אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך
דיני דיינים · סימן יג
דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה וקבלות עדות הוי כתחילת דין ואין מקבלין בלילה ודעת רשב"ם ב"ב דבדיעבד מהני קבלות עדות ורוב הפוסקים חולקים ע"ז כמבוא' (סי' ה') ובים של שלמה מס' יבמות (פ"ב סי' כ"א) העלה כרשב"ם דהא דבעינן יום אינו לעיכוב והא דהביא הרמב"ן ראי' מג' שנכנסו לבקר אינו ראיה כיון של"ה ראוים לדון באותו לילה דבעינן יום לכתחילה א"כ לא שמעו בתורת קבלת עדות אבל כשמקבלין להדיא בתורת דין יכולין שפיר למידן למחר וראייתו מחליצה כ' דשאני גבי חליצה דכתוב ככה לעיכובא וכן גבי חליצה מעומד אם היינו דורשין מקרא ועמד ואמר הוי מעכב משום דכתיב ככה אלמא אף אם גבי דין לא מעכב הכא הוה מעכב ה"נ לענין יום וקידוש החודש נמי דכתיב כי חוק לישראל הוא ומזה הקרא אנו לומדין יום גבי קידוש החודש ודין הוא שמעכב דכתיב חק וכל היכא דכתיב חוקה או חק מעכב וכ' ומש"ה לא הביא הטור דעת הרא"ש שאם דנו בלילה או קבלו עדות ל"ה דין. והנה מ"ש דמחליצה ככה לעכוב אינו מובן הא כל מה דמקשינן חליצה לדין הוא מטעם שכ' רש"י ונ"י פ' הנז' דחליצה דין הוא דגובה כתובתה וע"כ דזה ל"ה אלא מדרבנן וראיה דהא מד"ת אדרבה ד"מ חמור דבעינן ג' מומחין סמוכין לרוב הפוסקים דקיי"ל עירוב פרשיות כתיב ולגבי חליצה סגי בשלשה שיודעין להקרות אף דלענין ד"מ הן הדיוטות ופסולין אף בדיעבד מ"מ כשרין לגבי חליצה והטעם כמבואר ר"פ מצות חליצה זקני מבעי ליה לרבויי אפילו ג' הדיוטות וע"ש בריטב"א דכתב זקני העיר והזקנים תרי זמני הו"ל מיעוט אחר מיעוט לרבות הדיוטות הרי דאקיל בה רחמנא בגוף מעשה החליצה אף דדין הוא דגובה כתובה ואף אם כתובה דאורייתא מ"מ אין זה עיקר הדין וא"כ הא דמחמרינן שיהיה ביום מטעם כתובה ודאי הוא רק דרבנן ואם בד"מ בדיעבד הוא כשר למה נחמיר לגבי חליצה יותר וכן משמע מדקתני חליצה פסולה ומבואר ברמב"ם (פ"ד ה' כ"ו) מיבום וחליצה כ"מ שנאמר חליצה פסולה נאסרה על האחין ואף דכ' שם המ"מ דבמקצת מקומות מה"ת אינו כלום מ"מ כנראה הך פסולה דחלצה בלילה ל"ה אלא פסול דרבנן ובודאי לא שייך למידרש ביה ככה לעכובה אם בדיעבד תחילת דין בלילה כשר לגבי ד"מ וראיות רמב"ן ורא"ש נגד רשב"ם כראי מוצקים:
ומ"ש דבקה"ח מעכב מדכתיב חק ודאי דעת הרמב"ן ור"ן ורא"ש דמדילפינן ביום מדכ' משפט אף דבזה כתיב חק מ"מ שוב ילפינן משפט בדינים ממשפט דכתיב ביה חק דמעכב ג"כ בלילה ואף דגמ"ד כשר בלילה הוא מדכתב ושפטו העם בכל עת גלי קרא לילה לגמ"ד וע"כ הא דילפינן בהקישא לגבי קדה"ח הוא אף לתחילת דין מ"מ כיון דגלי קרא לעכב אף בדיעבד שוב מעכב גם בדין ומה"ט לא ניחא להו לומר דלכך בקה"ח אף בדיעבד אינו מקודש דמקשינן למשפט דקנסות שהוא כמו דנ"פ ובהו ל"מ אף בדיעבד משא"כ בד"מ ולחומרא דדיני קנסות מקשינן כמ"ש תוס' קידושין (דף ס"ג) דלכך אף למ"ד מד"ת חד כשר בד"מ מ"מ ממשפט דגבי גר דצריך ג' ילפינן דלחומרא מקשינן וה"נ נימא גבי קה"ח די"ל כוונתם דילפינן משפט דד"מ ממשפט דקה"ח דל"מ אף בדיעבד ועיין טורי אבן (רפ"ג) לדבריו א"ש בלא"ה דלגבי קה"ח ל"ש ביה לומר לחומרא מקשינן דאיכא בכל צד קולא וחומרא. ועוד אם נאמר מדכ' כי חק לכך מעכב אף בדיעבד ילפינן נמי לדיינים דכתיב גבי פרשת נחלות והיתה לב"י לחוקת משפט אורעה כל הפרשה כולה להיות דין כמבואר מס' ב"ב (דף קי"ג) ומדכ' ביום הנחילו את בניו ילפינן דדין הוא ביום וכמבואר שם וברשב"ם א"כ נימא דמעכב אף בדיעבד א"ו דמזה לשיטת הרשב"ם לא ילפינן לעכב א"כ לענין קידוש החודש נמי לא לעכב או דבכ"מ אף בדיעבד מעכב:
וראיתי דבר תימא בספר אור זרוע (סי' תשמ"ה) שם כ' ואשר כתבת על המביא גט במדה"י אם צריך ליזהר שלא יתננו בלילה כיון דהוי דין לקיום הגט וקיום שטרות הוי מעשה ב"ד או שמא כיון דקיום שטרות דרבנן יכול ליתנו לה גם בלילה אע"ג דגבי ג' שנכנסו לבקר את החולה בלילה אין עושין דין אלמא כל מעשה ב"ד אף מדרבנן אין עושין בלילה דמתנות שכיב מרע מדרבנן כר"נ פ' מי שמת יש להעמידה במתנות שכיב מרע במקצת שיש בה קנין וכמ"ד מתנות שכ"מ דאורייתא אבל קיום שטרות דרבנן אפשר דכשר בלילה דהוי כגמר דין עכ"ל והוא השיב נפלאתי על חכם כמותך שאתה מביא מקיום הגט שהוא דרבנן על נתינת גט לידה והאריך שם הרבה דגוף נתינת גט צריך להיות ביום. ומאד תמהני דשתק ליה דהוצרך לדחוק דאי קיום שטרות כשר בלילה לאוקמי הך דשלשה שנכנסו לבקר את החולה בלילה דאיירי במקצת ובקנין הא בכולה בלא קנין ס"ל אם קיום שטרות כשר בלילה דין דשכ"מ ג"כ כשר בלילה הא ל"ד זה לזה כלל בקיום שטרות הטעם הוא הואיל דמדאורייתא ל"צ לקיים דל"ח זיופא רק מדרבנן לכך הקילו כמו שמצינו לענין אין עד נעשה דיין ולכמה דברים (סי' מ"ו) כן י"ל דג"כ הקילו דמקיימין אף בלילה אבל במתנות שכ"מ דמד"ת ל"מ כלל בלא קנין ומעכשיו דאין קנין לאחר מיתה רק מדרבנן תקנו דמתנתו ככתובה ומסורה דמי מטעם שלא תטרוף דעתו ומ"מ כיון דהוי דין א"י לעשות בלילה דלא יש לזה עדיפות מקנין ממש המועיל מד"ת וכל מה דמהני בדיבור פיו הוא מדרבנן לכך בלילה אין עושין דין אבל במה שא"צ לשום דין מה"ת רק מדרבנן י"ל דכשר בלילה. ומ"מ אנן קיי"ל (סי' מ"ו) דאין מקיימין שטרות בלילה וכ' שם באורים דאם עבר וקיימוה תלי במחלוקת הפוסקים אם עבר ודנו בלילה אי דיניהם דין. ולכאורה י"ל דקבלות עדות גרע מדין וכמו שכ' הקצוה"ח(סי' ה') דאף לדעת רשב"ם י"ל דקבלות עדות ל"מ בלילה אף בדיעבד אך י"ל להיפך כיון דקיום שטרות דרבנן בזה לכ"ע בעבר וקיימוה בלילה דמהני ועיין אה"ע (סי' קמ"ב):
עוד ראיתי שם בא"ז דהעלה דגוף נתינת הגט פסול בלילה דלכ"ע כתחילת דין הוא וכ' וז"ל ותו נראה בעיני אף למ"ד חליצה כגמ"ד מודה בנתינת גט דהוא תחילת דין שאני אומר הא דפליגי לענין חליצה לאו מטעם כתובה אלא מפני שיבמה לשוק בלאו והשתא דמתחיל להתירה ולתקן הוא כגמ"ד מפני שבחיי בעלה היה באיסור מיתה מת בעלה פקעה מיתה חלץ להפקע איסור לאו ודמי לגמר דין אבל נתינת גט מכי יהיב לה גיטה פקעה לה כל איסור ולד"ה כתחילת דין הלכך בלילה לאו כלום הוא אפילו מידו לידה וכבר האריכו אחרונים בזה דהגט לב ב"ד ובימי חורפי כתבתי בזה הרבה בתשובה ואפס קצהו מבואר בד"ח דיני גיטין. רק נתעוררתי עתה בדבריו דס"ל דהא דחלצה בלילה פסול לאו מטעם כתובה הוא רק הואיל דמתיר' לשוק וממילא אף בארוסה דלית לה כתובה ג"כ פסולה ודלא כמו שהעיר הנו"ב מהד"ת אה"ע (סי' קי"ד) לומר דאף דפסקינן באה"ע דחלצה בלילה חליצתה פסולה הוא דוקא בנשואה דמיחשב דין אבל בארוסה יש להקל ולפנינו מבואר דלא כן הוא. ומה"ט דא"ז דלכך הוי כדין הואיל דמתירה לשוק וכן בגט א"ש דהא אף דאין דנין בלילה מ"מ אם קבלוהו עליהם מהני א"כ אם בחליצה דהוי דין יהיה עיקר הטעם משום כתובה ושאר חיובו של בעל יהני בלילה אם קבלו שניהם ולהדיא מבואר ברא"ש פ' מצות חליצה דל"מ אם קבלו עליהו ב"ד של גרים אף דכשר לד"מ ל"מ קבלה ואף דשם הוא מדכתיב בישראל ולא בגרים הוא מגזה"כ מ"מ מסתימות המשנה ופוסקים דחליצה בלילה פסולה משמע אף בקבלו עלייהו ובאו לפניהם לחלוץ בלילה דזה הוי קבלה בד"מ ומהני ובחליצה ל"מ ואמאי כיון דעיקרו דבעי ביום הוא משום ד"מ ולדברי הא"ז א"ש דלעצם התרות החלוצ' בעינן ב"ד וביום:
ועיין רדב"ז (ח"א סי' פ"ד) שכ' להתיר לגרש בלילה ודלא כא"ז ואחד מראיותיו דאי הוי כתחילת דין כחליצה ליבעי תלתא דליהוי ב"ד בשעת נתינה א"ו דל"ד לחליצה עיי"ש בדבריו וכנראה ל"ה לפניו דברי הא"ז דכ' להדיא דבעי ב"ד ובשנים סגי וכ' עוד ותו איכא טעמא אחרינא דהא אם קבלו עליהם דין לילה כשר אף בגט נמי אע"ג דכתיב ביה משפט אם קבלוהו עליהם בלילה כשר דמ"ש גט מכל הדינים והעדיות עיי"ש ולדבריו א"כ בחליצה נמי נימא כן דיועיל קבלה לחלוץ לפניהם בלילה וזה ודאי לא נהירא כמבואר מחתימת הפוסקים ועיין תה"ד (סי' רכ"ז) ולמ"ש הא"ז א"ש דעצם התרה לשוק הוא כמו דין ובזה ל"מ קבלה אף בקנין דבממון הוא ענין אחר ויכול למחול ולהקנות וחז"ל יש להם כח לתקן ולעשות הפקר ב"ד משא"כ באיסו' בפרט להקל ואף למ"ש רש"י ונ"י דמטעם דין ממון הוי כמו דין יפסול בלילה אף אם קבלוהו עלייהו כיון דפתיך ביה איסור ל"מ הקבלה. וקצת י"ל דהא דדעת רשב"ם דבדיעבד אם עברו ודנו בלילה דדינם דין הוא מה"ט הואיל דגם קבלתם מהני לדון וכיון דתליא בבע"ד לכך סובר דבדיעבד מהני משא"כ בקדוש החודש וכן בחליצ' דלא תליא ברצונ' ואף בקבלו עליהן היבם והיבמ' ל"מ ופסולה החליצ' בליל' לכתחיל' לכך אף בדיעבד ל"מ. ועיין תשובת מהר"מ אלשקר (סי' ט"ו) דכ' אחר שהעלה דגם הרשב"ם חזר בו וסובר דאף בדיעבד ל"מ אם קבלו עדות בלילה וכ' וכ"ש עדי נשים דאע"ג דקא מדמין להו לד"מ לענין דו"ח לענין קבלות עדות ביום אפשר דמדמינן להו לדנ"פ דאין גומרין בהן אלא ביום ע"ש דמשמע דס"ל דאף גמ"ד צריך שיהיה דוקא ביום בעדי נשואין וקידושין וגיטין וזה צ"ע דלא ראיתי נוהגין כן ואדרבא קבלות עדות אף בליכא בהו אף חד דגמר מהני כמ"ש רשב"א בתשובה וכן העלה המריב"ל (ח"א כלל ג' סי' ח"י) ועיין תשובת מהריק"ש באהלי יעקב (סי' כ"ז):
ויש להסתפק בעדי קידושין שרצו להעיד על פלונית שנתקדשה והתרצה לקבל עדותן בלילה אם מהני הקבלה ולכאור' לאסר' לכ"ע שידונו הבאו עליה כבאו על א"א י"ל דל"מ כיון דמן הדין עדותן לאו עדות הוא כשקבלו בלילה ובודאי כל שהעידו בלילה יכולין לחזור ולהגיד ועיין תשובת מהרח"ש (סי' ח"י) דכ' לחלק בין אם נתקבל עדות שלא בפני בע"ד והעידו עכ"פ בפני ב"ד לכן דעת רמ"ה שאין חוזרין ומגידין בפני בע"ד ול"מ לחזור ולהגיד בפני בע"ד דאם העידו שקר לא יחזרו בהם ועבידי לאחזוקי שקרייהו כדי שלא יחשבו אותם שהעידו שקר תחילה לפי של"ה שם בע"ד או שמעידים עכשיו שקר להחניף לבע"ד משא"כ בעדות לילה שאם טעו גורעין ומוסיפים בעדותם שאין חשד בדבר דמה לי יום מה לי לילה לומר שבשביל כך שקרו תחילה לכך לא כתבו כן הפוסקים בעדות לילה דהגדה בלילה הוי לגמרי כחוץ לב"ד דאינם דיינים. וכן מבואר מתשובת רשב"א בת"א (סי' שכ"ז) דלילה גרע משלא בפני בע"ד ואף בעדים רדופין לילך למדה"י אין מקבלין בלילה. וא"כ אף אם קבלה האשה לב"ד שיקבלו בלילה עדותן מ"מ לגבי כ"ע י"ל דלאו תורת ב"ד עליהן והוי כלא נתקבל עדות כלל. אולם לגבי האשה יש לומר דמהני הקבלה ואסורה מטעם שויה נפשה ח"ד כיון שהתרצה לקבל עדותן ואף דל"ש קנין בזה ובודאי לכ"ע קודם שהעידו יכולה לחזור מ"מ אחר שנתקבלה עדותן י"ל דשוב א"י לחזור מטעם שויה אנפשה ח"ד ואף דהיא אומרת לא נתקדשתי מ"מ כיון שהתרצה שהב"ד יקבלו עדות וידונו עפ"י עדותן אף דל"ש בזה שום קנין מ"מ י"ל דהוי כהודה שעדותן עדות עפ"י חק התורה וממילא הוי כשויה אנפשה ח"ד ודומה קצת לדברי ראב"ד בהא דחכם שאסר דא"ח רשאי להתיר וכ' דהוא מטעם דשויה אנפשיה חד"א והיינו דבעלים שויא נפשי' חתיכה דאיסורה לאסור מה שהחכם יאמר לו ועיין תומים (סי' כ"ה ס"ק י"ג) ואף דלא קבל עליו בשום דבר רק ששואל ממנו להורות לו אמרינן דחל הוראתו והוי כקבל ע"ע אף אם ידענו שטעה כמו כן י"ל אף אם האשה מכחשת וטוענ' ברי שלא קבלה קידושין מ"מ אם קבלה עליה לקבל העדות אף בלילה שוי' נפשה חתיכה דאיסורא ואף דיש לחלק דשם שואל את הדין להורות לו הספק הנופל ואף אם השואל יודע הדין מ"מ יש לומר דשוי' אנפשי' חתיכא דאיסורא להורות כפי אשר תשיג יד החכם משא"כ אם היא יודעת בברי שלא נתקדשה יש לומר דדעתה היה שבודאי העד יגיד אמת ולא ישקר מ"מ י"ל כיון דהסכימ' לקבל עדותן שויה נפשה ח"ד כפי אשר יעיד העד:
וראיתי בתשובת ר' אלי' מזרחי (סי' כ"ד) שדן בעד קידושין שהלכו הדיינים בבית אבי הנערה ואמר להם הוא וחתנו שיבררו הענין וישאלו להעדים והיו רק שני דיינים וקבלו עדותו ואחר ימים חזר מעדותו וכתב אף דע"י קבלה לכ"ע דיניהם דין מ"מ העדים יכולין לחזור בהם וא"ב משום חוזר ומגיד וכתב דאם קבלו רועה בקר אחד לדיין שדינו דין היתכן בזה לומר שגם קבלות עדות שלו היא הגדת עדות בב"ד שלא יוכלו לחזור זה רחוק מן השכל דנהי דהתובע והנתבע קבלוהו עליהם כב"ד של ג' מ"מ העדים לא קבלוהו עליהם ול"ש בזה א"ח ומגיד עי"ש מבואר בדברינו דדוקא אם העדים חזרו מדבריהם אבל אם לא חזרו מהני הקבלה שקבלוהו עליהן לדון בעדותן אף שעפ"י חקי התורה אין שם ב"ד עליהן לקבל עדות מ"מ מהני הקבלה אף לענין לאסרה כמקודשת וע"כ דאתי עלה מטעם שויה אנפשה חתיכא דאיסורא. ברם שם בנדונו כ' דאבי הנערה וחתנו קבלו עליהן דאמרו להו שיבררו זה הענין וישאלו להעדים ולא נזכר שם כלל שהמתקדשת בקשה מהם שיבררו ואינו מובן מה מהני קבלות אביה כיון שכבר יצאה מרשות אביה כמבואר שם שכל השאלה היה שקידשה א"ע וצריך לומר דס"ל דמסתמא התרצה בתו לכל מה שיעשה אביה ודין קבלתו כמו אם קבלה היא עליה רק שסובר דהעדים יכולין לחזור ולהגיד דקבלתם ל"מ לגבי העדים. וא"כ כמו כן נמי אם התרצה שיקבלו העדות בלילה י"ל נמי דאסורה לשוק ומהני קבלתה מטע' שוי' אנפשה ח"ד. ובס' כנה"ג (סי' ה' אות ט') כתב דקבלת הבעלי דינים מהני. ומיהו דוקא בד"מ אבל בדיני נפשות אין שומעין להם והה"ד לדיני גיטין וקידושין וכל דיני נשים דדמי לדיני נפשות בזה אפילו למ"ד דדמו לד"מ בדברים אחרים מהר"ם ז"ל בתשובותיו (סי' כ"ח) עכ"ל וחפשתי בתשובת מהר"ם ול"מ רק שם (סי' כ"ט) כ' כשבאו לדון בלילה ואמרו אנו מקבלים עלינו דין שלכם כ"ד שבממון והם מקבלי' עליהם הרשות בידם כמו נאמן עלי אבא ע"ש ואולי דן מזה הכנה"ג מדכ' כל דבר שבממון הרשות בידם דמשמע בעניני קידושין דל"מ ומ"מ צ"ע אם ל"ש בזה לומר שוי' נפשי' חתיכה דאיסורא אם קבלוהו עליהן הדין די"ל דלהחמיר מהני וצ"ע:
וראיתי בתשובת מהר"ם די בוטון (סי' י') שכ' בשטר קידושין והעד צוה לאחר וחתם במהס"ק דאינו כלום כמו שכ' הרשב"א מובא ב"י (סי' מ"ה) וכ' דאף דהרשב"א כתב במקום שנוהגי' שהסופ' חותם ע"פ העד במ"ק דאם קבלו עליה' בני העיר לעשות עדותו כעדות העד כשר דהו"ל כנאמן עלי אבא דלא אמרו הרב זולת בד"מ וטעמו דהו"ל כנאמן עלי דכיון שקבלו עליהם בני העיר כתיבת הסופר כחתימת העד מחלו ממונם זה לזה בקבלות פסול לעדות אבל בדיני גיטין וקידושין דל"ש טעם זה דאם קבלו פסולים לעדות עליהם האיש והאשה לא מהני ודאי דל"מ מנהג העיר לזה עכ"ל ויש לדקדק בדבריו דאם קבלו האיש והאשה עליהם פסולים לעדות ודאי על גוף הקידושין שצריך עדים דאין דבר שבערוה פחות מב' ל"מ דצריך שיהיו כשרים לגבי עלמא אבל אם האשה קבלה בפירוש פסולי עדות שיעידו על גוף מעשה קידושין שהיה בפני עדים כשרים י"ל דמהני עדותן מטעם דשוי נפשיה חתיכה דאיסורא וכמו שנראה מדברי רבינו אלי' המזרחי הנ"ל והמעיין בתשובת מהר"ם די בוטון יראה שהביא שם דברים מן תשובה הנז' שבס' תשובת רבינו אליהו מזרחי ומהתימא שלא הרגיש בהנ"ל:
והנה הא דל"מ אם דנו בלילה הוא דוקא כשדנו בכפיה אבל אם באו לפנינו הוי כקבלו עלייהו וכמו שכתבתי לעיל (סוף סי' י"א) משם הרדב"ז כשיטת הב"ח ולכאורה יש לדון דבכפיה לכ"ע אף בדיעבד אין דיניהם דין דהא לרוב הפוסקים אף בד"מ הודאות והלואות צריך מה"ת לדון בסמוכין ואנן הדיוטות אנן רק אנן שליחותייהו דקמאי עבדינן וכבר כתב הר"ן דגם להדיוטות אסור שישתמשו בכתר מומחין וכשם שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני הדיוטות חל האיסור ג"כ על דייני הדיוטות רק מפני נע"ד הקילו וגם אינם משתמשין בכתר של סמוכין כיון דלא באו בכח עצמן רק שליחותייהו דקמאי ועיין תוס' גיטין (דף פ"ח) דאף דעכשיו אין מומחין בא"י מ"מ שליחו' דקמאי עבדינן ובתשובת גו"ר או"ח (כלל ג' סי' ט"ו) העיר הא כיון שכבר מתו פסקה שליחותייהו וע"כ צריך לומר דעכ"פ מפני תיקון עולם יכולין לדון בשליחותייהו דקמאי אף אם כבר מתו אבל מ"מ כל כח הדין הוא בשליחותייהו א"כ י"ל דלזה לא נתנו הסמוכין כח להדיוטות שיהיו כשלוחין אם יעשו שלא כדין וידונו בכפיה בלילה ובס' שער המשפט כ' דלכ"ע יכולין לחזור מטענותיהם כיון דמיירי שדנו בכפיה ועשו שלא כדין יכולין לומר משטה היינו בהם ולמ"ש אף באם א"ח מטענותיהם מ"מ נתבטל הדין כיון דטעו ועותו ועשו שלא כדין לדון בכפיה בלילה לזה לא נתמנו לשלוחין. ואולי י"ל דלכל ענינים נתנו להם חז"ל הסמוכין הכח לדון בזה"ז במלתא דשכיחא וכל מה דתהני בסמוכין בדיעבד ועברו כן נמי מהני בהדיוטות. וכן מוכח מכמה דוכתי בש"ע כמו בשבת ויו"ט דאסור לדון ואם עברו ודנו דיניהם דין כמבואר (סי' ה') וכן (סי' ז') באוהב ושונא דכ' הרמ"א אם דנו דיניהם דין ועיי"ש בתומי'(ס"ק ח') מתשוב' חות יאיר די"ל אף דדנו בכפיה ועוד מצינו בכמה דברים מה דאסור לדון לכתחילה ואעפ"כ בדיעבד דיניהם דין וע"כ צריך לומר דכך תקנו חז"ל כל דנתנו רז"ל רשות להדיוטות לדון בשליחותייהו מהני אף אם עברו כמו דמהני בדיעבד לגבי סמוכין ואף די"ל דאין שליח לדבר עבירה ול"מ שליחות לד"ע הגם דהיכא דליכא עבירה גבי המשלחים וליכא ציווי שלהם ודומה לעושה שליח לשחוט ושחט בשבת והלך השליח וטבח בשבת כיון דלא עשאו שליח לזה גוף השליחות לא בטל כמבואר במל"מ (פ"ג) מגניבה וה"נ המה נעשו שילוחים בסתם לדון עפ"י אופנים הראוי עפ"י התורה אף לכתחילה מ"מ אם עברו ודנו בשבת וכדומה מ"מ לא נתבטל גוף השליחות ומהני הדין מ"מ היה מקום לומר כיון דכל תוקף הדין הוא משום דעבדו שליחות דקמאי וכשמשנו מדעת משלחם לא הרשוהו החכמים לדון כ"א עפ"י דעת חז"ל ושלא לעבור על תקנתם וכשעברו על דבריהם בטל השליחות וההרשאה מהם מ"מ מוכרח לומר מן מקומות הנ"ל דלא נתבטל. שוב ראיתי בתומים (סי' ג' סק"א) שכתב שם סברא הזאת ליישב דברי רמב"ם דמה"ט השתא שנים שדנו אין דיניהם דין אף אי מד"ת חד כשר מ"מ כיון דלכתחיל' צריך ג' כתקנת חכמים מ"מ שליחותייהו דקמאי ל"ש כשעברו דל"ש שליחות דקמאי הסמוכים דע"ז לא עשוהו לשליח לדון פחות מג'. ולמ"ש מוכח דאף היכא דלא עשו כתקנתם מ"מ מה שהיה מהני אם עברו הסמוכין מהני ג"כ לגבי הדיוטות הבאים בשליחותם ויש ליישב שם דבריו עפ"י דרכו:
[וי"ל הא דנשאל מהריב"ל (ח"ד ס"א)בעד שרצה להעיד על קדושי אשה והב"ד לא רצו לקבל עדותו כי ל"ה נאמן אצלם ואיימו עליו שישבע על עדותו והעיד שלא ברצון ב"ד ושלא בפני אשה ואחר ימים חזר מעדותו ודן שם המריב"ל אם הוי עדות כיון שהב"ד לא רצו לקבל ממנו י"ל דיכול לחזור והעלה דבכה"ג כיון שהעידו שלא בפני בע"ד יכולין לחזור מובא בכנה"ג (סי' כ"ח אות צ"ה) בהגהות ב"י ושוב (סי' כ"ט אות ה') ולכאורה מה ספק יש בדבר וכי הב"ד צריך דוקא לכוין לקבל עדותו ולמ"ש י"ל כיון דעכשיו אנן לאו ב"ד נינהו רק בשליחותייהו דקמאי וכיון דלא רצו לקבל עדותו בלעדי ע"י שבועה ל"מ עדותו בע"כ דלא יכול לכוף אותן בע"כ שיעשו שליחותייהו דקמאי והוי כמעיד שלא בפני ב"ד דלאו שם ב"ד עלייהו מד"ת ולקמן דיני עדות יבואר אי"ה בזה עוד מטעם אחר כיון דהא דא"ח ומגיד כ' הריטב"א הטעם דיקום דבר כתיב ואם יכול לחזור כיצד נאמר יקום דבר ולכך י"ל דוקא כשהב"ד האמינו לו וקבלו עדותו אז יקום דבר וא"ח ומגיד אבל אם מיד איתרע לגבי ב"ד דברי עדותו וחששו שלא להאמין בו עד שישבע כי לפי אומד דעתן ראו שהוא דין מרומה כמבואר שם א"כ לא נתקבלו דבריו ולא קרינן ביה יקום דבר ויכול לחזור ולהגיד]: