש הדמיון של מתיקות העבירה! עדיין נשאר אצל האדם ההרגשה של "מים גנובים ימתקו"! וזה נשאר אצל האדם כפגם על הנשמה - לכל החיים!!!

ולכן - אמר אביי - שמבחינה זו, ודאי שתינוקות של בית רבן עדיפים מאתנו, כיון שהם לומדים תורה בראש 'נקי', בלי שום סיוטים ודמיונות של "טעם מתוק" מהעבירה שהם עברו פעם!

ומשום כך, הקב"ה מחבב ביותר דוקא את התורה של הקטנים, כיון שהיא נלמדת מתוך ראש נקי וטהור! ותורה קדושה בדרגה גבוהה כזאת - אכן מסוגלת להחזיק את העולם, בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן!

וא"כ, זכינו לקבל הגדרה ברורה, מה המעלה המיוחדת שיש בלימוד התורה של תינוקות של בית רבן: ש"הבל החטא" - אמנם יתכן שיש גם להם, אבל "טעם החטא", טעם התאווה של החטא, את זה אין להם! ולכן אין העולם עומד אלא בזכותם!

וכיון שזוהי מעלתם הגדולה של הילדים הקטנים, לכן יש לכל אבא לנצל במיוחד את תקופה זו של ימי הַיַּלְדוּת וְהַנַּעֲרוּת של ילדיו, ולהכניס את ילדיו לתלמודי תורה כדי לנצל את המעלה המיוחדת שיש בלימוד התורה שלהם, כיון שאין הרבה זמן! וימי הנעורים כַּחֲלום יעופו! ומי שזוכה לחטוף ולנצל את לימוד התורה של ימי הנעורים (שנקראת "גִּרְסָא דיַנְקוּתָא") - הרי שהרוויח "בגדול", ומי שלא ניצל זאת - הרי שהפסיד בגדול! וכפי שאמרו לנו חז"ל במדרש (בראשית רבה, אות נ"ו) "יָמֵינוּ כצל עובר" - לא כצל 'כותל', ולא כצילו של 'אילן', (שזזים לאט לאט) - אלא כצילו של עוף בשעה שהוא עף באויר"!!!

שמעתם איך זורמים לנו החיים? כמו צל של עוף בשעה שהוא טס ועף באויר - כך גם הזמן 'עף' לנו! מחוגי השעון רצים לקראת שעת האפס, והם לא מחכים לאף אחד!!! החיים זורמים כמו "סרט נָע": מילד - לנער, מנער - לבחור, מבחור - למבוגר, ממבוגר - לזקן, ומזקן - ל... - - - !!!

ולכן, כל אבא שעיניו בראשו, ורוצה באמת את 'טובתם' של בניו, ישים ליבו שלא יגזול מהם את ימי הנעורים שלהם! אלא ינצל להם את הימים היקרים של תקופת הנערות, וישקיע בהם בחכמת התורה, אולי מי יודע... אולי... יֵצֵא מבנו 'תלמיד חכם', ואולי אפילו... 'גדול הדור'! כן "גדול הדור"!!! שכך מספרים לנו חז"ל במדרש (ויקרא רבה אות ט') שפעם אחת הלך ר' ינאי בדרך, ופגש בדרכו באדם אחד שהיה לבוש במלבושים נאים ומכובדים, לתומו חשב ר' ינאי, שבודאי איש זה הוא ת"ח ולכן הוא מתלבש במלבושים מכובדים!

וכיון שכן, הזמינו ר' ינאי להתארח ולסעוד בביתו, כיאה לתלמיד חכם חשוב כזה! הסכים האורח הזר לבוא ולהתארח, ור' ינאי קיבלו בכבוד גדול, וערך לפניו שלחן מלכים!

אכל האורח ונהנה מכל הסעודה הדשנה, אולם לקראת סוף הסעודה, כשביקש ר' ינאי לדבר עם אורחו קצת בדברי תורה, גילה לתדהמתו שהאורח שלפניו אינו תלמיד חכם אלא "עם הארץ"! אינו יודע כלום! לא מקרא, לא משנה, לא אגדה, לא תלמוד, כלום! פַּשוּט 'עם הארץ' גמור, שהיה נִרְאָה כתלמיד חכם מחמת הופעתו ה'חיצונית' של בגדיו!

"טוב - התנחם ר' ינאי בליבו, לפחות עשיתי מצוות צדקה עם האיש הזה, ואם לא האכלתי מִמָּמונִי ל'תלמיד חכם' - הרי עדיין מצוות 'חסד' קיימתי בו!

והנה, בסוף הסעודה, נתן ר' ינאי את הסידור לפני האורח, ואמר לו: "בכבוד! יברך כבודו להקב"ה על המזון שאכל"!

יסתכל האורח בפנים תמיהות על ר' ינאי ושאלו בתמימות: "מה? לברך? איני יודע גם לברך! שכן מעולם לא למדתי לקרוא את אותיות הא'-ב'!

נִדְהַם ר' ינאי לגודל רֵיקָנוּתו בתורה של אותו אדם! אפילו 'קְרוא וּכְתוב' הוא אינו יודע! כזה אדם בּוּר וחסר דעה!

הצטער ר' ינאי על שנתן מסעודתו לאדם בּוּר וחסר דעה כזה, שאינו יודע אפילו לברך לאלוקים, ומרוב כעסו אמר ר' ינאי לאורחו: האם יודע אתה לפחות לחזור על מה שאני אומַר לך?

אמר לו האורח: כן! זה אני יודע!

השיב לו ר' ינאי: א"כ, אמור אחרי: "אכל 'כלב' מפיתו של ר' ינאי"!!! (שכן, ר' ינאי היה סבור, שאדם שלא איכפת לו מחיי הרוחניות שלו, ואינו מתאמץ לעשות אפילו את המינימום שבמינימום בקיום המצוות - א"כ הרי הוא שווה ככלב! שכן באמת, מה הבדל בינו לבין הכלב - - - ???)

ואולם האורח, כששמע את העילבון הצורב שר' ינאי כינהו "כלב", שהמשמעות שלה היא: כאילו כבר אין לו יותר סיכוי לחזור ולהיות 'בן אדם' - מיד קפץ ממקומו, תפס את ר' ינאי בגרונו, והחל לצעוק עליו: "גזלן! תחזיר לי את ה"ירושה" שלי! תחזיר לי את הירושה שגזלת ממני! אני רוצה ממך בחזרה את הירושה שלקחת ממני!!!

ניבהל ר' ינאי ושאל את אותו אדם: "ירושה"? על איזו ירושה אתה מדבר פתאום?

ענה לו אותו אורח: שפעם אחת עברתי ליד בית הספר, ושמעתי קולות של תינוקות שלומדים וקוראים: "תורה ציוה לנו משה "מורשה" קהילת יעקב"! וכי כתוב בפסוק שהתורה היא ירושה של "רבי ינאי"? הרי כתוב שהתורה היא ירושה לכל עם ישראל! "מורשה - קהילת יעקב"! ואילו אתה גזלת ממני את הירושה שלי, וְכִּינִתָ אותי בתור "כלב" שאין לי עוד סיכוי לחזור וללמוד את התורה!

"וא"כ, אמור לי - המשיך היהודי לזעוק מקירות ליבו, באיזו רשות אתה גוזל ותולש ממני את ה'שורשים' שלי לְלִמּוּד התורה? הרי התורה היא לא 'ירושה' שלך או של אבא שלך, אלא היא נחלת כלל ישראל, וכל יהודי ויהודי יכול לבוא ולזכות בה, בכל זמן שירצה ובכל מצב שיהיה, ומדוע גזלת ממני את החלק שלי בתורה, וכינת אותי בתור "כלב" - שכאילו אין לי עוד חלק וזכות לחזור וליזכות בכתר התורה?

שמע ר' ינאי את הדברים הנוקבים שאמר לו אותו יהודי עָם הארץ, ואכן, הרכין ראשו בפניו, והחל לפייסו ולהודות בפניו שאכן צדקו דבריו!

עד כאן תוכן הסיפור מחז"ל הקדושים.

ואנו - עומדים נרעשים לנוכח סיפור נפלא זה, ואומרים לעצמינו:

הָא! עד כמה אסור לזלזל בשום יהודי בעולם! ואפילו יהודי בּוּר וְרֵיק לגמרי, שאינו יודע כלום ברוחניות, ואפילו "קרוא וכתוב" אינו יודע - ג"כ עדיין אסור לזלזל בו! כיון שהתורה אינה "ירושה" של אף אדם בעולם, וכל מי שרוצה לזכות בה - יכול לבוא ולזכות בה! ולא מְשַׁנֶּה 'יחוס המשפחה', ולא 'רמת השכל' של האדם, וגם לא 'הגיל' שבו נמצא האדם! כל אדם בעולם - בכל מצב שיהיה - יש לו 'זכות בלעדית' לבוא ולקחת לעצמו את כיתרה של התורה!!!

ולכן למשל, אם קוראים לך "עקיבא", ואתה נמצא כבר בגיל מבוגר מאד, גיל 40, וחוץ מזה יש לך עוד 'חיסרון' שאתה 'עם הארץ' שאינו יודע אפילו קרוא וכתוב, וגם יש לך טבע שאתה שונא תלמידי חכמים, ופתאום אתה מחליט לשנות כיוון, ויש לך רצון-עָז לזכות כעת ב'כיתרה של תורה' - גם במצב גרוע כזה - אין שום בעיה! תוך 40 שנה של לימוד והתמסרות לתורה - וכבר אתה נהפך להיות מכונה בתואר של ה"תנא הקדוש ר' עקיבא" שזכה להנחיל את התורה לדורי דורות!!!

וגם אם הסבא שלך היה גוי רומָאִי, וקוראים לו "נירון קיסר", שרצה להחריב לנו את בית המקדש, ופתאום אתה - הנכד שלו - מחליט ביום בהיר אחד להכנס ליהדות ולזכות ב'כיתרה של תורה' - ג"כ אין שום בעיה! עם שאיפה חזקה ועם רצון אמיתי, ותוך זמן קצר אתה זוכה בכיתרה של תורה, ונהפך להיות לדמות של שיא ההסטוריה בעם ישראל: התנא הקדוש ר' מאיר בעל הנס!!!

וא"כ, רואים אנו מכל הדוגמאות האלו, שהתורה אינה 'רכוש פרטי' של אף אדם, וגם אינה נמצאת בסמכותך להעביר אותה לילדך בתור "ירושה", אלא כל אדם ואדם בעולם, באופן אישי ופרטי, שמחליט באופן רציני, שהוא רוצה לזכות בתורה - הדלת פתוחה עבורו, ולא משנה אם הוא היה לפני כן - בּוּר ועם הארץ, או נכד של גוי רומאי!

וכך גם ראינו לאורך כל הדורות, איך שגדולי ישראל שעסקו במלאכה זולה ופשוטה, ובכ"ז, עם שאיפה חזקה - הם זכו לכיתרה של תורה!

וכפי שאנו מכירים את ר' יוחנן ה"סנדלר", ור' יהושע ה"פחמי", וריש לקיש שלפני שעשה תשובה היה "שודד", ור' עקיבא היה "רועה צאן", והלל הזקן היה "חוטב עצים", ור' אליעזר בן הורקנוס היה חקלאי "חורש אדמות". וכן בדורות האחרונים, האור החיים הקדוש היה "חייט", והחפץ חיים היה "בעל מכולת", וכו' וכו'.

כל הרשימה הזאת - מוכיחה לנו מעל לכל ספק - שכל אדם בעולם, יהיה אשר יהיה, יכול להגיע ולזכות ב"כיתרה של תורה"!!!

ומכאן למדנו גם לגבי הילדים הקטנים, שלעולם אסור לשום אבא לזלזל בבנו! ואפילו אם הוא ילד עם "אַייקְיוּ" נמוך, ועם 'יחוס משפחה' רדודה, ועם 'מידות' לא הכי טובות - בכל אופן - אין שום זכות לאף אדם בעולם - לפסול או לזלזל באיזה שהוא יהודי! ולמה? בגלל שהתורה היא אינה ירושה פרטית שלך, אלא היא 'רכוש ציבורי' של כל יהודי ויהודי, ולעולם אי אפשר לדעת מתי ה"ירושה" הזאת תצליח לחולל 'מהפך' בתוך ליבו של האדם!!! (וכפי שלמדנו זאת מהמעשה של ר' ינאי הנ"ל, שהירושה הצליחה לחולל מהפך - אפילו בתוך ליבו של יהודי מבוגר שלא היה יודע קרוא וכתוב!).

זוהי סיבה אחת לשכנע את האב לשלוח את בנו ללמוד תורה: פָּשוּט, אל תגזול מהבן שלך את ה'ירושה' המגיעה לו מדורי דורות!!!

ודעו לכם עוד אחים יקרים! שמי שאינו שולח את ילדיו לבתי ספר דתי "תורני" - הרי לא רק שהוא יהיה אומלל לעוה"ב - בזמן שיגיע זמנו להפטר מהעולם ובנו לא ידע לקרוא עליו אפילו את המילים של ה"קדיש" - אלא האב מתאמלל כבר - כאן בעולם הזה!

וכפי שהמציאות היום מוכיחה וזועקת, איך שמליון ילדים לא יודעים בכלל את המושג של "שמע ישראל", ועוד 4 מליון ילדים אינם יודעים כלל על סיפורי התנ"ך הַמְקורִיים! "מְסָרְסִים" להם את כל מאורעות התנ"ך כסרטים של 'אהבה', של 'מתח', ושל 'הרפתקאות הסטוריות', וכך הבן גַדֵל בּוּר ועם הארץ בלי שום ידיעה על מושגי היהדות הבסיסיים!

וכשהוא ממשיך לגדול ומגיע לגיל ה"טיפש עשרה", שאז הוא כבר לומד להכיר את העולם הגדול - מיד הוא מתחיל לבעוט בהוריו, ולהתנהג כלפיהם בשחצנות וגסות כדי לסחוט מהם כספים לבילויים והנאות! הוא יותר לא מכיר בהוריו - לא בתור "אבא" ולא בתור "אמא", ובמקרה הטוב - הוא מחזיק מהם רק בתור ה"חברים" שלו! לא יותר מזה!!!

וכך ההורים מתאמללים ונקרעים בתוך ליבם כשרואים איזה "גּוּרִילָה" הם גידלו בתוך ביתם, ואולם כשהם מתעוררים אז - הכל כבר מאוחר מדי... הם לא יודעים שהם בעצמם במו ידיהם פיטמו וגידלו את ה"גּוּרִילָה" הזאת, שבזמן שהיה קטן - הוריו שלחו אותו לבתי ספר "ממלכתי" / או אפילו "ממלכתי דתי" ושם לימדו אותו כל הזמן איך להיות אדם חופשי ועצמאי, שיודע להתנתק מההורים, ולחיות לפי "מה שבראש שלו"! להיות "גבר" בפני עצמו, ולא להיות "פְרַאְיֵיר" של אבא שלו! וכך המשיכו ההורים לפנק את הילד "החמוד" שלהם, ולתת לו כל מה שהוא רוצה, עד שהילד גָּדַל, ומכל הפינוקים והלטיפות שהוריו נתנו לו - הוא קיבל מהם כוחות ואומץ - כדי לבעוט בהם יותר חזק!

וא"כ, מי אשם בכל ה"בעיטות" של הבן - אם לא ההורים בעצמם? וכפי שחז"ל הקדושים התבטאו במדרש בראשית (אות ל"ב) ואמרו: "אין הארי נוהם מתוך קופה של 'תבן' - אלא מתוך קופה של "בשר"! מָשָׁל לאדם שהיתה לו פרה כחושה וְדַלַּת איברים, התחיל להאכילה "כַּרְשִׁינִין" (מאכל משובח ויקר) ומאותו יום החלה לבעוט בו! אמר לה: מי גרם לך שתהי מבעטת בי? וכי לא מחמת ה"כַּרְשִׁינִין" שהאכלתיך!!! המאכלים הטובים וכל הפינוקים שהבאתי לך - הם שנתנו בך את הכוחות לבעוט ולבגוד בי!

ואף אנו נוסיף ונאמר: מי גרם לילדים אלו שיבעטו בהוריהם? מי נתן להם את ה'עזות פנים' להכות את הוריהם? מי עקר מהם את כל העדינות והבושה - והפך אותם להיות שחצנים וגסים כלפי הוריהם? וכי לא אותם "בתי הפאר והיוקרה" של בתי הספר הממלכתיים, שההורים שלחו לשם את ילדיהם כשהיה קטן, והם אלו שחינכו את הילד לבעוט בהוריו המבוגרים וְהַמְּיֻשָּׁנִים, ולהעריץ ולכבד רק את ה"דור הצעיר"!

ודעו לכם עוד הורים יקרים: שדבר זה הקב"ה חקק בטבע הבריאה, שאם ההורים יבעטו בהקב"ה, ולא ידאגו שבניהם ילמדו תורה - אזי סופם יהיה שבניהם יבעטו בהם! לא יתכן בעולם, שההורים יגזלו מבניהם את 'לימוד התורה' - והילדים לא יגזלו מהם אח"כ את 'שלוות החיים'! האלוקים גזר שזה חייב תמיד לבוא ביחד! הורים שיאמללו את בניהם וינתקו את נשמתם ממקור חַיּוּתָהּ שזוהי התורה - גם ילדיהם לכשיגדלו יאמללו את הוריהם בפשע ובסמים ובכל מיני אכזבות קשות ומרות!!!

"מידה כנגד מידה"!

ודבר זה לא בדינו מליבנו, אלא למדנו זאת מתוך דברי חז"ל הקדושים שהובאו במסכת 'כלה רבתי' פרק ב'. (וכן במדרש תנחומא פרשת ויגש אות ב'), וזה תוכן דבריהם:

חז"ל מספרים שבזמן שהקב"ה נתן את התורה לעם ישראל, הוא ביקש מהם שיביאו לו "עֲרֵבִים" שיתחייבו לו על קיום התורה. הביאו בני ישראל את האבות, את משה רבינו, את הנביאים, ושום דבר לא עזר! עד שאמרו "בנינו - הם יהיו הערבים שלנו"! ואז אכן הקב"ה קיבל את הערבים האלו, ונתן את התורה לעם ישראל, תוך שהוא מזהיר אותם שאם הם לא יקיימו את התורה - הוא יפרע מבניהם שיתחייבו לו כערבים!

ואכן, עד היום הזה אנו רואים בחוש איך שהקב"ה מקיים את הבטחתו, ויהודי שאינו מקבל את התורה - הרי שהקב"ה לוקח את בניו של אותו האיש - "וקורע" אותם מההורים!!! "מנתק" אותם מההורים! הקב"ה מכניס בתוך ליבם של הבנים רוח של שיגעון ורוח עזות של חוצפה וגסות, עד שהבנים בועטים ומואסים בהורים ומנתקים מהם כל קשר של 'בן- לאב'!

וכאן - כל בר דעת עומד ומשתומם: כיצד באמת דבר כזה יכול להיות? כיצד יתכן שבן יהיה מסוגל לבעוט בהורים שהביאו אותו לעולם? בהורים - שהדם שלהם זורם גם בתוך הדם שלו! כיצד יתכן לזלזל בהם?

התשובה: בגלל שכך האלוקים כתב ב"חוזה" של מתן תורה, שהורים שלא יקיימו את התורה - בניהם הם יהיו ה'ערבים' שלהם! וכשהקב"ה ירצה לפרוע מהם, הוא יעניש את ההורים - בזה שהוא ינתק מהם את הילדים שלהם, ויכניס בליבם של הילדים לשנוא את הוריהם, ולבעוט בהם כמו שבועטים בכלב!

זוהי ה"ערבות" שהתחייבנו להקב"ה וא"א לברוח ממנה! וכל הורה שרוצה לנתק את ילדיו מלימוד התורה - יֵדַע לו שזה יעלה לו במחיר יקר מאד! הקב"ה יפרע ממנו ויעניש אותו בזה שינתק ממנו את ילדיו, ע"י פשע, סמים, אלכוהול, עריות, רצח, אלימות, התאבדות וכו'. וכך ההורים יתאמללו לראות איך שבניהם מתדרדרים לתוך התהום של "עולם הפשע" ואין בידם להציל אותם!

וא"כ, אז למה צריך ללכת "ראש בקיר"? למה צריך לחכות שהילדים יבעטו בנו - אם אפשר שיכבדו אותנו? וכפי שהגמרא במסכת קידושין (דף ל"א:) מספרת על ר' יוסף, כשהיה שומע את קול פסיעותיה של אמו, היה מיד עומד לכבודה ואומר: "אעמוד מפני ה"שכינה" שבאה"!!!

כלומר, שר' יוסף היה מחשיב את אמו - בדרגה כמו השכינה הקדושה!!!

וא"כ, אם אפשר להיות מכובדים כלפי בנינו בדרגה כמו השכינה הקדושה - אז למה נבוא ונהרוס זאת במו ידינו, ונגרום שבנינו יתנהגו כלפינו לא כמו אל ה"שכינה" - אלא כמו אל 'קופים'? כמו אל אנשים זרים, ואפילו יותר גרוע מכך!

למה לא שווה לנסות את מה שהבטיחו לנו חז"ל במסכת שבת (דף קכ"ז.) וקבעו לנו: "שמי שמגדל את בניו לתלמוד תורה - זה אחד מששה הדברים - שהוא זוכה לאכול פרותיהם בעולם הזה, והקרן שְׁמוּרָה לו לעוה"ב"!

וא"כ, למה צריך לאכול מבנינו "חצץ ואבנים" - בעוד שאפשר לאכול ולראות מהם 'פירות' נאים וטובים עוד בעוה"ז - - - ???

אלא מה טוענים ההורים? הבית ספר 'הממלכתי' הוא קרוב לבית, ויש להם גם מיבנים מפוארים, מגרשי כדור רגל ענקיים, מִיכְשׁוּר 'מחשבים' מיוחד, ותנאים מצויינים - בעוד שֶׁלְּבָּתֵּי ספר התורניים, אמנם שָׂמִים דגש חזק על חינוך וערכים, אבל התנאים ה"טֶכְנִיִּים" שם אינם כ"כ מעולים כמו שיש במיגזר של הצד השני, וא"כ, למה לנו להכניס את ילדינו למקום דּוחַק וְלָחַץ - בעוד שיכולים ליהנות במקום יפה ומרווח?

אלא שגם על טענה זו, כבר ענו לנו חז"ל במדרש (בראשית רבה, פרשת וישב, אות פ"ו) על פי הסיפור הבא:

אדם אחד שיחרר מכלובו דוב ענק ומפחיד, העמיד אותו במרכז השוק, ותלה לו על ידיו ורגליו כל מיני תכשיטי זהב ויהלומים נוצצים, והיה מכריז בכל השוק ואומר: "כל מי שרוצה זהב - שיבוא ויקח! מה שתוציאו מכאן - הרי הוא שלכם במתנה! זהב ויהלומים בחינם! רק לבוא ולקחת!!!

תיכף ומיד התאספו ורצו כל אנשי השוק מסביב לדוב, וכל אחד התחיל להסתכל על היהלומים הנוצצים והמבריקים, וחמד אותם בשבילו!

היה שם אדם פיקח אחד מבין כולם, שעמד מהצד ואמר: אתם מסתכלים ומתפעלים מהזהב ומהיהלומים, ואני מסתכל ומתבונן גם על הציפורניים החדות והשיניים המפחידות שיש לאותו הדוב!!!

שכן, מי מחלק היום זהב בחינם? אלא מה? בעל הדוב יודע, שמדוב כזה - אי אפשר לצאת חי, ולכן הוא מציע לכולם לבוא ולקחת את היהלומים...!

וא"כ אתם "מסתנוורים" מהיהלומים, ואולם אני לא מסתנוור מהם, כיון שאני מתבונן קצת יותר לעומק, ורואה גם את ציפורניו הארוכות שיש לאותו הדוב, ואת עיניו שיורקות מהם שני זיקי אש - ואני יודע שמדוב כזה אי אפשר לצאת חי!!! אף אדם בעולם לא יצא ממנו חי!! ולכן כל ההתלהבות שלי מהיהלומים - מתפוררת ונעלמת!

זהו הסיפור מחז"ל הקדושים, והלקח שעולה מתוכו זועק גם כלפינו אנו:

אומנם, יש כאלו אנשים ש"מסתנוורים" מִמִּבְנֵי הפאר, מֵהַטֶּכְנולוגְיָה המתקדמת, מֵהַשֵּׁם הַ"מְפוצֵץ" של הבית ספר, ומהתנאים הטובים שמעניקים שם, אולם אנו לא מסתנוורים ולא מתלהבים מה"יהלומים" האלו, כיון שאנו יודעים שמאחורי כל הזהב הזה - מסתתר דוב מבהיל איום ונורא! ואנו - מסתכלים גם על הציפורניים המפחידות שיש לאותו הדוב, ויודעים שמהדוב הזה לא יוצאים חי!!! אף אחד לא מחלק היום זהב בחינם!

על כל ה"יהלומים" האלו - אנו נצטרך לשלם בסוף - במחיר "החיים" של הילדים שלנו!!!

וזהו הלקח הנוקב שצריך תמיד לזכור: לא להיות 'מְצֻמְצָמִים' ולהסתכל רק על ה'זהב והיהלומים' שתלויים ועומדים לחלוקה בחינם, אלא להרים את העיניים קצת יותר למעלה - ולראות מי עומד ומחזיק את כל היהלומים האלו? דוב איום ומפחיד שאף אחד לא יַצַא ממנו חי! מי שנתפס בציפורנים שלהם - לא יצא מהם חי! כולם איבדו שם את כל יהדותם ואת כל הצלם האנושי! כל ההורים איבדו והתאמללו מבניהם כתוצאה מבתי הספר הללו! כולם יצאו משם בסופו של דבר - עם אכזבה קשה ועמוקה! "תעודת בגרות" יתכן שהם קיבלו - אבל את הבן היהודי שלהם - הם איבדו לגמרי!!!

אומנם, הם לא אומרים זאת במפורש באופן גלוי, אולם פניהם האומללות של אותם הורים - מעידים כ'אלף עדים' על האכזבה הקשה והכואבת שהם "אוכלים" כעת מבניהם, שגדלו והפכו להיות 'פראי אדם'!

ולכן אדם חכם לומד תמיד מכישלונם של אחרים, וממהר לשלוח את בניו למקום תורני, שאחוז הפשיעה והאלימות שם שואפים לאפס, ורק אז יש לו את הזכות של "פתחון פה" לבוא ולבקש מהקב"ה, שאכן יְזַכֶּה אותו להצליח לראות 'פירות טובים' מהזרעים שהוא שתל! שאחרי הכל, עדיין אנו זקוקים לתפילה מאת הקב"ה שיצליח את פרי מעשינו, וכפי שאמרו לנו חז"ל בגמרא במסכת מועד קטן (דף כ"ח.) "אמר רבא, חיים, בנים, ומזונות - אינם תלויים בזכות אלא "במזל"! וא"כ, צריך עדיין הרבה תפילה שאכן המזל יאיר לנו פנים, וה'שתיל' יגדל ישר ולא יטפס עקום! אלא שלפחות בשלב הראשוני - אנו את שלנו עשינו, בזה ששתלנו את בנינו בתוך גינה של 'שושנים וּוְרָדִים' ולא בגינה של 'קוצים', ואת השאר - נסמוך על הקב"ה שהוא כבר יגמור לנו את העבודה!

ואשריהם אותם הורים, שעובדים ומשקיעים כעת בבניהם, ולא נזכרים בסוף לבכות על "חלב שנשפך"…!!

ראוי שיתענו ההורים ביום שמכניסים את בנם לת"ת ללמוד התורה הקדושה (קב הישר). ועכשיו, שנחלשו הדורות, יפדה בצדקה.

* ביום החלאקה יחלק האב צדקה כפי מיסת ידו ואז יהיה לב האב בטוח שיראת ה' תהיה על אותו תינוק (קב הישר, יסוד יוסף).

* אביו ואימו ינהגו ביראת שמים ובכך ישמשו דוגמא לבניהם.

* ביום החאלקה, אביו סומכו ומקרבו לפני כל זקן ות"ח, לברכו שיזכה לתורה, לחופה ולמעש"ט (כל בו) ובנוסף ירבו אביו ואימו בתפילות לבורא עולם שיהיה הילד מוצלח בתורה, ביראה, ובמעשים טובים (קב הישר, יסוד יוסף, משפט צדק).

* ייקח האב התינוק וישיבנו לביתו באופן שלא יראה שום דבר טמא (מחזור ויטרי, קב הישר).

בתורה נאמר: "לא תקיפו פאת ראשכם". (ויקרא יט, כז) כלומר, חל איסור על גילוח השיער שבפיאות הראש (עד מקום החיבור ללחי) כאשר על ידי כך נוצר היקף ללא שיער (מצח - צדעיים - אחרי האוזן - עורף). אגב, כאן אין חילוק בין גילוח בתער או במספריים וכן אין חילוק בין מגלח את כל הראש לחלוטין או רק את מקום הפיאות, כל סוג גילוח שאינו מותיר שיער בצדעיים, אסור.

נמצא כי מן הדין די בהנחת מעט שיער בפאתי הראש. אולם, בקרב מספר עדות בישראל, בעיקר בארצות תימן ואשכנז, פשט המנהג להדר במצוה זו, על ידי הבלטתה באמצעות הנחת שיער ארוך יותר בפיאות הראש, ולהרויח בכך את שלושת המעלות

א. הידור מצווה.

ב. התבדלות מן הגויים.

ג. הופעה המסייעת בעבודת ה'.

כאשר מטבע הדברים, הדבר הפך להיות סימן ההיכר הבולט ביותר ליהדותם. (ואכן, בקרב יהודי תימן נקראו הפיאות בשם "סימנים", ובהיגויים התימני המפורסם - "סימונים").

התורה של תינוק בשנות "הָאַלְפַּיִם" והתורה של משה רבינו - שניהם שוים - באותה דרגה ובאותה עוצמה!!!

בהגיע הבן לגיל 3 שנים, גוזזים את שערו, מניחים לו 'פיאות' על שני הלחיים, וכך שולחים את ה"צדיק הקטן" לחדר, כדי ללמוד תורה.

ואולם, האם שאלתם פעם את עצמכם, עד כמה גדול ועצום הוא כוחה של התורה שנלמדת ע"י הילדים הקטנים? הנה, קראו על כך את קטע הגמרא הבא:

הגמרא במסכת בבא בתרא (דף ח':) שואלת: מה כוונת הפסוק "וממצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד"?

כלומר, הנביא בא ואומר, שיש בני אדם שהם מזכים את הרבים, והם נמשלים ל"כוכבים" שעומדים לעולם ועד!

ועל זה באה הגמרא ושואלת: מי אלו אותם אנשים, שהנביא משווה אותם ל"כוכבים"?

עונה הגמרא: אלו מלמדי תינוקות!

וכאן יש פלא גדול: מה הקשר בין מלמדי תינוקות לבין "כוכבים"? ובכלל, מה התכוון הנביא שאמר - שהכוכבים עומדים "לעולם ועד"? וכי אנו לא יודעים שהכוכבים הם עומדים וקיימים לעולמי עולמים?

אלא, חז"ל בגמרא הזאת, גילו לנו את כוחם העצום של מלמדי התינוקות!

הנה ראו את החשבון:

דבר ידוע הוא, שככל שהעולם מתקרב ועולה במספר השנים - באותה מידה - איכות התורה הולכת ויורדת! יש "ירידת הדורות" באופן משמעותי, בכל הנושא הזה שקשור לידיעת חוכמת התורה!

התורה שלנו - זה לא כמו התורה שהיתה בדורם של רבותינו הראשונים, והתורה בדור הראשונים - זה לא כמו התורה שהיתה בדור של התנאים, והתורה של התנאים - זה לא כמו שהיה בדור של הנביאים, וגם התורה של הנביאים - זה לא כמו התורה שהיתה בדורו של משה רבינו!

הכלל הוא: שמדור לדור 'איכות' התורה (הן בהבנה, והן בהיקף של הלימוד) הולכת ופוחתת מדור לדור!

ואולם, תתפלאו לשמוע, שיש סוג אחד של לימוד תורה - שהוא נשאר בכוחו ובאיכותו ללא שום ירידה! מדורם של משה רבינו, הנביאים, התנאים, הראשונים, ועד לדורות שלנו, תמיד תמיד - תורה זו היתה וגם נשארה באותה איכות, ובאותה כוח של עוצמה!

פלאי פלאים! הייתכן? הרי יש מושג של "ירידת הדורות", ואיך שייך לומר שיש סוג של לימוד תורה - ששווה בדרגתו לדורם של משה רבינו בכבודו ובעצמו?

על זה עונים לנו חז"ל בגמרא: אלו תורתם של מלמדי תינוקות! התורה שהתינוקות לומדים היא נשארת תמיד באותה עוצמה! ולמה? בגלל שזה תמיד נחשב ל"הבל תורה שאין בו חטא"!!! וא"כ, מה איכפת לי אם זה הילדים של משה רבינו, או הילדים של התנאים הקדושים, או הילדים של בני שנות ה"אַלְפַּיִם", בכולם יש בהם את המעלה - שהבל פיהם - אין בהם עדיין חטא!!!

ועל זה בא הנביא והביא דוגמא "קְלָסִית" לדבריו: כ"כוכבים לעולם ועד"!

הנה, שימו לב: ה"ירח" - אף פעם לא עומד על 'עיגול' שלם! בט"ו לחודש הוא "עגול", ומאז ואילך הוא הולך ומתמעט! הולך ונחסר מיום ליום!

וגם ה"שמש" - אינה נשארת באיכותה לעולמי עד, יש תקופות שיש בהם "ליקויי חמה", ויש גם תקופות שהשמש הולכת ונחסרת מעינינו!

ואולם, ישנו רק דבר אחד שלעולם - לא נחסר! לעולם לא נפגם ולא יורד! ומהו? אלו ה'כוכבים'! הם תמיד נראים באותו גודל ובאותה עוצמה! אלפי שנים יעברו, ותמיד הם יהיו זוהרים באותה עוצמה של לפני אלפי שנים!!!

ועל זה בא הנביא ואומר:

התורה של התינוקות הקטנים - היא דומה בדיוק ל"כוכבים"! שכמו שהכוכבים נשארים בגודלם ובעוצמתם "לעולם ועד", ללא שום ירידה במשך הדורות - כמו כן בדיוק - תורתם של הקטנים נשארת באותה דרגה ובאותה עוצמה של לפני אלפי שנים, ללא שום ירידה במשך הדורות!

והדברים מבהילים ומזעזעים, והם נותנים לנו קצת 'תמונה' כדי שנדע, איזו "פצצת אטום" מונחת בתוך התורה של הילדים הקטנים:

התורה שלהם שווה בשמיים בדיוק - כמו התורה של משה רבינו בכבודו ובעצמו ללא שום הבדל! בשניהם יש את המעלה העצומה של "הבל פה שלא טעם עדיין טעם חטא"!!!

אכן, לא לחינם דרשו דורשי רשומות על תורתם של הקטנים את הפסוק: "ולשון רכה - תשבר גרם"!

"תשבר גרם" - ראשי תיבות: תינוקות של בית רבן - גזירות רעות מבטלים!!!

אמן, כן יהיה רצון!

גידול הזקן והפיאות - איך זה "מסתדר" עם ה'אופנה'

המתקדמת של שנות ה"2000"?

בזמן טקס תספורת ה"חלאקה", זה הזמן המתאים לדבר מעט על גידול הזקן והפיאות, איך זה "מסתדר" עם ה'אופנה' המתקדמת של שנות ה"2000"? ונקדים תחילה סיפור קטן:

שאלו פעם פיקח אחד, היכן רמוז בש"ס מנהג זה של הנחת "פיאות" הראש? האם יש לזה מקור ושורש מתוך מסכתות הש"ס?

חשב הפיקח, עִיֵּן בדבר, עד שיגע ומצא, ואמר: הנה, בגמרא מסכת ברכות (דף י"א.) אמרו לנו חז"ל אימרא נאה, וזה לשונם שם:

"מָשָׁל לאחד שאמרו לו "זְקָנְךָ מְגֻדָּל"! אמר להם: יהיה כנגד המשחיתים"!

וכך הם כוונת דברי חז"ל:

אנשים מהרחוב פוגשים אדם "חרדי" שזקנו מגודל, כלומר, שמגדל את זקנו ולא נוגע בו כלל! לא מקצץ כלל בנטיעות הקודש!

ואז באים ושואלים אותו: אדוני, "זְקָנְךָ מְגֻדָּל"! האם שכחת שהיום ה"מודָה" הוא לגלח את הזקן לגמרי? (כדי לְהֵרָאות כמה שיותר "צעיר"!) או לפחות תעשה זקן "מְסֻדָּר", זקן "צרפתי" דק וְעָדִין, או זקן "אנגלי" עם 'פסים' של "מעבר חציה"... או זקן "סַנְטֵר" (להשאיר זקן בַּסַּנְטֵר - ולגלח את הצדדים...) אבל סתם ככה לגדל זקן "פֶּרֶא" בלי שום טעם? הרי זה לא 'מודרני' היום?

ובכלל, אתה מגדל גם "פיאות"? מה קרה לך? השתגעת? בשביל מה אתה זקוק ל"אַנְטֶנות" האלו? בשביל מה לך את ה"קְפִיצִים" האלו? הרי זה גורם רק לְ'כִּנִּים' בראש - - -

מֵיְלֶא, אם היית משאיר שיער מאחורה, והיית עושה "קוּקוּ" מאחורי הראש - זה באמת היה נראה "נורמלי"! שהרי כך זה ה'מודָה' היום, לגדל שיער מאחורה, ו"קוצים" של 'פטריות' באמצע הראש! אבל לבוא ולגדל שיער מלפני הראש, ולהניח 'פיאות' על הלחיים - זה הרי "לא נורמלי"! זה "פְּרִימִיטִיבִי"! זה לא מתאים לאדם שחי בָּ'סְטַיְל' של החבר'ה!

כך לועגים לו החבר'ה, על זקנו המגודל, ועל הפיאות המסולסלות שבראשו!

ואולם, מה עונה להם אותו אדם? איזו תשובה נִצַּחַת הוא משיב להם? על כך ממשיכים חז"ל ואומרים, שאדם זה עונה למלעיגיו: "זְקָנִי יהיה - כנגד המשחיתים"! כלומר, אדרבא! דוקא משום כך שיש אנשים שמשחיתים את זקנם לגמרי, ומתביישים ללכת עם 'סימני יהודי' - דוקא בגלל זה - אני רוצה להבליט את זקני ופאותי! כדי לְהַרְאות לכולם, שאני לא מתבייש מה"משחיתים" האלו! אני לא מתבייש ללכת ברחוב וּלְהַרְאות לכולם שיש לי 'סימנים' שאני בנו של הקב"ה! בנו של מלך!

אם יתכן תופעה כזאת, שיש כאלו שמשחיתים את הזקן והפיאות, ומנסים כמה שיותר "לְטַשְׁטֵשׁ" את זהותם היהודית - דוקא בזמן כזה צריך להתחזק ולגדל את הזקן והפיאות כדי לְהַרְאות לכל ה"משחיתים" האלו - שאנו מתגאים בְּמָה שהם מתביישים! בשבילם זה "פְּרִימִיטִיבִיּוּת" - ובשבילנו זה נחשב ל"מודָה"! להיות שייך ל"אופנת הצעירים" הגאים ביהדותם וּבְּזֶהוּתָם היהודית!!!

תוכן העניינים

אמרי יחזקאל - מעגל החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה