אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך
דיני דיינים · סימן יב
קיי"ל אין הדיינים יושבין לדון בדין פחות מש"פ כמבואר (סי' ו') וכ' הש"ך דלדעת רמב"ם וש"ע (סי' פ"ח) בכלים נזקקין לפמש"פ וכ' ומיהו להחולקים שם דפמש"פ לא נחשב ממון אף בכלי נראה דהה"ד הכא והדברים מבוארים ברמב"ן שבועות (דף ל"ט) דהא דאמרינן כלים למה שהן בעינן עכ"פ שוה שני פרוטות דליכא למימר כל מה שהן ואפילו פחות מש"פ דהא אין ב"ד נזקקין לפמש"פ וכ"כ שם הרשב"א והר"ן וריטב"א הרי מבואר דלדידהו אין נזקקין לפמש"פ אף אם הוא כלי. אולם בדברי הריטב"א קשה דכנראה הוסכם שם לדעת הרמב"ן והריטב"א ב"מ (דף נ"ה) מובא שם בש"מ כתב דהא דאין נזקקין לפחות מש"פ היינו כי תבע תשלומין אבל תבע דבר שהוא בעין אפילו על פמש"פ נזקקין וכ' כן משם רבותיו ולדבריו אינו ראיה נגד דעת רמב"ם דבכלים בעינן שיהיו ש"פ ממה דאין נזקקין על פמש"פ דהא אף בליכא חשיבות כלי אם הוא דבר בעין נזקקין ובדברי רמב"ם בטענו כלים איירי ע"כ באם הוא בדבר בעין דאם טוענו התמורה ליכא חשיבות ועיין קצוה"ח (סי' פ"ח) דהקשה במוד' במקצת הא הוי הילך וכבר כ' שם הנתיבות דבגזל דהוי אינו ברשותו ל"ה הילך ועיי"ש באורים דל"ש בזה לומר כיון דבא מכח כלי דומה לדמי קרקע ודלא כמ"ש שם הנתיבות וכיון דאיירי בטוענו דבר בעין מה ראיה מהא דאין נזקקין על פמש"פ א"ו דעתם דאף בדבר בעין וחשיבת כלי ג"כ אין נזקקין ותמהני על הברכי יוסף שהביא דברי ריטב"א בש"מ ב"מ הנ"ל ולא כ' שסותר לדבריו במס' שבועות ושהוא נגד כל הני רבוותא:
וראיתי שם בברכי יוסף דכ' להסתפק אם שני שותפין תבע לאחד דחייב להם מן שותפות פרוטה אם נזקקין כיון דא"ח לכ"א רק ח"פ אין נזקקין א"ד כיון דממון אחד הוא העסק השותפות כחד גברא חשיבי ונזקקין להם ופשיט ליה מדברי מהרי"ט בתשובה בשותפים שטענו נגד שותף אחד טענות שתי כסף אם הוו כולהו קמן ותבעו כולם משביעין אותו כי נמי דליתנהו קמן כתובעים כולם דמו דשליחותייהו קעביד רק די"ל דלמא חבירך אינו חושד אותו בב' כסף וה"ה היכא דאיכא בין שניהם תביעת ש"פ נזקקין כמו דסגי בין כולם ב' כסף כיון דטענה אחת הוא ולגבי הנטען איכא טענות שתי כסף עיי"ש. ולענ"ד א"ד לשם דשם עכ"פ שבועה אחת הוא דנשבע וכיון דיש טענות שתי כסף מעסק שותפות אף דהתובעים הם שנים ולגבי כל חד ליכא ב' כסף מ"מ חשיב טענה והב"ד כשמחייבו שבועה מחייבין רק שבועה אחת על שתי כסף מה שא"כ בהא דאין נזקקין על פמש"פ הטעם הוא דליכא ביה דין גזילה וכמבואר בש"ס ב"מ שם דמה"ט לא קתני ישיבת הדיינים משום דבכלל גזל בפרוטה הוא וכמ"ש הסמ"ע וא"כ י"ל אף אם שני שותפים תובעין פרוטה שווין הם לשאר שני אנשים התובעים כ"א חצי פרוטה כיון דגם הב"ד לא יחייבו לשלם לאחד מן השותפין רק לכל אחד ח"פ ועל חצי פרוטה אין נזקקין משא"כ לענין שבועה דתובעין רק שבועה אחת והב"ד לא יחייבו לישבע רק שבועה אחת בזה י"ל דסגי בשתי כסף לכל התובעים נגד נתבע אחד וז"פ ובזה מיושב כמעט כל מה שהעיר שם הברכי יוסף על המרי"ט מש"ס כתובות (דף מ"ו) שניהם בפרוטה מהו דשם עכ"פ כל אחד לא קבל פרוטה מסתפק שפיר ר' ירמיה משא"כ לענין שבועה כיון דעכ"פ נשבע על דבר חשוב שבועה אחת לכולם וכן מש"ס ב"מ (דף כ"ו) דכי ליכא ש"פ לכל חד א"ח להחזיר שם ג"כ החיוב הוא להחזיר לכ"א חלקו משא"כ חיוב שבועה אחת הוא וכן מה שהביא משם בעל ספר דברי אמת מש"ס קידושין (דף ז') בעי רבא שתי בנותיך לשני בני בפרוטה הרי אף דאיכא ממונא לגבי נותן ומקבל מ"מ כיון דלגבי דידהו ליכא ל"מ ואיך פשיט' לי' דתיהני בדאיכא שתי כסף לגבי נתבע לחוד למ"ש אינו דומה כלל דשם עכ"פ גופין מחולקים הם לחלות הקידושין בעד פמש"פ משא"כ בנידן דמרי"ט ובלא"ה יש לחלק משם ובפרט לדברי מהרי"ט עצמו בחידושיו לקידושין שם בביאור האיבעיא דרבא ואין להאריך בזה:
וקצת יש לחקור להיפך היכא דאחד תובע מן שנים שהן שותפין ש"פ אם נזקקין אם אזלינן בתר התובע ויש תביעות ש"פ ונזקקין א"ד כיון דהנתבעים הם שנים ואיכות ההתחייבות אם יהי' לכל אחד רק חצי פרוטה י"ל דאין נזקקין. ובאמת אם שותפין נ"ח פרוטה י"ל כיון דהוי ערבאן זה לזה כמבואר (סי' ע"ז) י"ל דהוי הנידון על כ"א בחיובו פרוטה ויש להתבונן א"כ בגזל וגניבה אם שנים גזלו פרוטה או גנבו דדעת החות יאיר בתשובה דאין כ"א חייב רק החצי ואינן ערבאין זה לזה א"כ אם שנים גזלו או גנבו ש"פ דבזה ליכא מחילה כיון דאפסידו לי' פרוטה ומ"מ אין הב"ד נזקקין להן כיון דאין לו לתבוע מכ"א רק חצי פרוטה ואין הב"ד נזקקין לו לדון על כ"א בח"פ ובש"ס קאמר ותנא דידן מ"ע לא קתני ישיבת הדיינין תנא ליה גזל ולמ"ש יש נ"מ דלפעמים מה דאין מזדקקין לגזל כגון אם שותפין גזלו כנ"ל ובהלואה מזדקקין מטע' דהוי אחראין וערבאין זה לזה כנ"ל ובגזל לא מזדקקינן ובאמת בתשובת שבות יעקב (ח"א סי' קע"ב) כתב בפשיטות דאף שותפין שגנבו אחראין וערבאין זה לזה והשיג על החות יאיר ותמהני על מאור הגולה מהרמ"ס ז"ל בתשובת חתם סופר חח"מ (סי' קל"ג) דכ' בפשיטות בשותפין שגנבו ושניהם כאחד הגביהו או הוציאו מרשות בעלים שניהם קנאו בשותפות כמו שנים אוחזין בטלית כמבואר בכל ראשונים ב"מ (דף ח') דלא כפירוש רש"י שם ואינן אחראין וערבאין זה לזה וכ"א ישלם חלקו עיי"ש ולא הביא שכן דעת החות יאיר אבל השבות יעקב סובר דאחראין וערבאין זה לזה. ובתוספתא ב"ק (ספ"י) גנבים שנכנסו במחתרת ועשו תשובה כולן חייבין להחזיר עשה אחד מהן תשובה א"ח לשלם אלא על חלקו בלבד ובביאור אשר לרבינו בעל מג"א כ' צ"ע במדרש פ' מקץ עשרה שנמצאו בגניבה אחד מהם נתפס ע"י כולן. משמע דסובר דכ"א חייב לשלם הכל. ואולי י"ל כיון דהתוספתא איירי שהיו במחתרת דבדמים קנאו וכשאינו בעין א"ח להחזיר רק לצאת ידי שמים לכך א"ח רק על חלקו וגם זה צ"ע וראיתי בשבות יעקב ח"ב במהד"ב שהרגיש מן תוספתא ומדרש הנז':
ובלא"ה יש לדון באם הגביהו שניהם דעכ"פ צריך לומר מגו דזכה לנפשיה רק דעת התוס' דאם אחד לבד מגביה כיון דאף אם לא יזכה חבירו יתחייב הוא בזה לא מהני המיגו מה שא"כ אם שניהם הגביהו דצריך לו לזכיית חבירו דאם לא יזכה חבירו לא יזכה גם הוא בזה מהני ועיין אחרונים (סי' ק"ה) וכמ"ש בזה בארוכה בהגהותי לדברי חיים דיני מכירה (סי' א') א"כ להמבואר תוס' רי"ד רפ"ב דקידושין לס"ד דמקשי שילח ביד פיקח פיקח חייב ואמאי נימא שלוחו של אדם כמותו אין הפירוש דהשליח יהיה פטור לגמרי כיון דגם הוא מצע הוי מזיק ממש רק דפריך דהמשלח יהיה חייב ג"כ אבל השליח ודאי לא יעלה על הדעת שלא יתחייב כיון דמ"מ הוא עשה ההיזק ועיין ש"ך ח"מ (סי' שמ"ח ורצ"ב) א"כ בשנים שהגביהו כיון דעכ"פ צריך לשליחות מצד מיגו דזכי לנפשיה אף לדעת תוס' וכל אחד מגביה החצי בעדו והחצי בעד חבירו שוב י"ל דשניהם חייבין ואם לית לי' לאחד לשלם חייב האחר לשלם הכל. גם למ"ש בש"מ מס' כתובות (דף ל') דבשנים שהגביהו מציאה זה זוכה בכולה וזה זוכה בכולה לפיכך יחלוקו וזה פירוש מיגו דזכה לנפשיה זכה נמי לחבירו היינו דכ"א זוכה בכולה ולהכי יחלוקו ועיין בחידושי אאמ"ו ז"ל על ח"מ שנדפס סוף ספר דברי משפט (סי' ק"ה) דדעתו שכן ג"כ דעת תוס' וא"כ י"ל בגניבה אם שנים הגביהו כל אחד חייב על הכל. וממילא י"ל באם שניהם הגביהו אף רק ש"פ כ"א חייב בהשבה. וקצת יש לומר כיון דכתיב בקרא לא תגנבו בלשון רבים י"ל דמרבינן אף לשותפין וכמ"ש רש"י מכות (דף ך') לגבי לאו דלא תקיפו דמחייבינן לשניהם כיון דכתיב בלשון רבים כן נמי בגניבה. אולם בש"ס ב"מ ר"פ א"נ דפריך ל"ל דכתב רחמנא לא תגנבו הא ילפינן מריבית ואונאה ויקשה דלמא גלי קרא לא תגנבו בלשון רבים על שותפין דחייבין אף על ש"פ ולא למילף מריבית ואונאה. וצ"ל דזה ידענו מסברא ול"צ לקרא להורות ע"ז כיון דע"כ כל אחד אתי עלה מטעם מיגו דזכה לנפשיה זוכה נמי לחבירו או כמו"ש הש"מ הנ"ל ממילא חייב כל אחד על הכל והוי שיעור לכ"א ואחד ועיין מס' שבת (דף צ"ג ע"ב) בשותפין שטבחו דסגי בשיעור אחד לשניהם וכ' תוס' ומשותפין שגנבו ל"מ למיפרך דהתם לא בעי שיעור דתשלומי כפל נוהג בכ"ד ובכ"ש וע"כ אין הכוונה בכל שהוא דהא שיעורו הוא בפרוט' עכ"פ וי"ל דשם הוי השיעור אחד לכל אחד ואחד כנ"ל כיון דמטעם מיגו אתינן עלה עכ"פ כנרא' ודאי אם שנים גזלו פרוטה ודאי ג"כ הב"ד נזקקין להם וכמו כן בשני שותפין שנ"ח פרוטה דנזקקין אך מ"מ אם אין כל אחד ערב בעד חבירו י"ל דאין נזקקין ולא אזלינן בתר התובע כיון דהנתבעין הן שנים וצ"ע עדיין בזה. ועיין ירושלמי (פ"ד דב"מ) א"ר אחא כתב כי מלאה הארץ חמס מפניהם ומה היה חמסו הוה ב"נ נפיק טעון קופה מליאה תורמוסין והיו מתכוונין וניטלין פמש"פ דבר שאינו יוצא בדיינין וכן הוא במדר"ר בראשית (ו') ועי"ש ביד"מ דמקשה הא בן נח נהרג על פמש"פ ע"ש עכ"פ משמע אף דבכה"ג שכל אחד נוטל פמש"פ בודאי אינו מוחל ובכ"ז כיון דאין כ"א חייב רק חצי פרוטה אין נזקקין ואין יוצא בדיינין:
ועיין שער משפט שהקש' דא"ר יוחנן שבועו' (דף ל"ח)פרוטה מכולם מצטרפת וכ"כ רמב"ם הל' שבועות א"ל תן לי פקדון ותשומת יד גזל ואבידה כו' אפילו היה לו פ"א מכולן מצטרפין וחייב ואמאי הא מבואר ש"ס מס' סנהדרין דפמש"פ מחלי ישראל וכיון דכבר מחל אמאי מצטרפין וגם לענין אבידה באין בו ש"פ א"ח להחזירה משום דקנה אבידה לגמרי במציאתה עיי"ש וזה אינו דגם פמש"פ אם אינו מוחל הנגזל אף דאינו חייב בהשבה כמ"ש רש"י סנהדרין (דף נ"ז) דאמידי דהשבון קרי גזל ואידך לא מ"מ איננו שלו אם אין הבעלים מחלי ואף באבידת כותי דאסור להחזיר מ"מ דעת הב"ח מובא בש"ך יו"ד (סי' קמ"ו) דל"ה שלו ודומה לזה גזל עכו"ם למ"ש ספר יראים. וכן בגזל פמש"פ ודאי אם גוזל וחוזר וגוזל אינו מוחל דבזה אין ישראל מעבירין על מידתן דאינו דבר קל כמ"ש רש"י סנהדרין (דף נ"ט) כיון דמצטרף לפרוטה. ובס' מח"א דיני גזילה (סי' א') כתב אם לא ידעו הבעלים שגזל ממנו פמש"פ חייב להחזיר ואף לדעת בנו שם בהגהה וכן הוכיח אאמ"ו ז"ל בדברי חיים דיני גזילה (סי' ב') וגם אני הבאתי שם דברי רש"י סנהדרין הנ"ל דל"נ קרא דלא תגזול על פמש"פ מ"מ שלו ל"ה ויכולין הבעלי' ליקח מהם כ"ז שלא מחלו. ועיין מ"ש בחלק ראשון בהשמטות בדיני יו"ט (סי' כ"א) והבאתי שם דברי תוס' רי"ד דמה"ט אינו יוצא בערבה גזולה אף שאינו ש"פ ואין מוציאין בדיינים מ"מ לא קרינן ביה לכם דלגבי הקב"ה חשיב גזילה כיון דלא קנאו וכתבתי שם ג"כ לדון מדברי רש"י הנ"ל ובא שם בדפוס קצת משובש דסברת התוס' רי"ד דעכ"פ לכם לא הוי אם אינו מוחל לו רק חקרתי שם דמ"מ כיון דא"ח בוהשיב מניין לנו לומר דקונה בשינוי מעשה דילפינן בגזלן רק מקרא דכתוב והשיב את הגזילה אשר גזל כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעי שלומי וכיון דעכ"פ א"ח בוהשיב על פמש"פ ולכם ל"ה מה מועיל השינוי מעשה דל"ה קנין רק בגזלן שחייב בוהשיב ויבואר עוד בזה אי"ה במ"א עכ"פ כ"ז דאינו מוחל ודאי אינו שלו ומצטרף לחשבון פרוטה לחייבו בקרבן שבועה על כפירתו. ובכה"ג איירי ר' יוחנן והרמב"ם ונשמע מזה דאם ידענו שלא מחל לו ומצטרף לפרוטה אז נזקקין ומוציאין בדיינים: