אמרי הצבי ג· רבי צבי מאיר בר
הגוזל ומאכיל פרק עשירי · דף קיט:
[נז]
(א) דף קי"ט ע"ב ת"ר אין לוקחין מן הסורק מוכין מפני שאינו שלו כו' ובכל מקום לוקחין מהם כר מלא מוכין וכסת מלאה מוכין מ"ט קננהו בשינוי. וכתב הרשב"א בד"ה ת"ר וז"ל וא"ת והלא שינוי החוזר לברייתו הוא וכל שחוזר לברייתו אינו שינוי תירץ הראב"ד ז"ל שאין זה גזל ודאי אלא מספק אתה בא לאסרו וכיון שכן בשינוי כל דהוא מותר עכ"ל והובא ג"כ דברי הראב"ד הנ"ל בה"ה (בפ"ו מהלכות גניבה ה"ט) והוסיף ה"ה וכתב וזה הכלל לכל כיוצא בזה דאפילו בשינוי כזה מותר עכ"ל ולכאורה אינו מובן כלל דהואיל דפסקינן דשינוי החוזר לברייתו לא הוי שינוי לקנות א"כ מה מועיל כאן שינוי זה החוזר לברייתו ואי משום דלא הוי ודאי גניבה א"כ גם בלא השינוי הזה יהי' מותר ליקח ואי משום דחזקתו גנוב א"כ מאי מועיל השינוי הלז דהא לא הוי שינוי לקנות הואיל דחוזר לברייתו ועיין בש"ע חו"מ (סי' שנ"ח סי"ב) אבל לוקחין ממנו כר מלא מוכין וכתב הרמ"א דהוה נשתנה ביד הגנב ואע"ג דשינוי החוזר אינו קונה מ"מ בספק גניבה מיתר לקנות בכה"ג וכל כיוצא בזה (המגיד פ"ו דגניבה) ועיין בסמ"ע (ס"ק י"ז) והש"ך (בס"ק ה') ציין לעיין בב"ח (ס"ס ש"ס) דפסק דלא כה"ה ועיינתי בב"ח (בס"ס ש"ס ס"ד) בהא שכתב הטור בשם הרמב"ם דגזל טווי ועשאן בגדים דקנה דהקשה הב"י הא הש"ס בר"פ הגוזל עצים קאמר דטווי ועשאן בגדים הוי שינוי החוזר לברייתו והואיל דאנן פסקינן דשינוי החוזר לא הוי שינוי א"כ אמאי קנה והב"ח האריך בזה דקושיא זו קשה ג"כ על הסמ"ג ורי"ו והאריך להוכיח דגם הרי"ף סובר כן וכתב שם וז"ל ומה שהכריחו להאלפסי לפרש כך היא מדתניא בסוף ב"ק לוקחין מן הסורק כר מלאה מוכין וכסת מלאה מוכין מ"ט קננהו בשינוי אלמא דאף אלו שאינן ארוג קנינהו בשינוי מכלל דהי"ל שינוי שאינו חוזר לברייתו דהמוכין נשתנו כשהושמו בכר וכסת והתפירה הולכת ועוברת עליהן ובתוכן שתי וערב כ"ש בטווי ועשאו ארוג דאין החוטין חוזרין לקדמותן לבתר דהתיר להו ותו תניא דלוקחין מן הגרדי בגד מנומר וטווי שאינו ארוג וארוג שאינו טווי משום דקנינהו בשינוי מעשה אלמא דכל הני שינויים אינן חוזרין לברייתן א"כ מתניתין דר"פ הגוזל עצים דתנן צמר ועשאו בגדים נמי בטווי ועשאו ארוג קאמר וכדפי' וזה דעת הרמב"ם ורבינו והסמ"ג והרי"ו הנמשכים אחריו והביא דברי ה"ה בשם הראב"ד הנ"ל יכתב עליו דליתא אלא היינו טעמא משום דכר מלאה מוכין דהי"ל שינוי שאינו חוזר לברייתו ואין חילוק בין ודאי גזל לדבר שחזקתו גזול עכ"ד הב"ח ז"ל. והנה לפירושו של הב"ח הנ"ל יהי' הפירוש בהא דקתני דלוקחין כר מלא מוכין דיקא אם התפירות היו הולכין על פני כל הכר והכסת לארכו ולרחבו ובעוביו ובאופן אשר התפירות היו הולכין דרך המוכין וא"כ אף אם יסיר התפירות ויריק המוכין מן הכר והכסת ג"כ יהי' ניכר השינוי בהמוכין דיהי' ניכר בהם התפירות אבל אם לא עברו התפירות דרך המוכין ורק שתפר פי הכר והכסת לבד לא הוי זה שינוי כלל מטעם דהוה זה שינוי החוזר לברייתו דלא מיחשב שינוי לקנות כלל אף דלא הוה ודאי גזל ודלא כדברי הרשב"א בשם הראב"ד הנ"ל ומלשין הברייתא דקתני לוקחין מהם כר מלא, מינין וכסת מלאה מוכין משמע דאפילו אם רק פי הכר והכסת תפורין ולא עברו התפירות דרך המוכין כלל ג"כ מותר ליקח מהם וי"ל בזה:
והנלע"ד להסביר דברי הראב"ד ז"ל עפי"ד התוס' במס' סוכה (דף למ"ד ע"ב) בהא דא"ל ר"ה להנהו איונכרי כי וביתו אסא מכותים לא תגזו אתון אלא ליגזזו אינהו כי היכי דליהוי ואיש בעלים בידייהי דידהי ושינוי רשות בידייכו ומסיק הש"ס ל"צ בהושענא דאוונכרי גופייהו ופריך הש"ס ולקניוה בשינוי מעשה קסבר לולב א"צ אגד ואת"ל לולב צריך אגד שינוי החוזר לברייתו הוא ושינוי החוזר לברייתו לא שמי' שינוי וכתבו התוס' בד"ה שינוי החוזר ואע"ג דקני מדרבנן כדאיתא בריש הגוזל קמא (דף צ"ג ע"ב) בגוזל עצים משופין נסרים ועשאן כלים כיין דמדאורייתא לא קני לא נפיק הכא מיהא בההיא סבתא לקמן (דף ל"א ע"א) משמע גבי סוכה דנפיק אע"ג דלא קני אלא מטעם מריש אלא יש לתרץ התם משום תקנת השבים והכא באגודת לולב בעלמא לא שייך תקנת השבים דנקל להתיר אגודה וכו' עכ"ל ולכאורה אין דברי התוס' מובנים דהא לפי דבריהם ז"ל דהואיל דלא קני מדאורייתא לא נפיק וא"כ ס"ל דקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא א"כ מה מוסיף תת כח מה שבסוכה איכא תקנת חריש הלא הוא ג"כ רק מדרבנן ימה מהני לענין דאורייתא ואמאי מהני בסוכה. ועיין במקו"ח (סי' תמ"ח סק"ט) דאסבר לה סברת התוס' כיון דהא דהפקר ב"ד הפקר היינו דוקא להפקיע מרשות הבעלים והוי אצל הקונה כשאולה ומש"ה גבי לולב דבעינן לכם ל"מ קנין דרבנן אבל בסוכה גם שאולה כשר מש"ה מהני קנין דרבנן ע"ש:
ולולא דמסתפינא הי' נלע"ד להסביר סברת התוס' והוא דבהא דשינוי החוזר לברייתו דאיפלגי אמוראי אי הוה שינוי דרבה סובר דהוי שינוי מה"ת ואביי סובר דרק מדרבנן הוה שינוי ורב אשי דסובר דגם מדרבנן לא מיחשב שינוי לקנות. ולכאורה י"ל באיזה סברא פליגי. ונלע"ד לומר בזה דרבה דסובר דהוה שינוי מה"ת משום דאזלינן בתר השתא דהוה שינוי והתורה אמרה אשר גזל יחזיר כעין שגזל יחזיר והרי עתה לא הוי כעין שגזל ואף אם יחזירנו להנגזל אז הנגזל יחזירנו לכמו שהי' מקודם מ"מ עתה שהיא אצל הגזלן ונשתנה מכמות שהי' תו לא הוי כעין שגזל וא"צ להחזירו לבעליו ואביי סובר דמה"ת לא מחשב זה שינוי הואיל דאם יהי' מחויב להחזירו להנגזל אז יהי' הנגזל יכול להחזירו לכמו שהי' מקודם וא"כ לא מיחשב תו לשינוי משום דהנגזל יאמר החזיר לי הגדלה ואחזירנו לכמו שהי' מקודם וא"כ הוא כמו שגזל ומש"ה לא מיחשב זה שינוי מה"ת ורק מדרבנן מיחשב שינוי משום דכל זמן שלא החזירו להנגזל עדיין לא שב להיות כמו שגזל ומיחשב שינוי מדרבנן ורב אשי סובר דגם מדרבנן לא מיחשב כלל שינוי משום דהא מחויב להחזירו לקיים מצות השבת גזילה מה"ת וא"כ כשיחזירנו להנגזל ביד הנגזל להחזירו לכמו שהי' ובכה"ג לא אמרו רבנן כלל דיהי' מיחשב שינוי לקנות בשינוי זה:
והנה לאביי דסובר דמיחשב שינוי מדרבנן מ"מ לא מיחשב זה השינוי לקנותו לגמרי ושיהי' נחשב שלו דהיינו שיהי' של הגזלן ורק דאינו של הנגזל ומשום דרבנן לא אקנו להחפץ הגזול להגזלן ורק שאינו של הנגזל וא"כ לענין אתרוג דבעינן לכם בזה לא מקרי לכם עדיין ולא נפיק בי' מדאורייתא דהא רבנן לא אמרו שלא יחזירנו להנגזל ורק דאמרו דמיחשב שינוי וממילא אמרינן דהואיל דהוה שינוי א"צ להחזירו אבל לא תיקנו רבנן בפירוש של יחזירנו לנגזל מש"ה לא מיחשב קנין שיקנהו לגמרי שיהי' שלו לענין דבר שהוא מה"ת כגון לענין הושענא וכדומה אבל בדבר שתיקנו רבנן בפירוש שא"צ להחזירו מטעם תקנת מריש זה מהני גם לענין דבר תורה וניהא דנימא דלא קני לה הגזלן מ"מ כבר יצא לה מרשותו של הנגזל ותו לא הוי של הנגזל ונוכל לומר דפליגי בזה אביי ורב אשי בר"פ הגוזל עצים דאביי סובר דלגמרי קנה לה מדרבנן ורב אשי סובר ניהא דמהני קנין דרבנן הוא דוקא להוציאו מרשות הבעלים הראשונים אבל לא להקנות וסובר דשינוי החוזר מהני לענין זה דיצא לה מרשות הנגזל והגזלן לא זכה בה עדיין וא"כ דברי התוס' בסוכה הם גם לדברי רב אשי ואם נפרש כפשוטו דאביי סובר דשינוי החוזר דמהני מדרבנן ורב אשי סובר דלא אמרו רבנן כלל דשינוי החוזר מיחשב שינוי ורק תקנת מריש אמרו רבנן מטעם תקנה נצטרך לומר דדברי התוס' בסוכה הם דוקא אליבא דאביי דסובר דמהני שינוי החוזר מדרבנן מ"מ לא לענין הושענא מהני הואיל דהוא מה"ת ובסוכה מהני והטעם כמ"ש דקנין דרבנן לא מהני לענין דאורייתא שיהי' מיחשב שלו ובהושענא בעינן לכם דוקא ובסוכה מהני ועכ"פ דסוגיא דסוכה אזלא אליבא דאביי ג"כ דלרב אשי בפשיטות לא שייכא כלל קושית התוס' דהא רב אשי ס"ל דשינוי החוזר לא הוי כלל שום קנין דרבנן ג"כ:
ולפי האמור יש להסביר דברי הראב"ד הנ"ל שכתב דהואיל דהוא רק ספק גזל מהני שינוי החוזר ג"כ דלא מיבעי' לאביי דסובר דשינוי החוזר מהני מדרבנן לענין זה שיצא החפץ מרשות הנגזל ופקע זכות הנגזל מינה פשיטא דא"ש הכא דהואיל דלא הוי בודאי גזל ואינו ידוע ג"כ מי הם הבעלים פשיטא דקני לה בשינוי זו לענין שיהי' מותר ללוקח לקנותו ממנו אלא אפילו לרב אשי דסובר דשינוי החוזר לא מהני כלל גם מדרבנן ולא פקע מינה בזה זכותו סל הנגזל מ"מ י"ל דהא עיקר הטעם דלא הוי שינוי הוא משום דכשיחזירנו להנגזל אז יחזירנו הנגזל להחפץ כמו שהי' מקודם וא"כ לא הוי שינוי כלל וזהו דוקא אם ידוע בבירור שהוא גזול אבל אם אינו ידוע כלל שהוא גזול א"כ אינו ידוע כלל שמחויב הוא להחזירו כלל בכה"ג שפיר קונה לה בשינוי מעשה זו אעפ"י שהוא שינוי החוזר וי"ל עוד בזה:
(ב) והנה ראיתי בכפות תמרים על סוכה שם ע"ד התוס' הנ"ל שהעיר ג"כ מה מקשה התוס' הלא זו היא סברת אביי דשינוי החוזר לברייתו קינה אבל רב אשי שם חולק עליו וס"ל דאינו קונה אפילו מדרבנן וכן אמרו בהגוזל קמא (דף צ"ו) וכ"פ הרמב"ם (בפ"ב מגזילה) וטוח"מ (סי' ש"ס) דשינוי החוזר לברייתו אינו שינוי ואפשר דהתוס' רוצים ליישב סוגיא דידן גם אליבא דאביי כו' ועוד יראה דס"ל דאביי ורב אשי לא פליגי לענין דינא אלא אביי מוקים למתניתין דר"פ הגוזל קמא דשינוי החוזר קונה מדרבנן כגון גזל נסרים ועשאם כלים או טווי ועשאו בגד ורב אשי לא ניחא לי' לאוקמי מתניתין בהכי משום דעצים דקתני מתניתין לא משמע לי' נסרים וכן צמר לא משמע לי' טווי לכך חולק על אביי בפירוש המשנה אבל לענין דינא מידה רב אשי דשינוי החוזר לברייתו כגון נסרים ועשאם כלים וטווי ועשאן בגדים קונה מדרבנן כיון דיש הפסד בסתירתו והי"ל כמריש הגזיל שבנאו בבירה ועיי"ש שהאריך בזה. והנה שמעינן מיני' דס"ל דתקנת מריש היא במטלטלי ג"כ וא"כ הא דקאמר הש"ס בסוכה שם דאף אם לולב צריך אגד הו"ל שינוי החוזר לברייתו וע"ז הוא דהקשו התוס' דקונה עכ"פ מדרבנן וא"כ מה תירצו התוס' דהואיל דלא קנה מדאורייתא והדר הקשו מהא דמריש הגזול כבנאי בסוכתו דיצא ותירצו משום תקנת מריש ומאי אולמא בין הא דהושענא שהגדו שכתב הכפ"ת שם בקושיית התוס' דהפירוש הוא הואיל דהלולב ומיניו אגודים חשיב ודאי דבר של חשיבות מצר חיבוב המצוה וקני מדרבנן עש"ה בדבריו וא"כ מה הוא החילוק בין הא דהושענא להא דסוכה אם נימא דגם במטלטלין שייך תקנת מריש וי"ל עוד בזה:
ולפי דברי הכפ"ת הנ"ל הי' נוכל ליישב קושיית הראב"ד בפשיטות דמש"ה קניא הכא בשינוי מעשה החזר משום דעשה בה מעשה שתפר אותם בכר וכסת ושייך גבי' תקנת מריש ולא הי' צריך הראב"ד ז"ל לומר בה הטעם משים דלא הוי ודאי גניבה רק ספק גניבה ומוכח מדברי הראב"ד דלא אמרינן תקנת מריש במטלטלין וגם בחו"מ (סי' ש"ס ס"א) דכתב לתקנת מריש הוא דוקא בשבנאו בקרקע אבל במטלטלין לא שייך כלל תקנת מריש ועיקר דברי הכפ"ת מ"ש כן בדברי התוס' ג"כ י"ל בה טובא:
ובעיקר כוונת דברי הראב"ד ז"ל נלע"ד בפשיטות דהא מסתמא נתייאשו הבעלים וא"כ כשיקנה הלוקח יהי' יאוש ושינוי רשות ורק דאסור להלוקח לקנות ומשום דלא עכברא גנב אלא חורא גנב והוא מחזיק ידי עוברי עבירה וכדאיתא בחו"מ (סי' שנ"ו ס"א וסימן שס"ט ס"א). עיי"ש וא"כ זהו דוקא באם ודאי הוא גנוב אבל באם אינו ידוע שזה גנוב הו"ל תו כגנב שאינו מפורסם והלא דאכתי יש לחוש לדילמא הוא גנוב הואיל דדרכן של האומנין הוא לגנוב ועל זה משני הש"ס דקני לה בשינוי ואע"ג דהוא שינוי החוזר מ"מ לענין זה מהני שינוי החוזר שמותר לו לקנות כיון דלא הוי ודאי גנוב וכסברת הראב"ד ז"ל והיינו דניהא דלענין קנין לא מהני שינוי זה הואיל דחוזר לברייתו אבל לענין שיהא רשאי לקנות ממנו מהני שינוי זה וי"ל עוד בזה:
סוף הספר