אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך
קונטרס הקנינים · סימן יז
אם קונה דבר הפקר בקנין אגב האריך בזה בקצוה"ח (סי' ער"ה) דאם היו המטלטלין צבורין בתוך הקרקע של הפקר שהחזיק בו קונה המטלטלין ובנתיבות שם (סי' ר"ב) העלה דאינו קונה דקרא דנלמד מיניה אגב במתנה כתיב דהוי דעת מקנה ומניין לנו בהפקר. ולכאורה י"ל דתליא במחלוקת הנז' אם אגב הוי קנין דאורייתא אז י"ל דאין חילוק לבין אם דעת אחרת מקנה או לא דכיון דמן התורה הוי זה קנין המועיל להוציא מרשות הבעלים ולהכניס לרשות הזוכה אדרבא מצינו דלגבי הפקר דלא הוי רק הכנסת רשות לא צריך קנין אלים כ"כ דאיכא מ"ד הבטה בהפקר קונה כמבואר סוף ב"מ ואף לגבי הפקר של בעלים ואליבא דר"י דסובר דאין צריך לחזור ולזכות בו ועד דאתי לרשות זוכה לא הוי הפקר ומ"מ היה ס"ד דהבטה בהפקר קונה וגם בדבר דלא שייך דעת אחרת מקנה כגון בנכסי גר דלכ"ע לא הוי כדעת אחרת מקנה רק הפקר ממילא היה ס"ד דהבטה בהפקר מהני חזינן דלקנות מן ההפקר לא צריך קנין חזק רק קנין קלוש סגי וממילא כיון דהמטלטלין המה צבורין על הקרקע שמחזיק בה קונה גם כן המטלטלין ובמהרי"ט בחידושיו לקידושין הקשה בהא דלמד הש"ס קנין חזקה בקרקע מקרא דוירשתם אותה דלמא הפק' שאני דהבטה בהפקר קונה עיין שם ובודאי כוונתו דהא איכא מ"ד דהבטה קונה הרי דלקנות מן ההפקר די בקנין קלוש והא דמכר לו עשר שדות בעשר מדינות דצריך דוקא דעת אחרת מקנ' ובשל הפקר לא מהני היינו משום דלא סמך דעתו כל זמן שלא עשה חזקה בגוף השדה אף דסדנא דארעא חד הוא מ"מ לא סמך דעתו ובמכר כשנתן דמים ומשתעבדי כולה סומך דעתו כמבואר מדברי רשב"ם ב"ב (דף נ"ד ודף ס"ז). ואף להסוברים דבמתנ' לא קנה כמבואר ברמ"א (סי' קצ"ב) מ"מ אם אמר לו קני מהני וגם במכר בלא נתן דמים אם אמר לו בפירוש קני קנין גמור השאר בחזקה זו קנה כמבואר בחידושי רשב"א קידושין (דף כ"ז) [ודבריו היה בהעלם עין הבדולח בעל המקנה שם דפשיטא ליה דקני לא מהני עיין שם] והכל מטעם דבדעת אחרת מקנה סמכה דעתו מה שאין כן בהפקר דיכול אחר לחזוק בהשדות אחרות לכך ל"ק אבל באגב וצבורין י"ל דקונה אף מן ההפקר ובפרט למה שכ' המבי"ט הבאתי לעיל דקנין אגב הלכתא גמירי לה ואסמכוה אקרא אם כן אינו ראיה מן הקרא לחלק בין דעא"מ או לא כיון דסומך דעתו לקנות. אבל להסוברים דקנין אגב לא הוי רק מדרבנן י"ל דלא תקנו רק בדעת אחרת מקנה כיון דלא מצינו בהדיא דקונה ולא יהי' אלא ספק בתקנת חז"ל מוקמינן אדינא כנ"ל:
ומה שהביא הקצוה"ח ראיה מדברי רשב"א ב"ק דכ' כל מי שהחזיק בקרקע יכול להוציא השטר מידו דהמחזיק בקרקע קנה השטר בכ"מ שהוא דשטרא אפסרא דארעא הרי דקונה באגב מן ההפקר ושטרא אפסרא דארעא עדיף ואין צריך לומר קני עיין שם ובנתיבות כ' דשטרא עדיף דהוי כמחובר לקרקע ונקנה עם הקרקע. אולם לכאורה הא הרשב"א מס' קידושין שם הניח בס' בהא דאמרינן שם כיון שהחזיק בקרקע נקנה שטר בכ"מ שהוא אם צריך דוקא שיאמר לו מוכר קני לך שטרא אגב קרקע או כיון דשטרא אפסרא דארעא עדיף והניח בצ"ע ובכ"מ במחזיק בנכסי גר פשיטא ליה דקונה השטר בכ"מ שהוא הרי דכיון דאין צריך להוציא מרשות אחרים רק להכניס עדיף וקל קניינו ביותר ממכר ומתנה. אולם בכ"ז אינו ראיה מבוררת דמהני בשאר מטלטלין. גם י"ל דשם בקידושין דאיירי בשטר מכר ויש בהשטר גם כן שעבודא ועיין שם רשב"א דקני לך היא וכל שעבודא בעי למימר לכך מסתפק אבל גבי נכסי גר דודאי כל שעבודא שהיה בהשטר פקע מיד במיתת הגר והשטר אינו רק לראיה בעלמא בזה עדיף והוי אפסרא דארעא כיון דאליו צריך לראיה ואין שוה כלום לאחרי' מה שאין כן במטלטלין י"ל כל זמן שלא החזיק בהן לא קנה על ידי קנין אגב וכן כ' בנו"ב תנינא או"ח (סי' ס"ג) בפשיטות דאינו קונה מן ההפקר בקנין אגב עיין שם והראיה שהביא הקצוה"ח מדברי רש"י ב"ק דגזלן קונה לגזילת מטלטלין אגב קרקע כבר כ' אאזמ"ו ז"ל בדברי משפט (סי' ער"ה) די"ל כמו דמהני משיכה בגנב ברה"ר כיון דאינו רק להתחייב באונסין כן נמי מהני קנין אגב עיין שם ואף להסוברים דלא מהני משיכה ברה"ר להתחייב באונסין י"ל כיון דלא הוי בשום קנין במקום אחר לכך לא נעשה גנב להתחייב באונסין אבל היכא דגנב קרקע לר"א דקרקע נגזלת ומטלטלין צבור ומונח שם דזה הוי קנין המועיל בכל מקום היכא דהוא דעת אחרת מקנה מהני קנין זה גם כן לגבי גנב להתחייב באונסין: