אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך
דיני דיינים · סימן טו
בש"ע (סי' ז') וגר דן את חבירו גר אעפ"י שאין אמו מישראל ובסמ"ע הביא משם הד"מ שכ' משם המרדכי דהיינו דוקא בלא כפיה והקצוה"ח כתב שכן מבואר בהגהות מרדכי פ' מצות חליצה לדעת הש"ע שהוא דעת תוס' והרא"ש דבלא כפיה מותר לדון אף לישראל וכן הביא הש"ך דעת הב"ח. ובקצוה"ח כתב ראיה לדעת המרדכי דמיירי בלא כפיה דהא רבא אמר ביבמות שם גר דן את חבירו ד"ת שנאמר שום תשים עליך כו' ואם היתה אמו מישראל דן אפילו לישראל ומשמע דאף מד"ת יכול לדון לישראל כשאמו מישראל כמו גר שדן חבירו דרש מקרא והא רבא ס"ל ריש סנהדרין דמה"ת בעינן סמוכין אפילו בהודאות והלואות וכיון דלדיני נפשות בעינן אביו ואמו מישראל ותנאי הסמיכה הוא שיהיה ראוי לכל הדברים כמבואר ברמב"ם א"כ היכא משכחת דבר תורה הא אינו סמוך ואף לחבירו גר לא חלקה התורה בין אזרת לגר וכיצד דן מה"ת א"ו דרבא איירי בלי כפיה דל"ב סמוכין אלא לדון בע"כ ואפי"ה לישראל אסור משום דכתיב מקרב אחיך ואסור אף בלא כפיה כמו דן מי שאינו גמיר דל"מ קבלתו כמ"ש בעה"מ רפ"ג דסנהדרין דאשרה הוא דמיקרי כן בזה אסרה התורה לדון בפני גר שאינו אחיו. ולדבריו אף בקבלה יהי' אסור ולא מצינו בזה דלא מהני קבלה רק בעכו"ם מטעם דלפניהם ולא לפני עכו"ם וע"ד הבעה"מ שם כבר השיג הרמב"ן במלחמות דהא יכול לקבל עליו אף ג' רועי בקר ולדעת הר"ן מה"ת כמו דא"י לקבל עליו לבא לפני עכו"ם כמו כן אסור לבא לדון לפני הדיוטות מה"ת בזמן שיש סמוכין א"כ אף בלא כפיה היכא משכחת שגר ידון לחבירו גר וכשאמו מישראל יכול לדון אף לישראל מה"ת הא אף בלא כפיה אסור לבא לפני שאינו סמוך ולהדיוט אסור לדון שלא יתלבש בכתר מומחין כמבואר מדבריו ריש מס' סנהדרין.
אך יש לומר אף דאינו סמוך אסור לו לדון מ"מ משכחת שיהיה מועיל מה"ת אם הוא גמיר וסביר כגון דנקט רשותא מריש גלותא דדרשינן מקרא לא יסור שבט מיהודא אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל במקל ומבואר ברמ"ה סנהדרין (דף ה') דש"מ דמדאורייתא אית ליה לריש גלותא רשותא למנוי מאן דבעי והו"ל כהפקר ב"ד עיי"ש ברמב"ם (פ"ד) מסנהדרין ומי שאינו ראוי לדון אי מפני שאינו הגון אין רשות מועיל שהמקדיש בעל מום למזבח אין הקדושה חלה עליו. א"כ אתי שפיר דברי רבא אף מה"ת גר דן חבירו גר אבל לא לישראל דלישראל אף אם נקט רשותא מריש גלותא לא מהני דאין בכחו למנות רק מקרב אחיך אבל לגר חבירו מהני ויכול לדון אף בכפיה ולישראל אם אמו מישראל קרינן ביה מקרב אחיך ומהני רשותא אף דאינו ראוי לסמיכה ויכול לדון אף בכפיה ולמ"ש לעיל (סי' א') דיש לדון בדין המפורש בתורה או דנשנית בין סמוכין ונקבע הלכה דבזה י"ל דשליחותייהו דקמאי מהני מה"ת בלא"ה אתי שפיר דכמו כן יכול לדון מה"ת גר לגר חבירו ואם אמו מישראל אף לישראל חבירו היינו בשליחותייהו דסמוכין ואם אין אמו מישראל אסור לדון בין ישראלים היינו להתמנ' לזה דכל המנוי צריך להיות מקרב אחיך ואף בזמן שהיה הדין דצריך מומחין לרבא מ"מ למ"ש לעיל (סי' ב') דאף בזמן הסמוכין היו ביד הסמוכין למנות לגמיר וסביר שידון בשליחותם בא"י אתי שפיר דברי רבא דדן חבירו גר מה"ת מטעם שום תשים עליך כתי' ולישראל חבירו אסור להתמנות לשפוט אף בשליחותייהו דסמוכין עד שיהיה אמו מישראל דכל שימה שאתה משים צריך להיות מקרב אחיך:
אולם על שיטת רשי ז"ל ז"ל דפירוש גר דן את חבירו גר דבר תורה דקאי על דיני נפשות קשה הא אי אפשר שיהיה סמוך לישב בסנהדרין של כ"ג כיון דאינו ראוי לזה. ואף בלא כפי' אסור לו לדון אולם זה נכלל בקושית התוס' ויתר הראשונים דהא כתיב ונשאו אתך בדומה לך. ועיין חידושי הר"ן סנהדרין (דף ל"ט) לתרץ שיטת רש"י דכל ב"ד של כ"ג מב"י בעינן מיוחסים מיהו אפשר שיהו כל הב"ד של כ"ג מגרים ודנין דיני נפשות את חבריהם ובכה"ג אמר גר דן את חבירו גר דיני נפשות עיי"ש ויקשה איך ראוי לסמיכה הא אין סומכין עד שיהיה ראוי לסמוך לכל הדברים ובהכרח צ"ל דסובר דלדון בין גרים יכולים לסמוך ומשכחת ב"ד של כ"ג מגרים שידונו אף דיני נפשות מה"ת:
והנה דעת הש"ע מבואר ביו"ד דבלא כפיה מותר לדון אפילו לישראל אולם מדברי הרשב"א והריטב"א והר"ן מבואר דבלא כפייה ג"כ לדעת הרי"ף והרמב"ם הדין בטל כיון שדחקו ע"א בהא דתנן יש כשר להעיד ואינו כשר לדון לימא לאתויי גר שכשר להעיד ואינו כשר לדון וכ' הואיל דשם גר כשר לדון כשאמו מישראל או לדון חבירו גר לא אמרינן ביה שאינו כשר לדון ואם בלא כפייה מותר אף לישראל אין לנו לומר דאינו כשר לדון דרק לכפייה פסול מטעם כל השימו' צריך להיות מקרב אחיך אבל לדין כשר הוא א"ו דדעתם כדעת הרי"ף והרמב"ם דאף בלא כפייה אין דינו דין. וכן פסק הים של שלמה יבמות ריש פרק החולץ דלעולם הדין בטל עד שיקבלו עליו בפירוש ואם הבע"ד לא הכיר בו שהוא גר ואח"כ נודע להם יכולין לחזור שדינן כפסולים או אף אם הכירו בו ואמרו דיינת לנו כעין דיינים של תורה שזהו לא נקרא קבלה כה"ג דיניהם אינו דין דסוף סוף מידי דשררה הוא שיהא כשר לדון לישראל בלא כפייה והתורה ריבתה כל שימה שאתה שם לא יהא אלא מישראל ואם אתה מכשירו בכך נקרא אלקי' והוכיח שכן דעת הרא"ש בסנהדרין שהביא פירוש הרי"ף דרק באמו מישראל כשר ואף הטו' ח"מ לא הביא דברי הרא"ש וכן דעת רב אחא משבחא בשאילות עיי"ש עוד באורך ומדבריו נראה דאף לדעת הרא"ש דכשר לדון בלא כפייה מ"מ יכול לחזור קודם גמ"ד ועיין באורי' דעמד ע"ד הרא"ש הא כשבאין לדון מרצונם בלא כפייה הו"ל כקבלוהו ומה קמ"ל המשנה דגר כשר בקבלוהו אף פסולין כשר וכ' דבקבל פסולין יכול לחזור קודם גמ"ד משא"כ בגר דכשר בעצמותו רק דאין לו כפייה על ישראל ובקבלוהו תו לא יכול לחזור אף קודם גמ"ד ואינו מוכרח דהא לרנ"ק סנהדרין (דף כ"ד) דאמר מחלוקת לפני גמ"ד ולאחר גמ"ד לכ"ע א"י לחזור וא"כ לחכמים אף קודם גמ"ד בקבל קרוב או פסול שוב א"י לחזור יקשה שוב מה קמ"ל מתניתין דגר כשר לדון אם איירי בקבלוהו. אולם למ"ש היש"ש י"ל דנ"מ דבעצם הוא כשר ואם דן אף בקבלה בטעות שלא נודע דינו דין אף שנודע אח"כ דגר הוא מ"מ בדיעבד כשלא נודע אחר גמ"ד דינו דין וכ"כ אא"ז מ"ו ז"ל ליישב קושית האורים בספר דברי משפט. אבל אם חוזר קודם גמ"ד י"ל כיון דלדידן בפסול יכול לחזור כמו כן בגר יכול לחזור דקבלה ל"מ קודם גמ"ד ועיקר השררות הוא שדינו יהיה דין היינו הגמר דין וכשחוזר וזה כופיהו לדון ביניהם הוי כמו שררות ובזה אף לדעת הרא"ש אין דינו דין דנתבטל הקבלה מכאן ולהבא. ולדינא נראה דאחרי שדעת כל הנך הראשונים דאם אין אמו מישראל פסול לדון אף בלא כפייה וכן דעת ר"א גאון וכן הכריע הים של שלמה יכול המוחזק לומר קים לי דלא כדעת הרא"ש והכרעת הש"ע והסמ"ע: