אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך
דיני עדות · סימן לו
בסמ"ע (ס"ק ט"ז) פירש בדברי רמב"ם וטור בטבח שיצתה נבילה או טריפה מת"י פסול לעדות דהיינו טבח ששחט בהמות עצמו ונמצא טריפה ורצה למוכרה לאחרים אעפ"י שאינו אוכל ממנו מ"מ כיון שמפני חימוד ממון והנאת ממון רצה להכשיל אחרים אמרינן בשביל הנאת ממון יעיד גם כן שקר. ונראה דודאי מפני שרצה להכשיל כ"ז שעדיין לא הכשיל ודאי לא נפסל על המחשבה ועיין סמ"ע (ס"ק כ"ז) משם תשובת רשב"א מי ששכר עדים שיעידו לו אינם נפסלין עד שעה שיעידו ובאורים כתב ע"ז דפשיטא מה"ת יפסלו כ"ז שלא העידו בשקר וכי יפסלו על המחשבה ופירש דברי רשב"א בענין אחר ע"ש ובודאי גם בטבח לא נפסל כל זמן שלא הוציא מחשבתו אל הפועל. וע"כ הכוונה שמכר לאחרים בחזקת כשר. אולם בזה הא הוי גזלן ממש ולמה ליה כלל לעבירות הלאו דלפני עור ולהוסיף שמפני חימוד ממון יעיד גם כן שקר הא הוי רשע דחמס ממש ולוקח ממון שאינו שלו דהוי מום במקח והוי כגזלן על דמי המקח אף בלעדי לאו דלפני עור. וצ"ל דודאי אף בלא מכר עדיין איירי רק אעפ"כ כיון שהכין הבהמה למכור ומחזיקה בחזקת כשר שיבאו ויקנו ממנו זה הוי כמו אם הוציא מחשבתו אל הפועל וגרע מעדים שהושכרו להעיד עדות שקר דשם צריך הגדה בפני ב"ד אמרינן כ"ז דלא העידו דלמא ל"ה מעידין מה שאין כן בטבח ועדיין צ"ע בכוונ' הסמ"ע בזה: