אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך
דיני דיינים · סימן לה
שלשה הדיוטות וקבלו דעת הרא"ש דשוין הן למומחה וקבלו ופטורין לשלם אם טעו בשקה"ד והש"ך האריך להביא חולקים ע"ז והאחרונים ים התומים והבאים אחריו כ' לחלק דבסתם שבאו לפניהם לדון חייבין לשלם וכה"ג איירו הפוסקים שהביאם הש"ך וכל שקבלו בפירוש ואמרו אתם מקובלים עלינו פטורין דל"ש נעילת דלת דמה להם לקבלם בפי' ובתומים הקשה על הרא"ש דבג' הדיוטות כ' הטעם דפטורין בקבלה כיון דבלא קבלה נמי דייניהו דינא אהני קבלה למיפטרינהו ובמומחה כ' משום דמזלא דהאי גברא גרים ליה לכך פטור בקבלו ובלא קבלו משום דהגיס דעתו והנתיבות כ' דבמומחה אף שדן יחידי אין לו דין ב"ד לענין הודאה בפניו ושלא יחליף טענותיו אם לא שקיבלו עלייהו כמבואר (סי' ג') וכיון דבעינן הקבלה לענין זה ל"מ הקבלה למיפטר מש"ה הוצרך לטעם דאנוס ולא אדע כוונתו הא לעיל (סי' ג') מבואר בטור דדעת רא"ש דיחיד מומחה דין ב"ד יש לו לכל דבר ועיימ"ש לעיל (סי' י"א) ומ"מ דעתם דסתם קבלה ל"מ למיפטרינהו ובעינן קבלה בפירוש:
וראיתי בשער משפט שיצא לדון בדבר חדש דהיכא דיש ב"ד אחר המכירים את טעותם דחוזרים הדיינים לתבוע מבע"ד להחזיר להם דאף דהדין קיים נגד הבע"ד ואף הגדול אינו מחזיר דיכולין הבע"ד לומר אין לנו אלא מה שפסקו הם וחזרתם אינו חזרה וכיון שהוא מוחזק א"י להוציא ממנו מ"מ הדיינים יכולין לתבוע להבע"ד לפני ב"ד אחר ולומר אף דתפיסתך מהני נגד הבע"ד מ"מ כיון שאנחנו צריכין לחזור ולשלם מן הדין אין אתה יכול להזיק אותנו ודומה להא (דסי' נ"ח) ברמ"א באם השליח חייב לפרוע להמשלח לא יכול המלוה לעכב המעות בטענות סיטראי וכן א"י לתפוס מיד הנפקד אף דיש לו מיגו מ"מ כיון שהשליח או הנפקד חייבין לשלם הוי כתופס משלהם וה"נ דכוותיה ובכל טעות בשקה"ד ראוי לומר דחוזר הדין היכא דהדיין חייב לשלם דיאמר אין אתה יכול להזיק לי רק במומחה ולא קבלו או בג' הדיוטות בלא קבלונהו קם דינא מטעם קנס ושלא יחזרו על הבע"ד אבל בג' הדיוטות וקבלונהו כיון דחייבין לשלם שוב אף דקם דינא מצד הבעל דבר מ"מ מצד שלא יזיק לדיינים הדר דינא היינו דהדיינים יתבעו מבע"ד ונ"מ אם לית ליה להבע"ד להחזיר דחייבין הדיינין לשלם כיון דבעצם קם דינא רק באית ליה יכולין הדיינין לתבוע מהם לסלק מהם ההיזק והאריך בדבר זה לבאר דברי הרא"ש ודברי רב האי גאון עיי"ש:
ולענ"ד אינו דומה כלל להא (דסי' נ"ח) חדא דשם בתופס הפקדון מן הנפקד בא הוא עליו שלח מדעתו יכול לומר לו מה לך להזיקני כיון שאני אהיה חייב לשלם להמפקיד הרי את מציל ממונך בממוני וכן השליח אף שנתן לו מדעתו הכסף השלוח אליו מ"מ לא נתן לו רק על השטר כפי דברי המשלח והאמין לו ולא קבל ממנו מקודם השטר הוו כתופס אח"כ שלא מדעתו ורוצה להציל ממונו בממון של השליח שיתחייב לשלם משא"כ בדייני' שהם פסקו מדעתם ורצונם שחייב לו אף שטעו וחייבים לשלם מ"מ אין הבע"ד מחויב להחזיר כיון דנגד בעל דינו הוא המוחזק ועפ"י הדיינין נתן לו הממון על תביעותיו והוי כנתנו לו מרצונם אף שהם מודים שטעו וב"ד אחר ג"כ יפסוק שטעו וחייבין הדיינין לשלם יכול לומר הבע"ד מה איכפת לי בהיזקך אני איני מחויב להציל ממונך בממוני ואף שנתברר שבטעות התרצו הדיינים שישלם מ"מ כיון שנגד הבע"ד הוא המוחזק וקם דינא א"ח להשגיח על היזקן של הדיינין ועוד אף אם נאמר כיון שבטעות פסקו הוי כתופס מאליו מ"מ אינו חייב להציל הדיינים מהיזקן דהא נראה בפשיטות דאף להנך הסוברים (סי' נ"ח) דא"י לתפוס הפקדון מיד הנפקד שלא יגרום היזק להנפקד הוא דוקא אם תופס למשכון על חובו אבל אם בא אחר ותופס מיד הנפקד בטענה שגוף החפץ הוא שלו ושהוא ביד המפקיד בגזילה בזה ודאי לא איכפת ליה להתופס מה שהנפקד יהיה חייב לשלם להמפקיד דא"ח להפסיד את שלו שלא יבא חבירו לידי היזק וכן כ' בפשיטות שם בספר קצוה"ח. ורק בתופס בעד חובו דמכאן ולהבא גובה. א"כ ה"נ בנידון דידן כיון דקם דינא ומה ששילם לו זה נתקיים הפס"ד נגד הבע"ד ואין מחזירין להוציא ממוחזק כיון דפסקו כאידך דחייב לו ושילם לו עפ"י פס"ד וזכה בו עפ"י דין הוי כטוען על גוף הדבר ואף שהדיינין יפסידו עי"ז שיהיו חייבים לשלם מ"מ אינו חייב להחזיר ולשלם לדיינין דא"ח להציל אותם מן ההיזק בממונו וא"ד כלל לשם דשם בא הוא בגבולו להפסיד לו במה שרוצה לגבות חובו אמרינן דאינו רשאי וחייב לסלק ההיזק אבל כאן זכה הוא בממונו מצד הפס"ד לא איכפת לי' בזה במה שהמה יהיו חייבין לשלם ודומה ממש לאם תפס החפץ בטענה שהוא שלו ועדיף מניה דשם עכ"פ גורם לו שיהיה השומר צריך לשלם וכאן הם גרמו לעצמן והבע"ד ששילם על פיהן וכיון דקם דינא אין לדיינים טענה עליו כנלע"ד:
והנה בג' הדיוטות ולא קבלו או יחיד מומחה מבואר בדברי הרא"ש דקם דינא מן הדין מדרבנן אבל באינו מומחה וקבלו כתב הרא"ש דל"מ הדיין לומר לבע"ד החזר מה שנתן לך כי טעיתי דחייבהו חכמים לשלם כיון שנשתדל לדון יחידי והוא אינו מומחה ואין הדין חוזר אפילו ע"י גדול וקנסוהו לקיים הדין וישלם מביתו וכתב הש"ך דמ"ש קנס הוא לאו דוקא רק מטעם גרמי שהוא מה"ד לדעת הרא"ש ונ"מ שאם מת שגם בנו אחריו חייב וכתב דאפשר לומר דכיון שרוצה לחזור ולא לגרום היזק וקנסוהו חכמים שיתקיים הדין ואח"כ דקנסוהו שיתקיים הדין חייב לשלם מה"ד ולא משום קנס ולפי"ז היכא דמית הדיין לא קנסו בנו אחריו ולכאורה דבריו מוקשים דהא הש"ך העלה בדעת הרא"ש דלא כטור דדעתו דקם דינא אף להוציא דלא כן הוא רק היכא דכבר שילם א"מ מידו וכדעת הרמ"ה וכן כתב הרא"ש כאן דל"מ למימר החזר מה שנתן לך ואיירי דכבר שילם וא"כ מיד ששילם נגמר הדבר דקם דינא ונשלם ההיזק של הבע"ד ואף אם הוא מצד קנס מ"מ ל"ש לומר דלא קנסו בנו אחריו כשמת הדיין דהא כבר נתקיים הקנס שיהיה קם דינו בחייו ונתחייב לשלם מטעם גרמי. וראיתי בש"מ דתמה כן על הש"ך והביא דברי תוס' גיטין (דף מ"ד ע"ב) דבשטר שיש בו ריבית קונסין אף לבנו אחריו דכיון דקנסו זכה בו הלוה וה"נ כיון שקנסו שיתקיים הדין כבר זכה בו הבע"ד והדיין נתחייב מן הדין מצד גרמי. וי"ל דאכתי יש נ"מ אם שילם הבע"ד אחר שמת הדיין אם חייבין היורשין לשלם ונאמר דנתקיים הדין ולמפרע קם דינא דהא ע"כ צריך לומר אף דל"א קם דינא עד שישלם ויהי' מוחזק ובכ"ז בטעות בשקה"ד ל"א אילו הוי קמן הוי הדר ול"א דאם לא שילם ל"ה ההיזק א"כ לא ברי היזקו ואמאי יתחייב הדיין וע"כ כמ"ש לעיל (סי' ל"ג) דכיון דחייב לשלם עפ"י פסק הדיין כששילם נגמר ההיזק למפרע כיון דאחר ששילם קם הדין וא"ד לטעה בד"מ והיינו דבטעה בשקה"ד מיתלי תלוי הפס"ד ומתחיל ההיזק מיד כשפסק שחייב לשלם ואם לא חזר בו עד ששילם מתחיל ההיזק למפרע וי"ל אף אם מת הדיין בטרם ששילם ואחר מותו של הדין שילם מ"מ כיון שנתקיים הדין חל ההיזק למפרע מפסק דינו ונתחייב למפרע לשלם ודומה קצת למ"ש הנ"י פ' כיצד הרגל גבי אשו משום חיצו דחיובו משום חיצו כשזרק החץ דמשעה שיצא הח"ץ מת"י באותו שעה נעשה הכל ול"ח מעשה דמכאן ולהבא דא"כ הו"ל למיפטרי דאנוס הוא וה"נ אם מת קודם שהספיק להדליק את הגדיש ודאי משלם ניזק מאחריות נכסיו וכמאן דאדליק מעיקר' עיי"ש הרי אף דאם אפשר לסלק האש בטרם שיבא אל הגדיש מ"מ כיון דאם לא יסלק ודאי ישרף וברי הזיקו חשבינן כמאן דאדליק מעיקרא ואף דבנתיים בטרם שנשרף מת חייב למפרע וה"נ דכוותי' כיון דחייבו לשלם כששילם נגמר ההיזק למפרע ואף אם מת הדיין בטרם ששילם נתחייב למפרע וזה אם נימא דמדינא דגרמי חייב וקנסו אף בנו אחריו אבל אם נאמר דהכל הוא מצד קנס כיון דרוצה לחזור י"ל דלא קנסו בנו אחריו אף שלא חזר בחייו מ"מ הא בחייו עדיין לא שילם ויאמרו אולי אם היה קיים היה רוצה לחזור ורק מטעם קנס אתינן עלה לא קנסו בנו אחריו. וי"ל דכוונת הש"ך הוא דמית הדיין בטרם ששילם בזה אם מצד קנס עיקר החיוב תשלומין הוא לא קנסו בנו אחריו אבל אם מצד הקנס הוא רק שיתקיים הדין ואחרי דקם דינא חייב לשלם מצד הדין בזה אף היורשים חייבין לשלם כיון דחל למפרע החיוב וכך העלה הש"ך דמן הדין הוא מה שחייב לשלם ולא מצד קנס שיתקיים הדין ואף בניו אחריו חייבים לשלם בזה מנכסי אביהן דחל החיוב למפרע. ועיין מהרי"ט חאה"ע (סי' י"א) דכתב בטעה בשקה"ד דקם דינא ומשלם מביתו דקנסא הוא דקנסו לדיין שאינו מומחה דקם דינא ומשלם מביתו מבואר דלומד בדעת הרא"ש דעיקר מה דקם דינא הוא מטעם קנס ולא מן הדין ודלא כש"ך: