אור ברסלב
אמרי הצבי ג בבא קמא פרק הגוזל עצים › דף קז.

אמרי הצבי ג· רבי צבי מאיר בר

בבא קמא פרק הגוזל עצים · דף קז.

דף קו:

[קג]

א דף ק"ז ע"א עירוב פרשיות כתיב כאן וכי עירוב כתיב כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב ופירש"י פסוק שהוא מפרשה אחרת נתערב בזו שאינו מקומו דהאי כי הוא זה באם כסף תלוה הי"ל למיכתבי' דהתם קאי דאלו בהך פרשתא דפקדון בלא הודאה במקצת מיחייב עכ"ל ועיין היטב כל הסוגי' ברש"י ותוס' ד"ה עירוב פרשיות מ"ש בזה. ותורף הדברים הם דלרש"י ס"ל דרחב"י ס"ל דכופר הכל בפקדון חייב שבועה ואפילו בלא טענת נאנסו רק שכופר לו שלא הפקיד אצלו כלל ג"כ חייב שבועה משום דיכול להעיז שלא עשה לו טובה וממילא בטוען נאנסו על כל הפקדון פשיטא דחייב שבועה ורחב"א אר"י דסובר דטוטע"ג בפקדון אינו חייב עד שיכפור במקצת ויודה במקצת פליג עלה דרחב"י ולא נתבאר אם רחב"א אר"י ס"ל כרמב"ח לקמן דלא מתחייב שבועה אלא בטוענו שלשה פרות הפקדתי בידך וז"א חדא להד"ם וחדא מודה לו וחדא נאנסו או דרחב"א סובר דבעינן הודאה לבד בהדי שבועה דנאנסו ובטענו שתי פרות סגי והיינו שחדא יודה לו ועל השני' טוען נאנסו ובזה ג"כ חייב שבועה והא דקאמר רחב"א הלשון אינו חייב עד שיכפור במקצת ויודה במקצת היינו דזה שטוען עלה שנגנב זה הוא האי דכפירה ולא נתבאר זה ברש"י ולקמן יבואר אי"ה. והתוס' הקשו הרבה קושיות על רש"י ופי' הר"ת הוא דהא דקאמר רחב"י דכי הוא זה אמלוה נמי קאי דבעינן הודאה בהדי שבועה דכפירה כו' והמתבאר לשיטתו הוא דכופר הכל בפקדון פטור בין שכופר שלא הפקיד כלל אצלו ובין שטוען על כל הפקדון נאנסו פטור משבועת התורה לכ"ע ורק היכא דמודה במקצת בין שטענו שתי פרות הפקדתי בידך והוא מודה באחת וכופר בהשני' ובין שמודה באחת ועל השני' טוען נגנבה או נאנסה חייב שבועת התורה דבעינן הודאה בהדי שבועת נאנסו ושבועת נאנסו דומה לשבועת כפירה במלוה דכמו דבמלוה דנשבע על הכפירה כי איכא הודאה בהדה הה"נ בשבועת נאנסו כי הוה הודאה בהדה נשבע ולא בעינן שיהי' כפירה והודאה בהדי שבועת נאנסו ורחב"א אר"י ורמב"ח סוברים דבעינן בשבועת נאנסו ג"כ הודאה וכפירה ומלבד טענת נאנסו בעינן הודאה וכפירה ולא מתחייב שבועת השומרים עד דתבעו שלשה פרות מסרתי לך והוא משיב חדא להד"ם וחדא מודה ועל חדא טוען נאנסו ואז הוא דמחויב שבועת השומרים וסובר רחב"א אר"י כרמב"ח עיין היטב בזה. ודעת הריב"א בתוס' הוא דרחב"י סובר דכי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב והלכך בפקדון נמי לא מוקמינן לי' אלא בטענה דשייכא במלוה דהיינו בכפירה והודאה אבל טענת נאנסו לא כו' והמתבאר לשיטתו הוא דכופר הכל בפקדון שטוען להד"ם פטור ורק אי מודה במקצת שטענו שתי פרות הפקדתי בידך והלה אומר חדא אני מודה וחדא להד"ם חייב שבועה אבל אי טוען נאנסו אפילו שטוען על כל הפקדון ג"כ חייב שבועת השומרים והא דכתיב כי הוא זה לא קאי אטענת פקדון אלא על מלוה וה"ה בפקדון באותה טענה דשייכא במלוה כגון דמודה במקצת ועל השאר טוען להר"ם ולרחב"א אר"י ורמב"ח בעינן דוקא כפירה והודאה בהדי שבועת נאנסו כן מתבאר מדבריו מהא דהקשו התוס' שם להריב"א ומיהו ההוא דהשואל קשה לפירושו דמשמע דרחב"י נמי בעי' הודאה בהדי נאנסו דמוקי רישא בתרתי וסיפא בתלתא אם לא נאמר סוגי' דהתם לא כרחב"א ולא כרחב"י עכ"ל ומשמע דס"ל דראב"א אר"י סובר ממש כרמב"ח דבעינן כפירה והודאה בהדי טענת נאנסו ואז הוא דאיכא שבועת נאנסו וי"ל בזה ולקמן אי"ה יבואר עוד בזה. והנה לשיטת הר"ת ושיטת הריב"א גם אי אמרינן עירוב פרשיות כתיב מ"מ לא עקרינן לגמרי לקרא דכי הוא זה מפקדון ורק דקאי אמלוה וגם אפקדון בטענה שהוא כעין מלוה לשיטת הריב"א וכן לשיטת הר"ת גם פקדון דינו כמלוה לכל דבר גם בטענת נאנסו בעינן הודאה ג"כ וטענת נאנסו הוא כמו טענת כפירה במלוה:

ב ולכאורה נראה דשיטת הר"י מג"ש ז"ל הוא ג"כ כשיטת רש"י דאי אמרינן עירוב פרשיות עקרינן לגמרי לקרא מפקדון ולא קאי כלל אפקדון רק אמלוה בלחוד עיין ברמב"ם (פ"ב מהל' שכירות ה"ח) וז"ל אחד המפקיד או המשאיל או המשכיר את חבירו בעדים או שלא בעדים דין אחד יש להם כיון שהודה זה מפי עצמו ששמר לו או ששאל ממנו ה"ז נשבע שבועת השומרים שאין אומרים מיגו לפוטרו משבועה אלא לפוטרו מלשלם אפילו הי' הדבר השאול או המופקד או המושכר שוה פרוטה ה"ז השומר נשבע עליו ואין אחד מהשומרים צריך להודאה במקצת עכ"ל. והנה חולק הרמב"ם על שיטת רש"י וסובר דכופר הכל בפקדון פטור משבועת התורה שהרי כ' הטעם דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה אבל אם הי' כופר הכל הי' פטור משבועת התורה וגם לא כשיטת הר"ת אליבא דרחב"י דבעינן הודאה בהדי טענת נאנסו ורק כשיטת הריב"א אליבא דרחב"י דטענת נאנסו מחויב לישבע גם בלא הודאה כלל ופוסק כרחב"י:

ועל מ"ש הרמב"ם אפילו הי' הדבר השאול כו' שוה פרוטה כ' ה"ה וז"ל גם זה נמשך בזה אחר דעת רבו הר"י אבן מג"ש ז"ל שכ"כ בפ' שבועת הדיינין ומחלוקות הוא בין הגאונים ז"ל יש מי שסובר דצריך שתי כסף ומשום דכסף או כלים דמיני' ילפינן שתי כסף בשבועת השומרים כתיב ודעת אבן מג"ש ז"ל הוא שא"צ דאע"ג דכתיב גבי שומרים עירוב פרשיות כתיב כאן ואינו אלא בטענת מודה במקצת ודעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל הוא כדברי האומר שצריך שתי כסף עכ"ל והובא שני הדעות הללו בש"ע חו"מ (סי' רצ"ה ס"ג) ע"ש והרי חזינן דדעת הר"י מג"ש דאם אמרינן עירוב פרשיות כתיב כאן עקרינן לגמרי לקרא דכי הוא זה מפקדון ולא קאי רק אמלוה ולכאורה הוא כשיטת רש"י הנ"ל:

אולם לאחר העיון נראה דא"ש גם לשיטת הריב"א שהרי הריב"א מפרש לרחב"י דדוקא בטענה דשייכא בפקדון כמו במלוה הוא דלא עקרינן לקרא דכי היא זה לגמרי מפקדון ואמרינן דקאי הקרא אמלוה וגם אפקדון בכה"ג אבל טענה דהוא בפקדון דליתא במלוה כגון טענת נאנסו דליתא כלל במלוה רק בפקדון הוא דאיתא בזה אמרינן דלא קאי כלל קרא דכי הוא זה עלה ומפקינן לקרא דכי הוא זה לגמרי מפקדון לענין טענת נאנסו וא"כ אמרינן תי שפיר דבטענת נאנסו בפקדון לא בעינן שתי כסף דבזה עקרינן לגמרי כי הוא זה מפקדון וסובר הר"י מג"ש לגמרי כשיטת הריב"א ואף הריב"א מודה לשיטת הר"י מג"ש בזה דלא בעינן טענת שתי כסף בטענת נאנסו:

והנה עיינתי בהר"י מג"ש על שבועות (דף מ"ם) לא כתב כלל להאי טעמא דעירוב פרשיות כתיב וז"ל שם על הא דאר"נ א"ש ל"ש אלא בטענת מלוה והודאת לוה אבל בטענת מלוה והעדאת ע"א אפילו לא כפר אלא בפרוטה ולא הודה אלא בפרוטה חייב אלמא האי דינא במודה במקצת בלחוד הוא אבל במידי אחריני כיון דאי אודה א"נ איכא סהדי מחייב לשלומי האי מידי דכפר יאי ליכא עדים חייב שבועת התורה ואע"ג דלית בה בכפירה שתי כסף וא"ת והא כסף או כלים דדרשינן בי' שתי כסף בפרשת שומרין כתיב וא"כ אפילו לענין שומרים נמי לא מחייבין שבועה אלא ער דהוי שבועתו שתי כסף הא אוקימנא לעיל אליבא דרב דהלכתא כוותי' דהאי כסף דכתיב בקרא לכפירת טענה הוא דאתא הלכך ליכא לאוקמי' אלא בשבועה דהויא משום טענה וכפירה דהיינו מודה במקצת ושבועת שומרים לאו מחמת כפירה וטענה הוא כי היכא דלא ליחייבי' אלא אכפירה שתי כסף אלא לחיובי' מחמת טענת שמא הוא דקטעין השומר שנאנסה או נגנבה וכיון דכי משתבע לאו אכפירה דמשתבע ליכא למימר דלא מחייבי שבועה אלא אשתי כסף דהאי כסף דכתיב בקרא על כפירת הטענה אוקמי' רב ושבועת שומרים לאו אכפירה הוא הלכך לא שייכא בקרא וכיון דלא שייכא בקרא מחייב שבועה ואפילו על פחות משתי כסף עכ"ל הר"י מג"ש ז"ל והרי דלא כתב כלל להאי טעמא שכתב ה"ה משמו משום דעירוב פרשיות כתיב:

מיהא י"ל דה"ה הי' מפרש בדברי הר"י מג"ש ז"ל דזה שכתב דהא אוקימנא לעיל אליבא דרב דהלכתא כוותי' דהאי כסף דכתיב בקרא לכפירת טענה הוא דאתא ט' היינו משום דאמרינן עירוב פרשיות כתיב ולא קאי רק להיכא דהשבועה הוא על טענה וכפירה דהא המפקיד אינו טוען טענת ברי והיא כשיטת הריב"א וכפירה ולא קאי על שבועת השומרים דהשבועה לא הוי מכח טענה אליבא דראב"י וכמבואר לעיל ומש"ה כתב ה"ה משם הר"י מג"ש הטעם משום דעירוב פרשיות כתיב כאן וה"ה נקיט הדבר בקיצור כי זה הוא עיקר טעמו של הר"י מג"ש ז"ל ועיין בהר"י מג"ש במס' שבועות (דף ל"ח) בהא דאין נשבעין על טענת קטן שכ' ג"כ דשבועת השומרים נשבעין משום דלא באה מחמת טענה והבין ה"ה (בפ"ב מהל' שכירות ה"ז) דהוא משום דסובר עירוב פרשיות כתיב וכמ"ש כאן עיי"ש ודו"ק:

ועפ"י האמור יש לתת טעם מדוע פסק הרמב"ם ז"ל כרחב"י ודלא כרחב"א אר"י וכברייתא דתני רמב"ח דסבירא להו דבעינן דוקא כפירה במקצת והודאה במקצת בהדי טענת נאנסו ולא סבירא להו עירוב פרשיות כתיב אבל לפי האמור א"ש משום דרב שם במס' שבועות דס"ל כפירת טענה שתי כסף סובר ג"כ עירוב פרשיות כתיב ואנן פסקינן הלכה כרב בזה וממילא ג"כ דהלכה הוא דעירוב פרשיות כתיב ולא איירי קרא דכי הוא זה רק במלוה וגם בפקדון שהוא כמו מלוה דהיינו שהשבועה באה ע"י הטענה ומש"ה דוקא כשהשבועה הוא ע"י טענה אבל היכא דהשבועה אינה באה ע"י טענה כגון שבועת שומרים דאין השבועה באה ע"י טענת המפקיד דהא המפקיד טוען שמא בכה"ג לא בעינן כלל הודאה וכפירה ואפילו טוען על כל הפקדון נאנסו ג"כ חייב שבועת שומרים וגם אם כי אינו אלא ש"פ ג"כ חייב שבועה ודו"ק היטב בזה:

ג והנה ראיתי בתורי"ד הנדפס על ב"ק כאן שיטה חדשה וז"ל (באות נו"ן) פי' ל"ל לר' יוחנן דרמב"ח דלא מחייב שבועת השומרים אלא בהודאה במקצת וכפירה במקצת אלא ר"י מחייב שבועה אפילו בפרה אחת דאית לי' דרחב"י דאמר עירוב פרשיות שנו כאן וכי כתב כי הוא זה אמלוה ולוה כתב ואית לי' כל טעמא דרבה אלא דקסבר ר"י כיון דלא קאי אלא אמלוה ולוה ולאו אשבועת השומרים אמאי כתבי' רחמנא הכא גבי טיטפ"ג לומר לך שאעפ"י שנשבע על פרה אחת שנגנבה אם נמצא כי הוא תחת ידו אינו מתחייב כפל עד שתהא שם הודאה במקצת וצריך ר"י שתי פרות באחת יאמר נגנבה ובאחת יאמר בפשיעה נאבדה ואני חייב בה ורמב"ח סבר דלהכי כתבה הכא למימרא דבכל ד' שומרין בעינן כפירה במקצת והודאה במקצת ורחב"י סובר דלא קאי אל אמלוה ולוה בלחוד ולא בד' שומרין ולא בטוטע"ג אלא אפילו בפרה אחת מתחייב כפל עכ"ל התורי"ד ובשמ"ק ד"ה הטוען ט"ג בפקדון וז"ל פי' אינו חייב שבועה וכיון דאינו חייב שבועה כפל נמי לא מחייב כראמרינן לעיל דאין כפל אלא כשהשביעוהו ב"ד ואין לפרש אינו חייב כפל אבל שבועה חייב דמסתמא כי היכא דמוקי רמב"ח כי הוא זה לאצרוכי כפירה והודאה לחיוב שבועה מדנקיט כולהו שומרים ולא שייך בכולהו כפל ה"נ רחב"א דס"ל כוותי' בהא דמוקי כי הוא זה בפקדון מסתמא לענין שבועה קאמר ועוד מדקאמר ופליגא דרחב"י ואיהו לענין שבועה איירי הרא"ש ז"ל עכ"ל והרי סובר הרא"ש ז"ל דלא שייך לחלק בין שבועה לענין חיוב כפל לענין דליבעי' ג"כ כפירה והודאה לענין חיוב כפל בטוספ"ג ולא לענין חיוב שבועת שומרים וכל הראשונים ז"ל לא חילקו ביניהם כן]:

והנה לפ"ד התורי"ד איכא בזה שלש פלוגתות דרמב"ח בברייתא סובר דבשבועת שומרים בעינן דוקא כפירה והודאה לבד טענת נאנסו ולא מתחייב שבועת השומרים אא"כ טענו הפקדתי אצלך שלשה פרות ורחב"י סובר דשבועת נאנסו הוא אפילו בפרה אחת וה"ה בטוטע"ג ג"כ מתחייב שבועה וכפל אפילו על חדא פרה שהמפקיד טענו הפקדתי אצלך פרה אחת והנפקד טוען נגנבה דצריך לישבע ואם נודע אח"כ שהוא בעצמו גנבה מתחייב כפל ועלה פליג רחב"א אר"י וסובר דניהא דאיכא שבועת השומרים גם כי לא תבעו רק חדא פרה והוא טוען נאנסו והה"נ בש"ח כי טוען נגנבה דג"כ צריך לישבע ורק אם נודע אח"כ שהוא בעצמו גנבה לא מתחייב כפל הואיל דלא הי' כפירה והודאה ולא מתחייב כפל במוסע"ג ונשבע אלא כי תבעו שתי פרות וא"ל אחת מתה בפשיעה ואני חייב לשלם דמי' והשני' נגנבה ונודע אח"כ כי הוא בעצמו גנבה מחויב לשלם כפל אם נשבע עלי' וסובר דלהכי כתבה רחמנא לקרא דכי הוא זה הכא גבי טוטע"ג לומר לך דלא מתחייב כפל טוטע"ג אא"כ הי' כפירה והודאה, וסובר דלא בעינן דיקא שלשה פרות שתהי' כפירה והודאה מלבד טענת נגנבה אלא בשתי פרות סגי ובאחת יודה והשני' יטעון נגנבה והא דאר"י הלשון הטוטע"ג בפקדון אינו חייב עד שיכפור במקצת ויודה במקצת זה שטוען עלי' נגנבה היינו האי דכפירה דקא כפר לה ואינו רוצה לשלם לו דמי' או להחזירה בעיני' אלא שטוען עלי' שנגנבה עיין היטב בדברי התורי"ד דמבואר כן. והנה שיטתו היא שיטה חדשה:

אולם לכאורה י"ל לפ"ז על לשון הגמ' דקאמר על הא דרחב"א אר"י ופליגא דרחב"י דאמר עירוב פרשיות כתיב כאן וכי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב כו' והלא גם רחב"א אר"י סובר ג"כ דעירוב פרשיות כתיב וכי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב וסובר דבטענת נאנסו מחויב שבועה אפילו אם טוען על כל הפקדון נאנסו וכן אם טוען טע"ג ג"כ מחויב שבועה אפילו טוען על כל הפקדון נגנב ג"כ מחויב לישבע שבועת שומרים שנגנבה ורק דלענין שישלם כפל אם נודע אח"כ שהוא עצמו גנבו בזה בעינן דוקא אם הי' ג"כ הודאה שטענו שתי פרות והוא הודה על אחת שפשע בה ורוצה לשלם ועל השני' טוען שנגנבה אז הוא דמחויב כפל אבל שבועת שומרים שנגנבו מחויב לישבע שנגנבה אפילו אם טען על כל הפקדון שנגנבה ומנ"ל דרחב"י פליג על דינא דר"י לענין תשלומי כפל בטוטע"ג ולכאורה י"ל טובא בזה:

ועוד דלפי שיטה זו תיקשי ביותר קושית התוס' בסוד"ה עירוב פרשיות שהקשו לשיטת הריב"א מהא דהשואל (דף ל"ז) דמוקי רישא בתרתי וסיפא בחלת ולרמב"ח דבעי כפירה במקצת והודאה במקצת מלבד זה שטען נאנסו מוקי רישא בתלת וסיפא בארבעה דמשמע דרחב"י בעי ג"כ הודאה בהדי נאנסו ולשיטת התורי"ד תיקשי ביותר דהא התם מיירי מתני' דב"מ רק לענין שבועת שומרים ולא איירי כלל לענין טוטע"ג וא"כ ליכא למ"ד כלל דבעינן הודאה בהדי טענת נאנסו ורק רמב"ח והלא הוא בעי גם כפירה ג"כ ובעי דוקא כפירה והודאה מלבד טענת נאנסו ובעי דוקא ג' פרות אבל שיהי' בעי שנים ולא שלש ליכא למ"ד כלל ולכאורה י"ל בזה:

ד ולולא שאיני כדאי ולולא דמסתפינא הי' נלע"ד ללקט מפירושם של הראשונים ז"ל הנ"ל ולומר דרחב"א אר"י סובר דקרא דכי הוא זה קאי אפקדון ג"כ ולית לי' עירוב פרשיות ורק דסובר דבעינן ג"כ כפירה והודאה בשבועת שומרים ורק דלא הוי הפירוש דבעינן כפירה והודאה מלבד טענת נאנסו ורק בשני פרות סגי ואומר הנפקד חדא מתה בפשיעה והשני' נאנסה או נגנבה וזהו שטוען עלי' נאנסה או נגנבה זו היא דקרי לה כפירה שהרי כפר עלי' ואינו רוצה להחדרה או לשלם דמי' והוא כמ"ש התורי"ד לפרש הא דרחב"א אר"י לענין טוטע"ג לענין לשלם כפל דמיירי רק בשתי פרות ומפרש ג"כ הלשון דאר"י עד שיכפור במקצת ויודה במקצת דזה שטוען עלי' נגנבה הוא דקרא לי' ר"י כפירה במקצת וכמש"ל לשון התורי"ד ורמב"ח סובר דבעינן כפירה במקצת והודאה במקצת מלבד טענת נאנסו ולא מחויב שבועת השומרים אלא בטענו ג' פרות הפקיד אצלו והנפקד כופר באחת ובאחת הודה שמתה בפשיעה ועל השלישית טוען נאנסו ורחב"י סובר דאפילו אם טוען על כל הפקדון נאנסו ג"כ מחויב לישבע שבועת השומרים ושלשה פלוגתות בדבר דרמב"ח בעי כפירה והודאה מלבד טענת נאנסו ורחב"י סובר דטענת נאנסו בלבד נשבע שבועת השומרים ולא בעינן לא כפירה ולא הודאה בהדה כלל ורחב"א אר"י סובר דבעינן הודאה בהדי טענת נאנסו ואז הוא דנשבע שבועת השומרים:

ומעתה לפ"ז שפיר קאמר הש"ס על הא דרחב"א אר"י דפליגא על הא דרחב"י דאמר עירוב פרשיות כתיב כאן ומיושב ג"כ הסוגיא דפרק השואל (דצ"ז) דמוקי רישא בתרתי וסיפא בתלת ולרמב"ח רישא בתלת וסיפא בארבעה דלפי מה דמוקי רישא בתרתי וסיפא בתלת היינו כרחב"א אר"י דסובר דבעינן הודאה בהדי ההוא דנאנסו:

ועיינתי היטב בלשון הריב"א המובא בתוס' שלא כתב הריב"א לפרש רק הא דרחב"י דסובר דטענת נאנסו בלבד נשבעין עליו שבועת השומרים ולא מפרש כלל אליבא דרחב"א אר"י אם ס"ל כרמב"ח או לא. ומעתה נוכל לומר שפיר דהריב"א מפרש ג"כ דרחב"א אר"י דפליג על רחב"י מ"מ לא ס"ל לגמרי כרמב"ח דבעי דוקא שלש פרות והיינו שיהי' כפירה והודאה מלבד נאנסו אלא דס"ל אליבא דרחב"א אר"י דבעי דוקא שתי פרות והיינו חדא דמודה שמתה בפשיעה וצריך לשלם ועל השני' טוען נאנסה או נגנבה ומחויב לישבע שבועת השומרים וא"כ הסוגי' דב"מ (דף צ"ז) דמוקי רישא בתרתי וסיפא בחלת אזלא כרחב"א אר"י דבעינן הודאה בהדי טענת נאנסו ואז נשבע שבועת השומרים ומיושב היטב קושית התוס' הנ"ל ודו"ק:

[קנא]

א שם תוד"ה עירוב פרשיות פי' בקו' דפסוק זה דכי הוא זה מפרשה אחרת דבאם כסף תלוה כו' אבל בפקדון שלא עשה לו טובה מעיו ומעיז הלכך אפילו כופר הכל חייב והקשו התוס' הרבה קושיות בזה. ובמהדו"ק העירותי באיזה ענינים. וכעת נלע"ד ליישב קצת מה שהקשו מהא דהניזקין (דף נ"א) גבי שני כיסין קשורין מצאת לי דמחייבינן מב"מ ופטרינן כופר הכל אעפ"י שלא עשה לו שום טובה עכ"ל ולע"ד לרש"י ז"ל שפי' שם בגיטין בד"ה והלה אומר לא מצאתי אלא אחד נשבע כדמפרש טעמא דלא מנתחי מהדדי והי"ל טענתו של זה טענת ברי אחרי שאחד מהם ביד זה והרי הודה לו במקצת עכ"ל וא"כ הואיל דעיקר טענתו של בעל האבידה הוא רק מכח מה שמודה שמצא כיס אחד והרי הוא טוען ברי שבודאי מצא גם השני הואיל דהיו קשורין וא"כ הרי הוא תובעו בטענת ברי הא אם לא הודה כלל א"כ יוכל להיות שבאמת לא מצא כלל והרי הבעל האבידה טוענו בשמא ומש"ה ליכא שבועה כלל אם הוא כופר הכל אף שלא עשה לו טובה ויכול להעיז והא דבכל דוכתי נשבע היינו דוקא היכא דטענו בברי משא"כ גבי אבידה הרי אינו יכול לתובעו ליי' ושפיר פטור אם הוא כופר הכל:

וכתבו עוד התוס' וכן בפ"ק דב"מ (דף ד') בשמעתא דהילך גבי סלעים דינרין עכ"ל. ואינו מובן כלל וכבר העיר בזה המהרש"א וז"ל לא ידענא מאי הוא ראייתם מהתם דאיירי בהלואה לכ"ע בעינן כפירה והודאה עכ"ל. ולולא דמסתפינא אולי אפשר לומר הכוונה הוא על הא דקאמר שם הש"ס בב"מ באותה הסוגי' (בדף ה' ע"א) ההוא רעיא דהוו מסרי לי' כל יומא חיותא בסהדי יומא חד מסרי לי' בלא סהדי לסוף א"ל להד"ם אתו סהדי אסהידו בי' דאכל תרתי מנייהו א"ר זירא אם איתא לדר"ח קמייתא משתבע אשארא כו' והא התם הוי בפקדון וא"כ לשיטת רש"י אפילו כי לא אתו סהדי ג"כ מחויב שבועה דאורייתא אם הוא כופר הכל:

או אולי י"ל עוד דהכוונה הוא מהא דהביא שם הש"ס הא דטענו חטים והודה לו בשעורין דפליגי ר"ג ורבנן דר"ג מחייב ורבנן פטרו והא הלשון דטענו חטים והודה לו בשעורים משמע בפקדון דלא קתבעו דמי' ורק שיחזיר לו גוף השעורים ומשמע דגם בפקדון אי הוי כופר הכל פטור והא בפקדון לא עשה לו טובה ולשיטת רש"י ליחייב שבועה ואף אם נימא דאין כן כוונת התוס' להקשות מהא דטענו חטין וגם לא מהא דההוא רעיא מ"מ תיקשי לרש"י ז"ל משם:

שוב ראיתי בנ"י בסוגיין במ"ש בשם הרא"ש וז"ל אבל אין לפרש מפני מה מב"מ חייב וכו"ה פטור נימא כ"ש כ"ה ושיתרץ אין אדם מעיז ואם איתא שהי' חייב לא הי' יכול לכפור דהא מצינו בהרבה מקומות שיכול לכפור ואפ"ה כ"ה פטור פ"ב דכתובות (דף י"ח) גבי מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס דחשבינן לי' משיב אבידה משום דבבנו מעיז וכן בפ"ק דמציעא (ד"ד) בשמעתא דהילך אלא כ"ה פטור גזה"כ הוא דאמר כי הוא זה עכ"ל. והנה דברי הרא"ש הם כדברי התוס' הנ"ל וכ' הלשון בשמעתא דהילך ולא כתב ממש כלשון התוס' שכתבו הא דסלעים דינרין וא"כ לפי הלשון שכ' הרא"ש ע"כ הוה הטונה על הא דההוא רעיא או על הא דטענו חטין והוא כמ"ש. ונוכל לומר דגם כוונת התוס' כן הוא:

עוד הי' לי פלפול בזה לחלק בין ש"ש ושואל לש"ח דדוקא ש"ח מיקרי לא עשה לו טובה משא"כ ש"ש ושואל דבזה שפיר מיקרי עשה לו טובה ורק כי ראיתי באו"ת בכללי מיגו או"ק קי"א קי"ב העיר כסברא זו ולכן לא העתקתיו כאן:

ב והנה במהדו"ק העירותי הרבה בדברי התוס' הנ"ל ואיני זוכר ורק מה שמצאתי רשום בכתב איזהו הערות שהעירותי ולא נכתבו כהוגן כ"כ ואכתבם כאן בתיקון קצת והוא. דלכאורה י"ל למ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן דהאיך שייך לומר דעקרינן לקרא מפקדון דאיירי בי' קרא ומוקמינן לה אמלוה דכתיב להלן בפ' דאם כסף תלוה אשר שם אין שום רמיזא לזה מענין שבועה. וניהא דמצינו הרבה פעמים בש"ס דבאם אין ענין לזה מוקמינן לה לקרא לדבר אחר הוא דוקא אם לא צרכינן לקרא לאותו דבר שכתוב בו אבל כאן למה נעקור לקרא לגמרי מפקדון וניקום לה רק אמלוה. ועיין מס' סוטה (דף ט"ז) בשלשה מקומות הלכה עוקבת המקרא עייש"ה וכאן לא נאמר כלל דהי' הלכה כן דקרא דכי הוא זה קאי אמלוה ולא אפקדון והרבה י"ל בזה. והנה הדין כן ורק דקאי גם אמלוה. וגם לשיטת הריב"א ג"כ י"ל דא"ש זה קשה רק לשיטת רש"י דסובר דבפקדון כו"ה חייב שבועה ומשום דאמרינן דקרא דכי הוא זה קאי דוקא אמלוה ולא אפקדון ולשיטת הר"ת א"ש דהא לא עקרינן לגמרי לקרא מפקדון דבפקדון ג"כ עיין היטב בתוס':

ולכאורה י"ל בטעמו של רש"י ז"ל דסובר דלא נוכל לומר דקרא דכי הוא זה קאי אפקדון משום דבפקדון אין חילוק כלל בין מב"מ לבין כו"ה דבפקדון הי"ל הילך משום דאם זה שמודה לו הוא בעיני' והוא מונח ברשות הנפקד הי"ל כאלו כבר מסרו לידי' דהמפקיד דמי ומשום דמקום הפקדון הוא של המפקיד ועיין בש"כ (סי' פ"ז סק"ג) שהאריך בזה בדברי הראשונים והביא הרי"ו וז"ל פירש"י הילך והנם בביתי ושאר מפרשים אמרו כי אינו הילך אלא כשנותן מיד בב"ד אבל בפקדון כשאומר הנה בביתי די כי כל פקדון ברשותי' דמרי' איתא וכן נראה עיקר וכן הדין אם עומדת באגם עכ"ל עייש"ה וא"כ בשלמא במלוה שייך לומר דהוא מודה במקצת וזה שמודה חייב לו ואינו אומר הילך אבל בפקדון הי"ל הילך וא"כ לעולם הוא כופר הכל גם כשמודה במקצת ומש"ה לא נוכל לאוקמי' כי הוא זה אפקדון רק דוקא אמלוה כן הי' נראה לכאורה:

אלא דאכתי י"ל דהא משכחת לה מודה במקצת גם בפקדון וזה שמודה אינו בעין אלא שאומר שנאבד בפשיעה דצריך לשלם וכדקאמר הש"ס בב"מ (דף ה' ע"א) דפריך על מ"ד הילך פטור מהא דתני רמב"ח ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת כו' היכי דמי לאו דא"ל הילך לא דא"ל ג' פרות מסרתי לך ומתו כולהו בפשיעה וא"ל איהו חדא להד"ם וחדא מתה באונס וחדא מתה בפשיעה דבעינא שלומי לך דלאו הילך הוא ע"ש:

מיהא י"ל דהסברא הוא הואיל דקרא דכי הוא זה לא נוכל לומר דקאי על פקדון אלא דוקא אם הוא בכה"ג דמודה במקצת וזה שמודה ליתא בעיני' דמחויב לשלם דמי החצי שמודה דאם זה שמודה איתא בעיני' א"כ תו לאו מודה במקצת הוא דהא הי"ל הילך ותו הוה רק כופר הכל ומש"ה מוקמינן לקרא רק אמלוה דוקא ואמרינן דעירוב פרשיות כתיב כאן ולא קאי הקרא דכי הוא זה אפקדון כלל רק אמלוה ואכתי י"ל בזה:

והנה התוס' בד"ה עירוב פרשיות הקשו על פירש"י מהא דהשואל (דצ"ז) דמוקי למתני' בשיש עסק שבועה ביניהם ומוקי רישא בתרתי וסיפא בתלת משמע דלא מיחייב שבועה אא"כ מודה בחדא והתם כרחב"י מדקאמר בתר הכי ולרמב"ח אלמא דלא מחייב רחב"י אא"כ מודה במקצת אלמא דלא עקר לגמרי כי הוא זה מפקדון עכ"ל ולכאורה י"ל דלפי הסברא הנ"ל שכתבתי דבפקדון הוה הילך זה שמודה א"כ לעולם הוי ט"ה ומה מהני זה שמודה באחת

ולהסביר דברי התוס' צריכין לומר דס"ל דאף דבפקדון מיחשב ככופר הכל הואיל דהי"ל הילך אפ"ה שם הודאה עלה ובכה"ג תו מתחייב שבועה וזה שמוקי הגמ' בשיש עסק שבועה ביניהם ומיירי בכה"ג או י"ל דמיירי היכא דהודאה זו שהודה באחת היינו דליתא בעיני' ורק שמודה שמתה בפשיעה וצריך לשלם וא"כ תו לא הוי הילך. אלא דלפ"ז י"ל הואיל דמשכחת לה בפקדון ג"כ שיהי' מודה במקצת מנ"ל תו לומר דעירוב פרשיות כתיב ומוקמינן לקרא דכי הוא זה אמלוה למה לא מוקמינן לה אגופי' אפקדון:

וי"ל בזה עוד דלרש"י שכתב דבפקדון דלא עשה לו טובה ויכול להעיז ומש"ה חייב כופר הכל לישבע וגם לשון הש"ס דקאמר אבל גבי פקדון מעיז ומעיז דלכאורה תליא מלתא בפלוגתא דר"י ור"ש אי דרשינן טעמי' דקרא או לא ועיין תוס' כתובות (דף י"ח ע"א) בד"ה מפני מה מ"ש בזה בהא דדרשינן טעמי' דקרא:

ובעיקר קושית התוס' הנ"ל ג"כ י"ל במה שהקשו על רש"י מהא דהשואל (דצ"ז) דהא עיקר סברת רש"י הוא דבפקדון הואיל דלא עשה לו טובה ויכול להעיז ובשואל דעשה לו טובה אינו יכול להעיז כמו במלוה ומש"ה דוקא כי הודה במקצת מחייב שבועה אבל כי לא הודה במקצת פטור כמו במלוה וצ"ע בזה:

ונראה קצת להסביר סברת התוס' בקושייתם הנ"ל דהכי קא קשי' להו על רש"י ז"ל דהא ע"כ לא נוכל לומר דעיקר הטעם דכופר הכל בפקדון יהי' חייב שבועה הואיל דלא עשה לו טובה ויכול להעיז דא"כ תליא זה אי דרשינן טעמי' דקרא והרי פסקינן להלכה כר"י ולא דרשינן טעמי' דקרא וע"כ צ"ל הטעם של רש"י הוא הואיל דבפקדון גם כי מודה במקצת אפ"ה הוי כופר הכל הואיל דבזה שמודה הוי הילך ולא תליא עיקר הטעם בין עשה לו טובה או לא עשה לו טובה וא"כ שפיר הקשו מהא דהשואל (דף צ"ז) דמוקי לה בשיש עסק שבועה ביניהם ומוקי רישא בתרתי ומי בתלת אלמא דגם בפקדון בעינן דוקא שיודה במקצת וי"ל בזה:

[קנב]

א שם באה"ד וההוא דחזקת הבתים (דף ל"ו) גבי הנהו עיזי דאכלו חושלא בנהרדעא דיכול לטעון עד כדי דמיהן במיגו שיכול לומר לקוחים הם בידי ובפ"ב דכתובות (דף י"ח) גבי שדה זו של אביך היתה ולקחתי' ממנו דאפילו טענו הבן שהי' של אביו אלא שאין לו עדים מהימן לומר לקחתי' במיגו שיכול לומר לא הי' של אביך מעולם אע"ג דבההוא ידע ובהאי לא ידע לא דמי למידי דכפירה דלכפור ודאי אינו מעיז במידי דידע בי' חברי' והנהו דהתם לאו מידי דכפירה נינהו עכ"ל. והנה לכאורה אינו מובן כלל החילוק של התוס' בזה

ובשמ"ק כאן סוד"ה אינו חייב הביא דברי התוס' הנ"ל וכ' מ"ק בשם הרא"ש לתרץ וז"ל וי"ל דלעולם איכא העזה כיון שבא להחזיק בדבר שאינו שלו הלכך נאמן במיגו אע"ג דאיכא העזה אבל בטענת נאנסו אין העזה בשאינו יודע לפי שאינו בא להחזיק בשל אחרים אלא בא להשמט שלא יגבו משלו ועוד נאנסו לא חשיב לי' העזה שאפילו יסברו ששקר יתלו אותו שאינו אומר כן בשביל שהוא מתכוין לשקר אלא בשביל שרגיל לטעות בין אונס לשאינו אונס עכ"ל והנה תי' הראשון שכ' הרא"ש ז"ל לא זכיתי להבין כלל דסברתו הוא הואיל דגם בטענה הראשונה הוא ג"כ מעיז שבא להחזיק בדבר שאינו שלו מש"ה נאמן במיגו שהי' יכול לטעון טענה אחרת שהי' ג"כ צריך להעיז בה דממעיז למעיז שפיר אמרינן מיגו דלכאורה י"ל מה המזה הוא זה שמחזיק בהעיזים דאכלו חושלא דידי' הלא אינו מחזיק בם לגמרי רק עד שישלמו לו דמי החושלא ומה אית לי למיעבד אם יחזירום לבעלים לא יהי' נאמן כלל ומש"ה מחזיק בם עד שישלם לו וזה לא מיקרי העזה כלל משא"כ אם יטעון לקחתים יהי' העזה והוה המיגו משאינו מעיז למעיז ושפיר קשה קושית התוס' דאמאי אמרינן התם מיגו בכה"ג וכן בשדה זו של אביך היתה ולקחתי' ממנו ג"כ האיך מיקרי זה העזה ימה שמחזיק בהשדה הלא הוא יודע בעצמו שקנהו מאביו אבל אם טעון לא היתה של אביך מעולם הוה העזה לנגד בנו שיודע שהי' של אביו ואכתי קשה קושית התוס' הנ"ל:

וצרכינן להסביר דברי הרא"ש ז"ל דכוונתו הוא דהעזה הוא מה שהוא העזה לנגד העולם והרי זה שמחזיק בשל חבירו הוה העזה וכן זה שמחזיק בשדה זו אשר היורש יודע שהי' של אביו הוה העזה לגבי היורש אף שטוען שלקחוהו מאביו ויוכל להיות שהאמת הוא כן מ"מ הוה העזה לגבי שזה מחזיק בשדה זו של אביו וא"כ הוה גם טענה זו העזה ובכה"ג ממעיז למעיז אמרינן שפיר מיגו אבל בנאנסו במיגו דלהד"ם טענת נאנסו לא מיחשב העזה כלל גם לגבי המפקיד וטענת להד"ם הוה העזה לגבי המפקיד והוה מאינו מעיז למעיז ולא אמרינן מיגו בכה"ג. כנלע"ד להסביר קצת דברי הרא"ש ז"ל ואכתי י"ל בזה:

ב והנה הרא"ש ז"ל כ' לדבריו לתרץ קושית התוס' אבל לא כתב לפרש כוונת התוס' בתירוצם הנ"ל אשר אינו מובן לכאורה וראיתי בש"כ חו"מ (סי' פ"ב) בדיני מיגו (אות וי"ו) הביא דברי התוס' הנ"ל וכ' לפרש דבריהם ז"ל ר"ל דדוקא כשחבירו מפקיד אצלו או מלוה לו שהאמינו מתחילה ושוב אין לו עסק עמו אלו הי' טוען בפקדון להד"ם או החזרתי או לקחתי או בהלואה פרעתי הוה העזה דכופר נגדו בזה שהאמינו מתחילה ולא הי' לו אח"כ שום עסק עמו משא"כ כשלא הפקיד אצלו או הלוה לו אפילו הי' טוען לקחתי כמו גבי עיזי וכן גבי שדה לא הו העזה יז"ק וה"ה היכא שהפקיד אצלו ואח"כ מעכב הפקדון ואומר ליורש אביך חייב לי כך וכך נאמן במיגו מ"ט שהיורש לא האמינו מתחילה אי אפילו לגבי עצמו כגון שהעיד אכלו חושלא יכול לעכב הפקדון שהפקיד אצלו כבר עד כדי דמיו במיגו שאעפ"י שוה האמינו והפקיד אצלו מתחילה מ"מ הרי נעשה לו אח"כ עסק עמו. ועוד נ"ל דדוקא לענין פטור שבועה שייך האי טעמא דלכפור אינו מעיז לפטור משבועה ואפשר שלזה כוונו התוס' במ"ש והני דהתם. לאו מידי דכפירה נינהו ר"ל שהרי אין בא לפטור משבועה רק בא לזכות ממון ולא לכפור אבל כשבא לפטור משבועה אמרינן דא"נ במיגו דלא הי' מעיז דלכפור אינו מעיז כו' ע"ש שהאריך בזה:

והנה הפ"י כאן בסוגיין מפקפק על פי' הראשון של הש"כ והקשה דא"כ תקשה אהא דאמרינן לעיל הטוטע"ג באבידה חייב כפל וע"כ היינו שנשבע תחילה ואליבא דרחב"א אר"י אתיא דאיהו קאמר לי' וא"כ הא איהו גופי' סובר דלא משכחת שבועת שומרים אלא במודה במקצת וא"כ באבידה לא משכחת לה מודה במקצת דלהימן במיגו דלהד"ם ולא הוי העזה כיון שלא בא לידו בתורת נאמנות אלא מציאה מצא מיהא יש ליישב כגון שכפר בהאי דאבידה והודה במלתא דפקדון ועוד דבלא"ה נ"ל דפי' הריב"א בחילוקי סברות דהעזה היינו דוקא אליבא דרחב"י דנחית לחלק בהכי דהא מה"ט עקרינן לכי הוא זה ממשמעותי' אבל לרחב"א דקאי בשיטתי' דרמב"ח לא מחלקינן כלל בהאי סברא דהעזה עייש"ה בפ"י:

ולעד"נ ליישב קושית הפ"י על הש"כ הנ"ל בהקדם מה שי"ל לכאורה לרמב"ח דבעי כפירה והודאה בהדי נאנסו ולא מחייב שבועת השומרים אלא בשלשה פרות הפקדתי בידך והנפקד כופר באחת ועל השני' טוען נאבדה בפשיעה. ומחויב לשלם ועל השלישית טוען נאנסו או נגנבה דא"כ הלא מתחייב שבועה מודה במקצת על הא דכפירה והודאה דגם בתבעו שהפקיד אצלו שני פרות והודה באחת וכפר אחת ג"כ מחויב שבועת מב"מ וא"כ לעולם איכא שבועת מב"מ בהדי שבועת נאנסה וא"כ למה הצריכה התורה לומר דנשבע שבועת השומרים הלא ידעינן דצריך לישבע שנאנסה מכח גלגול שבועה דהוא מה"ת כדילפינן במס' קידושין (דף כ"ו ע"ב) וגם לענין שיהי' מחויב לשלם כפל בטוטע"ג ונשבע לפמ"ש התוס' בב"ק לעיל (בדף ס"ב ע"ב) בד"ה יצאו קרקעות וא"ת כיון דאימעוטי משבועה כדאמרינן בפ' הזהב (דנ"ז) ת"ל דאין בהם כפל בטוטע"ג דלא משלם אלא בשבועה כדאמרינן לקמן בשמעתין כו' וי"ל דאצטריך להיכא דנשבע ע"י גלגול בקידושין זוקקין כו' עכ"ל. וא"כ חזינן דמשלם כפל בטוטע"ג כשנשבע ע"י גלגול וא"כ ל"ל קרא לאשמועינן דנשבע שבועת השומרים שנאנסו או נגנבו הלא מחויב לישבע שבועת מב"מ על ההודאה והכפירה וממילא איכא שבועת השומרים שנאנסה או נגנבה ע"י גלגול ומתויב ג"כ לשלם כפל בטוטע"ג ונשבע שנגנבה ע"י גלגול ולכאורה י"ל בזה:

וראיתי בפ"י כאן בתוס' באה"ד וה"ה דבפקדון מחייב בכפירה והודאה לחוד בלא נאנסו וכ' הפ"י עלה ואין להקשות א"כ אמאי כ' רחמנא כלל שבועה דנאנסו ות"ל כיון דיש כאן שבועה דמב"מ ופשיטא שיכול להשביעו ע"י גלגול דנאנסו דקיי"ל גלגול שבועה דאורייתא אפילו בטענת ספק די"ל דהיא גופא קמ"ל דכי אשתבע דנאנסו פטור בש"ח וש"ש. ועי"ל דיש חילוק בין עיקר שבועה ובין ע"י גלגול לענין א"א משואיל"מ ע"ש בפ"י. והנה התירוץ הראשון של הפ"י הוא דחוק קצת דלמה הוצרכה התורה לאשמועינן דפטור כשנשבע שנאנסה או נגנבה הלא כל דלא אשמועינן חיובא ממילא ידעינן הפטור וי"ל בזה. והתי' השני' שכ' הפ"י דבגלגול לא אמרינן בי' מתוך כו' הנה באמת הוא פלוגתא בין הראשונים בזה ועיין בש"ע חו"מ (סי' ע"ה סט"ו) י"א דלא אמרינן בשבועה הבאה ע"י גלגול מתוך כו' וי"א שכיון שנתחייב שבועה מה"ת על הכפירה והוא טוען על הגלגולים א"י קרינן בי' שפיר משואיל"מ ועיין בש"כ שם. ועיין בח"מ (סי' שד"מ) דסותם הש"ע דגם בגלגול אמרינן מתוך כו' ועיין נוב"י מהדו"ת חחו"מ (סי' י"ט) בסוף התשובה ויראה שיש חילוק בין תבעו בב"א העיקר עם הגלגולים ובין תבע העיקר ואח"כ התחיל לגלגל עליו ע"ש. וא"כ היכא דהכל הוא בבת אחת גם גלגולים אמרינן מתוך וא"כ ה"נ באין כל השבועות בב"א בין שבועת מב"מ ובין שבועה דנאנסו או נגנבה הכל בא בב"א וא"כ אמרינן גם על שבועה דנאנסו ונגנבה משואיל"מ וי"ל בזה:

ועיין ביה"ת לעיל (על דף ק"ו ע"ב) שכתב דעל שבועת גלגול אין בו חיוב כפל בטוטע"ג והמפ"י הביאו דברי התוס' בב"ק (דף ס"ב) הנ"ל דמבואר דגם על שבועת גלגול ג"כ מחויב לשלם כפל בטוטע"ג והביא שמדברי השמ"ק שם בב"ק דחו הקדמונים תירוצם של התוס' הנ"ל והחזיקו בתירוץ השני דאתיא לפי המסקנא וא"כ י"ל דלפי האמת אין משלמין כפל על שבועת הגלגול עכ"ל והמעיין היטב בשמ"ק שם נלע"ד דאין הכרח דלא סברי כהתוס' הנ"ל:

וליישב קושית הפ"י הנ"ל נלע"ד די"ל דשני הקושיות מתורצת כ"א בירך חברתה והיא דנוכל לומר דעיקר הא דגלי לן קרא שבועת השומרים הוא על אבידה דבפקדון איכא שבועת נאנסו או נגנבה ע"י גלגול הואיל דמיירי ע"כ דאיכא ג"כ כפירה והודאה ולא משכחת לה שבועת השומרים אלא בתבעו שלשה פרות וכדמוקי רמב"ח ורחב"א אר"י, ג"כ סובר כן וא"כ איכא שבועת מב"מ מכח הכפירה והודאה דהא לא שייך לאפטורי משבועת מב"מ מכח מיגו הואיל דהוא מסרו לידו והאמינו מתחילה והוה מיגו דהעזה וכסברת הש"כ הנ"ל בפירוש דברי התוס' וא"כ איכא ג"כ שבועת השומרים ע"י גלגול אבל בטוטע"ג באבידה ואף דאיכא ג"כ כפירה והודאה מלבד טענת נגנבה אפ"ה ליכא שבועת מב"מ על הכפירה והודאה משום דאית לי' מיגו דכו"ה דהא לא מסרו לידו ורק ממילא בא לידו שהרי מצא האבידה ונאמן במיגו דהי' כו"ה ואפ"ה חייב שבועת השומרים מכח מה דגלי קרא ולא אתינן עלה תו מכח גלגול שבועה דמב"מ בזה שכפר והודה דהא על הכפירה והודאה פטור מן שבועת מב"מ מכח מיגו דכו"ה וא"כ הואיל דעיקר קרא דאשמועינן דחייב לישבע שבועת השומרים הוא דוקא במקום דליכא שבועת מב"מ וכגון באבידה. והא דצרכינן גם באבידה כפירה והודאה מלבד הא דטוען נגנבה הוא מטעם גזה"כ דלא מתחייב שבועת השומרים אלא עד דאיכא ג"כ כפירה והודאה בהדה ואע"ג דלא מתחייב שבועה על הכפירה והודאה בלחוד מכח מב"מ הואיל דמיירי באבידה דלא מסרו לידו מ"מ חייב שבועת שומרים על האי דטוען נגנבה וממילא מחויב תו לישבע גם ע"ז דכפר בה מטעם גלגול שבועה דשבועת שומרים. ומעתה תו אמרינן דגם בטוטע"ג בפקדון חייב שבועת שומרים על האי דטוען נגנבה או נאנסה דהוה עיקר שבועה שנאנסה או נגנבה ואף דנימא דאין נ"מ בין עיקר שבועה לשבועה הבאה ע"י גלגול מ"מ הוי עיקר שבועה על האי דטוען נגנבה או נאנסה וכמש"ל:

והנה לפי האמור הא דאמרינן דבכפירה והודאה בלבד מחויב ג"כ שבועה אפילו כי לא טען נאנסו הוא דוקא בפקדון הואיל דמסר לו בידו ואינו יכול להעיז פנים ולכפור הכל ול"ל מיגו דאי בעי הי' כו"ה ועלה כתבו בתוס' דמחויב שבועה מה"ת על כפירה והודאה לבד אף כי לא טעין כלל נאנסו אבל בטוטע"ג באבידה לא מתחייב שבועה על כפירה והודאה בלבד כי לא טעין ג"כ נאנסו ומשום דאית לי' מיגו דהי' כו"ה דבכה"ג יכול לכפור וכמו שבארתי כאן:

ולפי האמור נוכל לומר דלרחב"א אר"י ורמב"ח דבעו כפירה והודאה בהדי שבועת נאנסו או נגנבה ולא מחייב שבועת השומרים אלא בשלשה פרות מ"מ י"ל דאף אי איכא עד המסייע על הא דקא כפר לי' או שהמפקיד מוחל לו השבועה זו דכפירה אפ"ה חייב לישבע שבועת השומרים שנאנסה או נגנבה הואיל דהא דבעינן כפירה והודאה בהדי שבועת נאנסה הוא רק מגזה"כ וא"כ אף דליכא שבועה על הא דכפירה אפ"ה חייב שבועת שומרים על הא דטוען נאנסה או נגנבה וז"נ לע"ד לכאורה:

ג והנה הפ"י החזיק בפי' השני שכ' הש"כ בדברי התוס' דדוקא לפטור משבועה לא אמרינן מיגו דהעזה עייש"ה בדבריו והנה במהדו"ק הארכתי בזה ואיני זוכר מ"ש אז בזה וכעת נלע"ד דאולי נוכל לומר הפי' בכוונת התוס' ז"ל שכתבו הלשון לא דמי' למידי דכפירה כו' וה"פ שיכפור לו ממונו לגמרי בלי שום טענה וזה נתן לו המעות והאיך החי יוכל להכחיש החי ולכפור ממינו מה שהוא מחויב לו לשלם עפ"י הדין תורה וגם עפ"י שכל אנושי ולהכחישו על כל המעשה אשר נעשה ולטעון להד"ם או פרעתי וזה לא יוכל איש לכפור ומש"ה א"נ מב"מ במיגו דכ"ה אבל שיכפור לי המעשה בלא הפקעת ממון שלא זה יוכל לכפור לו ולא מיקרי העזה ומש"ה בעיזי דאכלו חושלא אשר לפי דעת המחזיק בהם איני כופרו בממון שהרי מגיע לו באמת לפי ידיעתו המעות כדי שיוי העיזים ורק שטוען דבר שקר שלקחם ממנו בכדי להציל את שלו שלא יוזק בהממון כזה שפיר יכול לטעון שקר ולא מיקרי העזה גבי כלל כיון שיודע בעצמו שהדין עמו ורק שמוכרח לטעון שקר בכדי להציל את שלו וכן בשרה זו של אביך היתה ג"כ יודע בעצמו שקנהו מאביו והרי הוא שלו באמת ורק שיהי' מוכרח לטעון שקר שמעולם לא הי' של אביו בכדי להציל את שלו זה לא מיקרי העזה גבי' ושפיר אמרינן מיגו בכה"ג:

ויש להוסיף עוד ולהסביר הדבר כי הוא יכול לומר לו בינו לבינו בחשאי האמת אדע בעצמי שלא לקחתי מתך העיזים וכן השדה היתה של אביך ורק שלפני ב"ד אהי' מוכרח לטעון שקר בכדי שלא יהי' לי היזק מה שהזיקו לי העיזים שלך דאכלו חושלאי וכן לטעון שהשדה לא היתה של אביך מעולם בכדי שלא הי' לי היזק ובכה"ג יכול שפיר להעיז בפניו ולטעון שקר משא"כ שיטעון לא לויתי ממך מעולם או לא הפקרתני בידי בלי שום טענה זה מיקרי העזה ולא מהימן מודה במקצת במיגו דכופר הכל כנלע"ד לפרש כוונת התוס' והפ"י שמחזיק פי' השני של הש"כ נחית ג"כ כעין סברא זו עיין היטב בדבריו ודו"ק. ועדיין יש לפקפק בסברתי הנ"ל דהא אם שקר הוא שלא אכלו חושלא א"כ תו מה שיטעון לקוחים הם הוי העזה וי"ל וקצרתי:

[קנג]

א שם בסוה"ד וא"ת למאן דבעי ג' פרות ליפטרי' במיגו דאי בעי אמר נאנסו אההוא דכפירה כו' והנה בתורי"ד בפרקין (אות נ"ב) וז"ל ואי קשיא כיון דס"ל לרמב"ח דכל ד' שומרין אין שם כפירה במקצת אינם נשבעים והם פטורין בלא שבועה א"כ היכא דטעין לי' שתי פרות הפקדתי בידך והוא אומר לא הפקדת לי אלא אחת ונאבדה בפשיעה שלא יהא הילך דחייב שבועה משום דהוא מב"מ וכופר במקצת נפטרי' משבועה ע"י מיגו דאי בעי אחר נגנבה ופטור כי אמר נמי לא הפקדת לי יהא פטור דבשלמא לרבנן [כוונתו להחולקים על רמב"ח] אי אמר נגנבה שבועה בעי והשתא נמי דאמר לא הפקדת לי בעי שבועה אלא לרמב"ח דפטר לי' משבועה כשאמר נגנבה השתא דאמר לא הפקדת לי יהא נאמן בלא שבועה ע"י מיגו י"ל דקסבר רמב"ח כל היכא דאיכא כפירה במקצת והודאה במקצת דירדה תורה לסוף דעתו דאשתמוטי משתמיט ולא אתא למשתבע בשקרא להעיז פניו בפני המכיר בו שהוא מחלל [כוונתו שרוצה לפטור א"ע בשקרן על שום מיגו לא פטרינן לי' משבועה כיון דקים לי' לרחמנא דלא משתבע בשקרא אלא אמרינן רמי שבועה עליו כי היכי דלודי ולא שבקי' לי' דלא לשתבע כיון דמצינן למיקום אקושטא דמלתא עכ"ל. והנה לפ"ז מיושב שפיר ג"כ קושית התוס' הנ"ל דלפטרי' במיגו דאי בעי אמר נאנסו אההוא דכפירה דכיון דאיכא למיקום אקושטא דמלתא רמי רחמנא שבועה עליו וכסברת התורי"ד הנ"ל. וגוף סברת התורי"ד הנ"ל אכתי צ"ב קצת להבין הסברא:

ובגוף קושית התוס' וקושית התורי"ד הנ"ל הי' אפשר לומר דרמב"ח דסובר דצריכין כפירה במקצת והודאה במקצת הוא דוקא לענין שבועת שומרים דלא נשבע שבועת שומרים אלא כי איכא ג"כ כפירה במקצת והודאה במקצת אבל לעולם דגם כי ליכא אלא כפירה והודאה בלבד בלא טענת נגנבה או נאנסה ג"כ איכא שבועת מב"מ כגון שתבעו הפקדתי בידך שתי פרות והשיבו חדא להד"ם וחדא נאבדה בפשיעה דצריך לישבע שבועת מב"מ וזה הוא גם לרחב"א אר"י ולרמב"ח ג"כ וכמבואר בתוס' בארוכה וא"כ אולי י"ל דגם כי טעין חדא נאבדה בפשיעה ומודה בה והשני' נגנבה או נאנסה דג"כ צריך לישבע דטענת נגנבה או נאנסה מיחשב ג"כ ככפירה ומחייב לישבע ורק דלא הוה שבועת שומרים ונ"מ דלא מתחייב כפל עלה:

ולכאורה רציתי לפרש בזה פירש"י לקמן בסוגיין על הא דתני ולכאורה רמב"ח פירש"י בד"ה צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת קודם שיתחייבו שבועה ואם נשבעו בלא כפירה והודאה אין שבועתו של ש"א כלום ולא מחייבתו כפל ודרמב"ח פליג אדרחב"י עכ"ל דלכאורה אין מובן כלל דהיכא משכחת לה שנשבע בלא כפירה והודאה הלא לרמב"ח אין הב"ד מחייבין אותו לישבע שבועת נגנבה אי ליכא כפירה והודאה בהדה ובקפץ ונשבע לא מתחייב כפל וכדאיתא לעיל (דף ק"ו ע"א) עיי"ש וא"כ היכא משכחת לה שנשבע שבועת השומרים בלא כפירה והודאה בהדה ולכאורה י"ל בזה. ועיין לקמן [אוקג"ד] מ"ש בזה, ואם נימא דרמב"ח דבעי דוקא כפירה והודאה בהדה היא דיקא לענין שבועת שומרים ושהש"ת ישלם כפל אם נודע אח"כ שהוא בעצמו גנבה אבל לעולם דחייב שבועה על הודאה בלבד בהדי טענת נגנבה או נאנסה ואם תבעו שתי פרות הפקידו והלה טוען חדא נאבדה בפשיעה ועל השני' טוען נגנבה או נאנסה דהוה כאלו כפר לה להשני' וניהא דשבועת שומרים ליכא אבל מ"מ שבועת מב"מ איכא וצריך לישבע מה"ת ורק דלא משלם כפל על שבועה זאת שנשבע שנגנבה וז"ש רש"י אין שבועתו של ש"ח כלום ולא מחייבתו כפל והיינו דאף שהב"ד משביעין אותו שבועת מב"מ מ"מ שבועה זו אינו מחייבתו כפל כן הי' נראה לכאורה לפרש כוונת רש"י ז"ל:

ועפ"ז מיושב שפיר קושית התוס' הנ"ל דגם לרמב"ח אם יטעון נאנסו אההוא דכפירה ג"כ יצטרך לישבע שבועת מב"מ. וגם מיישב קושית התורי"ד הנ"ל דאף אם יטעון אההוא דקאמר להד"ם יטעון עלה שנגנבה ג"כ יצטרך לישבע שבועת מב"מ ולא היי תי מיגו כלל כן הי' נראה לפום ריהטא:

אחז"ר עיינתי עוד בזה והעירני בני האברך מו"ה ישכר נ"י דעל מה שכתבתי בזה דהנ"מ לרמב"ח דבעי דוקא שלשה פרות הוא רק לענין שבועת שומרים שיתחייב כפל כו' אבל שבועת מב"מ הוא גם בשתי פרות ועל האחת טוען נאנסה שיש לעיין בזה דזה שיך דוקא בש"ח שטוען טענת נגנבה דפוטר נפשי' בזה ואם נשבע לשקר חייב בכפל דטוען טענת גנב חייב בכפל אבל לא שייך נ"מ זו בש"ש או אפילו בש"ח שטוען נאנסה דאין בזה טענת גנב ולא מתחייב כפל ורמב"ח הא קאמר ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת כו' והאיך נפרש הא דרמב"ח על טענת נאנסו עכ"ד. והנה על ש"ש שטוען נאנסה יש מקום לפרש בטענת נאנסו בליסטים מזוין דהוי כגנב לענין טוטפ"ג לשלם כפל וכמו שמבואר להדיא ברמב"ם (פ"ד מהל' גניבה ה"ד) עייש"ה אמנם לענין שואל דרמב"ח קאי גם על שואל וע"כ דטוען מתה מחמת מלאכה דליכא כפל ואפ"ה בעי לרמב"ח שלשה פרות ואיזהו נ"מ יש בזה בין שבועת שומרים לשבועת מב"מ:

אמנם בגוף הדבר שכתבתי דרמב"ח מודה ג"כ דאיכא שבועת מב"מ בשתי פרות וטוען על אחת נאנסה ודוקא לענין שבועת השומרים בעי שלשה פרות משמע כן מדברי הרמב"ן ז"ל המובא בשמ"ק במס' ב"מ (דף צ"ח) והשמ"ק האריך שם והביא הרבה ראשונים בזה יעוש"ה והבאתיו לקמן [באק"ב]. אלא דלפ"ז אינו מבואר החילוק בין אם חייב שבועת מב"מ או שבועת השומרים וי"ל עוד בזה:

אולם י"ל לפ"ד התורי"ד ב"מ (דף צ"ז ע"א) [אות א'] שהבאתי לקמן בסוגיין [אוקג"ה] בענין אי שואל נאמן בשבועה שמתה מחמת מלאכה והביא התורי"ד ראי' מסוגי' דהכא דתני רמב"ח ארבעה שומרים כו' והשואל כו' אלמא דנאמן השואל בשבועה שמתה מחמת מלאכה ואלו שם בב"מ מבואר דאינו נאמן השואל אלא בסהדי וכ' התורי"ד לתרץ וז"ל וי"ל דפליגי [כוונתו הני תרי סוגיות] או יש לומר דלאו דוקא שואל ואגב ריהטא מפרש לי' רבא כו' עיי"ש ולפ"ז עולה דרמב"ח לא איירי בשואל ותו אפשר לומר דהנ"מ בין שבועת מב"מ לשבועת שומרים לענין כפל ולא קשה תו משואל ויה' מובן ג"כ דברי הרמב"ן ז"ל ודו"ק היטב בזה:

אולם תיקשי לפ"ז מהא דב"מ (דף צ"ת ע"א) דמוקי רישא דמתני' בתרתי וסיפא בתלת ולרמב"ח מוקי רישא בתלת וסיפא בארבעה והא התם מיירי רק לענין חיוב ממון יצא לענין חיוב כפל דהא מיירי בשיאל וטוען שמתה הפרה וא"כ גם לרמב"ח נוכל לאוקים רישא בתרתי וסיפא בתלת ואיכא שפיר עסק שבועה דהא גם בהודה באחת ועל השני טוען מתה מחויב שבועה דהא זה שטוען נאנסה או נגנבה הוי ככפירה ומחויב שבועה וא"כ כי טוען א"י על השני' הי"ל משיאיל"מ ומבואר דלא מחייב כלל שבועה לרמב"ח בכה"ג דטוען נגנבה או נאנסה על השני' ומשום דזה לא מיחשב ככפירה ולא מתחייב כלל גם שבועת מב"מ בזה:

מיהא י"ל דניהא דנימא דזה דטען נגנבה או נאנסה מיחשב ככפירה גם לרמב"ח לענין שבועת מב"מ זהו דוקא כי טעין בודאי נגנבה או נאנסה דקא פטר נפשי' בטענה זו ומיחשב זה ככפירה אבל כי טעין עלה א"י לא אמרינן בזה משואיל"מ ומש"ה הוצרך הש"ס לאוקמי אליבא דרמב"ח רישא בתלת וסיפא בארבע ואז איכא חיוב שבועה מכח ההוא דכפירה והודאה ועל השלישית טוען א"י אמרינן בי' משואיל"מ ולכאורה נוכל לחלק כן מצד הסברא:

ב אולם לאחר העיון היטב בהסוגי' שם בב"מ (דף צ"ח) דעת רש"י ז"ל לא כן הוא ועיין ברש"י שם בד"ה ולרמב"ח דאמר ד' שומרים כו' מ"ש רש"י שם ובשמ"ק מבואר בארוכה דעת רש"י בזה בד"ה ולרמב"ח וז"ל הוי יודע דלמ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן ד' שומרין חייבין שבועה מה"ת בפרה אחת אם טוען בה נאנסה ולרמב"ח דדריש כי הוא זה אד' שומרים אינו חייב שבועת השומרים עד שתהא שם הודאה במקצת שהיא מחייבתו שבועה בפ"ע ושבועת שומרים וזה א"א אלא בג' פרות כו' ומיהו מודה רמב"ח במודה במקצת וכופר במקצת בלבד שחייב בלא שבועת השומרים כו' ורבא דאמר מנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים והשאר א"י חייב ס"ל שאין עיקר שבועת מב"מ וכופר במקצת באה אלא על שהודה במקצת לפיכך כשמודה במקצת אעפ"י שאין זו כפירה כיון שלא הודה אלא במקצת נתחייב שבועה ואיל"מ ולמ"ד אין עירוב פרשיות כתיב כאן וכי כתיב כי הוא זה אשומרים נמי כתיב אין השומרים חייבין שבועה עד שיודה במקצת ויטעון במקצת נאנסו שהיא שבועת השומרים ואעפ"י שלא כפר במקצת כפירה גמורה חייב כו' אבל רמב"ח שאמר צריכין כפירה במקצת ולא אמר הודאה במקצת בלחוד משמע דס"ל שאין חיוב מב"מ דעלמא כמב"מ בלבד עד שיכפור במקצת כפירה גמורה ואפילו טענת נאנסו לאו כפירה הוא לחייבו שבועה מדין מב"מ דלא משמע לי' כי הוא זה בלא כפירה גמורה כלומר זה אמת וזה להד"ם והלכך לדבריו מי שמודה במקצת ואומר בשאר א"י פטור לפי שאין זה מתחייב שבועה עד שיכפור במקצת כפירה גמורה וא"י לאו כפירה גמורה הוא וש"מ דל"ל לרבא [צ"ל לדרבא] אלא בשאמר חמשין אית לך בידי ועשרין לית לך והשאר אי הלכך מתני' לא משכחת לה אלא רישא בתלת וסיפא בארבע כך פירש"י בקצרה כמנהגו ודברי פיו חן ויש שמוסיף דרך אחרת בשמועה לומר שלא הוסיפו פרה אחת לרמב"ח מפני עסק שבועה דמב"מ אלא משום דמתני' כולה לרמב"ח בדשייכי בה שבועת השומרים עסקינן דומיא דסיפא דקתני ישבע דלמאי דס"ד מעיקרא דמתני' כדרב יהודה סיפא משום גלגול דשבועת השומרים הוא וכדעולא ולא משכח לרמב"ח שבועת השומרים בלא ג' פרות לפום הכי מוקי לה השתא לר"נ בג' וד' אליבא דרמב"ח כי היכי דתיקום מתני' בדשייך בה שבועת השומרים לכ"ע ואע"ג דחייב ופטור וישבע משום דמב"ח הוא מיהו בדין השומרים קיימינן ובגוונא דשבועת השומרים תנן הרמב"ן עכ"ל השמ"ק:

ועיין עוד שם בשמ"ק במ"ש דברי הראשונים ז"ל הרז"ה והראב"ד בפלפול ארוך עייש"ה וא"כ לשיטת רש"י ז"ל כפי מה שבארו הראשונים ז"ל דבריו סובר רמב"ח דטענת נגנבה או נאנסה לא מיחשב ככפירה ולא מתחייב שבועת מב"מ בתבעו שתי פרות ומודה באחת ועל השני' טוען נגנבה או נאנסה וא"כ לא נוכל לפרש בדברי רש"י ז"ל בסוגיין (ע"ב) בד"ה צריכין כפירה כו' כמו שפירשתי ורק לדברי הרמב"ן הנ"ל נוכל לומר כן:

וראיתי בתורי"ד שם בתחילת דבריי שכתב לא מצינן לאוקמי מלתא בתרתי פרות ובאחת כפר ואמר נגנבה ואיני חייב לך ובאחת הודה ואמר פשעתי בה ואני חייב לך ופירשתי החם דכפירה דגנבה לא חשיבא לרמב"ח כפירה להתתייב עלי' שבועה מפני שאינו בוש להעיז פניו עד שתהא שם כפירה דלא נתת לי שהוא בוש להעיז פניו ולישבע כו' עכ"ל. וא"כ סובר התורי"ד ג"כ כשיטת רש"י בב"מ שם וא"כ התורי"ד לשיטתו שפיר הקשה קושייתי הנ"ל דלרמב"ח כי תבעו שתי פרות בפקדון והנפקד טוען על אחת להד"ם ומודה לו באחת דחייב לישבע שבועת מב"מ והא יש לו מיגו דעל זו שטוען להד"ם הי' טוען נגנבה או נאנסה ע"ש. ולפי האמור שפיר הקשה דלשיטתי בכה"ג לא מתחייב כלל שבועת מב"מ דטענת נגנבה או נאנסה לא מיחשב ככפירה ממש ורמב"ח סובר דבעינן דוקא גם כפירה ממש לחייבו שבועת מב"מ וכשיטת רש"י ז"ל הנ"ל. ומוכח ג"כ דשיטת התוס' בסוגיין הנ"ל הוא ג"כ כרש"י דטענת נגנבה או נאנסה לא מיחשב ככפירה ממש ולא מחויב שבועה לרמב"ח בכה"ג היכא דתבעו שתי פרות בפקדון ומודה באחת ועל השני' טוען נגנבה או נאנסה מדהקשו לקושייתם הנ"ל והבן בזה:

[קנד]

שם תני רמב"ח ד' שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת ופירש"י צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת קודם שיתחייבו שבועה ואם נשבעו בלא כפירה והודאה אין שבועתו של ש"ח כלום ולא מחייבתו כפל ודרמב"ח פליג אדרחב"י עכ"ל. ולכאורה י"ל בזה דהא לרמב"ח אין הב"ד מחייבין אותו שבועה עד דאיכא ג"כ כפירה והודאה וא"כ היכא משכחת לה דנשבע שבועת השומרים ולא הי' כפירה והודאה בהרה ובקפץ ונשבע מעצמו לא מצינן לפרש דבקפץ ונשבע לא מתחייב כלל כפל בטוטע"ג עד שישביעוהו ב"ר וכמבואר לעיל (בדף ק"ו ע"א) וכבר העירותי בזה לעיל בסוגיין [אוקי"ג אק"א]:

ולכאורה ר"ל דכוונת רש"י ז"ל הוא היכא דאיתרמי דטעו ב"ד והשביעוהו לשומר שטטע"ג ולא הי' כפירה והודאה בהדי' דשבועה זו לא מחייבתו בכפל ועיין לקמן בסוגיין (ע"ב) ברש"י ד"ה לא החם לאו משום דקמה לי' ברשותי הוא אלא הואיל ויצא שומר זה ידי בעלים בשבועת ראשונה שהב"ד ראשון נסתלק מידם ושבועה אחרונה זו לאו שבועת הדיינים הוא לחייבו כפל דכיון דנשבע מתחילה שוב לא הי' מחויב שבועה לבעלים וכ"כ התוס' שם בד"ה הואיל וז"ל והא המ"ל אע"ג שמושבע מפי ב"ד כגון שטענו בפני ב"ד אחר שלא היו יודעים שנשבע כבר קודם והשביעוהו עתה דפטור כיון שמה"ד לא הי' לו לישבע עכ"ל והרי מבואר דכל שלא הי' הדין שישביעוהו הב"ד אף שהשביעוהו הב"ד אינו מחויב כפל על שבועתו זאת וה"נ דכוותי' אבל דוחק קצת לפרש כן:

ולע"ד לולא דמסתפינא אולי י"ל דכוונת רש"י ז"ל הוא היכא דנשבע שבועת השומרים ע"י גלגול ורק שלא הי' כפירה והודאה מן הפקדון עצמו כגון שתבעו המפקיד שהפקיד אצלו פרה וגם תבעו שחייב לו מנה הלואה והודה לו בחמשים ועל הפקדון טוען נגנבה וחייבוהו הב"ד שבועה על הלואה וע"י גלגול נשבע ג"ב נגנבה דבכה"ג לא מתחייב כפל כשבאו עדים שנשבע לשקר הואיל דלרמב"ח הוה גזה"כ דלא מתחייב שבועת השומרים רק כי איכא כפירה והודאה מן הפקדון עצמו בהדי טענת נגנבה או נאנסה וגם כפל לא מתחייב השומר אלא כשנתחייב לישבע שבועת השומרים מצד עצמו ולא מחמת גלגול וכגון שהי' ג"כ כפירה והודאה מן הפקדון גופי' בהדי טענת נגנבה ואז הוא דאיכא חיוב כפל לשומר ויליף לה מקרא דכי הוא זה דמיירי בפקדון וגזה"כ הוא דבעינן דוקא כפירה והודאה עם טענת נגנבה ואז אם לא ימצא הגנב ורק שהוא עצמו גנבו אי הוא דמשלם כפל וזש"כ רש"י ואם נשבעו בלא כפירה והודאה והיינו שלא הי' הכפירה וההודאה מן הפקדון גופי' אין שבועתו של ש"ח כלום והיינו אך שנשבע השבועה שנגנבה ע"י גלגול שהי' צריך לישבע שבועת מב"מ על הלואה דשבועה זו הבאה ע"י גלגול לא מחייבתו כפל כנ"ל בכונת רש"י ז"ל:

ונוכל לומר שיצא לרבינו ז"ל כן דהא באמת קשה לרמב"ח הואיל דאיכא כפירה והודאה ג"כ וא"כ נתחייב לישבע שבועת מב"מ וא"כ ממילא ידעינן דמחויב לישבע ג"כ שנגנבה ע"י גלגול דגלגול שבועה הוא דאורייתא וא"כ אמאי כתבה התורה כלל דצריך לישבע שבועת השומרים שנגנבה או שנאנסה וכמו שהקשה הפ"י בסוגיין הבאתיו לעיל [אוקג"ב אק"ב] וע"ש מ"ש בזה:

אולם לפי האמור א"ש דהוצרכה התורה לכתוב בפירוש שבועת השומרים גבי ש"ח שטוען נגנבה לאשמועינן דדוקא שבועת השומרים הוא דמחייבתו לשומר בכפל משא"כ שבועה הבאה ע"י גלגול לא מחייבתו בכפל יאי לאו דכתבה התורה בפירוש שבועת השומרים בש"ח הי"א דגם שבועה ע"י גלגול מחייבתו בכפל אבל השתא דכתבה התירה בפירוש שבועת השומרים גבי ש"ח שמעינן דשבועה שע"י גלגול לא מחייבתו בכפל וגבי ש"ש שנשבע שנאנסה התם לא כתיב בפירוש כי הוא זה ורק דילפינן לה מש"ח מגז"ש דנתינה נתינה כדקאמר הש"ס כאן וא"כ י"ל דמכאן יצא לרש"י ז"ל כן ודו"ק. מיהא דעת התוס' הוא דגם שבועה הבאה ע"י גלגול ג"כ מחייבתו בכפל עיין לעיל בב"ק (דף ס"ב ע"ב) ד"ה יצאו קרקעות ועיין לעיל בסוגיין [אוקג"ב אק"ב] הבאתי דברי הית"א ומפ"י שם אות למ"ד בפרקין מ"ש בזה ועיין בשמ"ק לעיל (דף ק"ו ע"ב) בד"ה הטוען טע"ג בפקדון מ"ש שם בשם גאון ז"ל וי"ל בזה:

תוכן העניינים

אמרי הצבי ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה