אור ברסלב
אמרי הצבי ג בבא קמא פרק הגוזל עצים › דף קג:

אמרי הצבי ג· רבי צבי מאיר בר

בבא קמא פרק הגוזל עצים · דף קג:

דף קג.

[ק]

(א) דף קיג ע"ב בגמ' נשבע לו אין לא נשבע לו לא מני לא ר"ט ולא ר"ע דתניא גזל א' מחמשה וא"י איזהו מהן כו' ולכאורה י"ל דהנה ככר נודע מה שהקשה המוהר"י באסאן ז"ל על כל ספק גזל דפטור נימא דספיקא דאורייתא לחומרא ותירצו דא"כ יהי' ספק גזל אצל השני וא"כ הכא דנשבע דגלי קרא לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו וא"כ היל"ל דספיקא לחומרא וא"כ בגזל א' מחמשה ונשבע נימא ספיקא לחומרא ויצטרך לשלם לכאו"א משום דלגבי דידי' איכא שני חייבים ולגבי דידהו ליכא אלא חד חששא דספק ג"ל ואמאי סובר ר"ט מניח גזילה ביניהם ומסתלק נימא ספד"א לחומרא וצריך לשלם לכאו"א:

ויש להוסיף דהא הם טוענים כל אחד ואחד ברי ועיין או"ת בקיצור תקפו כהן או"ק והנה כבר הארכתי בזה בעת שלמדתי פעם ראשונה ואיני זוכר מ"ש אז בזה ירק ממעט רשים בזכרוני כי פלפלתי בזה במ"ש הפ"י במס' כתובות (דף י"ב) בפלוגתא דברי ושמא אי ברי עדיף וז"ל ק"ל א"כ אמאי אצטריך קרא לאהדורי אבידה בסימנין וכתיב נמי עד דרוש אחיך איתו דרשהו אם הוא רמאי ותיפוק לי' דבלא"ה מהדרינן אפילו בלא סימנין אלא בטביעת עין כיון שטוען ברי ואין אדם מכחישו בברי והמוציא טוען שמא ותו הא לית לי' למוצא חזקת ממון כמ"ש התוס' סופ"ק דמציעא [לע"ד ט"ס וצ"ל דכתובות] ולשיטת התוס' דמחלקין בין היכא שהברי טוב והשמא גרוע א"ש מיהו לשיטת הרמב"ם וסיעתו דלא מחלקי בכך קשה ויש ליישב דשאני התם לענין מליאה דהמוצא מצי למימר דלאו ממנו נפל אלא מרובא דעלמא ואע"ג דאין הולכין בממון אחר הרוב הינו להוציא מן המוחזק דוקא משא"כ הכא דלא הוחזק ועוד דלמ"ד ברי עדיף ס"ל נמי דהולכין בממון אחר הרוב כמ"ש בכמ"ד בראיות ברורות עכ"ל הפ"י וא"כ נוכל לומר הכא דמש"ה לא אמרינן הכא ספיקא לחומרא משום דאיכא רובא כנגדו שהרי גזל מא' מחמשה וא"כ נגד כ"א שתובעו איכא רובא דילמא מן הארבעה האחרים גזל והרי הוא מוחזק ובאין להוציא ממין ממנו והרי רוצה ליתן הגזילה ומניחו בב"ד והם באין להוציא ממנו יותר ממה שגזל שהרי חמשה תובעין אותו ובכה"נ הוא מיקרי מוחזק ול"ש לומר תו בזה ספד"א לחומרא ואדרבה הא איכא רובא וחזקה המסייעין לו ואזלינן לקולא:

ובזה נוכל לפרש כוונת התוס' בסוגיין בד"ה דברי ר"ט ואפילו לר"ה ולר"י דאמרי בהגוזל בתרא (דף קי"ח) דבני ושמא ברי עדיף ומפקינן ממונא הכא מידו דא"ל לשלם לכ"א דהא לדידי' נמי ברי שארבעה משקרין שבודאי לא גיל אלא האחד הלכך ברי דידהו לא חשיב לגבי שמא דידי' לאפוקי ממונא כו' עכ"ל. ונוכל לומר הכוונה הואיל דאיכא רובא נגד הברי דיכול לומר לו דילמא אתה מן הרוב וכמ"ש הפ"י לענין אבידה דלא מהדרינן אלא בסימנים דוקא ולא מהני אמירת הברי שאומר שהוא שלו ואף אולי לא נתכוונו התוס' לזה מ"מ נוכל לומר כן ליישב קושית התוס' כן. והנה לפי האמור יהי' הדין בגזל לאחד משנים וכ"א תובעו אותי גזלת דבכה"ג היל"ל ברי ושמא ברי עדיף ול"ש הכא לומר דאיכא ריב שגזל מן האחרים דהא ליכא ספק אלא על שני בני אדם. וא"ל מהא דב"מ (דף ל"ז) במתני' אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה וא"י איזהו מכם כו' נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו ובגמ' רמי גזל אגזל מהא דגזל אחד מחמשה וא"י איהו מהן גזל זה אומר אותי ג"ל וזה אומר איתי ג"ל מניח הגזילה ביניהם ומסתלק דברי ר"ט אלמא מספיקא לא מפקינן ממונא ואמרינן אוקי ממון בחזקת מרי' כו' ומה קושיא הא באמר לשנים ליכא רובא המסייע לגזלן לפוטרו אבל בגזל לאחד מחמשה איכא רובא המסייע לגזלן לפוטרי. ז"א דהא התם אין הנגזלין תובעין אותו בברי שהרי במתני' קתני אמר לשנים גזלתי והם אינם תובעים אותו כלל ואע"ג דהש"ס משני לה לקושיא זו התם דקא תבעי' לי' הכא בבא לצאת ידי שמים דווקא נמי דקתני שהודה מפי עצמו וא"כ משמע דהמקשן לא אסיק דעתי' האי חילוקא י"ל בזה דשפיר ידע המקשן דמתני' איירי דלא תבעו לי' דהא קתני בהדיא אמר לשנים גזלתי לאחד מכם משמע דהם אינם תובעים אותו בברי ורק דלא אסיק המקשן אדעתי' לחלק לענין אם מוקמינן ממונא בחזקי' מרי' נימא החילוק בין אם בא לצי"ש אי להיכא דתבעו לי' ולענין לחיובא מדינא אבל זה שפיר ידע דלא נוכל לבא עלה לחייבו באמר לשנים מטעם ברי ושמח וי"ל בזה ודו"ק. ובזה א"ש דלא תיקשי ג"כ מהא דלקמן בסוגיין מהא דמותיב רבא מהברייתא דחסיד א' שלקח מקח משני ב"א ועיין בתוס' ד"ה ורבי טרפון מ"ש מהאי ברייתא דחסיד אחד והבן בזה:

ב וראיתי בהג"א על מתני' וז"ל לקח מה' בנ"א וא"י מאיזהו מהן לקח חייב ליתן לכאו"א אפילו למ"ד מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור הכא חייב דהא ודאי לא' מהם חייב מהרי"ה עכ"ל והנה סברתו ז"ל הוא כסברת התוס' הנ"ל אלא שצ"ע שסתם לה ולא פי' כלל דמיירי דוקא בנשבע דהא פסקינן כר"ש בן אלעזר דלא נחלקו בלקח רק בגזל דעשה איסור עיין ביבמות (דף קי"ח) ואנן פסקינן דבלקח ונשבע חייב ליתן לכאו"א הואיל דעשה איסור ובבא לצי"ש היכא דלא נשבע בלקח הוא פלוגתא בין הראשונים ז"ל דעת הרשב"א והרמב"ן דבלקח אפילו בבא לצי"ש ג"כ מניח דמי מקח ביניהם ומסתלק והרבה ראשונים סוברים דגם בלקח בבא לצי"ש משלם לכ"א ואחד ועיין בטור וב"י ובח"מ (רכ"ב) ובש"ע שם (ס"ב) דגם בלקח בבא לצי"ש משלם לכאו"א ובנשבע מחויב לשלם לכאו"א ע"ש והמרי"ח ז"ל סתם וכ' דבלקח מחייב לשלם לכאו"א ולא כתב דמיירי כנשבע או בבא לצי"ש הוא כת"ק דרשב"א שם ביבמות אליבא דר"ע וצ"ע לכאורה. אם לא שנימא דכוונתו בנשבע או בבא לצי"ש וסובר דגם בלקח אם בא לצי"ש משלם לכאו"א אבל הי' לו לפרש כן:

[קא]

א שם דתניא גזל אחד מה' ואינו יודע איזה מהן כו' כל הסוגי' ובב"מ (דף ל"ו ע"א) כל הסוגי' והרי"ף שם בב"מ פסק דהלכה כר"ע דמשלם לכאו"א ורק דכ' דכל אחד מהנגזלים צריך לשבע שאותו גזל וכ"פ הרמב"ם ובש"ע (סי' שס"ה ס"א) ע"ש ונוכל לומר דדומה לחנוני על פנקסו דשניהם נשבעין ונוטלין משום דהגזלן בעצמו גרם לזה ובעינן שישבע כ"א במעמד חבירו. ובמס' יבמות (דף קי"ח ע"ב) בקידש אחת מה' נשים וא"י איזהו קידש דפליגי ג"כ ר"ט ור"ע דר"ט סובר דנותן גט לכ"א ומניח כתובה ביניהן ומסתלק ור"ע סובר דנותן כתובה לכל אחת וקאמר הש"ס דוקא כשקידש בביאה דעביד איסורא הוא דקנסוהו רבנן וע"ש היטב ובש"ע אהע"ז (סי' מ"ט ס"א) המקדש אחת מה' נשים וכתב לה כתובה וא"י איזו היא וכ"א אומרת אני היא אסור בקרובות כולן ונותן גט לכ"א ואחת ומניח כתובה ביניהם ומסתלק ואם קידש בביאה קנסו אותו חכמים שיתן כתובה לכ"א ואחת ועיין בב"ש (סק"ב) שתמה דאמאי לא כ' כאן דכ"א מהנשים צריכות לישבע שאותה קידש כמו בגזל מאחד מחמשה (בסי' שס"ה בח"מ ס"א) דהוה הדין דכ"א מהנגזלים צריכין לשבע והניח בצ"ע ועיין בבית מאיר שם שנדחק ליישב הואיל דשבועה זו אינה מבוארת בהש"ס אלא שהפוסקים המציאו אותה עיין בב"י (סי' שס"ה) וי"ל דה"ט שהשמיטוה הכא משום דלא פסיקא להו דהא ע"כ הקידושין הי' בפני עדים אלא או דמתו או הלכו למדה"י אבל אלו היו לפנינו סתמא היו יודעים את מי קידש ואם הלכו למדה"י דאיכא למיחש שיבואו ויתברר מי נשבעה לשקר אין מיסרין אותה לשבועה כדאיתא בח"מ (סי' פ"ז סל"ג) וע"ש בסמ"ע כו' ע"ש שהאריך בזה. ולע"ד לא אבין כלל דהא מה דקאמר התם דאין מוסרין אותה לשבועה המעיין שם בסמ"ע (ס"ק צ"ה) בין לטעמו של הע"ש דחיישינן שיבואו עדים אח"כ ויהי' השבועה בשקר או לטעם השני שדחה הסמ"ע משום שבועת חנם אבל עכ"פ הוה הדין דאינו משלם והיכא נימא הכא דמשלם לכל אחת ואחת בלא שבועה משום שיוכל הדבר להתברר ע"י עדים שיבואו אח"כ. והמעיין היטב בבית מאיר יראה שהרגיש בזה וזה שסיים וכ' ומכ"ש הכא דעיקרו קנס יש לדחוק שראוי לקונסו נמי בזה שיטלו בלא שבועה ולא יתחלל השם אם יש לחוש עכ"ל אבל כמה הוא דוחק לומר כן דמשום זה יטלו בלא שבועה:

ועיין בקרבן נתנאל על הרא"ש יבמות פט"ו אית למ"ד כתב לתרץ קושית הב"ש וז"ל דהכא חמש נשים תובעין איתו ואם הוא הי' טוען ברי כמו הם שאינו חייב אלא לאחת מהנה שידוע לו הי' נשבע יפטיר ועכשיו שטוען שמא היא מחייב שבועה דאורייתא דהא מידה באחת מהן וא"י לשבע משלם משא"כ התם לענין גזל השבועה לנגזלים כדתנן אלו נשבעין ונוטלין הנגזל וכו' ומש"ה כל אחד נשבע עכ"ל:

ודבריו נפלאו מאוד דהאיך שייך לומר בזה דמחויב שביעה דאורייתא דבשלמא אם תובע אחד תובעו איזהו תביעת חיטים ושעורים וכדומה ומודה לו באחד מהן הוה מידה במקצת וחייב שבועה דאורייתא אבל הכא הרבה תובעין איתו והוא מודה שחייב לאחד מהם ירק שא"י למי היא חייב מה ענין זה למודה במקצת שיתחייב שבועת התורה. ונהירנא כי במהדו"ק העירותי בזה ותירצתי קצת דברי הק"נ ואיני זוכר כעת וידידי הרב הגדיל מו"ה משה מענדיל ר"ל בק"ק קויל אמר לי שעמד ג"כ בדברי הק"נ הנ"ל:

ב והנלע"ד ליישב קושית הב"ש הנ"ל דהנה במס' קידושין (דף ס"ה ע"א) האומר לאשה קידשתיך והיא אומרת לא קידשתני הוא אסור בקרובותי' והיא מותרת בקרוביו היא אומרת קידשתני והוא אומר לא קידשתיך הוא מותר בקרובותי' והיא אסורה בקרוביו ובגמ' איתמר רב אמר כופין ושמואל אמר מבקשין אהייא כו' אלא אסיפא בשלמא מבקשין לחיי אלא כופין אמאי אמר לא ניחא לי דאתסר בקריבה אלא שמעתתא אהדרי איתמר אמר שמואל מבקשין ממנו ליתן גט אמר רב אם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה. והנה בש"ע אהע"ז (סי' מ"ח ס"ו) כ"מ שאמרנו שאמרה האשה לאיש קידשתני והוא אומר לא קידשתיך מבקשין ממנו שיכתוב לה גט להתירה כו' עכ"ל ולכאורה י"ל מדוע השמיט הדין לענין כתובה דאם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה הואיל דהש"ס מסיק בקידושין דשמעתתא אהדרי איתמר ולא פליגי כלל רב ושמואל בזה והרא"ש שם בקידושין הביא לשון הש"ס ומשמע דסובר דהלכה כן וי"ל בזה:

אולם י"ל בזה דהא התוס' בקידושין (דף ס"ה) בד"ה ואם נתן כתבו דמכאן יש להוכיח דאלמנה מן האירוסין יש לה כתובה ע"ש ואנן פסקינן בש"ע אהע"ז (סי' נ"ה ס"ו) המארס את האשה וכתב לה כתובה ולא חופה עדיין ארוסה היא כו' גובה עיקר כתובה מב"ח כו' אבל אם אירס אשה ולא כתב לה כתובה ומת או גירשה והיא ארוסה אין לה כלום ואפילו העיקר שלא תקנו לה עיקר כתובה עד שתנשא אי עד שיכתוב וכ' הרמ"א וי"א דארוסה יש לה כתובה הרא"ש והר"ן והטור אבל נוהגין כסברא הראשונה עכ"ל והנה דעת הרא"ש דיש כתובה לארוסה ומש"ה הביא שפיר להאי דינא דרב דאם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה ואף דלא כתב לה כתובה אבל לדידן דפסקינן דאין כתובה לארוסה וא"כ ל"ש לומר כלל דאם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה דהא מיירי שלא כתב לה כתובה:

והנה לכאורה י"ל דהא התוס' בקידושין (דס"ה) שם כתבו דמש"ה לא פשיט הש"ס בכתובות (דף פ"ט ע"ב) דארוסה יש לה כתובה מהא דקידושין משום דבעי למפשט ממתני' ע"ש. וביבמות (דף קי"ח ע"ב) במתני' בקידש אחת מה' נשים וא"י איזו קידש דסובר ר"ט דנותן גט לכאו"א ומניח כתובה ביניהן ומסתלק ור"ע סובר דנותן כתיבה לכ"א ואחת והלא ארוסות הן ומגיע להן כתובה והתם מיירי דלא כתב להן כתובות דהא אם כתב כתובה ניחזי לכתיבתה ואפילו למאי דמסיק הש"ס דדוקא בבעל פליגי מ"מ ל"ה רק ארוסה וא"כ שמעינן דארוסה יש לה כתובה:

מיהא י"ל דהתם ביבמות מיירי ג"כ שכתב לה כתובה ושמותיהן שיות וכתב כתיבה לאחת מהן ואין ידוע למי כתב ובש"ע (בסי' מ"ט ס"א) דקדק וכתב המקדש אחת מה' נשים וכתב לה כתובה ואינו יודע איזה הוא כו' וכתב החמ"ח ומיירי דלא הוזכר שם הארוסה בכתובה או כששמותיהן שוות ועיין בב"י והב"ש כ' וכתב לה כתובה כ"כ הרמב"ם והטור דאיירי שכתב לאחת מהן כתובה ונאבדה גם י"ל שכתב כתובה ולא הזכיר שמה או דאיירי שכל שמותיהן שוין ועיין (בסי' נ"ה) פלוגתת הפוסקים אם יש לארוסה כתובה כשלא כתב לה כתיבה ובפרישה כתב לדעת הטור בכה"ג דאינו אלא קנם לכ"ע לא קנסינן לי' אם קידש בביאה ליתן לכ"א הכתובה אלא דוקא כשכתב לא' מהן ולא משמע כן משאר הפוסקים כו' עכ"ל הב"ש וא"כ הואיל דמיירי דכתב כתובה לאחת מהן ולא ידעינן למי והרי כשאמר קדשתי אחת מחמש נשים הללו ואיני יודע למי א"כ חיבה עליו לפי דעתו ליתן גט לכולן וכופין איתי ע"ז ליתן גט לכ"א האומרת איתי קידש דאע"ג דבאומרת קדשתני והוא אומר לא קידשתיך דאין כופין רק מבקשין ליתן גט התם משום דהוא אומר בברי שלא קידש כלל אבל הכא דהוא אומר ג"כ שקידש לאחת מהן ואינו יודע למי מחויב ליתן גט לכל אחת מהן וא"כ מחויב תו ליתן כתובה לכ"א מהן ואין הנשים צריכות לשבע כלל משא"כ בגזל אחד מה' וא"י למי בכה"ג ניהא דצריך לשלם לכ"א מהן מ"מ כ' הרי"ף ז"ל דצריכין לשבע ו"ה הוא תקנת הפוסקים אבל בקידש אתת מחמש נשים נוטלות בלא שבועה הואיל דמחויב ליתן גט לכל אחת א"כ לכל אשה שנותן הגט עפ"י דיבורו שאמר שקידש אחת מהן לא גרע מאלו נתן גט מעצמו דכופין אותו ליתן כתובה בכה"ג דכתב כתובה לאחת מהן דעל כל אחת מהנשים נוכל לומר דכתובה זו היא שלה. וגם יש להוסיף עוד ולומר הואיל דנותן לה גט ופסלה מן הכהונה לא אחמרי רבנן הפוסקים הנ"ל שתצטרך לשבע ודו"ק היטב בזה:

[קב]

בתוד"ה ור"ט בסוה"ד וז"ל ועוד י"ל דודאי מדלא תני תקנתא במתני' ש"מ דליכא תקנתא כלל בנשבע הלכך דיקא מוקי לה כר"ע ולא כר"ט דאית לי' תקנתא ור"ע לית לי' תקנתא אפילו בגזל מא' היכא דנשבע כו' עכ"ל. ולכאורה י"ל דהא קתני בהדיא במתני' אבל נותן לשליח ב"ד ופירש"י במתני' תקנתא היא דעבוד רבנן מפני תקנת השבים שלא נחייב ל"ה להוציא מנה בהונאת הדרך. מיהא י"ל דהתוס' לשיטתם במתני' בד"ה אבל שחלקו על פירש"י והתוס' מפרשים דמתני' איירי לענין אחריות הדרך דמיפטר כשיתן לשליח ב"ד ויש לו כפרה מיד וא"צ לו להמתין עד שיגיע ליד הנגזל כיין שקבלו שליח ב"ד אבל בתקנתא זו לא איירי מתניתין כלל עכ"ל וא"כ הא דקתני במתני' אבל נותן לשליח ב"ד איני ענין כלל להאי תקנתא דר"א בר"צ וכ"כ בשמ"ק בשם הרא"ש דתרי תקנות היו מעיקרא תקנו שישכור הגזלן שליח להוליך הגזילה ליד הנגזל ויפטר מאחריות הדרך מפני תקנת השבים כו' ומיד שימסרו לשליח יוכל להביא כפרתו כיון דאין אחריות הדרך עליו ושוב תקנו היכא שהיציאה מרובה שיתנו ליד ב"ד כו' עכ"ל הרא"ש ז"ל:

[קג]

וכי תימא דמשתבע והדר הוי חסיד והא היכא דאמרינן מעשה בחסיד א' או ריב"ב או ר"י בר"א וריב"ב ור"י בר"א חסידים דמעיקרא הוו. והנה לכאורה נשמע מכאן דשייך שם חסיד אף על מי שלא הי' חסיד מעיקרו ורק שאח"כ נעשה חסיד מדקאמר הלשון וריב"ב ור"י בר"א חסידים דמעיקרא הוו משמע דידעינן בהו שהיו חסידים דמעיקרא וגם הא דקאמר וכי תימא דמשתבע והדר הוי חסיד והא כל היכא כו' משמע ג"כ כן וצע"ק מהא דסוכה (דף נ"ג ע"א) ח"ר יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו אלו חסידים ואנשי מעשה ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו אלו בעלי תשובה ופירש"י בד"ה אלו חסידים כל חסיד היי חסיד מעיקרו עכ"ל וצ"ט לכאורה. וראיתי אח"כ בספר קהלת יעקב להגאון מוהר"י אלגאזי ז"ל בח"ב בלשון חכמים (אות רנ"ח) דמדייק מסוגיא דידן דחסיד קרוי מאן דהיא חסיד דמעיקרו ע"ש והמעיין היטב יראה לכאורה להיפוך וכמ"ש:

תוכן העניינים

אמרי הצבי ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה