אמרי בינה יורה דעה· רבי מאיר אוירבך
דיני נדרים · סימן כח
יש לחקור בהא דקי"ל במופלא סמוך לאיש דנדרהון נדר מד"ת ואחרים לוקין ע"י כמבואר ש"ס נדה (דף מ"ה) וש"ע (סי' רל"ג) אם מהני שאלה ע"י פסח או חרטה די"ל כיון דכל מאי דמהני שאלה הוא משום דגלי לן קרא לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו דלמא הוא דוקאי בגדול דעובר על בל יחל אבל בבן י"ב וי"א דלאו בר עונשין הוא ואינו עובר י"ל דאין אחרים יכולין להתיר לו או די"ל כיון דמ"מ לכשיגדל יבא לידי איסור בל יחל ואם נדר שלא יאכל ככר זה משכחת ליה שיעבור בבל יחל כשיאכל אחר שיגדל לכך יכול לאתשיל עליו או י"ל דהוי כמו אין מתירין את הנדר עד שיחול וכמו שכתבתי לעיל (סי' כ"א) דאחר שחל ובא לידי עשיה אחרים מוחלין לו משא"כ קטן דלא חל עליו עכ"פ השתא איסור או כיון דחל עכ"פ על אחרי' שלא להאכילו בידי' וגם אף אם הוא נדר שאינו נמשך רק עד שיגדל ואין בנדר זה שום אופן שיעבור על בל יחל מ"מ לא עדיף נדרו מנדר של גדול דגלי לן התורה דמהני שאלה על נדרו כן נמי בנדר של מופלא הסמוך לאיש. ולכאורה יש להביא ראי' מירושלמי (ריש פ"ט) דנזיר דקאמ' שם מה מעטת ישראל בבל יחל ואין הגוי בבל יחל אמר ר' יונה ישראל יש להן היתר חכם גוים אין להם היתר חכם ופירש הפ"מ דישראל שהוא בבל יחל אחרים מוחלין לו וגוי ליתא בבל יחל לכך אין אחרים מוחלין לו ור' יוסי אמר ישראל צריכין היתר חכם וגוי א"ל היתר חכם. א"כ לר' יונה י"ל כ"כ קטן אף דהוא מופלא הסמוך לאיש מ"מ כיון דלא קאי בבל יחל אין אחרים מוחלין לו ואף לר"י י"ל דלגבי קטן מודה לדברי ר' יונה. אולם יש לומר דעכ"פ קטן אף דאינו לוקה על בל יחל מ"מ מוזהר עליו דבר ישראל הוא רק רחמנא חס עליו כמבואר סנהדרין (דף נ"ה) דתקלה הוא מה שהקטן עובר רק לעונשין חש עליו רחמנא ומהאי טעמא כתוב בתה"ד טעם החיוב דלא למספי להו בידים דתקלה הוא וא"כ י"ל דעכ"פ שייך האיסור דבל יחל כיון דאחרים מוזהרין עליו שלא להכשילו בידים ואף לענין נדרים דהוא איסור הבא מאליו בארתי לעיל בחלק או"ח (סי' ח') דיני שבת דמ"מ אסור מה"ת להאכילו בידים וא"כ שייך בהו איסור דבל יחל וכבר כתב מהרי"ל בתשובה דמה"ט הוי קטן בר זביחה כיון דאסור להאכילו נבלה כמבואר ש"ך יו"ד (סי' א') ובת"ש שם וה"נ דכוותי' י"ל דשייך בי' איסור דבל יחל וממילא מהני שאלה. וראיתי בס' מחנה לוי מס' נדה (דף מ"ו) דכתב דהמל"מ (פ"ג) מנזירות נסתפק בקטן שהגיע לעונת נדרים אם הוא בתורת שאלה דנימא לענין תורת שאלה לא אתרבי ותמהני דלא ראיתי במל"מ שכ' להסתפק בנידון זה רק שם מסתפק באב דהלכה הוא דמדיר בנו בנזיר אם מהני שאלה ג"כ וכן אם בנו מצי למשאל עליה אף בהגיע לעונת נדרים ונדרו נדר עי"ש אבל בנדרו ממש לא ראיתי מבואר במנ"מ שם דיהי' סברא דלא יכול למשאל עליה:
וקצת יש להביא ראיה מדברי רי"ף פסחים (דף מ"ו) סוגיא דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט דכ' דמתניתין בחלת א"י שאינה נאכלת בטומאה אבל חלת חו"ל דמדרבנן הוא אפי לה ואכל לה כהן קטן ואי ליכא כהן קטן עביד כר"א עי"ש והא משכחת לן תקנה כשיש קטן מופלא הסמוך לאיש דיכול להקנות לו ואפילו הוא ישראל ויקרא שם ושוב לא זהו חמץ אשר מוזהרין עליו בב"י ובי"מ דאינו שלו וכל מה דעובר עליו הוא בשביל הואיל דאי בעי מיתשיל עלה ואי מופלא הסמוך לאיש אינו יכול לאיתשיל עליו שוב אינו עובר עליה ויניחנה ואם החמיצה החמיצה ואף די"ל דאסור לתת במתנה ביו"ט מ"מ כיון דהוא לצורך שלא נסמוך על הואיל אי בעי בצע טוב יותר לעשות בלא הואיל אלא משמע דלעולם מהני שאלה אף במופלא הסמוך וכן בנדרים (דף נ"ט) דפריך הש"ש והרי תרומה דאי בעי מיתשל ובטלי' ממתניתין סאה תרומה כו' וקתני תמכר לכהן עי"ש והי' לתרץ דאיירי במופלא סמוך לאיש דא"י למתשיל עליה א"ו דלעולם מהני שאלה. אולם למ"ש הגרא"ו ז"ל (סי' של"א ס"ק מ"ח) לחלוק על הש"ע שם דבהגיע לעונת נדרים אם תרם תרומתו תרומה והוא כ' דל"ה תרומה כסתם משנה דריש מס' תרומה דכ"ז שלא הביא ב' שערות אף דלענין נדר נדרו נדר מדאורייתא מ"מ לתקן טבל לא איתרבי להיות כגדול כמ"ש תוס' נדה (דף מ"ו ע"ב) ע"ש א"כ אינו ראי' מהנ"ל כמובן כיון דאין תרומתו והפרשתו מתקן מידי טבל: