אור ברסלב
אמרי בינה חושן משפט קונטרס הקנינים › סימן יג

אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך

קונטרס הקנינים · סימן יג

סימן יב

הר"ן פ"א דקידושין הביא משם הר"ח באומר לאדם חשוב הילך מנה ויקנו לך נכסי דקונה אף מטלטלין דהאי הנאה מחשבא ככלי דיהיב הקונה למקנה וקונה בו בתורת חליפין. והקשה בקצוה"ח הא הנאה לא הוי ככלי ולא עדיף מפרי דלא עבדי חליפין. וכ' בנתיבות דהר"ח סובר כר"ת דחליפין שוה בשוה קונה אף בפירות ואם מקנה בעד הנאה זו ואין צריך ליתן שום דמים יותר קונה כמו שכ' הר"ן וכ' דלא מצינו חולק עליו. ולא אדע דהא מוכח להדיא מדברי הר"ן דסובר דהנאה הוי ככלי אף לקנות בחליפין שאינו שוה בשוה כמו על ידי קנין סודר דהא הקשה לרב דסובר דוקא בכליו של קונה ולא מהני בשום פנים כליו של מקנה הא באדם חשוב הוי הנאה. ופלוגתא דרב ולוי הוא על קנין סודר שאינו חילופי שוה בשוה ואם כן מה הקשה הא הנאה לא הוי כלי ואינו עושה חליפין אלא ודאי דהר"ן סובר דהנאה חשוב ככלי. ומ"ש דלא מצינו חולק עליו תמהני הא להדיא מבואר ברשב"א קידושין דהרמב"ן חולק על זה וכ' איני רואה בשמועה זו זכר לכלי וחילופין אלא למעות וכסף שקונין באשה ובקרקע. והרשב"א כ' ולא ירדתי לסוף דעת רבינו בקושיא זו דאטו באשה ובקרקע הנאה זו כסף ממש היא הנאה יש כאן כסף אין כאן. אלא כדי לקיים כוונת המקנה ודעתו אנו רואין הנאתו כאלו יש לה ממש שיתקיים דעתו עליו והלכך לגבי אשה שהכסף קונה בה אנו רואין אותו כאלו הוא כסף קבלתן היא ומתקדשת בו ובמטלטלין שאין הכסף קונה בו כאלו הנאתו כלי וקבלו בחליפין עיין שם עכ"פ הרמב"ן חולק על הר"ח וכן מבואר שם בחידושי רמב"ן. וכמו כן בש"מ ב"מ (דף מ"ז) בלשון הריטב"א דהקשה קושית הר"ן על רב ולוי אמאי לא מהני לרב בכליו של מקנה באדם חשוב וכ' דפליגי בקרא ואין חילוק בין אדם חשוב ואינו חשוב משמע מדבריו דלעולם לא מהני. ואפשר באמת כוונתו דמטעם קנין סודר לא מהני אבל שוה בשוה מודה דמהני וכמו שכ' הנתיבות. וראיה דהא בריטב"א ב"מ(דף ט"ז) גבי חזר ולקחה מבעלים הראשונים כ' בההיא הנאה דלא אמר ליה ולא מידי הוי ליה כחליפין. אך שם מבואר דהוי כקנין סודר דאגב סודר מקני ליה עיין שם ועיין ריטב"א קידושין שם שנראה דחולק על הר"ח שכ' מתחילה דבאדם חשוב ומפרש שדי מכורה לך בהנאה שקבלת ממני חליפין אלו ודאי קנה וכ' עוד ותו דהתם בדין קנין חליפין איירי שקונה במטלטלין ואלו באדם חשוב ומפרש בההיא הנאה אין כאן קנין מתורת חליפין כלל אלא מתור' כסף ואינו קונה במטלטלין ובדין קנין כסף לא איירינן התם עכ"ל משמע דאף בחלופי שוה בשוה אינו קונה במטלטלין:

וקושית הקצוה"ח כבר נתיישב מדברי רשב"א דהנאה עדיף וכמו שכדי לקיים כוונת המקנה ודעתו אנו רואין הנאתו כאלו יש לה ממש שיתקיים דעתו עליו ובמקום שכסף קונה אנו רואין כאלו הוא כסף וקבלתן כמו כן במקום שאין כסף קונה הוי כאלו הנאתן כלי וקבלו בחליפין. מה שאין כן היכא דמקבל פירי או מטבע בחליפין לא חשבינן הנאת הקבלה כלל רק שמקנה בעד מה שקבל ואלו אין עושין חליפין ועיין בדברי חיים דיני מכירה (סי' ב') שכ' כעין זה והוסיף שם דבעי עכ"פ שיהיה נתינה דבר מה ולא הנאה בלבד והוספתי שם דברים בהגהותי ורמזתי על הירושלמי המובא ברשב"א קידושין (דף ס"ג) שכ' על מתניתין על מנת שאדבר עליך לשלטון ר' בא בשם רב והוא שיחדה לו סלע במגדול במה קדשה כההיא דתנינן תמן כל שנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו וכ' הרשב"א ובמה קנאה גרסינן כלומר אעפ"י שיחדה לו סלע עוד היא צריכה במה קנאה לסלע כדי שתתקדש לו בו ומתרץ כההיא דתנינן כלומר כיון שעשה שליחותה וזכתה היא בשכרה זכה הוא בסלע שהוא חליפיו וסובר דנעשה חליפין יעיין שם הרי מבואר דאף שלא הוי נתינ' כלל זוכה בשכרו על ידי פעולתו שעשה בשליחותיה בחליפיו מטעם קנין חליפין ע"כ. אולם אאמ"ו ז"ל שם שפיר הוכיח מש"ס דילן מס' ע"ז (דף ס"ג) דהיכא דאין כאן שום נתינה ל"מ:

ובמה שכ' הרשב"א הנז' בטעמא דר"ח מיושב מה שהקשה בס' שעה"מ הל' מכירה על הר"ן דכ' דרק באדם חשוב קני לענין ממונו כמו בקידושין הא הר"ן כ' שם ללוי דהנאה הוי בכל אדם לכך מהני מדין חליפין דלא בעי ש"פ אם כן לענין ממונא באומר הילך מנה ותקנה לך שדי ליקני מדין חליפין ומניין לנו לומר דרב פליג אדלוי בהא נמי היכא דמקבל מתנה גמורה דל"ח באדם שאינו חשוב לשום הנאה עיין שם ועיין קצוה"ח (ס"ק ד') ולדברי רשב"א אתי שפיר דדוקא בהנאה ש"פ מהני גם לרב דכמו דאנו רואין כאלו הוא כסף כן אנו רואין כאלו הוא כלי וקבלו בחליפין אבל במקום דאי אפשר לראות ככסף כן נמי לא הוי כלי ובודאי גם הר"ן מודה דרב ולוי לאו בסברא פליגי רק בדרשא דקרא אי בועז נתן לגואל או גואל נתן לבועז רק לרווחא דמלתא נקט ההוא טעמא וכמו שכ' הריטב"א קידושין שם לתרץ כן קושית ר"ן ובש"מ ב"מ הנז' דעיקרא דמלתא גזירת הכתוב הוא בין לרב בין ללוי רק דכל חד וחד יהיב טעמא קצת לקראי יעיין שם והר"ן הוסיף רק לתרץ מאי סברא וטעם יש ללוי באדם שאינו חשוב ומחשב הנאה לכך כתב דהנאה פמש"פ יש ומ"מ לרב לא נוכל למיחשב הנאה כזאת לכלי. וכן לרב אמאי לא ניחא ליה למימר ולהודות לסברת לוי עכ"פ באדם חשוב כ' לתרץ דשם עמלה"ח הוא אבל היכא דנותן במתנה גמורה חשוב הנאה אבל רק באדם חשוב אבל באינו אדם חשוב לא חשוב הנאה להיות במקום כלי ול"מ. ועיין שם עוד בשעה"מ דהניח בצ"ע לשיטת הרמב"ן הא ללוי קונין בכלי של מקנה מטעמא דמההיא הנאה דמקבל מני' ואפי' במטלטלין הרי דההיא הנאה חשיבה כחליפין עיין שם ולא קשה כלל דהא ללוי עיקר מגזה"כ הוא והא ראיה דהא בעינן דומי' דנעלו דקרא וממעט דבר שאינו מסוים רק דלוי יהב טעמא קצת לקרא וכמו שכ' הריטב"א אבל כלי בעינן גם כן ללוי ואם כן מנ"ל דהנאת קבלת אדם חשוב לבד יעשה קנין ולרב אף אם נותן לא מהני מטעם חליפין דקונה בעי שיתן למקנה והנאת הקבלה סובר הרמב"ן ל"ה ככלי וז"פ:

ודע דמדברי הר"ח ורמב"ן ורשב"א ור"ן וריטב"א נלמד דאף דחז"ל במלתא דלא שכיח לא עקרו לקנין כסף ודמים קונים מ"מ לא נוכל לומר מדעתנו לדון במלתא דלא שכיח רק מה שמצינו להדיא דהא מי שיתן לחבירו כסף ויקנו לו עוד נכסים בהאי הנאה שמקבל ממנו הכסף אין מלתא דלא שכיח יותר מזה ואפי"ה מצד קנין כסף אינו קונה המטלטלין אם לא לד' הר"ח מצד דהנאה חשוב ככלי ועושה קנין חליפין ולדעת הרמב"ן לא הוי ככלי רק ככסף ואינו קונה וזה דלא כמו שכ' המח"א דיני קנין מעות (סי' ב') לדון דהיכא דקנה מטלטלין ואמר לי' המוכר תן הכסף לפלוני ויקנה המטלטלין לך אף דלדעת תוס' מה שנותן לאותו אחר על פיו הוי כאלו באו לידו ממש ולא הוי רק קנין כסף מ"מ אפשר דבזה קנה קנין גמור דכה"ג דהוי מילתא דלא שכיח לא גזרו בי' רבנן והדמים קונים. והא קמן דדעת הראשוני' הנז' לא כן הוא לדון במלתא דלא שכיח רק המבואר בש"ס. ומה שהביא שם המח"א ראיה מע"ז (ס"ג) והאמר רבא האומר לחבירו תן מנה לפלוני ויקנה נכסי לך קנה מדין ערב ומטלטלין הוי בכלל נכסי אינו ראיה דרבא אמר סתם דקנה כמו אלו נתן לו הכסף ממש אבל לא דעדיף יותר רק דקנה בקרקע קנין גמור ובמטלטלין לענין מי שפרע. ומה שכ' וגם ממאי דאמר ר"פ התם דההיא ברייתא דאמר להם צאו ואכלו ואני פורע חושש משום שביעית כו' דאיירי כגון שהקדים לו דינר משמע דכל שהקדים לו דינר כדי שיתן יין וכיוצא לפועליו מיד נקנה היין לבעל המעות לא אדע כוונת דבריו דמדינא ודאי לא קנה באם נותן מעות על יין דבזה לא שייך הנאת חליפין וגם לא הוי מלתא דלא שכיח. אלא ודאי דשם לאו מטעם קנין גמור הוא ועיין תוה"ב (בית ה' ש"ב) שכ' יש דברים שהן כאלו קנה ישראל מבואר מדבריו דאף בהקדים לו דינר מ"מ אינו קונה ממש. ועיין טו"ז יו"ד (סי' קל"ב סק"ח) היטב ובמה שכ' בהגהותי לדברי חיים ממר אמ"ו ז"ל דיני מכירה (סי' כ"ג). וראיתי בס' מוצל מאש ח"ב (סי' י"ו) שכתב לדעת ריטב"א דהה"ד אם א"ל הילך מנה ושדי מכורה לך דמהני באדם חשוב יש להסתפק אם גם במטלטלין דמעות קונות דבר תורה ובמקום שהעמידו דבריהם על דין תורה אם בכה"ג מהני וגם בכ"מ י"ל דלא הצריכו משיכה בכה"ג משום דלא שכיח והניח בצ"ע ולא אדע ודאי מד"ת מהני גם במטלטלין לקנות בהנאת קבלת אדם חשוב ולדעת הר"ח הוי כחליפין ולהחולקים מבואר דבתורת כסף ל"מ ולא נוכל לומר דלא שכיח רק מה דאמרו חז"ל בהדיא כמבואר מדברי הראשונים הנז':

ויש לדקדק בדברי רשב"א קידושין הנז' דכ' הנאה יש כאן כסף אין כאן הא מסברא ידענו דהיכא דמתרצה בשוה כסף הוי ככסף ממש וכמו שכ' הרשב"א ריש קידושין ומה ק"ל א"ו כוונתו דשוה כסף הוי ככסף מה ששוה לכל העולם והא ראי' דהא אין אשה מתקדשה בפחות מש"פ אף דלדידה ניחא לה ומתרצ' ואם כן אם מתרצית להתקדש בהנאה שמקבל ממנה האדם חשוב ליכא רק הנאה אבל כסף אין כאן דאינו שוה לכל העולם. ועל כרחך צ"ל כיון דמתרצית אנו רואין כאלו הוא כסף והנאה הזאת לא תשיג בלעדי ש"פ הוי כאלו קבלה כסף כמו כן הוי כאלו הנאתו כלי וקבלו בחליפין מה שאין כן במקנה בעד פרי מקנה בעד השוה כסף לכל העולם לא נוכל לחשוב ככלי. ומה"ט נראה דאם מוכר לחבירו מטלטלין בעד הנאת מחילת מלוה לא נוכל לומר דיקנה בתורת חליפין כיון דהנאה הזאת שוה לכל העולם ולא יצטרך לומר אנו רואין כאלו הוא כסף כיון דלכל העולם שוה הנאה הזאת של מחילת מלוה לשוה כסף מקנה בתורת כסף השוה ההנאה הזאת לכל העולם מה שאין כן בהנאת קבלת אדם חשוב אנו רואין הנאה כאלו הוא חשוב אצלו המתרצה ומבקש הנאה זאת לכך נוכל להחשיב גם ההנאה לכלי גם כן ועיין היטב ועיין ס' דברי משפט מאאזמ"ו ז"ל (סי' ר"ד) שכ' לדון דהנאת מחילת מלוה יהיה מהני לקנין גמור בתורת חליפין וכמו שכ' המח"א דאם אמר תן מנה לפלוני ותקנה המטלטלין דמהני וקונה בתורת חליפין. ולענ"ד י"ל כמו שכתבתי עפ"י ד' הרשב"א הנ"ל וראיה לזה מש"ס ב"מ (דף מ"ו) לר"נ דאמר פרי לא עבדי חליפין מאי כיצד ה"ק יש דמים שהן כחליפין כו' סבר לה כר"י דאמר ד"ת מ"ק מילתא דלא שכיחא לא גזרו הא שם כיון דעיקר הקנין הוא בהנאת מחילת מלוה וכמו שכתב הה"מ (פ"ז) ממכירה וכמו שכ' הרשב"א קידושין (דף כ"ח) ואם נחשיב להנאת מחילת מלוה דהוי ככלי ויכול להיות בתורת חליפין דהוי ככלי אם כן מצי לתרץ מתניתין כר"נ ולמה צריך לומר כר"י הא ר"ל אף דסובר משיכה קונה מודה בקנין חליפין ועיין שם בריטב"א דכ' דבהנאה דמחל החוב מקנה וכ' ולא נהיר' דאם כן היכי מייתי עלה מלתא דר"י דמעות קונות ואולי כוונתו שיועיל ההנאה להיות ככלי ושיקנה בחליפין ובש"ס קאמר מטעם דמעות קונות אלא ודאי דלא שייך חליפין בזה דדוקא בתן מנה לפלוני דצריכין אנו להעריך הנאה הזאת לשוה כסף לגביה דנין דהוי ככלי אבל הנאת מחילת מלוה דהוי הנאה השוה לכל העולם לא נוכל לחשוב הנאה הזאת לכלי ועיין במה שכ' אאזמ"ו הגאון זצ"ל (סי' ר"ד ס"ק א') לדון שם בדברי המח"א דהיכא דל"ה מלת' דלא שכיחא גם בחליפין שייך לגזור על נשרפו חיטיך ועפ"י דבריו יש קצת ליישב ראיה הזאת ומ"מ יקשה הא לר"נ אליבא דרל"ק יכול לאוקמי ומטעם דלא שכיח וקונה מטעם חליפין:

תוכן העניינים

אמרי בינה חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה