אמרי הצבי ג· רבי צבי מאיר בר
בבא קמא פרק הגוזל עצים · דף צה:
[טז]
א דף צ"ה ע"ב רבי יהודה אומר גזילה חוזרת בעיני' כו' מאי בינייהו א"ר זביד בשבח שעל גבי גזילה קמפלגי כו' כל הסוגי'. וברמב"ם (פ"ב מהל' גזילה ה"א) הגזילה שלא נשתנית כו' אעפ"י שנתייאשו הבעלים כו' ואם נשתנית ביד הגזלן אעפ"י שעדיין לא נתייאשו הבעלים קנאה בשינוי ומשלם דמי' כשעת הגזילה ודין זה ד"ח היא כו' נתייאשו הבעלים ממנה ולא נשתנית קנה הגזלן כל השבח שהשביחה אחר יאוש ואינו משלם אלא כשעת הגזילה ידבר זה מדבריהם מפני תקנת השבים וכשמחזיר לו הגזילה שמין לו השבח ונוטל מן הנגזל (ובה"ד) הגוזל והשביח ומכר או הוריש לפני יאוש מה שהשביח הוריש ומה שהשביח מכר פי' ע"ש. והנה הראב"ד בהשגות האריך בזה וה"ה (בה"ב) האריך בביאור דברי הרמב"ם ולע"ד י"ל בזה לפרש דברי הראב"ד ז"ל ואכתוב כסדר. הנה הראב"ד (בה"ד) כתב וז"ל א"א ראיתי זה רחכם חילק בשבח שע"ג גזילה בין לפני יאוש ולאחר יאוש ויש לדבריו מקצת ראי' ממ"ש בפ' מרובה (דף ס"ו ע"א) יאוש אמור רבנן דקני ולא ידענא אי מדאורייתא כו' אי מדרבנן משום תקנת השבים אלמא יאוש מיהא בעינן כו' עכ"ל הראב"ד. וה"ה חמה בזה וז"ל ואינו מכיר ראי' זו דההוא דיאוש דאמרי רבנן התם דקני קינה לגמרי אמרו שקונה כל גוף הדבר ולא קי"ל אלא כמ"ד יאוש כדי אינו קונה אפילו מדרבנן ואדרבה יש לי קושיא על דברי הרב ז"ל משום דהא מ"ד יאוש כדי קונה ע"כ הנך ברייתות דאמרי דשבח הגזילה דגזלן בלפני יאוש מוקי להו דאי לאחר יאוש הכל שלו אלא שיש לתרץ דאה"נ אלא שאנו סוברים דאינו קינה ואמרו דשבח דיקא קונה לאחר יאוש ולא היי תיובתא ולא סייעתא עכ"ל ה"ה. והנה באמת איני מובן כלל סוף דברי ה"ה מ"ש דאנן פסקינן דיאוש אינו קונה גוף הדבר אבל השבח קינה ביאוש דאיזהו חילוק יש בין גוף הדבר להשבח הואיל דיאוש לא קני לדידן יעיין בלח"מ מ"ש ליישב דברי הרמב"ם וי"ל בדבריו יעיין לעיל (בדף צ"ה ע"א) [אוי"נ אוק"ד] הבאתי הבאה"ג בחו"מ (סי' שס"ב אות ה') ומ"ש בזה:
ולענד"נ בכוונת הראב"ד ז"ל דהנה בב"ק (דס"ו) שם מסתפקא לי' לרבה אי יאוש בגזילה קונה מה"ת משים דדומה למוצא אבידה אע"ג דבגזילה באיסורא אתא לידי' אפ"ה מדמינן גזילה לאבידה דיאוש קונה או דילמא דלא מדמינן גזילה דאתא לידי באיסורא לאבידה דאתא לידי' בהתירא ורק הא דיאוש קני בגזילה הוא מדרבנן מטעם תקנת השבים אע"ג דאתיא לידי' באיסורא אפ"ה עבדו רבנן תקנתא מפני השבים ור"י סובר דאפילו מדרבנן לא קני בגזילה ומשום דלא עבדו רבנן תקנתא היכא דאתא לידי' באיסורא. והנה י"ל דהא דאתא לידי' באיסורא שייך דוקא על גוף הדבר הגזיל דמיד כי אתא לידי' היא באיסורא אבל בשבח שע"ג גזילה דאשבח אח"כ כשהוא ביד הגזלן דזה לא אתא לידי' באיסורא היל"ל דתו דומה לאבידה דיהי' מיקרי בהתירא אתא לידי' ויהי' קונה להשבת גזילה אם הוא לאחר יאוש כמו אבידה. ולכאורה הי' לנו לומר דקונה להשבת גדלה מה"ת אולם באמת ז"א דניהא דנימא דלא מיקרי באיסורא אתא לידי' כמו גוף החפץ הגזול אבל מ"מ לא מיקרי ג"כ בהתירא אתא לידי' כמו אבידה משום דבאבידה מיד כשבא החפץ לידו הוא בהתירא דהא הוא לאחר יאוש אבל הכא בגזילה הלא השבח הוא על החפץ והחפץ גופי' אתא לידי' באיסורא ומש"ה לא דמיא ממש לאבידה לגמרי דנימא זה יהי' מיקרי בהתירא אתא לידי' אבל מ"מ דלא מיקרי ג"כ באיסורא אתא לידי'. וא"כ י"ל דבשבח שע"ג גזילה קונה הגזלן לרבה או מדאורייתא או מדרבנן ולר"י ג"כ קונה מדרבנן עכ"פ מפני תקנת השבים דניהא דסובר רב יוסף דלא עבדו רבנן תקנתא היכא דאתא לידי' באיסורא מ"מ הכא לא מיקרי באיסורא אתא לידי' וכמש"ל. ואולם זה דוקא אם הוא לאחר יאוש אז תקני רבנן דליקני הגזלן להשבת גזילה כיון דדומה קצת לאבידה ובאבידה גופי' לא קני אלא דוקא אם הוא לאחר יאוש אבל מקודם יאוש דלא קני באבידה ג"כ א"כ פשיטא דלא עבדו רבנן תקנתא ליקני בגזילה מפני תקנת השבים וא"כ הוי ראיית הראב"ד ז"ל גם לר"י ודפסקינן כוותי' דיאוש לא קני מ"ה בשבח שע"ג גזילה אם הוא לאחר יאוש קונה הגזלן כנלע"ד ליישב דברי הראב"ד ז"ל ול"ק קושית ה"ה ודו"ק:
כ עוד כ' הראב"ד בהשגות וז"ל ועוד הכריחו מה שראה בכאן מכר והוריש וק"ל אם הגזלן בעצמו זיכה בי ל"ל מכר והוריש ומן הדין מוקי לה לפני יאוש ואפ"ה לא נהיר ולעולם הא נמי לאחר יאוש ומכר והוריש איצטריכא לי' סד"א כיון דלית לי' פסידא לגזלן דהא לא קביל עלי' אחריית ואי קיבל איהו דאפסיד אנפשי' אימא לא ליעבד תקנתא ללוקח וזה עיקר עכ"ל. ולע"ד הי' נוכל להוסיף בדברי הראב"ד במ"ש דסד"א כיון דל"ל פסידא לגזלן והוא דנוכל לומר דסד"א דדוקא גבי גזלן היא דעבדו רבנן תקנתא דיקנה להשבח שע"ג גזילה מפני תקנת השבים משים דאי לא נקל עלי' דהגזלן לא ישיב כל הגזילה כלל. והנה זה דווקא שייך אצל הגזלן גופי' שהרי הוא רשע שכבר גזל איכא למיחש בי'. משא"כ אצל הלוקח דלא גזל כלל ולא עבר על גזל אימא דלא שייך ב' לתקוני משום תקנת השבים קמ"ל דהואיל דתיקנו דהגזלן קונה להשבח שע"ג גזילה מפני תקנת השבים אפילו כי מכרו ללוקח ג"כ לא נתבטל התקנה. ובזה מובן שפיר הא דמיבעי' לי' לרבא לקמן (בדף צ"ו ע"א) אחר דין זה דגזל והשביח ומכר בעי רבא השביח לוקח מהו כו' והיינו דניהא דידעינן בשבח שהשביח הגזלן דכבר תקנו לי' רבנן דליקני להשבח הזה ותו לא פקע אח"כ כי בא השבח הזה ליד הלוקח אבל היכא דהשביח הלוקח דעדיין לא קנה הגזלן השבת הזה שהרי הלוקח הוא דאשבח אימא דל שייכא בי' התקנה כלל ומשום דלגבי הלוקח לא שייך לומר תקנת השבים וקפשיט דגם בזה קנה הלוקח השבח שהשביח הוא משום דמה מכר הראשון לשני כו' דכמו שהי' התקנה בחפץ זה גבי הגזלן לענין אי אשבח לה גזלן דיהי' השבח שלו וזכות הזה מכרו הגזלן להלוקח וקנה הלוקח השבח שהשביח אח"כ:
והנה ה"ה תמה גם בזה על הראב"ד וז"ל ודברי תימה הם האיך העמיד ההוא דמכר לאחר יאוש שא"כ מהו מה שהשביח מכר והלא כבר הכל קנוי להלוקח ביאוש וש"ר דליכא מ"ד דל"ק וגם הר"א ז"ל כ"כ בפירושיו וחזר בו ממ"ש כאן לפי שהי' כשגגה שיוצא מלפני השליט ולולא שכ' הר"א ז"ל בהל' גניבה (פ"א הי"א) דמסתברא כדברי רבינו הרב במה שמחלק בין קודם יאוש לאחר יאוש הייתי אומר שיש ט"ס בהשגות והי' לו לכתוב ולעולם הא נמי לפני יאוש וחולק עם רבינו בדין זה כו' עכ"ד ה"ה יעיין בלח"מ מ"ש בזה:
ולעד"נ ליישב קושית ה"ה על הראב"ד דהנה הראב"ד כ' דמה שהכריח לרבינו הרמב"ם לומר דשבח שע"ג גזילה דהוא לגזלן הוא דוקא לאחר יאוש משום דהי' קשה להרמב"ם בהא דאמר רבא לקמן (בדף צ"ו ע"א) אמר רבא גזל והשביח ומכר כו' מה שהשביח מכר והיינו דהלוקח זוכה בהשבח והי' ק"ל דהא גם הגזלן קני להשבח וא"כ פשיטא דגם הלוקח זכה ומש"ה סובר הרמב"ם דע"כ הא דשבח שע"ג גדלה הוא להגזלן הוא דוקא לאחר יאוש ואשמועינן רבא דאי אשבח גזלן ומכר לפני יאוש הוה השבח של הלוקח דאילו לא מכרה לא הי' הגזלן קונה להשבח הזה הואיל דהוי לפני יאוש וא"כ מכאן הוציא הרמב"ם לדינו שכ' דשבח שע"ג גזילה דהוא של הגזלן הוא דוקא כשהשביח לאחר יאוש וע"ז כ' הראב"ד דאין ראי' דלעולם דנוכל לומר דהא דא"ר (בדף צ"ו) גזל והשביח ומכר מה שהשביח מכר מיירי ג"כ לאחר יאוש וה"פ דאי היינו אומרים דהדין הוא דהגזלן לא קנה להשבח אלא דוקא אי אשבח לאחר יאוש אז היינו אומרים גם בגזל והשביח ומכר דוקא ג"כ מיירי לאחר יאוש אבל אי אשבח ומכר קודם יאוש גם הלוקח לא קני השבח והא דהוצרך רבא לאשמועינן בגזל ואשבח ומכר והלא גם הגזלן בעצמו קנה כבר השבח משום דיש סברא לומר דהגזלן קני והלוקח לא קני וכמ"ש הראב"ד. ומה שהקשה ה"ה דאם מיירי לאחר יאוש הא דגזל והשביח ומכר הלא קנהו הלוקח גם לגוף החפץ ביאוש וש"ר נלע"ד דהנה ניהא דקנהו הלוקח להחפץ ביאוש וש"ר מ"מ צריך הלוקח לשלם דמי החפץ להנגזל והא דיאוש וש"ר קונה הוא דוקא לענין שא"צ להחזיר גוף החפץ ורק היכא דקנה מגנב שאינו מפורסם אז א"צ הלוקח להחזיר דמי החפץ להנגזל מפני תקנת השוק ועיין ברמב"ם (פ"ה מהל' גניבה ה"ג) ובש"ע (סי' שנ"ו) ובשעה"מ (פ"ה מגניבה) שם הביא בשם הגד"ת שגם דעת הראב"ד הוא כן ועיין לקמן על (דף קי"ד ע"א) הארכתי בזה וא"כ שפיר נוכל לומר הא דגזל והשביח ומכר מיירי שפיר לאחר יאוש ואי משום דקנינהו הלוקח לגוף החפץ ביאוש וש"ר מ"מ איכא נ"מ לענין או צריך הלוקח לשלם להנגזל גם בעד השבח דהיינו אם החפץ הי' שוה בשעת גזילה עשרה זהובים והשביח ועמד על ט"ו דאי אמרינן דהלוקח לא קנה להשבח הי' צריך לשלם להנגזל ט"ו זהובים ואף דהגזלן קנה להשבח מ"מ אם מכרו ללוקח הו"א דפקע קנינו של הגזלן על השבח וא"כ משלם הלוקח ט"ו זהובים להנגזל כמו ששוה עתה החפץ בשעה שמכרו לו אבל אי אמרינן דלא פקע קנינו של הגזלן מן השבח אף כי מכרו אח"כ להלוקח א"כ א"צ לשלם להנגזל רק עשרה זהובים דמי החפץ שהי' שוה בשעה שגזלו כנלע"ד לכאורה:
אולם לפ"ז אינו מובן מה דבעי רבא אח"כ השביח לוקח מהו ואם נימא דמיירי לאחר יאוש דוקא מה קמבעי' לי' הלא בזה תקשה קושית ה"ה הלא כבר קנה הלוקח לגוף החפץ ביאוש וש"ר ובודאי דגם דמי השבח א"צ לשלם אח"כ להנגזל כיון דקנהו הלוקח להחפץ קודם דאשבח ואולי זה הוא ג"כ כוונת ה"ה בקושייתו הנ"ל, אולם י"ל בזה דהאי איבעי' דרבא השביח לוקח מהו מיירי בגוונא דלא קנה הלוקח להחפץ ומיירי שפיר לאחר יאוש ואשכחנא פיתרי עפי"ד הנ"י דהיכא דמכר באחריות לא מיקרי ש"ר ועיין בחו"מ (סי' שס"א ס"ה) י"א דאם מכרו באחריות או נתנו בטעות כו' לא מיקרי ש"ר תשו' הרשב"א (סי' תתקס"ח) עכ"ל וא"כ נוכל לומר דמיירי הכא דלקחו הלוקח באחריות דבכה"ג ליכא ש"ר ודברי הראב"ד יתפרש במ"ש ומכר והוריש איצטרכא לי' סד"א כיון דלית לי' פסידא לגזלן דהא לא קביל עלי' אחריות כו' ולכאורה אינו מובן הלשון של הראב"ד שכ' דהא לא קביל עלי' אחריות דמשמע דמיירי דלא קביל עלי' אחריות ומה פיסקא בזה. ולכן נלע"ד דאולי נוכל לומר דהראב"ד ז"ל נשמר בזה לתרץ קושית ה"ה דלא יקשה מהא דמיבעי' לרבא השביח הלוקח מהו וה"פ דלעולם דנוכל לומר דהא דא"ר גזל והשביח ומכר מיירי דיקא לאחר יאוש ועיקר דינא דרבא לאשמועינן דאין הלוקח צריך לשלם דמי השבח להנגזל אבל על גוף החפץ בודאי דקנה לה ביאוש וש"ר וכמש"ל ורבא דקמבעי' לי' בהשביח הלוקח מהו והיינו היכא שמכרו להלוקח באחריות וסתמא מקבל אחריות על מה שמקבל דמי המכירה אבל לענין השבח שהשביח הלוקח לא מקבל אחריות וכדמצינו בב"מ (דף י"ד ובגיטין מ"ח) דיש חילוק בשבח יעו"ש. וא"כ שפיר מיבעי' לרבא ומיירי בכה"ג דעל החפץ שמכר לו קיבל אחריות וא"כ ליכא ש"ר ועל השבח דאשבח לוקח לא קיבל אחריות והוסיף עוד הראב"ד וכתב ואי קיבל איהו דאפסיד אנפשי' אימא לא ליעבד תקנתא ללוקח והיינו דלא יקנה הלוקח השבח שאשבח הלוקח ומשום דבזה לא שייך תקנת השבים קמ"ל כנלע"ד ליישב דברי הראב"ד ז"ל וא"כ שפיר כ' הראב"ד דאין הכרע דהא דא"ר גזל והשביח ומכר מיירי לפני יאוש דוקא והיינו דאם נימא דהגזלן לא קני לשבח שע"ג גזילה אלא דוקא לאחר יאוש א"כ היינו מוקמינן גם להא דגזל והשביח ומכר וכל הסוגי' שם דמיירי ג"כ לאחר יאוש דוקא ואם הוה הדין דהגזלן קונה לפני יאוש ג"כ פשיטא דא"ש ואין הכרע בהראב"ד לדינא ודו"ק:
ג וראיתי בש"ג בריש פרקין (אות א') אחר שהביא דברי הטור (בסי' שנ"ד) שהי' לו גירסא אחרת בהרמב"ם וכ' שהוא ט"ס כ' עוד וז"ל וא"כ מ"ד הכי קני הגזלן [לע"ד ט"ס וכצ"ל ואיכא מ"ד דכי קני הגזלן] שבח דגזילה נוטלה הוא בגוף השבח גופי' ולא בדמים והביא דעת זה המ"מ שם פ"ב מגזילה ודכוותי' נמי גבי גזלן שמכר והוריש השבח שע"ג גזילה למי' לא קני אם לא נתייאשו הבעלים קודם מכירה ולהרא"ש קני אפילו לא נתייאשו הבעלים עכ"ל. ולא זכיתי להבין מ"ש דלמיי' ל"ק אם לא נתייאשו הבעלים קודם מכירה דהא ע"כ הא דגזל והשביח ומכר מיירי דוקא בלא נתייאשו הבעלים וכמש"ל והעיקר דהרמב"ם כתב בפירוש כן בה"ד הגוזל והשביח ומכר או הוריש לפני יאוש מה שהשביח הוריש ומכר כו' הרי בהדי' כ' דמיירי לפני יאוש וגם ה"ה כ' בהדי' דהא דגזל והשביח ומכר מיירי לפני יאוש וגם מ"ש הש"ג אם לא נתייאשו קידם מכירה ג"כ אינו מובן הלשון דהא אם בעינן יאוש תליא באם השביח קודם יאוש ולא תליא במכירה וצע"ג בזה:
ד) והנה ה"ה כ' עוד וז"ל והנראה אלי שאין חילוק בזה וכל הברייתות סתם הם שנויות והא דמכר שהוא שנוי' על דינים אלו בגמ' הוא לפני יאוש וה"ה לכולן ומפני תקנת השבים וכר"י כו' וכן נ"ל מאותה של סו"פ המפקיד (מ"ג ע"ב) שאמרו ב"ה השולח יד בפקדון והוא הגזלן ששבח הגזילה לנפקד ושם ודאי אין ראוי לומר יאוש שהרי הפקדון ברשות נפקד הוא והבעל לא נתייאש ממנו שהרי אינו יודע הנפקד מה יעשה ממנו עכ"ל ובלח"מ כ' עלה אפשר לתרץ זה לדעת רבינו ז"ל דשאני התם דבתורת פקדון אתא לידי' והוי בהתירא אפילו קודם יאוש הוי שבח שלו אבל הכא דבאיסורא אתא לידי' מתחילה החמירו ועדיין צ"ע עכ"ל הלח"מ. ולע"ד י"ל טובא בזה דהא גם באבידה דמיקרי אתא לידי' בהתירא הוא דוקא לאחר יאוש אם הגבי' האבידה לאחר יאוש אבל אי אגבהה קודם יאוש מיקרי באיסורא אתא לידי' הואיל דחל עליו חיוב השבה ועיין בב"מ (דף כ"ו ע"ב) וא"ר ראה סלע שנפלה נטלה לפני יאוש ע"מ לגוזלה עובר בכולן כו' נטלה לפני יאוש ע"מ להחזירה ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה עובר משום השב תשיבם וכ' התוס' בד"ה אינו עובר וא"ת ואמאי ליכא לאו דלא תגזול אי משום דבהתירא אתא לידי' הלא בכובש שכר שכיר איכא לאו כדאמר בפ' א"נ (דף פ"א) וי"ל דהתם כשמתכוין לגזול לא נתייאשו הבעלים והכא כבר נתייאשו עכ"ל. וא"כ הכא בפקדון דלא נתייאשו הבעלים פשיטא דמיקרי באיסורא אתא לידי' אף כי אתא לידי' בתורת פקדון ועיין לעיל בפרקין [אוי"נ אק"ד] מ"ש בזה:
ה עוד בדרך אחר נלע"ד לפרש כוונת הראב"ד ז"ל במ"ש ועוד הכריחו מה שראה בכאן מכר והוריש וק"ל אם הגזלן בעצמו זוכה בו ל"ל מכר והוריש ומן הדין מוקי לה לפני יאוש כו' ע"ש. והוא דנוכל לומר דניהא דפסקינן דיאוש כדי ל"ק ולמה יקנה הגזלן השבח וכקושית ה"ה שם י"ל בזה דהיכא דאיכא מקצת קנין עכ"פ דהא יאוש וש"ר הוי קנין שלם ויאוש לחודי' יהא דלא הוי קנין שלם אבל מקצת קנין דהיינו אתחלתא דקנין איכא עכ"פ וניהא דל"ק ביאוש לחודי' אבל תו איכא בי' משום תקנת השבים וקנה הגזלן השבח אבל כי הות קודם יאוש לא תיקנו בי' משום תקנת השבים וא"כ י"ל דכי איכא ש"ר בלא יאוש ניהא דלא קני בש"ר בלא יאוש מ"מ איכא עכ"פ מקצת קנין ותיקנו בי' משום תקנת השבים וא"כ מיירי שפיר הא דא"ר גזל והשביח ומכר כו' לפני יאוש וא"כ ל"ק להחפץ דהא מיחסר יאוש וש"ר לחודי' ל"ק לגוף החפץ ורק לענין השבח מהני לקנות:
ופי' זה למדתי מדברי הרב המאירי ז"ל מובא בשמ"ק בסוגיין (דף צ"ו ע"א) בד"ה אמר רבא בסה"ד כ' בשם הרב המאירי ז"ל כבר בארנו למעלה שגזילה שלא נשתנית והושבתה מאילי' אף בשבח שלא מחמת יוקר וזול אלא שבח הגוף שאותו שבח הוא של נגזל ובארנו שגדולי המחברים נטו בה לדעת אחרת וזה שלדעתינו הכל הי' של הנגזל אף לאחר יאוש שהרי אין יאוש כדי קני ולדעת גדולי המחברים כל שנתייאשו הבעלים אעפ"י שלא נשתנית זכה הגזלן בשבח שהשביחה אחר יאוש ונוטלו מן הנגזל ודבר זה לא מן הדין אלא מפני תקנת השבים מעתה אף אם לא נתייאשו הבעלים אם נשתנית הרשות הדין כן שש"ר בלא יאוש ויאוש בלא ע"ר אחד הם ומתוך כך אמרו מכאן שאם גזל והשביח ומכר לפני יאוש או גזל והשביח והוריש זכה הלוקח או היורש בשבח זה לא מן הדין אלא מתקנת השבים וכן אם השביח הלוקח או יורש ואעפ"י שאין לנו לתקן ללוקח או ליורש מ"מ מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו עכ"ל הרי שכתב המאירי ז"ל כן בשיטת גדולי המחברים שכוונתו בכל מקום על הרמב"ם ז"ל דגם בש"ר בלא יאוש ג"כ תיקנו שיקנה הלוקח מפני תקנת השבים והיינו הואיל דאלו הי' ביד הגזלן והי' לאחר יאוש דהי' קונה הגזלן השבח ומשום דאיכא מקצת קנין ה"ה שהלוקח קנהו השבח ע"י הש"ר אף כי לא הי' יאוש כלל והוא משום האי סברא הנ"ל:
הן אמת כי לכאורה י"ל דהא רבא סובר לקמן (דף קי"ב ע"ב) רשות יורש לאו כרשות לוקח וא"כ לא מיקרי רשות יורש שינוי רשות כלל ואמאי בגזל והוריש קנה היורש השבח וצרכינן לומר דגם בזה ביורש שייך תקנת השבים אף דליכא מקצת קנין כלל משום דמ"מ הואיל דתו ליכא ביד הגזלן ממש תו תיקנו רבנן דיקנה השבח בלחוד משום תקנת השבים וי"ל בזה וא"כ הרב המאירי ז"ל מפרש ג"כ דהא דאמר רבא גזל והשביח ומכר מיירי לפני יאוש ומשום ש"ר הוא דתקנו דיקנה משום תקנת השבים וזה הוא כוונת הראב"ד במ"ש שהכריחו להרמב"ם מה שראה בכאן מכר והוריש כו' והיינו דהי' קשה לי' להרמב"ם מה דא"ר גזל והשביח ומכר כו' והיינו הלא הגזלן כבר קנה להשבח ומש"ה יצא לו להרמב"ם דין זה דלא קנה הגזלן להשבח אלא דוקא אם נשבח לאחר יאוש והא דא"ר גזל והשביח ומכר כו' מיירי לפני יאוש דוקא והא דקונה הלוקח השבח משום ש"ר הוא דהא מיירי לפני יאוש וזה כוונת הראב"ד שכתב ומן הדין מוקי לה לפני יאוש כו' וה"פ דמש"ה מפרש הרמב"ם דהא דא"ר גזל והשביח ומכר מיירי ע"כ לפני יאוש דאי לאחר יאוש א"כ קנה הלוקח הכל ביאוש וש"ר וא"כ חזינן דהגזלן לא קני להשבח היכא דלא הי' יאוש קודם השבח וא"כ הא דאמרינן דהגזלן קני השבח ע"כ מיירי לאחר יאוש וא"כ עולה יפה שיטת הרמב"ם במ"ש לחלק דהא דקנה הגזלן השבח הוא דוקא לאחר יאוש כנלע"ד בפי' דברי הראב"ד ז"ל וע"ז כ' הראב"ד ואפ"ה לא נהיר כו' ומתפרש על הדרך שכתבתי לעיל וקצרתי במובן:
[יז]
א שם ר"פ אמר דכ"ע שבח שע"ג גזילה דגזלן הוי כו' תנן גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגדלה ילדה אין לא ילדה הדרא בעיני' כו' אלא לר"פ דאמר דגזלן הוי הא מני לא ר"י ולא ר"ש א"ל ר"פ ה"ה אפילו לא ילדה נמי כשעת הגזילה הוא דמשלם והא דקתני ילדה איידי דנסיב רישא ילדה נסיב סיפא נמי ילדה. והלח"מ בפ"ב מהל' גזילה הקשה מסוגי' זו לשיטת הראב"ד [וכן הוא שיטת הרא"ש בסוגיין] דס"ל דלידה חשיב שינוי קשה דמאי פריך הש"ס ילדה אין לא ילדה לא נימא דנקיט ילדה משים דהוי שינוי וקונה הבהמה עצמה ואפילו הפרה הוא שלו אלא שישלם דמים אבל לא ילדה דאין כאן שינוי מחזיר לו הפרה בעצמה והוא ישלם לו השבח להגזלן וכ' לתרץ זה די"ל דסובר הראב"ד דנתעברה אצלו הוי שינוי דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא מליא וקנאה בשינוי וישלם לו דמי הפרה ולא יוכל לומר לו תן לי הפרה ואשלם לך השבח עכ"ל ולא זכיתי להבין דברי קדשו דאם נימא דנתעברה בלחוד ג"כ מיקרי שינוי א"כ גם בלא ר"פ תיקשי מתני' גופא ל"ל דנקיט התנא וילדה הלא כשנתעברה בלחוד ג"כ קני להפרה ומה הקשה הש"ס הקושיא על ר"פ דוקא ומה דיתרץ המקשן דלא תיקשי אמתני' גופא למה נקיט ילדה יתרץ ג"כ לר"פ כן ודוחק לומר דזה הוא תירוצא דר"פ דמשני הש"ס אפילו לא ילדה נמי לא דקתני ברישא ילדה תני נמי בסיפא ילדה והוה התירוץ בדרך ולטעמיך תיקשי נמי ל"ל ילדה אלא איידי דתני ברישא ילדה תני נמי בסיפא ילדה וזה דוחק ומה הוה ס"ד דמקשן דליפרך לר"פ הלא גם בלא ר"פ קשה ג"כ כן ועוד תיקשי מנ"ל דנתעברה ג"כ חשיב שינוי נימא באמת דנתעברה לא חשיב שינוי ולידה חשיב שינוי ושפיר נקיט התנא ילדה דוקא ומנ"ל להש"ס לומר דנתעברה חשיב ג"כ שינוי ודיקשה לר"פ נימא דנתעברה לא חשיב שינוי ולידה חשיב שינוי ולא יקשה כלל לר"פ. ועוד יקשה מכ"ש להראב"ד דמדהש"ס פריך לר"פ ל"ל ילדה ואם נימא דנתעברה ג"כ חשיב שינוי א"כ יקשה לר"ז ג"כ דאמאי סובר ר"ז אליבא דר' יהודה דל"ק הגזלן השבח שע"ג גזילה הלא בנתעברה הוי שינוי ומדלא פריך הש"ס רק לר"פ אבל לר"ז ניחא ע"כ דנתעברה לא חשיב שינוי אם לא שנימא דפליגי בזה ר"ז ור"פ ועיין באוד"ה בשבח דר"ת מפרש דטעמא דר' יהודה דשינוי קונה ולר"ז שבח שלא ע"ג גזילה דלא הדרא הוי דגזלן אבל שבח שע"ג גדלה דשינוי דהדר הוא ולא קני הוי דנגזל ולר"פ אפילו דע"ג גדלה דשינוי דהדר הוא קני כו' ע"ש וא"כ י"ל גם להראב"ד כן לפ"ד הלח"מ. ועיין ברא"ש על סוף מתני' גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה מ"ש בזה ועיין ביש"ש בפרקין (סי' רי) מה שהקשה ע"ד הרא"ש בזה יעוש"ה והוא כעין קושי' הללו שהקשיתי וקצרתי ועיין לקמן בפרקין [או"ח אק"א] מ"ש בזה:
והנלע"ד בכוונת דברי הלח"מ דסובר הראב"ד דזה פשיטא דנתעברה ולידה שוים הם דאם נימא דלידה חשיב שינוי אז גם נתעברה חשיב שינוי ויש עוד סברא לומר דנתעברה חשיב יותר שינוי הואיל דבשעה שהיא מעוברת ניכר השינוי משא"כ בלידה לא מינכר השינוי כ"כ בגוף הבהמה י"ל בזה ומעתה שפיר פריך הש"ס לר"פ ל"ל ילדה וה"פ בשלמא לר"ז דסובר דשבח שע"ג גזילה הוא דנגזל לר"י ושבח שלא ע"ג גזלה הוא דגזלן והטעם מפני תקנת השבים אבל שינוי לא הוי דאם נימא דלידה מיחשב שינוי א"כ גם נתעברה מיחשב שינוי והול"ל דגם שבח שע"ג גזילה ג"כ להגזלן וא"כ הואיל דהוא רק מפני תקנת השבים דוקא וזה הוא דוקא בשבח שלא ע"ג גזילה אבל לר"פ דסובר דגם שבח שע"ג גדלה ג"כ סובר ר"י דהוא של הגזלן וע"כ משום דגם זה דנתעברה ג"כ מיקרי שינוי א"כ קשה למה נקיט תנא דמתני' ילדה דמשמע דוקא ילדה הלא בגזל פרה ונתעברה היל"ל דנתעברה הוי שינוי ולמה נקיט ילדה אע"כ דנתעברה לא מיחשב שינוי ולידה ג"כ לא מיחשב שינוי דנתעברה ולידה שוים הם ורק הא דילדה קני הגזלן השבח הוא רק מפני תקנת השבים וא"כ הוצרך לנקוט ילדה דוקא דבנתעברה דהוי השבת ע"ג הגזילה לא שייכא תקנת השבים ומשני ר"פ ילדה דנקיט התנא הוא לאו דוקא והטעם דנתעברה ג"כ קני הגזלן הואיל דמיחשב שינוי דעיבור ולידה מיחשב שינוי כנלע"ד לפרש דברי הלח"מ הנ"ל. מיהו אינו מובן לפ"ד הלח"מ בזה למה לא קני הגזלן לר"פ גם גוף הפרה לא השבח בלבד כיון דעיבור הוי שינוי אולם מדברי הרא"ש שהבאתי לקמן בפירקין [אוי"ח אק"א] משמע כהלח"מ בזה ועיין בשעה"מ פ"ב מהל' גדלה האריך ג"כ בדברי הלח"מ הנ"ל ועיי"ש בד"ה ועוד נ"ל מ"ש בכוונת הראב"ד וקצרתי:
ב והנה ראיתי בתורי"ד בפרקין בד"ה בשבח שכתב דבר חדש וז"ל פי' שבח שע"ג גזילה כגון פרה ריקנית ונתעברה אצלו ולא ילדה שזה העובר בבית הגזלן נוצר ומש"ה הוי דגזלן אבל אם גזלה מעוברת מזמן מועט ושהתה בבית הגזלן ועדיין לא ילדה אלא הגדיל והשביח העובר בתוך מעי' ליכא למימר שיקנה הגזלן זה השבח כו' ונ"ל שאין לומר בצמר שבח שע"ג גזילה דגזלן הוי שאעפ"י שגזלה ריקנית ונטענה אצלו אי אפשר שלא הי' שרשי הגיזה על הרחל בשעה שגילה שהגוזז את הרחל אי אפשר לו שלא יניח קצח מן הצמר ע"ג העור וכ"ז שהולך מגדיל ברשות נגזל הוא מגדיל ולא דמי לעיבור דפרה ריקנית שכל העובר נוצר ברשות הגזלן ומש"ה קני לי' גזלן וכשמקשה לר"פ דאמר דכ"ע שבח שע"ג גזילה דגזלן הוי ממתני' לא מקשה לי' אלא מגזל פרה ונתעברה אצלו וילדה לא ילדה הדרא בעיני' ולא מקשה לי' מרחל ונטענה אצלו וגזזה גזזה אין לא גזזה לא משום דבצמר ליכא למימר דגזלן הוי כדפרישית כו' עכ"ל. והנה במ"ש רבינו הקדמון ז"ל דבגזלה מעוברת מזמן מועט ושהתה בבית הגזלן ועדיין לא ילדה אלא הגדיל והשביח העובר במעי' לא קנה הגזלן כו' הנה דקדקתי בלשון הרמב"ם והרא"ש והש"ע ז"ל ולא מצאתי הכרע לדין זה ורק בשמ"ק על (דף צ"ו ע"א) ד"ה אמר רבא בסה"ד כתב הרב המאירי ז"ל כבר בארנו למעלה שגדלה שלא נשתנית והושבחה מאילי' אף בשבח שלא מחמת יוקר וזול אלא שבח הגוף שאותו שבח הוא של נגזל ובארנו שגדולי המחברים נטו בה לדעת אחרת וזה שלדעתינו הכל הי' של נגזל ואף לאחר יאוש שהרי אין יאוש כדי קנה ולדעת גדולי המחברים כו' ע"ש והרי דעת הרב המאירי תוכל להסכים ממש לדעת התורי"ד ויודה הרב המאירי ז"ל היכא דגזל פרה ונתעברה אצלו דקנה הגזלן השבח הואיל דבא דבר חדש לכאן וי"ל בזה. אולם הסמ"ע כ' להיפוך שכתב (בסי' שס"ב ס"ק י"ו) אבל יש חולקין ר"ל חולקין עם הרמב"ם במ"ש דל"ק הגזלן השבח שנשבח, קודם שנתיאשו הבעלים וס"ל להחולקין דקנה ול"מ שינוי גמור אלא אפילו בשינוי החוזר קנו הבעלים [לע"ד טעות הדפוס יש כאן וצ"ל קנה הגזלן וכן נראה שטחיות הענין] השבח וכדמסיק ונראה דה"ה אם אין בו שינוי כלל כגון גזלה כשהיא מעוברת או טעונה בגיזה ונשתהא ביד הגזלן ונתרבה עליו הגיזה או הולד אעפ"י שהוציאו מידו בעודה טעונה או מעוברת משלם לו העודף כשיעור שנשבח בידו ועמ"ש בסי' שס"ג ס"ה עכ"ל ועיין (בסי' שס"ה ס"ק י"ג) בסמ"ע הכפיל דין זה וכתב ג"כ בהדי' כן עש"ה וכן שילש רבינו הסמ"ע דין זה (בסי' שנ"ד סק"ב) משלם כשעת הגניבה פי' אם היתה טעונה קצת בשעת גניבה ונשתהא ביד הגנב עד שנתרבה בגיזה ובולדה וצ"ל דהרמב"ם מחלק דכל שעדיין לא גזזה וילדה דאז הבהמה עם הגיזה והולד צריך להחזיר להנגנב והנגנב צריך ליתן להגנב דמי השבח שנשבח ביד הגנב ואם כל הגיזה נתגדל מיום שבא ליד גנב צריך לשלם לגנב כל השבח בדמים ואם כבר ילדה אצל הגנב אזי מחזיק הגנב גם בפרה אגב ולדה והיא נותן דמי השבח כמו שהי' בשעת הגניבה להנגנב עכ"ל. והנה מ"ש הסמ"ע בשיטת הרמב"ם ז"ל דבילדה קנה הגנב גם לגוף הפרה הוא כשיטת הטור בשיטת הרמב"ם וחלקו עליו בזה אבל מ"ש הסמ"ע בשיטת הרמב"ם ג"כ הדין הזה דבגזל מעוברת ולא ילדה עדיין ג"כ משלם הנגזל השבח להגזלן מה שנשכחה הולד מן שעת הגזילה עד שעת החזרה להבעלים לא מצאתי חולק עליו בזה והרי סובר הסמ"ע גם לשיטת הרמב"ם הדין כן:
ולאחר העיון נראה דלהרמב"ם פשיטא הדין הזה יותר דהא הואיל דסובר דלידה וגיזה לא מיחשב שינוי ואפ"ה סובר דאם הוא לאחר יאוש קונה הגזלן השבח שנשבח אחר היאוש אפילו הוא שבחא דממילא א"כ ה"ה כי לא ילדה עדיין ג"כ קונה השבח אם נשבח לאחר היאוש אבל לשיטת הרא"ש ודעמי' דס"ל דלידה וגיזה מיחשב שינוי א"כ י"ל דלא קנה הגזלן השבח אם לא הוה שינוי וא"כ בגזל מעוברת והחזירה להנגזל בעודה מעוברת דלא הי' שינוי כלל לא קנה הגזלן השבח שנשבחה מן שעת גזילה עד שעת החזרה להנגזל ואח"כ מצאתי בש"ג ר"פ הגוזל קמאי סוף אות א' שכתב ג"כ סברא זו לחלק בין שיטת הרמב"ם לשיטת הרא"ש יעוש"ה וא"כ אולי זה הי' טעמו של התורי"ד ז"ל הואיל דסובר כשיטת הרא"ש דלידה וגיזה מיחשב שינוי ונתעברה נמי מיחשב שינוי ומש"ה ס"ל דבגזלה מעוברת והחזירה להנגזל עודה מעוברת ל"ק הגזלן כלל להשבח שהושבתה מאילי' במשך הזמן שהיתה ברשות הגזלן והסמ"ע (בסי' שנ"ד סק"ב) שכתב כן בשיטת הרמב"ם מובן שפיר מיהא מ"ש (בסי' שס"ב ושס"ג) דשם כתב זה לשיטת הרא"ש דהגזלן קונה השבח בלי שום שינוי כלל והיינו ע"כ משום תקנת השבים בלחוד ואפילו כי ליכא שינוי כלל והוא דלא כדברי התורי"ד ז"ל ולא אדע מניין לרבינו הסמ"ע לפרש כן בשיטת הרא"ש ז"ל דילמא שיטת הרא"ש הוא ג"כ כשיטת התורי"ד הנ"ל ולא הי' לפני רבינו הסמ"ע הספר התורי"ד הנ"ל הנדפס מחדש וצ"ע לדינא. ועיין בש"כ (סי' שנ"ד סק"ד) וז"ל ולפ"ז מ"ש הטור דהראב"ד והרא"ש פליגי אהרמב"ם אינו אלא במה דס"ל דלידה וגיזה לא הוי שינוי וכן נראה להדיא ברי"ו נל"א ח"ד אבל במה דס"ל דביאוש אפילו בלא שינוי קונה השבח דממילא ובלא יאוש ל"ק לא אשכחן דפליגי עליו ואדרבה בהשגות הראב"ד כו' ע"ש והנה גם דעת הש"כ נוטה כן גם לשיטת הרא"ש דאפילו בלא שינוי קינה הגזלן השבח דממילא ורק דבעינן יאוש וכשיטת הרמב"ם ובטור סי' שנ"ד מבואר בהדי' דל"ק השבח כל דלא הי' שינוי שכתב וז"ל ולא עוד אלא אפילו תבעום הבעלים בעוד הפרה והרחל טעונות כל השבח של הגזלן היכא דגנבה ריקנית ונתעברה הפרה ונטענה הרחל אצלו עכ"ל הרי דוקא כשנטענה אצל הגזלן אבל בגזלה מעוברת וטעונה ולא ילדה וגוזה עדיין ומחזירה להנגזל דלא קנה הגזלן השבח שנשבחה אצלו משעת גזילה עד שעת החזרה להנגזל ולע"ד גם מדברי הרא"ש ז"ל מוכח דלא ס"ל כלל האי חילוקא בין לפני יאוש בין לאחר יאוש לענין שבח מהא שכ' הרא"ש בסוגיין (על דף צ"ו ע"א) אמר רבא גזל והשביח ומכר כו' ז"ל בין שבח פיטום בין שבח לידה וגיזה דלא תימא דוקא את הגזלן זיכו בשבח משום תקנת השבים עכ"ל והלא האי דגזל והשביח ומכר ע"כ מיירי שלא נתייאשו הבעלים דאל"כ הלא קנה הלוקח גם גוף החפץ ביאוש וש"ר וא"כ הואיל דמיירי לפני יאוש א"כ אם נימא דלא זכה הגזלן בהשבח אא"כ נשבח לאחר יאוש הי"ל להרא"ש ז"ל לומר דאשמועינן רבא דהלוקח קנה להשבח אע"ג דלא נתייאשו הבעלים דבכה"ג הגזלן לא זכה השבח דלא תימא דפשיטא דהלוקח לא זכה ג"כ בהשבח וקמ"ל דאע"ג דהגזלן לא זכה הואיל דלא נתייאשו הבעלים אבל הלוקח זכה מוכח מזה דהגזלן זכה בהשבח אפילו שלא נתייאשו הבעלים כלל והוצרך לומר הרבותא דזכה הלוקח בהשבח אע"ג דלא שייך בי' תקנת השבים. ועוד שהרי הטור בח"מ (סי' שס"ב) כ' בהדי' במד"א שהשבח של גזלן בגיזה וולדות ופיטום שע"י הוצאה אבל אם נתייקרה או נתפטמה מאילי' כל זמן שלא נשתנית השבח של נגזל וצריך להחזירה כמו שהוא אפילו נתייאשו הבעלים קודם שנתייקרה או שנתפטמה הוי של נגזל עכ"ל ומבואר בהדי' דס"ל להטור דכל דליכא שינוי ל"ק הגזלן השבח אפילו אם הוא לאחר יאוש ונוכל לומר דהטור הולך בזה לשיטתו שכ' (בסי' שנ"ד) בגזל פרה ריקנית ונתעברה אצל הגזלן כו' ודוקא נטענה ונתעברה אצל הגזלן שבא דבר חדש אבל ל בנתפטמה וי"ל עוד בזה:
ועיי"ש בב"ח סק"א שכ' מיהו בגנב מעוברת וטעונה ובאו הבעלים ותבעום בעודה מעוברת וטעונה מקמי שילדה וגזזה חייב להחזיר גוף הבהמה כיון דליכא הכא שינוי ולא קנאה כלל והבעלים נוטלין הבהמה כמו שהוא דברשותי' אשבח עכ"ל וביש"ש בפרקין (סי' ד') דעתו דאפילו נתפטמה ונתייקרה קנה הגזלן השבח כל שהי' לאחר יאוש ועיין (סי' וי"ו) מ"ש עוד בזה ועיין בש"כ (סי' שס"ב סק"ד) דדעתו דלא כשיטת היש"ש לענין נתייקרה ונתפטמה מאילי' ולכאורה דברי הש"כ נראין קצת כסותרין שהרי (בסי' שנ"ד סק"ד) כ' דאפילו בלא נשתנה קונה הגזלן השבח כל שהי' לאחר יאוש ואלו בנתייקרה ונתפטמה מאילי' ל"ק השבח אפילו לאחר יאוש ואולי יש לחלק ולומר דכוונת הש"כ (בסי' שנ"ד סק"ד) הוא על גזל מעוברת והחזירה מעוברת דקונה השבח שגדל העובר במעי אמה ברשות הגזלן עדיף יותר מנתפטמה ומכ"ש מנתייקרה משים דהעובר גדל בכמות עדיף יותר וצ"ע בזה. והנה מצאנו חבר להטור והב"ח רבינו הקדמון התורי"ד ז"ל וא"כ צ"ע לדינא בזה:
ג והנה בדין השני' שכ' התורי"ד ז"ל שאין לומר בצמר שבח שע"ג גזילה דגזלן הוי שאעפ"י שגילה ריקנית ונטענה אצלו א"א שלא היו שרשי הגיזה על הרחל בשעה שגזלה כו'. הנה לענ"ד י"ל בזה כי מלבד אשר כל הפוסקים הביאו לשני הדינים אלו ושוה רחל ונטענה לפרה ונתעברה. ועיין ברמב"ם (ע"ב מהל' גזילה) וברא"ש וטוש"ע והמפרשים כולם הביאו שני הדינים אלו בשוה דבגזל רחל ונטענה דקנה השבת כמו בפרה ונתעברה:
ולכאורה י"ל כי מדברי הרמב"ם אין ראי' להיפוך לפי האמור לעיל דלהרמב"ם דלידה וגיזה לא מיחשב שינוי ואפ"ה קנה הגזלן השבח ה"ה לגזל פרה מעוברת והחזירה עודה מעוברת וא"כ ה"ה גזל רחל נטענה אצלו וכמש"ל. מיהא הטור ס"ל דגזל פרה מעוברת והחזירה מעוברת לא קנה הגזלן כלל להשבח שנשבח אצלו ורק בגזל פרה ונתעברה אצלו הוא דקנה הגזלן להשבח אפילו החזירה מעוברת משום דזה שנתעברה הוי ג"כ שינוי ואפ"ה כ' הטור דגזל רחל ונטענה אצלו קנה הגזלן להשבח אפילו החזירה כשהיא טעונה וא"כ ע"כ דשוה רחל ונטענה לפרה ונתעברה וע"כ צ"ל דלא ס"ל להטור האי סברא של התורי"ד שא"א שלא היו שרשי הגיזה על הרחל בשעה שגזלה רק דאמרינן דזה שהיו שרשי הגיזה הוי כמאן דליתא כלל וזה שנתגדל הצמר הוי דבר חדש בא לעולם ופליגי בזה הטור והתורי"ד הנ"ל:
אולם מה שי"ל לפ"ד התורי"ד הנ"ל דא"כ בסיפא דמתני' דקתני גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגזילה וא"כ נימא דהא דקתני גבי פרה וילדה הוא הואיל דבסיפא רחל ונטענה אצלו וגזזה דבעינן דיקא גזזה דטעונה בלחוד לא מהני מה שנטענה הואיל דלא בא דבר חדש דשרשי הצמר היו על הרחל בשעה שגזלה וא"כ דוקא גזזה הוא דקנה להצמר ואפילו אם נטענה אצל הגזלן ג"כ בעינן דוקא גזזה ונקיט התנא פרה ונתעברה וילדה הואיל דבצמר בעינן דוקא גזזה נקיט נמי גבי פרה ילדה אבל לעולם דבפרה ונתעברה ברשות הגזלן אפילו כי לא ילדה נמי קנה הגזלן ומשלם כשעת הגזילה ולמה הוצרך הש"ס לשנויי איידי דנקיט רישא ילדה נקיט נמי סיפא ילדה. אם לא שנימא דניחא יותר לשנויי דנקיט ילדה בסיפא איידי דנקיט ברישא ילדה ממה דנישני דנקיט ילדה אגב גזזה וי"ל בזה:
והנה אף לדברי התורי"ד הנ"ל דס"ל דרחל ונטענה אצל הגזלן לא קנה הגזלן להצמר אם לא גזזה משום דהוי כאלו גזל פרה מעוברת ולא ילדה עדיין ומחזירה להנגזל דלא קנה הגזלן להשבח שהשביח הילד במעי אמו וה"נ בשעה שגזל להרחל כבר היו שרשי הצמר בשעה שגילה נלע"ד די"ל דאם גזז הגזלן הצמר שגדל ברשות הגזלן ואח"כ נטענה עוד הפעם אז הצמר מן הטעינה השני' אף שעדיין לא נגזז ג"כ זכה בה הגזלן. ואמינא טעמא דמסתבר בזה עפ"י מה דאיתא במס' נזיר (דף ל"ט ע"א) איבעי' להו האי מזיא מלתחת רבי אי מלעיל למאי נ"מ כי' ת"ש מסקרתא דרפי עמרא מלתחת כו' ש"מ מלתחת רבי ש"מ יעיין ברש"י ותוס' מה שפירשו בזה. וא"כ חזינן דצמר גדל מלתחת שהרי הש"ס הביא ראי' ממסקרתא דהיינו שסוקרין העשירי לשם מעשר. וא"כ כשגזל רחל גזוזה ואף דנשתייר שרשי הגיזה על הרחל בשעה שגילה הרי כשגדל הצמר גדל מלתחת וא"כ אותן השרשים שהיו סמיך להעור כשגדלו עלו למעלה וא"כ כשכבר גדל הצמר אצל הגזלן א"כ אם גיזה ואח"כ נתגדלו הצמר עוד הפעם א"כ הרי הצמר הזה שגדל שנית לא הי' ממנו כלל בשעת גזילה שהרי השרשי הצמר שהיו בשעת גזילה עלו וגדלו למעלה והרי כבר גזזום אז ועתה הוא צמר חדש לגמרי וא"כ י"ל דאפילו לשיטת התורי"ד הנ"ל מ"מ בפעם שני' הוי צמר חדש שלא הי' בשעת גדלה ממנו כלום:
אולם י"ל עוד בזה כי לכאורה גוף סברת התורי"ד אינו מובן כלל דניהא דעדיין נשאר שרשי הצמר מ"מ הלא השרשין הללו גדלו למעלה ומה שעתה בשעת גזיזה הוא סמוך להעור זה היא דבר חדש לגמרי ולא דמי לגזל בהמה מעוברת והחזירה להנגזל כשעודה מעוברת דאף שגדל הילד בתוך מעי' כשהי' ברשות הגזלן דאין להגזלן שים זכות בה לסברת התורי"ד הנ"ל התם שאני כי לא ניכר כלל שום דבר חדש מה שנתגדל ברשות הגזלן ומש"ה סובר התורי"ד דלא זכה הגזלן בהשבח הזה אבל בגזל רחל ונטענה אצל הגזלן והחזירה כשהיא טעונה דסובר התורי"ד הואיל דהשרשין של הגמר היו בשעת הגזילה סמיך להעור מ"מ כשגדל הצמר הרי ניכר עתה שהעליונים של הצמר זה הוא מהשרשים שהיו בשעת גזילה והצמר שהוא למטה אצל העור זה הוא צמר חדש וא"כ היל"ל דחולקים בהצמר ה"ה דעליונים של הצמר שייכים להנגזל כיון שהיו בשעת הגזילה והתחתונים שהיו סמוך להעור זה הוא של הגזלן וחילוק גדול יש בין גזל רחל ונטענה לגזל פרה מעוברת ולעד"נ דזה הוא הטעם והסברא של הטור ז"ל לחלק כן שהרי בגזל פרה מעוברת והחזירה מעוברת אף דהי' נשבח הילד ונתגדל ברשות הגזלן סובר הטור דאין להגזלן שום זכי' בזה וכמ"ש בסי' שנ"ד הבאתיו לעיל ואלו בגזל רחל ונטענה אצלו והחזירה כשהיא טעונה סובר הטור דקנה הגזלן הצמר שגדל ברשותו ואע"ג דבשעת גזילה כבר היו אז השרשי הצמר וכמ"ש התורי"ד יצרכינן לומר דהטור מחלק כן משום דהשרשי הצמר עלו למעלה ומה שגדל הצמר היא דבר חדש לגמרי ודומה לפרה ריקנית ונתעברה ברשות הגזלן:
אולם לפ"ז היל"ל לשיטת הטור דבגזל רחל ונטענה ביד הגזלן דקנה הגזלן הצמר ומשלם לו הנגזל בעד הצמר דנימא דינכה לו בעד דמי השרשים שהרי זה הי' בשעת הגזילה ג"כ והטור סתם בזה ומשמע דמשלם הנגזל בעד כל הצמר. מיהא לאחר העיון א"ש דמשלם לו הכל שהרי משלם לו מה ששוה הצמר הזה שהוא עתה למכרו שיגזזנו הלוקח וא"כ הלוקח שיגוזנו יניח ג"כ השרשים מחוברים סמיך להעור וא"כ הרי אינו משלם להגזלן רק מה שגדל דבעד השרשים שגדלו ועלו למעלה יניח לו השרשים מחוברים ג"כ. ואולי י"ל בטעמו של התורי"ד דלא אמרינן דשבח שע"ג הגדלה היא להגזלן אלא דוקא אם השבח היא דבר נפרד משא"כ אם לא הוי דבר נפרד לא קנה הגזלן שבח שע"ג הגזילה ומש"ה כל הצמר הוא של הנגזל וא"כ תו יש להסתפק ולומר דהואיל דכל הצמר שע"ג הגדלה הוא של הנגזל כיון דלא הוי דבר נפרד רק השרשים אלו שהיו בשעת הגדלה עם מה שגדל אח"כ היא הכל ביחד א"כ תו י"ל דאפילו אם נגזז פעם אחר ואח"כ גדל עוד הפעם ברשות הגזלן ג"כ ל"ק הגזלן הצמר המחובר משום דנשארו השרשים אחר הגזיזה הראשונה והשרשים אלו הם של הנגזל וי"ל הרבה בזה מיהא אם נימא דהיכא דגז"ה קנה להגוף הרחל ג"כ וכשיטת הרא"ש ולדעת הטור (סי' שנ"ד) גם דעת הרמב"ם הוא כן א"כ אין נ"מ על הצמר שגדל ברשות הגזלן אחר שגזזה כבר פעם אחד דהא כשגזזה ואפילו אם נגזזה שלא ע"י הגזלן ג"כ הוי שינוי וקנה, גם הרחל וא"כ פשיטא דמה שגדל הצמר אח"כ עוד הפעם דהוא של הגזלן כי קנה גם הרחל בהשינוי וי"ל בזה:
(ד) עוד כ' התורי"ד וז"ל ומש"ה כדבעי רב אשי לר"ש אם יכול לסלקו בזוזי ואם לאו וליכא למיבעי לר' יהודה דלר"ז כולי' דנגזל הוי ולר"פ דאמר כולי' דגזלן הוי וקנאו הו"ל כאדם שקונה עובר הפרה במעי אמי שהוא שלו ולכשיוולד לוקח המוכר יכול לסלקו בזוזי [דברים הללי אינם מובנים פי' המלות ונלע"ד דט"ס דמוכח יש כאן וכצ"ל ולכשיוולד הוא של הלוקח ואין המוכר יכול לסלקו בזוזי] ואעפ"י שקנאו בתוך זמן עיבורי ונגמר בבית המוכר היא של הלוקח כילו ה"נ הגזלן אם נתעברה אצלו קנה העובר ואעפ"י שבא הנגזל ילקח פרתו מעוברת ממנו ונגמר העיבור אצלו וילדה אצלו דגזלן היי כולי' דקנאו בשעה שנוצר אצלו וכל מה דגדל ומשבח דגזלן הוי ואין יכול לסלקו בזוזי ואם גזילה מעוברת מזמן מיעט ושהתה אצלו עד סמוך ללידתה ובא הנגזל ולקח פרתו מעוברת וילדה בביתו כל העובר היא של נגזל כו' יעו"ש. והנה לא זכיתי להבין דברי קדשו ז"ל במ"ש דאם נתעברה ברשות הגזלן וילדה אחר שהחזירה להנגזל דכל הולד הוא של הגזלן כו' ולא, אדע מנין לו לרבינו ז"ל זה וכי לא מצאנו לו חבר ואדרבא מבואר דשמין השבח שע"ג הגזילה ימשלם לו הנגזל השבח הזה בדמים וכמבואר ברמב"ם (בפ"ב מהל' גזילה בהדי' בה"ב) ואף לשיטת הראב"ד בהשגות שם דסובר דנוטל השבח עצמו ודוקא אמרו שלשה שמין להם השבח אבל לא גזלן וכן נראה שיטת התוס' בסוגיין בד"ה לר"ש וז"ל לא בעי לר"י כיון דמתקנת השבים מוקמי לה כולה שבחא ביד גזלן פשיטא דמטפי' שקיל עכ"ל ועיין בשמ"ק בסוגיין ועיין בלח"מ שם מ"מ להסוברים דנוטל גוף השבח היינו דוקא מה שנשבח כל זמן שהי' ביד הגזלן אבל לא מה שהוסיף בהשבח ברשות הנגזל לאחר שהחזירה הגזלן להנגזל זה לא שמעינן דיהי' התוספת השבח ג"כ שייך להגזלן. ורק דתוספת השבח שנשבח ברשות הנגזל בודאי הוא של הנגזל ודי שנאמר דהם כשותפים בגוף החפץ ויש להגזלן זכות בגוף החפץ אבל לא בתוספת השבח שניתוסף ברשות הנגזל לאחר החזרה לרשותו שיהי' כולו של הגזלן:
וגם הדמיון שמדמה לה רבינו הקדמון ז"ל ללוקח שלקח העובר דאף מה שנגמר אח"כ בבית המוכר ג"כ הוא של הלוקח וה"ה הכא בגזלן. זה לא זכיתי להבין כלל דבשלמא בלוקח שקנה העובר בדמים או אפילו אם נתנה לו במתנה בק"ס וכדומה באופן דקנה הלוקח להעובר הלא הי' המכירה והנתינה באופן שיהי' לו זכות בהאם עד שיוגמר הולד כי לא מכר לו העובר שיקחוהו עכשיו ירק שיקנהו עכשיו ויש לו הזכות שיהי' העובר במעי הבהמה עד שיוגמר הולד דאל"כ לא חל המכירה כלל ועיין בחו"מ (סי' ר"ט ס"ד) ואפילו אם נימא דאם מקנה העובר תיכף כמו שהוא עכשיו מהני הקנין הואיל דזה מיקרי דשב"ל ועיין בנתה"מ (סי' ר"ט סק"ב) האריך בזה ובמקנה קידושין (דף ס"ב) שם והארכתי בזה במק"א. מ"מ הלא כשמכר להלוקח העובר מכר לו גם הפרה לזה שיהי' לו הזכות שיוגמר בה הולד ומש"ה כל הולד הוא של הלוקח אבל בגזלן דבאמת הנגזל לא הקנה לו כלל העובר רק דמטעם תקנה הוא שלו או דנימא דמיחשב כשינוי וזכה בהעובר בולד ולא בהפרה וכבר האריכו בזה. אולם זה דוקא כל מה שגדל בהיותו ברשות הגזלן אבל לא מה שניתוסף בגידולו של הולד אחר שהחזירה להנגזל ואפילו אם נדחוק ולומר דמפני תקנת השבים זכה בגוף הילד או שקנה גוף הולד. וניהא דיש רשות להנגזל לשחוט הפרה וליתן לו העובר מ"מ כל זמן שלא שחטה להפרה ונגמר העובר ברשות הנגזל זכה הגזלן בכל העובר מ"מ אין הדמיון ללוקח שוה כ"כ והרבה י"ל עוד בזה:
[יח]
א שם תנן גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה כו' ילדה אין לא ילדה לא כו' א"ל ר"פ ה"ה אפילו לא ילדה נמי כשעת הגזילה הוא דמשלם כו'. וכתב הרא"ש בר"פ בסוף מתני' וז"ל גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה כו' ואי תיקשי לך למאי דפרישנא דברישא נמי משלם כשעת הגזילה סיפא מאי קמ"ל השתא מעוברת וילדה טעונה וגזזה משלם כשעת הגדלה ריקנית ונתעברה וילדה ונטענה וגזזה כ"ש תריץ דלר"ז אצטריך לאשמועינן ילדה אין לא ילדה לא דשבח דע"ג גזילה דנגזל הוי ולר"פ את לאשמועינן דעיבור הולד וטעינת הגיזה הוי שינוי כמו הלידה והגיזה והו"ל למתני לא ילדה אלא אגב דתנא רישא ילדה תנא נמי סיפא ילדה עכ"ל. והנה מבואר שיטת הרא"ש דס"ל דריקנית ונתעברה מיחשב שינוי אף שלא ילדה עדיין. אולם דעת הבעה"מ בסוגיין בד"ה ר"י אומר כ' שם ילדה דוקא מיחשב שינוי אבל נתעברה לא מיחשב שינוי לקנות הפרה אע"ג דבעה"מ סובר דלידה וגיזה מיחשב שינוי לקנות גם הפרה והרחל מ"מ סובר דנתעברה ונטענה לא מיחשב שינוי לקנות הפרה והרחל ורק דקונה להולד והגיזה אבל גוף הפרה לא קנה בזה שנתעברה. ולכאורה י"ל דמה פריך הש"ס מסיפא דמתני' לר"פ דקתני גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה דל"ל ילדה כו' ונימא דאתא לאשמועינן ילדה דקנה ג"כ גוף הפרה דנתעברה בלבד לא מיחשב שינוי לקנות גוף הפרה אבל כי ילדה ג"כ מיחשב שינוי גם להפרה. אולם באמת א"ש להבעה"מ דסובר דנתעברה לא מיחשב שינוי לקנות הפרה גופי' ג"כ א"כ אף כי ילדה ג"כ לא מיחשב שינוי לקנות הפרה דעדיף גזל פרה מעוברת וילדה דמיחשב שינוי גמור הואיל דהוי שינוי שאינו חוור דאי תתעבר עוד הפעם פנים חדשות הוי אבל כי גזל פרה ריקנית ונתעברה ברשות הגזלן דלא הוי זה שינוי משום דהוי שינוי החוזר לכשתלד והלידה בודאי דלא הוי שינוי שהרי חזרה לקדמותה לכמו שהיתה בשעה שגזלה שהיתה ריקנית וכ"כ היש"ש בפרקין (סי' ד') ועיין בדרישה (סי' שנ"ד) שכ' דגם הטור שם סובר כהרא"ש ועיין פתח הבית דיני יאוש וש"ר (ענף כ"ד) שכ' דמלשון הטור (ר"ס שנ"ד) משמע קצת כשיטת הבעה"מ ז"ל. ולעיל בפרקין [אוי"ו אק"א] הבאתי קושית הלח"מ על הראב"ד דסובר ג"כ דלידה הוי שינוי כמו שהקשיתי כאן לשיטת הבעה"מ דסובר ג"כ בזה כשיטת הראב"ד והלח"מ מתרץ דנתעברה ג"כ הוי שינוי ובארתי שם קצת דברי הלח"מ ועיין בשעה"מ (פ"ב מהל' גזילה) שמתרץ קושית הלח"מ עפי"ד היש"ש כמו שתירצתי כאן הקושיא הנ"ל:
ב ולכאורה דברי בעה"מ ז"ל אינם מובנים דהא הואיל דסובר דלידה וגיזה מיחשב שינוי גמור לקנות גם גוף הפרה והרחל ומש"ה אי גזל פרה מעוברת וילדה מיחשב שינוי גמור א"כ כי גזל ריקנית ונתעברה וילדה ניהא דמה שנתעברה לא מיחשב שינוי א"כ הו"ל כמו גולה מעוברת מבית הנגזל וליחשב תו הלידה שינוי. ולכאורה הי' אפשר לומר סברא חדשה בזה והוא דריקנית ונתעברה לא מיחשב זה שינוי מה שנתעברה משום דהוי שינוי החוזר ורק כשילדה אח"כ אז הוא דהוי שינוי הלידה משום דכשנתעברה בבית הגזלן ולא מיחשב זה שינוי הואיל דהוי שינוי החוזר א"כ הוי כמו גזלה מעוברת וא"כ מיחשב תו הלידה שינוי ויהי' נ"מ לדינא דהא הרא"ש סובר דשינוי קונה למפרע וא"כ א"צ לשלם אלא כמו שהי' שוה בשעת גזילה ולא כמו שהי' שוה רגע קודם השינוי היינו קודם הלידה וזה יהי' דוקא בגזל פרה מעוברת וילדה, אבל בגזל ריקנית ונתעברה וילדה דבאמת זה שנתעברה לא מיחשב שינוי דהוי שינוי החוזר והלידה ג"כ לא הוי שינוי כיון דבהלידה היא חוזרת לקדמותה ולא קנה בהלידה ג"כ ורק דאנו רוצים לומר דהואיל דזה שנתעברה לא מיחשב שינוי הואיל דהוי שינוי החוזר וא"כ הוי כאלו נתעברה ברשות הנגזל והגזלן גזלה כשהיא מעוברת ונימא דהלידה מיחשב שינוי א"כ לא נוכל לומר דישלם כשעת הגזילה דהיינו כמה הי' שוה קודם שנתעברה א"כ דנחשב משעת הגזילה א"כ לא הוי תו שינוי הואיל דגזלה ריקנית ועכשיו היא ריקנית וא"כ הואיל דלא נוכל לומר דמשלם כשעת הגזילה תו אמרינן דצריך לשלם כמה הי' שוה רגע קודם הלידה דלא נוכל לומר דמשלם כמה הי' שוה מיד אחר שנתעברה דהא אז לא הוי לא שעת הגזילה ולא שעת השינוי ויהי' הדין בכה"ג דמשלם כמה הי' שוה רגע קודם הלידה אף להסוברים דשינוי קונה למפרע כן הי' נראה לכאורה. אולם לפ"ז תיקשי דמה פריך לר"פ מסיפא דמתני' גזל פרה ונתעברה וילדה ל"ל ילדה הלא צ"ל ילדה דוקא דבנתעברה לבד לא הוי שינוי הואיל דהוי שינוי החוזר אבל כי ילדה הוי שינוי דהוי כאלו נתעברה ברשות הנגזל ובשעת שינוי הוי כאלו גזלה אז וקני' בשינוי דלידה וכמש"ל. ונראה להוסיף ולהסביר עוד יותר עפי"ד הנתה"מ (בסי' ל"ד סק"ה) דבשעת השינוי נעשה גזלן מחדש והאריך בזה יעוש"ה ועיין לעיל (על דף ס"ה ע"א) [אוט"ז אק"ב] הבאתי הרבה ראשונים הסוברים דנעשה גנב מחדש גם בלא עשה מעשה מחדש עייש"ה מ"ש בזה וי"ל בזה:
ועוד באמת כל הראשונים ז"ל לא ס"ל כן הרא"ש כ' בהדי' דנתעברה בלחוד הוי שינוי גמור והרז"ה ז"ל בודאי דלא ס"ל כן שהרי כתב בהדי' דאפילו גזל ריקנית ונתעברה וילדה דל"ק לגוף הפרה כלל. וא"כ י"ל באמת לשיטת הבעה"מ דמ"ט לא נימא דהוי כאלו נתעברה ברשות הנגזל הואיל דנתעברה לא מיחשב שינוי ותהי' הלידה שינוי:
והנלע"ד לתרץ זה והוא דניהא דשינוי קונה הלא שינוי לבד לא הוי קנין בשום מקום ורק היכא דגזלה מעיקרא או כי איכא אח"כ שינוי אמרינן דא"צ להחזיר וילפינן לה מקרא דאשר גזל ובעינן שיהי' השינוי מן שעת הגזילה דהיינו שיהי' בהשינוי נשתנה מכפי שהי' בשעת הגזילה משא"כ אם אין השינוי מכפי שהי' בשעת הגזילה אף שהי' שינוי מכפי שהי' אח"כ דהיינו אח"ז הגזילה זה לא מיקרי שינוי דעיקר אנו דנין אם הי' שינוי מן מה שהי' בשעת הגזילה והיינו בשעת הוצאה מרשות הנגזל וא"כ בגזלה ריקנית הרי הוציאה מרשות בעלים כשהיא ריקנית ואח"כ נתעברה וילדה לא מיחשב הלידה שינוי שהרי לא נשתנה עתה מן מה שהי' אז בשעה שגזלה והוציאה מרשות הבעלים כנלע"ד נכון בסברא ובטעמא. כנלע"ד ליישב לשיטת הנתה"מ דס"ל דבשעת השינוי נעשה גזלן מחדש מ"מ בעינן דוקא שיהי' השינוי מן מה שהי' אז בשעת גזילה הראשונה שהוציאה או מרשות הנגזל. אבל להקצה"ח בפשיטות א"ש דבשעת השינוי לא נעשה גזלן מחדש וא"כ עיקר נעשה גזלן בשעת גזילה הראשונה שהוציאה מרשות בעלים וא"כ לא נשתנה עחה בשעת הלידה ממה שהי' אז בשעת גזילה ודו"ק היטב בזה:
ג אח"כ ראיתי בקצה"ח (סי' ש"ס סק"ד) בהא דאמרינן לקמן (דף צ"ו ע"ב) אר"פ האי מאן דגזל נסכא ועבדי' זוזי ל"ק מ"ט הדר עביד להו נסכא זוזי ועבדי' נסכא קני כו' וחקר הקצה"ח בגזל נסכא ועבדי' זוזי והדר עביד להו נסכא, מי הוי שינוי הא דעבדי' נסכא מזוזי שהי' קודם או כיון דמעיקרא גזל נסכא והשתא נמי נסכא הו"ל כעין שגזל אעפ"י דבאמצע הוי זוזי כיון דל"ק בזוזי בחר נסכא דהי"ל שינוי החוזר וקא פשיט לה מהאי סוגי' דידן דבכה"ג הי"ל שינוי וקונה וראי' מדכתבו התוס' כאן ד"ה בשבח דלר"ז גזל פרה ריקנית ונתעברה לא הוי שינוי מה דהוי גופא סריקא והשתא גופא מלי' לפי שהוא שינוי החוזר לברייתו אלא כשגזל פרה מעוברת וילדה הוי שינוי שאינו חוזר דמעיקרא גופא מלי' והשתא גופא סריקא ותנן שם בסיפא גזל פרה ונתעברה וילדה משלם כשעת הגדלה ופי' התוס' ובעה"מ דהוי שינוי לגוף הפרה ע"ש בשיטתם וא"כ מוכח דאע"ג דהוי מעיקרא פרה סריקא והשתא פרה סריקא אפ"ה הוי שינוי מה שנשתנה שהי' כיני וביני גופא מלי' והשתא סריקא ועיין בטור (סי' שנ"ד) וא"כ ה"נ הי"ל שינוי במה דהי"ל ביני וביני זוזי והשתא נסכא וקני לה עכ"ל והנה דברי הקצה"ח הם מוכרחין לכאורה ונהניתי שכוונתי לדעתו בעיקר הסברא הנ"ל. אלא שמ"ש הקצה"ח תיקשי לשיטת הבעה"מ מה שהקשיתי דהא סובר דלידה הוי שינוי לגוף הפרה ג"כ ואלו בגזל פרה ריקנית ונתעברה וילדה סובר הבעה"מ והיש"ש דל"ק רק הולד אבל גוף הפרה ל"ק וכמש"ל והלא לר"ז מוכח כן לפי סברת התוס' הנ"ל דסובר דאף דמה שנתעברה לא הוי שינוי משום דהוי שינוי החוזר אפ"ה בגזלה ריקנית ונתעברה וילדה הוי שינוי גמור וע"כ דמחשבינן השינוי ממה שהי' מעוברת ולא בעינן דוקא שיהי' השינוי מן שעת הגזילה וקשה לשי' הבעה"מ והיש"ש מה שהקשיתי:
אולם ביאור הדבר נלע"ד עפימ"ש היש"ש דהסיפא לא מיירי רק בקנין הולד ולא בגוף הפרה וא"כ גם לר"ז יתפרש כן דאם השבח הוא עדיין ע"ג הגזילה כגון גזל ריקנית ונתעברה ל"ק גם להולד וכשגזל ריקנית ונתעברה וילדה קנה הגזלן להולד אבל לגוף הפרה ל"ק כלל משום דזה לא מיקרי שינוי לגוף הפרה ומשום האי סברא שכתבתי דשינוי לא מיקרי אלא שנשתנה ממה שהי' בשעת הגזילה כן הי' נראה לפרש לשיטת הבעה"מ. אולם לשון התוס' בשם הר"ת מורה לכאורה דמיקרי שינוי גמור גם לגוף הפרה אולם עיינתי היטב ביש"ש (בסי' ד') ראיתי שם דגם לר"ת אינו קונה גוף הפרה אלא השבח א"כ בשבת שע"ג גזילה פשיטא דל"ק גוף הבהמה ואף היכא דילדה לא נ"ל דקני גוף הבהמה אף דקנה הולד והגיזה בשינוי גמור מ"מ לגבי פרה הוי שינוי החוזר לברייתו דפרה ריקנית גזל והשתא היא ריקנית כבראשונה ושינוי דולד או דגיזה הוא דבר הנפרד ממנה לגמרי ליכא סברא דמהני לגבי פרה כו' ע"ש וא"כ סובר היש"ש דגם לשיטת הר"ת בתוס' קאי הסוגי' רק לענין הולד אבל לא לגוף הפרה וא"כ שפיר אמרינן להאי סברא דלא מיחשב שינוי אלא א"כ נשתנה ממה שהי' בשעת גזילה ולא משגחינן במה שנשתנה ממה שהי' אחר הגזילה וכמש"ל וא"כ בגזל נסכא ועבדי' זוזי והדר עביד לי' נסכא לא מיחשב שינוי שהרי בגזל פרה ריקנית ונתעברה וילדה לא מיחשב שינוי לקנות גוף הפרה ומכ"ש דלא מיחשב זה שינוי מה דעבדי' אח"כ נסכא ומשום דבעינן דוקא השינוי מן מה שהי' אז בשעת הגזילה. ונראה לכאורה להוכיח כן בפשיטות שהרי הש"ס קאמר שם דרגיל נסכא ועבדי' זוזי ל"ק הואיל דהדר עביד לי' נסכא וא"כ הוי שינוי החוזר ואם נימא דאם הדר עביד לי' נסכא יהי' שינוי מעליא א"כ האיך נימא דהוי שינוי החוזר במה דיכול לעשות נסכא הלא אם יעבד ממנו נסכא א"כ יהי' תו שינוי מעליא א"כ האיך שייך לומר דעכשיו לא הוי שינוי הואיל דיכול להחזירו וכשיחזירו יהי' שינוי מעליא. הגם דיש לחלק ולהסביר החילוק מ"מ פשטות הסברא הוא דכל דאמרינן דלא הוי עכשיו שינוי הואיל דיכול להחזירו א"כ מכ"ש דאם החזירו ממש לא מיקרי שינוי וא"כ י"ל דפשיטא דבגזל דבגזל נסכא ועבדי' זוזי והדר עבדי' נסכא דלא מיקרי שיטי כלל ומשום דלא הוה שינוי אלא א"כ נשתנה מן מה שהי' בשעת הגזילה ודו"ק היטב:
[יט]
שם תנן גזל פרה ונתעברה כו' ילדה אין לא ילדה לא כו' כל הסוגי'. הנה כבר מבואר לעיל פלוגתת הראשונים ז"ל אי הלידה חשיב שינוי לקנות גם גוף הפרה או לא והארכתי בזה בסוגיין וראיתי בשטמ"ק שיטה חדשה אשר לא הובא כלל בב"י ובמפרשים עיין בשטמ"ק (על דף צ"ו ע"ב) בד"ה נסכא באה"ד וז"ל אבל שינוי החוזר לברייתו ל"ק וה"מ היכא דליכא תוספת בגזילה גופא איכא לפלוגי בי' דאי איכא תוספת דלא הדרא לברייתו כגון טלה ונעשה איל כו' לעולם קני כדמבואר לקמן ואי הוה תוספת דהדרא לברייתו אית בה תרי אלפי. אנפא קמא היכא דכי הדרא לברייתו ליכא לא תוספת ולא גרעון שנמצא דממילא דכי הדרא וכחשא ליכא גבי גזלן לא תוספת ולא גרעון דההוא בשרא דאדל מיני' לא משתכח הלכך השתא נמי דאיתא ע"ג גזילה חשבינן לי' כמאן דליתי' ול"ק לי' גזלן מדאורייתא וכיון דל"ק לי' גזלן מדאורייתא דינא הוא דהדרה גדלה למרי' והיינו דאמר רשב"א השביח נוטל שבחו מכלל דגופי' דגזילה ברשותי' דנגזל קיימא ואנפא תניינא היכא דכי הדרא גזילה לברייתו איכא תוספת גבי גזלן כגון פרה ריקנית ונתעברה אצלו רחל גזוזה ונטענה אצלו דכי הדרה וילדה איתנהו לוולדות וגיזות הלכך השתא נמי דאיתי' לשבח ע"ג גדלה לא חשבינן לי' כמאן דליתי' אלא שינוי הוא וקני לי' גזלן לגזילה ומשלם כשעת הגזילה וה"מ היכא דתבעי' לי' כדאיתא לשבח ע"ג גזילה דבעי שלוחי לי' כעין הגזילה והיינו דאר"י גזילה אחרת בעיני' אבל היכא דלא תבעי' אלא לבתר דילדה וגזל"ה [נ"ל דט"ס וצ"ל וגזזה] דהדרה גזילה לברייתו הדרה בעיני' וכן הלכה ע"כ בשם הרמ"ה ז"ל:
והנה מחלק הרמ"ה ז"ל בין אם תבעי' הנגזל בעוד השבח הוא על הפרה דהיינו בעודה מעוברת דהואיל דלא יוכל לחזור הפרה קנה ממילא גם להפרה גופי' ג"כ אבל לא בתבעי' כשכבר ילדה. והנה שיטה זו הוא מחולק מהיפוך אל היפוך משיטת הטור בשם הרמב"ם (בסי' שנ"ד) דסובר דכי תבעי' בעודה מעוברת ל"ק הפרה ורק אם תבעי' כשכבר ילדה אז קנה ג"כ לגוף הפרה ומשלם רק דמים יעו"ש ובדרישה:
ולכאורה י"ל לשיטת הרמ"ה ז"ל הנ"ל א"כ דפריך הש"ס ילדה אין לא ילדה לא כו' אלא לר"פ דאמר דגזלן הוא הא מני לא ר"י ולא ר"ש ומשני ה"ה אפילו לא ילדה הלא אם לא ילדה אז קנה גוף הפרה ג"כ וכשכבר ילדה ל"ק גוף הפרה א"כ דעדיף יותר לא ילדה מאלו ילדה. ובמתני' דתני גזל פרה ונתעברה וילדה דמשלם כשעת הגדלה ע"כ נפרש רק על הולד אבל גוף הפרה ל"ק ויהי' הפירוש כמו שמפרשינן ג"כ לשיטת הבעה"מ הבאתיו לעיל בסוגין אבל מה קאמר הש"ס ילדה אין לא ילדה הדרה בעיני' בשלמא לר"ז כו' הלא עדיף יותר כשלא ילדה ממה שילדה מיהא הש"ס קאמר כן רק אליבא דר"ז אבל הרמ"ה כ"כ להלכה לדידן וא"ש. אבל אכתי תיקשי מה דקאמר הש"ס אלא לר"פ דאמר דגזלן הוי הא מני לא ר"י ולא ר"ש והיינו דקשה למה נקיט דוקא ילדה והלא נוכל לומר דהתנא אשמועינן רבותא בילדה דהא עדיף יותר לא ילדה מילדה והו"א דבילדה ל"ק כלל גם להולד ואשמועינן רבותא דגם בילדה קני עכ"פ להולד יעוד י"ל הרבה כזה ויש ליישב ג"כ וקצרתי במובן: