אור ברסלב
אמרי בינה חושן משפט דיני דיינים › סימן ה

אמרי בינה חושן משפט· רבי מאיר אוירבך

דיני דיינים · סימן ה

סימן ד

עוד כתב שם הנתיבות לדון וז"ל אמנם אשכחנ' גוונא דגרע הך תפיסה מספיקא דדינא דנראה דמיתמי לא מהני תפיסה זו דהא מטלטלי דיתמי לא משתעבדי אפילו בנזקין רק בבע"ח גובה מתקנות הגאונים ובמזיקים לענין. תפיסה ודאי לא תקנו הגאונים משא"כ בתפיסה דסד"ד מהני אפילו ביתומים ומדברי הרא"ש לא מוכרח רק דעכ"פ לא עדיף כו' אבל מ"מ י"ל דגרע עכ"ל ולכאורה דברי הרא"ש אין שייכות כלל לזה דמשונה הוי קרן ומשתלם מגופ' דמזיק בזה אף מיתמי מהני הן לגבי ספיקא דדינא הן לענין גביית קנס אם תפס ול"ש בזה לדון מטלטלי דיתמי כיון דלא מצי לסלוקי בזוזי וקיי"ל יוחלט השור ואם תפס הניזק זוכה למפרע מדגלי קרא וחצו את כספו א"כ אף אחר מיתת בעל השור מהני תפיסה ואינו בכלל מטלטלי דיתמי כמובן ועיין תוס' ב"ק (דף י"ד ע"ב) דמה דמשתלם מגופו הוי כאלו תפס מחיים. אמנם בשאר קנסות כמו כפל ודי"ה וכדומה אם מת המזיק ואח"כ תפס הניזק מיתומים בזה יש מקום לומר כיון דבא לתפוס מטלטלי דיתמי בעד ממון שנתחייב אביהן וכיון שקודם שתפס ליכא שום חיוב הגוף דאינו חייב בקנס עד אשר ירשיעון אותו הב"ד וכשמת אין מי לחייבו אולם למ"ש לעיל ממ"ש הרא"ש והטור דחייב הוא רק דלית לן ב"ד לכופו יש לומר דמהני תפיסה אף אחר מיתתו. אך די"ל כיון דמ"מ אין ביד הב"ד לכופו לא תקנו בזה הגאונים. וגם הא קנס שהוא טפי מקרן לא מגבינן העדות ולא מזדקקינן לקבל העדות עד כי תפס ועומד וכמו שכ' הרא"ש ולא משכחת לקבל העדות רק אם תפס ועומד ואם מת קודם שתפס למי יחייבו הב"ד:

ועיין בסוף קונטרס הגאון מ' חיים יונה ז"ל שכתב בפשיטות בעדים שהעידו ובאו עדים והזימו אותם ונתקבל בפניהם ולא נגמר הדין לחייבם עד שמתו דאין הב"ד גומרין הדין וא"כ לוא יהא דעביד דין לנפשיה במה שתופס הא כיון שמת אף ב"ד הסמוכין אין בידם לחייבו. אולם לקמן בדיני עדות יבואר אי"ה דמדברי ירושלמי פ' אלו נערות על מתניתן דבא על בתו איירי באנוסה ולא הספיקה לעמוד בדין עד שמת מובא בתוס' שם ריש הפרק משם נראה דגם אחר מיתת החייב יכולין לגמור דין חיוב הקנס ונתחייב בהקנס למפרע כמו שכתב רמב"ן גיטין (דף מ"ב) דחל החיוב למפרע כשעמד בדין ולכך פטור רק מטעם קם לי' בדרבה מיניה ושם יתבאר בעזה"י באורך וא"כ י"ל דגם בקנס שהוא טפי מן הקרן שייך לחייבו למפרע וחייבין היורשים ובזה יש מקום לדון דלענין תפיסה לא תיקנו הגאונים ז"ל:

וכן במלתא דלא שכיח דלא דנין בזה"ז ולדעת הש"ך אף אש ובור לא דנין בזה ג"כ י"ל אף דמהני תפיסה מ"מ כיון דמה"ד מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לא תקנו הגאונים לענין תפיסה. ובלא"ה דעת רבינו אפרים דבכל ניזקין לא תקנו כמבואר ברא"ש ב"ק (דף י"ד) ועיין ש"ך (סי' תי"ט) והטעם דלא תקנו רק מפני נע"ד אבל נזקין לא שכיח ואף דמסיק שם הש"ך לדינא כדעת הרי"ף ורמב"ם דמגבינן מן מטלטלי דיתמי מ"מ י"ל דלענין תפיסה לא תקנו וא"כ אף אם נתקבל העדות בחיים למ"ש הש"ך כדעת הים של שלמה דבדבר שהוא ממון רק דלא עבדינן שליחותייהו הואיל דל"ש שמין לו כדי שיתפוס מ"מ בזה לא תקנו הגאונים שישתעבדו מטלטלי דיתמי. וי"ל למ"ש שם הש"ך משם הרא"ש דבדורות הללו מטלטלי כמו קרקע לכל עניני שעבוד מן הדין אף בלא תקנה נראה דמהני תפיסה. אולם הש"ך שם חולק ע"ז וכנראה עיקר הכרעתו שם מטעם תקנות הגאונים בזה ג"כ לענין ניזקין והטעם דהא אף דלא שכיח כמו מטעם נעילת דלת דבע"ח מ"מ חשבו חז"ל לשכיח לנעול דלת בפני המזיקים מה"ט עבדינן גם השתא שליחותייהו לכך תקנות הגאונים לגבות מן מטלטלין חל גם ע"ז וממילא יש לדון לענין תפיסה אבל במילי דלא שכיח דלא עבדינן שליחותייהו בזה י"ל דלא תקנו:

ומ"ש הנתיבות בפשיטות דבספיקא דדינא מהני תפיסה מן היתומים במטלטלין יש מקום לגמגם מן הסברא ולומר דל"מ כיון דאין הב"ד יכולין להכריע ולגבות בספיקא דדינא רק תפיסתו של הבע"ד מהני מצד דעביד אינש דינא לנפשיה וכמו שהאריך בזה בספר ת"כ לדון מהא דכתב בעה"ת ביתומים מן היתומים במת לוה בחיי מלוה דאמרינן בש"ס לפסוק כרו"ש דא"א מוריש שבועה לבניו ודעביד כר"א עבד ומהני תפיסה מטעם דעבד דינא לנפשיה וכתב בתומים (סי' ק"ח ס"ק י') לדון דאם תפסו מטלטלין דלא משתעבדי מדינא דגמרא רק מתקנות הגאונים יש לומר כי תקנו היינו מדינא אבל היכא דעביד דינא לנפשי' לומר קים לי כר"א ע"ז לא תקנו הגאונים לעבור על שורת הדין דהא שורת הדין כרו"ש והוא רוצה להפוך השורת אף אנו כתורה נעשה ונוקמי אד"ת ולומר דמטלטלין לא משתעבדי עי"ש וא"כ כ"כ בכל ספיקא דדינא אשר מהני אף תפיסה בהחזרה ושם פשטות דברי הטור ורמ"א נראה דאם דן הראשון כר"א ואח"כ דן השני כרו"ש אין במעשה השני כלום ולהיפך אם עבד ודן כרו"ש אם לא קרעו השטר ובאו אח"כ לב"ד אחר וגבו בו מה שעשו עשוי וכמו שהאריכו בטעמים בזה במהרי"ט הבאתי (סי' הקדום) ובכ"ז אף דעביד דינא לנפשיה ורשאי לתפוס מ"מ הואיל דחשו לפסוק כרו"ש לכן כשתפס מטלטלין מוקמינן על ד"ת ומוציאין מידו כמ"ש התומ' כמו כן בסד"ד ובפרט בתיקו אשר מעיקר הדין נשאר בספק בכל מקום כיון דכך הוא הדין לאוקמי על חזקת מר"ק והממע"ה רק תפיסת הבע"ד מהני דעביד דין לנפשיה מ"מ אם אין לו בהשטר שעבוד מטלטלי אגב מקרקע י"ל דל"מ תפיסה מן יתומים דמוקמינן על עיקר הדין דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי וע"ז לא תקנו הגאונים כיון דאין ביד הב"ד להכריע לחייבו רק הוא בכח דעביד דין לנפשיה ועל פסקו לחיוב לא נחתי הגאונים לתקן שיגבה ממטלטלי דיתמי וצ"ע בזה:

תוכן העניינים

אמרי בינה חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה